שלום
שמעתי אתמול הרצאה חשובה מאוד על יהדות התפוצות. המרצה הוא יוצר סדרה בשם "היהודי החדש". ההרצאה היתה חשובה ומטלטלת.
עם זאת, המרצה הראה לנו קטעים מהסדרה. חלק מהסדרה צולם בשבת ואפילו ביום כיפור.
התכווצתי בכסא…
אני תוהה האם בשל חשיבות העניין אפשר "להנות" מחילול שבת וחג?
אני מאוד רוצה לצפות בסדרה ואפילו להמליץ לאחרים לצפות מפאת חשיבות העניין.
האם לוותר בגלל חילול השבת הברור?
תשובה
שלום לך,
אני מברכת אותך על רגישותך הן כלפי עם ישראל, ומצבה של יהדות התפוצות בפרט, והן כלפי תורת ישראל וההלכות הנגזרות ממנה.
אפתח בתקציר הדברים ובהמשך התשובה תוכלי לקרוא בעיון תשובה מפורטת עם מקורות.
לרוב הפוסקים מותר ליהנות מחילול שבת של יהודי רק לאחר צאת השבת, אך רבים סבורים שהיתר זה אינו חל על מחלל שבת בקביעות, אחרים אינם מחריגים את היהודי החילוני מן הכלל. הנאה מחילול שבת של יהודי אסורה מן התורה רק כאשר הוא אינו יכול לעבור את העבירה ללא עזרתנו, ואסורה מדרבנן במקרים מסויימים שבהם אנו מסייעים או מעודדים לעבור את העבירה, אף שניתן לעבור בלעדינו. כשהעבירה נעשית ללא ידיעתנו ושלא ברצוננו, החשש שנסייע לחזור ולעבור בעתיד אינו קיים. כך גם כשמדובר בעבירה שנעשית באופן אקראי, ולא קבוע (כשידורי משחקי ספורט למשל).
כלפי יהודי המחלל שבת דרך קבע, אין לנו אחריות לנסות להניאו מן העבירה.
קיום מצווה בעזרת ההנאה מחילול השבת לא נאסר, מכיוון שאין מדובר בהנאה. ההשתתפות בהרצאה והצפיה בסרט אכן מעוררת ערבות ודאגה ביחס למצבם של יהודי התפוצות. אך בכל מקרה מדובר בספק בדין דרבנן, והכלל קובע שבזה הולכים לקולא.
מכל הנימוקים שהעליתי, ניתן להבנתי להתיר לצפות בתכנית המדוברת, אך אין בכך כדי להתיר באופן גורף סרטים ושידורים שנעשו בשבת.
תשובה בהרחבה
התורה אסרה עלינו לבצע מלאכות בשבת, כפי שנאמר במפורש בכמה מקומות, למשל: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (שמות לה, ב).[1] על איסור זה הוסיפו חכמינו סייג או קנס נוסף, ואסרו ליהנות ממלאכת שבת – 'מעשה שבת', שנעשתה על-ידי יהודי אחר (ובמקרים מסוימים נאסרה אף מלאכה שנעשתה על-ידי גוי עבור היהודי). כאשר גוי מבצע את המלאכה למען עצמו, רשאי היהודי ליהנות ממנה, וכשעשה זאת עבור היהודי, ישנו היתר ליהנות ממנה רק לאחר צאת השבת, כשיעבור שיעור הזמן הנדרש לביצוע המלאכה המדוברת ("בכדי שייעשו").
ואילו בנוגע למלאכה שביצע יהודי, המשנה (תרומות פ"ב מ"ג) כותבת: המעשר והמבשל בשבת: בשוגג – יאכל; במזיד – לא יאכל, והגמרא (שבת לח, ע"א, חולין טו, ע"א) מביאה את השיטות השונות בכמה תרחישים אפשריים, אך לכל השיטות אין היתר ליהנות בשבת ממלאכה שנעשתה במזיד, ודעת רבי יהודה, שהתקבלה על מרבית הפוסקים, שמותר ליהנות ממנה לאחר צאת השבת, מלבד האדם שביצע את המלאכה בעצמו (רמב"ם שבת פ"ו, הכ"ג, שולחן ערוך אורח חיים שיח ס"א, משנה ברורה שיח סק"ה). יש להדגיש, שהלכה זו מכוונת כלפי יהודי שומר מצוות, אשר אינו נוהג לחלל שבת באורח קבע, ועשה את מלאכתו בשבת באופן אקראי, זאת מתוך ההנחה שאין אדם יסכים לחטוא עבור אחרים. אך כשמדובר ביהודי חילוני, חילול השבת שנעשה על-ידיו נחשב כמזיד, והנהנים מפירות מלאכתו כביכול מעודדים אותו להמשיך ולחלל את השבת גם בעתיד, ולמעשה נוטלים חלק בעבירה שביצע, ולכן אף לאחרים אין היתר הנאה ממעשיו במוצאי שבת (שו"ת כתב סופר אורח חיים נ, שו"ת אור לציון חלק ב פרק ל, אות א, שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן נד).
יתר על כן, ישנן מלאכות שמעצם טבען, ההנאה מהן נעשית רק לאחר זמן, ולא ניתן ליהנות מהן באופן מיידי, כמו למשל נטיעת עץ (גטין נג, ע"ב), המחייבת את עקירתו במוצאי שבת, זאת משום שהשתיל ימשיך ויגדל לאחר צאת השבת מכוחה של הנטיעה הראשונית שנעשתה בשבת (ביאור הלכה סימן שיח סעיף א, אורחות שבת כה, לד, קהילות יעקב חלק ב סימן ז), למיטב הבנתי, ניתן להכליל צילום של סרט בשבת בהגדרה הזו, מכיוון שהוא מצריך עריכה נוספת לאחר השבת, ולא ניתן ליהנות ממנו בצורתו הגלמית.
כפי שציינתי, כשמדובר בחילול שבת של אדם חילוני, הרגיל בכך, ההלכה מחמירה יותר בהנאה ממנו, וכאן נכנסים לדיון שיקולים נוספים, שהעיקרי שבהם הוא 'לפני עיוור'. מאיסור התורה "לפני עיוור לא תיתן מכשול" (ויקרא יט, יד) נלמד, שאסור לגרום לאדם אחר לבצע עבירה ולעבור על איסור (פירוש הרמב"ם למשנה שביעית פ"ה מ"ו), למשל: הושטת כוס יין לנזיר, או איבר מן החי לגוי בן נוח, אך הגמרא (עבודה זרה ו, ע"ב) מסייגת את האיסור למצב של "תרי עברי נהרא", שבו ללא עזרת המכשיל, האדם לא יוכל לעבור את העבירה, ואילו כאשר הוא יכול לחטוא בכוחות עצמו וללא סיוע, אין מדובר ב"לפני עיוור". וכך כתב גם הרמ"א (יורה דעה סימן קנא סעיף א), שבמקרה מעין זה נהגו להקל ולהתיר. הדעה המחמירה (קהילות יעקב ליקוטים חלק ב סימן ז), אוסרת כל פעולה, שגורמת באופן ישיר להכשלה, אף כשאין מדובר בגוף הדבר שנעשה בו איסור (חפצא של איסור).
חיזוק ידי עוברי עבירה – מדובר לדעת רוב הפוסקים (תוס' שבת ג, ע"א, ורא"ש שם) באיסור מדרבנן כאשר אין מדובר ב"תרי עברי נהרא", אלא ב"חד עברא דנהרא", כלומר, כשהחוטא יכול לחטוא גם ללא עזרת המסייע. אולם התוס' והרא"ש סתרו לכאורה את דברי עצמם, וכתבו במקום אחר, שאין בכך איסור, ואף לא מדרבנן. ישוב הסתירה מובא בטורי אבן (חגיגה יג ע"א), והוא מעמיד את ההיתר במקום שבו, העבירה מזומנת לעשיה לפני החוטא, ללא מוחה ומעכב בידו, ואם אנו לא ניתן לו, יבוא הוא וייקח בעצמו, במקרה כזה, אפילו איסור דרבנן אין כאן. באופן דומה כתב גם הש"ך (יורה דעה סימן קנא סק"ו), כי כאשר מדובר באדם שחוטא באותו איסור בדרך קבע, אין מצווה להפרישו מן האיסור, ואין עבירה של מסייע לדבר עבירה. ובנדון דידן יש מקלים בניגוד לדברי הכתב סופר, אף במקרה שחילוני עושה מלאכה בשבת בקביעות, ומתירים ליהנות ממנה לאחר השבת, מכיוון שחז"ל לא גזרו במקרה זה (הר צבי או"ח סי' ק"פ, מנוחת אהבה פרק כה הערה 8-9).
היתר זה של הש"ך מופיע בפסקים שונים (חשוקי חמד פסחים לט ע"ב, קובץ שיעורים ביצה אות סו), והוא מבוסס על המדרש (תנא דבי אליהו רבה פרשה יח), לפיו אין מצוות תוכחה חלה במקרה שהחוטא רגיל לעבור על אותה העבירה, ולא יקשיב לתוכחה, וכך נכתב בבאור הלכה (סימן תרח סעיף ב): "הוכח תוכיח את עמיתך – ועמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצות, אתה חייב להוכיח אותו, אבל לרשע שהוא שונאך אין אתה חייב להוכיח אותו". סניפים נוספים להיתר מובאים ביביע אומר (חלק ב אורח חיים סימן טו, וכן בילקוט יוסף שבת א סימן רמו אות ט), למשל, כשהסיוע אינו ניתן בשעת העבירה ממש, ושאינו ניתן בגוף הדבר, שבו נעשה האיסור וספק דרבנן לקולא. היתרים אלה נכתבו בתשובות נוספות (כגון: שו"ת כתב סופר יורה דעה סימן פג, שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן קפד, מנחת שלמה חלק א סימן מד, באהלה של תורה חלק ה סימן כב).
במקרה כזה יש מי שמתיר להסתמך על הדעה המקלה בגמרא, דעת רבי מאיר (חולין טו ע"א), ושנפסקה אצל חלק מהפוסקים (תוס' חולין טו ע"א, התרומה סימן רמח, סמ"ג לאווין סימן סה סעיף יד, הגר"א אורח חיים סימן שיח ס"א, שער הציון סימן שלט סקכ"ד, וכן בדברי ריטב"ע עירובין מא ע"ב ורשב"א שבת קל ע"ב). ולכן במקרה של ספק בדין דרבנן ניתן להקל.[2]
יתר על כן, חילול השבת לא נעשה בידיעתך ולרצונך, ולכן יש מי שמתיר ליהנות ממנו גם במקרה המדובר, מכיוון שאין חשש שתבקשי ממנו לעשות כך עבורך גם להבא (הר צבי אורח חיים א סימן קפ). בנוסף לזאת, מדובר בסדרה, שחלקים קטנים ממנה צולמו באיסור, והם משולבים ביתר החלקים, שצולמו בימי חול, אני מבינה שמדובר במיעוט, המתבטל ברוב, שצולם בהיתר. במקרה כזה של מלאכה אקראית, שנעשתה באופן עראי, ולא בקביעות מדי שבת, מותר ליהנות ממלאכתו לאחר השבת (כף החיים אורח חיים סימן שיח סקי"ב, ילקוט יוסף שבת ג אותיות ו, עא, עג). באופן דומה מותר להאזין לחדשות במוצאי שבת לאחר שיחלוף הזמן הנדרש לאיסוף הידיעות ועריכתן, כחצי שעה מצאת השבת, שכן בדרך זו אין הנאה ממעשה השבת. (פניני הלכה שבת פרק כו סעיף ח). בסדרה המדוברת, נעשית עריכה לאחר צאת השבת, ובזה עיקר ההנאה, ומכיוון שמדובר בצפיה חינמית, יש להניח שאין בכך עידוד להמשך הצילומים בשבת על-ידי אותו הצלם.
ועוד, יש מי שמתיר לקיים מצווה באמצעות מלאכה שנעשתה בשבת, מכיוון שבמצוות אין מדובר בהנאת גוף האדם, כמו למשל באכילה (שדי חמד מערכת מ כלל צה, אגרו"מ אורח חיים א קכו), וכן לגבי מלאכה האסורה מדרבנן ולא מדאוריתא, מתירים ליהנות ממנה במוצאי שבת אף כשנעשה במזיד (באור הגר"א אורח חיים סימן שיח סעיף א, משנה ברורה סימן שיח סק"ג, וסימן שלט סקכ"ה). ולכן במקרה שלך, אין מדובר בצפיה במשחקי ספורט, או חדשות שמצולמים בשלמותם באופן קבוע בשבת עבור הצופים שיצפו בהם במוצאי שבת, ושלא ניתן לשחזר ולצלמם שוב במוצאי שבת, ומכיוון שכך נאסרו בצפיה, אלא בסדרה שנועדה לעורר קרבה וקשר בין קהילות ישראל השונות, ואף קריאה ועידוד למעורבות ואכפתיות כלפי יהודים רחוקים.
כאמור, מכל מה שראינו ניתן להבנתי להתיר לצפות בתכנית המדוברת, אך אין בכך כדי להתיר באופן גורף סרטים ושידורים שנעשו בשבת.
[1] כך גם בעשרת הדברות (שמות כ, ט ודברים ה, יג), ובמקומות נוספים: שמות לא, יד-טו, ויקרא כג, ג.
[2] עבודה זרה ז ע"א: בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל, משנה ברורה סימן קס סקמ"ז: וספק במחלוקת הפוסקים הרי הוא כשאר ספק דכיון שלא הכריעו בה הרי הוא ספק במלתא דרבנן ונקטינן להקל.
