כיבוד הורים

ערב טוב 

ישנן הלכות בכיבוד הורים שקשות עליי במיוחד- כמו לא לעמוד במקומם, לא לתת חוות דעת על מה שהם אומרים, בלי ביקורת אפילו ביני לבין עצמי..

דוג':

*אם אמא שלי חווה איזה קושי היא תתייעץ איתי ותשאל את דעתי, דבר שלפעמים מכביד עליי מאוד. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות?

הרי זה לא יפה, ולא מכובד להגיד לה שזה קשה לי לשמוע כי זה מציף אותה והיא רוצה לשתף מישהו..

אבל באמת שכל פעם שהיא משתפת אותי אני מרגישה שזה לא אמור להיות ככה, אין לי כלים לעזור לה, וגם היא אמא שלי ולכן היא אמורה להיות זאת שמייעצת לי ולא הפוך.. זה נק' שקשה לי.

עוד דוג'- יש עיניין בסעודת שבת שהמשפחה מדברת על תוכניות טלוויזיה כאלו ואחרות או על אנשים אחרים.. 

עכשיו, אני יכולה פשוט ללכת ולא להיות חלק, אבל אני באמת מנסה להבין מה אני יכולה לעשות במצב כזה?

נק' שלישית היא בנוגע לחינוך, שאני לא מסכימה עם החינוך של ההורים שלי.

 נק' אחרונה היא שוני בניהול בית:

אמא שלי עובדת עד חמש כך שכשהיא חוזרת הביתה היא עייפה מכדי- לבשל, לנקות וכו'

אבא שלי אותו דבר. רק העיניין הוא שאבא שלי כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא מכין עם אחותי אוכל והם עושים בלאגן, דבר שמכעיס את אמא שלי שאין לה כוח לנקות אחריהם כל הזמן..

פעם אחת אמרתי לאבא שלי ולאחותי שינסו לנקות אחריהם אחרי שהם אוכלים או לפחות לרכז את הכלים אל מקום אחד וזה לא עזר, ניסיתי להזכיר שוב וזה לא עוזר.

אני יודעת שאני לא יכולה לשנות הרגלים של שנים.. מצד שני זה פוגע באמא שלי (לי זה גם מפריע, אבל אפשר להגיד שזה לא פוגע בי)

עכשיו העיניין הוא שאני לא רוצה שזה ייפול על אמא שלי ואני מנסה לנקות אחריהם אבל לפעמים זה מתסכל, לנקות את כל המטבח ובוקר אח"כ הכול שוב מלוכלך ובלאגן..

אני באמת שואלת אולי פספסתי את מקומי, יש לי כל כך רצון לעזור ולשנות ואני מרגישה שהבית מתיש אותי.. אולי זה לא נכון שאני גרה בבית, מצד שני אם אלא ההורים שלי סימן שיש לי מה ללמוד מהם, לא?

חשוב לי להגיד שאני כתבתי את השאלה כי אני רוצה להצליח לכבד את ההורים שלי ואני פשוט לא יודעת מה לעשות ..

תודה רבה על הקריאה 

תשובה:

התשובה ניתנה על ידי הרבנית בת שבע סמט, כחלק ממיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל".

שלום רב לך!

ראשית אפתח בהתפעלות מהרצון שלך להקפיד ולדייק בכיבוד הורים. ללא ספק זו אחת המצוות החשובות מצד אחד והמאתגרות את כולנו מצד שני.

אני מאמינה שעצם תשומת הלב שלך והרצון לדייק ולהשתדל בכבוד ההורים זה חלק גדול מקיום המצווה עצמה ואני בטוחה שההורים שלך חשים את זה ומוקירים על כך!

יחד עם זה, מדברייך ניכר שיש אוירה מתוחה בתוך המשפחה. ואת רגישה ומוטרדת ממתח זה, ונושא כיבוד ההורים מעצים אותו אצלך.

אפתח בהבהרה מה כלול במצוות כיבוד הורים ומה לא. חשוב לדעת שלצד החובה המוחלטת לכיבוד הורים, יש צורך לשמור על עצמנו ועל הגבולות שלנו.

התורה מחייבת את האדם בכבוד הוריו ובמוראם.  

הרמב"ם (הלכות ממרים ו, ג) מגדיר מורא וכבוד כך:

אי זהו מורא ואי זהו כבוד? מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו .. אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו.

כוונת דברי הרמב"ם ש"אין לעמוד ולשבת במקומו" היא למקרה שבו יש להורה מקום קבוע בבית שמיוחד לו. כשכתב 'לא יסתור דבריו', כוונתו שלא יאמר אדם לאביו – "אתה טועה!", אלא שיש לדון עם ההורים בצורה שמכבדת את דבריהם.

למרות זאת, מותר לאדם לחלוק על הוריו ולהעביר ביקורת, אפילו באופן גלוי, כל עוד היא נאמרת בצורה שמכבדת את ההורים.

הגמרא במסכת קידושין דף לב עמוד א,  דנה בשאלת אופן הניסוח של הערה לאבא שעובר על דברי תורה. הגמרא לא סוברת שהבן צריך לשתוק במצב כזה, אלא שעליו להגיד לאביו בצורה מכובדת שהתורה אומרת כך וכך.

לכן, גם בעניין השאלות החינוכיות, אין שום חובה הלכתית שתסכימי עם החינוך של ההורים שלך. את יכולה לכבד אותם ויחד עם זה לבקר חלק מהדרכים והשיטות. בביתך שלך בעז"ה תפעלי כדרכך.

(ברור לי, אגב, שיש עניינים שבהם את מעריכה ומוקירה את החינוך שהוריך נתנו לך.)

כמו כן, יש ודאי דברים שבהם יש לך יכולת השפעה גם בבית הוריך, כמו למשל האפשרות להשפיע בעדינות ובכבוד על תוכן סעודות השבת. את הביקורת וההערות יש להציג באופן המכבד ביותר האפשרי.

לגבי ההתייעצות של אימך איתך, הקושי שלך מאד מובן.

את חשה באופן טבעי שקיים עולם אישי של אמא שלך שלא אמור להיות חשוף אליך.

אני מאמינה שאמא שלך פונה אלייך מתוך אהבה והערכה אלייך, ובכל זאת – בהחלט מובן שזה לא נח לך.

אולי יהיה נכון לדבר עם אמך על כך בכנות ובכבוד רב ולהגיד לה שקשה לך לעזור לה?

כתבת ש"זה לא מכובד להגיד לה שזה קשה לי לשמוע", אולם אין באמירה זו חוסר כבוד לאמא.

באופן כללי, כאמור, אני חושבת שאת צריכה לפעול מתוך כיבוד הורים אבל לזכור גם את צרכייך שלך.

לכן למשל ההחלטה אם לגור עם ההורים או בדירה נפרדת לא צריכה להיות קשורה לשאלת הערכה להורים אלא לשאלה מה נכון לך (ואולי גם להם), איפה טוב לך.

כמובן, הכל יכול וצריך להיות מתוך שיח עם ההורים.

מגורים בדירה אחרת לא אומרים חלילה שאין לך מה ללמוד מהורייך. לפעמים דווקא ממרחק רואים את מה שכן יש ללמוד מהם.

לסיום, וביחס למקרה השלישי שהעלת, רציתי להזכיר לך את דברי המשנה בפרקי אבות:

"לא עליך המלאכה לגמור ואי עתיד להבטל ממנה"

במקביל לזה שאי אפשר להיבטל מהעשייה והתרומה שלך לבית ולהוריך, אדם צריך להבין בענוה שלא כל הבעיות המשפחתיות והאישיות של  משפחתו מוטלות על כתפיו. לכן עדיף לא לקחת אליך מתחים שאינם שייכים לך. כפי שעולה מדבריך את מחפשת את מקומך ובע"ה תצליחי למצוא אותו ולהתמודד בטוב עם המתחים.

מאחלת ומברכת אותך שתמשיכי לשאוף ליותר ותשמחי בביתך ובמשפחתך.

בת שבע