איך נוכל להשתתף בחתונה רפורמית של קרובת משפחה שלי שחשוב מאד שנשתתף בה?
התשובה נכתבה בשיתוף על ידי הרבנית יעל שמעוני והרבנית רחל וכטפוגל
שלום ותודה על האתר.
משפחתנו הרחבה מגוונת מאוד מבחינת זרמים דתיים ואחת מבנות המשפחה הקרובה היא רבה רפורמית. לאורך כל השנים היה חשוב לנו מאוד שיהיה קשר טוב וקרוב בין כל ילדנו לבין המשפחות שלנו, ואכן על אף פערים לא פשוטים בכלל הצלחנו בכך.
לפני שנים היינו בחתונתה של בת המשפחה הרפורמית, וזה היה מורכב ודרש ממנה ומאיתנו שיח והתפשרות. כיום הדור הצעיר של המשפחה כבר בגיל נישואין, וחתונה ראשונה כבר באופק – כאשר ברור שהיא תהיה חתונה רפורמית וגם אלה שיגיעו בעקבותיה.
אנחנו מתלבטים מה לעשות בסיטואציה בה אנו מוזמנים לחתונה כזו – סיטואציה שקרוב לוודאי תתרחש.
מצד אחד, ברור כשמש ששוב שאנו צריכים להיות בחתונות אלו. לא לומר מזל טוב ולברוח אלא ממש לנכוח כמו שמכבדים אותנו בשמחותינו. הפשרה של פעם לא תתאים היום.
מאידך, אישי חושש מנתינת הלגיטימציה – אם נהיה שם אולי זה ייתן סוג של חיזוק להמשיך להתחתן כך.
אני סבורה שלא זקוקים ללגיטימציה שלנו, והם יתחתנו כרצונם איתנו או בלעדינו. חשוב לי מאוד השלום במשפחה המורחבת.
הבנתי מאישי שהוא ישמח לשמוע את דעת רבני ורבניות בית הלל על כך.
תשובה:
שלום לך ותודה על שאלתך,
לפני שנגע בלב השאלה – השתתפות בחתונה רפורמית, נפתח בכמה מילים על היחס הכללי לתנועה הרפורמית.
בארץ ובחו"ל ישנה מחלוקת ביחס לתנועה הרפורמית. יש שקראו להחרימם ולנדותם. אולם מנגד ישנן רבנים חשובים שיחסם הכללי לתנועה הרפורמית הוא לא יחס של חרם. לאחרונה הרב אליעזר מלמד פרסם מספר טורים באתר שלו "רביבים" ובו מסביר מדוע יש לשמור על קשר חם עם אחינו בני ישראל מכל התנועות והזרמים. בקצרה, הוא מסביר שמדובר ביהודים, שיהדותם ותיקון עולם חשובים להם והם מעכבים ולו במעט את תהליך ההתבוללות. יש למצוא את הדרך לחזק ערבות הדדית בין חלקי העם ולהימנע מאיסור "לא תשנא את אחיך בלבבך" ולצד זה יש חובה לאהוב אותם וגם להוכיחם. הרב מלמד מוסיף וטוען שחרם הוא כלי מסוכן היכול לגרום להרחקה של יהודים רבים ומוסיף להוכיח שעמדת החרם לא הייתה עמדתם של גדולים תורה בדורות האחרונים. ולכך דעתנו נוטה.
לא קל להלך על שביל דק זה שבין אהבה וכבוד לבין מחאה ברורה נגד אורח החיים הרפורמי. לאור זאת, נעבור כעת לברר היכן עומדת ההשתתפות בחתונה קונסרבטיבית.
השתתפות בחתונה
השתתפות בטקסים דתיים, וביניהם חתונה, היא מעשה שהוא מעבר לשיח מכבד. בטקסים הדתיים הקהילות המדוברות באות באופן מעשי להציג אלטרנטיבה שבאה כנגד מסורת ישראל. קהילות אלו מחפשות הכרה בזכות הקיום שלהם ונוכחות בטקסי הנישואין שלהן עשויה להתפרש כהכרה בדרכם על ידי המשפחה והאורחים בחתונה. ולכן יש איסור להשתתף בטקס כזה.
פוסקים שונים התייחסו לאיסור זה אך יש ניסוחים /דעות שונים בהגדרת האיסור:
הרב משה פיינשטיין כתב שאין לאיש כשר להיות בחתונה קונסרבטיבית (אגרות משה אהע חלק ב יז), ולא נתן הגדרה מדוייקת לאיסור זה.
הרבנים דוד ואברהם סתו עסקו בהרחבה בסוגים שונים של חתונות המנוגדות להלכה (באופן ספציפי חתונה עם גוי וחתונה של חד-מיניים (מופיע בכתב העת צהר לט). הם מדייקים שהאיסור להשתתף בחתונה המנוגדת להלכה היא גם מצד חיזוק עוברי עבירה וגם מצד חנופה, אולם הם הסתפקו האם נוכחות ללא תמיכה מפורשת אסורה גם היא. הם נטו לומר שבמקרה בו ברור למשפחה שאין כאן הבעת תמיכה בחתונה אלא הבעת קרבה וכן במקרה שההשתתפות עשוי לקרב את הזולת לאביו שבשמיים לא יהיה איסור חנופה.
בתשובה פרטית שכתב הרב מלמד (אשר אישר את פרסומה כאן) הוא מתייחס לפן הלכתי אחר לפיה אסור להשתתף בטקס החתונה והיא מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" וחובת המחאה. לא רק שאסור לחזק את המעשה, אלא שיש גם חובה למחות עליו. לכן גם השתתפות פאסיבית בטקס אסורה. (עייני בהרחבה בהמשך)
העולה מתשובות אלו שישנו איסור בתמיכה בטקס. לגבי השתתפות שאין בה תמיכה הרבנים סתיו הסתפקו והרב מלמד אסר.
דיון נוסף בתשובות אלו עוסק בשאלה האם ניתן להקל יותר בהשתתפות בסעודה בלבד ללא הגעה לטקס. מלכתחילה, יש איסור גם בהשתתפות בסעודה כיוון שהיא נגררת של הטקס ומטרתה לחגוג אותו. ולכן יש להימנע גם מהסעודה.
כיצד אפשר לא להשתתף כלל אבל עדיין לא להחרים ולשמור על כבוד וקרבה? הרב מלמד מציע להביע קירבה ולתת מתנה נדיבה ולהסביר את המורכבות. דוגמא נוספת ניתן לראות במכתבו של הרב סולוביצ'יק (מובא בטור של הרב מלמד) המשדר כבוד והערכה גדולה לידידיו רבנים קונסרבטיבים יחד עם סירוב להגיע לארוע חנוכת בית הכנסת הקונסרבטי.
ואכן נראה שזוהי הדרך לכתחילה להצליח לשמר את הכבוד והקרבה המשפחתית מבלי להשתתף כלל. / ואכן לכתחילה כך יש לנהוג.
אולם הרב מלמד הקל להשתתף בסעודה בלבד כאשר יש חשש רציני לקרע במשפחה וכך הוא כותב:
"אמנם, אם יש חשש סביר שאי ההשתתפות בטקס תגרום לקרע במשפחה, ולמרות המתנה הגדולה וכל דברי הידידות והאחווה, ההיעדרות מהחתונה עלולה לגרום לניתוק יחסים שעלול להימשך זמן רב – החובה לשמור על האהבה והאחווה במשפחה גוברת, ורק בטקס הרפורמי עצמו אין להשתתף, ובמסיבה עצמה אפשר להשתתף כפי הנצרך כדי לשמור על שלמות המשפחה."
מעבר לשיקול של חשש לקרע משפחתי, שיקול נוסף להתיר השתתפות עולה במאמרם של הרבנים סתיו – והוא מקרה בו נוכחות בטקס עשויה לגרום לקירוב עתידי לדרכה של התורה. הם מרחיבים במאמרם על חשיבות החיבור והאחדות בין חלקי העם ונותנים משקל גדול גם לקשרי משפחה וגם לקשרים שאינם משפחתיים העשויים להשפיע על קירוב עתידי.
הרב דוד והרב אברהם סתיו לא חלקו בין הסעודה לטקס. ונראה שראו אותם כיחידה אחת לעניין האיסורים.
בכל מקרה, גם כאשר משתתפים בחופה, פוסק הרב פיינשטיין שאין לענות אמן לברכותיו של רב/ה רפורמי מכיוון שאין הברכה מכוונת כלפי שמיא. (אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא)
השתדלנו לפרוס לפניך את המורכבות שיש בשאלתכם. כפי שראינו יש להשתדל להמנע/ אסור להשתתף גם מהטקס וגם מהסעודה. אולם במצבים מיוחדים כפי שתיארתם ניתן לשקול השתתפות חלקית ואולי אפילו מלאה אחרי התייעצות עם דמות רבנית איתה אפשר לבחון יותר לעומק ובכובד ראש את הנסיבות המשפחתיות והרגישויות ואת האפשרויות החלופיות.
בברכה,
יעל ורחל
הרחבה:
- שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב' סי' י"ז – איסור השתתפות בחתונה קונסרבטיבית.
ובדבר חתונה שתהיה בקאנסערוואטיווי טעמפל והראביי שלהם יהיה מסדר הקידושין אין לאיש כשר להיות שם. אך אם רב כשר יסדר הקידושין כדין התורה, אזי כיון שהחתונה הא אינה בזמן שבאים להתפלל שם ליכא איסור מדינא שהרי אין מקום לחשוד שהולכין להתפלל שם, אבל לאדם חשוב אין לו לילך לשם אף באופן זה רק כשהוא צורך גדול ורק דרך מקרה שנזדמן כן.
ולענין אם הקידושין תופסין, אם אך היו שם שני עדים כשרים לעדות תופסין הקידושין, והראביי עצמו פשוט שפסול לעדות ואין חלוק אם היה מתחלה רב קאנסערוואטיווי שלמד בסעמינאר שלהם או שהיה רב מוסמך שקבל משרה בטעמפל הקאנסערוואטיווי, ואולי עוד גרוע שהוא כשנה ופירש. ואני תמה איך הולך חתן שחושב עצמו לשומר תורה לעשות חתונתו בסדור קידושין של ראביי קאנסערוואטיווי ובטעמפל שלהם וצריך כתר"ה לומר לו שאסור זה. והנני ידידו, משה פיינשטיין
- שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן כא – אסור עניית אמן ואיסור כיבודם בקריאת התורה.
בענין לכבד כופרין בקריאה לתורה ובשאר כיבודי ביהכ"נ בשעת הצורך ד' אלול תשכ"ה. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר יצחק ווערבין שליט"א.
הנה בדבר ראבייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון שבאים לפעמים בשבת לביהכ"נ של יהודים כשרים אם רשאין לקרותם לתורה. הוא דבר פשוט שבקריאה לתורה הוא אסור בעצם דהא קה"ת צריך ברכה לפניה ולאחריה וברכתם אינו כלום ואין לענות אמן אחריה, עיין בספרי אגרות משה או"ח ח"ב סימן נ' ונ"א מטעם דכיון שהם כופרים הוי הזכרת השם אצלו רק כדברים בעלמא דהויא כברכה בלא שם ומלכות כלל, וממילא אף שהבעל קריאה קורא וממנו שומעין הקהל, מ"מ הא יהיה זה כמו בלא ברכה, וגרע מקודם שתיקנו שיברך כל אחד ואחד דהא כבר נסתלק חשיבות ברכה של הראשון משאר הפסוקים אחרי שכבר בירך אחר קריאתו ברכה דלאחריה.
אבל אף לשאר כבודי קדושה דבביהכ"נ כהגבה /כהגבהה/ וגלילה והוצאה והכנסה ופתיחת וסגירת הארון אף שאין בהן איסור בעצם שאין בהן ברכה, אבל אין לכבד לכופרים בעניני קדושה שכופרים בהם, ויש בזה איסור חניפה ממילא כיון שאין ראוי לכבדם בדברים כאלו כדכתבתי בסימן נ"א. ולכן אם אין צורך גדול אסור לכבדם גם בכבודים אלו, אבל אם הוא לצורך גדול שיש לחוש שיבא לידי מחלוקת בעיר ויש לחוש להפסד צדקה יש להתיר בשאר כבודים ולא לקראם לתורה מטעם שכתבתי.
ולקרא לתורה לאלו שאינם שומרי תורה ליכא איסור בעצם מכיון שמאמינים בהשי"ת ובתורתו ורק עוברין לתיאבון וצריך לענות אחר ברכתו אמן, אבל ודאי לא יפה עושים הקורין אותן לתורה מצד שאין לכבד עוברי עבירה וצריך למנוע מזה רק כשאיכא צורך בזה כגון יא"צ שיש לחוש למחלוקת וכדומה אבל לאלו הראבייס שהם כופרין ממש ומומרין להכעיס ומסיתים ומדיחים אין ברכתם כלום ואסור בעצם לקראם לתורה כדלעיל.
- להלן תשובתו של הרב מלמד לשואלת באופן פרטי (הרב נתן את אישורו לפרסום התשובה). מכיוון שזו תשובה שנענתה בפרטי חשוב לקחת בחשבון שיתכן והיו נסיבות רקע מסויימות שבעקבותיו התשובה נכתבה כפי שנכתבה. יתכן שבמקרים אחרים התשובה תהיה אחרת.
שאלה: בנו של אחי עומד להתחתן עם יהודיה בחתונה רפורמית. הוא כמובן הזמין אותנו להשתתף בחתונה, ואם לא נשתתף ייעלב מאוד. האם אפשר להשתתף בחתונה?
תשובה: אסור להשתתף באירוע זה, מפני שהשתתפות בו מפרה את מצוות 'הוכיח תוכיח'. כלומר, מצווה על ישראל להינשא כדת משה וישראל, ואסור להינשא באופן אחר. וממילא ישנה מצווה לחבריו וקרוביו של הרוצה להינשא שלא כדת ישראל להוכיחו על כך. ההוכחה צריכה להיות מתוך אהבה ואחריות כלפי כל אדם מישראל, ובמיוחד כלפי קרובים וחברים. וכמו שיש מצווה להציל את החבר מנזק ממוני, כך מצווה להצילו מהחטא. וזהו שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא… וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'". ההוכחה צריכה להיות בהסברה בלא לגרום עלבון, וכפי שדרשו חכמים: "יכול פניו משתנות (מחמת עלבון), תלמוד לומר "ולא תשא עליו חטא" (ערכין טז, ב). כאשר יש סיכוי שההוכחה תתקבל, צריך להמשיך בה אפילו מאה פעמים. וכפי שאמרו חכמים (ב"מ לא, א): "הוכח – אפילו מאה פעמים משמע". אבל אם אין שום סיכוי שהתוכחה תתקבל, אזי המצווה להוכיח פעם אחת, ומעבר לזה אין להוכיח. וכפי שאמרו חז"ל (יבמות סה, ב): "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
ומדוע צריך להוכיח פעם אחת, כדי להבהיר את עמדת התורה, שדבר זה אסור, מתוך אמונה וידיעה, שעל ידי הצבת העמדה על מקומה, בסופו של דבר האמת שבה תגבר ותתקבל, אם לא בדור הזה אז בדור הבא.
כלומר, במצוות ההוכחה יש שני צדדים. האחד, לנסות לשכנע באופן פרטי. השני, לבטא מחאה כדי שהאמת תהיה זכורה עד שיתעוררו לחזור אליה.
כפי הנראה שלב השכנוע עבר, ובני הזוג גמרו בדעתם לקיים טקס רפורמי. אולם חובת המחאה נשארה, ומן הסתם הם גם יודעים שלדעתך חובה להתחתן כדת משה וישראל ולא בטקס רפורמי, ואין צורך לחזור על כך פעם נוספת. אולם מאידך, אם תשתתף בטקס, הרי שאתה מבטל בכך את חובת המחאה ועוד עושה זאת בפומבי באופן שיש בו צד של חילול השם, ולכן אסור להשתתף בטקס.
אמנם כדי שיהיה ברור שאתה אוהב אותם ומעוניין בקרבתם, ראוי שתשלח עוד לפני כן מתנה גדולה מאוד, שתבהיר באופן שאינו משתמש לשני פנים את אהבתך וקרבתך אליהם, ואת רצונך שחייהם יהיו טובים ומאושרים. עם זאת תסביר, שחובתך הדתית מחייבת אותך שלא להשתתף, ואם תשתתף תצטער מאוד ומצפונך יציק לך מאוד, ואתה מקווה מאוד שיבינו אותך ויכבדו את עמדתך.
כמדומה, שכאשר מציגים עמדה כזו, פותרים את הבעיה לטווח ארוך, והמשפחה לומדת שיש עקרונות דתיים ועם זאת אוהבים. ואם למרות זאת נעלבים, כמדומה שהאשמה מוטלת על הנעלבים, ובמיוחד אם הם באו ממשפחה שהיתה רגילה לקיים חתונות כדת משה וישראל, והחליטו לשנות מהמקובל, שאין להם זכות לחייב אחרים להשתתף באירוע שפוגע באמונתם.
אמנם, אם יש חשש סביר שאי ההשתתפות בטקס תגרום לקרע במשפחה, ולמרות המתנה הגדולה וכל דברי הידידות והאחווה, ההיעדרות מהחתונה עלולה לגרום לניתוק יחסים שעלול להימשך זמן רב – החובה לשמור על האהבה והאחווה במשפחה גוברת, ורק בטקס הרפורמי עצמו אין להשתתף, ובמסיבה עצמה אפשר להשתתף כפי הנצרך כדי לשמור על שלמות המשפחה.