שלום רב!
- אם יש לי עצי פירות בגינה ואני רוצה להפריש מהם תרומות ומעשרות מה עליי לעשות?
- מה דין פירות שנת שמיטה? האם מפרישים מהם תרומות ומעשרות? האם אני רשאית לאכול מהפירות בגינה? ממתי נחשב שהפירות בגינה הם של שנת שמיטה? ( מטוב בשבט? מראש השנה תשפ"ג?)
תשובה
פירות שגדלים בגינה הפרטית הם שמחה גדולה וגם הזדמנות לקיים בעצמך מצוות הפרשת תרומות ומעשרות. אתייחס כפי ששאלת לצד המעשי של קיום המצווה. תחילה אכתוב על הפרשת תרומות ומעשרות בשנה שאינה שמיטה ולאחר מכן אכתוב כיצד יש לנהוג בשנת השמיטה.
למעשה, נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מכל אחד מסוגי הפירות שאותם את מעשרת (הפירות של אותו הסוג צריכים להיות סמוכים אחד לשני) ואומרים את נוסח ההפרשה שמופיע ברוב הסידורים. ראי כאן באתר מכון התורה והארץ את הנוסח הכולל גם הנחיות מקוצרות על אופן ההפרשה. נוסח ההפרשה עם ביאור ניתן לראות בפניני הלכה כאן.
מה עושים עם הפירות שהפרשנו (בפועל ובדברים)?
את התרומה הגדולה ותרומת המעשר שמפרישים בפועל כנאמר לעיל עוטפים יפה ומניחים בפח באופן מכובד כיוון שהוא אסור באכילה באיסור כרת על ידי מי שאינו כהן, וגם על ידי כהן שהוא טמא (וכל הכהנים מוחזקים כטמאים בימינו בהיעדר אפר פרה אדומה).
מעשר ראשון – מפרישים 10% מהפירות (בשלב ראשון רק בדברים) והוא מיועד ללוי ולא חייב להיאכל בטהרה, ולכן מותר באכילה על ידי הלוי וגם על ידי מי שאינו לוי כיום. במקרה של חיוב וודאי של מעשרות (כמו מהגינה הפרטית) מצווה להפריש את המעשר בפועל ולתת אותה כמתנה ללוי שאת מכירה. במקרה שחיוב המעשרות הוא בספק יש נוהגים לפי הפוסקים שחובת ההוכחה היא של הלוי שהוא אכן לוי וכל עוד הוא אינו יכול להוכיח זאת בימינו, מותר לבעל הפירות לאכול את המעשר בעצמו ויש גם מנהג רווח לנהוג כך גם בטבל (פירות החייבים תרו"מ וודאי) ויש על מי לסמוך (ראי עניין זה בהרחבות בהמשך). כאשר מדובר בכמות קטנה, אפשר לאכול את הפירות ובשלב מאוחר יותר לתת כסף תמורת הפירות ללוי. אתייחס לאפשרות נוספת מעשית בהמשך.
כהנים ולוויים מפרישים תרומות ומעשרות כמו כולם אך את מעשר ראשון הם נוטלים לעצמם ולא צריכים להביא ללוי אחר.
מעבר לאלו, יש להפריש 10% מהפירות הנותרים לצורך מעשר עני או מעשר שני. בספירה מהשנה הראשונה שלאחר השמיטה – בשנה הראשונה, השניה, הרביעית והחמישית מפרישים מעשר שני, ובשנה השלישית והשישית מפרישים מעשר עני.
בשנים של מעשר עני אם הפירות הם טבל, כלומר שחיוב המעשרות הוא וודאי (כמו במקרה שלך מהגינה הפרטית), מפרישים את המעשר בפועל ויש לתתו לעני. כאשר מדובר בכמות קטנה, אפשר לאכול את הפירות ובשלב מאוחר יותר לתת צדקה לעני תמורת הפירות. ואם הפירות הם דמאי (ספק טבל) יש להפריש את הפירות רק בדברים והם מותרים לבעלים. מכיוון שיש בכך טרחה ובמעשר שני פרטים רבים יש אנשים שמעדיפים להיעזר בארגונים שמציעים פתרון פשוט יותר ועושים זאת עבורם ואציג אפשרות זו אחרי ההתייחסות למעשר שני.
בשנים של המעשר השני צריך לאכול בטהרה בירושלים, בזמן המקדש היו פודים את הפירות בשוויים המלא בכסף וכאשר היו עולים לרגל היו לוקחיםאת הכסף וקונים בו פירות ואוכלים אותם בטהרה בתוך ירושלים.
כיום לדאבונינו כשאין אפשרות לכך אנחנו פודים את המעשר השני על מטבע. אכתוב לך כעת הנחיות כיצד עושים זאת כדי שתוכלי לפדות מעשר שני בעצמך וכן כדי שתביני את התהליך.
פדיון מעשר שני באופן מעשי
פודים את ערך הפירות המינימלי של הפירות על המטבע כך שהקדושה של הפירות עוברת אליו, כאשר ערך הפדיון בימינו הוא של "שווה פרוטה". לצורך כך יש לייחד מטבע שעליו ייעשה תמיד הפדיון בהפרשת מעשר שני ולשמור אותו במקום בטוח. הרבה נוהגים להדביק לצדד המקרר ולסמן אותו באופן ברור.
אחרי ייחוד המטבע, אם מדובר במצב שברור שהפירות הם טבל ואכן שנת מעשר שני מברכים "ברוך… לפדות מעשר שני" (במצב של ספק אין לברך) ואומרים את נוסח הפדיון שמופיע בסיום נוסח הפרשת תרו"מ (גם במצב של ספק). (לגבי פדיון מעשר שני בגבולות ירושלים של זמן המקדש ראה הרחבות בהמשך. כן, להבנת הסיבה להתעוררות ספק בהגדרת שנת המעשר ראי בהמשך בהתייחסות לשנת השמיטה.)
כיצד נוהגים במטבע – שווה פרוטה כיום הוא כ10 אגורות לדעה היותר מחמירה (משתנה לפי מחיר הכסף ולכן ויכול לעלות ולרדת) ואפשר לחלל פירות על המטבע שנשמר כמספר הפרוטות שיש בו – בפועל כמות 10אג' שבו (למשל, על מטבע של 10 ₪ אפשר לחלל מעט פחות מ-100 פעמים כדי לקחת בחשבון את עליית מחיר הפרוטה). את דרך חישוב הפרוטה וערך הפרוטה לפי אותה תקופה אפשר לראות באתר מכון התורה והארץ (זו הדעה המחמירה יותר).
לאחר פדיון הפירות על המטבע אוכלים את הפירות כמות שהם.
חילול המטבע – כאשר המטבע "מתמלא" בפדיון הפירות או כשהגיע זמן "ביעור מעשרות" יש צורך לחלל אותו (להעביר ממנו את הקדושה) ולאבדו מן העולם. החילול נדרש כיוון שאי אפשר לקנות במטבע פירות ולאכול בטהרה בירושלים וכן אסור להשתמש בו.
ביעור מעשרות הוא ביעור מן הבית של כל המעשרות שנשארו ברשותו של האדם ומועד לכך הוא בערב פסח שבשנה הרביעית לשמיטה ובערב פסח של שנת השמיטה עצמה. בזמן זה עלינו לבער גם את מטבע הפדיון. כדי לעשות זאת אפשר להעביר את ערך הפדיון שבמטבע למטבע קטן (מינימום שווה פרוטה) או למאכל שווה פרוטה כגון המנהג לחלל על סוכר בכמות ששווה פרוטה ולהשמיד אותם. את המטבע צריך לקלקל וכאשר זה לא ניתן לעטוף ולזרוק אותו לים ואת הסוכר יש להמיס במים ולהוריד בכיור כך שייאבד מן העלם ולא יתאפשר שימוש בו. הכיור צריך להיות נקי כדי לכבד באופן שאפשר את הסוכר שיש בו קדושת מעשר שני. כעת המטבע המקורי חוזר למצב אפס (כיוון שהעברנו ממנו את הקדושה שבו) ואפשר להתחיל לפדות בו פירות חדשים.
בזמן חילול המטבע אומרים "כל קדושה שיש במטבע שבידי יחולל על סוכר זה/מטבע זה" (הנוסח הזה אינו נוסח ומחייב ואפשר לומר את אותם הדברים גם בנוסחים אחרים).
יחד עם מצוות ביעור המעשרות ישנה מצווה של אמירת "וידוי מעשרות". כיום נפסק שהמצווה היא בגדר מנהג (ראי בהרחבות על מצווה זו ודיון בחיובה בימינו).
אפשרות מעשית פשוטה למעשר ראשון, מעשר שני ולמעשר עני
מכיוון שלא לכולם פשוט למצוא לוי ועני כדי לתת להם פירות בודדים (או פחות) כל פעם שמפרישים תרו"מ מפירות הגינה, וכן כדי להקל על ההתעסקות בפדיון מעשר שני – ישנם ארגונים שמציעים פתרון מעשי ופשוט יותר. בעל הפירות משלם מראש לארגון סכום אשר משמש לאורך תקופה מסויימת כשווי הפירות שהוא מפריש בתקופה זו עבור הלוי והעני והארגון דואג להעביר את הסכום באופן הלכתי ומרוכז (עם המעשרות של אנשים רבים) ללוויים ולעניים בפועל. ארגונים אלו מחזיקים גם מטבעות עבור הנרשמים לפדיון מעשר שני ודואגים לביעורם בזמן הנכון.
כאשר נעזרים בארגונים אלו צריך לומר נוסח הפרשה מעט אחר אשר מופיע באתר הארגונים.
קרנות לדוגמה של ארגונים שונים הם בית האוצר של מכון התורה והארץ, קרן המעשרות שלחב"ד, פדיון מעשר שני בקרן המעשרות של בית המדרש להלכה בהתיישבות.
תרומות ומעשרות בשנת השמיטה
בשנת שמיטה אין חיוב הפרשת תרומות ומעשרות מכיוון שבשנה זו אין בעלים על הפירות וכל הגידולים שייכים לקב"ה. לכן, מותר לכל אדם לבוא וליטול מהפירות שהופקרו על ידך לכל אדם.
חשוב לשים לב שאמנם איסורי שנת השמיטה הם מראש השנה של אותה שנה ועד לכ"ט אלול בסוף השנה, אבל הפירות השייכים לשנת השמיטה הם לאו דווקא הפירות שגדלו בתוך תקופה זו. אלא, הפירות שצמחו מכוחה של שנת השמיטה. פירות השביעית הם פירות שחנטו (שלב ראשוני של התפתחות הפרי) עד ט"ו בשבט של שנת השמונה. גם אם הפירות הגיעו להבשלה רק בשנה השמינית, הם עדיין נחשבים פירות שמיטה ויהיו פטורים מתרומת ומעשרות. באותה מידה, פירות שצמחו מכוחה של השנה השישית אך הגיעו להבשלה בתוך שנת השמיטה, הם פירות שישית ועל כן אינם הפקר וחייבים בתרומות ומעשרות.
אין תאריך אחיד שממנו כל הפירות מוגדרים פירות שביעית כיוון שזה תלוי בתקופת החנטה של כל סוג פרי. כדי לברר ולעקוב, ישנם טבלאות מסודרות המפרטות עבור כל פרי ממתי היא נחשבת לפרי שביעית. ראי למשל כאן.
עניין זה מסביר את הסיבה שיכול להתעורר ספק בהגדרת "שנת" הפירות (מעשר שני ועני) העומדים לפנינו לעישור. כיוון שבמקרים רבים לא ברור אם הפירות אותם אנו מתקנים הם פירות של השנה הנוכחית או עדיין פירות שתחילת גידולם היתה בשנה הקודמת. בנוסח ההפרשה אנחנו מזכירים את שתי האפשרויות "..עשירית מן הנותר חולין בצד התחתון של מה שברצוני לתקן הרי היא מעשר שני ואם צריך להפריש מעשר עני הרי היא מעשר עני". כאמור, במצב של ספק אין לברך את ברכת פדיון מעשר שני.
אני מקווה שהצלחתי לפרוס בפנייך בצורה פשוטה את הפרטים הרבים לצורך הבנת הפרשת תרומות ומעשרות וכן כיצד לעשות זאת בפועל.
בברכה,
רחל
מקורות והרחבה
פסוקי התורה
תרומה- במדבר יח, ח-כ: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם … וְזֶה-לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַ-ה' לְךָ נְתַתִּים … כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַ-ה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ.
מעשר ראשון- במדבר יח, כא-כד: וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד … כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַ-ה' תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה.
תרומת מעשר– במדבר יח, כה-לב: וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן-הַמַּעֲשֵׂר … כֵּן תָּרִימוּ גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת ה' מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
מעשר שני – דברים יב, יז-כא: לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ.
מעשר עני וביעור מעשרות – דברים כו, יב-טו: כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.
שמיטה – שמות כג, יא – וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ
דיני תרומות ומעשרות למעשה ברמב"ם
סדר הפרשת תרומות ומעשרות, דיני מעשר עני, הפקרת הפירות (ואי-חיוב בתרו"מ) בשביעית – הל' מתנות עניים ו', א – ו
חיוב תרומות ומעשרות בימינו ברכת ההפרשה – הל' תרומות א',כו; ב',טז
דיני הפרשת התרומה למי מותרת ואסורה– שם פרק ג'; פרק ו'; י',א-ה
דיני מעשר ראשון – הלכות מעשר פרק א'
דיני מעשר שני, אכילתו בירושלים – פרקים א',ב'
פדיון מעשר שני וביעור המעשרות (והפדיון) – שם פרק ד'; יא, ז-יא
הפקרת פירות שביעית וחישוב פירות שנת שמיטה – הל' שמיטה ויובל ד, ט-כד
סדר ההפרשה בשולחן ערוך יורה דעה שלא יט
תרומה גדולה בזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה שיעורה כל שהוא.
הגה: ונותנה בזמן הזה לכל כהן שירצה; בין חבר בין עם הארץ. ואפילו אינו מיוחס רק שמוחזק בכהן. והוא שורפה. ויכול להניחה ולשרפה [עד] שיכול ליהנות ממנה בשעת שריפה. אבל זר אסור ליהנות ממנה בשעת שריפתה אם לא שכהן נהנה עמו. אבל שאר הנאות שאינו מכלה אותה מותרת אפילו לזרים (טור).
כהן שאוכל אצל ישראל — נותן בנר שמן של תרומה. ואע"פ שעומד הכהן והולך לו — אין צריך לכבותו, עד שיכבה מעצמו (מרדכי פ' אלמנה לכ"ג). וכל זה מיירי בתרומה שהוכשרה דאז נטמאת ומותר לשרפה. אבל אם לא הוכשרה, שלא נטמאה, אסור לשרפה. וטוב להכשיר אותה קודם מירוח כדי שתקבל טומאה ויהא מותר לשרפה (טור).
ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר ראשון" ונותנו ללוי (וי"א אף לכהן) (טור). ועל זה נאמר בתורה (במדבר כח,יא) כי את מעשר בני ישראל וגו' ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל וגו'.
ואח"כ מפריש מהשאר אחד מעשרה והוא נקרא "מעשר שני" והוא לבעליו. ובסימן זה יתבארו משפטיו. ועליו נאמר (דברים יד,כב) עשר תעשר". ועל הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מהשבוע ובשנייה וברביעית ובחמישית.
אבל בשלישית ובששית מהשבוע, אחר שמפרישין מעשר ראשון, מפרישין מהשאר מעשר אחד ונותנו לעניים והוא נקרא "מעשר עני". ואין בשתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני. ועליו נאמר (שם כח) מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' ובא הלוי וגו'.
שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל. ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע מפרישין בשנת השמטה בארץ מצרים ובעמון ומואב מעשר ראשון ומעשר עני, ובארץ שנער מפרישין בה מעשר שני כמו ברוב השנים. ושנת השמטה האמיתית היתה שנת השי"ג(5313)
דיון בחיוב הבאת מעשר ראשון ללוי בימינו
מאמר של הרב יהודה הלוי עמיחי, מכון התורה והארץ
מאמר של הרב יוסף צבי רימון, באתר התנ"ך
פדיון מעשר שני בירושלים העתיקה
בירושלים העתיקה (הרובע היהודי, הר ציון ועיר דוד) אסור לפדות את המעשר השני כיוון שקדושת ירושלים עומדת בעינה ומעיקר הדין יש לאוכל את הפירות ולא לפדותם. רק במקרה שהפירות נטמאו מותר לפדות אותם ולכן יש להרטיב את הידיים ולגעת בפירות, דבר שמעביר את הטומאה שלנו לפירות. מאמר הרחבה של הרב אהוד אחיטוב אפשר לראות כאן
וידוי מעשרות בשעת הביעור
למצוות ביעור מעשרות בשנה הרביעית והשביעית מתלווה מצווה נוספת: "מצות עשה להתודות לפני ה' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר ואין מתודין וידוי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני" (שו"ע שם קמ). את הוידוי אומרים במנחה של שביעי של פסח.
כיום יש מקום לשאול על קיום מצווה זו ואכן הרמב"ם כותב שהמצווה מתקיימת "בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית" (הל' מעשר שני יא,א) בזמן שאנו מחללים את המטבע עליו פדינו את המעשר השני. אך להלכה פוסקים בעיקר בעקבו החזון איש והרב קוק שהביאו מספר טעמים לכך שאין לומר וידוי בימינו בגלל תנאים מדוקדקים הנדרשים המתירים אמירת וידוי מעשרות על ידי האדם. בכל זאת, מכיוון שהוידוי מוזכר בשולחן ערוך ושישנם דעות שגם כיום המצווה נוהגת, יש מנהג לקרוא את פסוק הוידוי מן החומש : ”בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי. לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.“ (דברים כו, יג – טו)
להרחבה בדיון וידוי מעשרות בימינו ראי את מאמרו שהרב יעקב אפשטיין במכון התורה והארץ ומאמרו של הרבה יהודה זולדן באתר ישיבה.
ספרים ואתרים
"ואכלת ושבעת" הרב אלישיב קנוהל
פניני הלכה, כשרות א' פרקים ז-י
מכון תורה והארץ
מכון כושרות
תשובתה של הרבנית עידית ברטוב.
