זריקות הרזיה והשלכות הלכתיות הנובעות מהן
שלום וברכה,
הרופא רשם לי זריקות שמטרתן לאזן סוכרת והשמנת יתר. אני נוטלת אותן פעם בשבוע וברוך ה' יש השפעה טובה על הבריאות.
עם זאת, חלק מהעבודה של התרופה היא השפעה על מהירות העבודה של מערכת העיכול. לדוגמה, תחושת המלאות מהארוחה של הערב, ממשיכה להישאר חזקה גם בבוקר שלמחרת. קורה שאני שותה קפה עם חלב בבוקר, ומרגישה עדיין את המלאות מהארוחה הבשרית של אתמול בערב (לא אכנס לתיאורים פלסטיים, אבל הטעם גם הוא נשאר). זה מביך ומוזר גם יחד.
אני רוצה לשאול בזהירות האם יתכן שנגזרת מכך השפעה על המרווחים הנדרשים בין בשר וחלב. (אולי גם עוד השפעות שקשורות למשך הארוחה, כמו משך הזמן בו ניתן לברך ברכת המזון?)
תשובה
אני שמחה לקרוא שיש זריקות שמשפיעות לטובה על בריאותך.
אני לא מכירה את השפעת הזריקות אבל נשמע ממך שתחושת השובע (ואף הטעם) נמשכת יותר מ6 שעות. את שואלת אם בעקבות כך יש חובה להוסיף על זמן ההמתנה בין בשר וחלב וגם הרחבות של דינים נוספים.
באופן פשוט, בדרך כלל , חז"ל לימדו אותנו שלא מרחיבים את גזרות חכמים ("גזרה על גזרה") כי אין לדבר סוף אלא סומכים על זה שגזרת חכמים כללה את כל המצבים היוצאים מן הכלל.
בכל זאת נבחן מעט את טעם ההמתנה בין בשר לחלב-
הגמרא במסכת חולין (דף קה ע"א) מלמדת אותנו שיש להמתין בין מאכל בשר למאכל חלב:
"אָמַר רַב חִסְדָּא: אָכַל בָּשָׂר – אָסוּר לֶאֱכוֹל גְּבִינָה, גְּבִינָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר. "
הסוגיא שם דנה בזמן ההמתנה בין אכילת הבשר לאכילת הגבינה ומביאה את מנהגי האמוראים השונים שביניהם המתנה בין ארוחה לארוחה. את השיטה הזאת מסבירים התוספות ככה:
"לסעודתא אחריתא אכילנא – לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן:"
כלומר לפי התוספות, ההמתנה אין עניינה משך זמן, אלא הפרדה בין ארוחות.
אמנם, אין זה הטעם היחיד שהובא בין הפוסקים. לפי רש"י שם בסוגיא: "משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו:" מדברי רש"י נראה שענין הטעם הוא אכן טעם הגזירה.
הרמב"ם סבר שהחשש הוא שישאר בשר בין שיניו: "מִפְּנֵי הַבָּשָׂר שֶׁל בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁאֵינוֹ סָר בְּקִנּוּחַ."
אם כן, נראה שלפי הסברם של התוספות ושל הרמב"ם- אין לך בעיה כלל אף אם הטעם נשאר.
אמנם לשיטתו של רש"י יתכן כי יש למה לחשוש, אם כי אף רש"י לא מדבר על העיכול שלפעמים מותיר טעם כביכול בגרון אלא על טעמו החזק בפה עצמו.
לאור דברי הגמרא הפוסקים פסקו בשיטות שונות מה הזמן בפועל הנדרש להרחיק בין מאכלי בשר למאכלי חלב.
דין נוסף שמופיע בדברי השולחן ערוך ובהגהת הרמ"א- ונוגע למקרה בו עברו 6 שעות ועדיין נותר בשר על השיניים- לפי השו"ע די להסירו ולפי הרמ"א יש צורך גם להדיח את הפה.
אני לומדת מדין זה שלמרות שאחד מטעמי ההמתנה היה כדי שלא יישאר בשר בין השיניים- במקרה ונשאר- לא פוסקים לנו להמתין יותר זמן , אלא רק להסיר. ולהדיח.
אם כן, גם במצבך, אפילו אם טעם דין ההמתנה- הוא טעם הבשר שנשאר- לא נראה שיש להמתין עוד, אלא אולי לנסות להעביר את הטעם דרך צחצוח שיניים נוסף או שימוש במי פה.
לסיכום, נראה לענ"ד, שעליך להמשיך במנהגך ואינך צריכה להחמיר יותר. הבשר אינו בין שיניך והמרווח בין הארוחות הוא הגדול ביותר. במקרה של טעם בשר מומלץ לנסות להשתמש במי פה אם כי אינו נראה לי חובה הלכתית.
שיהיה בתאבון ובבריאות איתנה!
בת שבע סמט
