שלום!

לצערי עליתי הרבה במשקל ובגלל זה התחלתי דיאטה כדי לרדת במשקל. לשם כך, בין השאר, הפסקתי לאכול קמח. רציתי לשאול האם במצבי יש לי בכל זאת חובה לאכול לחם בשבת או שאוכל למלא את חובת הסעודה בדרך אחרת. חשוב לי מאוד למצוא היתר מבוסס היטב מקורות ובפוסקים כדי להתיר לי במקרה כזה לקיים את מצוות הסעודה בדרך אחרת.

בהערכה גדולה ובתודה רבה

 

תשובה

שלום לך,

תודה לך על שאלתך. ניכר ממנה כי בריאותך חשובה לך ואתה מתאמץ לשמרה. יישר כח. אני מקווה כי אתה מנהל את הדיאטה המיוחדת עליה אתה כותב בליווי רפואי.

שאלתך נוגעת בשני עניינים 1. החיוב באכילת לחם בסעודת השבת 2. שיעור המינימום של אכילת לחם.

בסעודות השבת שני צדדים. האחד הוא עונג שבת. אנו מצווים לענג את השבת כפי שנכתב בנביא (ישעיהו נח, יג) "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר." ועונג זה בא לידי ביטוי באכילת מאכלים מיוחדים לכבוד השבת. חז"ל (בבלי שבת קיז.) למדו מהפסוק העוסק במן כי יש לאכול שלוש סעודות בשבת. המשנה ברורה (רמ"ב, א') מציין כי יש מחלוקת האם מצוות עונג שבת היא מדאורייתא או מדרבנן; בכל מקרה, לדעת רוב הפוסקים מצוות קיום שלוש סעודות כשלעצמה היא מצווה מדרבנן.

אולם משום שבפסוקי המן מהם למדנו את דין שלוש סעודות מדובר על לחם, כתב הסמ"ג ונפסקה הלכה בשולחן ערוך (סימן רעד סעיף ד): "סעודה זו ושל שחרית אי אפשר לעשותה בלא פת". זהו המרכיב השני של חיוב סעודות השבת.

וכך מסביר שולחן ערוך הרב (אורח חיים סימן קפח) : "מה שאין כן  בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון שבשבת נאמר וקראת לשבת עונג וביום טוב נאמר ושמחת בחגך ואין עונג ושמחה בלא אכילת לחם (שקובעים עליו סעודה), שהלחם הוא עיקר הסעודה, שכל סעודה נקרא על שם הלחם. (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה) ואז הוא חייב לברך ברכת המזון כמ"ש בסי' קס"ח.

את סעודות השבת יש לקבוע על פת בשיעור שמחייב ברכת המזון בוודאות, כלומר יותר מכביצה, (54 גרם) ויש לברך על שתי חלות (שו"ע או"ח סימן רע"ד). לכתחילה, גם בסעודה שלישית יש לברך על שתי חלות, אולם אם האדם שבע ביותר הוא יכול להסתפק במזון שברכתו "מזונות" או אף בפירות, אולם זהו מצב פחות מועדף (שו"ע או"ח רצ"א) .

אלא שיש חולקים וסוברים שדי באכילת שיעור כזית פת בכל סעודה ( 27 גרם.). לכן כתבו כמה פוסקים, שאדם חולה או המתקשה לאכול כביצה פת, יכול להקל ולהסתפק באכילת כזית פת בלבד. אולם מעיקר הדין כפי שנכתב לעיל שיעור לחם בסעודת שבת הוא בכביצה.

האוכל כזית פת יזהר לאוכלו תוך כדי שיעור אכילת פרס, כלומר שיקפיד לאכול שיעור כזית פת בתוך שיעור זמן של לכל היותר כשבע דקות וחצי. וכן בסעודות שבת חובה על כל אדם להזהר לאכול פת לחם בשיעור כזית (דהיינו שיעור עשרים ושבעה גרם) בתוך שבע וחצי דקות. שאם לא כן, לא יוכל לברך ברכת המזון ולא יצא ידי חובת סעודת שבת. 

לצד חיוב זה, נאמר בשו"ע או"ח רפ"ח ב' – 

"י"א שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול לא יאכל".

וכף החיים כותב:

"והיינו אם גם כביצה או כזית מזיק לו. אבל יוכל לאכול כביצה או כזית צריך לקיים סעודת שבת".

כלומר, מי שאכילה של כזית לחם היא נזק ממשי עבורו, יש אומרים שיוכל לא לאכול כדי שלא יאבד את פן ה"עונג" שבסעודת השבת. אולם, מדובר על נזק ממשי שנגרם אפילו מכזית פת.

ומעתה נדייק לשאלתך.

לו היית חולה חלילה במחלה בה הגוף מתקשה לעבד גלוטן או אלרגי אליו, הרי שניתן היה לפטור אותך כליל מאכילה זו מחמת אנוס. אולם אתה מדגיש שאתה מבקש לנהוג כך רק מחמת רצון (מבורך) לרדת במשקל.

 על פניו נראה כי אין פטור אלא לנהוג במינימום של אכילת כזית פת (מעט פחות ממשקל פת לחם אחת) בכל אחת משתי הסעודות הראשונות בתוך זמן של שבע וחצי דקות.

תוכל להיוועץ במלווים הרפואים שלך באשר למידת הפגימה במשטר התזונה שלך בכמות כזו של פת במהלך השבוע. כפי הנראה בתזונה נכונה תוכל לאזן את כמות הפת הקטנה ולא להיפגע מאכילה זו שאתה מקיים לכבוד השבת.

לחילופין אם אתה מבקש להתנזר לחלוטין מגלוטן, להבנתי קיים קמח שיבולת שועל ללא גלוטן אשר בניגוד לקמחים אחרים נטולי גלוטן הוא שייך לחמשת מיני דגן ולכן תיאורטית ניתן להכין ממנו לחם המתחייב בברכת המוציא וברכת המזון (בניגוד לקמחים נטולי גלוטן האחרים) אלא שקמח זה מריר ונהגו לערבו בקמחים אחרים נטולי גלוטן (כקמח אורז וקמח חומוס). כדי לברך המוציא לפי כל הדעות צריך: א) שיהיו רוב הנוזלים בעיסה מים לעומת השמן, חלב סויה וביצים שיהיו המיעוט. ב) טעם קמח שיבולת השועל צריך להיות ניכר בתערובת  (לשיטת השולחן ערוך מספיק שיהיה מורגש קצת טעם אחר ולכן משום שציינת שאתה נוהג על פי מנהגי עדות הספרדים יתכן שניתן להסתפק בשיטה זו). 

כיוון נוסף שאולי לא יועילו לך כרגע משום שאתה מבקש פסק ברור ועד היום לא נפסקו להלכה:

הגדרת סעודה – עד לתקופה מאוד מאוחרת לחם היה עיקר מזונו של האדם בסביבתנו התרבותית, והוא הגדיר את הסעודה. אולם, בימינו אנו מוצאים סעודות המתרחשות על בשר ותוספות ללא לחם ויתכן כי יש כאן בסיס לשינוי יסודי בחשיבה על מהותה של סעודה.

אולם כפי שציינתי, הדברים לא נכתבו על ידי שום פוסק למיטב ידיעתי ולכן נצטרך להמתין שיבוא פוסק גדול ויתיר. 

עוד היתר שלא רלוונטי אלייך (ברוך ה') אבל אולי יועיל למי שזקוק לכך – אם רופא יגדיר אכילת פת בשיעור המינימלי כנזק ממשי עבור מישהו הוא יוכל לסמוך על ה"יש אומרים" שבשו"ע רפ"ב ב' שציינו לעיל ולהמנע מאכילת פת.

אם אתה מתעניין בצמצום סעודות השבת בלי קשר לפת  בשל הצורך בשמירה על משקל תקין תוכל לעיין בתשובתה של הרבנית שלומית פיאמנטה באתר: היחס ההלכתי לאוכל ועונג שבת

בהצלחה,

רחלי

הרבנית רחלי אביישר לבל היא תושבת קיבוץ עין הנצי"ב ומרכזת הועדה הדתית בקיבוץ. טוענת רבנית בהכשרתה, בוגרת בית המדרש של בית מורשה בגמרא ובהלכה ולמדה הלכה בבית מורשה ובכולל הלכה של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. לימדה במדרשת עין הנצי"ב במשך שנים רבות.