האם אפשר להגיד קדיש מהמרפסת עם מנין שמתקיים ברחוב?

שלום הרבנית,

בעוד שבועיים יש לאבא שלי ייארצייט. אני נוהגת כל שנה כבר 22 שנים לומר קדיש בשלש התפילות שביום הפטירה. חשוב לי מאד למצוא דרך לומר קדיש למרות מגבלות הקורונה. יש אצלנו מניין רחוב אבל אני לא משתתפת בו כי אני בקבוצת סיכון ונמנעת ממרחבים עם אנשים רבים גם אם זה בחוץ. האם אוכל לומר קדיש מהמרפסת שלי ולהיחשב כאילו אני מתפללת עם המנין כדי לומר קדיש?

 

תשובה:

פונה יקרה

שמחתי בשאלתך. חכמים ראו בצידוק הדין ביום הפטירה מעלה רוחנית לנשמתו של הנפטר, אך ציון זכרם הינו מעלה רוחנית גם לבת המכבדת את הוריה. את מעידה על עצמך שאת אומרת קדיש ביום פטירת אביך מזה עשרים ושתיים שנה, והנחישות שלך להתמיד בכך היא לכבודך. אמירת קדיש על ידי אישה היא נושא שנידון בספרות ההלכתית כבר מהמאה ה 17. אפשר לקרוא דיון מפורט בדעות הפוסקים בנושא זה כאן.

שאלתך מתייחסת לאפשרות לומר קדיש כחלק ממניין שנפגש ברחוב, אך מתוך המרפסת האישית שלך. התשובה הקצרה היא שאת יכולה לומר קדיש מתוך המרפסת האישית שלך, כאשר יש מניין אנשים בטווח ראייה ברחוב ובמרפסות קרובות אחרות.

ובהרחבה, הגמרא מתייחסת בכמה מקומות לאפשרות לצרף אנשים למניין לצורך דברים שבקדושה בזמן תפילה, למרות שהם אינם עומדים בסמיכות זה לזה. בתלמוד הבבלי (עירובין צב ע"א) הגמרא דנה בתנאים שבהם שליח ציבור יכול להוציא תשעה מתפללים ידי חובתם כאשר הם אינם עומדים יחד באותה חצר. מסוגייה זו עולה שכל העשרה צריכים לעמוד ברשות אחת. אך הכרעה זו נראית כסותרת את הכרעת הגמרא בשני מקומות אחרים (פסחים פה ע"ב; סוטה לח ע"ב). מהדיון במקומות אלה עולה שמחיצה איננה יוצרת חיץ בין היחיד לבין הציבור בנוגע לתפילה וברכת כהנים. לסוגיות אלה מצטרף דיון בתלמוד הירושלמי (ברכות, פרק ז' הלכה א') באשר לתנאים שבהם שתי חבורות שיושבות בחדרים או בבתים שונים יכולים להצטרף לזימון לברכת המזון.

בעקבות סוגיות אלה פסקו הראשונים שלתפילה יש צורך בעשרה אנשים הנמצאים בבית אחד, אך  התעוררה מחלוקת לגבי ראייה. הראשונים נחלקו האם אדם שעומד אמנם מחוץ לבית אך נראה דרך החלון יכול להצטרף למניין. הרמב"ן, הרשב"ש ומסדר מחזור ויטרי החמירו ולא התירו תפילה אלא בבית אחד ממש. לעומתם רס"ג, ראבי"ה  ורשב"א, סברו שאפשר להשוות בין דין זימון לברכת המזון בשלושה לדין תפילה בעשרה. אם אפשר להשוות בין דין הזימון לדין המניין, אפשר להקל גם כשעשרה אנשים נמצאים בשתי רשויות שונות, בתנאי שהם רואים זה את זה.

גם האחרונים נחלקו בסוגייה זו. הם נחלקו בשאלה האם אדם שפניו נראים דרך החלון, אך ראשו איננו מצוי בפועל בתוך החלון, יכול להצטרף למניין, שהרי אי אפשר לומר שהוא מצוי בחדר (ראה הרחבה).  השולחן ערוך פסק שאדם שמראה את פניו משם, גם אם החלון גבוה מאד, מצטרף לתשעה אנשים שעומדים בתוך בית הכנסת (ראי הרחבה). אמנם אחרונים רבים החמירו לעניין זה (ראו הרחבה), אך המשנה ברורה (או"ח, נ"ה, סקנ"ז) פסק מפורשות שבשעת הדחק אפשר להקל אפילו בעומדים לגמרי לחוץ. על בסיס פסיקה זו, באביב האחרון בעקבות מגפת הקורונה, נפסק להלכה על ידי הרב שטרנבוך, הרב אשר וייס  ופוסקים רבים אחרים שראייה מעבר לחלון מספקיה לצורך הצטרפות למניין. על פי פסק זה הותרו להלכה מנייני המרפסות, אם כי הרב יצחק יוסף פסק להחמיר בנושא זה. 

למסקנה, בימים אלה שבהם עדיין משתוללת מגפת הקורונה, יש די פוסקים שאפשר לסמוך עליהם לקיים מניין על ידי עשרה אנשים שחלקם נמצאים ברחוב וחלקם עומדים במרפסות ביתם, כך שהם רואים (ושומעים) זה את זה.

לאור האמור, אין שום מניעה שתאמרי קדיש על אביך מתוך מרפסת ביתך בימי הקורונה. המצב שבו  את עומדת במרפסת ביתך, ויש אפשרות פיזית שמניין אנשים בחצר, ברחוב ובמרפסות אחרות יכולים לראות אותך, איננו שונה בתקופה זו ממצב שבו את עומדת בעזרת הנשים ואומרת קדיש כאשר יש מניין אנשים בבית הכנסת.

אני מאחלת לך ולכל עם ישראל שנזכה להתפלל את כל תפילותינו בבתי כנסיות וברוב עם וקהל במהרה

חנה השקס

 

הרחבה

הבית יוסף, אורח חיים סימן נה, מביא שלוש דעות לגבי השאלה האם אדם הנמצא בחלון נחשב כמי שמצוי בתוך החדר ומחוצה לו:

וכתב רבינו ירוחם שנראה לו שבכל זה הוא הדין לבית הכנסת דגגין ועליות אינם בכלל בית והחלונות ועובי הכתלים כלפנים. ומשמע לי דהאי דחלונות ועובי הכתלים כלפנים – כשראשו ורובו בחלון או על עובי הכותל הנראה מתוך הבית.

ומצאתי שכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם גאון דמכניס ראשו בחלון מצטרף עמהם למניין עשרה, ולא חילק בכך.

וכן כתב באורחות חיים, וזה לשונו: כתב רבינו האיי: מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם – מצטרף עמהם לעשרה, עד כאן לשונו".

על פי הדעה הראשונה, רבינו ירוחם, צריך להיות רוב הראש בתוך החלון כדי שייחשב בתוך הבית. אך ניסוחו של מהר"י אבוהב "מכניס ראשו בחלון" מתפרש בשני אופנים. חלק מהפוסקים הבינו מכך שראשו של המתפלל צריך להיות "בתוך החלון" כלומר בצידו הפנימי של החלון, כדי שייחשב שהוא בתוך חדר התפילה. לעומת זאת מדברי רב האי גאון "ומראה להם פניו" אפשר להבין שמספיקה ראייה בלבד לצורך מניין ולכן אפשר לוותר על הצורך שכל העשרה יהיו ממש באותה הרשות.

השולחן ערוך באורח חיים סימן נה סעיף נ"ד משתמש בלשונו של האורחות חיים אך מאפשר לחלון להיות גבוה מאד:

מי שעומד אחורי בית הכנסת וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה.

המחלוקת נמשכה גם אצל האחרונים. דוגמא למי שמבין את מהר"י אבוהב לחומרא הוא הרב חיים הירשנזון, שו"ת מלכי בקודש (ק"י ע"ב) המחייב שהראש יהיה בתוך עובי החלון ולא מסתפק בראייה בלבד:

"גם מאי דמייתי משם מהר"י אבוהב דמכניס ראשו בחלון מצטרף עמהם, לאו למימרא דבראיית פנים סגי (=מספיק)  אפילו שיהא רשות לעצמו, אלא לומר דלא בעינן (=לא צריך) שייכנס ראשו ורובו אלא בהכנסת הראש סגי, דבהכנסת הראש לחודיה חשיב כאילו כל גופו על החלון. ועל זה מייתי משם האורחות חיים לומר דלא בעינן שיהא כל גופו שם אלא שאף על פי שהחלון קטן שאינו נכנס אלא ראשו חשיב כאילו כולו הוא בחלון. וכל שהפנים – שהן העיקר – הן שם…".

לעומתו המשנה ברורה אורח חיים סימן נ"ה, סקנ"ז פסק להקל:

וקצתם בעזרה — ה"ה אפי' אם ט' בבהכ"נ ויחיד בעזרה. כתב הפמ"ג דההיא דסעיף י"ז וי"ח וי"ט מיירי בשאינן רואין זה את זה. דברואין זה את זה אפילו בשני בתים ממש מצטרפין דומיא דזימון לקמן בסי' קצ"ה ויש מחמירין אפילו ברואין ובמקום הדחק אפשר שיש להקל:

 

צום יום כיפור בשבוע 25 כשאני חווה התכווצויות

שלום,
ביום כיפור הקרוב אהיה בע"ה בשבוע 25 להריון. האם עלי לצום?

אציין, שכאשר אני לא שותה מספיק במהלך היום אני מתחילה להרגיש התכווצויות בבטן. אני לא יודעת האם התכווצויות אלו מסוכנות, כי כמובן שאף פעם לא בדקתי את העניין. בכל פעם שאני מתחילה להרגיש ככה אני מקפידה לשתות הרבה כדי שזה יעבור.
אני חוששת מאוד שצום עלול לגרום לצירים מוקדמים, מה שממש לא מומלץ בשלב הזה.

איך עלי לנהוג?

תודה רבה

 

תשובה:

שלום לך, אני מאחלת לך בשעה טובה ובריאות איתנה לך ולתינוקך שיוולד בעהי"ת.

בקצרה, חשוב מאד בראש ובראשונה להתייעץ עם רופאת הנשים שלך להבין את מצבך הספציפי והאם יש סיכונים שצריך לקחת בחשבון. לאחר בירור זה יש לברר איך להתנהל הלכתית על סמך מידע זה.

 

ובהרחבה, לפי ההלכה אישה בהריון תקין שלא כרוך בו סיכון (או היסטוריה של הריונות לא תקינים) – חייבת לצום, משום חומרת הצום (שו"ע או"ח תריז,א). אך בוודאי שבמקום שרופא מורה אחרת בשל סכנה  (או חשש סכנה) לאישה או לעובר יש לשתות לשיעורים ואף לשתות כרגיל במידת צורך (לפי הנחיות הרופאה) (שם ב-ג וסימן תרי"ח).

מכיוון שהדברים לא מוכחים מדעית, ישנם דעות שונות אצל הרופאים אך מרבית רופאים מסכימים שבמקרה של הריון תקין אין חשש סכנה לעובר או לאם אם האישה תצום במשך 25 שעות. במצב של היעדר היסטוריה יש מי שתמליץ מראש על שתיה בשליש האחרון כדי לא להגיע ללידה מוקדמת. (ראי בהרחבה ביחס לדעה אחרת)

אך כדי לענות על שאלתך באופן ספציפי למצב שלך יש לאמוד האם את בסיכון ללידה מוקדמת או האם קיים כל סיכון אחר לך או לעובר. לצורך כך חשוב לדעת אם מדובר בהריון ראשון שבו אין מידע מלידות קודמות או האם אין זה הריון ראשון ויש לך היסטוריה של ממנו אפשר ללמוד. יש צורך לברר גם מהם ההתכווצויות שאת חווה.

לכן – עליך להתייעץ עם הרופאה שלך כדי לברר מה מצבך הספציפי. במידה והרופאה תאמר שניתן לצום, חשוב לשאול באיזה מצב עלייך להפסיק לצום בשתיה לשיעורים או שתיה כרגיל, כגון אם תחושי צירים, לא תרגישי בתנועות העובר, התייבשות ועוד.

כדי שהרופאה תוכל לתת הנחיה חשוב לברר האם היא מבינה את חומרת הצום וחשיבותו עבורך, כדי שלא תקל במקום שאין צורך.

במידה והרופאה תאשר שההיריון תקין ומותר לך לצום צריך לדעת שלעומת הצום שהינו מצווה דאורייתא, התפילה ביום כיפור והתפילה במנין הינם מצוות דרבנן. ההשלכה לכך היא שעדיף לגייס את עזרתם של בן זוגך וקרובי משפחה אחרים שיטפלו בילדים במהלך היום כדי שאת תוכלי לנוח ולא להגיע למצב של שבירת הצום. אפילו במחיר שהם יאלצו להיעדר מתפילה בבית הכנסת או אפילו לא יתפללו כלל.

יש רופאים המייעצים להגיע מוכנה לצום, לוודא שאת שותה את כמות נוזלים הנדרשת בתקופת הריון ושאינך מגיעה למצב של התייבשות לפני הצום ולהימנע משתיה עם קפאין. רצוי ביום שלפני הצום להוסיף נוזלים נוספים אך לא בהגזמה.

הכנה נוספת נדרשת היא להיערך למצב שלא תרגישי טוב באופן חריג (מעבר לחולשה רגילה של היריון וצום, הקאות או התייבשות). במצב כזה כמובן שעלייך להתחיל לשתות לשיעורים (רצוי שתיה ממותקת ומזינה) ובמידת הצורך לשתות כרגיל. תוכלי לעיין כאן בהנחיות השתיה לשיעורים.

אני מאחלת לך צום טוב, ויום כיפור משמעותי ובשורות טובות.

גמר חתימה טובה,

רחל

 

הרחבה

למרות שרוב הפוסקים יפסקו שבהריון תקין ללא היסטוריה ללידות מוקדמות או מסוכנת יש לצום, ראוי להכיר למקרה הצורך את דעת הרב נחום רבינוביץ' שפוסק אחרת מן הרוב. הרב פוסק (בשיח נחום לו) לאור התייעצות עם רופאים, שמהחודש החמישי הסיכון להתייבשות יכולה לגרום לסיבוכים וסיכונים, ולכן יש לשתות לשיעורים לאורך כל הצום (גם במקרה שהאישה מרגישה טוב). 

תשובה מקללות שקיללתי בליבי

קרובת משפחה אהובה מאד ויקרה לליבי פגעה בי מאוד ומתוך כאב גדול גדול יצאו ממני דברי הבל של קללות כלפיה וכלפי משפחתה. הכל נאמר בליבי והיא לא יודעת ומבושה שלי לעולם לעולם היא לא תדע.
אני מתביישת שהגעתי למצב של לקלל אותה. ולייחל שיהיה לה רע. אני כל כך מתחרטת. ולמרות שהיא מאוד פגעה בי, עכשיו אני מבינה את טעותי. איך בלב ייחלתי לקלל אותה?
מאז אני מתפללת וקוראת תהילים מתוך כוונה לברך אותם.
ולעצם החומרה, בן משפחה שלי חלתה לא עלינו באותו שבוע שקיללתי. וגם יש ממצא לא טוב בבריאותי.
אני קוראת כל יום תהילים מתוך חרטה. וגם בבקשה ותחינה שבת משפחתי הצאצא שלי לא חלתה חלילה בגללי. אני מיוסרת עד מאוד.
האם יש קשר בין המחלה לבין זה שקיללתי? זה מייסר אותי. אולי זה בא לפתחי?
אני מקווה שה' ברחמיו יסלח לי כי הייתי בפגיעה גדולה. אחרת בחיים לא הייתי חושבת לקלל.
אני מתחננת להכוונה טובה.

תשובה

יקרה שלום,

אני שומעת את הכאב הגדול שבו את שרויה. 

מאד ברור מדברייך שאת מתחרטת מאד על המילים שאמרת. כולנו טועים, וה' פתח לנו שערי תשובה.

זה נשמע שאכן את מתדפקת על שערי תשובה.

הרמב"ם מסביר שאדם הרוצה לחזור בתשובה צריך  לעזוב את החטא, לקבל על עצמו שלא לחזור על המעשה, להתוודות בפני ה' על חטאו. (הלכות תשובה לרמב"ם פרק ב הלכה ב)

 

האם מילותייך גרמו לייסורים שהעוברים עליכם? נסתרות דרכי ה', איננו יודעים על שום מה ה' מביא עלינו צרות וייסורים, ולא מוטל עלינו לחקור בדבר.

תפקידך לחזור בתשובה, נשמע מדבריך שכבר התחלת תהליך של תשובה. את כבר התחרטת ולא תחזרי על המעשה. 

לאחר ההשתדלות שלך לחזור בתשובה שלימה ולהתפלל, השאר בידי ה'.

חשוב להאמין שה' עושה הישר בעיניו והכל לטובה.

 

נהוג לעשות התרת נדרים לקראת ראש השנה ויום כיפור, אם לא עשית כבר אולי זה הזמן.

ישנם הנוהגים לומר לומר לאחר התרת נדרים את הנוסח הבא:

 

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהַי אֲבותַי, שֶׁכָּל הַקְּלָלות וְהָאֲרוּרִים וְהַנִּדּוּיִם וְהַנִּזּוּפִים וְהַחֲרָמות וְהַשַּׁמְתּות שֶׁקִּלַּלְתִּי או שֶׁאָרַרְתִּי או שֶׁנִּדִּיתִי או שֶׁהֶחֱרַמְתִּי או שֶׁשַּׁמְּתִּי אֶת עַצְמִי או אֶת אִשְׁתִּי או אֶת בְּנֵי בֵיתִי או אֶת אֲחֵרִים או אֲחֵרִים שֶׁקִּלְלוּ או שֶׁנִּדּוּ או שֶׁהֶחֱרִימוּ או שֶׁשִּׁמְּתּוּ אותִי או אֶת אִשְׁתִּי או אֶת זַרְעִי או אֶת בְּנֵי בֵיתִי, יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, אֱלהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, שֶׁאַל יִשְׁלְטוּ בָנוּ וְאַל יַעֲשוּ רושֶׁם כְּלָל, וְכָל הַקְּלָלות יִתְהַפְּכוּ עָלֵינוּ לְטובָה וְלִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיַּהֲפוךְ ה' אֱלהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלהֶיךָ:

 

ואחר כך העדה הקדושה יחזרו ויאמרו לו ג"פ בלשון הזה:

כֻּלָּם מֻתָּרִים לָךְ (לָכֶן), כֻּלָּם שְׁרוּיִים לָךְ (לָכֶן), כֻּלָּם מְחוּלִים לָךְ (לָכֶן), כְּשֵׁם שֶׁאֲנַחְנוּ מַתִּירִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַטָּה, כָּךְ יִהְיוּ מֻתָּרִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה וְלא יַעֲשוּ שׁוּם רושֶׁם כְּלָל, וְכָל הַקְּלָלות יִתְהַפְּכוּ עָלֵינוּ לְטובָה וְלִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיַּהֲפוךְ ה' אֱלהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלהֶיךָ:

 

מאחלת לך ולכל צאצאייך רפואה שלימה ובריאות איתנה,

שתהיה שנה טובה ומתוקה, מלאה בברכה וכל טוב.

רחל

צום יום כיפור עם תינוק שרק יונק

לרבנית שלום

אני פונה אליכן לגבי צום בהנקה – אני מניקה תינוקת שביום כיפור תהיה בת חמישה חודשים ושבוע.
באופן כללי, ללא הנקה, אני מתקשה מאוד בצומות ומגיעה למצב של חולשה קיצונית המתבטאת בחוסר יכולת לעמוד וסף עלפון. לכן כבר שנים שאני צמה רק את תשעה באב ואת יום כיפור, ובשניהם אני מגיעה לתפילה רק בערב הצום ובמהלך היום אני נשארת בבית ונחה במיטה על מנת שאוכל להשלים את הצום.
מנסיון קודם בצום יום כיפור בהנקה, עם בני שהיה אז מבוגר בשבועיים מגילה של ביתי ביום הכיפורים הקרוב, שתיתי לשיעורין כל הצום, ולכאורה הרגשתי מצוין, כנראה בזכות הסוכרים שהיו במשקאות ששתיתי (מיצים שונים, בעיקר מיץ ענבים), וכן לא זיהיתי קושי בהנקה תוך כדי הצום. אך למרות זאת, בימים שאחרי הצום, חוויתי התמעטות משמעותית בחלב וכמעט איבדתי את ההנקה (ההנקה בסוף כן ניצלה בגלל תקופת מחלה של הבן שלי לאחר יום כיפור שגרמה לכך שהיה צמוד אלי 3 ימים ללא הפסקה מה שעודד מחדש ייצור של חלב).
כעת, עם ביתי, אני חוששת לקחת את הסיכון של התמעטות של החלב (שלא לדבר על איבוד ההנקה) כיוון שהיא, בשונה מבני בזמנו, מסרבת לחלוטין לקחת בקבוקים (עם חלב שאוב או תמ"ל), ברמה כזו שמאז תחילת שנת הלימודים היא מסרבת לשתות בפעוטון עד לשעה 4 אחה"צ, אז היא מגיעה הביתה ומשלימה איתי מספר הנקות ארוכות ורצופות יחסית. התחלנו לפני מספר ימים לתת לה לטעום מעט ירקות מבושלים בכדי שלא תצום שעות רבות כל כך בפעוטון, אבל היא עוד לא בגיל שאמורה להחליף את החלב באוכל באופן בלעדי.
אשמח להדרכתכן לגבי איך לנהוג במהלך צום יום הכיפורים הקרוב.

תודה רבה

 

התשובה: 

שלום וברכה, שאלתך חשובה, וציון גיל התינוקת תחי' חשובה ביותר כי יש לכך משמעות להלכה.

נשים חייבות לצום ביום כיפור שהוא צום חמור ומן התורה. יחד עם זאת, בחולים במצבים מסוימים (שו"ע או"ח סי' תריז, ב וסי' תריח, א) התירו אכילה ושתייה לשיעורים שאף הם אסורים מן התורה (ראו: שו"ע, או"ח, סי' תריח, ז-ח). במצבים מסוכנים יותר התירו כמובן לאכול ולשתות כרגיל (שם, ח). 

אשה מיניקה אינה מוגדרת אוטומטית כחולה, חלק מן הפוסקים ראו בה בריאה והמליצו שאישה מיניקה תתחיל לצום ורק כשחשה חולשה (והופכת לחולה) וכדו' תתחיל בשתייה לשיעורים. בנוסף יש הממליצים לשלב ביום כיפור הזנה אחרת (כגון מטרנה) עם ההנקה, ובכך להפחית את התלות בהנקה ואת הסיכון להתייבשות.

לעומת זאת, יש מספר מקורות המגדירים אישה שמיניקה כחולה (בבלי כתובות סה, ב; רמב"ם הלכות אישות פכ"א, הי"א). בנוסף על כך שממקורות אלו עולה שניתן להקל באישה מיניקה כשם שמקלים לחולה. 

במקרה שלך, על פי התיאור שלך את נוטה לעלפונות מחמת הצום והחולשה שלך היא מובהקת. ועל כן, ללא ספק את מוגדרת כחולה.

כל זה נוגע למצבך שלך. אבל יש כמובן פרמטר נוסף בדין מיניקות והוא מצב התינוק היונק. במצבים שבהם התינוק עדיין יונק בלבד ללא תוספות אחרות. ויש חשש שההנקה תייבש את האם, ובעקבות כך גם החלב עלול לאבד מאיכותו (פחות חומצות אמיניות, לקטוז ושומן) ובריאות התינוק  אף היא עומדת על כף המאזניים ולא רק בריאותה של האישה הרי שאנו נכנסים לחשש סכנה לתינוק. את מתארת שבתך אינה מוכנה גם לקחת תחליפים וגם עדיין אינה יכולה להיות ניזונה מתחליפים מוצקים. לכן, חשיבות השמירה על ההנקה ובריאות התינוק גדלה מאוד. והיא מוגדרת כספק נפשות ממש, שיוצאים להציל אותם בשבת.

אכן, ההמלצה המקובלת היא להרבות מאוד בשתייה בערב יום הכיפורים וגם באכילת מאכלים מזינים. כדי להימנע מחוויית התייבשות במהלך יום הכיפורים. כמובן, שהימנעות מיציאה לשמש ולתפילות ומנוחה עשויים להועיל כאן. ואני מבינה ממך שעל כך את כבר מקפידה.

אם למרות כל ההכנות האישה מכירה את עצמה ויודעת שיש חשש להתייבשות החלב בודאי שלכל הפחות יש לשתות לשיעורים, וזה נכון במצב כמו שלך בו התינוקת צעירה ומתבססת על יניקה בלבד שכל החששות מתעצמים עוד יותר כאמור. (ראו: שו"ת חתם סופר ח"ו סי' כג המפנה ל"דבר שמואל" ומתיר שתיה לשיעורים אף לבריא שיש חשש שיחלה במצבים מסכני חיים). הרב רבינוביץ' התייחס למקרה של מינקת וכתב על החשש לתינוק כך: "אפילו בולד בריא, אם ייפסק החלב פתאום ויצטרכו לתת לו בקבוק הלא שינוי וסת (=שינוי מן השיגרה) תחילת חולי מעיים, ולפעמים זה גורם לבעיות בדרכי העיכול. והרי סתם תינוק אפילו בריא נחשב כחולה אין בו סכנה לכל צרכיו וצער יתר בהחלט יכול לגרום לו סכנה. וכך מסיק המהרש"ם (דעת תורה או"ח סי' תקנ, א): נראה פשוט דמינקת אפילו אם היא אינה מצטערת אבל התינוק מצטער שאין לו מה לינוק יש להקל ואין לחוש להמנהג בזה…".

השותה לשיעורים ביום כיפור תשתה משקאות מזינים ( כגון: משקאות ממותקים). השתייה לשיעורים מוגדרת על ידי שני מדדים: מדד הכמות ומדד הזמן. 

מבחינת הכמות- מותר לשתות עד מלוא לוגמיו היינו מחצית מן הכמות שנכנסת בפה כשהוא מלא (יש למדוד מראש ולסמן בכוס את הכמות שהיא עד שיעור זה או להשתמש בכלי מכוייל למדידה). 

מבחינת הזמן- יש לשתות כל תשע דקות את הכמות הזו. וכשיש צורך גדול יותר, אפשר להפסיק לארבע דקות בלבד בין שתיה לשתיה. ובמצבים שגם זה אינו מספק יש להפסיק בין שתיה לשתיה פרק זמן של שתיית "רביעית" שהוא פרק זמן קצר ביותר (סי' תריח, ח) 

במקרה שלך אני ממליצה לשתות לשיעורים בהפסקות קצרות ביותר. בשום פנים ואופן לא להמתין תשע או ארבע דקות. די להמתין בין שתיה לשתיה טווח קצר של זמן, כחצי דקה (ראי משנה ברורה, תריב, לא) ולשתות שוב. 

כמו כן, כיון שאת מרגישה חולשה רצינית, ואת מוגדרת כחולה, מותר לך אף לאכול (סימן תריז). בפרט שלפי התיאור שלך שתיה לשיעורים לא חיזקה אותך באופן מספק. ושוב, יש עדיפות לאכילה לשיעורים (תריח, ז). שיעור האכילה המותר הוא של 30 סמ"ק, כיוון שמדובר ביחידת נפח, המשמעות היא שבמשקל יהיה הבדל בין מאכלים שונים. כדאי לבדוק זאת לפני יום כיפור על מנת לדייק בכך. בין האכילות יש להפסיק 9 דקות או לכל הפחות 7 דקות.  במידת הצורך, יש לעבור לאכילה רגילה, שמעיקר הדין הותר לחולה לאכול כפי הצורך.

גמר חתימה טובה

מיכל טיקוצ'ינסקי

 

הרחבה

שו"ת חתם סופר חלק ו – ליקוטים סימן כג

בתשו' דבר שמואל סי' ק"ז התיר בפשיטות לאשה בריאה מניקת אך בנה הי' מסוכן לחלב אמו ואם תתענה תחלש ולא יהי' לה להניק ויסתכן הולד התיר לה שלא להתענות אע"פי שהיא עצמה בבריאותה כדי להציל מספק פ"נ =פקוח נפש= של הולד ולא הבי' ראי' והוא פשוט דהרי אדם בריא אולם מחלל שבת עבור ספק חולי אעפ"י שהוא בריא ה"נ יאכל הבריא ביה"כ להציל הולד מספק פ"נ מכש"כ שמותר לבריא לאכול מספק סכנת עצמו אעפ"י שהוא כעת בריא אולם רק שהאויר מעופש ויש לחוש פן תדבקהו הרעה ח"ו.

האם ואיך לצום ביום כיפור בהריון כשיש קושי בצומות וילדים קטנים בבית?

שלום, ביו"כ אהיה בע"ה בשבוע ה14.5 להריוני השלישי. בהתחשב בגילי ובכך שככלל צומות קשים עלי בד"כ, תהיתי האם קיימות קולות כלשהן במצבים מסוימים. אציין עוד כי יש לנו עוד 2 ילדים יחסית קטנים (3.5 ו-2) שעדיין אינם מתפקדים עצמאית, לא בשלים להגיע לביה"כ וזקוקים לנו (לי, בכיפור) בבית לאורך מרבית שעות היום.


אשמח לתשובתכן (:

תודה רבה מראש

 

תשובה:

שלום יקרה, קודם כל שיהיה בשעה טובה ובבריאות בעזרת ה'.

אני מבינה שמעבר לכך שבאופן כללי צומות לא קלים לך, מתווספים על כך הקשיים של ההיריון ושל הטיפול בילדים קטנים.

בקצרה, חשוב מאד בראש ובראשונה להתייעץ עם רופאת הנשים שלך להבין את מצבך הספציפי והאם יש סיכונים שצריך לקחת בחשבון. לאחר בירור זה יש לברר איך להתנהל הלכתית על סמך מידע זה.

 

ובהרחבה, למרות הקושי, הפסיקה היא שאישה בהריון תקין שלא כרוך בו סיכון (או היסטוריה של הריונות לא תקינים) – חייבת לצום, משום חומרת הצום (שו"ע או"ח תריז,א). אך בוודאי שבמקום שרופא מורה אחרת בשל סכנה או חשש סכנה לך או לעובר יש לשתות לשיעורים ואף לשתות כרגיל במידת צורך לפי הנחיות הרופאה (שם ב-ג וסימן תרי"ח).

מכיוון שהדברים לא מוכחים מדעית, ישנם דעות שונות אצל הרופאים אך מרבית רופאים מסכימים שבמקרה הרגיל אין חשש סכנה לעובר או לאם אם האישה תצום במשך 25 שעות. (בהיעדר היסטוריה יש מי שתמליץ מראש על שתיה בשליש האחרון כדי לא להגיע ללידה מוקדמת). לכן עליך להתייעץ עם הרופאה שלך כדי לברר מה מצבך הספציפי על סמך נתוני היריון זה והיסטוריית ההריונות שלך בעבר. בנוסף חשוב לשאול באיזה מצב עלייך להתחיל לשתות (לשיעורים או כרגיל) כגון אם תחושי צירים, לא תרגישי בתנועות העובר, התייבשות ועוד.

כדי שהרופאה תוכל לתת הנחיה חשוב לברר האם היא מבינה את חומרת הצום וחשיבותו עבורך, כדי שלא תקל במקום שאין צורך.

במידה והרופאה תאשר שההיריון תקין ומותר לך לצום צריך לדעת שלעומת הצום שהינו מצווה דאורייתא, התפילה ביום כיפור והתפילה במנין הינם מצוות דרבנן. ההשלכה לכך היא שעדיף לגייס את עזרתם של בן זוגך וקרובי משפחה אחרים שיטפלו בילדים במהלך היום כדי שאת תוכלי לנוח ולא להגיע למצב של שבירת הצום. אפילו במחיר שהם יאלצו להיעדר מתפילה בבית הכנסת או אפילו לא יתפללו כלל.

יש רופאים המייעצים להגיע מוכנה לצום, לוודא שאת שותה את כמות נוזלים הנדרשת בתקופת הריון ושאינך מגיעה למצב של התייבשות ולהימנע משתיה עם קפאין. רצוי ביום שלפני הצום להוסיף נוזלים נוספים אך לא בהגזמה.

הכנה נוספת נדרשת היא להיערך למצב שלא תרגישי טוב באופן חריג (מעבר לחולשה רגילה של היריון וצום, הקאות או התייבשות). במצב כזה כמובן שעלייך להתחיל לשתות לשיעורים (רצוי שתיה ממותקת ומזינה) ובמידת הצורך לשתות כרגיל. תוכלי לעיין כאן  בהנחיות השתיה לשיעורים.

אני מאחלת לך צום טוב, ויום כיפור משמעותי ובשורות טובות.

גמר חתימה טובה,

רחל

בירור שאלות הלכתיות לקבוצות תפילה של נשים בראש השנה

תפילת נשים משותפת בימים הנוראים

האם נשים המתפללות יחד נחשבות ציבור? מה מותר לנשים לומר בתפילה המשותפת? האם אישה יכולה לתקוע ולהוציא את חברותיה בתקיעתה?

כחלק מההיערכות לקראת הימים הנוראים בצל הקורונה נעשים מאמצים בכל החזיתות. הציבור מתארגן להתאגדויות קטנות יותר, למציאת בעלי תוקע ובעלי תפילה לכל מניין כשלעצמו. התפילה בחוץ בשילוב עם מזג האוויר החם, הרצון למעט בחשיפה למי שאינו מן המשפחה הגרעינית מחייבים דיון נוסף על אורכה ועל החלקים הנחוצים באמירה, לעומת התוספות שניתן לדלג עליהן. בה בעת השאיפה היא לא לדלג על תוספות שאמנם אינן חלק מן התפילה העיקרית בראש השנה אולם הם נצרבו בתודעת הציבור כתזכורת למנגינת הלב של ראש השנה. כך הוא גם לגבי מינוני השירה המשותפת לעומת הקטעים הנקראים או נאמרים בלחש. בנוסף, לא מעט אנשים יצטרכו לנהל את ראש השנה או יום כיפור או שניהם מתוך בידוד. בהתאמה, הוצאו הנחיות גם לגבי אלו המתפללים ביחידות שהרי כידוע חלקים מן התפילה מחייבים נוכחות מניין גברים ויש עוד עניינים נוספים הנגזרים מן העובדה שהתפילה היא ביחידות (למשל, שעת תחילת תפילת מוסף שביחיד יש לפתוח בה רק לאחר עבור שלוש שעות ראשונות של היום שהם שעת דין אצל הקב"ה, וכן הוא לגבי תקיעות ליחיד).[1]

עניין אחד עדיין זוקק השלמה ולא ראיתי שהוא טופל באופן ציבורי. בחלק מן המקומות מתארגנות נשים לתפילה משותפת בציבור של עשר נשים או יותר בהתאם להנחיות. התארגנות כזו היתה קיימת בעבר במקומות שונים בעיקר במקומות שבהם יש תפילת נשים לאורך כל השנה וקבוצת התפילה היתה מעונינת לקיים את התפילה גם בימים הנוראים. אולם השנה בגלל המספרים הקטנים המותרים בהתקהלות, בלא מעט ישובים תיאלצנה הנשים לוותר על התפילה בציבור לטובת קיומו של מניין גברים. לכן, מתרבות קבוצות התפילה של נשים בלבד. ועולה השאלה מה מעמדה של קבוצה כזו להלכה ומהו ההלכות החלות עליה. אחת השאלות שמרחפות מעל תפיסת קבוצת תפילה כזו היא האם מדובר למעשה בתפילת יחיד או בתפילה של ציבור. ההשלכות של שאלה זו נוגעות לעניין חזרת הש"ץ, ועיתוי מוסף ותקיעות. אני מעלה כאן מתווה אפשרי לתפילות כאלה להבנתי:

  1. אישה יכולה לתקוע בשופר.
  2. קיימת מחלוקת אם אישה יכולה להוציא נשים אחרות ידי חובתן ונראה להלכה שיכולות. ובודאי שאפשרות זו עדיפה על פני תקיעה של גבר שכבר יצא ידי חובת תקיעה
  3. רצוי לתקוע לכל הפחות 30 תקיעות.
  4. התוקעת צריכה ללמוד הלכות תקיעה בשופר היטב, ולהעמיד מישהי שתקריא סמוך לה.
  5. במהלך התפילה אין לומר קדיש וקדושה. ניתן לשיר חלקים מן הקדיש או מן הקדושה.
  6. אבינו מלכנו ניתן לומר כרגיל.
  7. לגבי חזרת הש"ץ- אין אומרים חזרת הש"ץ בציבור נשים על כן, ניתן לאומרו ללא שם ומלכות בברכות. על כן, ניתן לומר את הפסוקים של מלכויות, זכרונות ושופרות כרגיל ולתקוע על הסדר. וכן אין כל בעיה עם כלל הפיוטים.
  8. קדיש וקדושה אינם נאמרים בציבור נשים.
  9. אין כל מגבלה לגבי שעת תפילת מוסף וזמן התקיעות.
  10. וידוי ואמירת אבינו מלכנו כרגיל.
  11. קריאת התורה ללא ברכות ובלי עליות, אפשר מתוך חומש.
  12. י'ג מידות – אינן נאמרות בציבור נשים. אך ניתן לומר בטעמים וכן גם אמירת א-ל מלך הקודמת לי'ג מידות.

 

 

הרחבות

תקיעת שופר לנשים על ידי אישה:

בשו"ע נפסק שנשים פטורות מתקיעת שופר משום שמצווה זו היא מצוות עשה שהזמן גרמא (בבלי קידושין כט, א; או"ח, תקפט, ג). אולם הוא מוסיף "אף על פי שנשים פטורות יכולות לתקוע" (עיטור, הל' שופר, צט, ד ד"ה גרסינן;שו"ע או"ח תקפט, ו). ולפי הרמ"א גם מברכות כדעת ר' תם וכבר נהגו נשים אשכנזיות לברך על כל מצוות עשה שהזמן גרמא (ראו גם חידושי הרשב"א, ראש השנה, לג, א ד"ה וכן הסכימו). אישה שתוקעת בשופר ודאי אינה מוציאה גברים ידי חובתם שכן היא פטורה מן התורה ממצווה זו בניגוד לגברים שחייבים במצווה זו מן התורה. למרות שאישה פטורה מתקיעת שופר התירו לנשים לתקוע בשופר אך נחלקו הפוסקים בטעם ההיתר אם מפני נחת רוח שעשו לנשים (הגה"מ שופר ב, א ואחרים) ואם מפני שמדובר בבת-דעת שיכולה להכניס עצמה לחיוב (עטרת זקנים או"ח, תקפט, ד"ה אישה פטורה ועוד). 

אולם, עדיין נשאלת השאלה אם אישה שתוקעת בשופר מוציאה נשים אחרות ידי חובה.  הזכרנו שיש שני נימוקים שונים שהובאו בפוסקים לכך שנשים תוקעות. האחד הוא משום שנחת רוח עשו לנשים. והנימוק השני הוא שזה מפני שיש להן יכולת להכניס עצמן לחיוב. לסבורים שנשים נכנסו לחיוב על ידי קבלתן לקיים את המצווה אישה חייבת ברמה מסוימת בתקיעה ועל כן יכולה להוציא את חברתה שחייבת בכך באותה הרמה- ידי חובתה. ורק אם מתייחסים לתקיעה כהתנדבות מוחלטת, כיוון שאין כאן מצווה שמא אין אישה מוציאה אישה ידי תקיעה.[2] אך להבנתי, גם אם אומרים שנשים פטורות משופר ומדובר ברשות בלבד, אפשר לומר שעם הרשות לתקוע ניתנה גם הרשות להוציא ידי חובה. אם מעיינים בדברי הפוסקים, לא נאמרו דברים מפורשים בעניין זה. הרמב"ם כותב: "כל מי שאינו חייב בדבר אינו מוציא את החייב ידי חובתו, לפיכך אשה או קטן שתקעו בשופר השומע מהן לא יצא" (הל' שופר וסוכה ולולב ב, ב). דיוק בדברי הרמב"ם מלמד שאישה אינה מוציאה את מי שחייב אך אפשר שהיא מוציאה את מי שרמת חיובו זהה לשלה ועל כן היא מוציאה נשים ידי חובה. ראיה חזקה יותר לעמדה זו ניתן להפיק מדברי הטור שכתב: "אנדרוגינוס מוציא את מינו שאם זה זכר גם זה זכר ואם זו נקבה גם זו נקיבה". כלומר, אנדרוגינוס מוציא אנדרוגינוס אחר שכן אמנם איננו יודעים את זהותו המינית, אבל גם אם הוא נקבה גם האנדרוגינוס השני הוא נקבה.[3] מכאן שהטור סבר שנקבה מוציאה נקבה. וגם מדברי היראים ניתן להסיק שנשים מוציאות זו את זו: "ואם יצא לא יתקע לנשים ולתינוקות דנשים פטורות דהו"ל מ"ע שהז"ג ונמצא תוקע לבטלה אבל הן יתקעו לעצמן דכיון דאין בתקיעה איסורא [דאורייתא] דתנא דבי שמואל [כ"ט ב'] כל מלאכת עבודה לא תעשו יצאו תקיעת שופר ורדית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה הלכך משום נחת רוח דנשים ותינוקות שרינן להו עד שילמודו… ונשים אין מתעסקין בהם ואף על גב דקי"ל כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות משום נחת רוח דנשים שרינן להו לסמוך באקפו ידייהו לעצמן שרינן משום נחת רוח אבל לאחרינא לא דאין אומרים לאדם חטא משום נחת רוח דנשים" (ספר יראים סימן תיט [דפוס ישן – קיז]). היראים סבור שתקיעה לנשים על ידי נשים עדיפה הלכתית מהאפשרות שגבר שיצא כבר ידי חובתו יתקע. כיוון שנשים לא חייבות במצווה לא ברור שמותר לגבר לתקוע להן מצד איסור תקיעה סתם ביום טוב.  אוסיף כאן סבררה נוספת שמא עיקר החיוב בשופר אינו בתקיעה אלא בשמיעת קול שופר. והתקיעה עצמה אינה המצווה כך שהשומעת יוצאת ידי חובה מצד שמיעתה ולא מצד תקיעתה של האישה התוקעת. אם כן, נראה שיש מקום לומר שנשים מוציאות נשים ידי חובת שופר. וכבר נזכר בפוסקים רבים שכך נהגו.

 

חזרת הש"ץ

חזרת הש"ץ נתקנה כדי להוציא את הציבור ידי חובת תפילה מתוך הנחה שחלק מן הציבור אינו יודע להתפלל. הדין של הוצאה ידי חובת תפילה את מי שאינה יודעת להתפלל חל גם בין נשים שהרי הן חייבות בתפילה. אך חזרת הש"ץ כשלעצמה היא דבר שבקדושה. על כן ככל דבר שבקדושה אינו נאמר בציבור נשים: "אין פורסין את שמע ואין עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים ואין מזמנין בשם פחות מעשרה" (משנה מגילה ד, ג). אם בציבור הנשים יש אישה שאינה יודעת להתפלל אפשר להוציא אותה ידי חובה אך לא באמצעות חזרת הש"ץ. לכן, אפשר לומר את הברכות ללא שם ומלכות, לומר את פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות ולתקוע על הסדר. כמובן, שקדיש וקדושה אינם נאמרים בציבור נשים.

 

שעת מוסף ותקיעות

לגבי שעת תחילת מוסף וזמן התקיעות מובא בהלכה שיש להבחין בין תפילת הציבור ותפילת היחיד. ציבור המתפלל יכול להתפלל בכל עת אולם יחיד המתפלל אינו מתפלל מוסף לפני עבור שלוש שעות ראשונות של היום. וכך כתוב בשו"ע: "לא יתפלל ביחיד תפילת מוסף בראש השנה עד אחר ג' שעות היום" (או"ח, תקצא, ח). ובמשנה ברורה הוסיף "שלא יתקע תקיעת מצוה עד אחר ג' שעות על היום משום דיפקדו בדינו" (מ"ב, תקצא, יד). הסיבה לעיכוב התפילה והתקיעות היא שהשעות הראשונות של היום הן שעות שהקב"ה יושב בהם על כסא דין (וראו מגן אברהם אם זה בכל השנה או רק בראש השנה ומה ההבדל בין הימים השונים, מג"א ד"ה אבל). וכתב הט"ז: "אבל רבים ' הן אל כביר לא ימאס'". כלומר, שמגבלת השעה היא רק על תפילתם של יחידים. אך כשרבים מתפללים הקב"ה אינו מדקדק ומעיין בדינם. נראה שלעניינים אלו נשים המתפללות יחד אינן כיחידות אלא כציבור לגביו נאמר "הן אל כביר לא ימאס". על כן אין מגבלה על שעת התפילה והתקיעות.

 

[1] שו"ע אורח חיים, סי' תקצא, ח; משנה ברורה, שם, ס"ק יד,טו.

[2] ונדמה שזה יסוד ההבחנה בין מי שקבע שגבר שיצא ידי חובתו לא יתקע לנשים כיוון שהוא עצמו פטור מתקיעה כיוון ששמע כבר את התקיעות וכעת כשהוא תוקע לנשים שאינן חייבות בכך כלל הוא עובר על איסור של תקיעה סתם ביום טוב. לעומת פוסקים אחרים שקבעו שגם אם תקע כבר, יוכל לתקוע להן. ראו: לבוש ומהרי"ל, נזכרים במגן אברהם תקפט, ד. ואמנם יש עדיין לדון אם אישה היא בדין ערבות. ויש בזה מחלוקת בין הפוסקים ראו: צל"ח ברכות כ, ב ד"ה יוצא; דגול מרבבה או"ח סי' רעא, שו"ת הר צבי או"ח ב, סי' קכב; ר' עקיבא אייגר, ברכות כ, ב, ד"ה ונראה לי. אולם לדעתי יש לסכם כדברי הרב עובדיה יביע אומר א, או"ח סי' טו שנשים שייכות בדין ערבות במקום שחייבות במצווה.

[3] הטור סבור שאנדרוגינוס הוא ספק זכר ספק נקבה, אך יש רק שתי אופציות לגבי מעמדו. בניגוד לדעת הטור היו שסברו שאנדרוגינוס הוא בריה לעצמה ויש סברות נוספות. אך כאן אנו מתייחסים לטור אליבא דשיטתו.

אנחנו רוצים לכבד את אבי בברכה מתחת לחופה דרך "זום" – האם זה אפשרי?

שלום רב!
בע״ה בני יישא את בחירת ליבו בחודש הבא והוריי אשר מתגוררים בחו״ל לא יוכלו לטוס להשתתף בחתונת נכדם. האם ניתן לכבד את אבי באחת משבע הברכות מתחת לחופה כאשר הוא יברך באמצעות האפליקציה של זום?

בתודה מראש ובברכת התורה והמצווה

 

תשובה:

שלום רב

תודה על שאלתך. הנושא שהעלית הוא אחד הנושאים ההלכתיים החשובים שעולים בתקופת מגפת הקורונה. מעבר לקושי ולכאב שמעוררת המגפה עצמה, ימי המגפה אינם מתירים לנו לקיים את חיינו בצורתם הרגילה, ואנו נפגעים מכך מבחינה רוחנית ורגשית. אחד האתגרים הכואבים ביותר היא הצורך לבטל את מצוות כיבוד ההורים מפני פיקוח נפש. אתגר כואב נוסף הוא חוסר היכולת להתכנס יחד לקיום המצוות בבחינת "ברוב עם הדרת מלך". שאלתך מעלה את שני אלה כאחד, ולכבוד הוא לך שאתה מתלבט כיצד לצאת ידי חובתך בצורה המיטבית לגבי שניהם. 

כבר בתחילתה העלתה מגפת הקורונה והסגר שנדרש בגינה, עלתה השאלה האם מפגש וירטואלי יכול להיחשב כציבור לצורך תפילה ואמירת דברים שבקדושה.  הפוסקים התבקשו בכך לשתי סוגיות. הסוגיה הראשונה היא סוגיית הצירוף למניין על ידי ראייה. הסוגיה השניה היא האם ראייה וירטואלית, כמו זו שמתרחשת ביישומי מחשב כמו זום נחשבת ראייה לצורך הלכתי.

בקצרה, התשובה היא שלא ניתן לומר את ברכת החתנים בזום מכיוון שברכת החתנים (שמכונה אצלינו "שבע ברכות") היא ברכת השבח שצריכה פרסום בקהל עם ולכן נדרשת נוכחות במקום שיש בו מניין. אמנם בתקופת הקורונה המרחב הוירטואלי הפך להיות מעין מרחב משתף של הציבור, אך עדיין קשה להתייחס אליו כמקום התכנסות.

להלן אפרט את שיקול הדעת ההלכתי.

 הגמרא מתייחסת בכמה מקומות לאפשרות לצרף אנשים למניין לצורך דברים שבקדושה בזמן תפילה, למרות שהם אינם עומדים בסמיכות זה לזה, או אינם נמצאים בתוך אותו בית אך רואים זה את זה, לדוגמא, דרך חלון. אין כאן המקום לפרט את הדיון ההלכתי בנושא. נציין רק שפוסקים רבים החמירו לעניין זה, אך המשנה ברורה (או"ח, נ"ה, סקנ"ז) פסק מפורשות שבשעת הדחק אפשר להקל אפילו בעומדים לגמרי מחוץ לבית ונראים רק דרך החלון. על בסיס פסיקה זו, באביב האחרון בעקבות מגפת הקורונה, נפסק להלכה על ידי הרב שטרנבוך, הרב אשר וייס[1] ופוסקים רבים אחרים שראייה מכבר לחלון מספיקה לצורך הצטרפות למניין. על פי דעות אלה הותרו להלכה מנייני המרפסות, אם כי הרב יצחק יוסף פסק להחמיר בנושא זה.[2] הרחבה בדיון ההלכתי בסוגיה זו ניתן לראות בתשובתי כאן.

ההסתפקות בראייה לצורך מניין מובילה אותנו לסוגיה השנייה והרלוונטית לעניינינו, שאלת הראייה הוירטואלית. עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה נידונה שאלת החשבת מפגש וירטואלי לצורך מניין בהקשרים כגון יציאה ידי חובה בקריאת מגילה משידור אלקטרוני.[3] הדיון על החשבת ראייה כזו כראייה לצורך קיום מצוות מתחיל מהדין במסכת ראש השנה (כד ע"א), לגבי ראיית הלבנה. הברייתא במקום דוחה עדות על ראיית הלבנה המשתקפת במים והרמב"ם בהלכות קידוש החודש (ב', ה') פוסק מפורשות ש"אין זו ראייה ואין מקדשין על ראייה זאת".

בעולם המודרני תורגמה שאלת השתקפות הלבנה במים לראייה באמצעים טכנולוגיים. בראיה על ידי אמצעים אלה מה שאנו רואים הוא לא הדבר עצמו, אלא ה"רושם" שהדבר הטביע על דבר אחר בזכות האמצעי הטכנולוגי. אולם, קיומם של אמצעים אלה בעולם המודרני מעלה את השאלה האם הבעייה בעדות שעולה מהברייתא נובעת מרמת הדיוק בראייה, או מעצם העובדה שהראייה לא הייתה של הדבר עצמו אלא של הרושם שלו, ולכן אין להחשיב את הפעולה לראייה (להבחנה שעורכים הפוסקים בין השניים, ראו הרחבה)  רוב מכריע של הפוסקים האחרונים לא קיבלו עמדה זו ופסלו את מעמד הראייה באמצעים טכנולוגיים כראייה.[4]

כאשר עלתה השאלה לגבי מניינים בתקופת הקורונה, ועלו שאלות לגבי קיום מניינים בזום ובעיקר לגבי אמירת קדיש, נפסק להלכה על פי רוב מכריע של פוסקי זמננו,[5] שמניין אנשים שרואים זה את זה באמצעות יישומים כזום אינם נחשבים למניין, משום שאין הראייה הוירטואלית נחשבת כראייה.  מובן שאפשר לקיים התכנסויות ציבוריות לצורך חוויית עבודת ה' המשותפת, אך אין לראות בכך תפילה בציבור מעבר למה שאפשר לומר בתפילת יחיד.

לכאורה, היה אפשר לחשוב שאפשר להקל בברכת חתנים לעניין הצטרפות המברך למניין.  זאת משום שהדעה הרווחת בין רוב הפוסקים היא שברכת החתנים היא ברכת שבח, ומסיבה זו אפשר להקל בברכה זו מבחינות מסויימות.  אבל בשל מעמדה כברכת שבח הנאמרת בקהל עם אין  להקל בברכת חתנים לעניין ההצטרפות למניין, ומותר לאומרה רק במניין של עשרה לכל הדעות. מכיוון שראינו לעיל שמי שאיננו מצוי עם הציבור במקום שאפשר לכל הפחות לראות אותו לא מצטרף למניין, הרי אין לומר ברכת חתנים מחוץ לטווח ראייה של שאר הציבור. ואין להתיר לאביך לומר ברכה משבע הברכות דרך "הזום".

יש להוסיף שאין בפסיקה זו כדי לומר שאין לכבד אותו על ידי השתתפות בדרך אחרת במהלך הטקס. ישנן דרכים הנוהגות היום כדי לשלב נשים בחופה, לדוגמא, הקראת הכתובה, אמירת ברכה שמינית של הרב עמרם גאון (ראה כאן), אמירת פיוט על ירושלים לפני שבירת הכוס, דברי ברכה לחתן ולכלה ועוד.

אין לי ספק שרצונך הכן לכבד את אביך, ונחישותך לפעול על פי ההלכה יהיו לצידך ותזכה, אתה ובני משפחתך לשמחה אמיתית ולגאולה שלמה בתוך קהל ישראל.

חנה

 

הרחבה

לעניין ראייה באמצעים וירטואליים:

כאמור בגוף התשובה, בעולם המודרני הועלתה השאלה האם פסילת השתקפות הלבנה במים כראייה לצורך עדות היתה בשל חוסר דיוק בראייה כזו, או בשל העובדה שאי אפשר להחשיב ראייה אמצעית כראייה.

בשו"ת דבר שמואל, הרב שמואל אבוהב מבחין בין השניים.[6] הוא פוסל עדות פלילית שהושגה בראייה במראה, משום שאין בכך בירור המציאות באופן שלא נתון לשום ספק. אולם הוא מקבל בנוגע להחשבת הדבר כראייה. לשיטתו, אם צבור אנשים רואים את הירח בחוץ, ואין כל ספק לגבי הדיוק בראייה, אדם אחר, שרואה את הירח באמצעות מראה, יכול לברך את ברכת הראיה – ברכת הלבנה. כלומר, על פי פסיקתו ראיית דבר באמצעות הרושם שהוא מטביע באמצעי טכנולוגי נחשבת כראייה בתנאי שאין ספק לגבי הדיוק.

לעניין רמת החיוב של ברכת חתנים:

לעניין האפשרות להקל בשבע ברכות דווקא, ולאפשר למברך לומר את הברכה ממרחק, יש לבחון מהי רמת החיוב לומר את הברכה, ואמירתה במניין של עשרה גברים.

ברכת חתנים נמנית בין עשרה דברים שהמשנה במסכת מגילה (פרק ד משנה ג) אוסרת לאמרם בפחות מעשרה.  הגמרא דנה בשאלה מה מקור החיוב לגבי כל אחד מהדברים הנזכרים. חכמי הגמרא, ובעקבותיהם הראשונים הבינו שיש להבחין בין "דברים שבקדושה" שחייבים להיאמר בקרב עשרה גברים גדולים ובני חורין לבין דברים שנאמרים בעשרה כי הם צריכים להיעשות בציבור. לגבי ברכת החתנים המוזכרת במשנה ישנה מחלוקת הנובעת ממקור החיוב לומר ברכה זו.

במקור תנאי אחר, מסכת כלה נאמר ש"כלה בלא ברכה אסורה על בעלה כנידה". מברייתא זו למדו גאונים וראשונים, שברכת החתנים המוזכרת במשנה במגילה היא "ברכה מתירה", מכיוון שבלעדיה אין בני הזוג מותרים זה לזה, בדיוק כפי שאינם מותרים כשהכלה היא נידה.  לפי גישה זו ברכת החתנים היא חובה שחלה על החתן, והוא יכול למלא את חובתו רק בציבור של עשרה. ללא הברכה, בני הזוג אינם נשואים לכל דבר. לעומת זאת ראשונים אחרים  סבורים שזוהי ברכה החלה על הציבור בנוכחות החתן והכלה, ושהיא במהותה ברכת שבח לקדוש ברוך הוא. החיוב לברכה בציבור נובע מהציפייה שפרסום חסדיו של הקדוש ברוך הוא יתבצע קבל עם ועדה. בדומה לכך גם ברכת התורה במשנה, וגם ברכת הגומל הן ברכות הנאמרות בעשרה, לא מחמת רמת החיוב של המברך אלא מהעובדה שזוהי מצווה של הקהילה, ונאמרות רק בציבור.

הדעה הרווחת בין רוב הפוסקים היא שברכת החתנים היא ברכת שבח, ומסיבה זו אפשר להקל בברכה זו מבחינות מסויימות.  אבל בשל מעמדה כברכת שבח הנאמרת בקהל עם יש לאומרה רק במניין של עשרה לכל הדעות. מכיוון שראינו לעיל שמי שאיננו מצוי עם הציבור במקום שאפשר לכל הפחות לראות אותו, אינו נחשב כמצוי עמם במניין, הרי אין לומר ברכה זו מחוץ לטווח ראייה של שאר הציבור.

[1] https://bit.ly/2DKxaRO

[2] https://bit.ly/2PzmeZW

[3] דוגמא לפסיקה כזו של הרב מנחם פרל במכון התורה והארץ לגבי הצטרפות לקריאת מגילה וסיום מסכת, ראו https://bit.ly/2PyNCaq

 

[4] הרב יעקב שטרן, ילקוט הגרשוני רכ"ט. אחרונים רבים הולכים לשיטתו, לדוגמא ערוך השולחן (או"ח, סוף סימן רצ"ח), שו"ת דברי יוסף (ב', כ"ג), שו"ת בצל החכמה (ב', י"ח)

[5] בין האוסרים הרב אליעזר מלמד, ראו https://bit.ly/33G3RL6. הרב מיכאל אברהם פסק להקל בנושא זה: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%96%D7%95%D7%9D

 

[6] פסק זה משו"ת דבר שמואל של הרב שמואל אבוהב (ונציה, מאה 17) מובא בשו"ת הלכות קטנות (הרב ישראל יעקב חגיז , מרוקו, מאה 17).

מה חמור יותר – עירוב בשר בחלב או הלבנת פנים? מאת: הרבנית שורלה רוזן

מה חמור יותר – עירוב בשר בחלב או הלבנת פנים?

תשובה

איסור הלבנת פנים נלמד מן הפסוק "לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט:יז). חכמים דורשים שמצווה להוכיח אדם אחר אך יש לעשות זאת בנועם ובאופן בו הדברים יעלו על ליבו ולא יביישו אותו. "יכול אפילו את מוכיחו ופניו משתנות? תלמוד לומר 'ולא תישא עליו חטא' (ספרא, קדושים,ב) דהיינו: מצוות התוכחה יכולה להפוך לחטא כאשר מכלימים ופוגעים. מכאן נלמד שזהו לאו מן התורה, או, איסור, לבייש אדם אחר (רמב"ם ספר המצוות, סמ"ג, ספר החינוך)

חכמים מפליגים בחומרת איסור הלבנת פנים: הגמרא בברכות מג ע"ב לומדת ממעשה תמר ויהודה שתחת לבייש את יהודה, תמר מעדיפה לשלם בחייה. ואומרת הגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

ר' אלעזר המודעי במשנה מסכת אבות ג:א סובר כי המלבין פני חברו ברבים אעפ"י שיש בידו מצוות ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

כמו"כ הגמרא בבבא מציעא נ"ח ע"ב מביאה את המימרא המפורסמת "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" משום שכשאדם נפגע קשות הרי הוא מחוויר וכל הצבע נעלם לו מהפנים ונחשב הדבר כאילו שפכת את דמו.

מכל שהובא כאן עולה שחז"ל ראו בביוש אדם אחר איסור חמור, על אף שהגמרא אומרת שאין מקבלים עליו מלקות משום שהוא לאו שאין בו מעשה. כלומר: דיבור אינו מעשה של ממש ולכן אי אפשר ללקות עליו. אולי משום כך ראו חז"ל להדגיש ולהזהיר כי בכוחן של מילים לגרום לדברים חמורים הרבה יותר ממעשים..

 

איסור אכילת בשר וחלב שהתבשלו יחד הוא מדאורייתא. הוא כולל את בשרן של כל הבהמות הטהורות עם החלב שלהן. יש בו גם איסור על הבישול עצמו (גם אם לא אכלת) וגם איסור הנאה מהתערובת (בין איסור הנאת אכילה או כל הנאה אחרת כדוגמת: נתינה לכלב לאכול או מכירת התערובת).

איסור זה מובא בתורה שלש פעמים (שמות כג:יט, שמות לד:כו, דברים יד:כא). האיסור הוא לאו מן התורה שיש בו מעשה (מעשה האכילה עצמה או הבישול עצמו או הנאה בפועל אחרת) ולכן לוקים עליו.

איסור לערב בשר וחלב שלא נתבשלו יחד הוא מדרבנן  והוא חלק מגדרות שחז"ל הוסיפו על האיסור המקורי בתורה הכולל גם הרחקה של מאכלי בשר ממאכלים חלביים כשאוכלים סביב שולחן אחד, הפרדה בין כלי בשר לכלי חלב והמתנת זמן בין אכילת בשר לחלב (משך ההמתנה – כל קהילה לפי מנהגיה).

 

יוצא מכל מה שאמרנו שיש לנו איסור לאו של אכילת בשר בחלב שיש בו מעשה שלוקים עליו והוא נראה חמור יותר למול איסור דאורייתא של הלבנת פנים שאין בו מעשה ולכן אינו בר ענישה ולכאורה נראה שהוא קל יותר. ואם התכוונת לאיסור דרבנן של עירוב בשר וחלב הרי שהוא איסור קל אף יותר.

אך יחד עם ההשוואה הזאת נראה שאיסורים אלו אינם באמת ברי השוואה. חז"ל הפליגו בחומרת איסור הלבנת פנים אולי דווקא בגלל שאין אדם לוקה בגינו. יחד עם זאת אין זה אומר שלמול הלבנת פנים יש להקל ראש באיסור אכילת בשר בחלב שהוא לאו מפורש וברור.

לא הייתי בטוחה לגבי מה עומד מאחורי שאלתך אבל אם כוונת השאלה הייתה האם עדיף שלא להלבין פניו של אדם במקרה שעירב בשר וחלב ועכשיו האוכל עומד לפניך הרי שהייתי מוסיפה עוד קריטריונים לבירור. האם יש בסביבה אנשים אחרים שעדים לסיטואציה הלא נעימה הזו? האם יש אוכל אחר שאת יכולה לאכול בנוסף למה שעורבב באיסור? האם האדם שמנסים להימנע מלפגוע בו יכול להקשיב ולהבין כשתבהירי לו שאינך יכולה לאכול מהאוכל שהכין על אף שייעלב קצת?

היות והרבה נתונים חסרים להבנת המקרה הרי שהייתי מציעה שאם יש אנשים נוספים בסביבה, לקחת הצידה את מי שהכין את האוכל ולנסות להסביר, אם זה אירוע גדול ויש עוד אוכל בסביבה להימנע מהאסור ולאכול דברים אחרים ולהסביר אח"כ. ואם זו סיטואציה של אחד על אחד אז לדבר בכבוד ובנימוס ולהסביר למה אינך יכולה לאכול. בכל שלוש ההצעות לא נראה לי שתגיעי למצב של הלבנת פנים אלא לחוסר נעימות ואולי העלבה של הצד השני אבל לא על זה דיברה התורה כשאסרה הלבנת פנים לענ"ד.

בברכה ושלום

שורלה

 

הרחבות

חומרת איסור הלבנת פנים בחז"ל

הגמרא בברכות מג ע"ב לומדת ממעשה תמר ויהודה שתחת לבייש את יהודה, תמר מעדיפה לשלם בחייה. ואומרת הגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".

ר' אלעזר המודעי במשנה מסכת אבות ג:א סובר כי המלבין פני חברו ברבים אעפ"י שיש בידו מצוות ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא.

כמו"כ הגמרא בבבא מציעא נ"ח ע"ב מביאה את המימרא המפורסמת "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" משום שכשאדם נפגע קשות הרי הוא מחוויר וכל הצבע נעלם לו מהפנים ונחשב הדבר כאילו שפכת את דמו.

 

איסור בישול ואכילת בשר וחלב

איסור זה מובא בתורה שלש פעמים (שמות כג:יט, שמות לד:כו, דברים יד:כא). האיסור הוא לאו מן התורה שיש בו מעשה (מעשה האכילה עצמה או הבישול עצמו או הנאה בפועל אחרת) ולכן לוקים עליו.

יוצא מכל מה שאמרנו שיש לנו איסור לאו של אכילת בשר בחלב שיש בו מעשה שלוקים עליו והוא נראה חמור יותר למול איסור דאורייתא של הלבנת פנים שאין בו מעשה ולכן אינו בר ענישה ולכאורה נראה שהוא קל יותר. ואם התכוונת לאיסור דרבנן של עירוב בשר וחלב הרי שהוא איסור קל אף יותר.

אך יחד עם ההשוואה הזאת נראה שאיסורים אלו אינם באמת ברי השוואה. חז"ל הפליגו בחומרת איסור הלבנת פנים אולי דווקא בגלל שאין אדם לוקה בגינו. יחד עם זאת אין זה אומר שלמול הלבנת פנים יש להקל ראש באיסור אכילת בשר בחלב שהוא לאו מפורש וברור.

 

 

 

 

 

האם מותר להאכיל חתול אוכל חתולים שאולי יש בו חמץ ועבר עליו הפסח? מאת: הרבנית שורלה רוזן

האם מותר לאחר הפסח במשך השנה לקנות מזון לחיות כמו חתולים לא נטול חמץ שלא ידוע אם נמכר בפסח במכירת חמץ לגוי האם חל עליו איסור של חמץ שלאחר הפסח והאם בשאר השנה גם חל איסור זה במידה וזה אותו אוכל שהיה מפסח האחרון?
תודה מראש.

תשובה

אוכל לחתולים הוא תערובת חמץ שאסורה בפסח ולאחריו.

מהי תערובת חמץ האסורה?

השו"ע באו"ח סימן תמז סעיף א כותב: חמץ בפסח אוסר תערובתו …במשהו אפילו בהנאה".

והרמ"א מגיה: וצריך לשרוף הכל

כלומר: לפני הפסח, אם התערב רכיב חמץ בשאר דברים שאינם חמץ ולא היה בשאר הרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ בשישים הרי זו תערובת חמץ שדינה כחמץ ממש.

במקרה שהיה לפני הפסח כדי 60 בשאר המרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ הרי שזו תערובת שמותר לקיימה בפסח ואין צורך לבער או למכור אותה לגוי.

 

מחלוקת הפוסקים האם מותר להשתמש בה בפסח עצמו ונוהגים להחמיר.

אוכל לחתולים עשוי לרוב מתערובת של דגנים, חלבונים מן החי והצומח ושומן. הדגנים הם לרוב תירס או חיטה או תערובת של שניהם גם יחד ותופסים חלק נכבד מאחוז התערובת. דהיינו –  אין סיכוי שהם התבטלו בשישים בשאר המרכיבים והרי זו תערובת חמץ שנאסרה ויש לשרוף או למכור אותה לגוי. כמו"כ דין התערובת לאחר הפסח (באם לא נמכרה לגוי) כדין חמץ שעבר עליו הפסח ואסורה באכילה והנאה.

כפי שראינו, השו"ע מבאר שתערובת זו אסורה גם בהנאה כדין חמץ גמור, ולכן, גם אם אינך אוכל את תערובת החמץ הרי שאין לתיתה לבעלי חיים משום שאתה נהנה מאכילתם זו.

לסיכום –  יש לשרוף או למכור לגוי את המזון לחתולים שכבר יש בבית ולקנות חדש רק ממקום שיש לו אישור מכירת חמץ, כדין כל חמץ גמור.

 

בברכה

שורלה רוזן

אני מתקשה להתכוון בתפילה, מה אפשר לעשות?

שלום רב,

ב"ה אני מתפללת תפילת שחרית כל בוקר מאז היותי קטנה, זה חלק אינטגרלי מהיום שלי ואני מאד משתדלת לא לדלג על זה. עם השנים, ביצעתי כל מיני קיצורים בתפילה באופן עצמאי כדי שזה יתאים ללו"ז שלי אך לצערי, כבר מספר שנים שאני מרגישה שתפילת השחרית שלי נהייתה לי בחינת 'מס שפתיים' תוך כדי שאני מג'נגלת את עבודות הבית או נמצאת בדרך לעבודה. הקביעות שבתפילה חשובה לי ולכן איני מוותרת עליה אך עם זאת הייתי רוצה שהיא תהיה יותר משמעותית עבורי.

הייתי שמחה שתעירו את עיני לעוד כיווני מחשבה בנושא ובאופן פרקטי, חשבתי שאולי אם אקצר את התפילה למשהו מאד מינימלי, אצליח לייחד עבור התפילה זמן שקט שבו איני טרודה בעיניינים אחרים. הייתי שמחה לשמוע מה החלקים בתפילה שמבחינתכן עדיף לא לוותר עליהם.

תודה

התשובה:

שלום לך,

מרגש אותי לקרוא איך את מצליחה להתמיד בתפילה מדי יום תוך כדי החיים העמוסים. למרות תחושת העייפות שמתלווה אליה, אני שומעת קריאה "אני רוצה לחדש ולהתחדש בתפילה". אינך טועה בתחושתך, את שואפת לליבה של התפילה.

יש מתח עמוק בין תפילת קבע לתפילה ספונטנית המובעת בתחנונים, אך להלכה נקבע שתפילת הקבע היא העיקר, ולצידה יש לשאוף  לכוונה וכובד ראש. יש לפעול בדרכים שונות על מנת להגיע לכוונה בתפילה. צירפתי מגוון מקורות שתוכלי להעזר בהם, ובנוסף עצה מעשית להגעה לכוונה בתפילה.

כדי לסייע לך לתכנן את התפילה מבחינה הלכתית, אני מצרפת הדרכה קצרה והדרגתית לעניין החלקים שחייבים בהם בתפילה.

המינימום הנדרש לומר בכל יום (לנשים) הוא ברכות השחר (בשלמותן כולל ברכות התורה) ותפילת עמידה.

במידה ויש זמן אפשר להוסיף קטעים נוספים לפי המדרג הבא:

  • להוסיף שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע, לקבלת עול מלכות שמים.
  • להוסיף ברוך שאמר, אשרי וישתבח.
  • להוסיף עוד שני פרקי הללויה בפסוקי דזמרה. (פירוט בנושא + התייחסות ליחס לתוספות בקריאת שמע לעניין מי קודם בהרחבות)
  • לומר קריאת שמע וברכותיה באופן שלם. (פירוט של ההדרגה בהרחבות)

התשובה בהרחבה:

בין קבע לתחנונים

המשנה במסכת ברכות מביאה מחלוקת לעניין קביעות התפילה:

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:  רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.

רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא עוסקים בחלק השני של השאלה שלך, מה המינימום הנדרש למתפלל בכל יום כשהנחת היסוד היא שיש חובה להתפלל בכל יום באופן קבוע. רבי אליעזר לעומתם מתנגד בכל מאודו לעצם הרעיון של תפילה קבועה. מבחינתו, תפילה ספונטנית בלבד היא התפילה שבה אפשר לצאת ידי חובת תפילה. מי שמתפלל בקביעות את אותו הנוסח השבלוני מדי יום, התפילה שלו אינה תפילה!

חשוב לזכור, ההלכה לא נפסקה כשיטתו, וחכמים הציבו את מקומה של תפילת קבע, מלאה או מקוצרת במרכז של שלוש התפילות שיש לומר בקביעות מדי ביום. אין חובה לשלב תפילה ספונטנית כחלק או כתחליף לתפילת הקבע . אך מצד שני הצעקה של רבי אליעזר נכנסה למשנה, דנים בה בתלמוד, והיא ממשיכה להדהד בנו עד היום. ואיתה השאלה כיצד אפשר להפוך את התפילה שלנו למרכזית, משמעותית ושונה מדי יום, למרות הקביעות?

כוונה

אם כן, להלכה ישנה חשיבות לקביעות התפילה, אך חשוב לזכור שזוהי רק המסגרת הפורמלית. למרות שאין חובה לתפילת תחנונים, מקורות שונים מלמדים שהליבה של התפילה היא הכוונה, כפי שבא לידי ביטוי במשנה "אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם". הגמרא עוסקת בשאלה מהי הכוונה וכיצד לממש את הדרישה הזאת. עם זאת, חשוב לציין שישנו מתח מובנה בעניין הזה, כפי שאת חשה בעצמך. מצד אחד רבי יוחנן שקובע "ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו" ומנגד "כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: "אל נא רפא נא לה"". באופן מעניין אנחנו מוצאים הדרכה בנושא הזה במסכת מנחות בדיני קרבן נדבה, שם כתוב "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים". ובמילים אחרות, פחות משנה אם הקרבן הוא גדול ומפואר או קטן וצנוע – מה שחשוב הוא הכוונות והמחשבות של האדם. ובתרגום אלינו, לא משנה האם התפילה שלנו ארוכה מאד או קצרה ביותר, מה שחשוב הוא הכוונה שאת יוצקת לתוכה.

אני רוצה לתת לך המלצה פרקטית, מתוך עיון בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה טז:

כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר.

כדאי לאמץ את דברי הרמב"ם למעשה. לשבת מעט לפני התפילה כדי לכוון את הלב. והמטרה היא לזמן קצר ביותר דקה-שתיים ולא יותר. איך עושים את זה? צרי לעצמך "טקס" אישי לפני התפילה.

  • לעצום עיניים ולנקות את הראש, או להסתכל מהחלון על הנוף.
  • לעשות מדיטציה או תרגילי מיינדפולנס.
  • "עיון תפילה" קריאה של ספר שעוסק בפירושים על התפילה, כל יום להתקדם בכמה שורות (יש כמה המלצות בהרחבות).
  • כתיבה ב2-3 מילים על מה את מתפללת היום, וזה יכול להיות הקו המחבר של המחשבות שלך בזמן התפילה. אפשר לנהל יומן תפילה ותוכלי מדי פעם לחזור אל הדברים שכתבת.
  • להשמיע שיר שאת מתחברת אליו שקשור לתפילה (הצעה: "מודה אני" של להקת הללי / צמאה של רוחמה בן יוסף / לפי מעגל השנה ועוד )
  • לקרוא פרק מפרקי התהילים של פסוקי דזמרה (ללא הברכות). בתודעת הכנה לתפילה, ולא בתודעת "עול" מהתפילה.

אין זה משנה מה תבחרי לעשות בזמן הזה, רשמתי כאן מגוון של כיוונים, שאני מקווה שבאחד מהם קלעתי לסגנון שלך. תבחרי מתוכם משהו שאת מתחברת אליו, ואם לא, אני מקווה שזה יתן לך השראה למצוא את הפעילות שתתאים לך..

נושא התפילה ומשמעותה הוא רחב, וקשורות בו שאלות רבות ושונות, ניסיתי לדייק בדברי ספציפית לשאלתך. נראה שלבחור את התפילה הקצרה והבסיסית זו הדרך הנכונה כדי לגשר על הפער בין קביעות בתפילה לבין כוונה בתפילה. אך האם מדי פעם ישנם ימים בהם יש לך פנאי? יום חופשי בשבוע? יום שישי או שבת? נסי באותם ימים להאריך יותר בתפילתך. כך תשדרי לעצמך מסר ותזכורת לאן את שואפת.

הרבנית שירה היא בעלת תואר מנהיגה רוחנית והיתר הוראה מהמכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד,מורה ורכזת ב'נתיב, המרכז הלאומי לזהות וגיור". 

 

 

הרחבות:

  • הרב חיים וידל – אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמים – כאן
  • הרב מלמד בנושא כוונה בתפילה, בספר תפילת נשים בפניני הלכה – כאן
  • סיכום של דיני החיוב בתפילה ודיון בחלקי התפילה השונים – הרב מלמד – כאן

המלצות לספרים בנושא התפילה (רשימה חלקית ביותר. חלק מהספרים הם עיון בתפילה וחלקם הגות בתפילה)

  • חלק מההוצאות של סידורים, כדוגמת קורן – משלבים בתוך התפילה הרבה קטעי קריאה ופרשנות על התפילה.
  • עיון תפילה / הרב אורי שרקי
  • תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה / הרב עזרא ביק
  • הסידור והתפילה / הרב שטיינזלץ
  • תיכון תפילתי / הרב דב זינגר
  • נתיב בינה / הרב יעקובסון
  • התפילה, הרב אברהם יהושע השל

מקורות:

בין קבע לתחנונים:

  • משנה ברכות פרק ג משנה ג-ד: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.
  • בבלי ברכות כט ע"ב: רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע וכו'. מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר, אמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא מטרידנא, אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ואמר רבי זירא מאי קראה "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"? לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה. מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא.
  • בשולחן ערוך – או"ח הלכות תפילה סימן צח סעיף ג: יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה.

כוונה בתפילה

  • מסכת מנחות, פרק יג, משנה יא – נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א) וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם
  • ברכות לא ע"א – תנו רבנן: המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים. אבא שאול אומר, סימן לדבר: "תכין לבם תקשיב אזנך" (תהלים י יז). תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור – היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו – אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה – מפני כריעות והשתחויות
  • ברכות פרק ד משנה א – אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:
  • מסכת מנחות, פרק יג, משנה יא – נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א) וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם:
  • מלאכת שלמה על המשנה (מסכם את רוב הדעות שמובאות בגמרא) – כובד ראש. בברייתא בבלי וירושלמי פליגא אמתניתין דבעינן נמי מתוך דברי תורה ולהכי נוהגין לומר זמירות ואשרי קודם תפלה ובגמ' בברייתא נמי גרסינן אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה כגון ההיא דר' זירא דבנות ישראל החמירו וכו' וה"נ גרסינן תו בברייתא בגמ' אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך גאולת מצרים לתפלה או סמוך לתהלה לדוד שהוא שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה וכגון שומר ה' את כל אוהביו וכתבו תוס' ז"ל דכוותייהו קיי"ל:
  • רמב"ם – אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו': רוצה לומר בכובד ראש לעמוד בכוונה וביראה כמו שאמר עבדו את ה' ביראה, ופירוש שוהין מתעכבין רוצה לומר שהן מתעכבים קודם התפלה שעה אחת כדי ליישב דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יתחילו בתפלה

סדרי עדיפות בחלקי התפילה – לנשים

  • השולחן ערוך (סימן נב סעיף א) פוסק שכדי להספיק להתפלל שמונה-עשרה עם הציבור ניתן לדלג על כל פסוקי דזמרה אולם אחרי התפילה יש לחזור ולקרוא פסוקי דזמרה למעט ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח". הקיצור שולחן ערוך (סימן יד סעיף ז) והחיי אדם (כלל יט סעיף ה) פוסקים כך אף הם. הערוך השולחן (סימן נב סעיף ה) לעומת זאת, פוסק לפי הפשט של דברי רב נטרונאי גאון ועל סמך פסיקתם של הב"ח ושל הפרישה, שאין לחזור ולקרוא את הפרקים שהושמטו משום שאין זה ראוי לקרוא פסוקי דזמרה אחרי שמונה-עשרה. נראה שבמצב כזה יש לכל הפחות לומר "אשרי" כדי למלא את דרישת הגמרא לקרוא "אשרי" שלוש פעמים ביום… המשנה ברורה (סימן ע ס"ק ב) פוסק שמכיוון שנשים חייבות בתפילה (כפי שנראה בפרק יב) ומכיוון שפסוקי דזמרה נתקנו כהכנה לתפילה, הן ממילא חייבות בפסוקי דזמרה. הערוך השולחן (סימן ע סעיף א) חולק עליו וכותב שכעיקרון אין חיוב על נשים, אך מוסיף ואומר: "ויכולות לומר, ולמה לא יוכלו לזמר לה' כמו שעשתה מרים וכל נשי ישראל בקריעת ים סוף?" נראה שהערוך השולחן סובר שפסוקי דזמרה אינם קשורים מיסודם לתפילת עמידה ולכן נשים פטורות מקריאתם, כפי שהן פטורות מיתר מצוות עשה שהזמן גרמן. / הרב דוד ברופסקי – כאן
  • https://ph.yhb.org.il/03-15-07/ , https://ph.yhb.org.il/03-15-04/ דיונו של הרב מלמד בעיקר החיוב של פסוקי דזמרא באופן כללי ולעניין חיוב נשים בפרט.
  • לעניין קריאת שמע, נשים פטורות מקריאת שמע מכיוון שזו מצוות עשה שהזמן גמרא, אך בכל זאת ראוי שיקבלו על עצמן עול מלכות שמים. ובשביל זה מספיק לומר את שני הפסוקים הראשונים. ישנה מחלוקת לגבי החיוב של נשים להזכיר את יציאת מצרים מדי יום, ובאיזה אופן אפשר לקיים את החיוב, ניתן להשלים את החיוב הזה באמירת פרשת ציצית. ולכן אפשר לשלב אמירת כלל שלושת פרשיות השמע ולהצמיד גאולה לתפילה ורק בשלב מתקדם יותר להוסיף את ברכות שמע. https://ph.yhb.org.il/03-16-01/
  • אחרי שיצרנו תפילה שמורכבת מהבסיס של פסוקי דזמרא ושל עיקר קבלת עול מלכות שמים, עולה השאלה מה סדר העדיפות בשלב הזה, האם להרחיב את קריאת שמע לשלושת הפרשיות ולכלול את חיוב אזכור יציאת מצרים או להרחיב את פסוקי דזמרא? לדעות מסוימות לא נכון לומר את שתי ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' וביניהם רק פרק אחד של אשרי בלא תוספת באופן קבוע. לענ"ד ראוי קודם להרחיב מעט את פסוקי דזמרא ולהוסיף לכל הפחות שני פרק הללויה (קמח, קנ) לפני שמרחיבים את קריאת שמע. שכן לכל הדעות קריאת שמע היא מצווה שנשים פטורות ממנה אך לגבי פסוקי דזמרא הדעות חלוקות ויש להתחשב בדעה שכשם שנשים חייבות בתפילה כך הן חייבות גם בהקדמה לתפילה שהיא אמירת קטעי פסוקי דזמרא. הסיבה שהקדמתי קבלת עול מלכות שמים לאמירת חלק כלשהו מפסוקי דזמרא הוא לפי הדעה שאפשר לדלג לגמרי על פסוקי דזמרא מכיוון שיוצאים ידי חובת שבח לקב"ה לפני הבקשות בתוך תפילת שמונה עשרה עצמה בשלוש הברכות הראשונות וכן לפי דיני דילוג על פסוקי דזמרא למי שמאחר לבית הכנסת וצריך להתפלל עמידה עם הציבור.