האם נשים יכולות לקרוא את ההפטרה במניין כללי (כלומר של נשים וגברים)?

 

תשובה

שלום, 

לשאלה שלך יש שני פנים – דיון הלכתי עקרוני, מה שנקרא "מעיקר הדין", ופן של הנורמות והמסורת בקהילה הספציפית וכיום בכלל בציבור הדתי. שני אלו חשובים לדיון ולא רק שורת הדין כפי שאולי היה ניתן לחשוב, ויחד הם ישפיעו על פסיקת ההלכה. 

אענה תחילה מעיקר הדין ואז אוסיף התייחסות לפן המעשי והקהילתי. בפן הראשון נעיין במספר שאלות – שאלת קריאת נשים בהפטרה בברכותיה, השאלה האם ניתן להפריד בין העולה למפטיר לבין הקורא את ההפטרה ודין קול אישה וכבוד הציבור ביחס לקריאת ההפטרה. בכל אחת מן השאלות נראה שיש צדדים לכאן ולכאן והתשובה לשאלה לא תהיה מוחלטת. אם מדובר בשאלה מעשית תצטרכו כקהילה ללמוד את הנושא ולהחליט כמי תפסקו בכל אחד מן הדיונים שהזכרתי, ומתוך כך לקבוע כיצד תנהגו. 

בסיום התשובה תוכלי לקרוא נספח שכתבה הרבנית שירה מירלי מירוויס, רבנית הקהילה של שירת תמר באפרת ובו היא מפרטת את הפסיקה ההלכתית על פיה נשים קוראות הפטרה בקהילתה ופירוט באופן מעשי כיצד זה מתנהל. 

 

מקור מנהג הקריאה בנביא

על קריאת ההפטרה בברכותיה במניין של עשרה לומדים במשנה במסכת מגילה (ד,ג): 

"אין פורסין את שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא…  פחות מעשרה".

הטעם לקריאת ההפטרה מובאת בט"ז (אורח חיים סימן רפד): 

"מפטירין בנביא כו'. – הטעם משום דפעם אחת גזרו גזרה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מענינה של פרשה כ"א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ"א פסוקים, ג' פסוקים לכל אחד מהשבעה שקראו בתורה, וגם היו מברכין אנביאים ז' ברכות כמו אלו היו קורין בתורה דהא מברכין ז' ואח"כ נתבטל הגזירה וקורין בתורה ואפ"ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא כ"א פסוקים" 

לאחר שבטלו הגזרות לא בטל המנהג לקרוא בנביאים ומנהג זה ממשיך כפי שאנחנו מכירים אותו כיום. (למרות שלפני ביטול הגזירות הקריאה היתה גם במנחה של שבת ובימי שני וחמישי המנהג שנשאר הוא רק הקריאה בתפילת שחרית בשבת). 

 

האם אישה יכולה לקרוא את ההפטרה

אין מניעה שאישה תברך את ברכות ההפטרה במניין. כאמור לעיל בדברי הט"ז, ברכות ההפטרה נתקנו במקור כנגד ברכות הקריאה בתורה;  מעיקר הדין אישה וקטן עולים למנין שבעה בקריאת התורה, ואין סיבה שיהיה הבדל בין הברכות של העליה לתורה לבין הברכות על ההפטרה.. אף לדעת הסוברים שאישה וקטן לא מוציאים את הקהל ידי חובתם בברכות התורה, לא תהיה מניעה שאישה תברך את ברכות ההפטרה – כיוון שקריאת ההפטרה הינה מנהג, ולא מצווה כמו הקריאה בתורה (ר' את שו"ת משנה הלכות להלן). 

אפשר לשאול ביחס לקביעה של חז"ל שנשים לא תקראנה בתורה מפני "כבוד הציבור" – האם היא רלוונטית גם בקריאת ההפטרה. ניתן לעיין בדיונים רבים וארוכים בנושא זה. בכל מקרה, לא ברור לי שדיון "כבוד הציבור" בקריאה בתורה הוא באופן אוטומטי דיון גם בקריאת ההפטרה ולא מצאנו התייחסות למושג זה בהקשר של ההפטרה. כיום, יש על מי להישען באמירה שקריאת נשים בתורה אין בה פגיעה בכבוד הציבור בימינו או שהציבור "מוחל" על כבודו ולכן נטייתי לומר שאין בעיה של כבוד הציבור בקריאת ההפטרה במנין. 

מעבר לשאלה האם אישה מותרת בקריאת ההפטרה או לא, יש שאלה חשובה שאינה נוגעת רק לאישה, והיא האם מי שלא עלה לעליית מפטיר מותר בקריאת ההפטרה. שאלה זו רלוונטית במצב בו רוצים שאישה תקרא את ההפטרה אבל נוהגים שאינה עולה לתורה, ולכן היא לא תוכל לעלות ל"מפטיר".

 

האם אישה יכולה לקרוא בהפטרה מבלי שעלתה לתורה במפטיר

הרמ"א (רפד,א) פוסק שהקריאה בהפטרה היא דווקא אחרי הקריאה בתורה. ללא הקריאה בתורה אין לקרוא את ההפטרה בברכותיה אלא רק ללא הברכות, למרות שזה היה המנהג המקורי בשעת הגזירה (גם הבית יוסף מביא דעה זו בשם הריב"ש). ערוך השולחן כותב שזאת "כדי שלא יקרא נביאים בלא תורה" (סימן קלה, ב). מכאן אפשר להבין את הנוהג שקריאת ההפטרה נעשית דווקא על ידי מי שעלה לתורה ל"מפטיר" וזאת משום כבודה של תורה. לומדים זאת במסכת מגילה (דף כג, עמ' א) בדיון שבו שואלים האם העולה למפטיר הוא ממניין שבעת העולים לתורה או לא (אלא עולה נוסף):

"דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה – מפני כבוד תורה, וכיון דמשום כבוד תורה הוא – למנינא לא סליק".

וכך נפסק שהעולה למפטיר אינו ממניין שבעה כיוון שעלייתו היא לא עליה כחלק מקריאת התורה העיקרית אלא לצורך כבודה של תורה לפני שיקרא בנביא. תוספת העליה של המפטיר ומיקום ההפטרה דווקא אחרי סיום קריאת התורה מדגישים את ההיררכיה בין התורה לנביאים ומבססים בכך את כבוד התורה.

בהמשך דבריו הט"ז מסביר מדוע מפטיר הינו כבודה של תורה (לעיל):

"ואפ"ה תקנו שהמפטיר יקרא בנביא כ"א פסוקים ויהא קורא בתורה תחלה מפני כבוד התורה שאם לא היה קורא אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה על כן צריך המפטיר לקרות בתורה תחלה דידעו שגדולה התורה מהנביא מצד הקדימות ולכך יברך המפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה".

בהערת שוליים אציין שמעניין שכיום עליית מפטיר נחשבת לעליה המכובדת ביותר – אך כפי שראינו עליה זו אינה מכלל העולים לקיום מצוות הקריאה בתורה, ומטרתה הינה רק הקדמה לקריאה בנביא. 

לאור דברים אלו יש לבחון האם אישה יכולה לברך ולקרוא את ההפטרה למרות שהיא לא עלתה לתורה למפטיר. על פניו הדין לא פשוט כיוון שבהפרדה בין עליית מפטיר להפטרה יש משום פגיעה בכבודה של תורה. 

במקרה של דיעבד, בו עלה אדם למפטיר ואז התברר שאינו יודע לקרוא בהפטרה פוסק הרמ"א (שם ד):

"ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן". 

מפרש המשנה ברורה (ס"ק ז):

"מי שאינו יודע וכו' – היינו שקרא מתחלה הקטן בתורה לשם מפטיר ואח"כ נמצא שאין יודע לומר ההפטרה וכן בגדול כהאי גוונא – יכול אחר לומר ההפטרה וברכותיה דאף שתקנו שהמפטיר יקרא בתורה תחלה מפני כבוד התורה מ"מ בדיעבד אמרינן שגם בזה איכא כבוד לתורה שניכר הדבר שקראו בתורה בתחלה לשם מפטיר שהרי הפסיק בקדיש מקודם והפמ"ג כתב דאם יכול על כל פנים לומר מלה במלה כשמקרין אותו טוב יותר שהוא בעצמו שקרא בתורה לשם מפטיר יאמר אח"כ ההפטרה וברכותיה ג"כ:"

אנחנו לומדים מדבריו שבדיעבד מי שלא עלה למפטיר יכול לקרוא את ההפטרה, כיוון שכאשר הפסיק בקריאה באמירת חצי קדיש ניכר שהקריאה בתורה בעלית מפטיר נעשתה לכבודה של תורה לפני הקריאה בנביא. אך יחד עם זאת הוא מדגיש שיש לעשות מה שניתן כדי למצוא פתרון כך שהקטן יקרא בנביא – להקריא לו מילה מילה והוא יאמר בקול את ההפטרה והברכות. 

פוסק הילקוט יוסף שבמקרה המובא ברמ"א אם הקטן מברך ואחר קורא עבורו על הקטן לקרוא בלחש עם בעל הקורא. (שבת א סימן רפד, ד).

ביחס לאפשרות מלכתחילה להפריד בין עליית מפטיר להפטרה ממשיך המשנה ברורה (שם ח):

"אבל לכתחלה וכו' – היינו שאין קורין למפטיר מי שלא ידע אח"כ לקרות ההפטרה ג"כ. ובזמנינו שהמנהג בכמה מקומות לכתוב נביאים על קלף ובגלילה כספר תורה ואם כן הקורא בנביא הוא מוציא כל הצבור כקריאת ס"ת ולכן אפילו לכתחלה מותר לקרות למפטיר אפילו מי שאינו יודע לקרות בנביא בעצמו דהוא יאמר כל הברכות והש"ץ יקרא ההפטרה כמו שקורא בס"ת.

למרות שהוא דוחה את האפשרות מלכתחילה להפריד כפי שראינו לעיל, הוא מעלה סיטואציה שבה אפשר אף מלכתחילה לעשות את ההפרדה. מכאן שאם האישה תקרא את ההפטרה מקלף מגולל, מי שעלה מפטיר יוכל לברך את ברכות ההפטרה והיא תקרא מן הקלף. אך כמדומני שהפטרה בקלף אינה מצויה כל כך בקלות היום כדי לאמץ מנהג זה. 

יש מקום לשאול אם אפשר שמי שעלה מפטיר יברך את ברכות ההפטרה ואחר, ובמקרה שלנו – אחרת, יקרא עבורו. כך נהוג לעשות בקריאת התורה: בעל הקורא הוא שליח לקריאתו של העולה לתורה. פוסק הפרי מגדים – אשל אברהם שבהפטרה אסורה חלוקה זו, למרות שכך עושים בקריאת התורה:

"משמע דאחר מברך הברכות והפטורה, כי איך יברך אחד והשני יאמר הפטורה. ובספר תורה צריך שיקרא בלחש, ואף שיש ליישב זה, מכל מקום נראה כן". 

וכן פוסק הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף קמד-רפד סעיף ב) 

"והעולה הספרדי יקרא בעצמו ההפטרה בטעמיה, ולא יברך הוא ויקרא השליח צבור האשכנזי, אפילו אם קורא עמו את ההפטרה בטעמיה בלחש. וכל שכן שאין העולה מפטיר רשאי ליתן לשליח צבור לברך ברכות ההפטרה ולקרוא ההפטרה, אלא מי שעלה לתורה למפטיר הוא זה שצריך לברך ברכות ההפטרה ולקרוא ההפטרה". 

לסיכום: לכתחילה אין להפריד בין עלייה למפטיר לקריאת ההפטרה. ההיתרים לכך הם בדיעבד.

 

עליית מפטיר וקריאת ההפטרה על ידי אישה

עד כה דנו בבעיה של הפרדה בין מפטיר להפטרה וכעת נעיין באפשרות שלא להפריד ביניהם ושאישה תעלה לתורה למפטיר ולאחר מכן תקרא את ההפטרה. 

למדנו בחז"ל שאישה וקטן עולים למיין שבעת הקוראים בתורה (אך הוסיפו חז"ל שבפועל אשה לא תקרא משום "כבוד הציבור"). נשתברו קולמוסים רבים בעניין עליית נשים לתורה. ישנן דעות שונות ביחס לעלית אישה בכלל משום "כבוד הציבור", לאפשרות לעלות ללא קריאה רק בעליות מסויימות או לאפשרות לעלות לכל אחת מן העליות אך בתנאים מסויימים. דיון נלווה לשאלת העליה היא ברכות התורה על ידי אישה והאם היא יכולה להוציא את הקהל בברכותיה. 

כל זה ביחס למנין שבעת העולים לתורה, אך העולה למפטיר ממילא אינו ממנין שבעה ועלייתו הינו רק משום כבודה של תורה – כך שהדיון הנ"ל של עליית נשים לתורה אינו רלוונטי במפטיר (למעט אולי הדיון ביחס ל"כבוד הציבור", אך גם מתייחס רק לקריאה בתורה ולא לעליה לתורה). כמו כן אין בעיה שאישה תברך את ברכות התורה בעלייתה למפטיר, כיוון שהתקיים מכבר חיוב הקריאה בתורה ע"י שבעת העולים ולכן אין חשש שהאישה לא תוציא את הגברים ידי חובתם. 

לכן, גם לדעות המחמירות יותר לגבי עליית נשים לתורה יש צד קולא בעלייתן למפטיר דווקא. 

הרב מנשה קליין דן בשאלה מקבילה והיא שאלת עליית קטן למפטיר וקריאת ההפטרה (שו"ת משנה הלכות חלק טו, רט) –  שמלמדת גם לשאלת הנשים. הוא כותב שאף לדעת המגן אברהם ואחרים המחמירים לנהוג כיום שקטן אינו עולה למנין שבעה, למפטיר יכול קטן לעלות כיוון שאינו ממניין שבעה ואין בעיה שלא יוציא את הציבור ידי חובתם. מפסיקה זו ניתן ללמוד גם לגבי האישה. 

מסכם המשנה הלכות שלמרות שיש דעות הפוכות לפיהן גם מפטיר צריך להוציא את הרבים ידי חובתם, כיוון שיש אומרים ויש אומרים וכן שמכיוון שמדובר בתקנה מדרבנן, נוטים לדעות המקילות יותר. 

לסיכום, עליית אישה למפטיר ואחריה קריאת ההפטרה אפשרית אם תחליטו לסמוך על הדעות המוצאות פתרונות לעניין "כבוד ציבור" הכרוך בכך.

 

שירת נשים

נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא קריאה בטעמים על ידי אישה בפני גברים. ניתן לקרוא בהרחבה במספר תשובות באתר על הדעות השונות בעניין "קול אישה". בדיון על "קול אישה" ישנה התייחסות של חלק מהפוסקים לסיטואציות בהן אין הרהור עבירה, כגון תפילה וקריאת התורה בבית כנסת. מצבים בהם אין בשירה "קלות ראש",  סיטואציות של שירת קודש, קריאה בטעמים והשראת שכינה – יש שפוסקים שאין בהם חשש להרהור עבירה ולכן אין בעיה של "קול באישה ערווה.   יש גם פוסקים שחולקים על כך. ראי בהמשך הפניות לדיון בנושא. 

 

הפרדה בין גברים לנשים בתפילה

אמנם אין זה מעיקר השאלה על קריאת ההפטרה על ידי נשים, אך עדיין יש לשאול שאלה נלווית ביחס למעמד הקריאה של אישה בבית הכנסת באופן פיזי. רוב בתי הכנסת בנויים היום כך שהבימה נמצאת בעזרת הגברים (משמח לראות שיש היום בתי כנסת שמציבים את הבימה בין עזרת הנשים והגברים, כאשר המחיצה מגיעה עד לבימה). יש לשים לב למבנה בבית הכנסת שלכם והאם הוא מאפשר בצורה ראויה את קריאת ההפטרה על ידי אישה תוך הקפדה על ההפרדה והצניעות בבית הכנסת. למשל, כיצד האישה מגיעה לבימה – האם עליה לעבור בעזרת הגברים? היכן תעמוד – האם היא תעמוד על הבימה עם גברים אחרים? בקריאת ההפטרה נהוג שהקורא נמצא לבדו על הבימה אך אם האישה תעלה למפטיר כפי שהצעתי לעיל, בד"כ עומדים על הבימה עוד שלשה גברים (הגבאי, בעל הקורא והעולה הקודם). מרחב הקדושה של בית הכנסת מחייב אותנו לבחון את הנושא הזה בגלל הדין המיוחד של הפרדה בזמן התפילה על ידי מחיצה. 

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כותב על בחירת נשים בתקופת קום המדינה ומתייחס לחברה מעורבת במקומות עבודה. כראיה להיתר לקשר בין גברים לנשים בעבודה שיש בו פן מקצועי ורציני הוא מביא את מקומן של נשים בבית הכנסת (משפטי עוזיאל חלק ד' חו"מ סימן ו): 

"וראיה גדולה לדבר ממה שכתוב: הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים לא תקרא אשה בצבור מפני כבוד הצבור (מגילה כ"ג) ופירוש כבוד הצבור הוא שלא יאמרו: שאין בין האנשים מי שיודע לקרא בתורה אבל לא אמרו משום פריצות".

כך שלדעתו אין פריצות בהיות הנשים והגברים עולים לתורה בגלל האופי הרציני והמכובד של בית הכנסת. אך קשה לומר שיש בכך ראיה ממשית לדעתו שמותר לנשים לעמוד בעזרת הגברים ואף ליד גברים בזמן העליה וקריאת ההפטרה. 

 

מסורת וחידוש

הדיון שהבאתי כאן כולו דיון בעיקר הדין. לצד דיון זה אנחנו לוקחים בחשבון בפסיקה הלכתית גם את הנורמה המקובלת והמנהג, שהם יסוד חזק בשימור כוחה של התורה וההלכה כעמוד יציב בהעברת התורה מדור לדור. יחד עם זאת יש מקום לשינויים תהליכיים לפי הצרכים השונים העולים בכל דור מחדש. שינויים במסורת צריכים להעשות כתהליכים אבלוציוניים ורגישים שלוקחים זמן, ולרוב גם דורשים אורך רוח. יש למצוא את דרך המלך כדי ללכת בשבילי שורת הדין של ההלכה, המסורת והתפתחויות הזמנים. 

כפי שכתבתי, איני מכירה את הקהילה שלך ואת רב הקהילה (אם ישנו). אם ברצונך להציע או לשקול שינוי בקהילה חשוב לעשות זאת מתוך לימוד משותף. הדברים שהבאתי אינם חתוכים ודורשים עיון מעמיק של הקהילה כדי לבחון את דרכה בנושא קריאת ההפטרה על ידי נשים – בחינה שדורשת רגישות הן לרצון של הנשים והן למקומם של בני הקהילה והרצון והיכולת להכיל את השינוי המדובר. "דרכיה דרכי נעם" – כך היא דרכה של תורה וכך גם ראוי שתהיה הדיון בה בתוך הקהילה. 

אסיים בדבריו של הרב הנקין (שו"ת בני בנים, חלק רביעי ח׳) שאמנם מדבר על קריאת נשים בתורה ולא בהפטרה. הוא מביא התייחסות לנושאים שהעליתי כאן בתשובה – קול אישה בקריאת טעמי המקרא, כבוד הציבור והתייחסות לשינוי המסורת כחלק מהשיקול בפסיקת ההלכה:

"…שבקריאת התורה אין חוששים לקול באשה ערוה, כי אין זה מין זמר שאסרו חכמים ואפילו בקריאת המגילה אין חשש זה עיקר. וזו היתה הילכתא למשיחא כי עליות נשים נאסרו משום כבוד הצבור ועיין בבני בנים חלק ב' סימן י"א, אלמלא שיש מערערים היום מטעם מחילת הצבור. ברם עיקר הסברה להקל איננה משום מחילה לע"ד אלא מפני שהיום החזן הוא הקורא בתורה ולא העולים ואמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה ולא שאשה לא תברך, ולכן אין כאן משום כבוד הצבור או עבירה על דברי חז"ל כמו שדייקתי לפי הסבר הגמו"ז בענין העליות לתורה. והארכתי בזה בבני בנים חלק א' סימן ד' וחלק ב' סימן י' והסקתי שעיקר הטעם לאסור עליות נשים היום הוא מפני שהן פתח למתבוללים ותו לא מידי".

הרב סובר שבשאלת קריאת נשים בתורה איסור "קול אישה" אינו חלק מהדיון, כיון שקריאת בתורה בטעמים אינו דומה לשירת האישה. אין זה מצב בו האישה מנעימה בקולה, שלו אסור לגבר להאזין. בעניין כבוד הציבור הוא מציין שדיון זה שייך לקריאת התורה על ידי נשים אך כיום, בשונה מתקופת המשנה, העולה לתורה אינו קורא אלא בעל הקורא כשליח של העולה.על כן, אין פגיעה בכבוד הציבור על ידי קריאתה של אישה. הרב מסכם שאמנם מעיקר הדין הוא הסביר מדוע אישה יכולה לעלות לתורה, אך למעשה הוא אוסר זאת מפני החשש ל"מתבוללים". קרי, החשש שהיתר לכך יוביל להיתרים וקולות שאינם מן הדין על ידי נשים וקהילות שירצו לקדם עוד יותר את מקומן של נשים בקהילה. כמדומני שכוונתו לרוחות הרפורמיות הנושבות בסביבה בה פעל, שביקשו לשנות נורמות המקובלות על פי המסורת בקהילות בצורה שאינה תואמת את ההלכה. פסק זה נכתב בשנת 1990, לפני למעלה משלושים שנה, ויתכן שהיום הרב היה פוסק אחרת לאור הדרישה ההולכת וגדלה של נשים יראות שמים שמבקשות את מקומן בבית הכנסת בכלל ובקריאת התורה בפרט בתוך מסגרת המותר על פי ההלכה (אך אין באפשרותי לומר שאכן היה פוסק כך באופן וודאי. יתכן שגם היום היה סובר שהתהליך אינו בשל דיו).   

לסיכום,

• מעיקר הדין אישה יכולה לקרוא את ההפטרה בברכותיה
• "כבוד ציבור" לענ"ד אינו שיקול בשאלה דידן ויש על מי להישען בסברא זו
• ניתן לחלק בין העולה למפטיר לבין הקורא את ההפטרה רק בדיעבד
• אישה יכולה לקרוא את ההפטרה על ידי עלייתה למפטיר – אם מסתמכים על הדעות שאין בכך בעיה של כבוד ציבור.
• בעניין "קול אישה" בקריאה בטעמים יש מתירים ויש אוסרים
• יש ללמוד את הנושא ביחד כקהילה ולבחון האם קריאה בהפטרה על ידי אישה יכולה להתקבל ברגישות ובהכלה.

 

לסיום אני רוצה לאחל לך ולנשות הקהילה שתמצאנה את מקומכן הראוי בתפילה המשותפת בבית הכנסת

וככלל שאנחנו הנשים נזכה שקולנו ונוכחותינו בבית הכנסת יהיו משמעותיים לכלל הציבור. 

רחל

 

נספח מעשי – קריאת הפטרה בבית הכנסת שירת התמר / מאת הרבנית שירה מירלי מירוויס

קראתי בעיון את תשובתה היפה והמעמיקה של הרבנית רחל וכטפוגל. אני באה להוסיף לא מצד התשובה ההלכתית, כי אם את הרובד האישי. 

בבית הכנסת שלנו, 'שירת התמר' באפרת, נשים עולות לקרוא הפטרה, בברכה. אנו הולכים אחר פסיקתו של המרא דאתרא באפרת, הרב ריסקין יבד"אט. 

מאחר והרב ריסקין עדיין לא כתב תשובה הלכתית מפורטת על הפסיקה שלו לקהילתנו, אשמח להעיד על השיחות והלימוד עם הרב בנושא, ועל ההלכה למעשה בבית הכנסת. 

הרב ריסקין פסק לנו לאחר התלבטות ולימוד להפריד בין מפטיר להפטרה. גברים בלבד עולים וקוראים בתורה, בכל העליות, כולל מפטיר. המפטיר אומר חצי קדיש, ואז מגביהים וגוללים את ספר התורה. 

לאחר מכן, אנחנו מושכות את הבימה לתוך עזרת הנשים. חשוב לי לתאר את המרחב הפיזי כי הוא משפיע בצורה ישירה על ההתנהלות ההלכתית בעיני. הנשים יושבות משמאל לגברים, הפרדה על ידי מחיצה, הבימה באמצע המרחב. על פי רוב הבימה רובה בעזרת הגברים, כאשר אישה קוראת הפטרה או אומרת תפילה לשלום המדינה, או כשילדה שרה אנעים זמירות – מזיזים את הבימה לתוך עזרת הנשים, כך שניתן לאישה לעמוד בבימה בתוך העזרה מאחורי מחיצה. הכלל המנחה של הרב ריסקין, שאנו מקפידים עליו בקהילתנו הוא שבבימה בכל רגע נתון עומדים או גברים או נשים. אין בבימה (או בביהכ בכלל) ערבוב בין המינים. כשגבר עומד בבימה, כשליח ציבור או בקריאה בתורה, הוא יעמוד בתוך עזרת הגברים מאחורי מחיצה. כשאישה עומדת בבימה – גם היא תעמוד בעזרת הנשים, מאחורי מחיצה. 

אישה מברכת את ברכות ההפטרה וקוראת הפטרה. 

לאחר מכן אישה אומרת מי שברך ותפילה לשלום המדינה, ילדים שרים "ימלוך" בבימה ואז החזן מחזיר את הספר תורה לארון (ספר התורה משלים סיבוב שלם בבית הכנסת, בעזרת הגברים ואז על ידי אישה בעזרת הנשים). 

אישית, אני גדלתי בבית כנסת שמתפלל בנוסח ירושלמי עדות מזרח. ילדים מגיל 9 היו עולים לקרוא את ההפטרה, כך ששאלת ה"מי מוציא ידי חובה" הייתה לי אישית פשוטה בהקשר הזה. 

הרב ריסקין פוסק, שכל דבר שילד יכול לעשות ולהוציא ידי חובה את ציבור המתפללים בבית הכנסת, גם אישה יכולה. על בסיס כלל מנחה זה, אישה יכולה לקרוא הפטרה (ולהיות שליחת ציבור בקבלת שבת).

ההתלבטות ההלכתית שליוותה את הרב ריסקין בתהליך הליווי של הקהילה שלנו, התמקד בשאלה ההלכתית – האם ניתן להפריד לכתחילה בין מפטיר להפטרה, ומתוך כך אפשר לאישה לברך את ברכות ההפטרה. 

לאחר לימוד והעמקה במקורות, פסק הרב שיש מקום להפריד בין המפטיר להפטרה, מכיון שעולה מהרמ"א שמעיקר הדין אין איסור להפריד ביניהם, ולכן זה מותר בדיעבד.