משיבת נפש

נשות תורה עונות כהלכה

שאלות אחרונות

בעניין מעשר כספים: איך מחשבים כמה צדקה חייבים לתת, ולאיזה מטרות? - הרבניות בת שבע סמט ויעל שמעוני

השאלה:

בעניין מעשר כספים: איך מחשבים כמה צדקה חייבים לתת, ולאיזה מטרות?

אני סטודנטית עם מלגת מחייה, בעלי חייל משוחרר שעובד בשכר מינימום, אין לנו ילדים.

התשובה:

שלום רב לך.

ראשית כל נכתוב לך יישר כח על המודעות. מצוות צדקה יש לה ערך גדול, גם בעצם העזרה לאחר וגם מעצם תנועת הנפש של הנתינה עצמה, גם אם היא מועטה מאד.

שאלת שתי שאלות ונתייחס לכל אחת בפני עצמה:

  • מעשר כספים

דין נתינת מעשר מהרווחים מופיע בדברי התוספות (תענית דף ט ע"א) ונדון בין הפוסקים האם הוא חובה מדרבנן או מנהג. השולחן ערוך לא הביא אותו כהלכה, הב"ח כתב שאין זה חובה ואילו הט"ז חתנו תמה על כך ופסק שזה חיוב גמור.

המחלוקת הזאת השפיעה רבות על הפער בשאלת הפסיקה בעניין מעשר כספים.

למרות המחלוקת בדבר תוקף חיובו של מעשר כספים, מצוות צדקה- הינה מצווה מדאורייתא וחכמים נתנו לה שיעור:

שיעור נתינתה (של מצוות צדקה), אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר ; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה.(שולחן ערוך יו"ד סימן רמט)

כלומר לכל השיטות יש חובת נתינת צדקה שהשיעור שלה למידה בינונית היא כמעשר.

אמנם, מי שאינו יכול לתת צדקה כגון עני המתפרנס מהצדקה, צריך לתת את מינימום הנתינה ולא את כל המעשר.

הרמ"א פוסק שמי שאין לו מספיק לפרנסתו בכלל אינו חייב לתת כלל צדקה:פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו [שו"ע, יו"ד, סימן רנא]

(אגב, עני המתפרנס מהצדקה כן חייב ליתן ממה שיתנו לו כי יש לו פרנסה מסויימת, ראי שו"ע יו"ד סימן רמח. אבל אדם שאין לו מספיק לפרנסתו על פניו נראה שפטור ממצות צדקה.)

לאור הדברים הללו, במידה ויש באפשרותכם לתת מעשר מהרווחים שלכם לצדקה, מה טוב. את המעשר מחשבים מהנטו שאתם מקבלים בפועל ולא מהברוטו הראשוני.

אם אין באפשרותכם לתת מעשר, תנו כפי שאתם יכולים ויישאר לכם לפרנסתכם.

אם אין לכם מספיק לפרנסתכם ואתם נתמכים על ידי ההורים למשל- אתם פטורים לגמרי ממעשר אבל טוב שתתנו מעט לצדקה,

ולוואי ותתברכו כבברכת הגמרא בשבת (קיט ע"א):עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר.

  • המטרות שבשבילן אפשר לתת את כספי הצדקה

חשוב שיעמדו נגד ענינו דברי החכמים על מצוות הצדקה, וישנן שני עקרונות מנחים שכדאי לכוון עליהם כשבוחרים למי לתת צדקה. כיוון למעלת הצדקה הגבוהה, ונתינה לקרובים לפני הרחוקים. נפרט:

מעלות הצדקה

שמונה מעלות הצדקה מנה הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י, וזו המעלה הראשונה:

מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.

כלומר יש להעדיף לתת צדקה לעמותות/גמ"חים  הפועלים באופן זה, יצירת ערבות הדדית של שותפות לסיוע במצבי קיצון כגון עמותת "יחד", גמ"חים קהילתיים שנותנים הלוואות ללא ריבית לסיוע, וארגונים כמו ארגון "פעמונים" שפועלים לחזק את יכולות הניהול הכלכלי של הפונים אליהם כדי שיוכלו לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם.

עניי עירך קודמים

הגמרא במסכת בבא מציעא דף ע"א ע"א מביאה את דברי התנאים הבאים:

ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין. – כלומר יש להתבונן תחילה על הצרכים של המעגל הקרוב אליכם לפני שפונים למעגל רחוק יותר, וכך נפסק בשו"ע יורה דעה סימן רע"א סעיף ג. לכן נכון לבדוק מהם העמותות/גמח"ים הפועלים בקרבתכם הפיזית והזהותית. עקרון עניי עירך מסויג אם יש מקרה חמור יותר של צדקה. לדוגמא אם יש צורך של חיים ומות הוא יהיה קודם לצרכים פחות חריפים של המעגל הקרוב. (שו"ת חתם סופר יורה דעה חלק ב רלא). לכן יש להענות לקריאות דחופות לצדקה כאשר מדובר במקרים קשים גם אם הם רחוקים מהקהילה הקרובה שלנו.

פוסקים דנו בנתינת כספי המעשר לצרכים חשובים אחרים כגון בנית בית כנסת, לימוד תורה ורבו הדעות. הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה (פניני הלכה, ליקוטים ב, הלכות צדקה) פוסק שהמנהג למעשה לתת לשאר צרכי מצוה אלא שלכתחילה יש להעדיף לתנו לעניים או ללומדי תורה. נתינה של כספי מעשר לחיזוק התורה והרוח בעם ישראל חשובים מאוד וגם כאן נכון להעדיף את עניי עירך, ולתמוך בלומדי ומלמדי התורה הקשורים לתפיסת עולמכם.

בברכה רבה לפרנסה בנחת ובשמחה

בהצלחה,

בת שבע ויעל

הרבנית בת שבע סמט היא ר"מית בבית המדרש לנשים במגדל עוז, הרבנית יעל שמעוני היא ר"מית וסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת "שו"ת משיבת נפש"

האם מותר לי להחמיא לחברה באולפנא על בגד לא הלכתי שהולם אותה? - הרבנית מיכל טיקוצ’ינסקי

השאלה:

לפעמים אני הולכת לקניות בגדים יחד עם חברות שאינן מקפידות בצניעות, או שאינן דתיות. האם מותר לי להחמיא להן על בגד שהן מתלבטות אם לקנותו, או להסב את תשומת לבן לבגד שהן יאהבו, אם הבגד איננו צנוע?
האם מותר לי להחמיא לחברה באולפנא על בגד לא הלכתי שהולם אותה?

התשובה:

שלום וברכה, אני מבינה מאוד את המתח שנוצר בבילוי המשותף שלקנית בגדים. כמו כן אני מזדהה עם המצוקה שאת מתארת (ואני יוצאת מהנחה שחברותיך קונות בגדים שאינם עומדי בקני המידה של צניעות על פי ההלכה, ואיני נכנסת לדון בגדרי צניעות בכוונה תחילה). שאלתך שאלה קשה וחשובה.

נתחיל בבירור השאלה היסודית: האם כשאת מחמיאה על בגד לא הלכתי וגורמת לחברתך לקנות אותו, את עוברת על  איסור של "לפני עיוור לא תתן מכשול".

הרמב"ם כותב:

…וכן כל המכשיל עור בדבר והשיאו עצה שאינה הוגנת

או שחיזק ידי עוברי עבירה שהוא עור ואינו רואה דרך האמת מפני תאות לבו

הרי זה עובר בלא תעשה

שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול.  (רמב"ם הלכות רוצח יב, יד)

לפי דברי הרמב"ם הללו האיסור של "לפני עיור לא תתן מכשול" הוא רחב וחל גם על מי שמחזק ידי עוברי עבירה, ובכלל זה מחמאה המחזקת את חברתך לקנות בגד לא צנוע .

אולם, בפרטי ההלכה של "לפני עיוור" רואים שלא בכל מעורבות עוברים על איסור דאורייתא של לפני עיוור לא תתן מכשול. נציין שלוש נקודות:

  1. רק סיוע הכרחי נאסר ב'לפני עיוור'

איזו התערבות נאסרה ואיזו לא? נדגים דרך דיני נזיר:

נזיר אסור בשתיית יין. ובכל זאת אם אדם מושיט כוס יין לנזיר, אנו אומרים שהנזיר היה יכול לקחת את הכוס ולשתות יין גם ללא סיוע. ועל כן, מי שהושיט את היין אינו עובר על "לפני עיוור". (עבודה זרה ו, ב).

העיקרון העולה מכאן שצריך שיהיה קשר הכרחי בין מעשה ההכשלה ובין הכשלון. כלומר שמי שעובר את העבירה לא יוכל לעבור אותה ללא סיוע (בלשון ההלכה עקרון זה נקרא "תרי עברי נהרא"– שני עברי הנהר,  כגון שדבר העבירה נמצא בצידו השני של הנהר והמכשיל מביא לו אותו. סיוע ברמה כזו אסור).

נחזור לשאלתך: במקרה שאותה חברה לא תקנה בגדים מבלי שתקבל את התמיכה והעידוד שלך, יש כאן בעיה ויש איסור של לפני עיוור. במקרה שאותה חברה תלך ותקנה בעצמה את הבגדים גם בלעדיך כיוון שהן הם מוצאים חן בעיניה. אין איסור לתמוך בה מטעם זה של 'לפני עיוור'.

  1. כאשר החוטא מודע לחטא ואין בסיוע איסור 'לפני עיוור'

סייג נוסף קיים בהלכות אלו: כאשר אדם עובר את העבירה תוך הכרה בכך שיש איסור ואף על פי כן הוא חפץ לעבור עליו במודע ובכוונה תחילה.  במקרה כזה, התמיכה שלך לא משפיעה על ההחלטה שלו. לכן אם חברתך מודעת לאיסור והיא חפצה לעבור עליו, גם אם היא קונה את הבגד בזכות המחמאה שנתת, אין בזה "לפני עיור" כיוון שהיא אינה עיוורת… היא מודעת לחטא שבדבר. שימי לב, לא ברור אם ניתן לומר שחברה חילונית היא בגדר של מזידה. אף שלגבי חברות דתיות סביר להניח שזה המצב.

  1. יש שסברו שרק סיוע ממוני נאסר מדין 'לפני עיוור'

בנוסף, היו מהאחרונים שסברו שכל עוד אין סיוע ממוני מוחשי אין זה נחשב לסיוע שעוברים עליו ב"לפני עיור" (מה שיבחין בין מצב בו את מממנת את הרכישה- מקרה שיכול לקרות בין אמא ובתה ופחות קורה בין חברות שבאות רק לשם נתינת עצה וחיווי דעה).

אחר כל הדיון ההלכתי שיש לעשותו בדקדקנות בהתאמה לפרטיו של כל מקרה, צריך לבחון גם את ההקשר הכללי. מהו המחיר החברתי ומתי מוטב להרחיק ומתי לקרב.

ר' אהרון ליכטנשטיין תיאר במאמרו דילמה מן החיים שאמורה לשקף את היחס הכללי שלנו לשאלות בענייני "לפני עיור".[1] הדילמה אותה הוא מביא מתייחסת למקרה של אדם שבא להתייעץ אם לגדוע אצבע מידו, אם הסיטואציה היא שאלמלא יכרות את אצבעו יאבד את כל היד, כמובן שאין בעצה ה"רעה" לכרות את האצבע משום "לפני עיור". שהרי בראייה הכוללת יש כאן עצה טובה. על פי זה, יש להכניס לתוך הדיון גם את השיקול הכללי העקרוני של רווח מול הפסד. מה יהיה המחיר של הימנעות מהליכה משותפת, האם תוכלי גם להועיל ולא רק להזיק, האם תוכלי למזער את הנזק ולכוון לקניה פחות גרועה. והאם קירוב באופן כללי יועיל בטווח הארוך (ראי גם שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סי' לה).

באותה מידה של היגיון ומחשבה תחילה יש לנקוט בבואך להגיב על בגדים חדשים של חברתך במחשבה כיצד נכון להגיב צריך גם להתייחס לחובה להוכיח והחובה להפריש מאיסור.[2]

לכן אם יש אפשרות מוטב להגיב בצורה שלא תשתמע כחיזוק חיובי. אפשר לומר "איזה כיף לך שקנית בגדים חדשים" או "איפה מצאת?" וכדומה. ואם ניתן להוסיף "אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות כזה, את מבינה…." אולי יהיה כאן אפילו מוצא הלכתי יפה.

כמובן, תגובה פושרת באה בחשבון כשהמחיר אינו מריבה ומתח אלא נעשית ברוח טובה ובהבנה מלאה. מאחלת לך שתוכלי לנתב בשבילים הצרים הללו ולבחור נכון במשעולי החיים המורכבים והמפותלים.

מיכל טיקוצ'ינסקי

הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים בהיכל שלמה, וראשת תוכנית ההלכה במגדל עוז

[1]https://etzion.org.il/he/%D7%9C%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%AA%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%95%D7%9C

[2]ויקרא, יט, יז; ספר המצוות מצוה קעו; רמב"ם הלכות סנהדרין פרק א הלכה א.

ברצוני לדעת מהי הסיבה שאנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה? - הרבנית בתיה קראוס

השאלה:

ברצוני לדעת מהי הסיבה שאנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה?

תשובה:

שלום רב

את שואלת שאלה מעניינת מה המקורות של המנהג/דין ליטול מים אחרונים.

בגמרא מוצאים לכך שני טעמים מרכזיים:

  1. במסכת ברכות (נג ע"ב) לימדו שצריך לקדש את הידים לפני ברכת המזון כי הידים מזוהמות ולא מכובד לברך כך. ונהגו בכל מקום לנקות את הידיים אחרי הארוחה. כלומר יש מצוות לנקות את הידיים ולהתקדש לפני הברכה.
  2. במסכת חולין (קה ע"ב) "אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה שמלח סדומית יש שמסמא את העינים. כלומר חובה ליטול מים אחרונים משום סכנה.

לגבי הטעם השני נחלקו ראשונים:

הרי"ף [ברכות דף ל"ז ב בדפי הריף] כתב שיש חובת מים אחרונים ללא קשר למלח כי חכמים קבעו אותו כחובה ולכן אנו מקיים אותו ללא קשר לסיבתו.

בעלי התוספות והרמב"ם חלקו על הרי"ף ותלו את דין מים אחרונים במלח סדומית, אך הגיעו למסקנות שונות:

בעלי התוספות [חולין ובערובין יז ע'מ ב] מלמדים שכבר בימיהם לא נהגו במים אחרונים ותלו את הסיבה בכך שדין מלח סדומית אינו רלוונטי משתי טעמים –

  • לא היה מלח סדומים מצוי ביינהם.
  • לא היה נהוג לטבול את האצבעות במלח.

הרמב"ם [ברכות ו' ג'] חושש לכל מלח שמא מעורב בו מלח סדומין שיכול ליצור נזק ולכן דורש נטילת מים אחרונים בכל אכילה ולכאורה גם בימינו.

בזוהר הוסיפו  למצווה טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את הזוהמה, שהיא חלק הסטרא אחרא, ועל ידי כך האדם מוגן מדברים רעים. (זוהר חדש רות פז).

ראינו עם כן שלא הייתה התייחסות מפורשת לסיבה שהטעם הראשון במסכת ברכות אינו תקף, אך יש דיון על תקפותו של הסכנה שיש במלח.

נפנה לפוסקים לבירור ההלכה:

השולחן ערוך מתייחס בדבריו גם לטעם הראשון של זוהמת הידים. בסימן קפ"א פוסק השו"ע (קפא, א) שיש חובה ליטול מים אחרונים. אולם בסוף דבריו (קפא, י) מביא שיש שנהגו לא ליטול מים אחרונים.

השולחן ערוך ממשיך וכותב שגם לנוהגים לא ליטול עדיין הסיבה הראשונה בתוקף ובמקרה שידיו מזוהמות מהאוכל, או שהוא רגיש ומקפיד על נקיון ידיו צריך ליטול ידיו לפני ברכת המזון (שם סעיף י).

עולה מדבריו שהטעם הראשון המדבר על זוהמת הידיים תמיד היה בתוקף בתקופות/במקומות בהם אכלו בידיים. במציאות בה לא אוכלים בידיים אלא בסכו"ם, ונעזרים במפיות טעם זה אינו תקף, למעט במצבים שפירט השולחן ערוך.

לגבי הטעמים הנוספים השולחן ערוך מחמיר שיש ליטול מים אחרונים אך מביא את מנהג המקלים.

.למעשה, דעת רוב הפוסקים, שצריכים ליטול ידיים 'מים אחרונים' ולמרות זאת בעולם רבים ובהם גם יראי שמיים, נוהגים להקל.

מצאתי לקולא זו מספר הסברים: 1. דין מים אחרונים הוא מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל [הרב זלמן מלמד פניני הלכה דיני ברכת המזון ט']. 2. מאחר והשתרש המנהג אצל רבים לא ליטול יש על מה לסמוך שהנטילה היא חומרא. (שו"ת שבט הלוי ד, כג).

בכל מקרה ברור שמי שחש שידיו מלוכלכות צריך לנקות ידיו לפני ברכת המזון. ולכן מי שמתכוון לשטוף את ידיו בסוף הארוחה יש לעשות זאת לפני ברכת המזון .

מי שבמשפחתו נהגו להקפיד על מים אחרונים חייב להמשיך מעיקר הדין.

כל טוב,

בתיה

הרבנית בתיה קראוס היא יועצת הלכה, עו"ס בכירה בתחומי זקנה נכות וקהילה, לומדת ומלמדת הלכה במתן

הרחבה:

יש משפחות בהם רק הגברים נהגו ליטול מים אחרונים והדבר נובע מכך שהחמירו בכך מהטעם המובא בזוהר. ומסורת הלכתית הנוהגת להחמירבגלל טעמי קבלה וחסידות לא החמירו בה לגבי נשים. כמובן שאין מניעה שבמשפחות אלו נשים תקפדנה גם על מים אחרונים. עוד פרטים בדיון זה ניתן לראות בפניני הלכה, ברכות ט – את מוזמנת לעיין בספר בגרסתו האינטרנטית בקישור המצורף.https://ph.yhb.org.il/10-04-09/

סיכום פרטי דינים במים אחרונים נמצאים שם בפרק י

רציתי לדעת כשאני מסיימת מסכת, בסיום אני יכולה לומר קדיש? - הרבנית אושרה קורן

שאלה:
שלום רב,
רציתי לדעת כשאני מסיימת מסכת, בסיום אני יכולה לומר קדיש?
שמעתי לאחרונה שזה יכול להיות אפשרי כי זה אולי לא דברים שבקדושה.
תודה רבה!

תשובה:

שלום וברכה,

ראשית יישר – כח על סיום המסכת, בהחלט הישג ראוי.

לשאלתך בעניין אמירת קדיש, ראוי שמסיים המסכת יאמר את הקדיש .

אמירת הקדיש נחשבת "לדברים שבקודשה" ולכן יש לאומרו במניין של עשרה גברים כמו יתר הדברים שבקדושה שדורשים מנין.

אולם היות הקדיש דבר שבקדושה לא מונע מאישה לאומרו. כדי לומר קדיש יש צורך בעשרה גברים, כאשר יש עשרה גברים גם אישה יכולה לאומרו.

אפרט:

הדיון בנושא זה נכתב סביב קדיש יתום. פוסקים דנו בשאלה לגבי אמירת קדיש יתום על ידי אישה (קדיש יתומה). במסקנה, אם יש מניין של גברים גם אישה יכולה לאומרו. אמירה קדיש יתומה ע"י אישה כבר מקובלת בהרבה קהילות. מקורות על הפסיקה בנושא זה את יכולה לראות בפסק  "קדיש יתומה" באתר בית הלל בקישור הבא  – http://www.beithillel.org.il/show.asp?id=60598#.XEoneFwzbIU. הפסק מופיע גם בספר "ובית הלל אומרים  – פסקי ההלכה של רבני ורבניות בית הלל", עמוד 187.

את שואלת על קדיש סיום מסכת ולא על קדיש יתומה, אבל אינני רואה סיבה לחלק בין קדיש יתומה לקדיש שאומרים בסיום מסכת. אני מצרפת קישור לתשובה שכתבתי בנושא בה מופיעים מקורות מפורטים:  https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-85.

לצד הבירור ההלכתי, חשוב לקחת דבר נוסף בחשבון. יש רגישות שונה בכל קהילה וחברה, לא כולם רגילים שאשה אומרת קדיש ולכן כדאי לבחון עד כמה הקהילה שאת מצויה בה תקבל זאת. אם את צופה מתח, אולי כדאי למצוא חבורה שמכבדת ומעריכה את היותך עושה סיום ואומרת קדיש במעמד.

מאחלת לך לזכות לסיים עוד הרבה מסכתות ,

נועם ה' עליך

אשרה קורן

הרבנית אושרה קורן היא מיסדת וראשת בית המדרש לנשים מתן השרון ברעננה

חבר שלי מתחתן, והוא ביקש ממני להיות עד, ואני מפחד בכל קשר זוגי שהייתי בו לא שמרתי נגיעה. מה אני צריך לעשות? מצד אחד אני רוצה להיות עד, מצד שני אני ממש לא רוצה לפסול להם את הקידושין. - הרבנית מיכל טיקוצ’ינסקי

השאלה:

שלום, וברכות

חבר שלי מתחתן, והוא ביקש ממני להיות עד, ואני מפחד . בכל קשר זוגי שהייתי בו לא שמרתי נגיעה, וגם עכשיו גם חברה שלי אני לא שומר. [בלי להיכנס יותר מידי לפרטים].
מה אני צריך לעשות? מצד אחד אני רוצה להיות עד, מצד שני אני ממש לא רוצה לפסול להם את הקידושין.

התשובה:

שלום וברכה

אני מבינה מאוד את המתח הפנימי בו אתה מצוי, כמי שמאוד רוצה לקבל את ההצעה להיות עד, ולזכות להיות שותף לרגעים הגדולים של חברך הטוב. וגם כמי שבכלליות משתדל ללכת בדרך ההלכה ולהיות מקושר ומחובר לדרך של תורה אך מתמודד עם אתגרים לא קלים בתחום שבינו לבינה. כל זה אל מול ההלכה המבקשת לייקר את מעמד העדות וגם לוודא שהעדים יהיו אמינים ונאמנים. שאלתך תיענה בשלבים, מאחר שחסרים בשאלתך פרטים הנחוצים לצורך הכרעה בעניין:

האם נפסלת להעיד?

לגבי פסולי עדות נאמר בתורה "אל תשת ידך עם רשע" (שמות כג, א). מפסוק זה למדו את פסולו של מי שעובר עבירות -לעדות.

דא עקא, כלל נקוט בידינו ש"אין אדם משים עצמו רשע". על כן, אם העבירות המתוארות על ידך נעשות בצנעה ובהסתר, הרי שאינך נפסל במעשים המתוארים לעדות. וכפי שכתב הטור (חושן משפט סימן לד):

"אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו

הרי שבא לבית דין ואמר שגנב או גזל או לוהברבית…

וכן אם אמר שאכל נבילה

או שבעל בעילה האסורה לו

אינו נפסל

עד שיהיו שם עדים שאין אדם משים עצמו רשע".

לפי דברי ר' שלמה זלמן אוירבך בתשובה שכתב גם לא מוטלת על אדם כזה (שאין עדות שעבר עבירות) החובה להימנע מלהעיד, על אף שהוא יודע בעצמו שעשה עבירות כאלה שאילו הייתה עדות לגביהם היה נפסל מלהעיד, ואלו דבריו:

ונראה לפי זה במי שיודע בעצמו שהוא רגיל בעבירה

אשר אילו בי"ד היה יודע מזה היו פוסלים אותו מלהיות עד,

דאין זה דומה למי שיודע בעצמו שהוא קרוב שצריך ודאי להימנע מעדות …

דשאני הכא דכל זמן שלא פסלוהו באמת כשר הוא

ויכול שפיר להיות עד גם על גיטין וקידושין,

אך אם הוא יודע שגם אחרים יודעים מזה צריך ודאי להימנע מעדות כיון שאם יבואו אח"כ עדים הרי יתברר שהוא פסול למפרע, (שו"ת מנחת שלמה חלק א סי' פב)

 

לגבי אופי העבירה לפי דבריך, האם פוסלת לעדות?

אם מדובר בעבירות מפורסמות וידועות הנעשות בגלוי, אזי יש לדון אם העבירות הללו פוסלות אותך לעדות.העקרון הוא שאם אדם עובר על איסורי תורה (אם עונשן מלקות) אין צורך בהליך מיוחד של פסילה בבית דין, והאדם פסול לעדות גם ללא הכרזה. ואילו אם עבר על איסורי חכמים אזי לא נפסל עד שיכריזו עליו בבית דין שהוא פסול לעדות. במקרה שלך, מדובר לכאורה, בכמה איסורים: ייחוד עם פנויה (איסור חכמים, אבן העזר כב,ב),[1] וקירבה לעריות (חיבוק נישוק וכיו"ב אם היא נידה, איסור תורה) על כן, חשוב גם להבחין בין העבירות השונות ומה מהן נעשה בגלוי.

אמנם, גם אם מדובר בעבירות מן התורה שאינן נצרכות להכרזה והן גוררות פסול לעדות באופן אוטומטי, יש לברר אם המדובר בכל עבירה שהיא או דווקא בעבירות מסוימות.

השאלה שבה דנו האחרונים בעקבות הסוגיה הדנה בנושא זה במסכת סנהדרין היא האם הסיבה לפסולו של רשע היא משום החשש שהוא ישקר בעדותו, וכך סובר למשל, נתיבות המשפט (סימן מו, ביאורים , יז) ובכך מצמצם את רשימת המוגדרים כ"רשע" לעניין פסול עדות. שכן, החשש לשקר בעדות אינו קיים במי שהוא אדם ישר, כמו כן כשמדובר בעדות לקידושין שאינה מצריכה "הגדת עדות" ועל כן, אין בה עצמה אפשרות לשקר יתכן וניתן להקל בעניין זה. אם כן, ניתן היה לבוא ולטעון שהעבירות שאתה מתאר אינן כאלו המעמידות בסימן שאלה את יושרך, ובפרט שהעדות העומדת על הפרק שונה מעדות בכל תחום אחר.

כמובן, עמדתו של נתיבות המשפט אינה יחידה, ולעומתו היו מי שחלקו. לענייננו, שורש הדבר במחלוקת רב ששת ורב נחמן בסנהדרין דף כו לגבי החשוד על העריות. וכך למשל מסכם ערוך השולחן את הנושא של דין "החשוד על העריות" ופסולו להלכה:

ודע דלעניות דעתי היה נראה מתוך סוגית הש"סדזה שבארנו אינו אלא בבא להעיד על הקדושין או על הגירושין דלכן אין אנו מאמינים לו מפני שחשוד לשקר מפני תאותו המזוהמת

אבל כשהיה עד בשעת הקדושין וודאי החשוד כשר מן התורה (אבן העזר, סי' מב, נ)

בשלב הראשון בעל ערוך השולחן מציין שלהבנתו בענייני קידושין וגירושין כשאינו חשוד לשקר הוא כשר לעדות. אך תיכף מוסיף:

אבל גדולי האחרונים לא הבינו כן [עי' חמ"חסקט"ו וב"ש סקכ"א]

והדבר פשוט שיש לילך הכללחומרא והרבה יש לדקדק בזמן הזה בעידי גיטין וקדושין

דהפרוצים באיזה עבירה אפילו עבירה קלה הלא הם פסולים לעדות(שם).

ויתכן גם שיש מקום להחמיר בזה בבחינת "מומר לדבר אחד" גם אם לתאבון, פסול לעדות.[2]

ולעניין פסילת הקידושין, במידה והנך נחשב עד פסול:

הרמ"א (על פי תשובת הריב"ש) כתב שאפילו אם אדם יייחד עדים לקידושין, ויש שם אחרים שראו את המעשה, יוכלו הם להעיד על הקידושין (אבן העזר, מב, ד). בנוסף, כתב החתם סופר שעדות קידושין היא בבחינת "אנן סהדי", שאמנם מעמידים שני עדים, אך הם אינם בודקים שהכלה היא האישה המדוברת וכו'. ואם כן, ממילא ברור לכל שסומכים באופן כללי על הידיעה שנעשו הקידושין. שהכל יודעים שהיו קידושין, והעדות היא בעיקר טקסית.וכדבריו:

"מיהו בלאו הכי נמי נראה לי כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי אין צריך דין עדות

ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים

דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפים

אלא כל אנן סהדי לא צריך כלל" (שו"ת חתם סופר, ח"ג אבן העזר א, ק).[3]

ועולה מדברי שניהם שהקידושין בני תוקף גם אם אחד העדים התברר כפסול, בין אם זה מפני שיש בודאי בקהל עדים כשרים שניתן לסמוך עליהם. ובין אם מפני שהעדות על הקידושין היא עדות רופפת שכן הכל רואים שהאישה התקדשה.

לסיכום: נראה שאם העבירות שתיארת נעשות בצנעה ובסתר, אתה יכול להעיד לחברך. אך אם הם נעשות בריש גליה ולעיני אחרים אזי יש מקום להמנע מעדות, הגם שיש על מי לסמוך שלא להמנע מעדות זו. וכך או כך, אין הקידושין נפסלים בשל צירופך כעד.

יחד עם זאת, למרות הניתוח ההלכתי המאפשר, חשוב לי להדגיש שאין בתשובה זו מימד סלחני. וכי הרבה יותר מראוי לראות בהלכה כמציבה מראה לא נוחה מול עיניך.

מספרים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיה נוהג לומר לעדי הקידושין שכעת, לפני החופה זהו הזמן המתאים ביותר לעשות תשובה, כדי שיהיו כשרים לעדות בלי פקפוקים. מכאן נלמד שאין לקחת את המצב של החטא כמובן מאליו. להיפך, קח את ההזדמנות שנקרה על דרכך ושוב בתשובה. כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.והלואי שתתמיד בתשובתך גם בהמשך. ושכרך הרבה מאוד.

הערה נוספת וחשובה לא פחות: מגיעים לאוזניי עדויותוסיפורים אישיים רבים על הלחצים שבהם נתונות נשים פנויות שלא להקפיד על קלה כחמורה (בלשון המעטה) בענייני נגיעה. עד כדי כך שהיענותן ולחילופין סירובן עשויים לגזור דינן לשבט או לחסד. ועל אף שברור לי לחלוטין שיש סוגי קשרים וחברויות ארוכי טווח שבהם שני הצדדים נופלים לתהומות כאלה ואחרים ובהסכמה. ואף שבידוע שאין חדש תחת השמש, בכל זאת, הרגישות מחייבת להבחין בכך שבחלק מן המקרים אין מדובר אלא בניצול. כמובן שהלכתית הדבר פסול מעיקרו. אך גם חברתית, פסיכולוגית ואנושית מדובר בתופעה חמורה וקשה. שהרי ידוע לכל מי משלם את המחיר הגבוה בתוך קשר שכזה שיש בו מימד לא מבוטל של ניצול מזן השתמש וזרוק. שאלתך עוררה אותי להבנת העומק של הצורך בתיקון חברתי דחוף.

מיכל

 

הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים בהיכל שלמה. וראשת תוכנית ההלכה במגדל עוז.

הערות והרחבות:

[1]לדעת הר"ן אף ייחוד עם העריות שהוא איסור דאורייתא, אינו פוסל לעדות. ראה: ר"ן סנהדרין כו, ב, ד"ה אמר רב נחמן. וראה הט"ז, אבן עזר סי' כב, אות א, שסבר שייחוד עם פנויה שהוא מדרבנן, היינו כשהיא נידה.

[2]ראה ר"ן שם בהמשך.

[3]פסיקת החת"ם סופר בעניין זה אינה יחידאית. הרמ"א באבן העזר סימן מב, סע' ד מביא את תשובת הריב"ש לפיה אפילו ייחד עדים יכולים  אחרים לבוא ולהעיד. ובתשובת עין יצחק ח"ב סי' סד, (אות ה) טוען המחבר שדעתו של המקדש אישה על הכשרים גם אם מייחד עדים. ובשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סי' מו כתב לגבי זוג שנישא על ידי רב קונסרבטיבי ובעדים פסולים שאין זה סוף פסוק. וכי ייחוד העדים אין משמעו שכל הנוכחים האחרים אינם עדים. ייחוד העדים מועיל דווקא להיפך, שאחרים לא מצטרפים עמם. ועל כן אם יש עדים כשרים בקהל סומכים עליהם לקיים את הקידושין  גם אם העדים שיוחדו היו פסולים (רק אם יודעים בוודאות שהיו עדים כשרים בקהל).ואמנם העין יצחק שדן במקרה של יבמה שנישאה ללא חליצה ורצתה להישאר עם בעלה לאחר שתעבור חליצה כדין פסק בשאלתה להקל ולומר שהקידושין לבעלה לא תפסו, מחמת העדים הפסולים שהעידו בקידושין שלהם. זאת על מנת להכשיר את נישואיה מחדש לבעלה לאחר החליצה וכפי שהוא כותב בעצמו שמדובר בשעת הדחק וכדומה. גם הרב עובדיה יוסף דן בענייני קידושין של אישה שהתברר שבעלה הורשע עוד לפני הנישואין בגניבה ונדון למאסר ממושך והיא לא ידעה על כך. גם במקרה שלהם העדים לקידושין לא היו כשרים (בעיקר בני משפחה). הרב עובדיה הכריע בדינה שהקידושין לא תפסו והוא מעלה שם כמה וכמה טענות נגד הפסיקה של החת"ם סופר שהזכרתי (ראו: יביע אומר, ח"ח אבן העזר, סי' ג) כפי שנעשה גם בפסק הדין בעניין עודד גז שניתן לאחרונה. אם כן, עינינו הרואות שהמורכבות של כל שאלה באופן פרטני עשויה להשפיע על פסיקת ההלכה בפועל והשיקולים לכאן ולכאן משתנים ממקרה למקרה.

רבניות "משיבת נפש" עונות לשאלות

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית לחלוטין, עם זאת חשוב לציין את גילכן בשעת השאלה. כל פרט נוסף שתבחרו לשתף יתקבל בברכה. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים. אם אינכן מעוניינות (או מעוניינים) בפרסום השאלה באתר אנא ציינו זאת בפנייתכן, והתשובה תשלח אליכן בלבד.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא בין שבוע לשבועיים.
לתשומת לבכן, השאלות מגיעות למנהלת האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי עניין ופניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.

תשובות הרבניות לשאלותכן יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

*יש למלא את כל שדות החובה

אודות שו"ת "משיבת נפש"

שו"ת "משיבת נפש" הוקם בשנת תשע"ז (2017) על ידי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". השו"ת הוקם לאור הצורך ההולך וגובר לקבל מענה לשאלות הלכתיות ורוחניות מתלמידות חכמים ונשות חינוך תורניות. 

המיזם צמח מתוך השיח הפורה ב"בית הלל", שיח ודיון הלכתי בין רבנים ורבניות.

המיזם פונה לנשים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, ומציע להן בית להפנות אליו את שאלותיהן.

הרבניות המשיבות ב"משיבת נפש" הן בעלות שנות לימוד רבות במסגרות תורניות ואקדמיות ובעלות ניסיון חינוכי בפועל.

כל תשובה נבדקת על ידי מספר משיבות, ועדה מייעצת הלכתית וחינוכית ובמקרי הצורך גם עם פסיכולוגית מומחית שהוכשרה במיוחד עבור המיזם.

במקביל למענה, המשיבות שלנו עוברות השתלמויות בנושאים בוערים ורלוונטיים באופן קבוע.

בראש המיזם עומדת הרבנית יעל שמעוני.

חברי הוועדה מייעצת: הרב יהודה גלעד, הרב שלמ"ה הכט, הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי , הרבנית תמר מאיר, הרב מאיר נהוראי, הרבנית איילת סג"ל, הרבנית תרצה קלמן, הרב עמית קולא, והפסיכולוגית סמדר בן דוד.

יש לך שאלה הלכתית? שאלה בתחום תורני אחר?
רבניות משיבת נפש ישמחו לענות על השאלות שמטרידות אותך.

האתר בהרצה (להערות והצעות לחצו כאן)