משיבת נפש

נשות תורה עונות כהלכה

שאלות אחרונות

אני מופיעה בהצגה בקרוב ובן אמור לתת לי חיבוק כחלק מההצגה, אני לא יודעת איך להימנע מזה - הרבנית אשרה קורן

השאלה

היי
אני דתייה ואני מאוד רוצה להיות שחקנית בעתיד
אני יודעת שזה מקצוע לא פשוט מהמון בחינות ואחת מהן היא שמירת נגיעה…
אני עוד מעט עולה להופעה שבה בן חילוני אמור לתת לי חיבוק ואני לא יודעת איך להגיד לו שזה לא מתאים בלי דרך שבה הוא יפגע…
(זה חלק משחק שמועבר בתוך ריקוד ואני יודעת שאם אני יגיד למורה שלנו משהו היא כנראה תחליף אותי במישהי אחרת ואני מאוד רוצה את התפקיד…
מה לעשות?
דרך אגב,
מה ההגבלות של שמירת נגיעה?  

תשובה

שלום לך יקרה,

ישר כוח על השאלה

את נמצאת בזמן קצר לאחר קבלת עול מצוות, ואת מתחילה לחוות את המשמעות שמחויבות הלכתית דורשת מאתנו. הרצון שלך למצוא את הדרך לשלב בין שאיפותייך להיות שחקנית לבין שמירת ההלכה הינה משמעותית וראויה להערכה.

הרבה דרכים יש לעבוד את ה', ו"בכל דרכיך דעהו", בכל דרך בה אנו פונים עלינו לעבוד את ה', ולמצוא את החיבור לקב"ה שם. (מוסר אביך ב', ב)

חיזוק לרצונך, תוכלי למצוא בדבריו הנפלאים של הרב קוק: 

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להיסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה. ("אורות הקודש", חלק א, עמ קע")

"אי אפשר לשום אדם לכבוש את הכשרונות הטבעיים שלו, מפני איזה מעצור של מצב או של נימוס. ומי שהוא סופר ומשורר בטבע, מוכרח הוא להוציא את כשרונו מן הכוח אל הפועל… ("חדריו", עמ ס"ו)

עצם הרצון לפתח את כישורייך במשחק הוא חשוב ומבורך, ובכך את יכולה לבטא את הכוחות המיוחדים שהקב"ה חנן אותך בהם.

אכן כפי ציינת מקצוע המשחק בעתיד, ואף בהשתתפות בקבוצה מעין זו בהווה, מציבה בפנייך אתגרים. המורכבות עשויה לעלות הן מבחינת התכנים של ההצגה, והן מבחינת גדרים הלכתיים כדוגמת מה שאת מתארת. דווקא בשל כך ישנה חשיבות גדולה להקפדה ושמירה על גבולות. כפי שאת מבינה בשאלתך, אכן ישנו איסור הלכתי במגע אינטימי בין איש ואישה שאינם נשואים. אין מקום להתיר חיבוק, גם במסגרת הצגה. 

להרחבה בנושא מקור איסור המגע וגבולותיו, אני מפנה אותך לתשובה של הרבנית רחל ריינפלד – וכטפוגל בנושא, באתר שלנו:

https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-41.

אני מציעה ליזום שיחה עם מנחת הקבוצה על הגבולות שלך, ואף לבחון על ידי כך את היכולת של הקבוצה להכיל בחורה דתייה. ייתכן כי תוכלי להיעזר במישהו מסביבתך או משפחתך בשיחה מעין זו. אני מציעה לך גם לשוחח עם נשים דתיות העוסקות במשחק וביצירה, ולשמוע על ההתמודדות שלהן. איני יודעת אם ישנה אפשרות כזו לגיל שלך במקום מגורייך, אך דעי כי התחום מתפתח, וישנן מסגרות שונות לנשים דתיות במשחק, בהן ייתכן ותוכלי בעתיד בעזרת ה' למצוא את מקומך. החיים הבוגרים מציבים בפנינו בחירות ואתגרים ולפעמים רצונות וערכים מתנגשים, ובידינו הבחירה והאפשרות לאזן בין הכוחות השונים. אם תרצי אשמח לשוחח איתך בנושא באופן אישי ולסייע באתגרים השונים.

אני מברכת אותך בהמשך דרכך, ומאחלת לך להשכיל ולסלול את דרכך הייחודית מתוך שמחה ומתוך מחויבות הלכתית.

בברכה,

אשרה

הרבנית אשרה קורן מייסדת וראשת בית המדרש לנשים מתן השרון ברעננה 

לקריאה נוספת על מקור האיסור וגבולותיו: הרב יובל שרלו- באתר הישיבה "אורות שאול" https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=6043

האם מותר לעשות איפור קבוע? אני רגישה לחומר והוא תמיד נוזל לי. - הרבנית רחל קרן

שאלה:

האם מותר לי לעשות איפור קבוע? ( פס במקום אייליינר)? אני רגישה לחומר והוא תמיד נוזל לי…תודה רבה!!

תשובה:

שאלתך נוגעת באיסור הקעקע הכתוב בתורה:(ויקרא יט, כח): "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'", והאם איפור קבוע (הנעשה על ידי החדרת צבע מתחת לעור וכרוך בהוצאת מעט דם) הוא כתובת קעקע האסורה בתורה? 


תשובה בקצרה: (התשובה בהרחבה יחד עם המקורות מובאת בסוף הדברים)

 שורש האיסור בתורה הוא על כתובת קעקע כחלק מעבודה זרה. (טור יורה דעה קפ) על כתובת קעקע כיום, שאינה נעשית לשם עבודה זרה, חל איסור לדעת רבים, משום שנעשית כדי להידמות ל"חוקות הגויים". (אגרות משה יורה דעה ח"ב, נג).

השאלה האם איפור קבוע נכלל באיסור זה?

יש פוסקים שהחמירו בכך, למשל: הרב שמואל ווזנר, כ"סרח קעקוע" – הפעולה דומה – החדרת צבע מתחת לעור. הרב יצחק עראמה רואה בכך קעקוע ממש ואוסר. לעומתם – יש המתירים, למשל: הרב עובדיה יוסף, הרב דוב ליאור, מפני שלאחר זמן,  גם אם שנים, האיפור דוהה ונעלם, ואין בו כתיבת אותיות ואינו לשם עבודה זרה. הרב אשר וייס מתיר במקום שיש צורך – עוגמת נפש בגלל מראה וכדו', מפני שהתהליך של האיפור אינו דומה לגמרי לקעקוע. 

נראה שניתן לסמוך על המתירים, בעיקר אם יש צורך בדבר. 

בברכה,

רחל קרן

הרבנית רחל קרן היא ראש בית המדרש במדרשת עין הנצי"ב

הרחבת התשובה:

כאמור, איסור הקעקע נזכר בתורה בפרשת קדושים (ויקרא יט, כח): "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּבָּכֶם אֲנִי ה'". אמנם יש המפרשים שמדובר באיסור על פעולה הנעשית בהקשר של אבלות על מת (לנפש = על מת. כך אבן עזרא על הפסוק)  אך בגמרא נלמד איסור הקעקוע כאיסור כללי, ולאו דווקא בהקשר לביטוי אבלות:  

מסכת מכות (כא, ע"א): משנה: הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב – אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם את השם שנאמר: "…וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'"

הטור (יורה דעה קפ) מבאר שאיסור נובע מ"חוקות הגויים", מנהגם של גויים לקעקע את עורם כחלק מע"ז . בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב, נג) טוען הרב פיינשטיין שמאחר שקעקוע הפך לדבר שכיח ומקובל בחברה המערבית, שוב הפכה "כתובת קעקע" לאסורה מטעם זה של "חוקות הגויים", כע"ז. 

יש המסבירים את טעם האיסור– בפגיעה בגוף כפי שנברא, ויש הרואים בקעקוע ביטוי של עבדות, כפי שאכן נעשה בדורות עברו לעבדים, וכלפי עמנו – על ידי הנאצים. 

לגבי גדר האיסור: 

בדיון בגמרא (שם): "אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עד דיכתוב 'אני ה" ממש [כלומר: האיסור הוא רק אם כותב בקעקע את שם ה' המפורש על גופו]. אמר ליה: לא כדתני בר קפרא: אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים, שנאמר 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה" אני ה' ולא אחר. [האיסור דוקא על כתיבת שם כלשהו של ע"ז]."

המחלוקת בגמרא היא מה נלמד מצירוף המילים "אני ה'" לאיסור: מה היא אותה "כתובת קעקע האסורה – האם כתיבת ה' המפורש על גופו, או כתיבת כל שם של ע"ז. 

בהמשך הגמרא משתמע שהעושה קעקע וכוונתו לשם רפואה –מותר, ובלשונם: "מותר לו לאדם שיתן אפר על גבי מכתו … כל מקום שיש שם מכה מכתו מוכיח עליו" [שלא נעשה לשם ע"ז]. (מכות כא, א).

הפוסקים חולקים-  האם יש משמעות לסדר הפעולות – קודם כתיבה ואחר כך החדרה לעור או אין משמעות לסדר?

את אופן הפעולה מפרש רש"י (שם): כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואחר כך מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים. 

תיאור הפעולה ברש"י נראה דומה לפעולה הנעשית לצורך איפור קבוע.

הרמב"ם (הלכות ע"ז יב, יא) משייך את איסור הקעקע לעניין עבודה זרה והתהליך הפוך:  קודם שריטה ואחר כך מילוי בצבע, וזה האיסור מדאוריתא. . ואם לא כתב – פטור, אבל אסור. סדר זה מופיע גם אצל הרא"ש (פסקי הרא"ש. מכות ג, ז). ואם הסדר אינו כך – פטור. לדעת הריטב"א, אשר דן בדברי רש"י (ריב"ן) וברמב"ם אין הבדל בסדר הפעולות, ואין הבדל אם כתב או עשה רישום אחר. 

ומכאן עולה השאלה: האם עצם הפעולה של החדרת צבע באופן קבוע – אסורה, גם אם לצרכי נוי וקוסמטיקה, או האיסור הוא רק כאשר נכתב דבר בכוונת עבודה זרה? האם צריך להיות רשום בה שם ע"ז? ואם לוקה רק כשמדובר בע"ז, האם בסתם – פטור אבל אסור, או שמותר? 

בדברי ר' ירוחם מהראשונים נראה שאין איסור במצב זה:
"אסור לכתוב כתובת קעקע בבשרו, כלומר, לחקוק רושם בבשרו, שכך היה דרך עובדי עבודה זרה ולוקה עליו מן התורה… ומותר לשום אפר מקלה על מכתו,דמכתו מוכחת עליו שאינו עושה לשם עבודה זרה.  כך פשוט (רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה, נתיב יז, חלק ה, דף קנט, טור ב) מדברי רבנו ירוחם אפשר להסיק שאם אין כוונה לע"ז – מותר. 

אולם בשולחן ערוך עולה שאסור (בשולחן ערוך, יורה דעה סימן קפ סעיפים א – ד: )

א: כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים:ב: עושה כן על בשר חברו אותו שנעשה לו פטור אא"כ סייע בדבר:

ג: מותר ליתן אפר מקלה על מכתו:

ד:הרושם על עבדו שלא יברח פטור (ונראה דלכתחילה מיהא אסור) (דעת עצמו).

מדברי שולחן ערוך עולה שכל כתובת קעקע אסורה. 

בעל "הלבוש" מביא מקרה נוסף כתובת קעקע על עבד שברור שאינה משום עבודה זרה אך אוסר גם אותה מדרבנן. הלבוש מתיר רק ענייני רפואה (לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, סימן ק"פ).

ומותר ליתן אפר מקלה על גבי מכתו, דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה כן משום חוקותיהם אלא לרפאות המכה…. והרושם על עבדו לעשות בו זה לסימן שלא יברח – פטור, שהרי לא משום חוקת הגוים הוא עושה. מכל מקום לכתחילה אסור לעשות כן מדרבנן אפילו בעבדו.

וכך גם בפתחי תשובה (שם)

מדברי שו"ע ונושאי כליו נראה שניתן להבין שגם האיפור הקבוע – אסור, כי גם בו מחדירים צבע תחת העור כדי לתת צבע סביב העין או על גבי השפתיים וכדומה, כמו שעושים בכתובת קעקע. 

על פניו מעיון במקורות אלו יש בעיה באיפור קבוע. 

(דיון נרחב על פי המקורות הנזכרים לאסור – ר' יצחק עראמה "בארות יצחק". סימן יח. )

הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר. ח"ב סימן נו) דן האם האיסור חל רק על כתיבת אותיות, או גם בצבע וציור ומכריע שאין הבדל, אולם פוסק שיש מקום להקל מסיבות של צורך גדול – צלקת וכדו', או שנגרמת לה עוגמת נפש או בעיה בחיי הנישואין. השיקול להקל הוא משום שהקעקוע לא נשאר לנצח, משום שאין בו כתיבה ואין בו כוונת ע"ז, ומשום שלרפואה, מותר, וכאן מדובר ברפואת הנפש.

הרב עובדיה יוסף דן באיפור קבוע ומראה מדוע בכל זאת ניתן להקל כאן

הרב עובדיה יוסף ב"טהרת הבית" (חלק ג. דיני חציצה הערה י') פוסק להקל בעניין איפור קבוע מפני כמה ספיקות שיש בעצם האיסור בזה. שהרי דעת כמה ראשונים שלא אסרה תורה אלא כתיבת שם עבודה זרה על גבי העור, שכך הייתה דרכם של עובדי עבודה זרה, לרשום שם עבודה זרה על גבי עורם על ידי קעקוע, כדי להראות דביקותם בעבודה זרה שלהם. (כפי שראינו בדברי ירוחם). ועוד שיש פוסקים שלא אסרה תורה אלא כתיבת אותיות או ציור שלם, מה שאין כן באיפור קבוע שבודאי אינו שם עבודה זרה, וגם אינו אותיות. ואף שלהלכה נראה לאסור אפילו כתובת קעקע שאינה שם עבודת כוכבים ואינה אותיות בכלל, מכל מקום לעניין איפור קבוע יש עוד טעם להקל בזה, מפני שאינו קבוע כל כך, שהרי אחר כמה שנים הולך הרישום ונעלם, מפני שאינו נרשם עמוק בבשר האדם אלא רק תחת שכבת העור הראשונה, ובאופן כזה יש מקום להקל. (כאן יש מקום להעיר שאיפור קבוע נעשה תחת שכבות נוספות של העור ולא רק האפידרמיס – השכבה העליונה ומשום כך הוא נהיה קבוע. אבל לאחר מספר שנים הוא יורד ומשום כך אינו כקעקוע). 

מסכם הרב עובדיה יוסף נראה לו שאף אשה העושה איפור כזה לצורך נוי ויופי, יש לה על מה שתסמוך ואינה עושה איסור, ואם עושה כן לצורך כיסוי וטשטוש צלקת או להשלים צורת שיער בגבות, יש להקל בזה אף לכתחילה.

מכל הנ"ל עולה שאפשר יהיה לעשות איפור קבוע כאשר יש צורך בדבר – רגשי, או גופני. 

הערה נוספת:  לגבי שאלת החציצה בעת טבילה במקווה: 

כאשר אישה טובלת במקוה, היא צריכה לבדוק את עצמה היטב היטב מכל דבר של חציצה, שהרי אם יהיה עליה דבר החוצץ בינה לבין המים – כי אז הטבילה איננה טובה. 
וכתוב בשולחן ערוך סימן קצ"ח: 
"צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ…" 
חציצה הינו דבר שאשה מקפידה עליו להסירו, וכן שמכסה חלק ניכר מגופה. אבל כלל גדול בענייני חציצה – כל העשוי לנוי אינו חוצץ. רק דבר שמקפידה להסירו – חוצץ. כך פוסקים הרב מרדכי אליהו ב"דרכי טהרה"והוא מחריג את האיפור הקבוע, גם אם מחזיק כמה שנים, והרב אלישיב קנוהל (איש אשה עמ' 114-115). הרב זכריה בן שלמה ב"אורות הטהרה" מתייחס גם לקעקוע שאף הוא אינו חוצץ, וכן לאיפור קבוע שהוא "קעקוע זמני" אשר בודאי אינו חוצץ – זה דבר שאין בו ממש ואי אפשר להסירו בדרך רגילה. 

אני בהריון מתקדם, ואני רוצה לדעת אם אני צריכה לצום בט’ באב אשר נדחה השנה ליום ראשון? הרבנית מיכל טיקוצ’ינסקי

השאלה: 

שלום וברכה, 

אני בהריון מתקדם, ואני רוצה לדעת אם אני צריכה לצום בט' באב אשר נדחה השנה ל-11 באוגוסט, כאשר תאריך הלידה המשוער הינו ב-12 באוגוסט. ראיתי תשובה אחרת באתר במענה לאישה מניקה שבה היה כתוב כי אותה אישה מניקה היא בגדר חולה ואין היא צריכה לצום ואף לא לאכול בשיעורים. רציתי לברר אם התשובה חלה גם כלפי כשאני עוד לפני הלידה. 

תודה רבה ותזכו למצוות! 

 

 

תשובה:

שלום וברכה

טוב מאוד ששאלת, תמיד צריכים להיות ערים לכך שיתכנו הבדלים הלכתיים בין מקרה למקרה. 

לגופו של עניין, תשעה באב הוא בגדר של תענית חמורה מצד העובדה שמדובר בצום המתחיל מבעוד יום ובכך שמקור תוקפו של הצום הוא מדברי סופרים. יחד עם זאת, בשנה הזו שבה תשעה באב נדחה ליום עשירי באב נוהגים להקל יותר. ובמקרה שלך ספציפית, אישה בהריון ממש לפני הלידה צריכה לשמור כוחות לקראת הלידה וכן רופאה שהתייעצתי איתה קבעה שהתייבשות לפני לידה עלולה לעלות בסיכונים. לנוכח הנסיבות הללו, את פטורה מן הצום. כך מקובלני מבית אבי ז"ל וכך הורו פוסקים רבים (הרב נבנצאל, הרב עובדיה ועוד) ואף הרב אליעזר מלמד הורה שמעוברות פטורות מלצום תשעה באב נדחה אם הן חלשות. אמנם, ראוי שלא לעשות סעודות גדולות ולא לאכול מעדנים ויש להקפיד על הלכות האבילות האחרים.

שתהיה בע"ה לידה קלה.

מיכל

הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים בהיכל שלמה וראשת תוכנית ההלכה במגדל עוז.

הרחבות:

א. בכלליות כתוב בגמרא שנשים מעוברות ומיניקות חייבות בתענית תשעה באב

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד ב

דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים

(וכך נפסק ברמב"ם בהלכות תעניות פרק ה הלכה י).

ב. הסיבה להקלות בתשעה באב נדחה הוא משום שהצום הוא רק בגדר "תשלומים" לצום תשעה באב. כך כתב המהרש"ם וכך מקובל:

שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן שסג

ובגוף הדבר אם יום הנדחה הוא רק תשלומין לט"ב נראה דגם להקל קיי"ל דהוי רק תשלומין. שהרי בסי' תקנ"ט מבואר דבעל ברית אינו מתענה ביום הנדחה משא"כ בט"ב עצמו.

ג. בשולחן ערוך הובאה הקלה אחת מפורשת לתשעה באב נדחה, שבעל ברית אוכל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנטסעיף ט

ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתולפי שיום טוב שלו הוא.

המשנה ברורה מוסיף על בעל הברית את הסנדק והמוהל וכן את אמו של התינוק.

ומוסיף שם הביאור הלכה:

וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:

לדעה זו, רק אם יש מיחוש קצת מותרת המעוברת לאכול. אולם, הילקוט יוסף כותב בקצרה:

וכל שכן שיכולות המעוברות ומניקות, וכן יולדות, להקל באופן שחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחה לאחר השבת

  • וזו תשובת הרב עובדיה בחלק החשוב לענייננו: שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן מ

נראה להוכיח שכל זה דוקא בתשעה באב שחל בזמנו, אבל כשהוא דחוי, יש לפטור את המעוברות ומניקות מלהתענות, כי הנה בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ט סעיף ט') נפסק, שבעלי ברית, שהם המוהל, הסנדק, ואבי הבן, כשחל ברית מילה בתשעה באב דחוי, מתפללים מנחה גדולה בעוד היום גדול, ואוכלים ושותים, לפי שיום טוב שלהם הוא. ומקור הלכה זו, במרדכי (סוף תענית) בשם רבינו יעב"ץ, שעשה מעשה רב בזה. וכן כתבו בספר הרוקח (סימן קי"ג), והאור זרוע חלק ב' (סימן ת"מ), והגהות אשרי (מועד קטן כ"א ע"א), ושו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ח'), ועוד. והנה מבואר בחידושי הריטב"א (תענית לא ע"א) שבעל ברית או חתן אינם רשאים להפסיק תעניתם בארבע צומות אף על פי שיום טוב שלהם הוא, שמכיון שהם ימי תענית צבור, לא אתי עשה דיחיד שיום טוב שלו הוא, ודחי עשה דרבים של תענית צבור. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה), וכן כתב הטורי זהב (בסימן תקמ"ט). ובשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן ל"א) ועוד אחרונים. נמצא שתענית של תשעה באב דחוי קל יותר מתעניות צבור האחרות כשחלו בזמנן, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם. והואיל ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם, מכל שכן שפטורות מלהתענות בתשעה באב דחוי…וכן הסכימו האחרונים, בודאי שדין שלש צומות בזמנם חמור יותר מדין תשעה באב דחוי, ואם כן העיקר שיש לפטור מעוברות ומניקות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ובפרט בזמנינו שירדה חולשה לעולם

ד. יש פוסקים שסברו שרק אם חשה חולשה וכיו"ב לא תצום (כמו הרב מלמד שהזכרתי בגוף התשובה), אולם במקרה כזה של ערב לידה אין לחשוש לכך.

בתי מתחתנת, האם מותר לי לגעת בחתן שלי כמו בבנים שלי (אני מרגישה שהוא כמו הבן שלי) או צריך להתייחס באופן אחר? - הרבנית חני פרנק

השאלה:

ברצוני לשאול, עד כה התחתנו מילדינו רק בנים. ובשעה טובה ביתי התארסה ומתחתנת בקרוב. לכלות שלי אני מתייחסת ממש כבנותיי. כעת בפעם הראשונה יש לי חתן(ואנו מרגישים שיש לנו בן חדש למשפחה) רציתי לשמוע התייחסויות הלכתיות איך אני אמורה להתייחס לחתן של ביתי מבחינה פיזית (חיבוקים וכדומה..). האם ממש כמו אל הבנים שלי או באופן שונה?

תשובה:

שלום וברכת מזל טוב לשואלת היקרה,

אשרייך שאת נוהגת בכלותייך כבנותייך ואשרייך שאת חשה ברצון לנהוג כך גם כלפי חתנך הטרי. אין ספק שהדרך הזו ראויה ונכונה מאוד, כדי לקיים קשרים טובים הן שלכם ההורים עם בני המשפחה החדשים שאתם זוכים לקבל למשפחתכם והן עם ילדיכם שנישאים ומרגישים שגם בני הזוג שבחרו רצויים ומקובלים במשפחתם.

עם זאת, צריך לזכור שההלכה מגבילה אותנו במגע של חיבה עם בני המין השני, וההגבלה הזו חלה על כולם, למעט אב ובתו ואם ובנה. יוצאי הדופן היחידים בהקשר הזה, וגם הם נתונים במחלוקת הפוסקים, הם סב ונכדתו, שהרי בני בנים הרי הם כבנים. לכן, גם אם את מרגישה קשר רגשי כמו של קרבה ראשונה כלפי חתנך הטרי, עדיין מבחינה הלכתית אסור שיהיה ביניכם מגע פיזי, גם אם הוא מגע דומה לחיבת אם לבנה ולא למגע של חיבה בהקשרים מיניים. באותה מידה, כמובן שגם לאישך אסור לחבק את כלותיכם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש דרכים רבות שאינן פיזיות להביע חיבה כלפי הזולת, ומתוך החום ששידרת כבר בשאלתך אני סמוכה ובטוחה שתמצאי את הדרכים הראויות להביע את החיבה לחתנך.

אני מאחלת לכם אהבה ואחווה ושלום ורעות גם בין ילדיכם לבני הזוג שלהם וגם ביניכם לבין הבתים החדשים שילדיכם מקימים.

חני פרנק

הרבנית חני פרנק היא יועצת הלכה, מקימת סניף מתן השומרון ורכזת תוכן ידעיה

הרחבה:

בפרק י"ח בספר ויקרא, בתוך פרשת העריות, נמצאים הפסוקים הבאים:

(ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה':

(יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָה לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:

(כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ:

מפסוק כ' מובן שיש איסור להיות ביחסי אישות עם אשת איש. האיסור בפסוק ו' ובפסוק י"ט הוא במחלוקת הפוסקים גדולה, האם דין "לא תקרב" מהתורה שייך רק לגבי יחסי אישות, כפי שסובר הרמב"ן,[1] או שהוא חל גם על קרבה של חיבה שמביאה ליחסי אישות, כפי שסובר הרמב"ם[2] על פי המדרש בספרא.[3] מפסוק ו' לומדים שהאיסור אינו רק על אישה נידה, אלא חל על כל העריות האסורות, ובתוכן גם על איסור אשת איש. גם אם נפסוק לפי הרמב"ן, עדיין מגע של חיבה יהיה אסור מדברי חכמים, כסייג לתורה, וממילא אין לעבור עליו.

ברור שהיחס בין חמות לחתן, הוא יחס של ערווה אסורה. ולכן יהיה אסור לחמות לחבק את חתנה. זאת בשונה מהמגע בבניה הבוגרים, שהרמב"ם והשו"ע התירו אותו, אבל גם בהיתר הזה הם הכניסו סייגים (שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיףז):

המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם,  אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה. כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר, וכן האם עם בנה, כל זמן שהם קטנים. הגדילו, ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערה צמח (יחזקאל טז, ז), זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה. ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה, או שנתקדשה, וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף על פי שהם קטנים, משהגיע ליכלם מהם, אין ישנים עמהם אלא בכסותן.

לשון השולחן ערוך כאן, שהעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א, ברורה, שגם כאשר מדובר באחת מהעריות שלא מעוררות מינית את האדם, מתוך קרבתו המשפחתית אליהן, עדיין אסור יהיה לו לחבק ולנשק אותן, למעט אב לבתו ואם לבנה. וכפי שכתבתי לעיל, יש מי שמתירים כאן גם סב ונכדתו.[4]מכאן פשוט שאם אפילו קרובות מדרגה ראשונה כמו אחיות נאסרו, חמות וחתן על אחת כמה וכמה.

הערות שוליים:

[1]השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות לא תעשה שנג:

והנה הרב (הרמב"ם) מצא הברייתא הזו המפורשת ותלה דבריו באילן גדול. אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערוה כגון חבוק ונשוק לאו ומלקות… אבל אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא. והרבה מאד כן בסיפראובסיפרי.

ודע כי הקריבה לאשה בכתוב תאמר על הביאה כענין (דבריםכב) ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים וכתיב (ישעי' ח) ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן…

[2]רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א:

כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שנג:

והמצוה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח"מיח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה. ולשון ספרא [פי"גה"ב (בד"חהט"ו)] לא תקרבו לגלות אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב אין לי אלא בנדה בל תקרב ובל תגלה ומניין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו תלמוד לומר לא תקרבו לגלות. ושם (ה"חובד"חהכ"א) אמרו ונכרתו הנפשות העושות מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תקרבו יכול יהו חייבין כרת על הקריבה ת"ל העושות לא הקרבות. וכבר נכפלה האזהרה באיסור אלו הדמיונות ואמר (שם) לבלתי עשות מחוקות התועבות…

[3]ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יג:

(ב) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה,  אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא תקרב תלמוד לומר לא תקרב אין לי אלא נידה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרב וובל תגלו, תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, אני ה' אני נאמן לשלם שכר.

[4]ראו פתחי תשובה אבן העזר סימן כא ס"קה:

האב לבתו. עבה"ט (עיין באר היטב) דה"ה (דהוא הדין) בת בתו; ועב"ש ס"ק י"ד (ועיין בית שמואל סעיף קטן י"ד) שהקשה דהא (שהרי) הר"ן כתב בת ותנן (שנינו) בת בתו לא תנן, ובשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש מנ"ל (מניין לנו) להקל בבת בתו? וטרח ליישב ע"ש (עיין שם)… 

בעקבות שיפוץ, איזה דרך לחימום מים עדיפה מבחינת חימום בשבת – חשמל, גז, דוד שמש? - הרבנית עידית בר טוב

השאלה:

שלום,
אנחנו משפצים עכשיו דירה, ואנחנו צריכים לבחור דרך לחימום מים (חשמל, גז, שמש או שלושתם). האם בגלל חימום מים בשבת עדיף פתרון חשמל?
האם יש דרך שמאפשרת שימוש במים חמים מדוד חשמלי (אולי פתרון של מכון צומת או משהו)?
בדוד שמש אנחנו נוהגים כמו השיטות המקילות שמאפשרות שימוש בשבת.
תודה רבה.

תשובה:

שלום לך, ברכותי לרגל השיפוץ.

בעניין חימום מים, אכן קיימות שלוש האפשרויות שציינת. השימוש הרווח ביותר בארץ נעשה בדודי שמש בשילוב עם חימום ע"י חשמל (בויילר) לימים מעוננים, או בדוודים חשמליים בלבד. שימוש במערכת גז (יונקרס) רווח פחות, מה שמביא לכך, שרבים מפוסקי זמנינו לא נדרשו לעסוק בשאלת התאמתם לשימוש בשבת.

ככל הידוע לי, מערכת חימום המים בגז מופעלת באופן חשמלי באמצעות חיישן, המגיב לירידה בלחץ המים עם פתיחת הברז. ישנם חיישנים המדליקים להבה, וישנם כאלה אשר מגבירים עצמה של להבה קיימת. בשני המקרים פעולת האדם גורמת באופן ישיר להפעלת החישן, ולכן אסורה בשבת.

לגבי שימוש בדוד חשמלי, כאשר הדוד פעל לפני שבת, ובשבת הוא כבוי, כל עוד המים אינם מגיעים לחום שהיד סולדת בו (לכל היותר 45 מעלות), לכל הדעות מותר להשתמש במים, מפני שאין בכוחם לבשל.

כאשר ישנו ספק אם המים שבדוד לוהטים (מפני שהדוד לא דלק שעות מרובות), כתב הרב מלמד (פניני הלכה הלכות שבת הרחבות פרק י' סעיף כד), כי ניתן להתיר זאת, כאשר הדוד דלק לפני כניסת השבת, זאת משום שמדובר ב"דבר שאינו מתכוון", כלומר, האדם משתמש במים שהוחמו מבעוד יום, ושימוש זה מותר. אולם הוצאת המים מביאה לכך שמים קרים ייכנסו לתוך הדוד ויתערבו במים הרותחים שבתוכו, מה שיביא לבישולם. בישול זה הוא מלאכת שבת, שאסור לעשותה. אך במקרה המדובר, אין כוונתו של האדם הפותח את הברז, לגרום לחימום המים הקרים, וגם אין וודאות, שכך אכן יקרה. לכן מותר להשתמש במים הללו ללא חשש. (כל זאת כמובן כאשר הדוד כבוי בשבת). ועוד, כאשר גוף החימום החשמלי אינו פועל, אף על פי שישנם בתוך הדוד מים חמים, המים הקרים שייכנסו לתוכו, יתחממו בגרמא בלבד, ולא בפעולה ישירה של האדם.

כדאי לדעת, שלאחרונה פיתחו במכון צומ"ת פתרון טכנולוגי, שמאפשר שימוש במים שהתחממו בשבת בדוד חשמלי. פתרון זה כולל ווסת טמפרטורה, אשר ימנע מהדוד לחמם את המים מעבר לחום שהיד סולדת בו, ועקיפת הקשר הישיר שבין הווסת וגופי החימום, כך שפיקוד אלקטרוני מפעיל את גופי החימום בתדירות קבועה ובפרקי זמן קצובים, ואינו מושפע מפעולת האדם, פותח הברז.

בשאלתך כתבת שאתם מקלים בענין דוד שמש. הרחבה הלכתית בנושא זה מצורפת בסוף התשובה.

לכן בסיכום נראה  כי דוד שמש הינו המומלץ ביותר (גם מבחינה אקולוגית, וגם כאמצעי החסכני ביותר), דוד חשמל, הדולק בשבת, מותר לשימוש רק בצירוף ההתקן של מכון צומת, ומערכת גז אינה אפשרית לשימוש בשבת.

אני מאחלת לכם שהשיפוץ יעבור בקלות ובס"ד.

עידית

הרבנית עידית עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית במכון 'עיתים' ובתנועת 'משים למען המקדש'

הרחבה בעניין דוד שמש:

התורה אסרה לבשל באש וב"תולדות האש" (חפץ שהתחמם ע"י האש, והוא חם דיו כדי לחמם בעצמו). בישול ע"י חום השמש מותר, אך חכמינו גזרו איסור על בישול ב"תולדת החמה", למשל בגד, או כלי שעמדו בשמש, והם לוהטים (מס' שבת דף לח ע"ב-לט ע"א, שו"ע אורח חיים סי' שיח, ס"ג). יוצא מכך, שהגדרת חימום המים בחמה או בתולדות חמה, היא שתכריע לאסור או להתיר שימוש בדוד שמש בשבת.

פוסקים רבים סברו כי מדובר בבישול בחמה, ולא בתולדות החמה, מפני שתפקיד הקולטים הוא לרכז את קרני השמש בלבד, ועיקר החימום לא נעשה באמצעות החום שלהם (הרב קאפחבקובץ זיכרון הראל, עמ' 113-117, ציץ אליעזר חלק ז סי' יט, וחלק ח סי' יד, הר צבי אורח חיים חלק א סי' קפח, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד, שמירת שבת כהלכתה במהדורה ראשונה פרק א סכ"ט) . לעומתם יש מי שראה בצינורות המים תולדות חמה ולכן אסר שימוש זה בשבת (מנחת יצחק חלק ד סי' מד, אז נדברו חלק א סי' לד). מעבר לכך, בשמירת שבת כהלכתה מהדורה שניה, לא חוזר בו המחבר מסברתו, אך נוטה להחמיר בשימוש בדוד שמש, שמא יטעו וישתמשו בעקבות זאת גם במים שחוממו בדוד חשמלי (פרק א, סמ"ה הערה קכ"ז בשם הרב אוירבך).

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת, הוא חימום המים הקרים, הנכנסים אל הדוד ע"י המים שהתחממו מן השמש. מכיוון שבפתיחת הברז נכנסים מים קרים לתוך דוד השמש, נשאלת השאלה האם חימום מים אלה נחשב כבישול בשבת, או לא.

בישול זה נעשה בתולדת חמה, ונכלל לכאורה בגזרה, אולם האדם המשתמש במים החמים אינו מעוניין בתוצאה הנלווית של כניסת מים קרים ובישולם, ולכן מדובר בדבר שאינו מתכוון. מלבד זאת אין ודאות שאכן כך יקרה (פסיק רישא), מכיוון שאיננו בטוחים שהמים החמים יגיעו לטמפרטורה של יד סולדת (שבכוחה לבשל), ואף אם ברור שהמים חמים במידה רבה, זהו פסיק רישא דלא ניחא ליה (שהרי כניסת המים הקרים מקררת את כל הדוד) באיסור דרבנן, שמקילים בו לכתחילה (תרומת הדשן סד, שו"עאו"ח סי' שכ, סי"ח, באר יצחק אורח חיים סי' טו, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד). ואף מי שמחמיר בפסיק רישא דלא ניחא ליה מדרבנן (מגן אברהם סימן שיד ס"ה, משנה ברורה סימן שיד, סי' יד) מתיר כאשר מדובר בשני דרבנן –  בישול בתולדות חמה, שאיסורו מדרבנן, ועשייתו בגרמא.

התשובה נכתבה על ידי הרבנית עידית ברטוב עוסקת במחקר וכתיבה הלכתית במכון 'עיתים', ובתנועת "נשים למען המקדש"

האם הלכתית, מותר לפרסם להורים כי בית הספר גובה סכום כסף עבור פעילות מסויימת, ובפועל להשתמש בחלק מהתשלום עבור פעילות אחרת? - הרבנית יעל שמעוני

השאלה:

יש לי שאלה בענייני תשלומי הורים למוסד חינוך דתי.

חוזר מנכ"ל משרד החינוך לעניין תשלומי ההורים קובע כי "התשלומים ייעודיים ואין להעבירם מסעיף לסעיף."

האם הלכתית, מותר לפרסם להורים כי בית הספר גובה סכום כסף עבור פעילות מסויימת, ובפועל להשתמש בחלק מהתשלום עבור פעילות אחרת?

האם התשובה שונה במידה וועד ההורים אשר את ההעברה בין הסעיפים

יצויין כי גם הפעילות המקורית וגם הפעילות האחרת הינן לטובת התלמידים.

תשובה:

שלום וברכה,

את מעלה נושא מורכב מאוד מתוך עולם דיני הממונות.

התשובות לשאלות שאת מעלה תלויות בפרטים נוספים שלא פרטת. כמו כן בדיני ממונות ישנן שני צדדים או יותר לדיון ולכן יש בעיה מובנית לענות לשאלותיך.

ההלכה קובעת כלל, שאין למשיב להשיב תשובות בנושאים שבדיני ממונות מבלי לשמוע את הצדדים השונים. כפי שפוסק הרמ"א (חושן משפט י"ז, ה), זו אינה התנהלות נכונה גם כאשר התשובה מסייגת עצמה ומבהירה שאין היא בגדר פסק מחייב, מטעמים שונים המפורטים שם.

אם ברקע שאלתך עומד סכסוך בין הורים לבין בית הספר אני ממליצה להמשיך לנסות להידבר. אם דיבור ישיר לא צלח בינתיים אולי עדיף לפעול בעזרת גורם מתווך. אם אין התקדמות בפתרון הסכסוך אני ממליצה לפנות לדין תורה. קבלה של תשובה כזו או אחרת ממי שלא שמע את המצב על כל צדדיו לא תועיל, ואף עשויה להזיק.

אם הגעת למסקנה שאת מעוניינת בדין תורה אני ממליצה על בתי הדין של "ארץ חמדה – גזית". ניתן לראות פרטים וליצור קשר דרך האתר, בקישור המצורף: http://www.dintora.org/inner/43

בהצלחה

יעל שמעוני

הרבנית יעל שמעוני היא ר"מית ושסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת שו"ת משיבת נפש

הרחבה:

רמ"א חושן משפט סי' י"ז סעיף ה (על בסיס דברי הריב"ש): "ולא יכתוב שום חכם פסק לאחד מבעלי הדינין בדרך א"כ, או שיכתוב לו דעתו בלא פסק, כל זמן שלא שמע דברי שניהם, שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר; גם משום שאח"כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך, ואיכא זילותא לחכם".

האם יש בעייתיות בהצטרפות למניין מאולתר של סטודנטים, ע"י עמידה במרחק כמה מטרים מהם (באופן ברור שלא איתם ממש)? האם צריך לחשוש ליוהרה? אני הבת היחידה וזה דיי בולט. - הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס)

שאלה:

 מהי ההגדרה ההלכתית של 'יוהרה? באילו מקרים יש לחשוש משום יוהרה?
אני סטודנטית, רציתי לשאול האם יש בעייתיות בהצטרפות למניין מאולתר של סטודנטים, ע"י עמידה במרחק כמה מטרים מהם (באופן ברור שלא איתם ממש)? לא קיבלתי הערה מתנגדת כלשהי מהם, אך תהיתי אם יש בעייתיות בכך, אני הבת היחידה וזה דיי בולט.

תשובה:

שלום לך.

שמחתי לחשוב על שאלתך. לפעמים יש פער בין המניעים הנקיים המובילים אותנו לנהוג באופן מסוים לבין הפרשנות הביקורתית הניתנת להם על ידי הסובבים אותנו. אם אני שומעת נכון את שואלת האם יש הכרעה הלכתית כיצד לנהוג בדילמות כאלו.

המקור למושג "יוהרה" נמצא במשנה החותמת את פרק שני במסכת ברכות. המשנה קובעת שחתן לא חייב לקרוא קריאת שמע בלילה הראשון לחתונתו שכן הוא טרוד ויתקשה להתכוון. לאחר קביעה זו אומרת המשנה שאם יש חתן שרוצה בכל זאת להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע הוא רשאי לעשות זאת. רבן שמעון בן גמליאל חולק על ההיתר הזה וקובע: "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול". הקביעה של רבן גמליאל מסמנת שכאשר אדם נוהג באופן שאיננו מותאם למידתו יש במעשהו בעיה. הסוגיה בגמרא על המשנה הזו מקשה על הנחת המוצא של רבן שמעון בן גמליאל ממשנה במסכת פסחים העוסקת בעשיית מלאכה בתשעה באב. המשנה שם קובעת שתלמידי חכמים בכל מקום צריכים להיות בטלים ממלאכה בתשעה באב. על הקביעה הזו מובאים דברי רבן שמעון בן גמליאל האומר: "לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם" הקביעה של רבן שמעון בן גמליאל במשנה זו דווקא רואה מעלה בכך שאדם מחמיר על עצמו ונוהג באופן שאיננו תואם את מעלתו כעת. הסוגיה בגמרא מיישבת את הסתירה בהבנה שכל השיטות חוששות ליוהרה וסוברת שהיא בעייתית כאשר היא נראית כמציאות חריגה בעיני המתבונן. רבן שמעון בן גמליאל סובר שכיוון שיש אנשים מובטלים רבים – לא יהיה ניכר אם אדם מסוים לא עובד בתשעה באב למרות שאיננו תלמיד חכם ואילו חכמים סוברים שכיוון שכל בני האדם מחויבים לומר קריאת שמע בכל ערב – לא יהיה ניכר אם חתן יבחר לומר גם את קריאת שמע למרות שאיננו במעלה לכוון בליל חתונתו.

שימי לב שהסוגיה מבינה את המושג יוהרה בדומה קצת למושג "מראית עין": לא כבעיה פנימית של דמיונות וגאווה שעשויים להיות אצל אדם שנוהג מעל מידתו, אלא כבעיה חיצונית של שיפוט העולם את המחמיר על עצמו.

החשש ליוהרה נפסק להלכה בכמה עניינים (ראי לדוגמא: משנ"ב על שו"ע תקע"ה ס"קג) ועל כן השאלה שאת שואלת היא שאלה טובה. כדי להכריע האם בסיטואציה שאת מתארת יש בעיית יוהרה כדאי לבחון פסקים הלכתיים ששאלו שאלות קרובות לזו שאת שואלת.

המהרי"ל מביא בספר המנהגים שלו (הלכות מזוזה) שנשאל על ידי אדם מסוים האם לשים מזוזה בכל פתחי הבית זה מעשה יוהרה שכן רוב העולם לא נוהג כך. הוא ענה שאין במעשה זה יוהרה שכן זו מצווה דאורייתא והעובדה שהעולם לא מקיים אותה לא הופכת את המקיים אותה לבעל יוהרה. יתרה מכך, מוסיף המהרי"ל ההקפדה של יחיד על המצווה יכולה להוות תמריץ גם לשאר העולם להקפיד על כך. תשובה חשובה נוספת בהקשר זה מצויהבשו"תהמהר"יברונא(סימן צו) שנשאל האם ללכת עם ציצית מעל הבגדים זה מעשה של יוהרה. המהר"יברונא פותח את התשובה שלו במשפט "הכל לפי המנהג והזמן והאדם" כלומר הוא קובע שאין גדרים מוחלטים וברורים לאיסור יוהרה אלא הוא תלוי בנהוג בכל מקום. עקרון זה קשור לכך שהיוהרה מוגדרת בהיותה חריגה מובהקת ביחס לנורמה וזו באופן טבעי משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה.

בחזרה לשאלתך, כיוון שנשים חייבות בתפילה וכיוון שנראה לי שגם אם את עומדת לבדך לצד מניין הגברים, אין בכך חריגה מובהקת ביחס לנורמה המקובלת היום  – אין במעשה זה יוהרה, ואדרבה כמו שכותב המהרי"ל  הנוכחות שלך יכולה לאפשר לנשים נוספות להצטרף אלייך.

במידה ואת בכל זאת מרגישה בתוכך אי נוחות עם הסיטואציה כדאי לחשוב על האופן בו תוכלי להתפלל בכל זאת לצד המניין אך בצורה שתאפשר להתרכז בתפילה ולא להיות עסוקה בשאלה מה חושבת הסביבה עלייך.

כל טוב,

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מקורות להרחבה:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעה סעיף א

סדר תעניות שמתענין בארץ ישראל על הגשמים כך הוא: הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים, מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שלשה תעניות ב' וה' וב', וכל התלמידים א ראוים לכך; ודין תעניות אלו  כדין תענית יחיד.

משנה ברורה סימן תקעה

כל התלמידים וכו' – היינו שחיוב הוא[ג] על כל תלמיד ואין יכול להפקיע עצמו לומר פטור אני[ד] ודוקא כששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרה דאז הוא בכלל ת"ח וחייב להתחיל להתענות אבל אם לא הגיע לכלל כך איננו מחוייב להתענות אלא שאם רצה מתענה ואין בו משום יוהרא אבל כל שאר אדם אינו רשאי[ה] דהרואה שמתענה מוכחא מילתא שעושה מפני הגשמים והוי משום יוהרא:

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מזוזה

נשאל למהר"יסג"ל אם מיתחזייוהרא למאן דמרבה מזוזות בפתחי ביתו, כיון דרובאדעלמא לא נהיגי להרבות וגם הוא לא נהג ע"כ. והשיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה ה' כל הימים להסיר מכשול זאת מדרך עמי, כי המכשול הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברים אדאורייתא ואדרבנן. ו

שו"ת מהר"ימברונא סימן צו

נשאלתי על הבחורים שלובשים בטלית קטן על בגדיהם בפרהסיא ואומרים דניחא להו לקייומי מצוה בפרהסייא מי חיישינןליוהרא או לא:

והשבתי הכל לפי המנהג והזמן והאדם ולפוםריהטא נ"ל דאיכאלמיחש, וראיה מר"תדכת' (ברכות יח א) דיש להסיר ציצית מטליתות של מתים משום דציצית נר' כמעיד שקיים כל המצוות שהציצית שקולה כנגד כל המצוות כדאיתא במנחות (מ"ג א) ובפ"ק (דיבמות) [נדרים כה א] ועכשיו אין הדורות כשרים ונר' כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואמרו במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור שכלו תם. ועוד דבימיהם היו לכולם בחייהם טלית בת ד' כנפות אבל עכשיו דאפילו בחייו אין לו הוי לועג לרש לכן אפי' מי שקיים לא יקבר בציצית שלא לבייש שאר מתים. וא"ת מה"נ שיתביישו משום דלא קיימו הא ליתאדבימי חכמים שהיה לכלם טלית בת ד' כנפות יש להעניש כדאמרינן (מנחות מא א) בעידן ריתחאענשינן, אבל עתה כשלובש הטלית בת ד' כנפות אינו אלא מן המתמיהין לא מיענשי, ומקשה עוד א"ז בה' שמחות וז"ל מיהו לא נהירא לי טעם זה בבה"כ וגם אפי' כל היום תחת סרבלו אינו כלל מן המתמיהין עכ"ל:

ועכשיו שאין רגילים ללבוש בפרהסייא אי הם רבנים והוא לבוש שניכר בין רב לבחור כ"ש דהוי מן המתמיהין ואסור כמ"ש ר"ת, וכל הלובש שאינו סמוך מן הגדולים נר' כמעיד עדות שקר בעצמו.

מאמר של הרב שמואל דוד בכתב העת מעין כ"ח: "לא כלהרוצה ליטול את השם יטול: בחשש יוהרא"

באיזה דרכים אישה יכולה להיות חלק מטקס החופה באופן הלכתי? - הרבנית יעל שמעוני

השאלה:

 שלום,
רציתי לשאול באיזה דרכים אישה יכולה להיות חלק מטקס החופה באופן הלכתי? ובפרט – בנתינת טבעת לחתן, שבירת הכוס, ואמירת הברכות

תודה מראש וחג שמח!

­­­­התשובה:

שלום וברכה,

תודה על שאלתך החשובה. הרצון לשלב נשים בחופה הוא רצון של זוגות רבים בעם ישראל וניתן להיענות לו בדרכים רבות ומגוונות. אציע שלושה כיוונים מרכזיים:

  • נתינת תפקידים הקיימים כבר בטקס החופה שמשמעותיים מאוד בנוכחות אך אין להם משמעות הלכתית לטקס למשל: הנחיית הטקס ונשיאת דברים תחת החופה.
  • הוספה של קטעים נוספים לחופה שאינם נפוצים ומוכרים לדוגמא: הזמנת אישה משמעותית לקריאת פיוט על ירושלים לפני שבירת הכוס, ברכת רב עמרם גאון (הרחבה בסוף) ועוד. חשוב לציין שגם הכלה עצמה יכולה לשאת דברים אם רצונה בכך וגם החתן.
  • שינויים קלים במעטפת של המרכיבים ההלכתיים של החופה. קריאת הכתובה, הקניית הכתובה ועוד

מעבר לשיקולים ההלכתיים ישנם גם שיקולי מדיניות הקשורים ליחס למסורת ישראל ולקהילה שבתוכה מתרחש הטקס. אני אתייחס לפן ההלכתי שיש מנעד בין הרבנים בשאלות אלו בגלל השיקולים הנוספים.

שאלת בפרט על נתינת טבעת לחתן, אמירת ברכות ושבירת הכוס. כל אחת מנושאים אלו נמצא באזור אחר. הברכות ונתינת הטבעת הם חלק מרכזי בתוך הטקס של החופה ולכן שינוי כאן מתאפשר על ידי תוספות: אמירת הברכות מתאפשרת על ידי ההוספה של ברכת רב עמרם גאון. נתינת טבעת אפשרית על ידי הוספה של מרכיב בסוף הטקס ההלכתי של החופה בו הכלה יכולה לפנות לחתן ולתת לו טבעת. שבירת הכוס היא מנהג על אבלות ירושלים. לגבי היחס למנהג ועד כמה ניתן לשנותו – הדבר ישתנה בין הרבנים המחתנים, שינוי יוכל להיות אמירה משותפת של הפסוק "אם אשכחך ירושלים" וגם שבירה משותפת. אולם גם כאן עשוי להיות הבדל בין הרבנים המחתנים.

ישנם רבנים עורכי חופות מקרב רבני צוהר, ולא הם בלבד, שמנסים בכל יכולתם ללכת לפי רצונם של בני הזוג במסגרת ההלכה. עורכי החופות הם שליחים שמבקשים לעשות את עבודתם נאמנה ולאפשר עד כמה שאפשר רצונות של בני הזוג בכפוף לעמידה בגבולות ההלכה. הואיל וסוגיות אלו נדונות בשיחות אשיות בין הזוגות לבין הרבנים העורכים את החופות, ויקיים מנעד מסוים של אפשרויות אנחנו ממליצים לברר נושא זה בשיחה אישית עם עורך החופה. ארגון צוהר שהזכרנו הוא ארגון שרבנים הנמנים עליו יהיו רגישים לנושא זה. אתם יכולים לפנות ולבקש ליצור קשר עם אחד מהרבנים הנימנים על שורותיו. השיחה שתתקיים בין הרב לזוג תתייחס למפגש בין רצונות הזוג לגבולותיה של ההלכה. בשיחה זו חשוב לזכור שישנם דברים שלא ניתן לשנות כלל וכלל  אולם שניתן בהחלט לתת מקום של כבוד לנשים תחת החופה.

בהצלחה,

יעל

הרחבה:

מצורף טור של הרבנית מיכל טיקוצ'יסנקי שמתייחס לברכת רב עמרם גאון המכונה גם "הברכה השמינית":

https://www.mako.co.il/judaism-good-house/between-them/Article-5d9ec779c872d51006.htm

רבניות "משיבת נפש" עונות לשאלות

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית לחלוטין, עם זאת חשוב לציין את גילכן בשעת השאלה. כל פרט נוסף שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה לשואל/ת. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטי בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא בין שבוע לשבועיים.
לתשומת לבכן, השאלות מגיעות למנהלת האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי עניין ופניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותכן יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

*יש למלא את כל שדות החובה

אודות שו"ת "משיבת נפש"

שו"ת "משיבת נפש" הוקם בשנת תשע"ז (2017) על ידי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". השו"ת הוקם לאור הצורך ההולך וגובר לקבל מענה לשאלות הלכתיות ורוחניות מתלמידות חכמים ונשות חינוך תורניות. 

המיזם צמח מתוך השיח הפורה ב"בית הלל", שיח ודיון הלכתי בין רבנים ורבניות.

המיזם פונה לנשים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, ומציע להן בית להפנות אליו את שאלותיהן.

הרבניות המשיבות ב"משיבת נפש" הן בעלות שנות לימוד רבות במסגרות תורניות ואקדמיות ובעלות ניסיון חינוכי בפועל.

כל תשובה נבדקת על ידי מספר משיבות, ועדה מייעצת הלכתית וחינוכית ובמקרי הצורך גם עם פסיכולוגית מומחית שהוכשרה במיוחד עבור המיזם.

במקביל למענה, המשיבות שלנו עוברות השתלמויות בנושאים בוערים ורלוונטיים באופן קבוע.

בראש המיזם עומדת הרבנית יעל שמעוני.

חברי הוועדה מייעצת: הרב יהודה גלעד, הרב שלמ"ה הכט, הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי , הרבנית תמר מאיר, הרב מאיר נהוראי, הרבנית איילת סג"ל, הרבנית תרצה קלמן, הרב עמית קולא, והפסיכולוגית סמדר בן דוד.

יש לך שאלה הלכתית? שאלה בתחום תורני אחר?
רבניות משיבת נפש ישמחו לענות על השאלות שמטרידות אותך.

האתר בהרצה (להערות והצעות לחצו כאן)