קשה לי עם הרעיון של כיסוי ראש

שלום,

לפני כמה שנים חזרתי בתשובה והיום אני מאד מחוברת לתורה ולמצוות. 

אני עדיין לא נשואה, ורוצה להתחתן ולהקים בית דתי אבל אני מאוד לא רוצה לכסות את הראש. אני גם לא אוהבת את איך שזה נראה וזה גם נראה לי לא נוח לשים כל פעם שאני מחוץ לבית משהו מסורבל על הראש.

מדדתי כמה פעמים מטפחת וממש לא אהבתי, זה גרם לי להיראות רצינית מידי, כבדה, מבוגרת, מכוערת… מרגישה שזה כמו כלא ושזה פשוט מכבה אותי.

ניסיתי להגיד לעצמי שזה לא כזה נורא אבל לא הצלחתי להאמין לזה. זה כן נורא לדעתי. אני מאד אוהבת את השיער שלי ואני מרגישה שלכסות אותו זה ממש לאבד חלק גדול ממי שאני, מהזהות שלי. זה אפילו מעבר ליופי.

אני לא מבינה איך בכלל הסיקו שצריך לכסות את הראש מ״ופרע את ראש האשה״, זה נראה לי כל כך קלוש, אין שם ציווי אפילו. 

אומרים שצריך לשמור את השיער לבעל, אבל מה עם איך שאני מרגישה? ובכלל איך זה יקרה כשכיסוי ראש הרבה פעמים הורס את השיער הטבעי שמתחתיו?

אני יודעת שהמצוות הן לא תמיד קלות, ומי כמוני יודעת כמה קשה לקיים אותן כשהמשפחה ורוב הסביבה הקרובה חילונית, אבל אף מצווה לא גרמה לי לתחושות כל כך קשות ולתסכול כזה. בזמן האחרון אני חושבת ברצינות על לא לשים כלום, אבל מצד שני אני לא רוצה לעבור ההלכה וזה ממש מתסכל.

אשמח לעזרה.

 

תשובה

שלום לך,

אחד הקשיים שאת מעלה בשאלתך הוא המתח בין אהבתך את התורה ומצוותיה ורצונך ללכת בדרכה וההתנגשות שאת חשה מול מצווה שמעוררת בך תחושת מועקה וקושי רב. ואפילו שטרם הגיעה העת למלא אחר המצווה הזאת, הקושי בקיומה העתידי מתהלך כעול סביב צווארך ופוגע בחדוות היומיום שלך.

 דעי לך, שאינך לבד. נשים רבות מתמודדות עם קושי מול כיסוי הראש ובחיפוש מהיר בגוגל מצאתי שאלות רבות שנשאלו בנושא זה ברחבי אתרי השו"ת השונים. אינני מפנה אותך לקרוא תשובה ספציפית משם. איני מכירה אותך ואת הלך הרוח הפנימי שלך וייתכן ותמצאי ביניהן תשובה שמדברת אליך ונותן לך טעם וכוחות. 

בכל מקרה, נראה לי שעצם הידיעה שזהו נושא שנשים רבות מתמודדות איתו, ושאנו חיות בדור שבו כיסוי ראש כחלק מחבילת הנישואין מתנגש בערכים והתרבות של העולם הכללי שבו אנחנו מסתובבות מכניס לפרופורציה, מקל על תחושת הבדידות ומסייע אף הוא בהתמודדות.

 הקושי השני שהעלית, הוא סביב הבנת המשמעות וההיקף של ההלכה עצמה. אני מפנה אותך לשתי תשובות שנכתבו באתר של משיבת נפש ובהם תוכלי למצוא פריסה של השיטות השונות והרקע ההלכתי של חובת כיסוי ראש לאשה. אני מבקשת ממך בזמן הקריאה לשים לב לדעות המקילות ביחס לכיסוי ראש. נראה שהפתרון עבורך, בבוא היום כשתתחתני, הוא ללכת בעקבות פסיקות אלו. אני מציעה לך לבחור בכיוון זה שאיננו דורש ממך לכסות את כל שערך. ייתכן ודרך ביניים זו תאפשר לך לחיות בשלום עם הרצון לפעול לפי ההלכה ובידיעה שיש לך על מי לסמוך מבחינה הלכתית, אך מאידך אינו גורם לך לתחושת מחנק וקושי אישי. ייתכן וכעבור זמן מה או כמה שנים תרגישי מוכנה לעבור לכיסוי ראש מלא יותר וייתכן שלא, ובכל מקרה אין שום חובה הלכתית לספר את שערך. אמנם, כשהשיער ארוך ההתעסקות בו יחד עם כיסוי הראש מעט גדולה יותר וזו הסיבה שיש נשים שבוחרות להסתפר, אך את לא חייבת לבחור במסלול הזה.

 אני מאמינה שידע הוא כח, ולכן חשוב לי להציע לך לפנות זמן ללמידה מעמיקה במקורות ומתוך הלימוד לחזור לשאלות ששאלת ולראות איפה הן פוגשות אותך וכיצד את מרגישה כעת. בנוסף, אני ממליצה ללמוד את המקורות יחד עם חברה, לימוד משותף מסייע להבנת הנושאים ולהטמעתם מתוך הדיון המשותף סביב הלימוד.

תשובתה של הרבנית שלומית פיאמנטה, האם יש היתר ללכת עם כיסוי ראש חלקי.

תשובתה של הרבנית עידית ברטוב, מהן הדעות השונות ביחס לאופן כיסוי הראש ע"י אשה.

במידה ותרצי להרחיב עוד יותר, אני ממליצה לך לגשת לאתר דרכיה, שבו קיימת סדרה של מאמרים בנושא, כולל רקע הלכתי, הסברים ומשמעויות ועוד, ולצד המאמרים ההלכתיים ישנן שאלות ותשובות בהשקפה שיכולות לתת לך מענה נוסף.

שימי לב, אינני חושבת שבעקבות הלימוד תצאי בהכרח עם תשובות ותמצאי מנוחה לשאלות והקשיים שהעלית (כלומר, אם כן – זה יהיה נפלא) אלא שהלימוד יעמיק וירחיב את ההבנה שלך ויתן לך נקודות מבט שונות על הנושא. תדעי להבחין בין עיקר הדין, למנהג ולרעיונות יפים בעלמא שאינם בהכרחה סיבה לקיום המצווה אלא טעמים שאנשים חכמים לאורך השנים וההיסטוריה נתנו כדי לקרב את הדברים לליבם וללב סובביהם. מתוך הסדר וההבנה הללו תוכלי להתקדם למציאת המקום האישי שלך בתוך ההלכה.

לקראת לימוד המקורות שהפניתי אותך אליהם או אולי מיד לאחר מכן, אני רוצה להתייחס לשתי שורות מהשאלה שלך,

"אני לא מבינה איך בכלל הסיקו שצריך לכסות את הראש מ״ופרע את ראש האשה״, זה נראה לי כל כך קלוש, אין שם ציווי אפילו"…

קושייתך מובנת ונכונה! אולם היא נובעת, לצערי, מתפיסה מוטעית של התורה שבעל פה. התורה שבכתב והתורה שבעל פה נתנו שניהם בסיני. התורה שבעל פה, הינה חיה, תוססת ומתפתחת מטבעה. אחד מדרכי הלימוד של התורה שבעל פה הוא יצירת קישור בין מסורות התורה שבעל פה לבין התורה שבכתב. מה הכוונה? רצונם לומר המצווה הזאת שקיבלנו בתורה שבעל פה, איננה מנותקת מהקשר אלא  רמוזה ומוזכרת כבר בתורה שבכתב והתורה שבעל פה מפרטת ומרחיבה את הפרטים שלה. יתירה מכך, חשוב לדעת, שיטת לימוד זו מלמדת שמצוות אלו הן מדאורייתא. כך גם כאן בחיוב כיסוי ראש. ישנה מסורת וקבלה בתורה שבעל פה שנשים נשואות מכסות את ראשן. אך אין מקום מפורש וישיר בתורה שבו מופיע הציווי, אלא הדברים כתובים אגב אורחא, תוך כדי הדיון בדין אחר, דין אשה סוטה שבה הכהן פורע את ראשה של האשה כדי לבזותה. הגמרא כשהיא מצטטת את הפסוק מקשה על הברייתא ושואלת מדוע כיסוי ראש מופיע ברשימת מנהגים שנשים קיבלו עליהם, כשמדובר במצווה דאורייתא. וההוכחה לך היא הפסוק "ופרע את ראש האשה".

עלי לציין, שזו לא תופעה חד פעמית, לימוד עקיף שכזה של מצוות מדאורייתא הוא תופעה מוכרת. פירוט והסבר כללי לתופעה של לימוד דיני התורה שבעל פה מפסוקי התורה תוכלי למצוא בהקדמת הרמב"ם למשנה.

"שמעתי הרבה הסברים על כיסוי הראש, אבל אף אחד מהם לא באמת עזר, וחלקם גרמו לי לשנוא את העניין אפילו יותר."

אינני יודעת אילו הסברים שמעת, ואני מצטערת שאלו ששמעת גרמו לך לתחושות קשות שכאלו. אשתף שגם אני חשה אי נוחות בקריאת חלק מההסברים שקיימים.

אני מבקשת לנצל את ההערה שלך לדייק עניין חשוב בטעמי המצוות באופן כללי. חשוב להפריד בין המצווה ובין טעמיה. אפשר לומר בצורה מפורשת שישנה חובה לאשה נשואה לכסות את הראש ובתוך חיוב זה ישנם דעות שונות אודות היקף הכיסוי הנדרש, ולצידו קשת שלמה של מנהגים מקובלים. לצד זאת ישנה השאלה: מדוע קיימת החובה הזאת? למה נשים נשואות צריכות לכסות את ראשן? והתשובה על כך היא ש… זה לא כתוב בתורה בשום מקום.

יש לזכור שכל אחד מההסברים הקיימים הוא נסיון אנושי לאורך הדורות, של חכמים שגם הם התקשו בהבנת הסיבה לחיוב זה כשהם מונעים מרצון עז להבין את המשמעות של רצון ה' ואת טעמי המצוות. האם מי מהם קלע לרצון ה'? האם מי מהם הצליח או הצליחה לגעת בנקודה שהיא הסיבה שבשלה ישנו חיוב זה – התשובה היא שאי אפשר לדעת וייתכן ולעולם לא נדע. נוהגים לומר שככל שלשאלה יש תשובות רבות יותר, כנראה שאף אחת מהן איננה מספיק טובה. אחרת היתה רק תשובה אחת מרכזית.

 ייתכן ובשלב כלשהו, הסבר שתמצאי או תקראי בעתיד או אפילו תחשבי עליו בעצמך – יסייעו לך לחוש הבנה גדולה יותר ויקלו עליך בקיום וייתכן שלא. אך עלינו לזכור שהטעמים אינם הסיבה שבשלה אנו מקיימים את המצוות, אלא מתוך קבלתינו את תורת ה' ומצוותיו – הכל כלול בחבילה אחת. כולל מצוות שאינן ברורות לנו כלל ועיקר, אלא מתוך אמונה שאם כך ציווה הקב"ה זו הדרך הנכונה והאמיתית לילך בה.

לסיום, אני מצרפת לך שני לינקים למקורות שעוסקים בכיסוי ראש מכמה זויות מחשבתיות שונות ואני מקווה שהם יסייעו לך במסע להבנה, קבלה וחיבור.

 מאמר של הרבנית אוריה מבורך בעיתון מקור ראשון בשם "למה אני אוהבת את כיסוי הראש שלי"

מאמר של הרבנית ד"ר נעמי שחור באתר "לדעת להאמין" בשם "צניעות הלכה למעשה" – שעוסק בצניעות באופן כללי, אך יש בו התייחסות מפורשת גם לחובת כיסוי ראש.

הארכתי יותר מהרגיל מתוך מטרה לתת לך תשובות שונות וזויות הסתכלות שונות. אם תרצי להמשיך את השיחה ולשאול שאלות המשך – את מוזמנת ליצור איתי קשר דרך האתר.

 

 בברכה,

שירה

 

הרבנית שירה היא בעלת תואר מנהיגה רוחנית והיתר הוראה מהמכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד,מורה ורכזת ב'נתיב, המרכז הלאומי לזהות וגיור" ועומדת בראש בית המדרש הקהילתי לנשים באפרת.

 

 

איך לספור שבעה נקיים עם דימום מוזר?

אני אשה נשואה. לאחרונה מופיע אצלי דימום מהנרתיק שנודף ממנו ריח לא נעים. התופעה קורית מדי חמישה-שבעה ימים, והיא חד פעמית, כלומר אין לדימום המשך. זה קרה לי כבר  פעמים. ברור לי שעלי לברר זאת עם רופאת הנשים, אבל אני שואלת האם עלי לספור ולטבול?

 

תשובה

השאלה האם דימום נרתיקי אוסר את בני הזוג, ומצריך ספירה וטבילה, תלויה באופן בו הדימום הזה נראה.

מהשאלה אני מבינה שמדובר בדימום בעל ריח אופייני, מכך שכתבת שההפרשה חד פעמית נראה שלא מדובר בכמות גדולה של דם. אין בשאלתך איזכור לתחושה גופנית שיכולה להוות "הרגשה" הלכתית ולכן אני מניחה שיש לדון בשאלה על פי מה שההלכה מכנה דיני כתמים.

השאלה אם כתם אוסר או לא תלויה בין השאר במשטח עליו הכתם נראה.

אתייחס כעת לדין בהנחה שההפרשה נראתה על גבי משטח כלשהו, מחוץ לנרתיק.

אם ההפרשה שתיארת נראתה רק על תחתונית, בגד תחתון צבעוני ולא לבן, או בניגוב על נייר טואלט – היא אינה אוסרת.

אם ההפרשה נראתה על בגד תחתון לבן, או על גופך (ירכיים וכדו') –אם הצבע של ההפרשה הוא אדום או נוטה לאדום ובנוסף לכך ההפרשה גדולה מגודל של מטבע (19 מ"מ קוטר. ההלכה מכנה זאת "גריס") היא עשויה להיות הפרשה אוסרת המצריכה טבילה. אם נראה לך שזה המצב אני ממליצה להתייעץ באופן פרטי על מנת לוודא זאת.

כעת נתייחס לאפשרות שהפרשה נראתה בתוך הנרתיק- כגון, על בד של בדיקה פנימית או על טמפון. במצב זה היא עשויה לאסור במידה והצבע שלה נוטה לאדום, וללא קשר לגודלה. גם כאן אני ממליצה על התייעצות פרטית. יש הרבה מאד גוונים שאינם ממש קרובים לאדום ואינם אוסרים.

דיני נידה חלים רק על דם שמקורו ברחם. יתכן גם מצב בו תגלי שבכלל לא מדובר בדימום רחמי. תופעה של ריח לא נעים בדימום וגינלי עשויה להעיד על מציאות של דימום מהנרתיק עצמו, מכל מיני סיבות. אם בבירור הרפואי שאת מתכוונת לעשות את מגלה שלא מדובר בדימום מהרחם, הדימום אינו אוסר כלל.

 

מאחלת לך בריאות ונחת, זיוית ברלינר.

 

מקורות

בתורה לומדים על טומאת נידה והאיסורים שבזמן הנידה בויקרא טו. דינים רבים נלמדים מפסוק טו: "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ"

המדרש על הפסוק (ספרא מצורע – פרשת זבים פרשה ד) מלמד שדם מן המקור (הרחם) אוסר כאשר הוא בצבע אדום ושחור בין אם נראה בפנים או מחוץ לגוף האישה. במקרה בו מקור הדם אינו מהרחם אלא מפצע בנרתיק אין דם זה מטמא (משנה נידה ח, ג).  

מקום מציאת הכתם גם הוא ישפיע על ההכרעה אם הוא אוסר או לא – אם הוא נמצא על גבי חומר שמקבל טומאה הרי הוא אוסר, כגון על בד או על הגוף. אך אם נמצא על חומר שאינו מקבל טומאה הוא אינו מטמא, כגון קרקע, בד סינטטי (תחתונית, נייר טואלט) ואסלה. אך כל זה במקרה והכתם נראה ללא הרגשה. כאשר היא מלווה בהרגשה של יציאת הדם מן הרחם הוא אוסר ללא קשר למיקום הכתם מן התורה (מסכת נדה דף נז, עמ' ב). כמו כן, מציאת הכתם על דבר המטמא יאסור את האישה רב במידה והוא בצבע לבן, אך כתם על בגד צבעוני לא מטמא. (שם דף סא, עמ' ב').

דינים אלו הובאו להלכה בשולחן ערוך, יורה דעה סימן קצ – 

א – דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה ..

ב – לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) ..

ו – הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור:

י- כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילם מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):

לג – האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ..

 

לסיכום, כתמים אינם אוסרים אלא אם כן מתקיימים כל התנאים המפורטים כאן יחד

1.גודל הכתם- למעלה מקוטר של 1.8 ס"מ (קצת יותר גדול ממטבע של שקל, בהלכה זה נקרא "גריס")

2.הכתם נראה על דבר המקבל טומאה(הנפוץ ביותר הוא בגד תחתון לבן-  לכן מומלץ שלא ללבוש בגד תחתון בצבע זה ולהעדיף צבעים אחרים)

3. צבע ההפרשה אדום

4.ברור שמקור הדימום ברחם