משיבת נפש

נשות תורה עונות כהלכה

שאלות אחרונות

אני לא אוהבת את נוסח התפילה של בעלי ומתקשה עם הרעיון שלצורך חינוך הילדים אצטרך להתפלל בביה"כ שלו - הרבנית שולמית פיאמיאנט

שאלה:

אני ואישי מגיעים מעדות שונות, ואני לא אוהבת את נוסח התפילות של העדה שלו. ילדינו מגיעים לגיל שכבר נמצאים בתפילה וברור לו שנהיה כולנו בבית הכנסת שלו. אני מאוד מתקשה להתחבר לנוסח שלא גדלתי עליו וזה ממש הורס לי את חוויית התפילה שהייתי מאוד מחוברת אליה ואני מתגעגעת לנוסח שלי. איך קובעים מה הנוסח שמתפללים? והאם יש עצה לקושי הזה?

תשובה:

שאלתך היא שאלה משמחת, יש בה קיבוץ גלויות שהוא נס גדול של דורנו, ויש בה שאיפה לתפילה משמעותית של שני בני הזוג והצבת מודל חינוכי טוב לילדים. עצם העיסוק שלכם בשאלת התפילה והחיפוש אחר בית תפילה מתאים – הוא כבר אמירה חיובית וערכית לילדיכם.

אכן, נשמע מהשאלה שמוקד הקושי הוא חינוכי: לא התפילה שלך היא הנושא, אלא הצורך להחליט היכן יתפללו הילדים.

לאורך השנים המליצו פוסקים שבמשפחות הממזגות עדות שונות יתפללו הילדים דווקא בנוסח של האיש, מתוך החשש ששטף התפילה שלהם יתבלבל מהחשיפה לנוסחי עדות שונות. זהו הנימוק גם בכתבי פוסקים נוספים (הרב מלמד, "תפילה כהלכתה") יחד עם זאת, חשש זה אינו מוכרח – החשיפה לנוסחי תפילה שונים לאו דווקא פוגעת בתפילתם של הילדים, אדרבה – לעיתים היא מעשירה ומפתחת אותה. הרב רבינוביץ כתב כי "כיון שאנו חיים בתקופה של קיבוץ גלויות ויצירת קהילות חדשות, ועדיין לא גובשו מנהגי המקום, ולפיכך ניתן לקבוע מנהגים מחדש" – ולפיכך אין הכרח שבזוג מעדות שונות ייצמדו דווקא למנהג אחד (שו"ת שיח נחום, "האם אשה צריכה לקבל את מנהגי בעלה?").

בפועל, במספר ישיבות ויישובים הונהגו כבר תפילות בנוסחים מגוונים לכלל הציבור (ראי דברי הרב רמי ברכיה והרב אביחי קצין על כך כאן, והרב ישראל רוזן כאן, ועוד. אלו אינם ניסוחים של פסיקה הלכתית, אולם הם מעידים על ברכתה של הנהגה רבנית לשינויים המתרחשים בקהילות), מתוך תפיסה שבימינו החשיפה לנוסחים השונים היא חיובית ומסייעת לתפילה קהילתית ומאחדת.

 בנוסף, הדוגמא האישית שההורים יכולים לתת כשהם מתפללים בדבקות היא חשובה לפיתוח תפילת הילדים, ועל כן יש חשיבות לבחור מקום תפילה שבו זה יתאפשר. 

 

אולם הגמישות והפתרונות הקיימים לא בהכרח יתאימו למשפחה שלך ולכן יש לברר אותה על מול האופק המשפחתי האישי שלך – מה יתאים ומה לא יתאים לילדיכם, לאור היכרותכם עמם. זהו בירור שעליכם לערוך ביניכם לבין עצמכם. מדבריך נשמע שקיים פער בינך לבין אישך בנושא זה. שיח פתוח, כנות ולימוד משותף יכולים לסייע לכם להבין כל אחד את העמדה השנייה ולברר את הרגשות והצרכים השונים שלכם; חשוב לעשות זאת ברגישות ומתוך כבוד למורשת של כל אחד מכם.

לאור הבירור שתעשו, יעמדו בפניכם מספר אפשרויות. להלן חלקן:

  • להתפצל: להחליט שחלק מהילדים מצטרפים אליך כשאת הולכת לתפילה שאת בוחרת, וחלק הולכים איתו; או לבדוק אפשרות שהוא יילך עם הילדים בחלק מהפעמים ויאפשר לך ללכת לבדך לתפילה הרצויה לך, ובשאר הפעמים תצטרפו את והילדים אליו לתפילה בנוסח אבותיו. בכל אפשרות שתבחרו יש לשים לב שלא נוצרת הפרעה לשאר הציבור.
  • למצוא מניין מגוון: אפשר למצוא בית כנסת בו הנוסח נקבע על ידי החזן, או שהנוסח משלב קטעים ומנגינות מעדות שונות; כך הילדים יכירו הן את המסורת שלו והן את המסורת שלך.
  • אפשרות אחרונה היא לקבל על עצמך מספר שנים של תפילה בנוסח שאינו הגירסא דינקותא שלך. אני רוצה ברשותך לייחד מספר מילים לאתגר הייחודי שמציבה אפשרות זו.

רבים חשים שמנגינות התפילה שנטמעו בהם בילדותם הן אלה שפותחות להם את השער הפנימי אל חוויית התפילה והקדושה. הנוסח עליו גדלנו הוא המפתח אל עולם מופנם של תפילה, שאינו מוצג כלפי חוץ בשגרה. 

כשמתפללים בנוסח זר, הדלת הפנימית הזו לא נפתחת. זה הקושי הגדול.

יחד עם זאת, אם נתאר לעצמנו רגע את התפילה כמעין סולם, הניצב ארצה וראשו מגיע השמימה, נכיר בכך שרובד המנגינות המרגשות וזכרונות הילדות הוא רובד נמוך יחסית בסולם. דווקא הריחוק מהמנגינות, מהרובד הבסיסי הזה הפונה אל הרגש – יכול להיות זה שיפתח לך אפיקי תפילה חדשים, ומתוך האתגר תפילתך תתרחב ותתעשר. התפילה יכולה לצאת מחוזקת מתהליך זה.

חזקו ואימצו בבניית ביתכם ובחינוך ילדיכם.

שלומית

הרבנית שלומית פימיאנטה היא רמי"ת בבית המדרש בעין הנצי"ב, ומורה לגמרא והלכה בתיכון פלך זיכרון 

הרחבה:

השאלה שאת שאלת היא למעשה שאלה פשוטה יותר מבחינה הלכתית, יחסית לשאר השאלות המתעוררות בהקמת בית שמקורותיו במנהגי עדות שונות. כדאי לך לקרוא את תשובתה של הרבנית תמר ביטון העוסקת בהרחבה ובבהירות בנושא זה: https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-5

 

אני אמורה לטבול בליל ב’ של ראש השנה. איך אני מתארגנת לטבילה? - הרבנית זיוית ברלינר

שאלה:

שלום,
אני אמורה לטבול בליל ב' של ראש השנה. איך אני מתארגנת לטבילה? לפני החג או תוך כדי החג.. לא ברור לי איך לעשות את זה. 

תודה

תשובה:

שלום וברכה,

טבילה בחג מהווה אתגר אישי וזוגי, ואף מעוררת כמה שאלות הלכתיות, אך היא אפשרית.

עבור נשים רבות, הקדמת ההכנות למקווה לערב החג מהווה קושי וגורמת לחשש בדבר כשרות הטבילה- הרי בכל טבילה אישה מקפידה על סירוק ורחצה סמוכים לטבילה וכאן נוצר פער בן למעלה מיממה.

ההלכה התייחסה למציאות זו בסוגיא הדנה בשאלה עד כמה ניתן להרחיק את החפיפה מהטבילה ובאיזו מציאות ראוי לעשות כך. מסקנת הסוגיא שניתן להקדים את החפיפה אך יש לעשות כן דווקא כאשר אין אפשרות לסמוך את החפיפה לטבילה, כגון טבילה בחג ששבת סמוכה לו, או כמו במקרה בשאלתך בשני חגים סמוכים של ראש השנה.

אמנם, אם אתם מתארחים או מארחים בחג, יתכן והטבילה בלילה החג השני מורכבת מאד עבורך.

חשוב לדעת כי מבחינה הלכתית אין הכרח לטבול ואם שני בני הזוג מוחלים בלב שלם ניתן לדחות את הטבילה. עם זאת, יש ערך לטבילה בזמנה ולמצוות עונה וראוי לעשות מאמץ כדי לאפשר את הטבילה.

לעתים הגורם המונע הוא הרצון, המובן, להסתיר את הטבילה. טבילה במועדים מורכבים מצריכה לעתים בקשת סיוע מחברה או קרובת משפחה. הדבר מותר ואין בכך משום "פרסום הטבילה".

ראוי בעיניי לייקר את הטבילה בזמנה, אף יותר מהרצון המובן של שני בני הזוג לתפילה משמעותית במניין בלילה זה. לכן אם כדי לטבול על בעלך להישאר ולהשגיח על הילדים בבית, עדיף לקיים את הטבילה בזמנה ולוותר על התפילה במנין.

אם החלטת לטבול כך עליך לנהוג:

את ההתארגנות לטבילה- החפיפה בלשון חז"ל, תוכלי לבצע ביום ראשון לפני כניסת החג.

בטבילה רגילה החלה בימות החול, ההכנה לטבילה מתבצעת סמוך לטבילה.

החפיפה כרוכה בפעולות רבות האסורות בשבת וביו"ט- כסירוק השיער ועוד ולכן אין לעשות את ההכנות לטבילה בחג עצמו, אלא להקדימן לערב החג הראשון- יום ראשון בשבוע, לפני כניסת החג.

החפיפה בערב החג תכלול את כל הפעולות אותן את נוהגת לעשות כהכנה למקווה בימי החול- כגון הסרת חציצה ולכלוך, חפיפת הראש וסירוק השיער.

לאחר החפיפה ובמהלך החג עד לטבילה יש להשתדל להימנע מפעולות שיביאו להדבקות של לכלוך על הגוף וליצירת חציצה.

מותר לאכול כרגיל מסעודת החג. יש שכתבו שעל האשה להימנע ממגע בתבשילים ונתינתם לילדים במהלך החג אך העיקר הוא להימנע מדברים הנדבקים וקשה להסירם ולבדוק היטב בזמן העיון סמוך לטבילה.

במידה ושערך ארוך, יש לאסוף אותו בדרך שלדעתך תמנע הסתבכות וקשרים עד לטבילה. 

בליל החג השני, אחרי השקיעה, נותרו מספר הכנות שאותן תבצעי סמוך לטבילה-

  1. עיון והבטה, בעין או במישוש בחלקי הגוף השונים כדי לוודא שאין חציצה.
  2. רחיצת אזור הפות במים חמימים
  3. ניקוי השיניים משאריות מזון. ניתן לצחצח במברשת שיניים, ובלבד שצחצוח זה לא יגרום בהכרח להוצאת דם. אם החניכיים שלך מדממות תמיד בזמן הצחצוח את יכולה להסתפק בניקוי בשטיפה ובעזרת האצבע

שנה טובה ומבורכת,

זיוית ברלינר

הרבנית זיוית היא יועצת הלכה וראש מדרשת רוני בצהלי.

מקורות להרחבה ולהעמקה:

1.תלמוד בבלי מסכת נדה דף סז עמוד ב

אמר רב הונא: אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת – שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת. אשה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת- שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יום טוב שחל להיות אחר השבת. אשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת – שכן אשה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.ורב חסדא אמר: כולהו – אמרינן, שכן – לא אמרינן, היכא דאפשר – אפשר, היכא דלא אפשר – לא אפשר.ורב יימר אמר: אפילו שכן – נמי אמרינן, לבר מאשה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת, דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא, דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה. מרימר: הלכתא כרב חסדא, וכדמתרץ רב יימר. 

2.רמב"ם הלכות מקוואות פרק ב הלכה טז

תקנת עזרא היא שתהיה אשה חופפת את שערה ואח"כ תטבול, ואם אפשר לה לחוף בלילה ולטבול מיד תיכף לחפיפה ה"ז משובח, ובשעת הדחק או מפני החולי חופפת אפילו בע"ש וטובלת למוצאי שבת.

3.רי"ף מסכת שבועות דף ז עמוד א

[נדה ס"ח ע"א] שלח רבין באיגרתיה אשה לא תחוף בע"ש ותטבול למוצאי שבת ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והא בעינן סמוך לחפיפה טבילה והלכתא חופפת בלילה [וטובלת בלילה] קשיא הלכתא אהלכתא דדרש אמימר הלכתא אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר:

4.הר"ן על הרי"ף מסכת שבועות דף ז עמוד א

לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. היכא דאפשר לחוף בלילה [כגון] שהטבילה היא בחול חופפת בלילה היכא דלא אפשר כגון שנזדמנה לה טבילה בשבת או ביום טוב חופפת ביום וטובלת בלילה הלכך אם נזדמנה לה טבילה בליל י"ט שאחר השבת חופפת בע"ש וטובלת למוצאי שבת ומוכח נמי בגמרא שאם חל יום טוב של ראש השנה להיות בא' בשבת ונזדמנה לה טבילה בליל שני בשבת שחופפת בע"ש וטובלת בליל שני בשבת שהוא י"ט שני של ראש השנה אבל לעולם כל שהטבילה היא בחול חופפת בלילה וטובלת בלילה זה הוא דרך הרב אלפסי ז"ל [והוא על דרך השאלתות] אבל רש"י ז"ל סובר דלעולם בחול לא תחוף בלילה ותטבול בלילה דחיישינן מתוך שמהומה לביתה לא תחוף יפה ולפיכך חופפת ביום וטובלת בלילה ובמוצאי שבת שאי אפשר לחוף ביום קודם ליל טבילה חופפת [בליל] שבת: ואם חל י"ט אחר השבת חופפת בערב שבת וטובלת ליל שני בשבת וכל זה כדי שלא תחוף בליל הטבילה עצמה דחיישינן שמא לא תחוף יפה ומיהו אם חלו שני ימים טובים של ראש השנה אחר השבת אם נזדמנה לה טבילה במוצאי יום טוב שני חופפת וטובלת באותה לילה עצמה כדי שלא תרחיק כ"כ חפיפה מן הטבילה וכל זה תלוי בפירוש סוגיות הגמרא ולכולהו פירושא בחפיפה שהיא תקנת עזרא בלבד הוא דמקילינן אבל בעיוני אי איכא מידי דחייץ בגופא דהוא מדאורייתא לא מקילינן:

5.בית הבחירה (מאירי) מסכת נדה דף סז עמוד ב

..הא אם נזדמנה לה טבילה במוצאי שבת אינה חופפת לכתחלה בערב שבת אלא תחוף ותטבול במוצאי שבת ואין אומרין לחוש שמא מתוך שמהומה לביתה אינה חופפת יפה אדרבה כל סמוך לחפיפה טבילה שפיר דמי גדולי המפרשים כתבו שלא הותרה חפיפה רחוקה מן הטבילה אף במקום שבת ויום טוב אלא לדעת הפוסקים טבילה בזמנה מצוה וממה שהביאוה בשאלתות מטעם טבילה בזמנה מצוה ואם כן לשיטתנו שאין מצוה בטבילה בזמנה אין ראוי לטבול בלילי שבת ויום טוב ויומן הואיל ואי אפשר להן לחוף סמוך לטבילה וראוי לדחותה עד מוצאי שבת או מוצאי יום טוב וכן לדעתם ראוי לעשות כן מצד אחר שהרי אינה ניצלת מסחיטת שער ואף על פי שאמרו אין סחיטה בשער דוקא מן התורה אבל מדרבנן אסור והדברים רחוקים שהרי בתלמוד שלנו סתם נאמרה ולא עוד אלא שאף הפוסקים שאין טבילה בזמנה מצוה פירושו להצריכה טבילה שלא לצורך עונה אלא לטבול לצורך טבילה בזמנה אבל לצורך עונה ודאי כל שראויה לכך מצוה היא וכן מה שכתבו מסחיטת שער לדבריהם היאך לא חששו בתלמוד בכך ואף על פי שאפשר לומר שבזמן התלמוד לא היו מגדלות שער כל כך אבל עכשו שנוהגות בשערות ארוכות יש לחוש מ"מ הואיל ומצות עונה בטבילה אין חוששין לכך אלא שמזהירין אותן בכך כמה שאפשר

 טור יורה דעה הלכות נדה סימן קצט

ואפילו אם חלו שני י"ט ביום ה' ו' חופפת ברביעי וטובלת בליל שבת ה] ט)או אם חל י"ט במ"ש רוחצת וחופפת בע"ש י)ובלבד שתזהר אחר רחיצה וחפיפה מליתן תבשיל לבנה ומלהתעסק בדבר שתבא לידי חציצה וגם תקשור שערותיה שלא יתבלבלו ואם טבלה ולא עיינה עצמה מקודם לכן אם נזהרה מלהתעסק בדבר החוצץ עלתה לה טבילה ואם לאו לא עלתה לה טבילה:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצט

סעיף ו

יז] חל ליל טבילתה טז) במוצאי שבת והוא יום טוב שאי אפשר לחוף, אז תחוף בערב שבת; <ט> יז) וכן אם חלו ב' ימים טובים ביום חמישי וששי, וחל ליל טבילתה בליל שבת, יח) תחוף ביום רביעי בשבת ותקשור שערותיה כדי שלא יתבלבלו. הגה: י <י> יט) גם תזהר בימים שבין החפיפה לטבילה מכל טינופת, ושלא ידבק בה שום דבר; גם מנגיעת תבשילין, או מנתינתן לבניה הקטנים, תיזהר, אם אפשר לה ליזהר, אם הם דברים הנדבקים (טור וכן כתב הב"י בשם הרא"ש וסמ"ג וסה"ת). יח] ואם אי אפשר לה ליזהר, כגון שאין לה מי שיעשה במקומה או שצריכה ליגע בהן בשעת אכילה, אין לחוש, ומ"מ תרחוץ ידיה כל פעם שלא תבא לידי חציצה. יט] יא ובשעת טבילה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה, שלא יהא דבר חוצץ, כ] כ) ותדיח יב בית הסתרים במים חמים שהוחמו, כא] אפילו ביום טוב, וכן תחצוץ שיניה בטוב בשעת הטבילה שלא ישאר פירורין ולא בשר ולא עצם. (וע"ל סימן קצ"ז אם לא חל טבילתה במוצ"ש, אם תוכל לטבול במוצ"ש).

שיורי טהרה על שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדה סימן קצט סעיף ו

(טז) במוצאי שבת והוא יום טוב. בספר בית הילל [ס"ק ב] כתב דשמע בשם הגאון מוהר"ר יהושע ז"ל שהיה מוחה לנשים לטבול בין יום טוב ראשון לשני ולא פירשו לו הטעם, וכתב הוא שנראה לו דטעמו שחשש למה שכתב הרא"ש [הלכות מקואות סימן לז] דלפירוש רש"י אם חל יום טוב במוצאי שבת אין להתיר לחוף בערב שבת ולטבול במוצאי שבת עיין שם, ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר ומעולם לא יצא הוראה זו מפי הגאון הנ"ל אלא השומע שמע וטעה, שהרי אפילו הטור בנו לא חש לדברי אביו בזה ולא הביאו אלא כתב בסתם להתיר בלי שום חולק, ואיך יחוש הגאון הנ"ל ליחידאה להחמיר לאחרינא ולבטל מצות עונה לילה אחת, או ב' כשחלו שני ימים טובים סמוכים לשבת מלפניה או לאחריה, ובפרט שכל עיקרו אינו אלא מתקנות עזרא, זה דבר שאין לו שחר:

(יז) וכן אם חלו שני ימים טובים. ולדעת הרמב"ם [מקואות ב, טז] שכתבתי לעיל [ס"ק יד ד"ה לכן נראה לי] אסורה לטבול על סמך החפיפה של ערב יום טוב, והמחבר לא חשש להביא דעתו, וסמך על רוב הפוסקים המקילים: 

ערוך השולחן יורה דעה סימן קצט

סעיף יז

אך באופן זה בהמשכת יום או יומים צריכה זהירות גדולה והיינו שתזהר בהיום או בהשני ימים שבין החפיפה להטבילה מכל טינופת ושלא יודבק בה שום דבר גם תיזהר מנגיעת תבשילין ומנתינתן לבניה הקטנים אם המאכלים המה מהדברים הנדבקים להידים אם רק אפשר לה ליזהר שלא תעשה זה היא בעצמה ואם א"א לה ליזהר כגון שאין לה מי שיעשה במקומה או שצריכה ליגע בהן בשעת אכילה אין לחוש ורק תיזהר לרחוץ ידיה בכל פעם שלא תבא לידי חציצה ולא יישן עמה במטה תינוק ותינוקת מפני שרובן רגלן מלוכלכות ויבא על גופה: 

סעיף יח

ובשעת טבילתה תעיין ותבדוק היטב כל גופה ושערות ראשה שלא יהא דבר חוצץ ותדיח מקומות בית הסתרים במים חמים שהוחמו אפילו ביום טוב ובשבת במים חמין שהוחמו מע"ש דמותר לרחוץ בהם פניה ידיה ורגליה אבל לא כל גופה כמ"ש בא"ח סי' שכ"ו וכ"ש דמקומות הסתרים מותרת לרחוץ בהם וגם תוכל להשתטף כל גופה והיינו לשפוך על כל הגוף מפל מים פושרים דבצונן מותר גם בכל גופה כמ"ש שם ופושרים הוה צונן דצונן גמור א"א לה לסבול וכן תחצוץ שיניה בטוב קודם הטבילה שלא ישארו פירורין ולא בשר ולא עצם וזהו לעיכובא ואחר כך תטבול במקוה:

:

 

אני אחרי לידה וצריכה לשתות לשיעורים ולהישאר בבית, איזה משמעות יש ליום הזה בשבילי?? - הרבנית רחל וינשטיין

שאלה

ילדתי בן לפני שבוע וחצי וקיבלתי היתר מהרב לשתות לשיעורים על סמך חוות הדעת של הרופא שלי. מעבר לכך, בגלל חולשתי לא אוכל להגיע לבית הכנסת שהוא במרחק גדול מביתי. קשה לי עם הרעיון של שתייה ביום כיפור ושלא ללכת להתפלל בציבור. אני לא מבינה מה המשמעות של יום כיפור כזה? אני מפחדת שהוא ירגיש לי סתם יום רגיל.

תשובה 

יקרה שלום,

מזל טוב! שבעז"ה תגדלי אותו באהבה, שמחה וברכה.

תודה על שאלתך שנוגעת במצבן של נשים רבות העסוקות בבניית משפחתן, נשים שעבורן יום כיפור נראה אחרת מן התמונה הקלאסית שבה עומדים ומתפללים בכוונה רבה. 

התמונה הקלאסית נובעת מהאיסור החמור מן התורה לאכול ביום כיפור, ומההקפדה של עם ישראל ביום זה על התפילה בציבור שהיא מדרבנן. אנשים ונשים שמסיבות מוצדקות ללא פקפוק אינם שותפים בשני אלו, אם לחלוטין ואם באופן חלקי, עשויים לחוש שהם פחות שייכים למרכזו של היום הקדוש. אולם תחושה זו איננה משקפת נכונה את אופיו של היום. ודאי שלצום ולתפילה בציבור משקל רב בעיצוב עניינו של היום, אבל הם אינם עיצומו של יום – קדושתו של היום ופעולתו אינן תלויות בהם באופן בלעדי. יום כיפור כשמו כן הוא, יום שבו אנו חוזרים בתשובה ומבקשים מהקב"ה כפרה על עוונותינו, וביום זה הקב"ה מכפר על כל עוונותינו.

וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (א,ג): 

 בזמן שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה… ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם"

הרמב"ם מבהיר שגם ללא צום מלא וקרבן, ואפילו ללא צום בכלל, עיצומו של יום מכפר לשבים בתשובה. ובנוגע להיעדרות מבית הכנסת, אין בה כדי לעקר את חובת התפילה האישית ביום הזה ואת היכולת של כל אחת ואחד לשוב בתשובה בביתו. 

מעבר לכך שיש ליום כיפור משמעות עצמאית ללא הצום, יש משמעות נוספת ייחודית אף יותר בדיוק במקום שאת נמצאת בו. יסוד לדברים אלו עולה מהכתוב בדברי הנביא ישעיהו המשווה את זעקתנו לפני ה' לזעקות של היולדת בלידה: " כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ ה'" (ישעיהו  כו, יז).

ישנם מספר הסברים לדברי ישעיהו, אבל אני רוצה להתמקד בפן מסוים של הדברים. לידה היא רגע עצום ועוצמתי. יש בה התחלה חדשה, חיים חדשים. זוהי חוויה מציפה ואינטנסיבית. עוצמה זו מצויה גם לפני הלידה ואחריה. הנביא קושר בין חוויות אלו לעמידה של עם ישראל לפני ה'. קשר זה מאפשר להתבונן על עמידתך ביום כיפור במבט הרואה את הזמן המיוחד שאת בו כזמן המקרב אותך בעמידתך לפני ה' ולא מרחיק אותך. אולי זמן ההיריון והלידה מאפשר תשובה אחרת, תשובה שמתמקדת בקבלת ההווה עם כל המתנות והאתגרים המקופלים בו. ההרה והיולדת יכולות לעמוד לפני ה' ביתר פשטות דווקא מתוך חוויית הכאן ועכשיו.

כלים שעשויים לסייע לך הם התכוונות והכנה לפני הצום. כדאי לעיין במחזור קורן מהדורת תפילה ממקורה, הכולל הנחיות למתפללים ביחידות שאין להם אפשרות לומר את כל התפילות.  תוכלי גם להכין ספרים המדברים בעניינו של היום ומעוררים את הלב, וכן לשמוע ולשיר בקול (ולילדך) שירים מן התפילה של יום כיפור. דבר נוסף שעשוי לעזור זה למצוא חברה במצב דומה ולהיות יחד ביום כיפור. אבל גם אם לא תצליחי לשלב את אחד הרעיונות הללו, זכרי שעיצומו של יום מכפר לשבים בתשובה, ושיש לך עיצומו של יום משלך. 

ישנם הנוהגים לומר את הנוסח הבא לפני האכילה ביום כיפור:

הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'" (ויקרא יח, ה). ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה, ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "ועיניתם את נפשותיכם", כן יהי רצון, אמן. (מתוך ספר "תורת היולדת" [מהד' תשע"ו – פנ"ה, ס"י])

כתיבה וחתימה טובה.

הרבנית רחל וינשטין היא עמיתה בתוכנית הלכתא במת"ן ומדריכת כלות ויועצת הלכה

 

 

 

 

 

איזה איפור וקרמים מותר לשים בשבת? יש לי עור מאד רגיש ואני חייבת לשים קרם הגנה - הרבנית רחל וכטפוגל

השאלה:

היי שבוע טוב,
כצעירה שמתאפרת ביום יום הבנתי שהכללים וההלכות בנוגע לאיפור בשבת אינם ברורות לי בכלל.
אשמח לדעת

איזה איפור אפשר לשים בשבת ואיזה לא? האם מותר לשים מייקאפ? נוזלים? אבקות? מוצרים לעיניים? שפתון
?
קרמים (קרם לחות..)- האם אפשר למרוח
?
קרם הגנה- האם מותר לשים? (העור שלי מאוד בהיר ואני מקבלת פיגמנטציה/נמשים בלי קרם הגנה.. ככה שאני תמיד עם..)

האם יש בעיה להוריד איפור מהפנים
?
תודה רבה
!!!!

תשובה:

שלום לך,

אשתדל לעשות לך סדר בנושא, שאכן זו שאלה חשובה לנשים שנוהגות להתאפר כל השבוע או במיוחד לכבוד שבת ורוצות מצד אחד להשקיע במראה שלהן ומצד שני לשמור באופן מדוקדק את ההלכה.

אתחיל בהסבר המלאכות הקשורות לשאלת האיפור והקרמים ולאחר מכן נברר פריט פריט מה אפשרי, באיזה אופן וממה צריך להימנע. לסיום אציע פתרונות מעשיים לשימוש באיפור ובקרם הגנה בשבת.

שתי המלאכות הקשורות לאיפור וקרם בשבת הם "צובע" ו"ממחק".

המלאכה הראשונה היא מלאכת "צובע" ויש לברר האם צביעה על גבי הגוף נחשבת גם היא לצביעה.

אנחנו לומדים במשנה בשבת (דף צד, ב) "…וכן הכוחלת, וכן הפוקסת – רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות". לפי דעת חכמים צביעת העיניים (רש"י שם) היא איסור דרבנן. בגמרא (שם) מפרשים שהאיסור הוא משום צובעת. ישנם שתי גישות לסיבת האיסור דרבנן (לשיטת חכמים שנפסקה להלכה), על כך ראי בהרחבה. כל זה במקרה של איפור הנדבק היטב לגוף, אך במקרה של איפור אבקתי שלא נדבק באופן ממשי לגוף ונשאר לזמן מועט, אין איסור כיוון שאין בו קיום כלל ולכן אינו נחשב לצביעה.

תולדת "ממרח" היא תולדה של מלאכת ממחק ופירושה מריחת שעווה או שמן סמיך כדי להחליק את פני העור או החפץ. (מסכת שבת קמו, א-ב ורש"י שם). כלומר, כל משחה שאינה נוזלית (שאינו מתפשט מעצמו לצדדים כאשר מניחים אותו על משטח) אסור למרוח על הגוף. לעומת זאת, נוזל שרגילים לסוך בו (ואינו מיועד ספציפית לרפואה) כגון שמן מותר למרוח על הגוף. לגבי שימוש במשחות או בשמנים רפואיים יש גם עניין של רפואה בשבת, ראי בהרחבה.

לגבי הסרת משחות וצבע מן הפנים אין איסור (בין במים וסבון ובין במסיר איפור נוזלי) מכיוון שהמטרה היא ניקוי הפנים והגוף. אך אסור להספיג מסיר איפור או מים בתוך צמר גפן בכדי להוריד את האיפור.

לאור הדברים הנ"ל נברר לגבי שימוש באיפור וקרמים בשבת:

איפור מוצק ומשחתי– כגון אודם, עפרון אייליינר, מייקאפ משחה, וזלין, אודם ושפתון, אסורים לשימוש בשבת משום תולדת ממרח ואם יש בו צבע, אסור גם משום צביעה דרבנן על הגוף.

איפור צבעוני נוזלי או על בסיס שומני – איפור נוזלי כגון מייקאפ נוזלי, אייליינר נוזלי ולק אסורים משום צביעה דרבנן, אך לא משום ממרח. איפור אבקתי (דחוס) כגון צללית רגילה, סומק וכו', מיוצרים בדרך כלל על בסיס שומני כדי שיידבקו היטב לפנים למשך זמן ולכן גם בהם יש איסור צביעה.

איפור נוזלי שקוף – כגון ליפגלוס שקוף שמוסיף ברק, יש בכך מחלוקת. לכאורה, באיפור שקוף נוזלי אין בעיה של ממרח או של צביעה ולכן יש להתיר. וכך נראה בכמה תשובות של רבנים ברשת לשאלת השימוש בליפגלוס. אך יש מחמירים בכך ואומרים שתכשירים אלו מוסיפים ברק אשר דינו כצבע. יש לומר שמכיוון שמדובר במחלוקת באיסור דרבנן, אם יש צורך, יש מקום לסמוך על  הדעה המקלה.

איפור אבקתי שאינו על בסיס שומני – כגון פודרה או צללית אבקתית מותר משום שאינו נדבק ממש לגוף ומכיוון שאין לו קביעות על הגוף אינו נחשב לצביעה. אך יש לוודא שבאמת אין בו שומן, לעיתים גם אם האיפור הוא אבקה ממש יש בו רכיבים שומניים. ויש מחמירים אף בזה ומכיוון שהמחלוקת בדברי חכמים, הלכה כחכמים.

איפור אבקתי על גבי קרם או איפור מלפני שבת – אסור מכיוון שעל ידי כך האיפור נדבק היטב ויש בכך צביעה, יש לנקות את הפנים ולאחר מכן להתאפר.

קרם פנים וקרם הגנה – כל עוד הקרמים הם משחתיים, כלומר לא מתפשטים על המשטח כאשר הם מונחים, הם אסורים משום ממרח.

קרמים בתרסיס וקרמים נוזליים – מותרים.

לגבי קרם הגנה, יש הפוסקים שגם אלו אסורים מכיוון שהם נועדים לרפואה, אך יש  גם הפוסקים שמדובר במניעה ולא ברפואה ועל כן לא נגזר עליהם על ידי חכמים וניתן לנהוג כמקילים. (הרחבה בנושא רפואה בהמשך).

לסיכום, ישנם פתרונות מעשיים למי שרוצה להיות מאופרת בשבת, אמנם זה דורש התארגנות, שימוש במוצרים אחרים ממה שאת רגילה אליהם, והשקעה כספית, אך יתכן וזה יעניק לך תחושה יותר נעימה בשבת.

קיימים בשוק סוגי איפור אבקתיים מינראליים. ניתן למצוא ברשת מוצרים אלו עם הכשר על ידי רבנים שאכן האיפור נבדק ובוודאות אין בהם שמנים. בנוסף, יש איפור שהוא עמיד במים, לעיתים קרובות איפור מסוג זה הוא חזק במיוחד ויכול להחזיק אפילו ליממה שלימה כך שאפשר להתאפר בהם לפני שבת. כמו כן, כדאי להתייעץ עם מאפרת מקצועית על איפור איכותי שהוא עמיד לאורך זמן לשימוש בערב שבת.

בברכה,

רחל

תשובה מאת הרבנית רחל וכטפוגל, רבנית בית הספר במדרשת אור תורה סטון לבנות ומנהלת  שותפה באתר משיבת נפש

הרחבות:

 צביעה בגוף האדם

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כה

אסור לאשה שתעביר בשבת סרק (משנ"ב – צבע אדום) על פניה, משום צובע. ומטעם זה אסורה לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק (משנ"ב – משום ממרח), דכשנוטלתו מאדים הבשר.

מגן אברהם שם

משום צובע – כיון שדרכה בכך מקרי צובע מה שא"כ באיש כמ"ש ססי' ש"כ ומ"מ אינו אלא מדרבנן:

משנה ברורה ס"ק עט – ומ"מ אפילו העברת סרק ע"פ אשה ג"כ אינו אלא דרבנן דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם.

לפי דברי המשנה ברורה פעולת הצביעה על עור האדם אינה נחשבת צביעה כלל מן התורה וגזרו על כך חכמים משום מלאכת צביעה. מהמגן אברהם מבינים שהגזירה היא משום שזוהי אכן דרך צביעה עבור האישה.

גישה אחרת אנו מוצאים בחיי אדם (חלק ב-ג כלל כד, א-ב; שלא כדעת רוב הפוסקים) – שצביעה על הגוף יש איסור מדאורייתא כשאר צביעה, אך מכיוון שהצבע אינו בר קיימא אלא זמני הוא אסור מדרבנן ולא מדאורייתא. (ולפי הסמ"ג אסור מדאורייתא כי דרכן של נשים לצבוע כך את פניהם באופן זמני).

יש הטוענים שלפי הגישה הראשונה יש מקום להתיר צביעת הפנים לאישה אשר מצטערת על כך שאינה יכולה להתאפר (אך אין מקום להתיר אם מדובר במשחה או תכשיר מוצק). הם מסבירים שבאיפור יש שני שבותים (צירוף של שני איסורי דרבנן) – האחד היא גזירת חכמים שלא לצבוע על הגוף, והשני שצביעה זו הינה זמנית ולא בר-קיימא (נמחקת במהירות) וכל מלאכה זמנית אסורה רק מדרבנן. על כן יש כאן מצב של שבות דשבות אשר במקום צער התירו. דעה זאת לא התקבלה אצל הפוסקים (פניני הלכה הרחבות הרחבות שבת פרק יד, ד,ה). יוצא דופן הוא הרב רצון ערוסי שהתיר משום שלדעתו אין ממרח באיפור כיון שאין הכוונה להחלקת העור אלא לצביעתו. וכן אין איסור צביעה מפני שמרגע הצביעה היא מתחילה להיעלם ועל כן נקרא לא מתקיים כלל. אך בסופו של דבר מסתייג ולא מתיר. (http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=161528)

 

אבקות לעומת איפור עם בסיס שומני

מגן אברהם סימן שכ ס"ק כה

דוקא צבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר ע"ג ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיד – להתקשט לאשה בליפסטיק /באודם/

ובדבר אם מותר לאשה להתקשט בליפסטיק, הנה אסורה משני טעמים מאיסור ממחק ומאיסור צביעה ואם הוא לח שליכא ממחק יש עכ"פ איסור צביעה. וכן אסור לאשה לצבוע את פניה מדין צביעה אבל לזרוק את הפאודער /האבקה/ לבן על הפנים שלא מתקיים כלל אין בזה איסור צביעה.

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כז

ובתשובתי הנ"ל כיוונתי לאבקה לבנה פשוטה הנקראת "טאלק" הנעשית בלי שמנונית ואינה מתקיימת. עוד מובן כי בהכנת תמרוקי נשים, יש ליזהר גם כן מאיסור ממחק,

 

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כח (וכן בשו"ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן לז אות ג-ד)

ואף על פי שאנו אין לנו אלא פסק מרן השלחן ערוך להחמיר, אבל אין להוסיף לאסור גם נתינת פודרא שאינה מתקיימת כלל, וגם אינה נדבקת בפנים, כמו העברת סרק ואודם שפתים. ולכן יש להתיר נתינת פודרא גם צבעונית, ובלבד שלא תהיה מעורבת במשחה או קרם. וראה לרבינו אליעזר בר נתן, הראב"ן (סימן שנ"ד), שהתחשב להקל בנידון כזה, מטעם שלא יתגנו על בעליהן, בפרט לאשה הרגילה בכך. ובשל סופרים הלך אחר המיקל, כמבואר במסכת עבודה זרה (דף ז' ע"א). וכן פשט המנהג להקל והנח להם לישראל.

לעומת פוסקים אלו כתב בעל השמירת שבת כהלכתו בלשון שאינו איסור גמור (מהדורה שניה יד, נט) "ואף נכון שלא לתת פודרת איפור על הפנים, גם אם אינה מתדבקת היטב על עור הפנים". פסיקה זו היא על בסיס הבנת האגרות משה הנ"ל שכתב שיש "לזרוק" את הפודרה על הפנים, וכן על פי הרב ש"ז אויערבך "שמפקפק גם בזה, דכל שמכוין לצביעה, אפילו לזמן מועט מנלן להתיר, ובפרט שלדעת כמה ראשונים יש איסור תורה גם כשאינו מתקיים". (שש"כ שם הערה קנח).  וכן יש עוד שאסרו בכגון זה. אך יש פוסקים רבים שדחו דברים אלו ומתירים ומכיוון שזוהי מחלוקת בדברי חכמים ניתן להקל (פניני הלכה שבת יד, ד).

איפור נוזלי שקוף  – לפי הגרשז"א, גם הברקה נחשבת צביעה ולמד זאת מאיסור סיכה לנעליים שמוסיף ברק וזאת משום צביעה על פי המשנה ברורה. (שמירת שבת כהלכתה יד, נח הערה קנב).

וכן הרב מלמד אוסר משום הסיבה הנ"ל, שברק נחשב כצבע (פניני הלכה שבת פרק יד, ד)

אך כאמור, יש רבנים שענו לשאלת האיפור הנוזלי השקוף שהוא מותר בשבת.

ממרח – מריחת משחות

מסכת שבת דף קמו עמוד א

משנה. שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ואין נוקבין מגופה של חבית – דברי רבי יהודה, וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצדה, ואם היתה נקובה – לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח.

רש"י – שהוא ממרח – ויש כאן משום ממחק.

גמרא שם עמ' ב'

מישחא (רש"י- שמן עב)- רב אסר, ושמואל שרי. מאן דאסר – גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי – לא גזרינן.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף יא

אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסתמו מפני שהוא ממרח, (פי' הערוך סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה ענין א' הוא)

משנה ברורה שם ס"ק מה – מו שעוה או שמן עב: אף על גב דאין מירוח בשמן אסור דגזרינן אטו שעוה ודוקא שמן עב כיון דשייך בו קצת מירוח אתי לאחלופי… שומן וחלב דינו כשעוה

ממרח: וכיון דהוא משום חשש מירוח אסור אפילו אם אין מכניס השמן בתוך הנקב אלא בהנחה בעלמא ע"ג מלמעלה וגם אין חילוק בזה בין ת"ח לע"ה:

 

מגן אברהם סימן שטז ס"ק כד  –  וי"ל דממרח לא שייך אלא כשכונתו שיתמרח דבר על גבי חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע [מותר] (וכן משנה ברורה שם)

תולדת ממרח מתייחסת להחלקת פני העור כשמעוניינים שתישאר שכבה של המשחה. אך כאשר רוצים להבליע את כל המשחה בתוך הגוף, מבלי להשאיר שארית על פני העור – מותר למרוח עד היעלמות כל המשחה. זה פחות רלוונטי לקרם גוף וכדומה מכיוון שלרוב מעוניינים שתישאר שכבה של הקרם לא מובלע לצורך הנעימות או היופי. (אבל יכול להיות רלוונטי במשחה רפואית שמבליעים לגמרי בתוך העור, ראי הרחבה בנושא רפואה).

היביע אומר (חלק ד כח, יג על סמך המ"א) מביא שורה של פוסקים המתירים לסמוך על המגן אברהם במקום של חולה שאין בו סכנה ולא לאדם בריא, אך הוא בעצמו פוסק שניתן להקל כך גם באדם בריא. הפניני הלכה (הרחבות שבת פרק יד, ה,ג) מסייג שניתן לסמוך על הדעה מקלה "רק כאשר המשחה נועדה להרגשה טובה ולא כדי להחליק את העור כגון במקום שיש היתר לעשות רפואה, שאז אפשר לומר שאין רוצים שישאר ממנה דבר על הגוף אבל בקרם רגיל שרוצים שיחליק את העור, נראה פשוט לאסור".

תכשירים רפואיים בשבת

משחה רפואית אסורה גם אם רק יניח על העור משום גזירת רפואה בשבת "משום שחיקת סממנים" ואין להשתמש בתכשירים המיוחדים לרפואה (שו"ע או"ח שכח, א ור' גם סעיף יז). מותר להשתמש בתכשירים נוזליים לצורך רפואה אם גם אנשים בריאים נוהגים להשתמש בתכשירים אלו באופן זה ובכך לא ניכר שזה לצורך רפואה. אך במקרה שהאדם סובל מכאבים יהיה מותר להשתמש בנוזל שנועד לרפואה מכיוון שבמקום צער לא גזרו (שם סעיף לז וסימן שכז, א ומשנ"ב על אתר). (למשל למרוח שמן על השפתיים יבשות וסדוקות הגורם לכאבים). יש כמה אפשרויות לשימוש במשחה עבור אדם הסובל (הנקרא בהלכה "חולה שאין בו סכנה"): אפשר להשתמש במשחה בהנחה על הגוף ללא מריחה (שמירת שבת כהלכתה לג, יד) (וכך נוהגים עם תינוק שסובל מאדמימות, שכל תינוק נחשב כחולה שאין בו סכנה) או על ידי הבלעת כל המשחה לאזור מבלי להשאיר שכבה על פני העור (שם הערה נח בשם הגרשז"א ועוד) או להמיס את המשחה (שלא על ידי אש) ואז למרוח (שם הערה נח*).

תכשירים נוזליים למניעה שאינם לרפואה – יש פוסקים שאסור אך יש פוסקים שמותר מכיוון שמדובר במניעה, כגון חומר להרחקת יתושים או תרסיס הגנה מפני השמש. ופוסק בשמירת שבת כהלכתה להקל (יד, לא ועייני בהערה צא שם).

הקושי בהמנעות מאיפור בשבת

כדאי לעיין בדברים של הרבה אליעזר מלמד המתייחס לקושי זה. (שבת יד, ד)

https://ph.yhb.org.il/01-14-04/

מה הם כללי צניעות הלבוש והמגע בין בני המשפחה בבית? - הרבנית שלומית פיאמנטה

השאלה

שלום וברכה,

אשמח לעשות סדר במה שקשור לצניעות בתוך המשפחה. כל המשפחה שלי דתיים ב"ה אך הדברים לא מספיק ברורים לי.

האם מותר לאבא שלי לראות אותי בלבוש לא צנוע, ואני צריכה להתלבש לידו כמו ליד כל בן אחר? ומה לגבי אחים (מעל גיל בר מצוה)?

האם מותר לי לגעת באחים שלי שעברו בר מצוה?

תודה רבה

תשובה:

תודה על פנייתך שמעידה על עמדה אכפתית כלפי ההלכה ורצון לדעת, לשמור ולקיים.

ברקע שאלתך עומדת חשיבות הקשר המשפחתי החם והטבעי, לצד ההקפדה על הגדרים ההלכתיים. יש בהלכה את האיזון בין שימור תחושת הקרבה החשובה כל כך בין ביני המשפחה לבין הצבת גבולות לחשיפה ולמגע.

מגמת ההלכה בנושאי צניעות היא לא רק "מניעת הרהור" ואינה ממוקדת רק בבעיית גבולות הביטוי הארוטי בין גברים ונשים. היא מציבה מודל להתייחסות לגוף, גישה כלפי החיים וסדר עדיפויות פנימי. לכן היא רלוונטית גם עם אנשים שהקשר איתם אינו ארוטי כלל ומבוסס על אהבה משפחתית.

בדברי הבאים אתן את ההדרכות ההלכתיות, והרחבה עם מקורות ונימוקים מופיעה בסוף התשובה.

שאלת לגבי כללי לבוש בשהות עם אביך והאחים, ולגבי נגיעה באחים.

לגבי כללי לבוש: ההגדרה של "לבוש לא צנוע" היא חמקמקה. בהלכה ישנו בסיס יסודי של לבוש שיש להקפיד עליו בכל עת שנמצאים עם בני המין השני מלבד אישך – ובכך נכללים אביך והאחים. 

מעבר ללבוש בסיסי זה, יש מקום בהלכה לנורמות הלבוש המקובלות, ולהתנהלות המכבדת את הזולת ומאפשרת להרגיש בנוח. מה שהחברה בה את חיה מגדירה כלבוש צנוע מחייב אותך. לגבי נורמות אלה, יש הבדל בין הקרובים לבין שאר העולם ויש יותר מקום להתגמשות כשאת עם בני המשפחה הקרובה.

לדוגמא, לפי ההלכה חובה להיות עם חולצה (גם בנים וגם בנות) – ועל כך יש להקפיד גם בבית עם אביך ואחיך. אולם, בעוד הנורמה ההלכתית מחוץ לבית היא להיות עם שרוול, ניתן בתוך הבית להיות ללא שרוול, אם בני המשפחה רגילים לכך וחשים בנוח במצב זה. 

בעניין הלבוש אין הבדל בין אב לאחים. 

לגבי נגיעה באחים בוגרים, יש יותר מורכבות בעמדת ההלכה.

ההלכה מגדירה הבדל בין נגיעה "סתמית" לנגיעה "של חיבה". אין כל בעיה בנגיעה סתמית ונייטרלית בין אחים, אולם יש להזהר מהגזמה במגע של חיבה. יחד עם זאת, ההגדרות מהו אותו "מגע של חיבה" אף הן תלויות במידה מסויימת בחברה ובנורמות הקיימות.

בימינו יש שפסקו שחיבוק ונשיקה אסורים בין אחים, יש שפסקו שאין בכך איסור אך אלו התנהגויות לא רצויות, ויש שהתירו חיבוק ונשיקה באופן המקובל בתרבות שאנו חיים בה.

יש לך על מי לסמוך אם תחליטי לנהוג לפי כל אחת מהדעות הנ"ל. כדאי לקחת בחשבון את תחושותיך ותחושות אחייך לגבי האפשרויות השונות: מה רמת המגע שחשובה לך לשמירה על תחושת קירבה ולכידות משפחתית? מה המחיר של צמצום מגע החיבה עם אחייך? האם הם יוכלו להבין את השיח ההלכתי בנושא?

כמו כן, חיי משפחה מזמנים סיטואציות שונות – גם מגע שאנו נמנעים ממנו ביומיום, יכול להיות חשוב וחיוני במצבים חריגים (של שמחה או צער, למשל). העיקרון המנחה הוא שהן המשפחה והן ההלכה הם דברים יקרים, חיים ומשמעותיים לנו, ולא נוותר לא על שמירת ההלכה ולא על השמחה והטבעיות שבקירבה לאחינו.

אשמח להיות בהמשך קשר איתך לגבי פירוט נוסף אם את מרגישה צורך בכך, וכן לגבי מצבים בהם יש יותר צורך בזהירות.

בברכה,

שלומית

הרבנית שלומית פימיאנטה היא רמי"ת בבית המדרש בעין הנצי"ב, ומורה לגמרא והלכה בתיכון פלך זיכרון

 

הרחבה

השאלה לגבי צניעות בתוך המשפחה מביאה אותנו לבחון לעומק את מושג הצניעות – האם המוקד העיקרי שלו הוא בהרחקה והטלת גבולות על מתח בין המינים והתנהגות מינית בחברה (ואז המשפחה הקרובה לא כל כך חלק מהתמונה) או שהמוקד הוא בהצבת מודל התייחסות לגוף ותכונות פנימיות (ואז הרלוונטיות היא בכל מצב). 

האמת היא ששני המוקדים קיימים במינונים שונים בסיטואציות שונות. שאלתך ממוקדת יותר במוקד השני.

נורמות הלבוש ההלכתיות הבסיסיות מציבות בעצם מודל של התייחסות לגוף – הגוף מהווה משכן לצלם הא-לוהים שבנו, ולכן יש לכבדו ולכסותו, גם בהיעדר סיטואציה "ארוטית". ההלכה מעודדת רגישות כלפי עירום ומגע באמצעות הגבלתם; עמדתה היא שעירום ומגע הם משמעותיים ולא טריוויאליים, ומשמעותם נשמרת כשמוצבים עליהם גבולות. האמונה בנוכחות ה' בעולמנו מחייבת התכסות וצניעות. לכן, נורמות הלבוש מוקפדות גם בשהות עם בני המשפחה הקרובה.

ניתן לזהות שתי רמות של לבוש צנוע – "כיסוי ערווה", כלומר חלקי גוף אינטימיים, הוא חיוב מוחלט כשנמצאים עם בני המין השני, ללא תלות בחברה ובנורמות המקובלות (למעט אישך כשאתם מותרים). לעומת זאת, כיסוי חלקי גוף נוספים הוא נורמטיבי, תלוי הקשר ותרבות.

בדיון לגבי מצבים בהם לא ניתן לקרוא קריאת שמע, למשל במסכת ברכות (דף כד עמוד ב), אנו רואות כי ישנן הגבלות על חשיפת הגוף בין כל גבר וכל אשה, ללא הבחנה בין קרובות משפחה לכאלו שאינן.  

מאידך, הגמרא במסכת יומא (דף סט עמוד ב) מתארת בצורה סיפורית את ירידת המתח האירוטי בין קרובי משפחה, ובעצם אומרת שיחסיהם יכולים להיות קרובים יותר ויש פחות צורך במגבלות צניעות ביניהם.

ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, ב) מצוין קריטריון חשוב של "נתכוין להנות". כלומר, שאלת הצניעות תלויה בסיטואציה, ומצב בו המתח המיני מופחת הוא תובעני פחות מבחינת צניעות.

קריטריון חשוב נוסף הוא ההרגל. למשל בשו"ע אורח חיים סימן ע"ה ניתן לראות גם בדברי השו"ע וגם בדברי הרמ"א שיש הבדל הלכתי בין חשיפת חלקי גוף שרגילים לחשוף לכאלה שההרגל המקובל הוא לכסותם.

צירוף שני קריטריונים אלה מאפשר להקל בלבוש בתוך המשפחה, כסיטואציה בה המתח המיני הטבעי מופחת ובה רגילים ללבוש פחות נרחב מאשר מחוץ לבית. למשל הרב דב ליאור כתב על אבחנה זו בין הנהוג בחוץ לנהוג בבית: https://www.yeshiva.org.il/ask/85972

קריטריונים אלה מותירים גם מקום לגמישות לפי הנורמות של משפחות שונות. 

לגבי הנגיעה בין אחים בוגרים, ישנה בגמרא דוגמא של אמורא שנשק לאחיותיו (עבודה זרה י"ז, ב) וישנן שם שתי אפשרויות להבין את רמת האינטימיות של מגע זה. מעצם הדיון ניתן להבין שהמגע בין אחים בוגרים עלול להיות בעייתי אם הוא אינטימי מדי, אך מצד שני אינו אסור לחלוטין כמו בין גברים ונשים שאינם אחים. קו זה ניתן לראות בהמשך ברמב"ם, שהכליל את האחיות בקטגוריה של "העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן", כלומר שקיים איסור על אינטימיות איתן אך אין מרכיב של משיכה מינית. הוא מסביר כי מגע גופני אינטימי הוא "דבר אסור ומעשה טפשים", אך אינו אוסר מגע סתמי, יומיומי וטבעי. 

גם הרמב"ם (איסורי ביאה כ"א הלכה ו') וגם השו"ע (אבן העזר כ"א סעיף ז) מגדירים חיבוק ונשיקה כקרבה הנמצאת בתחום המוגזם, שיש להמנע ממנו בין אחים, אך אין בעיה במגע פחות אינטימי כגון נתינת יד. כפי שכתב למשל שו"ת משנה הלכות (ה, רכה) "אבל נגיעה סתם באחותו לא מצינו איסור גם להרמב"ם… ופוק חזי מאי עמא דבר, נוהגין ליגע באח באחות". כלומר, הנוהג המקובל הוא שאין בעיה בנגיעה יומיומית וטבעית בין אחים, וכך גם הנורמה המקובלת והסבירה.

ניסוח השו"ע העלה בפי מפרשיו את האפשרות שכוונתו אינה לאסור ממש חיבוק ונשיקה בין אחים. התנסחותו היא "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים". 

מצד אחד יש כאן איסור ברור, ומצד שני, אילו האיסור היה ברור ומוחלט, לא היה צורך להוסיף את המילים "מגונה", "מעשה טפשים". לכן, היו שסברו שאין ממש איסור אלא רק המלצה לראות את העניין כאסור. יתרה מזו, היו שכתבו שמי שיודע בוודאות שמשמעות המגע אינה בעייתית עבורו, אין עליו מגבלה כלל. כך למשל כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה שנג): "אבל הכל גדר וסייג ומותר בקרובות למי שמוחזק שאינו חשוד לעשות כיעור ונמנע משאר הנשים". והתוספות (שבת יג. ד"ה "ופליגא") גם כתבו כעין זה. 

בקרב פוסקי זמננו רבים  התירו דרגות שונות של נגיעה בין אחים בוגרים. 

למשל, הרב יעקב אריאל הגדיר את פסיקת הרמב"ם כ"המלצה להמנע מחיבוק ונישוק" : https://www.yeshiva.org.il/ask/87940

הרב דב ליאור מציין שכוונת הרמב"ם שזה "מגונה" ולא אסור מעיקר הדין: https://www.yeshiva.org.il/ask/403

כמו כן, לדעת שו"ת בתי כהונה (באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף קטן נ"א), לפי הרמב"ם והטור אין איסור חיבוק ונישוק בקרובים אלא דרך אזהרה.

הרב יהודה הרצל הנקין (שו"ת בני בנים, חלק ד, סימן יג) הוסיף כי יש מקום יותר להקל במצבי ארעי, כלומר בסיטואציות המתרחשות בחיי משפחה ויש בהן יותר צורך במגע בין האחים מאשר בשגרה. באופן דומה, הרב אלישיב (קובץ תשובות, חלק ב, סימן כ) הגם שגישתו מחמירה יותר, התיר לאדם ללחוץ את ידה של אחותו בפגישתם לאחר פרידה ארוכה.

הרב אליעזר מלמד כתב  (כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/11169  וגם כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/16774 ) כי כיום, בהתאם לנורמות החברתיות הקיימות, מותר גם חיבוק ונישוק כמקובל. זאת משום שבחברה ובתרבות מעשים אלה בין אחים יכולים לבטא את האהבה והקירבה המשפחתית והרצויה שביניהם, ולא לשאת משמעות ארוטית בעייתית.

האם מותר לעשות איפור קבוע? אני רגישה לחומר והוא תמיד נוזל לי. - הרבנית רחל קרן

שאלה:

האם מותר לי לעשות איפור קבוע? ( פס במקום אייליינר)? אני רגישה לחומר והוא תמיד נוזל לי…תודה רבה!!

תשובה:

שאלתך נוגעת באיסור הקעקע הכתוב בתורה:(ויקרא יט, כח): "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה'", והאם איפור קבוע (הנעשה על ידי החדרת צבע מתחת לעור וכרוך בהוצאת מעט דם) הוא כתובת קעקע האסורה בתורה? 


תשובה בקצרה: (התשובה בהרחבה יחד עם המקורות מובאת בסוף הדברים)

 שורש האיסור בתורה הוא על כתובת קעקע כחלק מעבודה זרה. (טור יורה דעה קפ) על כתובת קעקע כיום, שאינה נעשית לשם עבודה זרה, חל איסור לדעת רבים, משום שנעשית כדי להידמות ל"חוקות הגויים". (אגרות משה יורה דעה ח"ב, נג).

השאלה האם איפור קבוע נכלל באיסור זה?

יש פוסקים שהחמירו בכך, למשל: הרב שמואל ווזנר, כ"סרח קעקוע" – הפעולה דומה – החדרת צבע מתחת לעור. הרב יצחק עראמה רואה בכך קעקוע ממש ואוסר. לעומתם – יש המתירים, למשל: הרב עובדיה יוסף, הרב דוב ליאור, מפני שלאחר זמן,  גם אם שנים, האיפור דוהה ונעלם, ואין בו כתיבת אותיות ואינו לשם עבודה זרה. הרב אשר וייס מתיר במקום שיש צורך – עוגמת נפש בגלל מראה וכדו', מפני שהתהליך של האיפור אינו דומה לגמרי לקעקוע. 

נראה שניתן לסמוך על המתירים, בעיקר אם יש צורך בדבר. 

בברכה,

רחל קרן

הרבנית רחל קרן היא ראש בית המדרש במדרשת עין הנצי"ב

הרחבת התשובה:

כאמור, איסור הקעקע נזכר בתורה בפרשת קדושים (ויקרא יט, כח): "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּבָּכֶם אֲנִי ה'". אמנם יש המפרשים שמדובר באיסור על פעולה הנעשית בהקשר של אבלות על מת (לנפש = על מת. כך אבן עזרא על הפסוק)  אך בגמרא נלמד איסור הקעקוע כאיסור כללי, ולאו דווקא בהקשר לביטוי אבלות:  

מסכת מכות (כא, ע"א): משנה: הכותב כתובת קעקע, כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב – אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בידו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם את השם שנאמר: "…וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה'"

הטור (יורה דעה קפ) מבאר שאיסור נובע מ"חוקות הגויים", מנהגם של גויים לקעקע את עורם כחלק מע"ז . בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב, נג) טוען הרב פיינשטיין שמאחר שקעקוע הפך לדבר שכיח ומקובל בחברה המערבית, שוב הפכה "כתובת קעקע" לאסורה מטעם זה של "חוקות הגויים", כע"ז. 

יש המסבירים את טעם האיסור– בפגיעה בגוף כפי שנברא, ויש הרואים בקעקוע ביטוי של עבדות, כפי שאכן נעשה בדורות עברו לעבדים, וכלפי עמנו – על ידי הנאצים. 

לגבי גדר האיסור: 

בדיון בגמרא (שם): "אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: עד דיכתוב 'אני ה" ממש [כלומר: האיסור הוא רק אם כותב בקעקע את שם ה' המפורש על גופו]. אמר ליה: לא כדתני בר קפרא: אינו חייב עד שיכתוב שם עבודת כוכבים, שנאמר 'וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה" אני ה' ולא אחר. [האיסור דוקא על כתיבת שם כלשהו של ע"ז]."

המחלוקת בגמרא היא מה נלמד מצירוף המילים "אני ה'" לאיסור: מה היא אותה "כתובת קעקע האסורה – האם כתיבת ה' המפורש על גופו, או כתיבת כל שם של ע"ז. 

בהמשך הגמרא משתמע שהעושה קעקע וכוונתו לשם רפואה –מותר, ובלשונם: "מותר לו לאדם שיתן אפר על גבי מכתו … כל מקום שיש שם מכה מכתו מוכיח עליו" [שלא נעשה לשם ע"ז]. (מכות כא, א).

הפוסקים חולקים-  האם יש משמעות לסדר הפעולות – קודם כתיבה ואחר כך החדרה לעור או אין משמעות לסדר?

את אופן הפעולה מפרש רש"י (שם): כותב תחלה על בשרו בסם או בסיקרא ואחר כך מקעקע הבשר במחט או בסכין ונכנס הצבע בין העור לבשר ונראה בו כל הימים. 

תיאור הפעולה ברש"י נראה דומה לפעולה הנעשית לצורך איפור קבוע.

הרמב"ם (הלכות ע"ז יב, יא) משייך את איסור הקעקע לעניין עבודה זרה והתהליך הפוך:  קודם שריטה ואחר כך מילוי בצבע, וזה האיסור מדאוריתא. . ואם לא כתב – פטור, אבל אסור. סדר זה מופיע גם אצל הרא"ש (פסקי הרא"ש. מכות ג, ז). ואם הסדר אינו כך – פטור. לדעת הריטב"א, אשר דן בדברי רש"י (ריב"ן) וברמב"ם אין הבדל בסדר הפעולות, ואין הבדל אם כתב או עשה רישום אחר. 

ומכאן עולה השאלה: האם עצם הפעולה של החדרת צבע באופן קבוע – אסורה, גם אם לצרכי נוי וקוסמטיקה, או האיסור הוא רק כאשר נכתב דבר בכוונת עבודה זרה? האם צריך להיות רשום בה שם ע"ז? ואם לוקה רק כשמדובר בע"ז, האם בסתם – פטור אבל אסור, או שמותר? 

בדברי ר' ירוחם מהראשונים נראה שאין איסור במצב זה:
"אסור לכתוב כתובת קעקע בבשרו, כלומר, לחקוק רושם בבשרו, שכך היה דרך עובדי עבודה זרה ולוקה עליו מן התורה… ומותר לשום אפר מקלה על מכתו,דמכתו מוכחת עליו שאינו עושה לשם עבודה זרה.  כך פשוט (רבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה, נתיב יז, חלק ה, דף קנט, טור ב) מדברי רבנו ירוחם אפשר להסיק שאם אין כוונה לע"ז – מותר. 

אולם בשולחן ערוך עולה שאסור (בשולחן ערוך, יורה דעה סימן קפ סעיפים א – ד: )

א: כתובת קעקע היינו ששורט על בשרו וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים:ב: עושה כן על בשר חברו אותו שנעשה לו פטור אא"כ סייע בדבר:

ג: מותר ליתן אפר מקלה על מכתו:

ד:הרושם על עבדו שלא יברח פטור (ונראה דלכתחילה מיהא אסור) (דעת עצמו).

מדברי שולחן ערוך עולה שכל כתובת קעקע אסורה. 

בעל "הלבוש" מביא מקרה נוסף כתובת קעקע על עבד שברור שאינה משום עבודה זרה אך אוסר גם אותה מדרבנן. הלבוש מתיר רק ענייני רפואה (לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, סימן ק"פ).

ומותר ליתן אפר מקלה על גבי מכתו, דמכתו מוכיח עליו שאינו עושה כן משום חוקותיהם אלא לרפאות המכה…. והרושם על עבדו לעשות בו זה לסימן שלא יברח – פטור, שהרי לא משום חוקת הגוים הוא עושה. מכל מקום לכתחילה אסור לעשות כן מדרבנן אפילו בעבדו.

וכך גם בפתחי תשובה (שם)

מדברי שו"ע ונושאי כליו נראה שניתן להבין שגם האיפור הקבוע – אסור, כי גם בו מחדירים צבע תחת העור כדי לתת צבע סביב העין או על גבי השפתיים וכדומה, כמו שעושים בכתובת קעקע. 

על פניו מעיון במקורות אלו יש בעיה באיפור קבוע. 

(דיון נרחב על פי המקורות הנזכרים לאסור – ר' יצחק עראמה "בארות יצחק". סימן יח. )

הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר. ח"ב סימן נו) דן האם האיסור חל רק על כתיבת אותיות, או גם בצבע וציור ומכריע שאין הבדל, אולם פוסק שיש מקום להקל מסיבות של צורך גדול – צלקת וכדו', או שנגרמת לה עוגמת נפש או בעיה בחיי הנישואין. השיקול להקל הוא משום שהקעקוע לא נשאר לנצח, משום שאין בו כתיבה ואין בו כוונת ע"ז, ומשום שלרפואה, מותר, וכאן מדובר ברפואת הנפש.

הרב עובדיה יוסף דן באיפור קבוע ומראה מדוע בכל זאת ניתן להקל כאן

הרב עובדיה יוסף ב"טהרת הבית" (חלק ג. דיני חציצה הערה י') פוסק להקל בעניין איפור קבוע מפני כמה ספיקות שיש בעצם האיסור בזה. שהרי דעת כמה ראשונים שלא אסרה תורה אלא כתיבת שם עבודה זרה על גבי העור, שכך הייתה דרכם של עובדי עבודה זרה, לרשום שם עבודה זרה על גבי עורם על ידי קעקוע, כדי להראות דביקותם בעבודה זרה שלהם. (כפי שראינו בדברי ירוחם). ועוד שיש פוסקים שלא אסרה תורה אלא כתיבת אותיות או ציור שלם, מה שאין כן באיפור קבוע שבודאי אינו שם עבודה זרה, וגם אינו אותיות. ואף שלהלכה נראה לאסור אפילו כתובת קעקע שאינה שם עבודת כוכבים ואינה אותיות בכלל, מכל מקום לעניין איפור קבוע יש עוד טעם להקל בזה, מפני שאינו קבוע כל כך, שהרי אחר כמה שנים הולך הרישום ונעלם, מפני שאינו נרשם עמוק בבשר האדם אלא רק תחת שכבת העור הראשונה, ובאופן כזה יש מקום להקל. (כאן יש מקום להעיר שאיפור קבוע נעשה תחת שכבות נוספות של העור ולא רק האפידרמיס – השכבה העליונה ומשום כך הוא נהיה קבוע. אבל לאחר מספר שנים הוא יורד ומשום כך אינו כקעקוע). 

מסכם הרב עובדיה יוסף נראה לו שאף אשה העושה איפור כזה לצורך נוי ויופי, יש לה על מה שתסמוך ואינה עושה איסור, ואם עושה כן לצורך כיסוי וטשטוש צלקת או להשלים צורת שיער בגבות, יש להקל בזה אף לכתחילה.

מכל הנ"ל עולה שאפשר יהיה לעשות איפור קבוע כאשר יש צורך בדבר – רגשי, או גופני. 

הערה נוספת:  לגבי שאלת החציצה בעת טבילה במקווה: 

כאשר אישה טובלת במקוה, היא צריכה לבדוק את עצמה היטב היטב מכל דבר של חציצה, שהרי אם יהיה עליה דבר החוצץ בינה לבין המים – כי אז הטבילה איננה טובה. 
וכתוב בשולחן ערוך סימן קצ"ח: 
"צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ…" 
חציצה הינו דבר שאשה מקפידה עליו להסירו, וכן שמכסה חלק ניכר מגופה. אבל כלל גדול בענייני חציצה – כל העשוי לנוי אינו חוצץ. רק דבר שמקפידה להסירו – חוצץ. כך פוסקים הרב מרדכי אליהו ב"דרכי טהרה"והוא מחריג את האיפור הקבוע, גם אם מחזיק כמה שנים, והרב אלישיב קנוהל (איש אשה עמ' 114-115). הרב זכריה בן שלמה ב"אורות הטהרה" מתייחס גם לקעקוע שאף הוא אינו חוצץ, וכן לאיפור קבוע שהוא "קעקוע זמני" אשר בודאי אינו חוצץ – זה דבר שאין בו ממש ואי אפשר להסירו בדרך רגילה. 

בתי מתחתנת, האם מותר לי לגעת בחתן שלי כמו בבנים שלי (אני מרגישה שהוא כמו הבן שלי) או צריך להתייחס באופן אחר? - הרבנית חני פרנק

השאלה:

ברצוני לשאול, עד כה התחתנו מילדינו רק בנים. ובשעה טובה ביתי התארסה ומתחתנת בקרוב. לכלות שלי אני מתייחסת ממש כבנותיי. כעת בפעם הראשונה יש לי חתן(ואנו מרגישים שיש לנו בן חדש למשפחה) רציתי לשמוע התייחסויות הלכתיות איך אני אמורה להתייחס לחתן של ביתי מבחינה פיזית (חיבוקים וכדומה..). האם ממש כמו אל הבנים שלי או באופן שונה?

תשובה:

שלום וברכת מזל טוב לשואלת היקרה,

אשרייך שאת נוהגת בכלותייך כבנותייך ואשרייך שאת חשה ברצון לנהוג כך גם כלפי חתנך הטרי. אין ספק שהדרך הזו ראויה ונכונה מאוד, כדי לקיים קשרים טובים הן שלכם ההורים עם בני המשפחה החדשים שאתם זוכים לקבל למשפחתכם והן עם ילדיכם שנישאים ומרגישים שגם בני הזוג שבחרו רצויים ומקובלים במשפחתם.

עם זאת, צריך לזכור שההלכה מגבילה אותנו במגע של חיבה עם בני המין השני, וההגבלה הזו חלה על כולם, למעט אב ובתו ואם ובנה. יוצאי הדופן היחידים בהקשר הזה, וגם הם נתונים במחלוקת הפוסקים, הם סב ונכדתו, שהרי בני בנים הרי הם כבנים. לכן, גם אם את מרגישה קשר רגשי כמו של קרבה ראשונה כלפי חתנך הטרי, עדיין מבחינה הלכתית אסור שיהיה ביניכם מגע פיזי, גם אם הוא מגע דומה לחיבת אם לבנה ולא למגע של חיבה בהקשרים מיניים. באותה מידה, כמובן שגם לאישך אסור לחבק את כלותיכם. יחד עם זאת, חשוב לזכור שיש דרכים רבות שאינן פיזיות להביע חיבה כלפי הזולת, ומתוך החום ששידרת כבר בשאלתך אני סמוכה ובטוחה שתמצאי את הדרכים הראויות להביע את החיבה לחתנך.

אני מאחלת לכם אהבה ואחווה ושלום ורעות גם בין ילדיכם לבני הזוג שלהם וגם ביניכם לבין הבתים החדשים שילדיכם מקימים.

חני פרנק

הרבנית חני פרנק היא יועצת הלכה, מקימת סניף מתן השומרון ורכזת תוכן ידעיה

הרחבה:

בפרק י"ח בספר ויקרא, בתוך פרשת העריות, נמצאים הפסוקים הבאים:

(ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה':

(יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָה לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:

(כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ:

מפסוק כ' מובן שיש איסור להיות ביחסי אישות עם אשת איש. האיסור בפסוק ו' ובפסוק י"ט הוא במחלוקת הפוסקים גדולה, האם דין "לא תקרב" מהתורה שייך רק לגבי יחסי אישות, כפי שסובר הרמב"ן,[1] או שהוא חל גם על קרבה של חיבה שמביאה ליחסי אישות, כפי שסובר הרמב"ם[2] על פי המדרש בספרא.[3] מפסוק ו' לומדים שהאיסור אינו רק על אישה נידה, אלא חל על כל העריות האסורות, ובתוכן גם על איסור אשת איש. גם אם נפסוק לפי הרמב"ן, עדיין מגע של חיבה יהיה אסור מדברי חכמים, כסייג לתורה, וממילא אין לעבור עליו.

ברור שהיחס בין חמות לחתן, הוא יחס של ערווה אסורה. ולכן יהיה אסור לחמות לחבק את חתנה. זאת בשונה מהמגע בבניה הבוגרים, שהרמב"ם והשו"ע התירו אותו, אבל גם בהיתר הזה הם הכניסו סייגים (שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיףז):

המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם,  אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרובים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה. כיצד, מותר האב לחבק בתו ולנשקה ולישן עמה בקירוב בשר, וכן האם עם בנה, כל זמן שהם קטנים. הגדילו, ונעשה הבן גדול והבת גדולה עד שיהיו שדים נכונו ושערה צמח (יחזקאל טז, ז), זה ישן בכסותו והיא ישנה בכסותה. ואם היתה הבת בושה לעמוד לפני אביה ערומה, או שנתקדשה, וכן אם האם בושה לעמוד בפני בנה ערומה, ואף על פי שהם קטנים, משהגיע ליכלם מהם, אין ישנים עמהם אלא בכסותן.

לשון השולחן ערוך כאן, שהעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א, ברורה, שגם כאשר מדובר באחת מהעריות שלא מעוררות מינית את האדם, מתוך קרבתו המשפחתית אליהן, עדיין אסור יהיה לו לחבק ולנשק אותן, למעט אב לבתו ואם לבנה. וכפי שכתבתי לעיל, יש מי שמתירים כאן גם סב ונכדתו.[4]מכאן פשוט שאם אפילו קרובות מדרגה ראשונה כמו אחיות נאסרו, חמות וחתן על אחת כמה וכמה.

הערות שוליים:

[1]השגות הרמב"ן לספר המצוות מצות לא תעשה שנג:

והנה הרב (הרמב"ם) מצא הברייתא הזו המפורשת ותלה דבריו באילן גדול. אבל כפי העיון בתלמוד אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערוה כגון חבוק ונשוק לאו ומלקות… אבל אין זה עיקר מדרש בלאו הזה אלא קרא אסמכתא בעלמא. והרבה מאד כן בסיפראובסיפרי.

ודע כי הקריבה לאשה בכתוב תאמר על הביאה כענין (דבריםכב) ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים וכתיב (ישעי' ח) ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן…

[2]רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה א:

כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה.

ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה שנג:

והמצוה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה (אח"מיח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה. ולשון ספרא [פי"גה"ב (בד"חהט"ו)] לא תקרבו לגלות אין לי אלא שלא יגלה מניין שלא יקרב תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב אין לי אלא בנדה בל תקרב ובל תגלה ומניין לכל העריות שהן בבל תקרבו ובל תגלו תלמוד לומר לא תקרבו לגלות. ושם (ה"חובד"חהכ"א) אמרו ונכרתו הנפשות העושות מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תקרבו יכול יהו חייבין כרת על הקריבה ת"ל העושות לא הקרבות. וכבר נכפלה האזהרה באיסור אלו הדמיונות ואמר (שם) לבלתי עשות מחוקות התועבות…

[3]ספרא אחרי מות פרשה ח פרק יג:

(ב) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה,  אין לי אלא שלא יגלה מנין שלא תקרב תלמוד לומר לא תקרב אין לי אלא נידה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרב וובל תגלו, תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, אני ה' אני נאמן לשלם שכר.

[4]ראו פתחי תשובה אבן העזר סימן כא ס"קה:

האב לבתו. עבה"ט (עיין באר היטב) דה"ה (דהוא הדין) בת בתו; ועב"ש ס"ק י"ד (ועיין בית שמואל סעיף קטן י"ד) שהקשה דהא (שהרי) הר"ן כתב בת ותנן (שנינו) בת בתו לא תנן, ובשאר פוסקים לא מצינו ההיתר מפורש מנ"ל (מניין לנו) להקל בבת בתו? וטרח ליישב ע"ש (עיין שם)… 

רבניות "משיבת נפש" עונות לשאלות

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית לחלוטין, עם זאת חשוב לציין את גילכן בשעת השאלה. כל פרט נוסף שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה לשואל/ת. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטי בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא בין שבוע לשבועיים.
לתשומת לבכן, השאלות מגיעות למנהלת האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי עניין ופניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותכן יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

*יש למלא את כל שדות החובה

אודות שו"ת "משיבת נפש"

שו"ת "משיבת נפש" הוקם בשנת תשע"ז (2017) על ידי ארגון "בית הלל – הנהגה תורנית קשובה". השו"ת הוקם לאור הצורך ההולך וגובר לקבל מענה לשאלות הלכתיות ורוחניות מתלמידות חכמים ונשות חינוך תורניות. 

המיזם צמח מתוך השיח הפורה ב"בית הלל", שיח ודיון הלכתי בין רבנים ורבניות.

המיזם פונה לנשים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, ומציע להן בית להפנות אליו את שאלותיהן.

הרבניות המשיבות ב"משיבת נפש" הן בעלות שנות לימוד רבות במסגרות תורניות ואקדמיות ובעלות ניסיון חינוכי בפועל.

כל תשובה נבדקת על ידי מספר משיבות, ועדה מייעצת הלכתית וחינוכית ובמקרי הצורך גם עם פסיכולוגית מומחית שהוכשרה במיוחד עבור המיזם.

במקביל למענה, המשיבות שלנו עוברות השתלמויות בנושאים בוערים ורלוונטיים באופן קבוע.

בראש המיזם עומדת הרבנית יעל שמעוני.

חברי הוועדה מייעצת: הרב יהודה גלעד, הרב שלמ"ה הכט, הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי , הרבנית תמר מאיר, הרב מאיר נהוראי, הרבנית איילת סג"ל, הרבנית תרצה קלמן, הרב עמית קולא, והפסיכולוגית סמדר בן דוד.

יש לך שאלה הלכתית? שאלה בתחום תורני אחר?
רבניות משיבת נפש ישמחו לענות על השאלות שמטרידות אותך.

האתר בהרצה (להערות והצעות לחצו כאן)