שלום לכבוד הרבנית , אני בן 15. האם יש בעיה שיהיה קשר בין גבר ואישה בגיל זה?

 

תשובה

הלוואי והייתה תשובה פשוטה לשאלה ששאלת. אולם הרצון לברר, לדעת ולהבין יותר, זוהי הדרך הישרה בעבודת ה'. 

כפי שזה נשמע, אתה נמצא בעיצומו של גיל הנעורים. זהו גיל נפלא, מעניין וגם קצת מורכב והפכפך. אתה מגלה שיש לך כוחות ויכולות שלא הכרת עד היום. אתה נחשף לצדדים שונים של אישיותך- חברתית, ערכית, רוחנית ובכלל התעניינות בעולם הגדול.

במקביל, אתה מוצא את עצמך בחיפוש עצמי פנימי מתמיד. לעתים מכאיב. השאלה "מי אני באמת?!" נוכחת יותר בחייך. ואתה פוגש שאיפות חדשות, מבקש מפגשים חדשים, רוצה ומשתוקק. 

חלק מאותן חוויות חדשות של גילוי גוף ונפש זו ההתעניינות המרגשת בקשר עם בנות. 

הסקרנות וההתרגשות במחשבה על קשר הן אמיתיות ואי אפשר להכחיש את המוחש. תחושות אלו עוזרות לנו להיפגש עם דברים גדולים ועצומים בתוכנו ובחיים.  

קשר בין גבר ואשה אין בו בעיה ואסור שיתפס כבעיה, להוציא כמובן מקרי קיצון של ניצול, אלימות וכדו'. קשר בין איש ואשה הוא טבעי ושייך לאורח חיים בריא ברצון למצוא אהבה, חברות, זוגיות ושותפות. 

את ההתרגשות שבמציאת בת הזוג מביע האדם הראשון בראותו לראשונה את האשה/חוה באומרו: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי" (בראשית ב' כג'). הרב מרדכי ברויאר ז"ל אמר שזהו שיר האהבה הראשון בתנ"ך. 

שאלתך, עם זאת, מבקשת לברר האם קשר בגיל צעיר יותר בין נער ונערה הוא רצוי, ראוי ומומלץ או שמא יש להימנע ממנו. 

התורה מלמדת אותנו כבר בפרשת בראשית שהחיבור בין איש ואישה מגיע לשיאו ברצון לקשור חיינו זה בזו, בברית הנישואין: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב' כד'). יצירת הברית היא העלאת הזוגיות למקום בו גוף ונפש שניהם, הם מבע של קדושה. 

במסכת אבות ממליצים חכמים על גיל שמונה עשרה כגיל המתאים לנישואין ("בן שמונה עשרה לחופה", אבות ה כא) או לכל הפחות הגיל המינימאלי. למיטב הבנתי הגיל הזה נקבע על פי מציאות בה חכמים חיו, שבה אכן זה היה הגיל בו אדם כבר נחשב בוגר ויכול לבנות עצמו בצורה בריאה ונכונה לצד בת זוג, עם כל האחריות הכרוכה בחיי נישואין ועם כוחות הנפש הראויים. 

היום כנראה ההבשלה לבגרות זו לוקחת יותר זמן, ועל פי רוב גיל הנישואין מאוחר יותר – מה שמשאיר מקום לרצון או לצורך בחברות, לעתים ארוכת שנים, לפני שמתחתנים.

המורכבות מתחילה מכך שההתעוררות בגיל הנעורים למפגש עם המין השני נפגשת עם ציפייה דתית להתאפק ולכבוש את היצר, כמצופה מאנשים עובדי ה'.  שמירת נגיעה היא אתגר לא פשוט שגם הוא חלק ממערכת השיקולים שעל כל אחד ואחת לשאול עצמם כאשר הם שוקלים חברות עם בן/בת. 

רוב הנוער מגבש את אישיותו בשנים שבין גיל  13 ל-21, בתיכון, הישיבה/המכינה/מדרשה והשירות הצבאי והלאומי. בשנים אלו אנו לומדים להכיר לעומק את פנימיותנו ואישיותנו, לפתח את עצמנו ולהתקדם במידות טובות ובתובנות חשובות. השאלות הגדולות של החיים הולכות ומתגבשות; אמונה דתית, השקפה חברתית ופוליטית, תחומי עניין, סדרי עדיפויות ועוד ועוד. כמובן ששאלת בן/בת הזוג העתידיים, זהותם, אופיים וכדו' גם היא מרכזית מאד. 

השאלה קשורה במיוחד גם לבירור של מי אתה ומי אתה רוצה להיות, ואיך אתה תופס את הקשר בין בן לבת כבר היום.

ולכן, לענ"ד אין תשובה אחת נכונה. זו שאלה מאד אישית שכל נער ונערה צריכים לשאול את עצמם : מהי משמעותו של קשר עבורי? מהו הרצון? 

האם יש סקרנות לבדוק את עולם המבוגרים ולחקות את הקשרים שלהם? האם המניע הוא מעמד חברתי? סקרנות בריאה להכיר את המין השני? חיפוש אחר קשר נפשי עמוק, רצון לקרבה גופנית? על מה אני מוותר? מה אני מרוויח?

אנו חיים היום בתקופה שונה מאד ממה שהיה בעבר. גברים ונשים בכל חברה אנושית נטו למעט בהתערבבות, ועל פי רוב ההורים הם שהיו אחראים על מציאת בן/בת זוג לילדיהם. כאמור, הדברים השתנו מאד והמציאות בה אנו חיים היא מעורבת כמעט בכל מקום. בלימודים בית הספר לפחות עד גיל מסוים, בתנועת הנוער, בסופרמרקט, בבנק, באוניברסיטה, במקומות העבודה ועוד. כבר לא מוזר לשוחח עם בני המין השני וליצור ידידות. אפשר לומר שאנו חיים בזמן בו הקשר בין המינים 'מנורמל', לא יוצא דופן ובהחלט יכול להיות מכבד. יתרה מכך, יתכן שבחברה כזו יש בריאות מסוימת, והחיים בה מאפשרים התמודדות טובה יותר עם אתגרי העולם הקיימים היום. 

ההלכה נתנה ביטוי של התייחסות הלכתית מחמירה וחשדנית כלפי חברה מעורבת, בחשש להרהורי עברה שאף יכולים להוביל לחיים בחטא. אולם, במציאות שנוצרה כיום מתוך ההיחשפות האחד לשנייה והמורגלות בין נשים לגברים נוצר מצב בו גם ההלכה מכירה בכך שיש פחות הרהורי עברה  במפגשים. 

אתן לך דוגמה אחת מיני רבות (להרחבה אפשר לראות את תשובת השרידי אש על חברת נוער מעורבת, תשובת הרב משאש על כיסוי ראש לאשה ועוד) – בעבר כתבו הפוסקים שלא לברך 'השמחה במעונו' בחתונה מעורבת או בחגיגת 'שבע ברכות' מעורבת, משום שיש שם הרהורי עבירה. כבר במאה ה16 כותב רבי מרדכי יפה בעל 'הלבוש'  (בליקוטי מנהגים שבסוף 'לבוש החור' על או"ח, סעיף לו. דבריו הובאו להלכה גם בפתחי תשובה לשו"ע אבן העזר שם סוס"ק יח.): "אין נזהרין בזה עכשיו ואפשר משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך… מתוך רוב הרגלן בינינו וכיוון דדשו, דשו". כלומר בגלל המציאות שנוצרה יש פחות הרהור בין המינים במפגש רגיל ולכן אפשר לברך 'השמחה במעונו' בסעודה מעורבת. תלמידיו של הרה"ג הרב רבינוביץ 'זצ"ל – ראש ישיבת ההסדר 'ברכת משה' – מספרים כי לא פעם אמר להם שיש ליצור מציאות של חברה מעורבת על חברות בין בן לבת בגיל הנעורים על  מנת להגיע למצב כזה, בו אפשרי לא להתרגש ולהיות מלאי הרהורי עבירה מכל מפגש או דיבור עם בני המין השני. גישה זו דוגלת לכתחילה במציאות שבה אנו חיים היום, בחברה מעורבת בתנועות הנוער, תוך שמירה על גדרי ההלכה (כגון איסור נגיעה) . חשוב לציין כי אין הכוונה לעודד חברות בין בן לבת או פעילויות היוצרות מתח מיני.

המושג יצר אינו שלילי! הוא מלשון "יצירה". היצרים הם כוחות שדוחפים אותנו ליצור ולפעול במציאות. אנשים שונים הם בעלי יכולות ביטוי שונות של יצירה. היצרים שלנו הם המעוררים אותנו אל מול מוסיקה נפלאה, נוף מפעים, יצירת אומנות או משהו טעים לחיך. חיים של תורה ומצוות הם ריקוד מופלא של גוף ונפש של רצון וחופשי וקבלת עול מלכות שמים.  

קשר זוגי הוא אחד הדברים היפים והנעלים שכל אחד מאיתנו מייחל לעצמו. בקשר זוגי טוב יש מי שמקשיב לנו, מכיל אותנו, הופך אותנו לטובים יותר. בקשר זוגי טוב יש תחושה של מנוחה. שלא צריך כל הזמן להסביר מי אנחנו ומה אנחנו.

מאידך, קשר זוגי הוא גם מלא התמודדויות. שני יחידים שביחד בונים משהו משותף שהוא אחד, כשכל אחד מגיע עם עולם ערכים משל עצמו, וביחד, על אף כל המפריד, מנסים לגשר ולחבר.

המלצתי היא שאם אתה רק בשלב השאלה ומבקש להבין אם זה מתאים לך, חכה מעט. המתן והתבונן. 

אתה נמצא בשלב קריטי של ההיכרות עם עצמך, עובר משלב הילדות לשלב של אדם בוגר שרואה ומבין שיש מורכבויות. אני מאמינה שאחרי שתלמד להכיר את עצמך ואת הרצונות שלך, תהיה הרבה יותר מוכן ובשל לקשר זוגי שגם בע"ה יוביל לחתונה והקמת משפחה של ממש. אבל בשביל זה צריך להגיע שלב מקדים. שלב של התפתחות אישית.

אם אתה כבר בתוך קשר במציאות, בין של חברות בין של ידידות או אפילו 'רק' התאהבות, אל תישאר לבד עם החוויה. שתף הורים, אחים/אחיות, רב, מורה או כל מבוגר בעל ניסיון שאתה סומך עליו ומעריך.  קשר בין בן לבת, בחור ובחורה, איש ואשה הוא כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמים. וכמו בכל מסע מוצלח עדיף שיהיה לצידך מורה דרך שמכיר אותך היטב ויודע לתת לך עצות טובות ומיטיבות. 

למרות המורכבות זהו גיל נפלא שנכנסים אליו כילדים, ויוצאים ממנו- בעזרת ה´- אנשים בוגרים, בעלי אישיות מעוצבת יותר ועם כיוון ברור יותר לחיים. 

מאחלת לך מכל הלב ברכה והצלחה, 

ושנה טובה ומתוקה 

יפית