משיבת נפש

נשות תורה עונות כהלכה

שאלות אחרונות

בשנים האחרונות קרו מספר גילויים של התנהגות מינית לא ראוייה של רבנים מהשורה הראשונה. מה ניתן לעשות כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו? - הרבנית אוריה מבורך

שאלה:

שלום,
בשנים האחרונות קרו מספר גילויים של התנהגות מינית לא ראוייה של רבנים מהשורה הראשונה. החל מרב מוטי אלון ורב עזרא שיינברג ועד לגילויים האחרונים על רב שמואל טל. חשבתי להציע לקבוע שכל רב שמקבל אדם לייעוץ בנושאים של זוגיות יעשה זאת בנוכחות של אשתו. אם לאשה יש מה להציע בייעוץ, אז זהו מצב אידאלי. וגם, אני חושב שצריך לדרוש מרבנים שחטאו להתוודות בפומבי על חטאיהם. ולהראות שמי שעוזב את החטא מתוודה, מטופל פסיכולוגית, ונוקט בצעדים שמראים שהוא לא יחזור לחטא יוכל בזהירות לחזור אל תוך הקהילה.

מה ניתן לעשות כדי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו?

תשובה:

שלום לך,  תודה רבה על דבריך החשובים.

בטרם אענה על שאלותיך, אתייחס לעצם התופעה של רבנים המטפלים באנשים. בעבר, לפני שהמדע התפתח, לפני שתחום הרפואה התפתח ולפני שתחום הטיפול הנפשי נוצר, רבנים עסקו לפעמים גם במתן עצות רפואיות או בטיפול נפשי. כיום, לאחר שיש לנו רופאים מוסמכים, לא יעלה על הדעת שרב יעניק הנחיות רפואיות, יבצע ניתוחים או ירשום תרופות. כך גם לגבי תחום הייעוץ הזוגי והטיפול הנפשי. ההכשרה שעוברים כיום רבנים על מנת לכהן בתפקידם, לא כוללת הכשרה מקצועית לטיפול בזוגות או באנשים הסובלים ממצוקה נפשית.

לכן, חובתו של רב שמקבל פניה מאנשים הזקוקים לטיפול או ייעוץ זוגי, היא לרכך את מצוקתם על ידי כך שיעודד אותם לגשת לטיפול אצל גורם מקצועי. כל רב שלוקח על עצמו את תפקיד המטפל הזוגי, כלומר- קובע פגישות נוספות עם בני הזוג ומציע להם לטפל בעצמו במצוקתם, מועל בתפקידו ויש להיזהר מפניו. לא משום שמדובר בהכרח באדם נצלן, אלא משום שמדובר באדם שעוסק בדיני נפשות, מבלי שיש לו כלים מתאימים לכך, וסופו שיביא לידי פגיעה, גם אם מתוך כוונות טובות.כאשר בני הזוג בשום פנים ואופן לא מוכן לפנות לטיפול מקצועי, יש לדון מהם מגבלות הסיוע שהרב יכול להציע להם. אך לרוב זה לא המקרה. לרוב בני זוג מקבלים את עצת הרב לפנות לייעוץ זוגי,וכל מה שהם צריכים זה עידוד לפעול בכיוון מקצועי, תוך הכוונה לאיש טיפול ראוי, המתאים להשקפת עולמם.

וכעת לשאלותיך. כדי למנוע מהתופעה של רבנים פוגעים לחזור על עצמה, אציע כאן שלוש נקודות:

הראשונה, להעלות למודעות הציבורית את חשיבות הטיפול המקצועי, ההפניה לאנשי טיפול בעלי השקפת עולם רלוונטית, והסכנות הכרוכות בפניה לרבנים או לאנשים שהם חסרי הכשרה בכל הנוגע לתחום המסוכן של בריאות הנפש או הייעוץ הזוגי. השנייה: להצטייד במכשיר הקלטה בעת פגישה שהיא גורלית עבורנו. זה דבר שהוא נכון עבור כל שיחה גורלית, לא רק לשיחה עם רב. אין עבירה פלילית בהקלטת אדם כאשר המקליט נוכח בשיחה. ניתן כמובן גם ליידע את הרב שהשיחה מוקלטת, אך לא חובה. השלישית, לקבוע קוד אתי שיטיל מגבלות על המפגש בין הרב לפונים אליו. רב שיפר את הקוד הזה יהיה כפוף לסנקציות.

תודה על דבריך, והלוואי שיהיו עוד אנשים כמוך שמוטרדים מהנושא ומבקשים לעשות שינוי.

אוריה

הרבנית אוריה היא יועצת הלכה ומקימת מכון אפרכסת

בעקבות פרסום חשדות נגד רבנים בנושאים מיניים. האם לדון לכף זכות? ומה לעשות עם חילול ה’ שנוצר? - הרבנית אוריה מבורך

 

שאלה:

 

שלום רב,

בעקבות פרסום החשדות כלפי הרב טל,

אני מוטרד מהמחשבה שישנם רבנים שידעו את כל אשר נעשה ושמרו את הדבר כך שנוספו נפגעים. אני מודע לחזקת החפות אבל אני מתלבט מאוד! אולי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ובעצם זה לא נכון לפרסם חשדות כאלו. בנוסף להתלבטות הפנימית, אני לא בטוח כיצד להתמודד מול שאלותיהם של חילונים בנושא זה. יש כאן חילול השם בנוסף לחטאים האחרים.
בתודה.

תשובה:

שלום לך. שאלתך חשובה מאוד, משום שהיא עוסקת במתח שבין הרצון למנוע פגיעה בזולת, לבין חזקת החפות, והחובה לדון לכף זכות.

ובכן, אנשי ציבור שפרנסתם מבוססת על שמם הטוב, חייבים לספק לציבור הסברים בנוגע לכל חשד שעולה כלפיהם. כך עולה מדברי הרמב"ן בפירושו על פרשת שמות, י"ח, כ"א. הרמב"ן עוסק בקביעת הגמרא (בבא בתרא, נ"ח ע"ב), לפיה כל דיין שניתן להוציא ממנו ממון בדין, איננו דיין,  וטוען שדיינים שיש כלפיהם חשד כלשהו שמטיל ספק ביושרם, עליהם להפריך את החשד מיוזמתם. כלומר, לפי הקוד האתי שמציע הרמב"ן, כאשר מדובר ברבנים, אין להם רשות להשתמש בחזקת החפות ולטעון לחפותם מבלי לפזר את החשדות כלפיהם.

מבחינה הלכתית, אם אדם פרטי נחשף לסיפורים מטרידים שמהם עולה חשש שרב כלשהו מנצל את סמכותו לפגיעה בזולת, האדם הפרטי חייב לדווח על כך לגורמים שמטפלים בנושאים כאלו, מדין "לא תעמוד על דם רעך". אם מדובר בחשד לעבירה פלילית, יש לפנות למשטרה. אם מדובר בתחום אפור יותר, שבו לא בטוח שיש עבירה פלילית אך ייתכן שיש פגיעה בזולת, יש לפנות לפורום תקנה, שפועל תמיד בחסות היועץ המשפטי לממשלה.

באשר לחשש לשון הרע: מבחינה הלכתית, כבר קבע החפץ חיים שמותר לספר על אדם אחר את כל האמת הידועה לך לגביו, כאשר הכוונה היא לתועלת, כמו למשל מניעת פגיעה בזולת. (התנאים להגדרת לשון הרע לתועלת מופיעים בהלכות לשון הרע, כלל י', לחפץ חיים). גיבוי לכך ניתן למצוא למשל גם אצל רבנו יונה, (שערי תשובה, שער שלישי, רכ"א).

לגבי שאלתך השלישית, כיצד נשיב לחברינו המתרעמים על חילול ה' הגדול. ראשית, ניתן להזדהות עם תחושת חילול ה'. אכן יש כאן חילול ה', והדבר כואב לכל מי שאוהב את ה' ותורתו ומאמין שתורתו אמת. למדנות תורנית איננה מהווה "חיסון" מפני חולשות אנושיות. האדם תמיד יכול לבחור להפר את כללי התורה,  והראיה לכך היא שהקב"ה מכניס בתורתו את הציווי לבחור בחיים ולא בדרך המנוגדת לתורה. אילו התורה הייתה מהווה חיסון מפני בחירה ברע, היה מספיק לצוות עלינו ללמוד אותה, ולא היה צורך לצוות עלינו גם לבחור בה, "ובחרת בחיים".

לבסוף, בנוגע לחובתנו לדון לכף זכות כל אדם: יש המתבלבלים וחושבים שהחובה לדון לכף זכות מחייבת אותנו לפרש כל סיטואציה בעייתית ומחשידה, באופן שמתעלם מהחשד, ולהתאמץ לתת לו הסבר אחר שמנקה את האדם מהחשד. זוהי אי הבנה חמורה של המושג "לדון לכף זכות". כאשר מדובר בחשש לפגיעה בזולת או לפגיעה בך באופן אישי,לדון לכף זכות פירשה להכיר בכך שייתכן שהאדם חטא, אך לקוות שהסיבה לכך איננה נובעת מהיותו אדם רע. חובתנו היא להכיר בחולשה האנושית שעשויה להיות מנת חלקו של כל אדם, אפילו של אנשים גדולים. לאחר שנודע לנו שאדם חטא, נוכל לדון אותו לכף זכות בך שנחשוב על הגורמים שגרמו לו לחטוא: אולי הוא חלילה לוקה בנפשו, למשל, סבור שרוח הקודש מדברת אליו אך למעשה מדובר בהתפרצות מצערת ומסוכנת של מחלת נפש. או לחלופין, אולי הוא בעצמו היה קורבן להתעללות בילדותו. אבל כל הסיבות הללו, לא מפחיתות מהאחריות שלנו לזהות פגיעה בזולת, ולהזהיר את הציבור מפניה.

שנזכה למנוע חילול ה' ולהרבות בקידוש ה'.

אוריה

הרבנית אוריה היא יועצת הלכה ומקימת מכון אפרכסת

האם ניתן לחגוג זבד הבת בספירת העומר? האם יש הגבלות? - הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)

שאלה:

שלום לכן
בע"ה אני עומדת ללדת תינוקת בת בסוף ניסן.
האם ניתן לארגן זבד בת במשך ספירת העומר? האם יש צורך לצרף את האירוע לשמחה נוספת (יום העצמאות, ל"ג בעומר, סיום מסכת)?
מותר כלי נגינה?


תודה רבה

תשובה:

שלום לך

בתפילה ובברכה שהלידה תעבור (ואולי כבר עברה..) בשמחה ובבריאות.

ימי ספירת העומר ביסודם היו ימים של שמחה והכנה  של עם ישראל מזמן יציאת מצרים לזמן קבלת התורה. הגמרא מתארת שבתקופה זו מתו רבים מתלמידו של רבי עקיבא ומאז נהוג בעם ישראל להקפיד על מנהגי אבלות בתקופה זו. האיסורים המוזכרים במפורש בשלחן ערוך (או"ח סימן תצ"ג) הם איסור נישואין ואיסור תספורת. המגן אברהם מוסיף שגם בשמחות המותרות על פי ההלכה בתקופה זו כמו: שמחת אירוסין, יש להימנע ממחולות וריקודים של רשות.

הגדרתו של המגן אברהם מוציאה מכלל האיסור סעודה שמוגדרת מבחינה הלכתית כסעודת מצווה. סעודה כזו מותר לקיים גם בתקופת האבלות של ספירת עומר, ומותר גם לשיר, לנגן ולרקוד בה. השאלה שיש לדון בה היא האם שמחת בת נכללת בהגדרה ההלכתית של "סעודת מצווה". ההלכה דורשת אקט מצוותי כדי להגדיר סעודה כסעודה של מצווה: כך מצוות המילה של סעודת ברית המילה המתקיימת לאחר לידת בן, כך העלייה לתורה של סעודת בר המצווה הנעשית ביום בו נולד הנער (בשונה מסעודת בר מצווה הנעשית ביום אחר שאז אין היא צמודה למעשה מצווה ספציפי) וכך סיום מסכת בסעודה הנעשית לכבוד הסיום.

אני מניחה שברמה הפרטית אתם חווים שמחה גדולה והודיה לקב"ה על פלא הלידה וייתכן והגדרת סעודת הודיה כזו כסעודת רשות יכולה להיחוות אצלכם כתמוהה. אם אכן כך, אני מציעה להתבונן עוד קצת במתח המתמצה ברגע הזה: עניינה של סעודת הודיה היא המקום בו אנחנו מבקשים לתת ביטוי ציבורי לשמחה הפרטית שלנו. האבלות שבתוך ימי הספירה הם ימים בהם אנחנו נדרשים להרגיש ולהיות שותפים לצער והכאב על אירועים ותקופות קשות שעברנו כעם. בתוך המתח הזה: כמובן שברמה הפרטית טוב ונפלא לשמוח על הלידה ולהודות לה' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אך את השמחה הציבורית אומרת ההלכה שלא נכון לעשות כעת. נראה לי שעצם התמיהה וההתבוננות בה יכולה בעצמה להוסיף ולהעשיר את נקודת המבט דרכה אנחנו חווים את החיים שלנו ולתת לתינוק/ת החדש/הובכלל לקיום שלנו הקשר רחב יותר מהפריזמה הצרה והמשמעותית של הכאן ועכשיו שבו אנחנו חיים.

למעשה, מסיבת הודיה שאין בה מוזיקה המעוררת לריקודים בהחלט ניתן לקיים, כך עולה מפורשות לדוגמא מתשובתו של הרב עובדיה בנידון (מצורפת בהרחבה). במידה ואתם רוצים לבטא את השמחה הגדולה גם בשיר וריקוד נראה שיותר נכון לצרף את האירוע לאחת משתי אפשרויות: לאחד מהמועדים בהם לא חלים דיני אבלות בספירת העומר כפי שהזכרת בשאלתך או לסיום מסכת (שאני מניחה שקצת קשה להצליח לעשות בתקופה עמוסה רגשית ומעשית כמו לידה..) שיגדיר את הסעודה  כסעודה של מצווה גם בקטגוריות ההלכתיות המוכרות. לחילופין, תוכלו לחכות לימים שאחרי ל"ג בעומר, אז חוזרים ימי הספירה להיות ימים של שמחה והתכווננות לקראת חג מתן תורה ותוכלו לחגוג ולשמוח ללא הגבלות.

שתזכו תמיד להודות ולשמוח על שפע של ברכה

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג

נוהגיםשלא לישאאשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואיןנמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם ב"י ומנהגים).

נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג  ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים). ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל). מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל). ומי שהוא בעל ברית או מל בנו, מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה. (הגהות מנהגים).

מגן אברהם סימן תצגס"ק א

ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:

ש"ך יורה דעה סימן רמו

שמסיים מסכתאכו'. וכתוב בסוף תשובת מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה כו' ולכך נהגו כל הבעלי בתים לילך על הישיבה בתחלת הזמן ולכך מנהג להודיעם כשבא הרב לסיים המסכתא כדי שיבואו הב"ב גם כן לסיומא ואז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם וכו' ועיין שם גם מהרש"ל כתב בפ' מרובה סי' ל"ז דסיוםמסכתא סעודת מצוה היא ואסיק דמכל מקום אין לברך שהשמחה במעונו ובסוף הפרק כתב דאפי' מי שלא סיים מסכתא מצוה רבה שישמח עם המסיים ואפילו יחיד שסיים מחויבים אחרים לסיים עמו כו' עיין שם ובתשובות מהרי"ל סימן קע"ב דביום שמת בו אביו או אמו דנהגו עלמא להתענות אסור לאכול בסיום מסכתא דהוי כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור (כדלעיל סימן רי"ד ועיין שם):

הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לד

ומכל מקום בשמחת מצוה מותר להשמיע שירים המלווים בכלי נגינה, אף בימים אלה, וכמו שכתב מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה (סימן תקנא, הגהות בית יוסף אות לג), שמותר להביא מנגנים בכלי שיר ביום המילה, כיון שהיא שמחת מצוה. ואף על פי שהגאון יעב"ץ בסידורו אוסר להשמיע כלי שיר אף בסעודת מילה, והובא בספר יפה ללב חלק ב' (סימן תקססק"ז), אין דבריו מוכרחים, וכבר פשט המנהג להקל בזה, כמבואר בדברי מרן החיד"אבשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן כא). וכן כתב בעקרי הד"ט (חלק יורה דעה סימן לו אות כג). וכן כתב הגאון רבי אברהם נסים אשכנזי בשו"ת מעשה אברהם (חלק יורה דעה סימן מח). וכן הסכים הגאון רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בספר אות חיים ושלום (סימן רסה אות כט), והשיג על חומרת היעב"ץ בזה, ושכן המנהג להקל. ומכל מקום אחינו האשכנזים אינם נוהגים להביא מנגנים ביום המילה, וכמו שכתב האליה רבה (סימן תקנא אות כו). ע"ש. ונראה שהוא הדין לחתן בר מצוה ששלמו לו י"ג שנה בימים אלה, ונכנס לעול המצות, שמותר מן הדין לשמוח בשמחתו בשירה ובזמרה עם כלי נגינה. והוא הדין גם לחתן וכלה, לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח, שאינם נמנעים מנישואין אלא החל מיום ראש חודש אב והלאה, שמותר להם להשמיע כלי שיר ותזמורת בחופה ובשבעת ימי המשתה, לפי שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר, וכמו שכתב מהרי"ל (בהלכות עירובי חצרות). וכן כתב הכנסת הגדולה באבן העזר (סימן סה אות א'). וכן מתבאר מדברי התוספות (גיטין ז), והסמ"ג (הלכות תשעה באב דף קכג ע"ב), ובהגהות מיימוני (פרק ה' מהלכות תעניות), ובהגהות מרדכי (ריש גיטין). וכן עיקר. וראה עוד בשו"ת זקן אהרן (סימן ריג), ובשו"ת פעולת צדיק (סימן קסו). ע"ש.

כאשר כמה נשים מתפללות יחד בערב שבת האם הן יכולות לומר "ויכולו" וברכת "מעיין שבע"? - הרבנית בת שבע סמט

 

 שאלה:

בבית המדרש בו אני לומדת, כאשר אנו נמצאות יחד בשבת אנחנו משתדלות להתפלל יחד קבלת שבת וערבית, כשאחת מאיתנו משמשת שליחת ציבור. רציתי לשאול לגבי החלקים שנאמרים לאחר תפילת עמידה – "ויכולו" וברכת מעין שבע על חלקיה השונים. מה מתוך אלה מותר לומר כאשר מדובר בתפילה משותפת של כמה נשים? האם מספר הנשים המשתתפות בתפילה משנה לעניין זה? אין לנו עניין "לחקות" תפילה במניין, אלא ליצור מסגרת מלאה ככל האפשר של תפילה משותפת, ונשמח לדעת מה האפשרויות ההלכתיות בעניין זה.  

תשובה:

שלום רב.

אכן בתפילה משותפת של נשים בלבד, אפילו נשים רבות, אין לומר "דברים שבקדושה" (חלקים בתפילה הדורשים מניין גברים), יחד עם זה, יש חלקים רבים שניתן לומר ולשיר יחד.

פסוקי "ויכולו" שאחר תפילת עמידה של ליל שבת, הינם פסוקים מן התורה. אין שום מניעה לאמרם גם ללא מנין. אין בהם ברכה ואינם "דברים שבקדושה" אלא פסוקים המתארים את סיום מלאכת בריאת העולם.

הגמרא במסכת שבת [דף קיט עמוד ב] אומרת מפורשות שאף יחיד אומר את פסוקי ויכולו ומוסיפה שבזה נעשה אדם שותפו של הקב"ה במעשה בראשית:

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

אמנם הטור (או"ח, הלכות שבת, סימן רסח) הביא את המנהג לעמוד בפסוקי "ויכולו" כדי שיהיה עדות להקב"ה על מעשה בראשית ומוסיף שלכן יש לומר אותו יחד בעמידה. מכאן הסיק הט"ז (או"ח סימן רסח, ס"ק ה) שיחיד המתפלל אינו חוזר ואומר "ויכולו" כי אין עדות ליחיד, אך מוסיף ואומר כי:

ואם ירצה יחיד לאומרה, לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה כנלע"ד.

וכך גם הובא במשנ"ב.

יוצא מכל הנ"ל שניתן לומר בציבור נשים את פסוקי "ויכולו" בלי להתכוון לדיני עדות.

ברכת מגן אבות-

תקנו חכמים שהש"צ אחר תפילת עמידה של ערבית של שבת יברך ברכה זו. היא נתקנה כעין חזרת הש"צ של ערבית ויש בה תמצית של שבע הברכות שיש בתפילת עמידה של שבת. לכן עניינה היא ציבור עם מניין כשאר חזרות הש"ץ אוינה נאמרת ביחיד.

יחד עם זה אפשר לומר את החלק המרכזי של הברכה ללא הברכות עצמן (הברכה הפותחת והברכה החותמת) כפי שפוסק הרמ"א [שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסח, סעיף ח]:

ואומר ש"צ ברכה  אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.

הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם ש"צ בלא פתיחה וחתימה.

כלומר, אתן כציבור נשים אינכן יכולות לומר את הברכה שבמניין רגיל החזן אומר, אבל כן יכולות לומר יחד את מה שהציבור אומר בבית הכנסת, מהמילים "מגן אבות בדברו" ועד המילים "זכר למעשה בראשית".

לסיכום- אתן מוזמנות לומר את "ויכולו" ומיד אח"כ את "מגן אבות" (ללא "אלוקינו ואלוקי אבותינו").

מברכת אתכן שיתקבלו תפילותיכן לרצון!

בת שבע

הרבנית בת שבע סמט היא רמי"ת בבית המדרש לנשים במגדל עוז

רבניות "משיבת נפש" עונות לשאלות

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית לחלוטין, עם זאת חשוב לציין את גילכן בשעת השאלה. כל פרט נוסף שתבחרו לשתף יתקבל בברכה. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים. אם אינכן מעוניינות (או מעוניינים) בפרסום השאלה באתר אנא ציינו זאת בפנייתכן, והתשובה תשלח אליכן בלבד.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא בין שבוע לשבועיים.
לתשומת לבכן, השאלות מגיעות למנהלת האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי עניין ופניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.

תשובות הרבניות לשאלותכן יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

*יש למלא את כל שדות החובה

אודות שו"ת "משיבת נפש"

שו"ת "משיבת נפש" הוקם בשנת תשע"ז (2017) על ידי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". השו"ת הוקם לאור הצורך ההולך וגובר לקבל מענה לשאלות הלכתיות ורוחניות מתלמידות חכמים ונשות חינוך תורניות. 

המיזם צמח מתוך השיח הפורה ב"בית הלל", שיח ודיון הלכתי בין רבנים ורבניות.

המיזם פונה לנשים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, ומציע להן בית להפנות אליו את שאלותיהן.

הרבניות המשיבות ב"משיבת נפש" הן בעלות שנות לימוד רבות במסגרות תורניות ואקדמיות ובעלות ניסיון חינוכי בפועל.

כל תשובה נבדקת על ידי מספר משיבות, ועדה מייעצת הלכתית וחינוכית ובמקרי הצורך גם עם פסיכולוגית מומחית שהוכשרה במיוחד עבור המיזם.

במקביל למענה, המשיבות שלנו עוברות השתלמויות בנושאים בוערים ורלוונטיים באופן קבוע.

בראש המיזם עומדת הרבנית יעל שמעוני.

חברי הוועדה מייעצת: הרב יהודה גלעד, הרב שלמ"ה הכט, הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי , הרבנית תמר מאיר, הרב מאיר נהוראי, הרבנית איילת סג"ל, הרבנית תרצה קלמן, הרב עמית קולא, והפסיכולוגית סמדר בן דוד.

יש לך שאלה הלכתית? שאלה בתחום תורני אחר?
רבניות משיבת נפש ישמחו לענות על השאלות שמטרידות אותך.

האתר בהרצה (להערות והצעות לחצו כאן)