האם מותר להשתתף באירוע "שרים וזוכרים" ביום הזיכרון שבספירת העומר?
השאלה:
שלום,
אשמח להבין את ההתלבטות ההלכתית (ואם יש, פסיקה) בנוגע להגעה לארועי זוכרים ושרים ביום הזכרון לחללי צהל, ביחס לאיסורים של ספירת העומר. ספציפית קשה לי הנקודה שמדובר בארוע של מוזיקה חיה, שכן אני נוהגת לשמוע מוזיקה באוזניות במהלך ספירת העומר.
תשובה:
תקופת ספירת העומר, שכעת אנו מצויים בה, מהווה מעין חול המועד בין החג הראשון – פסח, ובין החג השני – שבועות (רמב"ן ויקרא כג, לו), וביסודה זוהי תקופה שמחה ומרוממת, בה אנו מתקדמים צעד צעד לקראת קבלת התורה.
אירוע הסטורי טראגי של מות תלמידי רבי עקיבא במהלך הימים הללו, הפך את מהותם ואת יחסינו כלפיהם מימי שמחה לימי אבלות (יבמות סב, ע"ב). יתר על כן, במהלך השנים, בעקבות החורבן והגלות התנקזו לתקופת הספירה אירועים קשים נוספים, שהחריפו את תחושת הצער, כגון: מסעות הצלב וגזרות תתנ"ו במאה ה-13, פרעות ת"ח ות"ט במאה ה-17 ועוד.
כביטוי לאבלות הלאומית, רווח בתפוצות ישראל המנהג שלא להינשא ושלא להסתפר בימי הספירה (שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג. וישנן מסורות שונות מהם הימים המחייבים במנהגי האבלות). אולם בקרב חלק מן הפוסקים (בעיקר מאוחרים ובעיקר בני עדות אשכנז) הלכו והתווספו מנהגי אבלות כגון איסור מחולות, שירה ונגינה, שבאו בעקבות איסורי הנישואין.
כתוצאה מכך יש גם מי שמחמיר בכל נגינה וזמרה, אם לא לצורך מצוה (כפי שהובא בשולחן ערוך בהלכות תעניות אורח חיים סימן תקס ס"ג). למשל, מגן אברהם, פרי מגדים וערוך השולחן (סי' תצג) התירו נגינה ומחולות של מצווה בלבד (ברית מילה, בר מצוה וכד'), כאשר הדבר מקובל, ולא של רשות. ובעל המשנה ברורה כתב: "בשאר ריקודין ומחולות של רשות בודאי יש ליזהר". שימי לב שהוא אינו כותב שאסור (ואף לא מדרבנן), שכן זהו מנהג בלבד.
אולם רבים מן המקורות העוסקים באיסור שמיעת מוזיקה בכלל, דנים בתקופת בין המיצרים, או אף לאורך השנה כולה בשל חיוב האבלות על החורבן (סוטה מח, ע"א, רמב"ם תעניות, פ"ה, הי"ד), לפוסקים אלה, איסורי המוזיקה מהלכות האבלות מועתקים גם לימי ספירת העומר, שאף בהם ישנה אבלות מסויימת. אך כבר הרמ"א כתב שנהוג להקל בשאר ימות השנה. ואכן לצערנו, רובנו לא מקפידים על הימנעות משמיעת מוזיקה במהלך השנה כזכר החורבן.
בנוגע לשמיעת שירים ווקאליים באמצעות מכשירים אלקטרוניים (רדיו, טלפון נייד וכד'), ישנם מתירים, המחלקים בין שירה "חיה" ובין שירה מוקלטת (אגרות משה יורה דעה חלק ב, קלז, ואורח חיים חלק א, קסו, יחוה דעת חלק ו, לד, חלק ג, ל), וישנם אוסרים (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז). יחד עם זאת, רבים מודים ששמיעת מוזיקה מוקלטת מותרת, שכן אינה נחשבת כשירה ממשית, ולא נכללה באיסור המקורי (חלקת יעקב אורח חיים סימן סד), ובדומה לכך איננו יוצאים ידי חובה בשמיעת מגילה דרך הרדיו. מלבד זאת מדובר בדבר שגרתי, שאין בו חגיגיות או שמחה מיוחדת, ולכן היא מותרת בימי הספירה.
לעניינינו, כל ההנמקה להחמיר בשמיעת מוזיקה נועדה למעט בשמחה ובריקודים. כל זה אינו שייך כמובן בשירי זיכרון ואבלות, וכבר נהגו לחלק בין סוגי המוזיקה, ולהתיר שירי עצבות, המעוררים הספד ובכי (שו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סימן שסח). ויותר מכך, ערבי הזיכרון לנופלים אף מהווים תיקון לגורם האבלות – שנאת חינם, ויש בו אחדות, כבוד, הזדהות ואהבה בין חלקי העם ובין יחידים. יוצא מכך, שלא רק שאסור להשתתף בערבי זיכרון אלה, אלא אף יש בהם צד של מצוה.
בברכה,
עידית