אני ממשפחה חרדית אבל רוצה להתחתן עם בחורה דתית. מה עושים?

אני בעזרת ה' רוצה להתחתן עם בחורה דתית (לא מדובר במישהי ספציפי כרגע). המשפחה שלי חרדית ואני לא יודע מה עושים?

תשובה:

תודה על שאלתך. אתה מקצר מאד, אבל אשתדל לענות על המעט העולה מדבריך. אם תשובתנו לא תתן מענה לכל מה שמשתמע משאלתך, נשמח להמשיך ולשוחח עמך.

מדבריך עולה, שכאשר אתה חושב האתגר בהקמת משפחה משלך, ברור לך שהדבר יעורר הרבה שאלות ומתחים אל מול משפחת המוצא שלך. ואכן, נראה לי שכדאי לפתוח בשיח עם משפחתך בנושא. שיחות כאלה לעולם אינן קלות, אך מאחר ונושא השיחה כרגע הוא תיאורטי בלבד ולא מדובר במישהי ספציפית, יש בפתיחת הבירור דווקא עכשיו צדדים פשוטים יותר. בע"ה שיחה כזו עתה תוכל להניח תשתית שתקל עליכם כאשר יהיה מדובר במישהי ספציפית.

לפני שתשוחח עם משפחתך כדאי  לברר קצת יותר את השאלות בינך לבין עצמך, ואני ממליצה שתדבר עם אדם קרוב שמכיר אותך לפני שאתה פונה לשיחה עם המשפחה. אני מצרפת מספר נקודות שכדאי לחשוב עליהן:

ראשית, ישנן כמה רמות של קונפליקט שעלול להתעורר: נתחיל ברמה הבסיסית, ההלכה. האם מותר לך לבחור במישהי שונה ממשפחת המוצא שלך, ואולי אפילו להתנגד בפועל לרצון משפחתך, או שמא יש כאן בעיה בכיבוד הורים?בנוגע לשאלה זו ההלכה מאוד ברורה; הרמ"א קובע במפורש: "וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, אין צריך לשמוע אל האב" (שו"ע יו"ד רמ:כ"ה).כמובן שחשוב לשמוע מה המשפחה אומרת, וכמובן שהמצב האידיאלי הוא שבחירתך תהיה מקובלת גם על ידי הוריך, אבל הרמ"א פוסק שכשיש התנגשות ההחלטה היא שלך, ורק שלך, ולא של המשפחה.

הרמה השנייה נוגעת לשאלת הזהות. חלק מתהליך הבירור לקראת נישואין עובר דרך בירור הזהות. לא עמדת בשאלתך על סוג הבית החרדי שבו גדלת ולכן לא אוכל לדייק, אבל חשוב שתלבן את השאלה איפה אתה נמצא היום, ואיפה אתה ביחס למשפחה שלך ולבית שבו גדלת.

שנית, הנה מספר שאלות שעשויות לעזור לך בתהליך הבירור והליבון:

  • איך אתה מדמיין את העתיד שלך ואת הבית שתרצה לבנות עם אשתך?
  • האם תרצה להישאר חרדי? אילו חלקים מהתרבות החרדית שצמחת בה תרצה לקחת חלק אתך למשפחה שתקים?
  • איך אתה רואה את הבית שבהקמתו שותפה אשה שהיא לא חרדית ו/או לא גדלה בבית חרדי?

אלו שאלות כבדות משקל, וכפי שכתבתי בתחילת דברי, ייתכן שתוכל ללבן סוגיות אלו ביתר קלות ודיוק בשיחה עם מישהו שמכיר אותך באופן אישי ושאתה יכול לסמוך עליו. אחרי הבירור הזה יהיו לך יותר כלים להגדיר לעצמך כיצד אתה רוצה שעתידך ייראה.

ייתכן שאחרי הבירור הזה תראה שאתה רוצה בדיוק מה שחשבת, וייתכן שתראה שאתה באמת מחפש משהו אחר (לדוג' ייתכן שתבין שעדיף דוקא לבנות בית עם מישהי שגדלה בבית חרדי, אבל נפתחה כמוך לערכים הציוניים של החברה הדתית לאומית, ושזה יכול להתאים לך יותר מלצאת לגמרי מהקהילה החרדית בחיפוש אחר בחירת לבך). אחרי בירור מעמיק שכזה, יהיו לך יותר כלים גם לשיחה עם ההורים שלך.

ולנושא השיחה עם הוריך: אני לא יודעת מה טיב הקשר שלך עם הוריך, ולכן הייתי מציעה לך להתייעץ עם מישהו שמכיר גם את הוריך וגם את הדינמיקה המשפחתית. ייתכן שאח/אחות גדולים ממך יכולים לתת כאן עצה טובה לגבי הדרך הנכונה לגשת אל ההורים לשיחה. אמנם מדובר בשיחה לא פשוטה, אך חשוב שתבהיר להוריך שאתה אוהב ומכבד אותם ורוצה להגיע לחתונה יחד איתם. העובדה שהשיחה מתרחשת לפני  קשר עם מישהי ספציפית יכולה לתת להורים שלך את המסר שאתה סומך עליהם ורוצה שהם יהיו איתך בתהליך כאשר הדרך עדיין פתוחה בפניך. זאת בניגוד למצב שאתה מסתיר מהם קשר קיים ומגיע עליהם רגע לפני האירוסין. בע"ה אני מקווה שתהליך כזה יכול לבנות גשר בין מה שאתה רוצה מחייךלבין הציפיות שמגיעות מהמשפחה.

מאחר ומדובר באחת ההחלטות חשובות ביותר בחייך, חשוב מאוד למצוא מבוגר בסביבתך, איתו תוכל לקיים שיחה גלויה– גם על החלק האישי וגם על החלק המשפחתי. לצורך זה תוכל להיעזר באחד מאחיך, במישהו אחר מהמשפחה המורחבת, או אפילו ביועץ במקום שאתה לומד/ עובד).

אני מאחלת לך המון הצלחה –בבירור העצמי, בבירור מול המשפחה, וכמובן  ביציאה לדרך לחיפוש אחר בחירת לבך!

הרבנית ג'ני רוזנפלד

שאלה בקשר לתשלומי הורים לבית ספר?

יש לי שאלה בענייני תשלומי הורים למוסד חינוך דתי.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך לעניין תשלומי ההורים קובע כי "התשלומים ייעודיים ואין להעבירם מסעיף לסעיף."

האם הלכתית, מותר לפרסם להורים כי בית הספר גובה סכום כסף עבור פעילות מסויימת, ובפועל להשתמש בחלק מהתשלום עבור פעילות אחרת?

האם התשובה שונה במידה וועד ההורים אשר את ההעברה בין הסעיפים? 

יצויין כי גם הפעילות המקורית וגם הפעילות האחרת הינן לטובת התלמידים.

תשובה:

שלום וברכה,

את מעלה נושא מורכב מאוד מתוך עולם דיני הממונות.

התשובות לשאלות שאת מעלה תלויות בפרטים נוספים שלא פרטת. כמו כן בדיני ממונות ישנן שני צדדים או יותר לדיון ולכן יש בעיה מובנית לענות לשאלותיך.

ההלכה קובעת כלל, שאין למשיב להשיב תשובות בנושאים שבדיני ממונות מבלי לשמוע את הצדדים השונים. כפי שפוסק הרמ"א (חושן משפט י"ז, ה), כלל זה נכון  גם כאשר התשובה מסייגת עצמה ומבהירה שאין היא בגדר פסק מחייב, מטעמים שונים המפורטים שם.

אם ברקע שאלתך עומד סכסוך בין הורים לבין בית הספר אני ממליצה להמשיך לנסות להידבר. אם דיבור ישיר לא צלח בינתיים אולי עדיף לפעול בעזרת גורם מתווך. אם אין התקדמות בפתרון הסכסוך אני ממליצה לפנות לדין תורה. קבלה של תשובה כזו או אחרת ממי שלא שמע את המצב על כל צדדיו לא תועיל, ואף עשויה להזיק.

אם הגעת למסקנה שאת מעוניינת בדין תורה אני ממליצה על בתי הדין של "ארץ חמדה – גזית". ניתן לראות פרטים וליצור קשר דרך האתר, בקישור המצורף: http://www.dintora.org/inner/43

בהצלחה

יעל שמעוני

 

הרחבה:

רמ"א חושן משפט סי' י"ז סעיף ה (על בסיס דברי הריב"ש): "ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם".

באיזה אופן אישה יכולה לקחת חלק בטקס החופה?

שלום,
רציתי לשאול באיזה דרכים אישה יכולה להיות חלק מטקס החופה באופן הלכתי? ובפרט – בנתינת טבעת לחתן, שבירת הכוס, ואמירת הברכות. 

תודה מראש וחג שמח!

תשובה:

שלום וברכה,

תודה על שאלתך החשובה. הרצון לשלב נשים בחופה הוא רצון של זוגות רבים בעם ישראל וניתן להיענות לו בדרכים רבות ומגוונות. אציע שלושה כיוונים מרכזיים:

  • נתינת תפקידים הקיימים כבר בטקס החופה שמשמעותיים מאוד בנוכחות אך אין להם משמעות הלכתית לטקס למשל: הנחיית הטקס ונשיאת דברים תחת החופה.
  • הוספה של קטעים נוספים לחופה שאינם נפוצים ומוכרים לדוגמא: הזמנת אישה משמעותית לקריאת פיוט על ירושלים לפני שבירת הכוס, ברכת רב עמרם גאון (הרחבה בסוף) ועוד. חשוב לציין שגם הכלה עצמה יכולה לשאת דברים אם רצונה בכך וגם החתן.
  • שינויים קלים במעטפת של המרכיבים ההלכתיים של החופה. קריאת הכתובה, הקניית הכתובה ועוד

מעבר לשיקולים ההלכתיים ישנם גם שיקולי מדיניות הקשורים ליחס למסורת ישראל ולקהילה שבתוכה מתרחש הטקס. אני אתייחס לפן ההלכתי שיש מנעד בין הרבנים בשאלות אלו בגלל השיקולים הנוספים.

שאלת בפרט על נתינת טבעת לחתן, אמירת ברכות ושבירת הכוס. כל אחת מנושאים אלו נמצא באזור אחר. הברכות ונתינת הטבעת הם חלק מרכזי בתוך הטקס של החופה ולכן שינוי כאן מתאפשר על ידי תוספות: אמירת הברכות מתאפשרת על ידי ההוספה של ברכת רב עמרם גאון. נתינת טבעת אפשרית על ידי הוספה של מרכיב בסוף הטקס ההלכתי של החופה בו הכלה יכולה לפנות לחתן ולתת לו טבעת. שבירת הכוס היא מנהג על אבלות ירושלים. לגבי היחס למנהג ועד כמה ניתן לשנותו – הדבר ישתנה בין הרבנים המחתנים, שינוי יוכל להיות אמירה משותפת של הפסוק "אם אשכחך ירושלים" וגם שבירה משותפת. אולם גם כאן עשוי להיות הבדל בין הרבנים המחתנים.

ישנם רבנים עורכי חופות מקרב רבני צוהר, ולא הם בלבד, שמנסים בכל יכולתם ללכת לפי רצונם של בני הזוג במסגרת ההלכה. עורכי החופות הם שליחים שמבקשים לעשות את עבודתם נאמנה ולאפשר עד כמה שאפשר רצונות של בני הזוג בכפוף לעמידה בגבולות ההלכה. הואיל וסוגיות אלו נדונות בשיחות אשיות בין הזוגות לבין הרבנים העורכים את החופות, ויקיים מנעד מסוים של אפשרויות אנחנו ממליצים לברר נושא זה בשיחה אישית עם עורך החופה. ארגון צוהר שהזכרנו הוא ארגון שרבנים הנמנים עליו יהיו רגישים לנושא זה. אתם יכולים לפנות ולבקש ליצור קשר עם אחד מהרבנים הנימנים על שורותיו. השיחה שתתקיים בין הרב לזוג תתייחס למפגש בין רצונות הזוג לגבולותיה של ההלכה. בשיחה זו חשוב לזכור שישנם דברים שלא ניתן לשנות כלל וכלל  אולם שניתן בהחלט לתת מקום של כבוד לנשים תחת החופה.

בהצלחה,

יעל

הרחבה:

מצורף טור של הרבנית מיכל טיקוצ'יסנקי שמתייחס לברכת רב עמרם גאון המכונה גם "הברכה השמינית":

https://www.mako.co.il/judaism-good-house/between-them/Article-5d9ec779c872d51006.htm

אני פרודה אך לא גרושה, רוצה להתייעץ בנושא כיסוי ראש

שלום וברכה, 
בעלי ואני נשואים מספר שנים, וחווים לא מעט קשיים בזוגיות שלנו, היינו בטיפול זוגי תקופה, ובשלב זה, בהמלצת המטפל, כל אחד בטיפול אישי.
לצערי לא אוכל לפרט את כל הטלטלות אותן אנחנו עוברים, אבל כיום, למעלה מחודש שאנחנו פרודים, לא גרושים, אבל גרים בנפרד בשלב זה עד שנחליט אחרת.
הכל קשה בתקופה הזאת, להציג עסקים כרגיל כלפי חוץ לאנשים שאת אינך מעוניינת לפרט בפניהם את כל נבכי נפשך, כשבפנים יש עצב גדול.
לטבול במקווה בשלב זה אני הולכת, בנתיים זה לא מקשה עליי, אם כי בעלי ואני מתראים מעט מאוד.
כיסוי הראש הוא הקשה.
אם אוריד אותו, לבטח יגיעו השאלות והתהיות, שאני רק מנסה לברוח מהן.
מצד שני, להשקיע בו, ולחבוש אותו בתקופה שהיא כל כך קשה, מכבידה עליי, עוד לא ממש התרגלתי אליו, למרות שאנחנו נשואים כמעט שנתיים, ועדיין לפעמים הוא מפריע לי, אבל בתקופה האחרונה הוא מכביד עליי עוד יותר.
מציג איזו תמונה יפה כלפי חוץ, שכלל לא קיימת.
אציין שוב, שכרגע בייעוצה של המטפלת שמלווה אותי, אנחנו לא עומדים לחזור לגור ביחד בזמן הקרוב, על מנת לשקול לחזור לזוגיות, כך שהמצב שציינתי, ילווה אותי עוד תקופה לא קטנה, זו הסיבה שאני פונה לסיוע וייעוץ.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כראוי,
תודה רבה

תשובה:

שואלת יקרה,

קראתי את שאלתך כמה וכמה פעמים. אפתח בלומר שיש לי הערכה גדולה כלפיך, וכלפי הפנייה שלך. את נמצאת במצב דחק שנמשך זמן ממושך, במצב מעין זה פעמים רבות קשה למצוא את כוחות הנפש להיעזר. ההליכה לטיפול זוגי ואח"כ לטיפול האישי וההתנהלות המתונה וההדרגתית בתוך כל הסערות מעידה על כוחות גדולים ועל אחריות ורגישות.

גם את הפניה שלך אלינו אני רואה באופן זה, היכולת לשתף בתסכול והקושי ולהתייעץ היא משאב יקר וחשוב.

אני לא בטוחה שמענה כתוב באינטרנט יתן לך מענה, לכן בסוף התשובה אזמין אותך לפנות אלינו ליצירת קשר טלפוני למקרה שתרצי להמשיך ולשוחח. בכל זאת אנסה להתייחס התייחסות ראשונית בכתב.

אפתח בהלכה, ובהמשך התשובה אתייחס למורכבות הרגשית שעולה בדבריך.

תארת איך את מתמודדת עם כיסוי הראש ושבמהלך שנות הנישואין "התרגלת אליו", ועשית זאת מתוך הכרות וקבלה של ההלכה שמחייבת אישה נשואה בכיסוי, עכשיו עם הקושי בנישואין הכיסוי "כבד יותר". אכן כל עוד את אשת איש עליך לכסות את ראשך, אין במצב הפירוד שינוי במעמדך האישי וממילא אין שינוי בהלכות כיסוי הראש במצב זה. לאשה לאחר גירושיה התיר הרב משה פיינשטיין ללכת ללא כיסוי ראש כדי למנוע הפסד כלכלי, ופוסקי זמנינו ביארו לאור פסק זה שיש היתר לגרושות ואלמנות  ללכת ללא כיסוי ראש כדי להקל על מציאת בן זוג (מקורות בנושא זה בהרחבה). לפני גירושין אין היתר להוריד את כיסוי הראש.

.

מתוך דברים אלו אפנה לשאלתך ולמורכבות הגדולה שתארת.

כתבת שכיסוי הראש קשה לך וציינת כמה סיבות – אני רוצה להתייחס קודם לסיבה המרכזית בדבריך: הפער הגדול שיש בין המצג שכיסוי הראש מציג כלפי חוץ לבין המצב האמיתי. דברי הבאים הם כיוון מחשבה שאני מציעה, הם יעוץ ולא קביעה, ואני מקווה שיוכלו להיות לעזר.

מצד אחד כתבת על תחושת הקושי והעומס בלשדר "עסקים כרגיל", אך יחד עם הקושי לשאת את הפער גם כתבת שאת רוצה לברוח משאלות ותהיות על מצבך.

אני שומעת שאת בהתלבטות רגשית גדולה בשאלה זו: האם אני רוצה שידעו? האם אני לא רוצה שידעו? האם יש דרך בו אני יכולה לווסת ולשלוט מעט יותר בנקודה זו?

כתבת שיש לפניך, כנראה, תקופה משמעותית של חיים ב"מצב ביניים". השאלה הנוקבת היא, איך מנהלים חיים כאלו כלפי חוץ? ועד כמה ובאיזה אופן נכון לחשוף את המצב.

אני שומעת בדבריך רצון לחשוף את המצב, אבל גם חשש מחשיפה זו – וחיפוש אחר דרך נכונה לשתף עוד גורמים מלבד המטפל, עם זאת לעשות זאת באופן מבוקר ומוגן.

מעבר לדיון על כיסוי הראש – שאלת החשיפה עומדת בפני עצמה. בגלל שאת בטיפול שנשמע שמטיב איתך אני מציעה להעלות אותה בטיפול במנותק משאלת כיסוי הראש. אני שומעת שאת חשה ברצון להושיט יד לתמיכה ושיח מעבר לשיח הטיפולי, אבל מחפשת הנחייה איך לעשות זאת באופן ששומר עליך ומאפשר לך לבחור את מי כן לשתף ואת מי לא.

זוהי שאלה רחבה שכיסוי הראש הוא רק צד אחד שלה.

לגבי הכיסוי עצמו,  אני רוצה להתעכב רגע על השדרים החברתיים שכיסוי הראש משדר עכשיו, ועל השדרים שהורדה/שינוי בכיסוי ראש יכולים להעביר. בחברה דתית המכירה אותך, כיסוי ראש משדר גם את היותך אשת איש, וגם את היותך דתייה. סוג כיסוי הראש משמש גם סוג של קטלוג להשתייכות הדתית שלך. כלומר יש כאן שני שדרים, שדר שקשור ביחס שלך עם בן זוגך, ושדר שקשור ליחס שלך כלפי הקב"ה/ ההלכה/ החברה הדתית.

הורדה של כיסוי הראש תתפרש גם היא בשני אופנים – כמעידה על סיום/בעיה בזוגיות, או כמעידה על שינוי ביחס שלך כלפי העולם הדתי על מרכיביו השונים. לדעתי המבטים והשאלות שיופנו אליך יניחו קודם כל שאת משדרת שדר ביחס לעולם הדתי ובלא ביחס לזוגיות שלך. וגם אם לא כך בהכרח פני הדברים חשוב לראות שיש כאן נושא שנגרר שלא קשור כלל לנושא שמעסיק אותך. כמו כן הורדה של כיסוי הראש עשויה להתפרש בחברה דתית, בעיקר בקרב נשים וגברים שלא מכירים אותך מהעבר כאילו את פנויה. בעוד שלמעשה את עדיין לא פנויה.

כפי שפתחתי מבחינה הלכתית, כל עוד את אשת איש עליך לכסות את ראשך, אין במצב הפירוד שינוי במעמדך האישי ההלכתי. ולכן הורדה של כיסוי הראש עשויה להתפרש באופנים שתארתי…..

אוסיף נקודה נוספת שמחברת בין ההלכתי לפרקטי: לא כתבת איזה סוג של כיסוי ראש את לובשת – בתוך עולם זה יש הרבה אפשרויות, אולי ניתן לשחק ולמצוא שינויי בכיסוי הראש שלא יגרור תשומת לב דרמטית לגבי עולמך הדתי. גם אז צריך לבדוק האם שינוי זה נותן מענה לצורך שהעלת – לתקשר כלפי חוץ שמשהו השתנה. אולי שינוי כזה הוא יותר איתות לעצמך כלפי פנים, הרי כיסוי הראש הוא גם מסר פנימה ולא רק החוצה.

לדעתי חשוב לנסות ולברר את הנושא העיקרי – החשיפה, ובירור שם יכול לסלול דרך שאינה כוללת חיכוך ישיר עם שאלת כיסוי הראש. יתכן שבירור זה גם יעלה ששינוי בכיסוי באופן שאין לו משמעות הלכתית יסייע. הצעתי להעזר במטפל/ת בבירור זה, אם תרצי ליווי של אחת מהרבניות במשיבת נפש – חזרי אלינו דרך האתר.

בהערכה גדולה ובתפילה לסיעתא דשמיא בדרך המורכבת שעומדת בפניך,

יעל

הרבנית יעל שמעוני היא ר"מית וסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת מיזם משיבת נפש.

הרחבה:

האם מותר לגרושה או לאלמנה להוריד כיסוי ראש?

השולחן ערוך באבן העזר כא, ב כתב:

"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש".

לכאורה נראה שהשולחן ערוך פוסק שגם נשים רווקות צריכות ללכת עם כיסוי ראש, אולם מפרשי השולחן ערוך כתבו שהנשים הפנויות שאסור להן ללכת ללא כיסוי ראש הן נשים אלמנות או גרושות.

כך לדוגמא הבית שמואל שם ( סימן כא ס"ק ה): פנויה. היינו אלמנה או גרושה אבל בתולה מותר

הרב משה פיינשטיין זצ"ל נשאל  לגבי אשה שנתאלמנה וצריכה לפרנס בניה ואם רשאית לעבוד בעבודה בה דורשים ממנה לא לכסות את ראשה. הרב משה פיינשטיין התיר לה לא לכסות את ראשה אם יגרם לה הפסד גדול. והובאו הדברים בשו"ת אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נז.

לפנייך התשובה במלואה:

"באיסור פריעת הראש לאלמנה במקום הפסד גדול.

נשאלתי בדבר אשה שנתאלמנה וצריכה לפרנס בניה ואינה מוצאה להשתכר למשרה שיהיה כדי לפרנס את בניה אלא באם לא תכסה את ראשה כשתהיה בהאפיס /במשרד/ לעבוד במשרתה אם רשאה. והשבתי שיש להתיר לה בצורך גדול כזה, דהא פשוט שאף להב"ש והדגמ"ר /אה"ע/ בסי' כ"א סק"ה שסברי מירושלמי שגם אלמנה אסורה ללכת פרועת ראש הוא רק מצד דת יהודית דמדאורייתא הא רק בא"א נאמר, ולכן כיון שיש לפרש דמאחר שלא נאמר בתורה בלשון איסור הוא רק חיוב עשה שתלך בכיסוי הראש. ומסתבר לע"ד שבזה פליגי ב' הלשונות ברש"י כתובות דף ע"ב בפירוש הילפותא דללישנא קמא שפי' דמדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות מכלל דאסור סובר שהוא איסור ועיין בריטב"א שכתב לפי' זה דרש"י מכלל דפריעת הראש פריצות הוא לאשה שלכן ודאי הוא איסור וללישנא בתרא שפי' מדכתיב ופרע מכלל דההיא שעתא לאו פרועה הוה ש"מ אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש משמע דהוא ענין מצוה עליה ללכת בכיסוי הראש ולא ענין איסור רק שממילא נעשה איסור דהא עוברת על העשה כשהולכת פרועת ראש ומסיק רש"י שכן עיקר. והחלוק לדינא הוא דאם הוא איסור יש לאסור אף בהפסד גדול שתפסיד כל ממונה אבל אם הוא רק חיוב עשה הוי גם אונס ממון דיותר מחומש אונס דבעשה חייב רק עד חומש. ולכן כל שהוא הפסד כחומש נכסיו ויותר כהא שאין משגת משרה להרויח לחיותה וחיות בניה הוא אונס שאינה מחוייבת ללישנא בתרא שהוא עיקר."

פוסקים בני זמנינו העירו שגם פגיעה בסיכוי להינשא שוב היא פגיעה שתתיר לאישה לגרושה או אלמנה להפסיק לכסות את ראשה. (דוגמא זמינה באינטרנט היא דבריו של  הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה https://www.yeshiva.org.il/midrash/1831 ).

האם יש בעיה של מיון חפצים בשבת כמו באוכל?

שלום רב,
רציתי לשאול מה הדין לגביי מיון בשבת של דברים שאינם אוכל?
(למשל: חלקי משחק, בגדים, תמונות ישנות שכיף לעיין בהם בשבת וכו׳(.
האם ניתן כמו באוכל לקחת רק את הדברים הרצויים ולהשאיר את אלה שאינם? או שכיוון שזה אינו אוכל אסור למיין כלל?
תודה רבה!

 

תשובה:

שלום וברכה,

מלאכת בורר היא מלאכה שלא מוכרת תמיד לכל הציבור, ולמי שאינה מוכרת היא עשויה להפתיע כיוון שאין בה יצירה מובהקת במציאות. במלאכה זו אסור להפריד פסולת מתוך אוכל,אולם מותר להפריד אוכל ביד לשימוש מידי.

שאלת האם האיסור למיין חל גם לגבי דברים שאינם אוכל. והעלית אפשרות שאולי דווקא בגלל שחפצים אינם אוכל אסור אפילו לקחת את הדברים הרצויים! זהו נושא מורכב ואביא את עקרי הדברים.

אפתח בכך שהאפשרות שכלל לא יהיה ניתן להוציא חפץ מתוך חפץ עלתה באחרונים אך נדחתה להלכה. מדוע היא עלתה וכיצד נדחתה? עייני בהרחבה.

הוצאה של הדברים הרצויים לשימוש עכשווי היא פעולה מותרת ולכן תותר גם בחפצים.

לעומת זאת, לגבי מיון – כלומר הפרדה של חפצים אלו מאלו לצורך סידורם לשימוש עתידי, בכך יש מחלוקת. לבירור המחלוקת והפסיקה אביא שלושה דיונים:

(1) מה נחשב דרך ברירה – איזו פעולה נאסרה. (2) האם איסור זה חל על צומח ודומם או רק על צומח. (3) איך נגדיר תערובת.

  1. איזה פעולה נאסרה? ההבדל בין מיון לבין הוצאת "אוכל מתוך פסולת"

מהי הפעולה שנאסרה באיסור בורר? בכך יש מחלוקת אחרונים. כולם מסכימים שאסור להוציא מתוך תערובת את הפסולת, כלומר, את הדבר שאין זקוקים לו. המחלוקת היא האם הפרדה ומיון הן ברירה.

נסביר: כשיש לפני שני מינים ואני רוצה להשתמש באחד עכשיו – אז יש לפנינו בעיה של ברירה, אולם כאשר אני לא רוצה להשתמש באף אחד מהם עכשיו אלא רק להפריד בניהם כדי לסדר אותם האם יש לפני ברירה? בכך נחלקו ראשונים (בעל המאור,  והרמב"ן ) ואחרונים. נביא את מחלוקת האחרונים – הפרי מגדים והמשנה ברורה. לפי הפרי מגדים אין בהפרדה איסור ברירה. לפי המשנה ברורה הפרדה היא ברירה שאסורה מדאורייתא! ולכן במצב של הפרדה יש ספק אם מדובר במלאכה דאורייתא.

  1. האם אסור הוצאת "פסולת מתוך אוכל" רק באוכל או גם בדברים שאינם אוכל?

רוב הפוסקים כתבו שיש ברירה גם בדברים שאינם מן הצומח בעקבות דברי רבא במסכת שבת (עד ע"ב). רבא  אומר שמי שיצור כלי חרס בשבת יעבור על שבע מלאכות. רש"י מפרש שם שבתהליך הפיכת העפר לראוי ליצירת החרס עובר האדם על טוחן –  ששוחק את הרגבים, ועל בורר – כיוון שאחרי השחיקה יוציא מחוץ לעפר הדק צרורות עבות. ופשטות הסוגיה שיש ברירה גם בחומרים שאינם מן הצומח (אינם גידולי קרקע).

אומנם היו אחרונים שכתבו שאין איסור בורר אלא בגידולי קרקע (הגרע"א, חמדת ישראל), אולם להלכה הוכרע שיש ברירה גם בחומרים שאינם מן הצומח כפי שעולה מפשט הסוגיה על פי פירוש  רש"י.

  1. מה נחשב תערובת

בנקודה זו נחלקו אחרונים בנוגע לחפצים:

רוב הפוסקיםאסרו למיין גם חפצים גדולים כפי שגם בפירות גדולים אסור למיין וכתבו במפורש שגם כלי מתוך הכלים אסור  (ט"ז, משנה ברורה, מנחת חינוך כף החיים ועוד).

מיעוט הפוסקים (אור שמח וערוך השולחן) פסקו שמותר למיין כלי מתוך הכלים כל אחד מטעמו.

ערוך השולחן הסביר שכאשר ניתן להבחין בין כלים בקלות הרי שהם שאינם נחשבים מעורבים אחד בשני אלא כל אחד מהם עומד בפני עצמו.האור שמח הקל יותר וכתב שהתערובת עליה חל דין בורר היא "בדבר הבלול יחד ומשתמש כשהוא בלול" ולכן גם כאשר החפצים לא ניכרים בקלות אם אין הם משמשים יחד כשהם בתערובת לא יהיה בהם איסור בורר לשיטת האור שמח, וודאי שחפצים גדולים לא יצרו תערובת וממילא לא יהיה בהם איסור בורר.

בדורנו נמשכה מחלוקת הפסיקה בשאלה זו

הרב עובדיה (בשו"ת יביע אומר) פסק להתיר למיין סכו"ם וסידורים השונים זה מזה כמיעוט הפוסקים בצירוף של כמה ספיקות.

  • ספק אם הפרדה היא בורר, אולי הלכה כפרי מגדים שאינה ברירה.
  • ספק שמא הלכה כאור שמח וערוך השולחן שמסכימים שדברים הניכרים אין בהם ברירה.
  • ספק שמא איסור ברירה הוא רק בצומח

אם מצרפים את כל הספקות יש להקל באופן כללי. אך עדיין נאמר לגבי חלקים קטנים המעורבים או חפצים גדולים שאינם ניכרים כמו ספרים הדומים זה לזה או ערימת בגדים באותו הצבע אין למיין אלא להוציא מתוכה באופן המותר (כפי שיפורט)

על פסיקת הרב עובדיה חלקו פוסקים רבים (שמירת שבת כהלכתה המנוחת אהבה ועוד), ופסקו שאסור למיין סכו"ם. אולם לא כל פעולה נאסרה:

  1. אם מדובר בערימה והחפץ בו מעוניינים נמצא למטה מותר להוריד את החפצים המכסים אותו כדי להגיע אליו. (רמ"א שיט, ג, באו"ה 'לאכול מיד'. שש"כ ג, ה, מה, עה(
  2. מותר לקחת את החפץ בו רוצים לעשות שימוש מיידי מתוך הערימה. ולכן סכו"ם מעורבב שטוף, ניתן לנגב אותו אחד אחד ולהניח במקומו. אבל אם אין צריך לנגב לא ניתן לקחת אחד אחד להניחם במקום. (שמירת שבת כהלכתה ג פה, פו)

כיצד יש לנהוג הלכה למעשה?

במקרה שמדובר בחלקים קטנים ומעורבים יש להחמיר לא למיין כלל אלא רק להוציא מה שמעוניינים בו לשימוש מידי. זאת כיוון שחלקים אלו הם בדרך כלל תערובת לכל השיטות, גם לשיטת האור שמח. (וגם במקרה בו האור שמח יתיר רוב הפוסקים לא הכריעו כמוהו). וכך יש לנהוג בחלקי משחק קטנים.

לגבי חפצים גדולים שניכרים זה מזה ראינו שיש מחלוקת בין גדולי האחרונים,אם יש פסיקה המקובלת בבית יש להמשיך בדרך הבית.לנוהגים ללכת בעקבות פסיקת הרב עובדיה ניתן להקל (גם אשכנזים). וכן, אם סומכים על ערוך השולחן.

לכןיש לברר האם יש הכרעה הלכתית בבית לגבי מיון סכו"ם. פעמים רבות אין בבית ידע הלכתי בנושא, במצב זה נכון לדעתי לחשוש לדעות המחמירות ולא למיין, אולם כפי שראית המיקל יש לו על מי לסמוך.

ובחזרה לשאלה

חלקי משחק– אם מדובר בחלקים קטנים יש להוציא בדרך מותרת. אם מדובר בחלקים גדולים ראוי להחמיר ויש על מי לסמוך להקל גם למיין.

בגדים– ראוי להחמיר  לא למיין ולהוציא בדרך מותרת ויש על מי לסמוך להקל.

תמונות ישנות– מאחר ואין הן ניכרות בקלות אחת מהשנייה. אין למיין אלא להוציא אחת אחת ולהסתכל, אחרי שהסתכלת בהן ניתן להניחן היכן שתרצי גם אם בסופו של דבר יוצר מיון.

שבת שלום,

יעל

הרבנית יעל שמעוני היא רמי"ת וסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת מיזם "משיבת נפש"

הרחבה:

האם יתכן שחפצים יהיו חמורים מאוכלים לעניין ברירה?

הרב עובדיה יוסף ביביע אומר (שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לא) הביא את דברי התפארת ישראל שעולה ממנו האפשרות שבחפצים נחמיר יותר מאוכל:

תפארת ישראל בכלכלת שבת (מלאכת בורר אות ז):"ונ"ל דבהנךדלאואוכלא אין חילוק בין בורר יפות מתוך רעות או להיפך, שהרי בחביתאפרש"ידחייב משום בורר הצרורות הגסות מתוך האבק הדק, דהיינו בורר פסולת מתוך היפות, ובדין האי מאן דעבידחלתא, פרש"י, שבורר הקנים היפות לעשות הכוורת, והרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת, ואפ"ה חייב, ש"מ דבתרוייהו חייב. מיהו הערוך (ערך חלתא) כ', השליך הקנים שאינן ראויים למלאכתו חייב משום בורר. משמע דאף בהנך חייב רק בבורר הפסולת מבין היפות. "

התפארת ישראל מדייק מהסוגיה בשבת שנתנה שתי דוגמאות – גם עשיית כלי חרס מעפר, וגם עשיית תנור מבוץ. לגבי תנור מבוץ פירש רש"י שהוציא הקנים היפות מתוך הבוץ לעשות את התנור ועדיין חייב! משמע מפירוש רש"י שלפי הסוגיה בחפצים חייב גם אם מוציא את מה שמועדף. אומנם התפארת ישראל מביא את הערוך שיש לו פירוש אחר בסוגיה – שבתנור מפריד בין הקנים הפסולות לטובות. אולם נראה מדבריו שנוטה להבין שבחומרים אין הבדל! הסברא העומדת בבסיס שיטתו היא שברירה היא אסורה אבל הותרה כאשר נעשית בדרך אכילה. ולכן מאחר ואין "דרך אכילה" לגבי חפצים כל ברירה בהם תהיה אסורה.

הרב עובדיה דוחה את דברי התפארת ישראל בשתי ידים ומביא פירוש אחר להבנת רש"י בסוגיה:

"לפי דבריו יוצא לנו חומרא גדולה כי נעל הדלת בפני הבורר כלי מתוך הכלים, דבכלגוונא יחשב לבורר.

אך לפע"ד נראה פשוט שמכיון שכל שהוא דרך אכילה לא חשיב בורר, ולהכי שרי לברור ביד אוכל מתוך פסולת לאלתר, (וכמ"ש המג"א סי' שכסק"ז), ה"נ כל דבר שהוא לצורך השבת, הן ברירת כלים, הן ברירת בגדים, בכולהו מותר לברור את הכלי שחפץ בו, ולא שייכא ברירה בהכי. ושאני ההוא דעבידחלתא שלא הותרה מלאכתו כלל. ולא התירה התורה ברירה לעוברי עבירה."

כלומר הסיבה שרש"י כתב שחייב גם על הוצאת הקנים היפות היא אחרת. מאחר וכל פעולת הכנת התנור היא איסור אין בה היתר ברירה. מותר להוציא הדבר היפה מתוך פסולת רק למלאכה מותרת כגון – אוכל, או פעולות מותרות אחרות. כאן שכל הפעולה היא איסור גם הוצאת היפה מהפסול אסורה.  הדחייה להלכה של שיטה זו ברורה כיוון שלא מצאנו לזה זכר ברוב מוחלט של הפוסקים כפי שמביא שם הרב עובדיה. הרב עובדיה מקבל את ההנחה שמלאכת בורר היא אסורה כל עוד הותרה אולם המתיר שלה אינו רק דרך אכהל אלא כל עשייה מותרת. לכן כאשר עוסקים באיסור כל ברירה תאסר.

מקורות

  1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עד עמוד ב

אמר רבא: האי מאן דעבד חביתא – חייב משום שבע חטאות, תנורא – חייב משום שמונה חטאות.

  1. רש"י מסכת שבת דף עד עמוד ב

חביתא – של חרס.

שבע חטאות – טוחן הרגבים ושוחקן הדק – הוי טוחן, ובורר הצרורות הגסות מתוכן – הרי שתים

  1. האחרונים שכתבו שאין ברירה בדבר שאינו גידולי קרקע: רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' כ), חמדת ישראל (דמ"טסע"א), ודיון בדבריהם נמצא בשו"ת יביע אומר אורח חיים ה סימן לד, בחלקו הראשון.
  2. ט"ז אורח חיים סימן שיט ס"קיב

בפרק כ"ג כתבו התו' היו לפניו ב' מיני אוכלים גרסי' כו' עכ"ל ונרא' לכאורה דר"לדאין שייך ברירה אלא במידי דאוכל אבל בשאר דברים כגון לברור כלי מתוך כלים אין שייך בזה איסור בריר' וכ"מ מכל הנזכ' באיסור בורר נקטוה במידי דאכילה וע"כ לא נקט התנא סתם היו לפניו ב' מינים אלא אוכלים דוקא. אלא דאיתא בגמ' אח"כ שם אמר רבא האי מאן דעביד חביצה /חביתא/ חייב משום ז' חטאות וחשיב רש"י בורר ביניה' דהיינו בורר הצרורו' הגסות מתוכן כו'. וא"כ צ"ל הא דכתבו התו' מיני אוכלין גרסי' לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינןדהנשארהוה פסולת:

  1. משנה ברורה סימן שיט ס"ק טו

כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאםתלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל:

  1. הפניות לאחרונים נוספים שפסקו שיש ברירה בחפצים: מנחת חינוך בורר ה, ף החיים כה.
  2. אור שמח (על הרמב"ם) הלכות שבת פרק ח הלכה יא

[יא] דע דבורר גדרו הוא בדבר הבלול יחד ומשתמש כשהוא בלול, בזה אם בורר מאתו פסולת מתוך האוכל, או בשני מינים, הוי בורר, והוי מלאכה, אבל בדבר שאינו בלול לא שייך בורר, וזהו שמעורר הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) רמונים מגו רמונין, מעתה אפילו בני נשא מגו בני נשא, פירוש דאינן בלולים, ולפי זה בורר כלי מתוך כלי, דאטו משתמש כשהן בלולים, הלא בכל קערה משתמש בפ"ע לא שייך בהו בורר, אלא שהטורי זהב כתב דבורר הוי לא במאכל לחודה, רק בעץ ומתכות ג"כ, והביא ע"ז מדברי רש"י (שבת עד, ב ד"ה חייב אחת עשרה) גבי חלתאדבורר קנים יפות חייב, ושם יכול לעשות כשהן בלולין, וזה כתב הט"ז סימן שי"ט ס"ק י"ב, דבדבריהתוס' (שם עד, א ד"ה היו) נראה דדוקא באוכלים הוי בורר, ולא כלים, והביא דברי רש"י, וממה שפלטה קולמוסו כלים הביאו המחברים הבאים אחריו דגם בכלי איכא בורר, וטעו בזה, דבמלאכת בורר צריך שיהא בלול, ואין זה לא בכלים ולא בבגדים, אלא שמאכל לאו דוקא וכמו שביארנו.

  1. ערוך השולחן אורח חיים סימן שיט

סעיף ז

חיובאדבורר לאו דוקא במיני אוכליןדהאאמרינן בשבת [ע"ד:] אמר רבא האי מאן דעבידחביתא חייב ז' חטאות האי מאן דעבידתנורא חייב ח' חטאות האי מאן דעבידחלתא חייב י"א חטאות ופירש"י [ד"ה שבע חטאות] בחביתא בירר הצרורות הגסות מתוכן הרי שתים ובתנורא פי' ג"כ כן ובחלתא כתב כוורת של קנים וכו' בירר יפות ה"ז בורר וכו' ע"ש הרי שבכל דבר שייך ברירה והסברא כן הוא דהא במשכן הוה ברירה בסממנים וגם הם אינן לאכילה [וכ"כ הט"זסקי"ב]:

סעיף ח

ולפ"ז יש לשאול שאלה גדולה דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים ואנו צריכים כעת לסכינים ובוררים הסכינים מביניהם או הכפות או המזלגות וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ונצרך לשנים ושלשה בגדים ונוטלין מהכותל כל הבגדים ובוררין הבגדים הצריכים והשאר תולין על הכותל בחזרה וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין זה על גבי זה וצריך כעת לאיזה ספרים ובוררן ונוטלן וכן על השלחן אצל העשירים יש כמה מיני קערות קטנות וגדולות ולכל מאכל בוררין קערות שונות וכיוצא בזה כמה עניינים ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים:

סעיף ט

ותשובת דבר זה משני פנים האחד דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה לא שייך לומר בזה ברירה שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן ואין לומר הא גם שני מיני פירות נראים לעין כמו תאנים וענבים דאינו כן דמתוך קטנותן וריבוייןצריכין לברור זה מזה משא"כ בבגדים וכלים וספרים והשני שהרי יתבאר דבשעת האכילה יכול ליטול אוכל מתוך הפסולת ולאכול שאין זה דרך ברירה ודרך האכילה בכך וממילא דבכל הדברים שאנו צריכין כעת ללבוש הבגדים ולהשתמש בהכלים וללמוד בהספרים הוי כשעת אכילה ולא שייך בזה ברירה [ובוודאי לברור ספרים זה מזה כדי להעמידן על מקומן או בגדים זה מזה כדי לתלותן וכן בכלים אין היתר לטעם זה אבל לטעם הראשון אין איסור בדבר ויש לעיין בזה ודו"ק]:

  1. שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לא, עיקר הדיון מאות (ד). והבאתי את דברי המסקנה:

מכל הני טעמי תריצי נלפע"ד שיש להקל בנ"ד להתיר לברור סכינים כפות ומזלגות וליתנם במקום המתאים להם לצורך סעודה שלאחר מכן. והנח להם לישראל. וכן מותר לשמש לברור הספרים של בהכ"נ, חומשים, וסידורים, וכיו"ב, וליתנם כל ספר במקומו הראוי לו. הנלע"ד כתבתי. ידידו דוש"תבאה"ר עובדיה יוסף ס"ט

 

האם אפשר לסמוך על דודה לא דתיה שאומרת שהאוכל שהביאה לנו כשר?

אני בת למשפחה מתקרבת לדת , המשפחה המורחבת שלנו אינה שומרת כשרות. אם דודה שלי מביאה מאכל לחג, אחרי שלימדנו אותה הלכות כשרות והיא אומרת שהיא הכינה הכל ביחד פעמי או בסיר מיוחד, האם אני יכולה לאכול ממה שהיא מכינה? היא כל כך משתדלת וגם ככה יש ריחוק במשפחה בגלל עניין השבת והכשרות…מצד שני למדתי בכמה שיעורי הלכה שאין נאמנות בכשרות לאדם שלא שומר כשרות ומחלל שבת בפרהסיה.. אשמח לתשובתך מה ניתן לעשות?

תשובה:

שלום לך, ותודה על שאלתך.

את שואלת שאלה חשובה שנוגעת למשפחות רבות. גם מצב כמו של משפחתך המתקרבת לדת יכול ליצור מתח, וגם מצבים בהם נמצאים כבר בדור שני או שלישי אחרי שנוצר פער במשפחה.

לפני שאפרט אפתח בשתי אמירות כלליות:

  1. בתיאור שלך את המצב את כותבת שלימדתם את דודתך הלכות כשרות. נשמע שאת סומכת על כך שהיא יודעת את הדינים וההלכות, והשאלה היחידה אותה יש לברר היא נאמנותה. לגבי נאמנותם של מי שאינם שומרים תורה ומצות נכתבה תשובה מפורטת של רבני ורבניות בית הלל, שמסבירה מדוע ומתי אפשר לסמוך עליהם. דודתך היא דוגמא לאישה שניתן לסמוך עליה – ואפרט בהמשך התשובה.
  2. למרות שניתן לסמוך על דודתך, חשוב להדגיש שהיא עדיין עשויה לטעות בפרטים חשובים בהכנת האוכל או בהבאתו, ולכן חשוב לברר שאכן אינה טועה. גם כאן צריך לדעת מה ועד כמה צריך לברר.

ועכשיו לפרטים:

נאמנות

כפי שכתבת בשאלתך, ההלכה קובעת שאדם אשר אינו מקפיד על מצווה מסוימת אין לו נאמנות בדברים הקשורים לאותה מצווה. אולם בדורות האחרונים נשאלו גדולי ישראל על דין זה כאשר מדובר בקרובי משפחה שאינם שומרי תורה ומצוות.הרב משה פיינשטיין נשאל על ידי הורים שילדיהם הפסיקו לשמור תורה ומצוות אם ההורים יכולים להתארח אצלם. הרב פיינשטיין פסק (שו"ת אגרות משה, יו"ד, א, נד) שאם מכירים אדם היטב באופן שידוע שאינו משקר, מותר להאמין לו בעניין זה.

במצב שבו למי שאינו שומר כשרות כלל לא אכפתמדיני כשרות, אי אפשר לסמוך עליו, ואין לו חזקת נאמנות. אבל אם את יודעת בוודאות שהאדםשלפנייך לא ישקר לך בנושא זה, אז ניתן לסמוך עליו– לא מצד נאמנותו לכשרות, אלא בגלל וודאות שלך שיש כאן אדם דובר אמת. כאשר ברור לך באופן אישי שדודתך לא תשנה בדיבורה, הרי שאם אמרה שהמוצר כשר זה כמו שיש על המוצר סימן מובהק שהוא אכן כשר. (התייחסות לתשובתו של הרב פיינשטיין לחילונים תוכלי למצוא לא רק בפסק של בית הלל אלא גם בתשובה של הרב דב ליאור בקישור בהרחבה).

אומנם בסוף תשובתו כתב הרב פיינשטיין שניתן להשתמש בהיתר זה רק בשעת דחק של פירוד משפחה. אך היום יש סיבות להרחיב את השימוש בהסתכמות בשל היכרות אישית כפי שפורט בפסק של בית הלל. ההרחבה שם היא למשל גם לחבר חילוני שאינו בן משפחה המזמין אותך להתארח. הסיבות להרחבה הן החשיבות הגדולה שיש ללכידות של עם ישראל ולקשרים בין מי ששומר תורה ומצוות ומי שאינו שומר תורה ומצוות.לא די בהגדרת המצב הזה כשעת דחק אלא יש להוסיף לכך עוד שיקולים המכריעים להקל:

  1. הכבוד למסורת ולאורח חייו של אדם אחר, וערך האמת–היום יש אנשים רבים שלא שומרים מצוות אך מכבדים מאוד את שומרי הכשרות והמסורת, ונזהרים מלהכשילם. כמו כן אנשים רבים שאינם שומרי מצוות מקפידים מאוד על עצמם שלא לשקר ולרמות בכל תחומי החיים. במקרים כאלו, כלומר כשאנו יודעים שמדובר באדם ישר והגון, ניתן לסמוך על דבריו בענייני הכשרות. ובוודאי אם הוא בשכן קרוב, חבר לעבודה, או קרוב משפחה – ואפילו משפחה רחוקה. כל עוד ברור לנו שהוא מכבד אותנו ואינו מעוניין חלילה לפגוע בדברים החשובים לנו.
  2. מוצרים כשרים במדינת ישראל. לגבי ודאות על קניית מוצרים כשרים ניתן להאמין גם שאינו שומר תורה ומצוות במדינת ישראל כיוון רוב יצרניות המזון הגדולות מייצרות מזון כשר, וכן המזון הנמכר בחנויות הוא רובו ככולו כשר. ולכן צריך לטרוח מאוד ולפעמים לשלם יותר עבור מוצרים לא כשרים. במצב כזה אין חשד. חשד לא קיים כאשר צריך להתאמץ כדי לעזוב את ההיתר ולקחת את האסור. במדינת ישראל בין מבחינת הטרחה שבקניית מזון כשר ובין מבחינת ההפסד הכספי הכרוך בחיפוש אחר מזון כשר, אין כאן חשש כלל, ויש מקום לסמוך על החזקה שמי שקנה את האוכל אינו מניח את ההיתר ואוכל את האיסור. לכן מותר להאמין בארץ למי שאומר שקנה שקנה במקום כשר. (ועייני עוד בהרחבה). זה כמובן לא פותר בעיות של עירוב בשר וחלב וכשרות הכלים בבית.

לכן, לגבי אמירה שמוצר נקנה ממקום כשר ניתן לסמוך על דברי האומר בצורה רחבה.

לגבי תהליך הכנת המזון, במצב של מתח בתוך המשפחה והחשיבות הגדולה בשמירה על קשר ולכידות יש לסמוך בני משפחה אם את יודעת בוודאות שהאדם לפנייך מכבד אותך ולא ישקר לך בנושא זה.

ועדיין צריך לברר האם באמת כללי הכשרות נשמרו בהכנת האוכל. ולא די באמירה כללית שהמאכל כשר. לא בגלל שאת חושדת בה אלא כיוון שהיא עשויה לטעות מאחר שאינה מורגלת בשמירה על כשרות.

מה יש לברר?

בתשובה של בית הלל יש פירוט בנקודה זו אביא את עיקרי הדברים כאן

  • יש לברר שהאוכל הוכן בכלים שאין בהם בעיית כשרות (פירוט בתשובה).
  • יש לוודא שכל החומרים שהשתמשו בהם לצורך הכנתם היו כשרים.
  • יש לוודא שבמידת הצורך הופרשה חלה כדין, שהופרשו תרומות ומעשרות, ועשו את הנדרש מבחינת בדיקת ירקות וקטניות מחרקים.
  • כמו כן יש להביא את המאכל לסעודת השבת והחג לפני כניסת השבת. זאת כיוון שאם הבאת המאכל הייתה כרוכה בחילול שבת אין לאוכלו במצב שתיארת מדין מעשה שבת.

סיכום:

ניתן לסמוך על דודתך בדבריה. חשוב לברר ולהדגיש את הנושאים עליהם צריך להקפיד כמפורט. האופן בו מתנהל השיח והקשר בין המשפחות הוא חשוב מאוד, הנועם והערוץ הפתוח הוא חשוב גם לקירבה ביניכם וגם להאהיב את התורה ודרכיה.

יעל

הרבנית יעל היא רמי"ת וסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

הרחבה:

התשובה של רבני ורבניות בית הלל מופיעה באתר בית הלל בקישור הבא ופורסמה בספר "ובית הלל אומרים" שיצא עכשיו לחנויות

תשובת הרב דב ליאור https://www.yeshiva.org.il/ask/35298

יופי וזוגיות בתנ"ך

שלום! בתור פרוייקט גמר של מגמת אומנות, החלטתי להתעסק בנושא של יופי ואהבה במקרא.

רציתי לדעת האם היו לנשים הרגלים מסויימים בנושא הטיפוח האישי?

ובמה התאפיינו מערכות היחסים בין בני זוג בתקופת התורה?

תודה!

 

תשובה:

שלום לך,

ראשית אשמח ואחזק את ידיך במסע המופלא של פרויקט הגמר באומנות. זוהי מגמה מיוחדת חשובה ודורשת מאוד. בעזרת ה' תצמחי ותגדלי מלימוד מיוחד זה – על כל קשייו ואתגריו.

כדי להניב עבודה איכותית באומנות יש הרבה עבודת "התעסקות", לימוד ואיסוף מידע הוא חלק חשוב בתהליך זה. כפי שכתבת והנושא שבחרת הוא רחב ומרתק. בהרחבה אפנה אותך לרשימת מאמרים שחברותי סייעו לי לאוספם. אך לפני שאת פונה לעיין בהם אני ממליצה על דרך אחרת.

עצרי ללמוד בעצמך או עם חברותא– בעיניים חדשות, דרך המשקפיים של פרויקט הגמר, את הפרשיות במקרא שמעניינות אותך עצמן.

אני ממליצה לך להשתמש בקונקורדנציה, בפרויקט השו"ת או במנועי חיפוש נוספים להתחקות אחרי השורש י.פ.ה. וא.ה.ב. בתנ"ך. (בהרחבה אני מצרפת המלצה למנוע חיפוש חדש ונהדר, שניתן לעבוד איתו באינטרנט!) עולם חדש ומופלא של תובנות עשוי לפרוס עצמו בפנייך.

אל תוותרי על שלב ראשון זה.

רק אחריו פני למאמרים. זכרי שעבודה באומנות אינה מאמר. תמיד יש להיזהר שעבודת האומנות לא תהיה איור לרעיון שניתן להביעו בכתב – אלא עליה לעמוד בפני עצמה. לשם כך עליך לברר לעמך מה מושך אותך בנושא זה ואלו שאלות הוא מעלה בתוכך. למה דווקא בחרת בתנ"ך? כדי לברר זאת חשוב שתתחילי את מסעך בפסוקים עצמן.

אני ממליצה לך על דרך לימוד זו לאור ניסיוני שלי כאומנית וכמורה לאומנות פלסטית, שפועלת בו זמנית בעולמה של התורה ובעולם היצירה, ומקווה שתראי בה ברכה.

יעל שמעוני

 

מקורות וכלים להרחבה:

מאמרים בנושא יופי (לדעתי כדי לחפש שם את היחס בין יופי לאהבה):

רוזנצויג צ', 'שקר החן והבל היופי', שמעתין, 162 (תשסה-תשסו), עמ' 91-97.

גוטפלד שנקר א', 'יופי האישה עפ"י התורה', טללי אורות, א (תשמ"ט), 159-170.

צורף א', 'נשים וגברים יפי תואר במקרא', יוסף משנה למלך מצרים, 1980, עמ' 263-270.

הירש ה', 'מהו יפה?', שירת מקרא עדות ופואטיקה, א, עמ' 23.

אני ממליצה לך על כלי חדש ללימוד תנ"ך שפותח לאחרונה על ידי קבוצה "על התורה" – הקישור וההוראות מוצורפות:

על התורה – הוראות שימוש בכלי לימוד לתנ"ך:

http://mg.alhatorah.org/Keywords/Vayikra/26/3/26/46

 

בעקבות לידה שקטה, שאלה לגבי שם הילד ולגבי ניסיון מחדש

שלום, עברתי לידה שקטה לפני שבועיים

היה צריך להיות לנו בן ואפילו בחרנו לו שם. השם שלו נבחר בשל משמעות ולזכר אדם אהוב שנפטר.

יש לי שתי שאלות

מתי אוכל לנסות שוב? אם מבחינה רפואית הכל תקין?

ולגבי השם, מכיוון שהשם היה בעל משמעות האם ניתן יהיה לתת לילד שבע"ה יגיע במהרה את אותו שם בתוספת השם חי או חיים?

תשובה

שלום לך שואלת יקרה,

ליבי דואב על האובדן שלכם, ומחשבותיי ותפילותיי שלוחות לכם.

את עוברת טלטלה גופנית ונפשית. שאלת המוכנות של הגוף צריכה כמובן להתברר עלי ידי רופא, ושאלת ההחלמה של הנפש צריכה הקשבה עצמית ותמיכה מאנשים הקרובים לך ומכירים אותך. אני כותבת לך מספר מחשבות שיכולות לסייע לך בבירור העצמי, לא כאשת מקצוע אלא מאישה לאישה.

מתוך שאלתך בוקעים ועולים כוחות החיים וההמשכיות שיש בך. שני הרצונות שאת מתארת – הרצון לנסות להרות שוב, והרצון לתת את השם הנבחר לתינוק עתידי, הם משאבים חשובים לתהליך ההחלמה. הם מבטאים מבט קדימה, אמונה וחוזק פנימי. ייתכן שגם ההתייחסות ההלכתית לאובדן עוברים – שאינה מחייבת שבעה ומצמצמת את העיסוק בקבורה – מכוונת לכיוון הזה של המבט קדימה והשאיפה למצוא את הכוחות להמשיך אחרי האסון בכיוון של צמיחה ויצירה.

עם זאת, לצד ההאזנה לרצונות היקרים הללו, חשוב לתת לעצמך ולבן זוגך זמן של בירור פנימי. הזמן הוא מרכיב משמעותי בהתמודדות שבה את מצויה. נשים רבות שעברו לידות שקטות מספרות שהאבל הוא תהליך ארוך שלא ניתן למנוע או לקצר, ובמהלכו התחושות יכולות להשתנות. לגוף, כמובן, לוקחים כמה חודשים להתאושש, להתרפא ולהיות מוכן להתחיל מחדש, וכך גם לנפש.

לפעמים, הרצון המיידי לנסות שוב עשוי לכלול בתוכו גם את הרצון הכמוס לא להכיר באובדן שקרה, ובעצם לנסות ולהמשיך "כאילו" את אותו ההריון שנקטע.

לפעמים גם אם בהתחלה מיד לאחר האובדן יש רצון חזק לנסות שוב, בחלוף הזמן התחושה לגבי הריון חדש משתנה. הריון חדש עלול גם להיות קשה יותר מבחינה נפשית כי הוא יושב על הפצע הפתוח של ההיריון שנגמר. לכן חשוב לתת זמן למשמעות האובדן לחלחל כדי לראות מתי יש כוחות ואתם מוכנים לעבור שוב את המסע.

דווקא מתוך רצון להמשך בריא ואיתן, חשוב לתת לנפש את זמן העיבוד וההתאוששות לפני שמטילים עליה החלטות חדשות. חשוב לזכור גם שאתם שניים בסיפור הזה, ולכל אחד מכם הכאב שלו, ההחלמה שלו והצרכים שלו.

לגבי השם שבחרתם – גם כאן חשוב מאוד לתת זמן לבדיקה האם משמעותו של השם עכשיו, אחרי אובדן העובר, נשארה עדיין רצויה מבחינתכם, או שהיא מכאיבה. ולהיות מוכנים לכך שהתשובה לשאלה זו תתברר לאט לאט. הבנתי משאלתך שלא נתתם את השם בפועל לעובר שנפטר, אלא רק ייעדתם את השם בעבורו. לכן אתם יכולים לתת את השם גם ללא התוספת "חיים", אם כי ההוספה יכולה להיות חשובה ונכונה לכם.

אם תרצי להיות בקשר עם אחת מרבניות בית הלל להמשך שיח טלפוני את מוזמנת לחזור אלינו דרך האתר.

אברכך בנחמה וצמיחה

יעל

אחות שלא תוכל להיות באזכרת 11 חודש לאחותה, מה לעשות?

רציתי לשאל , אשתו של בן דודי נפטרה , מתקרבת אזכרה של 11 חודש .. אחותה לא תוכל להיות נוכחת עקב עבודה. אציין שהוריה בחיים .

קיימת בעיה בכך שלא תהיה באזכרה ?

תודה רבה רבה !

תשובה:

התשובה ניתנה על ידי הרבנית ג'ני רוזנפלד, מנהיגה רוחנית באפרת, והרבנית יעל שמעוני ' מנהלת משיבת נפש – נשות תורה עונות כהלכה'.

תודה על שאלתך.

הדאגה הכנה שאת מביעה סביב האזכרה של אשתו של בן-דודך, ונוכחות אחותה באזכרה מרשימה.

יש שתי פנים לשאלה שלך– הפן ההלכתי והפן הרגשי. הם לא תמיד תלויים זה בזה ולא תמיד עולים בקנה אחד.

אתחיל בפן ההלכתי: רוב דיני אבלות הם בגדר המנהג ולא הלכה פסוקה. אמנם "מנהג ישראל – דין הוא"– לכן אין לזלזל במנהג חס וחלילה. אך באותה מידה חשוב להיות מודעים להבדל שבין מנהג לדין דין שהוא מדברי חכמים או מן התורה, במיוחד כאשר שוקלים בין ערכים שונים כמו כאן.

האזכרה שנערכת בתום 11 חודש לפטירה היא מנהג של בני עדות המזרח והיא נוספת על האזכרה שנערכת בתום שנה מן הפטירה.  בכל עדה מקנים חשיבות גדולה יותר לאחת מהן.

הרב יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף כותב שהאזכרה העיקרית היא זו שביום השנה (ילקוט יוסף מ, ג).

אולם בעדות אחרות, למשל בעדה המרוקאית, האזכרה של 11 חודש חשובה יותר מזו שנערכת ביום השנה.

לכן חשוב שתבררי מה נהוג במשפחתך.

אם אתם נוהגים כרב יוסף , אין סיבה ללחץ בהעדר האחות באזכרה הנוכחית. היא תוכל להשתתף בזו החשובה יותר ביום השנה לפטירה.

אם מנהג משפחתכם הוא שאזכרת ה11 חודש היא האזכרה העיקרית הרי שעשוי להיות מתח גדול יותר. אולם לפי דעותיהם של ר' יוסף בן נאיים ור 'שלום משאש , ניתן להקדים את אזכרת אחד עשר החודש, ומתחילת החודש ניתן לקיימה וכך אף נהגו במרוקו.  (מקורות מצורפים בסוף התשובה)

במקביל לבירור המנהג המשפחתי, צריך לברר את המצב הרגשי שנוצר.

פעמים רבות  יש רגשות סוערים סביב אירועים משפחתיים, ובמיוחד כשמנסים לקבץ יחד את כל בני המשפחה, עם הלו"ז השונה של כל אחד, ועם האופי השונה של כל אחד. המתחים הרגשיים מתגברים במיוחד כשהמדובר באירוע עצוב ולא באירוע משמח, ובפרט כפי שנשמע משאלתך כשהנפטרת נפטרה בגיל יחסית צעיר, בעוד הוריה בחיים. במקרה כזה טבעי שכל דיון יעורר רגשות חזקים.

לכן כדאי לעשות מאמץ למצוא תאריך שיתאים לכולם.

לסיכום יש גמישות הלכתית במנהג זה כל עדה לפי דרכה. גם ערך וחשיבות האזכרה משתנה כפי שתארנו.  אם מנהגכם הוא שיום האזכרה של השנה הוא העיקרי עדיף לעשות את המאמץ בקביעת תאריך שמתאים לכולם במועד זה.  אם מנהגכם הוא שאזכרת ה11 חודש היא החשובה עדיין יש אפשרות להקדים ולהתאים את התאריך של האזכרה לכמה שיותר בני משפחה קרובים ולדאוג לכך שהאזכרה תקרב ולא תרחיק.

בכל מקרה אם  אחרי הניסיונות והמאמצים היא איננה יכולה להגיע , זה בסופו של דבר ענין שלה ואת לא יכולה לכפות עליה להגיע.

בברכה שתדעי יותר שמחות בעתיד,

ג'ני רוזנפלד ויעל שמעוני

מקורות להרחבה:

ילקוט יוסף, הלכות אבלות מ ,ג (נמצא בלינק: http://www.yalkut.info/category/הלכות-אבלות/page/3/)

ג יש נוהגים לעשות סעודה בליל תשלום אחד עשר חודש, ובליל תשלום י"ב חודש. ועורכים לימוד לעילוי נשמת הנפטר, וכל אחד יעשה כמנהג בני עדתו, ומכל מקום עיקר האזכרה הוא בסיום י"ב חודש, ומה שעורכים אזכרה בליל הי"א, הוא מנהג בעלמא. ולכן אם התעורר איזה קושי בעריכת סעודה בליל הי"א, אפשר להסתפק בעריכת לימוד וכדו', ויערכו את הסעודה בסיום הי"ב לחודש. וכבר נתבאר שכל הסעודות שעושים לעילוי נשמת הנפטר, הם מנהג שנהגו עם ישראל, אבל אין להם חיוב מעיקר הדין כלל, והעיקר הוא הלימוד והקדיש שאומרים לעילוי נשמת הנפטר. ולכן אין להפריז על המדה בהוצאות כספיות בסעודות גדולות לאורחים רבים.

 

שמש ומגן לרב שלום משאש, או"ח סימן פ"ה סעיף ד'

תמיד באזכרת השנה בחודש האחד עשר לא היו מדקדקין במארוקו שיגמר החודש לגמרי אלא כשנכנס חדש הי"א כל אחד עושה אותה בשבת שירצה. ותמיד עושים האזכרה רק ביום ראשון בערב וסעודה ולמחר ביום שני בבוקר… אזכרה.

נוהג בחכמה לרבי יוסף בן נאיים, עמוד כד ס' לג.

מנהג מחז"ק פאס, שעושים פקידת השנה כשנכנסים לחודש אחד עשר משמת המת ובערים אחרות עושים אף ל 9 חודשים.

אני מניקה וגם חולה, האם אני אני צריכה לצום ב-ט' באב?

האם עליי לצום בצום ט' באב כאשר אני מניקה (פעוט שאוכל כבר מוצקים אך יונק מהערב עד הבוקר כל שעתיים בערך) וחולה בדלקת גרון – התחלתי אנטיביוטיקה היום (ערב תשעה באב)?

תשובה

שלום רב,

לפי הנתונים שכתבת חשוב שלא תצומי בט' באב הקרוב – עליך לאכול ולשתות כרגיל.

אפרט – אף על פי שצום ט' באב חמור מן הצומות הקלים, זהו צום מדרבנן. חכמים לא גזרו צום זה על חולה שמצטער. כך מפורש בשו"ע סימן תקנד סעיף ו. הרמ"א שם כתב שחולה שאין לו צער גדול יכול להתענות, וכתב שאין להחמיר בכך.

את מתארת מצב בו צום יגרום לך צער ממשי וברור. הצירוף של דלקת גרון עם הנקה אינטנסיבית וחשובה.

מאחר שצום תשעה באב הוא מדרבנן אין גם דיון על אכילה ושתייה לשיעורין.

לכן עליך לאכול ולשתות כרגיל.

את האבל והצער על החורבן, תוכלי לבטא באפיקים הנוספים וברגשות והתפילות המלוות יום קשה זה.

בתפילה לאהבת חינם שתבנה ביתנו ותשרה שכינתו בתוכנו,

יעל