שלום, יש לי כמה שאלות, אשמח למענה עליהן:

1. אם המקור של הנשמות זה בכלל לא בעולם הזה, למה בכלל צריך שהן ירדו לעולם? שמעתי לפני כמה זמן סיפור שרבנית סיפרה על כך שלפני שהנשמה חוזרת לגוף לאחר השינה היא אומרת לה׳ שהיא לא רוצה לחזור לעולם הזה כי יש בו המון ניסיונות וכו׳, אז אם לנשמה לא טוב בעולם הזה וגם התכלית שלה היא בסופו של דבר לחזור למעלה, למה היא בכלל צריכה לרדת לעולם הזה?
2. למה ה׳ עשה שלאדם יהיו רגשות שליליים? לדוגמא אם קורה משהו כואב ועצוב, בעצם לפי ה׳ הוא טוב, אז למה ה׳ נתן בכלל את האפשרות להגיב בצורה לא חיובית כמו בכי?
תודה רבה שבוע טוב ובשורות טובות לעם ישראל

 

תשובה

שלום לך,

שאלותיך נוגעות ללב, במיוחד בימים אלו, כשאנו מבכים את לכתם ולכתן של כל כך הרבה נשמות יקרות. ואכן השאלות מאד קשות.

מדי בוקר אנחנו פותחות את התפילה במילים: "אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה…."

הנשמה אינה נפרדת מהאדם. היא נבראה עם האדם.

את שאלתך מדוע בכלל ניתנה בנו נשמה, אפשר לנסח אחר: מדוע נברא אדם בעולם? מדוע ברא ה' את האדם בצלמו? את השאלה הזאת שואלים חכמים במדרש, אצטט את המדרש כאן בלשונו ובהמשך – הסבר למדרש:

בראשית רבה א, ח:

א"ר סימון: בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת חבורות חבורות, מהם אומרים 'אל יברא', ומהם אומרים 'יברא', כמו שכתוב (תהלים פה): "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו",

חסד אומר: יברא – שהוא גומל חסדים,

ואמת אומר:  אל יברא – שכולו שקרים,

צדק אומר – יברא שהוא עושה צדקות,

שלום אומר – אל יברא שכולו קטטה,

מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ כמו שכתוב (דניאל ח): "ותשלך אמת ארצה"….

רבי סימון אמר: "…וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", טוב מאד – הוא האדם,

ר' הונא רבה של צפורין אמר: עד שמלאכי השרת מתדיינים אלו עם אלו ומתעסקים אלו עם אלו ברא הקב"ה את האדם. אמר להן: מה אתם מתדיינים? כבר נעשה אדם.

 

המדרש מספר לנו שאדם נברא למרות הידיעה הברורה שאדם דובר שקר, ועושה רע. הקב"ה החליט לברוא את האדם עם כל המורכבות של חסד ואמת וצדק ושלום, וגם עם העובדה שלאדם נתנה בחירה חופשית אם לנהוג כראוי בעולם או לא.

משמעות בריאת האדם היא שהוא נברא ביחד עם נשמתו. אין נשמה ללא אדם. ובכל יום ויום נשמת האדם בוחרת את דרכו של האדם בעולם. לטובה ולעתים גם לרעה. ובכל יום ויום אנחנו מזכירות לעצמנו שה' נפח נשמה בנו ועלינו לעשות טוב. "כל זמן שהנשמה בקרבנו" אנחנו צריכים לפעול נכון, וגם נכשלים.

ישנו פיוט נפלא ששואל:  "מפני מה ירדה הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא?"  (=ממקום גבוה לבור עמוק?) ומשיב: "ירידה לצורך עליה היא"! אדם יכול להתעלות ולהשתפר ובבוא יומו להשיב נשמתו לבוראו בטהרה. זה תפקידו של האדם בעולם הזה.

ראי איך בימים הקשים האלה, כשכל כך הרבה נשמות יקרות נרצחו ונהרגו,

ישנם כל כך הרבה אנשים ונשים שמדי יום ביומו מכח נשמת אלוקים שבאפם עושים כל כך הרבה טוב בעולם.

יהי רצון שכח הטוב הזה יביא הרבה ברכה וטובה עלינו.

 

אני מניחה שהשאלות שלך נובעות מתוך התבוננות על המלחמה הנוראה מתרחשת כעת במדינתנו. יתכן שכתוצאה מהמצב את שואלת על התגובה של הבכי והכאב שאנחנו חשים אל מול המתרחש. גם אם שאלתך לא נובעת מהמצב הנוכחי, היא בהחלט יכולה לעלות מקשיים יומיומיים שגורמים לאדם ל"רגשות שליליים" בכל מיני רמות. אך דעי, בכי וצער אינם רגשות שליליים.

דוד המלך, במזמור ו בתהלים, מבקש מה':  שׁוּבָה ה', חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
 ומתאר את מצבו:   …בְכָל-לַיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.

ודווקא בגלל הבכי הוא מרגיש את מענה ה' לתפילתו: …כִּי-שָׁמַע ה' קוֹל בִּכְיִי.  שָׁמַע ה' תְּחִנָּתִי….

בכי הוא תגובה מובנת, נכונה ונשמעת.

וחכמים מלמדים אותנו (במסכת בבא מציעא נט, א) שגם כאשר חרב המקדש וכל שעריו דרכם באו המתפללים חרבו,  שגם כשכל השערים ננעלים "שערי דמעה לא ננעלים". כאשר הבכי בא מעומק הלב – הדמעות פותחות את שערי התפילה, מבטלות אותם! ממיסות אותם! השערים אינם יכולים להיות סגורים בפני כזה מתפלל ובפני כזו תפילה.

 

יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' רק מתוך שמחה ו"מחה ה' דמעה מעל כל פנים".

רחל