אנחנו בתהליך של IVF ועברנו הפלה, וזה מעלה לנו תהיות אמוניות

התשובה ניתנה על ידי הרבנית ירדנה קופ יוסף

אנחנו נמצאים בתהליך IVF

שמעלה בנו המון תהיות אמוניות.

לפני כשלושה חודשים עברנו הפלה בשבוע 7, שאני מרגישה שפגע באופן משמעותי בהסתכלות על אלוהים, ותחושת ה"לא פייר".

אנחנו ממשיכים לחפש אותו כל הזמן. נשמח לשמוע המלצות על לימוד זוגי/אישי בנושאי פריון ואובדן.

תודה, ובשמחות

תשובה:

אני מודה לך על הפנייה אלינו. מדברייך עולים רגשות חזקים של כאב ואובדן יחד עם רצון כנה להבין ולהאמין. אני שומעת ממך את הכמיהה והרצון לעבור את הליך הלא פשוט של טיפולי פריון "בהצלחה" לא רק מבחינה פיזית אבל גם מבחינה אמונית. את כותבת כי יחד עם ההפלה חווית פגיעה משמעותית בהסתכלותך על אלקים, אלקים ש(אמור) לגמול לנו טוב.

הבעת את התחושה ש"לא פייר." קושי זה יכול להתייחס לחוסר הצדק של ההפלה, או לניסיונות החוזרים להרות והסבל שבצדם או לעצם העובדה שאתם זוג טוב ומאמין ולא פייר שאי אפשר לחבוק ילד באופן טבעי ובנקל "כמו כולם".  לפעמים אחד חזק יותר מהשני ולפעמים כולם יחד.

מנסיוני האישי ועם נשים שליוויתי לאחר שאיבדו עובר, חוויית ההפלה היא חוויה קשה של אובדן ושל ריק ובמיוחד לאחר כל הניסיונות והקשיים הכרוכים בכניסה להריון. הכאב והקושי הם חלק כל כך אימננטי מהחוויה שאתם חווים ולא צריכים להכחיש או לנסות לעשות "כאילו" עבור עצמכם או אחרים.

את מתארת במכתבך שאינכם "מוותרים" בצד האמוני– שאתם ממשיכים לחפש את אלוהים כל הזמן. כיוון שאינני מכירה אתכם אישית אוכל רק להצביע על כיוונים כלליים ולהציע מספר הצעות. אני מזמינה אתכם אם תרצו, לשאלות המשך או בירור נוסף לבדוק יחד מה מתאים לכם.

הצעות ללימוד:

  1. לימוד משותף של הפרק האחרון בספר של הרב אברהם סתיו "כחלום יעוף". (אני מצרפת כאן כקובץ פי די אף).
  2.  עיון בדרשה על תפילת חנה ממסכת ברכות דף לא עמוד ב-דף לב עמוד א בו היא מתווכחת עם אלהים מתוך כאבה ומתוארת כמי שמתווכחת עם ה' על חוסר הצדק שבמצבה, בדומה לאברהם אבינו.
  3. לעבוד עם כאבכם דרך הלימוד המשולב בתפילה. יש בספר של הרב דב זינגר "תכון תפילתי" פרקים שעשויים להיות מתאימים וצירפתי מספר דפים מתוך ספרו.

4.כיוון שונה הוא חיפוש האמונה וקירבת ה', בתוך החושך והקושי עצמם. כתיבה על אמונה עשויים לעזור, כגון דרשותיו "אש קודש" של הרבי מפיאסצנה על הרעיון החסידי של "עמו אנוכי בצרה"-שהשכינה עצמה בוכה איתנו.  אולי גם שירה דתית או תהילים או פיוטים שנכתבו בעתות מצוקה .

  1. אני מצאתי מזור ותבונה בדבריו של הרב בנימין הרלינג (מפי תלמידו) שעושה פרפרזה לדברי הרב קוק על המילים "קווה אל ה' חזק ואמץ לבך וקוה אל ה'": " התגובה האנושית הכמעט אינסטינקטיבית של מי שלא נענה בתפילה היא חולשת הלב ואף יאוש, ויתור על האור (השלמות) ועל הדרך המובילה אליו. אמנם הדרך עצמה, התקוה אל הקב"ה, היא השלמות האנושית, כי היא כל מה שהאדם יכול לעשות". (אפשר גם לראות את דבריו של הרב קוק במקור בעין אי"ה על מזמור כו' בתהילים).

דבר נוסף – אולי תרצי לשקול הצטרפות לקבוצת תמיכה למתמודדות עם אתגרי פוריות, עם אוריינטציה יהודית-רוחנית דרך טקסטים. שמעתי ממספר נשים בקהילתי שההשתתפות היתה משמעותית עבורן ואני בקשר עם שלוש מנחות קבוצה שונות שאני מעריכה ואוכל לקשר אותך אם אחת מתאימה עבורך. את מוזמנת לחזור אל "משיבות נפש" ויקשרו ביננו.

משמים תנוחמו,

ירדנה

הרבנית ירדנה קופ יוסף היא עו"ד ביחידה למשפט עברי, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ומייעצת ייעוץ פרטי בהתנדבות בנוגע למעמד אישי וטיפולי פריון

למה אסור לתכנן בשבת והאם זה באמת יתבטל אם נתכנן?

שלום,

ברצוני לדעת מדוע אסור לתכנן בשבת ואם מתכננים למה אומרים כי זה יתבטל? 

אני לא יודעת אם זה אמת או לא (יכול להיות שבגלל שחשבתי על התכנון יותר מידי או לא האמנתי שזה יקרה כך קרה) אבל יצא לי כמה פעמים שתכננתי בשבת דברים למוצ"ש או ליום חול והם לא קרו, למשל הם התבטלו פתאום למרות שסוכם שהדבר יקרה.

בנוסף הייתי רוצה להבין מאיפה בא האיסור הזה ולמה אם מתכננים זה מתבטל ואם כן אילו דברים מותר לתכנן/להגיד ביום שבת שאכן יקרו לאחר שבת.

תשובה:

שלום לך ותודה על שאלתך,

בנושא הדיבור והתכנון יש הבדל בין דיבור להרהור. תכנון במחשבה מותר אולם חכמים הגבילו את הדיבור בענייני החול ואסרו לדבר דיבור העוסק ברווחים כלכליים ודיבור המתאר תכנון של פעולות האסורות בשבת. בענייני תכנון לא כתבו חכמים שהם יתבטלו – אולם בנושא אחר, שכר על עבודה בשבת, נכתב שהעושה כן אינו רואה סימן ברכה (משנה ברורה, אורח חיים, סימן ש"ו).

לשאלתך, האם כל תיכנון של חול שנתכנן בשבת יתבטל או לא יסתייע לקיימו?- אין בהלכה אמירה מפורשת שכך הם פני הדברים, אך לעיתים החשש שמא לא נהגנו כשורה הוא זה שיוצר את הדחיה או הביטול.

יסוד האיסור לתכנן נובע מדברי הנביא ישעיהו (פרק נ"ח פסוקים י"ג – י"ד) שמתאר באחת מנבואות הנחמה את המעשים הרצויים לקב"ה בשבת:

אִם־תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר:אָז תִּתְעַנַּג עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל־בָּ֣מתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִ֔יךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר:

מפסוקים אלו למדו חז"ל הלכות רבות על דרך ההתנהגות המותרת לאדם בשבת: דרך הליכתו ועיסוקו של האדם במהלך השבת, מצוות עונג שבת וכן מהו הדיבור האסור והמותר בשבת.  על הדיבור והתכנון האסור למדו חכמים מהמילים וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר (הגמרא במסכת שבת קיג ע"א ע"ב).

ההלכות העוסקות בתכנון הובאו בשולחן ערוך אורח חיים  בתחילת סימן שז,ונסכם את עיקרי הדברים:

  1. אסור לדבר בשבת על מה שאסור לעשות בשבת. איסור זה הוא על תכנון עתידי, ולא על תיאור של העבר (שולחן ערוך אורח חיים שז)
  2. אם התכנון הוא של דבר מצווה מותר לדבר גם על פעולות האסורות בשבת. (משנה ברורה שז א)
  3. מותר לדבר על תכנון פעולות חול אם אינו מפורש אלא נרמז לדוג: אסור לומר "מחר אסע לתל אביב" כי הנסיעה אסורה, אבל מותר לומר "מחר אלך לתל אביב" אפילו אם ברור שהכוונה לנסיעה. מאחר והפעולה האסורה לא נאמרה במפורש דיבור זה מותר. (שו"ע אורח חיים סימן שז סעיפים  ז-ח ולהרחבה ודוגמאות נוספות עייני בפניני הלכה, הלכות שבת פרק כ"ב).

אם כן ניתן לראות שמבחינה הלכתית יש תכנונים רבים שניתן לעשות במחשבה ואף בדיבור.

אולם לצד כללים אלו הנחו אותנו הפוסקים לשאוף להימנע מכל דיבור של חול כמה שיותר (שולחן ערוך ורמ"אשז א, ומשנה ברורה  (ה)).

ניתן לומר שההלכה מנסה לייצר בשבת שיח אחר, שיח של קדושה, לימוד תורה, קירבה בין האדם לקב"ה. המטרה היא שהשבת תהיה נקודה בזמן של האדם בו הוא מתנתק מחיי המעשה ולכן יש חשש שכל שיחה של חולין תרחיק את האדם מקדושתה של השבת. ( פירוט על מה מוגדר כשיחת חולין בהרחבה).

כנשים ואנשים המשתדלים לקיים את מצוות השבת במלואה, יש לתפוס את ההלכה הזו ככיוון חשיבה כללי על מהי מהות השבת בשבילי? כיצד אני רוצה שהשבת שלי תראה? איזה תוכן אני מעניקה לה.

שנזכה להתענג על ה' לא רק בשבתות,

שלומית

 

הרחבות:

1. שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן שו סעיף ה

אסור לשכור חזנים (כב) להתפלל בשבת; (כג) ח ויש מי שמתיר.

משנה ברורה, סימן שו

(כג) ויש מי שמתיר – ס"לדבמקום מצוה לא גזרו רבנן על שכר שבת בזה [יח] ומ"מ אינו רואה סימן ברכה ו

2. שבת קיג ע"א – ע"ב

"ודבר דבר" –  שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דבור אסור הרהור מותר 

3. רמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת פרק כ"ד הלכה א –

יש דברים שהן אסורין בשבת אף על פי שאינם דומין למלאכה ואינם מביאין לידי מלאכה, ומפני מה נאסרו? – משום שנאמר (ישעיהו נ"ח) אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי ונאמר וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, לפיכך אסור לאדם להלך בחפציו בשבת ואפילו לדבר בהן כגון שידבר עם שותפו מה ימכור למחר או מה יקנה או היאך יבנה בית זה ובאי זה סחורה ילך למקום פלוני, כל זה וכיוצא בו אסור שנאמר ודבר דבר, דבור אסור הרהור מותר.

4. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז –

ודבר דבר (ישעיה נח, יג): שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול; הלכך אסור לומר: דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר, ואפילו בשיחת דברים בטלים אסור להרבות.

5. רמ"א בהגהה, שולחן ערוך, אורח חיים סימן ש"ז –

ובאותם אנשים שסיפור שמועות ודברי חדושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול; אבל מי שאינו מתענג, אסור לאומרם כדי שיתענג בהם חבירו.

כלומר, הרמ"א סובר שכל דיבור של עונג גם עם עניינו חולין, למשל שיחה על חדשות ושמועות שונות, יהיה מותר ומוסר את האחריות לידי האדם. כל אדם צריך להכריע אם דיבור בנושא מסוים הוא עונג שבת שלו או שהוא הופך את שבתו לחול.

6. משנה ברורה שז א

אעשה למחר – ודוקא אם הוא דבר שאסור לעשותו בשבת ואפילו אם הוא רק איסור דרבנן. יש שכתבו דאפילו דבר מצוה כגון כתיבת ס"ת וכה"ג אסור לומר אעשה למחר אבל בא"ר וכן במאמר מרדכי וברכי יוסף חולקים עליהם וסוברים דכל לדבר מצוה שרי ומ"מ נכון לכתחלה להחמיר כשאין צורך לזה בדבורו היום [עיין בתו"ש] ואם מתיירא שיתרשל בדבר אז לכו"ע שרי לזרוזי נפשיהדאמירה לגבוה הוי כנדר.

7. שולחן ערוך ורמ"א אורח חיים הלכות שבת סימן שז סעיפים ז – ח.

מותר לומר לחבירו הנראה בעיניך שתוכל לעמוד עמי לערב אף על פי שמתוך כך מבין שצריך לו לערב לשוכרו אבל לא יאמר לו היה נכון עמי לערב:

יכול לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר וכן מותר לומר לו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יכול לילך על ידי בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש בו צד היתר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות אבל בדבר שאין בו צד היתר לעשותו היום אפילו אם אין בו אלא איסור דרבנן כגון שיש לו חוץ לתחום פירות מוקצים כיון שאי אפשר לו להביאם היום אסור לומר לחבירו שיביאם לו למחר וכן אסור לו להחשיך בסוף התחום כדי שימהר הלילה לילך שם להביאם:

הגה: וכן לא יאמר אעשה דבר פלוני למחר (הרא"ש פרק השואל ועיין לעיל ריש הסימן)

אבל יכול להחשיך בסוף התחום כדי למהר לילך שם לשמרם שאפילו היום היה יכול לשמרם אם הם היו בתוך התחום ואם לא כוון להחשיך אלא לשמרם יכול אף להביאם:

7. פניני הלכה, הרב אליעזר מלמד, הלכות שבת פרק כ"ב http://ph.yhb.org.il/01-22-10/

 

התשובה ניתנה על ידי הרבנית שלומית פלינט

האם מותר לנערת בת מצווה להגיד דרשה בבית הכנסת?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית כרמית פיינטוך

 

האם נערת בת מצווה יכולה להגיד את הדרשה שלה בשבת בבית כנסת?

תשובה

שלום לשואלת היקרה

ראשית מזל טוב לכבוד בת המצווה המתקרבת. שמחה גדולה היא להכין ולהוביל ילדה אל התבגרותה ולקבלת עול המצוות.

יותר ויותר בנות מצווה ומשפחותיהן בוחרות להוסיף תכנים תורניים משמעותיים אל חגיגת בת המצווה, דבר המבטא בעיניי יותר מכל את ההצטרפות לקהילה. "טקס המעבר" היהודי מילדות לבגרות לבני מצווה עובר לאורך דורות דרך התורה, קריאתה ולימודה. כך אנו בוחרים כיהודים להכניס את ילדינו לחברת המבוגרים, זוהי החניכה המשמעותית עבורנו. על כן שאלתך משמחת כיוון שהיא מעידה על המוטיבציה להכניס את הבת לעולם התורה בדרך של לימוד המסתכם באופן מסורתי כדרשה שנאמרת לפני הקהל. זכינו לחיות בדור המאפשר גם לנשים לחיות ולפעול במלאות עם הכוחות שבהם חנן אותן ה'. לדבר יש השפעה גם על מתן האפשרות הרצינית ללמוד תורה וגם על היכולת לקחת חלק במרחבי חיים שפעם לא ניתן היה להגיע אליהם. הרצון בלקיחת חלק רחב ועמוק יותר בעשייה הדתית ובהתחדשותה מבורך ויפה. כמובן, עמידה בבית הכנסת לאמירת דרשה מחייבת שמירה על קדושת המקום ועל כבוד הציבור, ולכן חשוב להקפיד על כך בסגנון העמידה והדיבור ובתוכן הדרשה.

יחד עם כל הנאמר עד כה, ראוי שציון הכניסה לעול מצוות ייעשה מתוך זיקה להמשך חייה התורניים של הנערה. בת המצווה (כמו גם בר המצווה) צריכה להשתלב באורחות החיים המקובלים בקהילה שלכם, ולא כדאי להכינה למשהו שיהיה מנותק מכל מה שתוכל לעשות בעתיד. זו אינה "הצגה" אלא בנייה של נדבך שיוכל להשתלב בעתיד בתוך רצף החיים. על כן משמעותי להבין את אופיין של הקהילה והמשפחה ולהתחשב בו וכן בדעתו של רב הקהילה ובפסיקתו. לכן חשוב להכיר את הרקע שיכול לעמוד בבסיס חילוקי דעות בנושא זה. בהמשך אתייחס לנקודות העשויות לעלות ולהצעות להתמודדות איתן.

  • האם יש חוסר צניעות בדבר תורה של אישה בבית הכנסת? האם המיקום בו נאמרת הדרשה משפיע?

הפוסקים בדור הקודם נחלקו לגבי היכולת של אישה להעביר שיעור תורה בפני ציבור מעורב. בנושא זה פסק הרב משה פיינשטיין להתיר, אך סייג את דבריו (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יב):

ועצם הגדת השיעור על ידי אשה מותר, אם הוא באקראי בלבד. וצריך להזהירה שתשב בדווקא בעת אמירת השיעור, שיהיה באופן צנוע יותר…

בתשובה זו, שנאמרה לפני עשרות שנים והתייחסה לחברה שבה לא היה מקובל שגברים שומעים שיעורים מפי נשים, ובוודאי לא שיעורי תורה, הרב פיינשטיין לא חשב שיש איסור או פסול עקרוני בכך שאישה תדבר בענייני תורה בפני גברים. השיקול המרכזי שלו הוא הדאגה שהדבר מתוך צניעות, ומשיקול זה הוא עצמו מורה בהמשך ששיעור של אישה לא יתקיים בבית הכנסת עצמו.

הגדרת צניעות מורכבת כידוע הן ממרכיבים אובייקטיבים והן ממרכיבים סובייקטיביים שתלויים בהקשר חברתי. בתוך ציבור שחי בחברה מעורבת, ושומע נשים מרצות ומלמדות בהרבה הקשרים אחרים, נראה שעמידה פשוטה, עניינית וצנועה דווקא בתוך הקשר של תורה וקדושה, לא תיחשב לבלתי צנועה, גם בתוך בית הכנסת. לכן כדאי לבדוק אם יש אפשרות לדרוש מעזרת הנשים באופן שכל הקהילה תוכל לראות ולשמוע את הדורשת או למצוא מרחב ביניים ניטרלי. אם מבנה בית הכנסת לא מאפשר עמידה כזו, לדעתי יש לאפשר עמידה בעזרת הגברים.

  • דרשה בזמן התפילה או אחריה?

קיימת גם שאלת זמן הדרשה בקהילות שבהן נהוג שהדרשה מתרחשת בין התפילות ולא אחריהן (לפני ערבית/ לפני מוסף וכדומה). אין בנושא זה הלכה מפורשת אלא "רוח ההלכה", שלפיה אין לערבב בין המינים בכל מה שקשור בתפילה. מטעם זה היו פוסקים שדעתם לא הייתה נוחה מכך שנשים תדרושנה בזמן התפילה והנהיגו שדרשות של נשים תתקיימנה לאחריה.

כאשר הדרשה ממוקמת בסוף התפילה צריך לדאוג שהקהל יישאר במקומו באופן טבעי ומכבד. אולם, אם יש חשש שבשל הרגל או חוסר הבנה יצא חלק גדול מהציבור ויהיה ביזיון בהעדר נוכחות וברעש היציאה, עדיף להשאיר את הדרשה במקומה ולהתכבד בנשים הלומדות את התורה ושמחות בה.

  • האם יש כאן "מדרון חלקלק"?

לעיתים עולות שאלות "מדרון חלקלק" בנושאים כגון אלה: "זה מתחיל בזה אך מי יודע לאן יגיעו?", "האם ירצו גם לעבור לפני התיבה/ לערב את התפילה?" ועוד. לדעתי לא נכון לאסור באופן גורף התפתחות והתחדשות דתית בשל החשש מערעור דתי. צריך לדון בכל מקרה לגופו ולהתייחס אליו. במקרה זה נראה שיש לטעון להיפך – מתן אפשרות לנשים המעוניינות לגדול ולהתפתח גם במרחב הציבורי-דתי יכולה למנוע סכנה של מדרון חלקלק לכיוון השני, שעלול לגרום לנשים רציניות להשמט מעניין והשקעה בבית הכנסת.

לסיכום

צריך לזכור שמטרת הדרשה היא הגברת השמחה והמעורבות של נערת בת המצווה בחיי התורה והמצוות, ולכן צריכה להתקיים ברוח טובה ובשלום. דאגה זו נכונה הן ביחס למשפחות המורחבות והן ביחס לקהילות.  מדובר בתהליכים מורכבים, והקצב בין קהילות משתנה, ועל כן יש לקחת בחשבון את השונות והאפיון המייחד כל קהילה. לא כדאי שאירוע בת מצווה ייערך בכוחנות או בצעקנות. כדאי להגיע לשיח עם המתנגדים לפני האירוע, ולנסות בדרכי שלום ונועם להביא לתמיכתם במהלך כזה. מטבע הדברים אלו שאלות רגישות הנוגעות במסורתיות ובהגנה עליה. עם זאת כדאי לזכור שגם למי שרוצה לשנות ולאפשר לנשים לקחת חלק גדול יותר במרחב הציבורי-דתי יש רגשות חמים ורגישות כלפי הרחקת הנשים מתחומים אלה. שיקולי הדעת מגוונים ומורכבים וכדאי לשקלל את כולם.

מזל טוב!

כרמית

הרבנית כרמית פיינטוך היא רמי"ת בבית המדרש במגדל עוז ומנהיגה רוחנית בקהילת אילנא דחיי

עצה להתמודדות נפשית

התשובה נכתבה בשיתוף עם הרבנית דבורה עברון

אני לא כלכך יודעת איך לנסח את השאלה אז אתחיל בלספר את שעובר על נפשי.

אני מרגישה שלעולם לא אהיה מאושרת, אין שום דבר שמחזיק אותי, בימים קשים אני אף חושבת על לסיים את חיי, אומנם זו רק מחשבה שאין לי אומץ לעשות אותה אבל אני מפחדת מעצמי.

אני לא מצליחה לעבוד ואני מרגישה אט אט את הנשמה שלי הופכת שחורה? כיאלו יעודי הוא לא להיות שמחה.

אני רק רוצה לציין שלא חוויתי פרידה או טראומה כלשהי שתקח אותי למצב כזה.

אף אחד לא יודע על מצבי חוץ מאימי שגם לא סיפרתי לה יותר מידי…אני מרגישה שאני מאבדת את זה, שאין לי על מה להשען שחיי כבר לא חיי, מרגישה כיאלו אין לי בשביל מה לחיות וגם אין לי את המוטיבציה לקום ולעשות משהו עם זה.

אני רוצה לדעת מה אוכל לעשות? כבר הגעתי למצב שאני בוכה ככה סתם באמצע היום ללא כל סיבה.

תודה על העזרה

תשובה:

התשובה ניתנה על יד הרבנית דבורה עברון והרבנית יעל שמעוני במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

יקרה מאוד מאוד,

כל כך חשוב שפנית וכתבת, אני מחזקת אותך מאוד בפנייה לעזרה.

צו ה' הוא לנו " ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!" (דברים ד' ט"ו( את מתארת מצב של דיכאון ועצבות גדולה שמסכן אותך. מצב זה פוקד אנשים רבים בארץ ובעולם – וכל אחד הסובל כך זקוק לעזרה מיידית. את מתארת מצב מתמשך של קושי ולכן כדאי לפנות לעזרה מקצועית. יש היום דרכים רבות בהן ניתן להיעזר על מנת להקל על הקושי. הדרך הפשוטה ביותר לפנות לעזרה היא דרך רופא/ת המשפחה. היא תדע לבדוק ולהפנות אותך לקבלת העזרה המתאימה ביותר.

אני מצרפת בפרטי שני מספרי טלפון שתוכלי לפנות אליהם את תחושי צורך בליווי בפנייה לעזרה.

המשיכי להושיט ידך לעזרה שאת זקוקה לה,

דבורה ויעל

הרבנית דבורה עברון היא מנהלת המכון למנהיגות הלכתית של או"ת במדרשת לינדנבאום.

הרבנית יעל שמעוני – ראו בדף הרבניות ht

האם לעזוב לפנימיה בגלל מתח שיש בתוך הבית?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית דבורה עברון

 

שלום  אני בת 16 וחצי ואני שוקלת לעזוב את הבית ולעבור לפנימיה.. אבא שלי ואני לא מסתדרים הוא מוציא מימני דברים נורא רעים.. אנחנו יורדים לפסים מאוד נמוכים ביחד. אמא שלי ואבא שלי החליטו להתגרש ונפרדו לחודשיים ועכשיו הם התחרטו ואמא שלי רוצה להחזיר אותו הביתה.. אני לא רוצה שהוא יחזור טוב לי מאוד בלעדיו זה חודשיים הכי טובים שהיו לי. מה אפשר לעשות…? אני לא רוצה להרוס שלום בית אבל אני החלטתי שאם הוא חוזר אני יוצאת מהבית. ושאם לא התאפשר לי לצאת אני יעשה להם בלאגן ..

תשובה:

שלום לך,

תודה על פנייתך אלינו. מהשאלה שלך ניכר הקושי שאת חווה בתוך משפחתך, בעיקר ביחסייך עם אביך. כמו כן ניתן להבין שהמשפחה כולה עוברת טלטלות בחודשים האחרונים, ואולי אף בשנים האחרונות, ושהורייך מחפשים אחר פתרונות עבורם כזוג ועבור משפחתכם בכלל.

ללא היכרות קרובה איתך ועם משפחתך קשה לסייע לך ולהביע דעה לגבי השאלה שאת מעלה. אין פתרון אחד שמתאים לכל מצב של קושי ומתח בין אב וביתו, בין הורים וילדים. התמונה שאת מביאה מורכבת ולכן יש צורך בסיוע וליווי אישי.

אני רוצה לעודד אותך לשוחח על ההתלבטות שלך, מחשבותייך ורגשותייך עם אמך, ולבקש ממנה לפנות לעזרה מקצועית עבור משפחתכם בכלל, ואולי גם עבורך בפרט. במידה ואת מרגישה שאין באפשרותך לשוחח על כך עם אמך פני לאישה עליה את סומכת – מחנכת, יועצת, קרובת משפחה – והן יסייעו לך.

אני יודעת שמאוד קשה לך עכשיו ובמצב כזה לפעמים אנחנו רוצים פתרון מהיר ודי, לצערנו פתרונות כאלה בדרך כלל לא עוזרים. ייתכן ויש לך כאן הזדמנות גם לסייע לעצמך לאורך זמן וגם לעזור לכל משפחתך.

דבורה

הרבנית דבורה עברון היא מנהלת המכון למנהיגות הלכתית של או"ת במדרשת לינדנבאום.

אני מעוניינת למצוא תפילה לחברתי שטובלת לגיור

התשובה ניתנה על ידי הרבנית שירה ספיר 

שלום רב

חיילת שמשרתת איתי ביחידה סיימה את "נתיב" ועברה בהצלחה את בית הדין. היום היא הולכת למקוה וביקשה ממני ברכה או תפילה שהיא יכולה לומר שם. תפילה שיכולה לדבר אליה, בחורה צעירה שכל כך שמחה להצטרף לעם היהודי…
אשמח לעזרתכן.

התשובה:

שלום לך,

זכות גדולה נפלה בחלקך ללוות את חברתך בהכנותיה לקראת הטבילה, שמהווה את השיא של תהליך אישי ארוך שעשתה לקראת הגיור.הרצון לשאת תפילה והודיה לקב"ה ברגע זה, בא מהמקום האמיתי והכנה לרומם ולקדש את רגע ההצטרפות לעם ישראל. אני רוצה להתייחס לשאלה שלכן במובן הרחב יותר שמקופל בבקשה – איך אפשר להפוך את מועד הטבילה ליום מרגש ומשמעותי.

רגע הטבילה במקווה הוא רגע שמערבב בתוכו תחושות רבות. מצד אחד, ציפייה ארוכה לרגע שסוף סוף הגיע, התרגשות עצומה. ומצד שני, מבוכה וחשש מעוד טקס שלא לגמרי יודעים מה יתרחש בו. המקווה הומה אנשים ונשים שהגיעו לטבול והגיעו ללוות את המתגיירים, ולפעמים יש תחושה של סרט נע, מכניסים לכמה דקות לחדר אמבטיה להתארגן, הופ טבילה, ולפנות את החדר למתגיירת הבאה. לפני שמספיקים להתרגש ולעכל את הרגע – הוא עבר, נגמר והמתגיירת עומדת שוב מחוץ לבניין, והפעם עם שער רטוב ושינוי גדול בלב.

איך אפשר להחזיר לעצמנו את השליטה, להפוך את הרגע הזה שציפינו לו למשמעותי במיוחד שלא נצא ממנו בתחושת פספוס?

דבר ראשון, כדאי לשוחח עם אחד מהמורים ולהבין מהם בדיוק ההכנות הנדרשות ממך בבית ומה הולך להיות במקווה, תיאור קצר של איך המקום נראה, ומה התהליך במקווה עצמו. אם יש לך אפשרות לבקר במקווה טהרה כלשהו לפני הטבילה עצמה כדי להבין איך המקום נראה – זה יהיה נהדר. כדאי להתייעץ עם המורה או האמא של המשפחה המלווה שלך כדי להדריך אותך איך לתאם ביקור במקווה.

דבר שני, חשוב מאד לא להגיע לבד, אם חברות נוספות מהכיתה טובלות באותו יום – תתאמו להגיע ביחד שתהיה לכן השמחה של החבורה. ובנוסף בדקי אם חברה אחרת או המשפחה המלווה יוכלו להתלוות אליך. זהו רגע מרגש ומיוחד מאד, אל תהיי בו לבד.

ואחרון חביב, ריכזתי כאן כמה הצעות שליקטתי במהלך השנים:

תפילה אישית, כשמה כן היא, אישית. ולכן ההמלצה הראשונה והראשית שלי היא לא לפחד, שבי וכתבי לעצמך תפילה שמבטאת בדיוק את התחושות והרגשות שלך ברגע הזה. אפשר גם לומר את הדברים בלב באופן ספונטני ברגע הטבילה.

עם זאת, הרבה אנשים זקוקים לעזרה במציאת המילים הנכונות, ואני מצרפת לך לכאן שתי תפילות שחוברו במיוחד לטבילה לגיור, שהגיעו לידי וקיבלתי אישור להעבירם הלאה למתגיירים.

ברכה, לכי לקנות תכשיט או בגד חדש ולבשי אותם ביציאה מהמקווהכך שתוכלי לברך ברכת "שהחיינו" על הרגע המרגש של ההצטרפות לעם ישראל.

אפשר להביא בקבוק יין (ראי הערה חשובה בהרחבות) וכוסיות קטנות. אחרי הטבילה והחזרה לחדר ההמתנה – לפתוח אותו ולזכות למזוג יין לדיינים ולשאר המלווים שנמצאים בחדר ההמתנה. דרך מיוחדת לחגוג את ההצטרפות הרשמית לעם ישראל!

אחרי סיום הטבילה והחגיגה במקווה אפשר להמשיך את הרגע, ולנסוע לתפילה מיוחדת בכותל המערבי או בקברי אבות (מערת המכפלה, קבר רחל, או משהו אחר בקרבת מגורייך). היו לי תלמידות שנסעו לכותל לתפילה לקראת בית הדין או לפני המקווה.

אם אחת מהקוראות באתר מכירה רעיונות אחרים, תפילות נוספות או כל תוספת שנוכל להוסיף לתשובה הזאת – נשמח לקבל

ברכותי ומזל טוב לחברתך.

שירה ספיר

הרבנית שירה ספיר היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד, מורה ורכזת ב'עמי אולפני גיור'.

הרחבה

תפילה למתגייר (הועבר מהרב אליהו בירנבוים, דיין לגיור)

אני מודה לך ה'

על הזכות הנפלאה שנתת לי להצטרף לעם ישראל.

על הכוחות שחיזקת בי, שאפשרו לי לעבור את כל המכשולים והקשיים

לא היה לי קל, אך בהתאם למאמץ כך הסיפוק, ההתעלות וההנאה.

אני מקווה שהכוחות שאפשרו לי ללמוד, יאפשרו לי להתמיד ולקיים.

ולמלא באחריות ובאומץ את הזכות להשתייך לעם ישראל ולקיים את תורת ישראל על כל פרטיה ודקדוקיה.

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שנתת לי טעם ומשמעות לחיי וזכות להשתייך לעם סגולה.

===============

תפילה אישית. (חובר על ידי מתגייר שאישר לי להעביר הלאה)

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי היהודית בחמלה. רבה אמונתך

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהינוּ וֵאלֵֹהי אֲבוֹתֵינוּ שבזכות התגיירותי יתקרבו אותיות שמך זו אל זו ויתקדש שמך בעולם בקרב כל גויי הקרץ.

ויחד לבבי לעבוד אותך בכל עת ובכל שעה כמו שכתוב; וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃ וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה עַל־לְבָבֶֽי.

ואף בזמנים בהם כִּֽי־אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא־אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי־אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י. עזור לי לחיות להתהלך בדרך ואהבת לרעך כמוך, ולהיות גר צדק באמת ובתמים.

יהי רצון מלפניך, שאזכה למצוא את זיווגי, אשת חיל, אשר יחדיו נקים משפחה יהודית שומרת תורה ומצוות, ויהיו בנינו ובני בנינו הולכים בעקבותיהם של שמעיה ואבטליון.

יהי רצון שנזכה לחזות בבוא משיח צדקנו ובתחיית המתים, ונהיה עדים למה שנאמר;

וְהָיָ֧ה יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד.

לגבי בקבוק היין – פתיחה של בקבוק יין מסמלת יותר מכל את רגע ההצטרפות לעם ישראל. שכן כמה דקות קודם לכן נאסר על יהודים לשתות מיין שנגע בו אינו-יהודי. מכיוון שכך, את בקבוק היין המשפחה המלווה או החברה היהודיה צריכים להביא איתם ולהגיש לך אותו ביציאה מהטבילה.

חברה לסבית שמתגיירת, איך היהדות מקבלת את זה?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית שירה ספיר והרבנית ד"ר חנה פרידמן

יש לי חברה בת 19 , שעוברת בגיור בצבא,  והיא רוצה באמת להתחזק ולחזור בתשובה מלאה.  אבל היא לסבית מגיל 10 . איך היהדות מקבלת את זה?  האם כל תפילותיה הן לשווא?  היא נורא מפחדת להיכנס לתוך מקום(היהדות)  שלא רוצים אותה בו מכיוון שהנטיה שלה לא טבעית.

תשובה:

שלום וברכה,

ההתמודדות עם הנטיה החד-מינית איננה פשוטה לאף אחד בשום חברה. אולם ביהדות היא מצטרפת להתמודדות נוספת – ההתמודדות עם ההלכה. הקושי של חברתך הוא דו צדדי: היום היא מרגישה חריגה בחברה הישראלית, מכיוון שאיננה יהודיה, אך עם זאת, היא מודאגת שבעתיד תמשיך להרגיש חריגה בחברה היהודית, מכיוון שהיא לסבית. לצערי אין לי פתרון קסם ואני רק יכולה לומר שאני מבינה את הקושי והמצוקה שהיא נמצאת בה.

ראשית חשוב לציין שחברתך אהובה ורצויה גם על ידי היהדות. התורה מנחה אותנו לדחות את החטאים ולא את החוטאים, ובמקרה של חברתך: אין בהלכה איסור על עצם היותה לסבית, אלא על המעשה המיני עצמו.

עם זאת, השאלה הראויה להישאל בהקשר זה, היא מה יחסה של חברתך אל המצוות והאיסורים הנוגעים לנטייתה/ זהותה המינית?

בעומדה לפני בית דין תתבקש המתגיירת להצהיר: 

"אֲנִי מְקָבֵּל/ת עַל עַצְמִי לִשְׁמֹר וְלְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה,
אֶת כָּל מִצְוֹת הַחֲכָמִים וְאֶת כָּל הַמִנְהָגִים הַכְּשֵׁרִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל
וְאֲנִי מַאֱמִין/נָה בְּהַשֵּׁם אֶחָד".

עם הכניסה תחת כנפי היהדות, כל מתגייר מקבל על עצמו תרי"ג חובות ואיסורים הנלווים למעמדו כיהודי.  על חברתך לשקול בכובד ראש אם בכוחה וברצונה לקבל על עצמה את הקונפליקט המובנה בין נטייתה המינית לבין איסורי חכמים בתחום זה, ואם היא מקבלת על עצמה את הכרעותיהם.

רבות וטובות שנולדו כיהודיות חיות קונפליקט זה ומתמודדות בו בגבורה ומוצאות את הנתיב לחיי קדושה וטהרה, חלקן גם לחיי משפחה ואמהות.

חברתך תצטרך להכריע אם גם היא רוצה ויכולה להכניס עצמה להתמודדות יומיומית זאת.

שאלת אם תפילותיה הן לשווא. לכל תפילה יש משמעות. ההשפעה של התפילה על נפש האדם, הרווח שהיא מקבלת מהתפילות והסיפוק הרוחני שהן מעניקות לצד הכוחות שהן נותנות לה – ברורים. אולם אין אנו יודעים מהי פעולתן של התפילות וכיצד הן משפיעות על העולם. גם אם נדמה לנו שה' לא "נענה" לתפילותינו זה בעינינו בלבד. איננו יודעים את דרכי ה' בעולם. גם מה שנראה לנו כדבר הטוב בעבורנו, לא תמיד הוא כזה. וגם התפתחות שנראית רעה ברגע זה, עלולה להתברר בעתיד דווקא כאחת הטובות ביותר שקרו לנו בחיים.

אנו מאחלות לחברתך המון כוחות נפש. כמו תמיד בהתנגשות בין ערכים, ההתמודדות וההחלטה אינם פשוטים,

אם חברתך רוצה להמשיך בתהליך הגיור, חשוב מאוד שתשוחח ותתייעץ על המשך הדרך. היא מוזמנת ליצור איתנו קשר באתר ונשמח לסייע.

חנה ושירה

הרבנית שירה ספיר היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד, מורה ורכזת ב'עמי אולפני גיור'.

הרחבות:

ארגון רבני ורבניות בית הלל הוציא פסק הלכתי בנושא נטיות חד-מניות ומנחה להכיל ולקבל בקהילות את בעלי הנטיה ולא לדחות אותם. קריאה ולימוד של פסק זה, יכולים לתת לחברתך מבט על היחס בחברה היהודית והדתית לבעלי נטייה חד מינית.

ניתן לקרוא את הפסק במלואו בקישור הבא: http://upload.kipa.co.il/media-upload/beitHilel/18926293-4112016.PDF

 

אני כבר חי כאדם דתי, האם עדיין אצטרך תהליך שלם עד הגיור?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית שירה ספיר

שלום, יש לי שאלה.

נולדתי לאם ללא דת (אוקראינה) ואבא יהודי, לפני לידתי הם עלו ארצה.

מגיל מאוד קטן יש לי זיכה בנפש ליהדות ואיני רואה את עצמי כ-לא יהודיה.

בשנה האחרונה התרחשה אצלי התחזקות מאוד משמעותית, ולאחר תהליך שלקח זמן הגעתי למקום שאני היום ובע"ה רק אעלה ואצליח יותר בשמירת המצוות ועבודת המידות.

כיום אני מתנהגת כדתיה לכל דבר- שמירת נגיעה, סדר השחר, דיני כשרות וכו'..

אני גרה לבד רחוק מאימי (אבי נפטר) ושומרת שבת לבד.

בעוד כחודש אני אמורה להתחיל תהליך גיור, עכשיו, מעניין אותי לדעת

מה יעשו איתי ? 

אני כבר שומרת מצוות, חיה חיים דתיים ובקיאה בשלל ההלכות.

אני עדיין אצטרך לעבור תהליך של 10 חודשים כאדם רגיל שבא להתגייר?

את הגיור אני עושה דרך "נתיב" אזרחי

תשובה:

שלום לך,

מרגש אותי תמיד לפגוש ולהכיר אנשים שעושים את דרכם אל הגיור. הבחירה שלך לקחת אחריות אישית על עתידך ועתיד משפחתך, היא צעד משמעותי מאוד וכלל לא מובן מאליו.

בתור התחלה חשוב לי לציין שאמנם אני מורה במכון אחר, 'עמי אולפני גיור', אך שני הגופים – 'נתיב האזרחי' ו'עמי' עובדים שניהם בשיתוף עם מערך הגיור ובתי הדין. ולכן הדברים שאכתוב אמורים להיות נכונים גם לגביך. בכל מקרה אני ממליצה לך להתייעץ גם עם המורה שלך או עם הרכז של נתיב דרכו נרשמת.

תהליך הגיור – כפי שנקבע במערך הגיור – הוא תהליך של 10 חודשי לימוד בקורס. במקביל מתקיימים כמה מפגשים עם בית הדין (פתיחת תיק וראיון סיכום, ובסוף הקורס מעמד בית הדין).

הלימוד בקבוצות בכיתה יוצר רושם מוטעה שכולם מגיעים במצב דומה ועוברים תהליך דומה. אולם כשם שאין אדם הדומה לחברו בפניו, כך המקום האישי שבו כל אחד ואחת שמגיעים לתהליך הגיור שונים. הסיבות מגוונות – כל אחד גדל בבית וסביבה דתית ומסורתית שונה, וספג דברים שונים בילדותו. בנוסף, כל אחד עבר תהליך אישי של בירור, למידה וחקירה עד להגעה להחלטה להתגייר ולהירשם לבסוף לקורס גיור. ולכן, חשוב שתדעי שהחל מהיום הראשון, בכל קורס גיור, ישנם פערים בין התלמידים השונים הלומדים בכיתה. כמובן שכל מורה שיש לו או לה מעט ניסיון בהוראה בקורסי גיור מודע לכך, ואני בטוחה שזה נכון גם לגבי המורים של הכיתה שתצטרפי אליה.

באופן מעשי, יש שני דברים משמעותיים שחשוב שתדעי

הראשון, הידע שמלמדים בקורסי הגיור מהוה בסיס חשוב ביהדות ואיננו ניתן ללמידה בשום מוסד אחר בארץ (לעניות דעתי גם לא במדרשות לחוזרים בתשובה). אין הכוונה לרמה נמוכה של החומר הנלמד, אלא להקניית היסודות, הרקע והשורשים של מושגי יסוד והבסיס של הנושאים הנלמדים.

כך שלמרות שכבר התקדמת, ואת מקיימת מצוות רבות בחיי היומיום שלך – תופתעי לגלות שאת רוכשת ידע "תיאורטי" חשוב שיסייע לך להתקדם ולהתחזק בשמירה ובהבנה של התורה (כל זה מנסיון אישי של תלמידים שעברו בכיתתי, ומתוך היכרות עם תוכנית הלימודים ב'עמי', אינני מכירה את תוכנית הלימודים בקורס של נתיב האזרחי. אך אני חושבת שבאופן כללי זה נכון).

השני, מערך הגיור מודע לפערים בין הנרשמים לקורסי גיור, ומאפשר תהליך של הגשת בקשה לקיצור לימודים. תוכלי לפנות למורים שלך ולבקש ראיון אישי שלך איתם, ולבחון את האפשרות להגיש בקשה כזאת עבורך.

באופן אישי, אני ממליצה לתלמידים שלי לחכות כחודשיים אחרי תחילת הקורס לפני שנגיש את הבקשה. הסיבה לכך היא שבתקופה הזאת נוצר קשר והיכרות עם התלמידים וכך אוכל להמליץ – בראש ובראשונה, לתלמידים, מתי הזמן המתאים לגשת לבית הדין. ושנית, לבית הדין לקבל את המועמדת לתהליך קיצור הלימודים. אולם כל מקרה לגופו.

אני מאחלת לך הצלחה רבה, ושתפיקי את המירב מהתהליך החשוב והמרגש שאת נמצאת בו עכשיו.

שירה ספיר

הרבנית שירה ספיר היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד, מורה ורכזת ב'עמי אולפני גיור'.

האם אוכל לנהוג מנהג האשכנזיות בחנוכה למרות שבעלי מעדות המזרח?

שלום רב,
אנו נשואים כבר כמעט 13 שנים. בן זוגי מעדות המזרח ואנוכי מעדות אשכנז. ברוב מנהגי הבית אנו הולכים כמקובל לפי מנהג האיש כעדות המזרח.
בחנוכה הדבר קשה לי במיוחד. ככל שהילדים גדלים אני מוצאת שיותר חשוב לי לשוב למנהג אבותי ושכל אחד מבני הבית ידליק בברכה חנוכיה משלו (כאשר אני ואישי חולקים חנוכיה) 
עד היום לא ממש הכרענו בנושא ובכל פעם אנו נוהגים אחרת.
שאלתנו היא- האם אפשרי להחליט שבנושא זה אנו כמשפחה הולכים אחר מנהג האשכנזים?
או שיש בעיית ברכה לבטלה במיוחד לאור כך שהם יגדלו ויעברו את גיל המצווה?
תודה מראש.

תשובה:

שלום לך,

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה מאד חביבה ובמהותה יש רצון להידור בבחינת "מוסיף והולך". במקביל זוהי מצווה מאד משפחתית וביתית. משילוב שני הכוחות הללו נולדה השאלה המעידה על רצונך לחשוב ולדייק בשפת קיום המצוות המשותפת שלכם.

שימו לב שלכל אחת ממסורות ההדלקה שלכם יש כוח אחר והיא מהדרת בדגש אחר –

המנהג האשכנזי שכל אחד מדליק לעצמו – מדגיש את המקום האישי של כל אחד מבני הבית ונותן מענה לחינוך אקטיבי של הילדים למצוות.

לעומתו, המנהג הספרדי להדליק חנוכייה אחת, נעוץ בהבנת "נר איש וביתו" כמצווה משפחתית וזוגית משותפת ומחברת – כאשר החנוכייה היא מצווה של הבית כשם שקובעים מזוזה אחת בפתח הבית. בנוסף, יש הידור "פרסום הנס" דווקא בהדלקת חנוכייה אחת, בכך שיש היכר ברור למספר הנרות באותו יום.

על כל פנים, בשני המנהגים האישה יכולה להיות שותפה מלאה ולהוציא ידי חובה את האיש – "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס". (שבת כג, ע"א), כלומר גם לפי המנהג הספרדי אתם יכולים להחליט שבכל יום מישהו אחר משניכם ידליק את החנוכייה המשותפת ויוציא ידי חובה את שאר בני הבית.

לגבי שינוי המנהג שנהגתם עד כה –

אני מפנה אותך לתשובה מפורטת שכתבתי בשאלת מנהגים של בני זוג ממסורות שונות, ממנה עולה שבמציאות שלנו, בחברת של קיבוץ גלויות, יש פתח לאמץ יחד אף את מנהג משפחתה של האישה, ולא בהכרח את מנהג האיש. ראי פירוט בתוספת מקורות להרחבה https://www.meshivat-nefesh.org.il/questions/#toggle-id-5

אמנם תשובה זו מתייחסת לראשית החיים המשותפים, כאשר בני הזוג מחליטים יחד על מנהג הבית החדש שהם מקימים, אך ברי לי שבמהלך החיים יש לכולנו עוד נקודות מפנה המעוררות לבחינה מחודשת של הדקויות בשפה הדתית שלנו (כמו אצלכם בשעה שהילדים גדלים, או להבדיל חלילה בשלבים שלאחר פטירת ההורים…)

אם שניכם מרגישים שנכון לאמץ מעתה דווקא את המנהג שלך, יש מקום לעשות זאת בניחותא ומתוך מחשבה לקראת חנוכה בשנה הבאה, תוך שימת לב לדגשים הבאים:

  1. חשיבה ולימוד משותף של טעמי המנהגים השונים ומקורם, כפי שרמזתי למעלה, והבנה מה אתם מרוויחים ועל מה מוותרים בבחירה זו.
  2. העיקרון המוביל צריך להיות שלום-ביתו שמחה במצווה. חשוב לקחת בחשבון את השלכת השינוי על המשפחה, כולל משפחות המוצא שלכם.
  3. במקרה שאכן החלטתם לשנות את המנהג יש לעשות התרת נדרים בפני "בית דין" של שלושה, כדי לציין את נקודת ההתחלה החדשה.

בברכת ריבוי אור ושלום בבית,

תמר

הוספת שם עברי "אליה"

שלום רב, אני מעוניינת להוסיף לשמי שם עברי, רצוי מהתנך, משהו שיהיה בעל משמעות של אור,חופש, תקווה, גאולה.

אציין שאני כרגע בתקופה מאתגרת עם עצמי. מטבעי נוטה לנתינה ועזרה. בנאדם רוחני מאוד. חשבתי על השם אליה. אני יודעת שמצד אחד לא נהוג לתת שמות של בנים לבנות אבל מצד שני היום זה יותר מקובל ואני גם מרגישה אותו קליל כזה זורם על הלשון, האם בכל זאת אוכל לעשות בו שימוש? תודה ושנה טובה.

תשובה:

שלום לך,

תוספת שם יכולה להיות נקודת פתיחה ואחיזה משמעותית על מנת לחולל שינוי בחיים, בתקווה שמעשה סמלי חיצוני זה ימשוך אחריו גם שינוי פנימי מהותי. בנוסף, מאחר והשם המקורי שלך אינו עברי,  אני מבינה את רצון להוסיף אליו שם עברי שיהיה עבורך מקור השראה.

בעיני בחרת שם נפלא, שמתאים לתיאור שלך כמי שמחפשת רוחניות, תקווה וקרבת א-לוהים. זהו שם שיש בו קריאת כיוון, כמיהה והפניית מבט כלפי מעלה – אל ה'. (גילוי נאות – זה השם שאנו בחרנו לקרוא לבתנו הבכורה מתוך תחושות דומות)

לגבי החשש שזהו שם של בנים – הכל שאלה של ניקוד.

השם אֵלִיָּה הוא הופעה מקוצרת של השם הזכרי אליהו ("הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא…")

ואילו השם אֶלְיָה הוא שם של בת המסתיים בה' כמו הרבה שמות של בנות – טליה, אוריה, צופיה, הודיה ועוד רבים, הכוללים בתוכם את שם ה' כנוכחות א-ל תמידית.

בעיני מאד מרגש שאשה בוגרת בוחרת להוסיף לעצמה שם עברי שכולו תפילה ושאיפה אֶלְ-יָה, אל ה'. מאחלת שתעברי את האתגרים בחייך בצורה מיטיבה ומצמיחה ויתקיים בך מה שהיו שרים בתהלוכת שמחת בית השואבה – "אָנוּ לְיָהּ וּלְיָהּ עֵינֵינוּ".

תמר ביטון

 

חלום על סבא שנפטר – האם הוא מעביר לי מסר?

התשובה ניתנה על ידי הרבנית  ד"ר רות אלסטר

סבא שלי שמאוד הייתי קשורה אליו נפטר לפני חודש ומאז אני בעצבות. לפני מספר לילות חלמתי עליו שהיינו בבית מלון ואמרו לי שהוא מחפש אותי נכנסתי והתחלתי לחפש אותו וכשמצאתי אותו הוא נתן לי מבט בצחוק איפה את? ואז נתן לי נשיקה וחיבוק ואני סידרתי את המגש אוכל שלו שהיה מחובר לכיסא גלגלים שלו. האם החלום הזה אומר משהו חיובי/ שלילי ? האם מעביר איזה מסר

תשובה

שלום רב,

קודם כל, אני משתתפת בצערך ורוצה לציין שלמרות שאין דיני אבילות על סבא, מאד לגיטימי ונורמלי להיות עצובה לאחר אובדן של אדם קרוב ויקר. הזמן בדרך מכלל מרפא את הכאב הזה.

חכמינו חלוקים בקשר למשמעות שיש להעניק לחלום וסוגיה ארוכה במסכת ברכות מוקדשת לנושא (מסכת ברכות פרק תשיעי).אך במקרה שלך, נראה לי שנכון לומר ש"אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו" (ברכות נה ע"ב): זאת אומרת שהחלום אינו מסר המועבר מלמעלה, אלא דרך של האדם לעבד את המציאות שהוא חווה. ברור לנו שלפחות לפעמים, מחשבות המעסיקות אותנו במשך היום, ממשיכות להעסיק אותנו תוך כדי שינה באמצעות חלומות. יתכן שהחלום שלך משקף את מה שליבך מרגיש ומחזק את המודעות שלך לכך שאת מאד מתגעגעת לסבתך.

לפי חכמינו, אין למהר ולתת לחלום משמעות גדולה מדי, אלא לזכור "שכל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נה ע"ב). לומדים מהגמרא הזאת שיש כוח בנפשו של אדם לפעול בדבורו ולהשפיע על האופן אשר בו יתגשם החלום (המהרש"א). האדם יוצר את משמעות החלום.

החלום הביא אותך להודות בעצבות ובגעגוע שלך, אבל יש בו גם צחוק, שמחה, הזמנה לקרבה. אלו צדדים תרצי להדגיש וללכת איתם למשך היום? זה כבר תלוי בך, וחשוב למצוא את הדרכים להתרחק מן העצבות. ואולי שיחה גלויה עם הורה, אח או בת דודה שגם מתגעגעים לאותו סבא תאפשר לך להעריך יותר את היחס הקרוב שהיה לך עם סבתך ואת תכונותיו ומתוך כך תמצאי את הכוח להמשיך בחיים שמחים ומלאי השראה.    

רות

הרבנית רות אלסטר מלמדת במכללה, מדרשת באר אשדוד ובית ספר פלך קרית עקרון, מקימה בימים אלה את סניף מתן השומרון בקרני שומרון.

 

                                                                                                                 

 

הרחבה

ניתן למצוא 3 גישות עיקריות ביחס לחלום אצל חכמינו:

לפי גישה אחת, "חלומות שווא ידברו" (ברכות נה ע"ב) ואין לתת להם שום משמעות מעשית או רעיונית. "דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין" (גיטין נב ע"א).

ישנו גם "חלום נבואי", או החלום המביא מסר לחולם והדורש פתרון. אך חז"ל סבורים שחלומות נבואה אמתיים באים רק ליחידי סגולה מופלאים הזוכים להתגלות (ברכות נה ע"א).

כאמור, חז"ל הכירו גם את הגישה הפסיכולוגית לפיה החלום משקף את הרהורי ליבו של האדם, הרהורים מודעים יותר או פחות.

מהרש"א חידושי אגדות מסכת ברכות דף נה עמוד ב: " וכן הוא הדבר הזה שניתן כח לפה להוליך את החלום כפי פתרונו אם הוא מעין החלום".

איך יתכן שגבר שירד לעולם עם נשמת אשתו יתחתן עם אחותה לאחר פטירתה?

שלום רב,
אם לפי הזוהר הקדוש -להבנתי- גבר ואישה ירדו לעולם כנשמה שהופרדה, איך זה אפשרי שבקהילה החרדית, אחרי שהאישה מתה נאמר כמו בסרט "למלא את החלל", הגבר יכול להינשא לאחותה? זה לא עלול ליצור לפגיעה במידה ומדובר בזיווג מתאים?

תשובה:

שלום לך,

בשאלתך את מתייחסת לכך שבני זוג הם מפגש של נשמה אחת שהופרדה ונראה שמטרידה אותך האפשרות של נישואין שניים. העלית בפרט את הדוגמא של התסריט "למלא את החלל", בו גבר מתחתן עם אחות אשתו. בזוגיות זו ברור שהאישה שנפטרה תמשיך ללוות את הזוג החדש, בתור אחות ובתור אם התינוק שהתייתם.

בשאלתך, את רומזת לאמירה שניתן למצוא לה מקבילה בגמרא (מסכת סוטה ב ע"א) "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!"

תפיסה זו של זוגיות מעלה סימני שאלה בכל מקרה שמשהו משתבש: כאשר הזוגיות לא עולה יפה או כאשר אחד מבני הזוג נפטר. אמירה זו קשה במיוחד אם מפרשים אותה כביטוי לקשר מיסטי בין שתי נשמות שנועדו זו לזו. אבל נראה לי שהגמרא באה ללמד שזוגיות היא קשר מהותי וטבוע, שאינו ניתן לפרק בקלות. אין באמירה זו כדי לטעון שזיווג שני הוא בהכרח זיווג מסוג ב', ושלא ניתן לבנות קשר אמתי ועמוק בזיווג שני.

האם על בן הזוג שהתאלמן נגזר להיוותר בודד כל חייו? התשובה היא, לא. היהדות מוקירה את החיים על פני המוות. לאחר תקופת האבל, מותר ואף רצוי להמשיך בחיים, ללא הסתייגות וללא שום הסתכלות שלילית על הקשר השני שעתיד להתרקם. תפיסות קבליות אמנם משפיעות על חיינו, אך אין נהוג לפסוק לפיהן, ובודאי שאין להימנע מזיווג שני בעקבותיהן. הדבר מקובל על פני כל קשת התפיסות ההלכתיות, חרדיות ואחרות.

לגבי הדוגמה שהבאת לנישואין שניים – נישואין עם אחות הנפטרת, הדבר מותר על פי כל התפיסות. על פי ההלכה (עייני במקורות בסוף), אסור לגבר להתחתן עם אחות אשתו, כל עוד אשתו בחיים, אך מותר לו להתחתן איתה אחרי שאשתו נפטרה. למרות שאין בכך מצוה או אף המלצה אלא היתר בלבד, הדבר מקובל. לעיתים, האחות עשויה אפילו להיות בחירה טבעית, בפרט כאשר ישנם יתומים צעירים. יש לציין שבצדק רב את רומזת לכך שזוגיות זו עלולה להיות מורכבת.

אני נזכרת בלפחות שתי נשים מפורסמות שהצליחו לבנות זוגיות חדשה ומשמחת, לאחר מות בעליהם: מאיה מורנו (אלמנתו של סג"א עמנואל מורנו) וחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. שתיהן בחרו לשמור על שם הנישואין הראשון שלהן, אינן נמנעות מלהזכיר את בן זוגם הראשון, ואינן נבוכות לומר בציבור שהן עדיין מתגעגעות אליו.

באותה נשימה הן מודות על הזוגיות השניה שנקרתה לדרכם בחסדי הא-ל. הן מחויבות לחלוטין לזוגיות החדשה שלהן, אך גם מחויבות לשמר את הזיכרון של הבעל הראשון. הדבר איננו אפשרי בלבד, הוא מתבקש.

כאשר מוותרים על הרעיון של נפש תאומה אחת ויחידה, ניתן להשקיע בבניית זוגיות איתנה, המבוססת על שיקולים מהותיים, וליצור חיבור בל יינתק, מבלי לחשוש מהאפשרות שבחירה בבן זוג אחד מנעה מפגש עם תאום הנפש המיועד. תפיסה זו עשויה לסייע ולהרגיע גם בבחירת זיווג ראשון.

אני מאחלת לך שתזכי לבנות זוגיות איתנה ומאושרת לאורך ימים ושנים.

רות אלסטר

הרבנית רות אלסטר סיימה דוקטורט במחלקה לתלמוד של אונ' בר-אילן.

מרצה לגמרא במת"ן ובבית מדרש כלנה, ומנחה סטודנטים בכתיבת עבודות סמינריוניות.

 

מקורות להרחבה

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, …אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

בית הבחירה למאירי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והעמידוה בזווג שני ר"ל שהוא בזמן ראוי לענש וגמול אבל בזמן שאינו ראוי לכך והוא הנקרא זווג ראשון מצד שסתמו הוא בזמן הקטנות סמוך לפרק יהיה ענינו כפי המקרה או מערכת התולדה ועל זה אמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרה בת פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני בנדוניתו ואין לשון זווג שני או ראשון בא בדקדוק אלא לפי הזמן שהוא ראוי להגמל או להענש ודברו חכמים בהווה:

שו"ת יביע אומר חלק עשירי יורה דעה סימן יב

שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טו סעיף כו: "אחות אשתו אסורה לו מן התורה, כל זמן שאשתו קיימת, לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם, ואפילו גירש את אשתו. אבל לאחר מיתתה, מותר באחותה."

תפילה אישית – מאיפה להתחיל?

התשובה התקבלה מאת הרבנית  ד"ר רות אלסטר

שלום

אני לומדת במדרשה השנה וב"ה ככל שהזמן חולף אני יותר ויותר מאמינה ביהדות ובאמת רוצה את זה (שנה שעברתי כפרתי לגמרי. לא בגלל המאמץ, כי התנהגתי כאילו הכל מושלם אלא מתוך חוסר הבנה מוחלט וכפירה)

אבל הבעיה שלי היא שאני מרגישה שאני רק מתקדמת באופן שכלי ולא ברגש.

במיוחד כשזה מגיע לתפילה – אני סוף סוף התחלתי להתפלל ואני לומדת על משמעות המילים- אבל אני מרגישה שהכוונה שלי נשארת שם. יש קצת רגש, ואני באמת באמת יודעת שאני רוצה את זה. באמת.

אבל זה פשוט מרגיש לי קצת חוסר יעילות להתפלל.

אני לא יודעת איך להסביר את זה, כי אני יודעת שלהתפלל זה בעצם לעשות פעולה על עצמי- שאני ארגיש את זה.

אבל אז איפה בא התפילה האישית??

כשאני מתפללת בסידור אני באמת מבינה את חלק גדול מהמילים (אחרי למידה) ולפעמים גם מרגישה.

אבל בתפילה אישית אני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל!

אפשר עזרה? 

התשובה:

שלום לך,

התיאור שלך מראה שאת מכוונת מטרה, רוצה להתעלות מבחינה רוחנית ומאד מודעות לעצמך, לכוחות שלך וגם לחולשות שלך. על כך, ניתן לומר בלב שלם: אשרייך! ואין לי ספק שבזכות החיפוש והכנות שלך, תצליחי.

אבל בינתיים את מרגישה קושי: קושי לחבר בין השכל לרגש ובין הלימוד התיאורטי לתחושות הקיומיות. מבחינתך קושי זה מתבטא במיוחד, כשאת היית רוצה או כשאת מצפה מעצמך להתפלל תפילה אישית.

יש לציין שבתנ"ך כולו, דמויות רבות מתפללות, וכולן מתפללות תפילות אישיות, בהן הם מבטאים את התחושות שלהם באותו רגע, את הבקשות ואת השאיפות שלהן. התפילה המקורית, וכנראה הטבעית יותר, אם כן היא דווקא התפילה האישית.

אני יכולה להעיד על סבתא שלי שהתקשתה מאד להתפלל שמונה-עשרה, אך לא הפסיקה להתפלל תפילות אישיות, למרות שלא היתה מלומדת ובקושי ידעה לקרוא בעברית.

איך התהפכו היוצרות ודווקא התפילה האישית, שלפי המתואר בתנ"ך אמורה להיות כל כך טבעית הפכה להיות משימה קשה? אני חושבת שהשינוי נובע משני דברים, שהמודעת אליהם תאפשר לך לסלול לעצמך את הדרך לתפילה אישית משמעותית: הראשון הוא שהתרגלנו להתפלל מהסידור, ולא התאמנו מספיק לנסח תפילות אישיות. זה "שריר" שאף פעם לא עבדנו עליו, ולכן בתחילת הדרך, קשה לשחרר אותו ולהשתמש בו. אבל ככל שתתאמני יותר בנושא, זה יבוא לך יותר בקלות. ניתן להשוות זאת לאלתור במוזיקה, שדורש מהנגן להשתחרר מהתלות בתווים כתובים והוראות ברורות, כדי לתת ביטוי חופשי יותר לנפשו. תתפלאי אולי לשמוע, אבל גם יכולת אלתור דורשת אימון, ואימון משפר את יכולת האלתור. כך גם באמירת תפילות אישיות.

הדבר השני המקשה על אמירת תפילה אישית הוא שתפילה אישית דורשת ממך להכיר בצרכים שלך עצמך, בנקודות החוזק והחולשה. תפילה אישית אמורה להיות מראה, לשקף את מצבך ואת שאיפותייך, אבל לא תמיד יש לנו אומץ לעמוד מול מראה זו. תפילה אישית גם דורשת להכיר בעובדה שלא הכל נמצא תחת שליטתנו. היא נובעת לרוב מתחושת חוסר, מצורך, שמלווים בתחושת חוסר אונים. העולם המודרני מעריץ הצלחה ושליטה, והוא מקשה עלינו להכיר בחולשות שלנו, אפילו "ביני לבין בוראי". אנחנו מעדיפות לחיות באשליה של שליטה מאשר להודות שיש לנו מעט שליטה על מסלול החיים שלנו. אמירת תפילה אישית דורשת מאיתנו לצאת מהאשליה הזו, להכיר בתלותנו בבורא עולם, להשלים איתה, להפוך תחושת חוסר אונים למקור של שלווה וביטחון כי יש מי שמנהל את העולם ולא הכל תלוי בנו.

בצורה מעשית, אני מציעה שתתחילי בקטן ובצורה לא שיפוטית. כל תפילה אישית היא הזדמנות לבירור עצמי והיא טובה ורצויה לפני הבורא.

רותי

הרבנית רות אלסטר סיימה דוקטורט במחלקה לתלמוד של אונ' בר-אילן.

מרצה לגמרא במת"ן ובבית מדרש כלנה, ומנחה סטודנטים בכתיבת עבודות סמינריוניות.

עקידת יצחק נראה כמעשה לא מוסרי!?

התשובה התקבלה מהרבנית  ד"ר רות אלסטר

שלום, אני תלמידה בכיתה יא, וחזרתי לאחרונה על פרשת עקדת יצחק. הפעם, השאלות נראות לי זועקות מתוך התורה: איך יכול להיות שהקב"ה מבקש מאברהם לעשות מעשה כל כך לא מוסרי? ואם נניח, שהוא רק התכוון לנסות אותו, איך יכול להיות שאברהם שיתף אתו פעולה, והיה מוכן להקריב את בנו? למה הוא לא התווכח עם הקב"ה כפי שידע לעשות היטב בקשר לסדום ועמורה? האם באמת עלה על דעתו להרוג את יצחק? איך אנחנו יכולים לחיות בשלום עם המחשבה הזו?

תשובה

את שואלת שאלה מצוינת, שאלה שהעסיקה רבים וטובים.

לדעת הרמב"ם (מורה נבוכים ג, כד), מטרת הניסיון היא שנלמד מאברהם על מידת אהבת ה' ויראתו. מטרה נוספת להמחיש לנו "עד כמה אמתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון". שתי תובנות אלה אינן עונות לשאלה המוסרית שהעלית, והן גורמות לאי-נוחות מסוימת, כי לא ברור איך אפשר להאמין בא-ל שאיננו מוסרי, והדרישה לכבות את המצפון כדי להקשיב לצו הנבואי נראית מסוכנת למדי ואף לא לגיטימית (כפי שאמר הרס"ג בצורה מפורשת בספר אמונות ודעות, מאמר שלישי, אות ח).

אין לי פתרון מושלם, אבל אני רוצה להציע לך שלושה כיווני חשיבה שלדעתי עונים על שאלת המוסר האלוקי בתוך פרשה זו.

ההצעה הראשונה: כדי להבין הצעה זו, עלייך לחזור (בדמיון שלך) 3500 שנה אחורה. באותה תקופה, רצח נחשב דבר אסור ומתועב, אך הקרבת ילדים לכבוד הא-ל הייתה לגיטימית ואף נחשבה מעשה אצילי של נאמנות ומסירות נפש. זה קהל היעד של הסיפור, ואברהם אף הוא שייך לתקופה זו. במקום להטיף ישירות נגד הקרבת ילדים, פונה הקב"ה לאברהם ומבקש ממנו להקריב את יצחק. לשמע הסיפור, הקהל עומד במתח: הא-ל ביקש ממנו להקריב את היקר לו מכל, האם אברהם יעמוד בניסיון זה? כאשר אברהם מעלה את יצחק על המזבח, המתח עולה ועולה, אך פתאום, המלאך מתגלה לאברהם: "אל תשלח ידך אל הנער", הקב"ה אומר: "זה בכלל לא מה שאני רוצה, וזה לא מה שרציתי ולו לרגע אחד".

לפי הצעה זו, סיפור העקדה משתמש בגורם ההפתעה כדי להעביר מסר ברור וחד משמעי: הקב"ה אינו רוצה בקרבנות אדם. מסר זה אמנם אינו נדרש לתקופתנו, אך היה נדרש מאוד בתקופת אברהם, ואף בתקופת בית ראשון היו שחטאו בעניין זה בהשפעת עמים אחרים (ראי למשל: ר' ירמיהו ז לא-לב, יחזקאל כ לא).

הצעה השנייה: לפי הצעה זו, הקב"ה לא באמת התכוון שאברהם יקריב את יצחק, וגם אברהם לא באמת התכוון להקריב את יצחק. אברהם היה בטוח שה' לעולם לא ירשה את שחיטתו של ילד תמים (וישנם סימנים לכך לאורך הפסוקים). כאן את מן הסתם שואלת את עצמך: האם זה סיפור "בכאילו"? מה המשמעות שלו אם כל הדמויות משחקות תפקיד שהן לא מתכוונות אליו באמת? איפה הניסיון, אם סוף הסיפור ידוע מראש?

הביטחון שאברהם נדרש להוכיח דומה לניסיון שבו מבקש אדם מאהובו ליפול לתוך זרועותיו. אם הוא בוטח בחברו שיתפוס אותו, הוא ייפול עליו ברצון. משל זה מסביר למה סיפור עקידה מכיל ממד של ניסיון, גם אם סופו ידוע מראש. הוא גם מסביר לשם מה אברהם היה צריך לעבור ניסיון מדומה זה: כאשר בני אדם מתרגלים ליפול זה לזרועותיו של זה, הם לומדים לסמוך זה על זה ומחזקים את הקשר ביניהם. סיפור העקדה מלמד את עם ישראל לסמוך על הקב"ה, גם אם הוא מעביר אותנו בדרכים לא מובנות, מסוכנות או כואבות. יחד עם זאת, הסיפור מלמדנו שהקב"ה אף פעם לא יבקש מאתנו לעשות מעשה לא מוסרי (מתוך מאמרו של פרופ' דרשוביץ, "צדק, מוסר ומשפט – הרהורים בעקבות מעשה העקדה").

הצעה שלישית: בהצעה זו, אני מבקשת לא לפתור את הקונפליקט, אלא דווקא להעצים אותו: באמת, הציווי של הקב"ה להקריב את בנו מעמיד את אברהם במצב בלתי אפשרי, של דרישות סותרות ובלתי מובנות. הקונפליקט קשה במיוחד כיון שהוא דורש מאברהם לעשות מעשה שלא יוכל לחיות איתו בשלום. אולי הסיפור בא ללמד אותנו שגם כאשר נמצא את עצמנו בקונפליקט מוסרי בלתי אפשרי, במקום ליפול לייאוש, נישאר תחת כנפיו של הקב"ה, לא נעזוב את הברית ואת המחויבות שלנו, נמשיך להתייסר ולברר מה נדרש מאתנו – עד שנמצא פתרון. התורה אם כן מפנה את מסריה גם למי שחווה קונפליקט מולה, ומלמדת שגם במצב זה, יש להישאר בקשר עם הקב"ה, כחלק מהברית בינו לבין עם ישראל.

אשמח לשמוע איזו הצעה דיברה אל ליבך.

רותי אלסטר

הרבנית רותי אלסטר סיימה דוקטורט במחלקה לתלמוד של אונ' בר-אילן.
היא מרצה לגמרא במת"ן ובבית מדרש כלנה, ומנחה סטודנטים בכתיבת עבודות סמינריוניות.

איך אוכל לתקן ולטהר את עצמי?

שלום וברכה, כבר הרבה זמן אני סוחבת עם עצמי משא כבד ובעיה משמעותית. עם הזמן צברתי לעצמי תכונות שליליות כמו; לצחוק על חשבון אחרים (וגם כל מיני 'עקיצות' לחברים), בררנות, שתלטנות וכו'. 

מאוד קשה לי עם עצמי ואני רוצה להתנקות מעצמי, לטהר את עצמי מהתכונות האלה. אני במצב שאני לא מרוצה מהאופי שלי ונפגעת ממנו אולי יותר מהסביבה. בנוסף, אני מרגישה מאוד לבד בתקופה האחרונה ולכן כל התהליך מאוד קשה לי. אני רוצה לדעת איך אפשר לתקן כל כך הרבה מידות? איך מתחילים? מה עושים? 

אשמח מאוד לתשובה ולילה טוב!

 

תשובה

שלום וברכה,

את מעלה שאלה חשובה וגדולה.

עבודת המידות היא עבודה חשובה, וגדולי ישראל בכל הדורות הקדישו לנושא מחשבה.

היא עבודה שדורשת מודעות עצמית גדולה, אך לא פחות חשוב – אמון ובטחון בעצמך.

נשמע שיש לך ביחס לעצמך כנות מעוררת הערכה, ועם זאת, כדאי לבחון האם אינך שופטת בחומרה יתירה? 
הצעד הראשון על מנת להימנע משיפוטיות יתר כלפי אחרים, הוא להימנע משיפוטיות יתר כלפי עצמך. כולנו טועים לעיתים, וכולנו משתדלים להיות טובים יותר. שימי לב שלא להחמיר עם עצמך יתר על המידה.

אחרי שבדקת נקודה זו, אפשר להתחיל לראות מה ואיך משנים.

נדמה לי ששאלת המפתח היא זו שהעלית את עצמך בדברים: 'איך מתחילים'?

ראשית, עצם ההכרה שלך בבעיה, היא צעד חשוב. הרמב"ם מונה את 'הכרת החטא' כצעד הראשון לעשיית תשובה. אנשים רבים מקשים להתמודד עם צדדים לא שלמים באישיותם, ולפיכך מתכחשים בהם.

את ערה לצדדים אלו, וזה כלשעצמו מעלה גדולה.
תיקון יכול לבוא רק מתוך מודעות לבעיה, ורצון לשינוי. נשמע שאלו כבר קיימים אצלך. זוהי התחלה שאי אפשר בלעדיה.

העובדה שאת בעלת מודעות עצמית גבוהה כל-כך, היא פתח חשוב לתקווה ולשינוי. 

איך בכל זאת ממשיכים מכאן? 

בקטן.

קשה מאוד להשתנות. כל שינוי, ולו הקטן ביותר, מצריך מאמצים גדולים, ובפרט כשמדובר בהרגלים נושנים, ובשינוי אישיותי.

זוהי עבודת חיים.

ישנן עצות אפשריות שונות, ואף אנשי מקצוע העוסקים בשינוי התנהגות,

אני אנסה להציע דרך אחת: בחרי לך נקודה אחת שאיתה את רוצה להתחיל. התנהגות קונקרטית שאת מרגישה שאת צריכה לשנות. התחילי בהתבוננות, ואם צריך, אף רשמי לעצמך:

מתי זה קורה לך? באילו נסיבות? מה מוביל אותך לשם? באיזה רגש זה מלווה?

כך, תוכלי להתחיל להבין טוב יותר את דפוס ההתנהגות שלך, ואת 'גורמי הסיכון' הפנימיים והחיצוניים.

האם יש לך דרך לנטרל אותם? האם יש מחשבה חיובית שעשויה למנוע מראש את הסיטואציה?

נסי לתגמל את עצמך בכל פעם שבה הצלחת להימנע מן הטעות.

אל תתכעסי על עצמך אם נפלת שוב. זה קורה.

פשוט נסי שוב.

ולא פשוט חשוב – תפילה. אפשר להתפלל על זה. לבקש מהקב"ה שייתן לך כוחות להתמודדות, ושיעזור לך לתקן את אותה נקודה שבחרת בה, ובעתיד – נקודות נוספות.

לתפילה יש כוח לפעול גם כלפי מעלה, וגם בנפש פנימה.

אני מקווה שתמצאי בדברים תועלת, ומאחלת לך הצלחה רבה. יישר כוח על שאינך מוותרת אל עצמך, ושואפת גבוה.

יהי ה' בעזרך.

בברכה,

תמר מאיר

אני רוצה להבין מהם גדרי הצניעות לפי ההלכה

השאלה 

אני מחפשת לברר את גדרי ההלכה בנוגע ללבוש. בעיקר לגבי אורך שרוול ואורך חצאית/ מכנסיים. אני מבינה שיש טווח רחב מאוד של הנחיות הלכתיות, וחשוב לי לקבל תשובה מאשה הבקיאה ומחויבת להלכה, וגם תופסת את הצניעות באופן עמוק ופנימי. תודה רבה!

התשובה 

לשואלת היקרה שלום.

קודם כל אני מברכת אותך על הרצון לברר את נושא הצניעות בלבוש מבחינה הלכתית. בימינו נדמה שהמחנות מתחלקים לשניים: מצד אחד אנחנו פוגשות עיסוק מפורט ופומבי בגדרי צניעות בלבוש, שבדרך כלל מאמץ את העמדות ההלכתיות הקיצוניות יותר, ומפרסם אותן כאילו היו שורת הדין. מצד שני, קיימת היום גם דעה הפוכה, לפיה עיסוק בגדרים טכניים ומפורטים של צניעות הוא לא ראוי ואולי אף לא צנוע. האוחזים בדעה זו מעדיפים לשתוק ולא לתת מענה מפורט בנושא זה, על מנת לאפשר לכל אישה להחליט בעבור עצמה על פי תחושתה הפנימית, מה נחשב צנוע מבחינתה. 

אני חושבת ששני המחנות הללו טועים. לדעתי העיסוק בצניעות הלבוש לפרטי פרטיו, הוא הכרחי וחשוב במיוחד בדורנו, ואין צורך להתנצל עליו. יותר מכך: אם נפקיר את הזירה רק לעמדות ההלכתיות הקיצוניות שמוכנות להתנסח בפירוט, תתקבל תמונה לא מאוזנת של הלכות צניעות. בנוסף, אם נפקיר את הדיון רק לתחושה הפנימית של האישה או הנערה, יתקבל תהליך לא כנה ולא מחובר לעובדות המציאות. העובדות המציאותיות שמה שקובע אילו איברים בגוף נחשבים לבעלי משמעות מינית, זו התרבות, ולא האדם הפרטי ותחושותיו האישיות לגבי גופו.

הנורמה הדורשת מהאישה לכסות את חלקי גופה המיניים, כמו גם הנורמה הדורשת מהגבר שלא להתבונן בחלקים אלו שבגוף האישה, מוסכמת על כל הפוסקים. המחלוקת בין הפוסקים היא לגבי שני היבטים:

  1. מהם "המקומות המכוסים", כלומר- חלקי גוף האסורים על נשים בחשיפתם, ועל גברים בהתבוננות בהם. 
  2. לגבי כל חלק וחלק, מהיכן לומדים את האיסור; מהו המקור שעליו הוא מבוסס.

הדיון בשני ההיבטים הללו הוא ארוך ומסועף, וחורג ממסגרת התשובה הזו. אם ברצונך להרחיב בנושא, אני ממליצה לך לעיין בספרם של הרב דוד סתיו והרב אברהם סתיו, "אבוא ביתך חלק ב'", העתיד לצאת לאור השנה בסביבות חודש כסליו. בנוסף, את מוזמנת לעיין בספרו של הרב אליקים אלינסון, "הצנע לכת", ששם מובאת סקירה של טווח הדעות בנוגע להלכות צניעות. 

בתשובה זו אתמקד רק בשורה התחתונה ההלכתית ולא במקורות ובדרכי הלימוד שהובילו אליה. אציג בפנייך טבלה המפרטת את הגדרים ההלכתיים הנוגעים לצניעות נשים. טבלה זו נוקטת לכתחילה בגישה לא מחמירה, שמציגה את מקסימום האפשרויות המקלות במסגרת ההלכה. אני מאמינה שבכל הקשור לצניעות, המחלוקת בין גישה מחמירה לבין גישה מקלה, נשענת בעצם על מחלוקות יסודיות יותר בשאלות כמו מהו מקום האישה במרחב הציבורי ומהו היחס הנכון ליופי נשי. 

בעייני, בחירה בגישה ההלכתית המקלה בענייני צניעות היא למעשה בחירה אידיאולוגית בגישה המאמינה שלאישה יש מקום ותפקיד במרחב הציבורי, ושלא רק שמותר לגבר לראות אותה ולהאזין לה, אלא שבמקרים מסוימים זוהי חובתו המוסרית. בנוסף, זו גישה הרואה ביופייה של האישה הלבושה בצניעות, דבר ראוי, שלא חייב להוביל את הגבר להרהורי עבירה. עדות לגישה זו ניתן למצוא למשל בסוגיה העוסקת במבט הגברי בנשים יפות, (בבלי, מסכת עבודה זרה כ', ע"א, וגם בירושלמי עבודה רבה פ"א ה"ו), במעשה ר' יוחנן (בבא מציעא פ"ד ע"א), במעשה רב אחא (כתובות, י"ז ע"א), ועוד. 

יחד עם זאת, בחירה בלבוש שאיננו תואם אף את ההלכה המקלה, אלא מתיר לעצמו חשיפת מרחבי גוף שההלכה לא התירה, זו בחירה שגויה, שלא עומדת על חשיבות שמירת המיניות והארוטיקה שכרוכות בחשיפת גופנו, לברית הנישואין בלבד. 

כתבתי בהרחבה על רעיון הצניעות, שמירת המבט ושמירת הנגיעה, בספרי שאמור בע"ה לצאת לאור השנה: "מה את מבקשת: ספר על אהבה וגוף". לכשיצא הספר, את מוזמנת בשמחה לעיין בו. 

  הלכות צניעות האישה : 
תסרוקת אין כל מגבלה
איפור או לק  אין כל מגבלה
תכשיטים אין כל מגבלה
צווארון הצווארון יכול להגיע עד טפח מתחת לעצמות הבריח, ובלבד שלא ייחשף העור של קימורי החזה, ויש להיזהר בכך. יש להיזהר שלא לחשוף את הגב.
חולצה: גזרה וצבעים החולצה לא חייבת להיות רחבה, אבל יש להיזהר שלא תהיה צמודה מדי (כמו בגד גוף למשל). אין כל מגבלה על צבעים. יש לוודא שהחולצה לא תהיה שקופה כלל.  
שרוול שרוול : לפחות עד המרפק. 

המקלות: עד טפח מעל המרפק. בכל מקרה עליה להיזהר שלא ללבוש שרוולים שחושפים את בית השחי כאשר היא מבצעת תנועות בידיה. 

חגורה אין כל מגבלה
חצאית: גזרה וצבעים אין כל מגבלה
אורך החצאית וגרביים
  1. לכתחילה החצאית צריכה להגיע עד טפח מתחת לברך. 
  2. מקלות: עד הברך. 

בכל מקרה אין חובה בגרביים. 

נעליים  אין כל מגבלה. 
דיבור בפני גברים (למשל בעת הספד בהלוויה)  אין כל מגבלה. 
מכנסיים לכל הדעות, ההלכה לא מתירה מכנסיים צמודות. לגבי מכנסיים רחבות, הדעות חלוקות.  את מוזמנת לעיין בתשובתה של הרבנית עידית ברטוב, כאן באתר משיבת נפש. 

בברכה,

אוריה 

הרבנית אוריה מבורך היא יועצת הלכה ומקימת מכון אפרכסת

אופציה לאמצעי מניעה שמותר בשימוש?

שלום רב,

לאישתי ולי יש 2 ילדים. עוד מוקדם לנו להביא עוד אחד לעולם מסיבות כאלה ואחרות.

אישתי, בהמלצת הרופאה שלה, החליטה משיקולים רפואיים/הורמונליים/גופניים להפסיק ליטול גלולה כאמצעי מניעה.

איזו עוד אופציה לאמצעי מניעה מותר לנו להשתמש?

חשוב לציין כי בעתיד הקרוב/רחוק נרצה להביא עוד ילד ולא מדובר על מניעה קבועה.

תודה

תשובה

תשובה זו לא תעסוק בעצם ההיתר למניעת הריון אלא רק בשאלה אילו אמצעי מניעה מותרים על פי ההלכה.

נפתח בתיאור כללי של אמצעי המניעה הקיימים בשוק: אמצעי המניעה מתחלקים לכמה קבוצות. ההבחנה העיקרית היא בין אמצעי מניעה הורמונליים לאמצעים שאינם הורמונליים. אמצעי המניעה ההורמונליים כוללים אפשריות רבות (כגלולות, מדבקה, טבעת ברחם (נוברינג), התקן הורמונלי (מירנה), זריקות ועוד), אך כיוון שהנכם מעונינים שלא להשתמש בהורמונים כלל, נראה שאינם רלבנטיים עבורכם.

אמצעי המניעה שאינם הורמונליים מתחלקים בין התקנים תוך רחמיים לבין אמצעים חוסמים שונים (דיאפרגמה, ספוגיות, קוטלי זרע למיניהם, קונדום נשי, קונדום גברי ועוד). דרך נוספת למניעת הריון היא השיטה הטבעית לזיהוי הימים הפוריים של האישה (שניתן לשלבה עם אחד מהאמצעים החוסמים).

לכל אחד מאמצעי המניעה יתרונות וחסרונות, הן מבחינה רפואית והן מבחינה הלכתית, ולא נוכל להאריך בהם כאן. הרחבה בנושא זה ניתן למצוא בקישור הבא לאתר יועצות ההלכה של נשמת:

http://www.yoatzot.org/hebrew/life-cycle/default.asp?id=3229

מבחינה הלכתית, שימוש באמצעי מניעה מכל סוג שהוא, כרוך מניה וביה בביטול או דחיית מצוות "פרו ורבו", ולכן גם כאשר ישנו היתר למניעת הריון, נטו הפוסקים להעדיף אמצעים הניטלים ע"י האישה מאשר פעולות הנעשות ע"י הגבר, שכן הגבר הוא המצווה הישיר במצווה זו.

בנוסף יש להזהר שלא לעבור על איסור השחתת זרע באופן ישיר. לכן מוסכם על כל הפוסקים ששימוש בקונדום אסור (חוץ ממצבים קיצוניים ביותר של פיקוח נפש, כגון כאשר הגבר הוא נשא של מחלה מסכנת חיים).

במצב שלכם, תוכלו להשתמש בהתקן תוך רחמי, בדיאפרגמה או בקוטלי זרע. אין העדפה הלכתית חד משמעית לאחד מאמצעים אלו. הדבר תלוי בכם, לאחר בחינת ההשלכות ההלכתיות (כגון: ריבוי כתמים בין וסתיים) וההשלכות הרפואיות והבריאותיות (כגון: יעילות המניעה, נוחות השימוש, הסיכון הבריאותי ועוד), ובהתאמה לנסיבות האישיות, המשפחתיות והרפואיות שלכם.

בברכה,

נועה לאו

הרחבות ומקורות:

1) יעילות המניעה היא אחד השיקולים המכריעים בבחירה במה להשתמש. למשל, לפי המחקרים יעילותו של התקן תוך רחמי מגיעה ליותר מ – 99% בעוד רוב קוטלי הזרע יעילים רק בכ – 70% מהמקרים. לגבי הדיאפרגמה הנתונים משתנים לפי איכות השימוש: בשימוש מושלם בתוספת קוטל זרע המניעה מגיעה ל 95%, אך בפועל הנתונים מראים הצלחה רק ב 82%.

2) יש לקחת בחשבון שאמצעי המניעה משתנים ומשתכללים כל הזמן, וכן משתנה הידע המחקרי על ההשפעות הבריאותיות ארוכות הטווח וקצרות הטווח של כל אחד מהם. לכן יש לעדכן גם את ההתיחסות ההלכתית אליהם.

3) הדיונים ההלכתיים סביב נושא זה קשורים למספר סוגיות הלכתיות. העיקריות שבהן: סוגית מצוות פרו ורבו (גמרא יבמות סה, כולל הדיון על שתיית כוס של עיקרין), סוגית השחתת זרע (בבלי נידה יג ויבמות לד), סוגית שלוש נשים משמשות במוך (יבמות יב ע"ב), והדיונים עליהם בספרות הפסיקה.

4) פוסקים שונים ניסו לדרג את אמצעי המניעה מבחינה הלכתית, אך רבו בזה המחלוקות. עיינו למשל:

א. הרב אליעזר וולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט סי' נ"א פרק ב' (משנת תשכ"ז), וחלק י, סי' כה פרק י' (משנת תש"ל).

ב. הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, אה"ע ח"א סי' סג משנת תרצ"ה וח"ד סי' עד משנת תש"כ.  אה"ע ח"ג סי' כא משנת תשכ"ה, אה"ע ח"א סי' יג, אבן העזר ח"ד סי' עב.

ג. הרב נחום ברקוביץ, שו"ת שיח נחום, סימן צה (העדפת הדיאפרגמה על פני אמצעים אחרים).

ד. הרב שלמה אבינר, מאמר באתר "דעת" http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/tihnun-2.htm

ה. הרב יהודה הרצל הנקין, שו"ת בני בנים כרך א סימן ל.

ו. הרב יואל קטן והרב מרדכי הלפרין, בויכוח על עמדתו של הרב אוירבעך:

 הרב יואל קטן, השימוש בדיאפרגמה למניעת הריון, אסיא עז – עח, עמ' 124 – 135.

הרב ד"ר מרדכי הלפרין, רפואה מציאות והלכה, סימן כ"ב.

מה בדיוק ההגבלות לטיול בחול בתשעת הימים?

השאלה:

 אהלן ? רצית לשאול מה בדיוק ההגבלות לטיול בחול בתשעת הימים (אני בעזרת השם אהיה במהלכו בזמן זה). תודה רבה!!!

התשובה:

שלום יקרה!

אני מבינה שאת מטיילת בחול במהלך תשעת הימים. אין איסור בעצם השהות בחול בימים אלו, אך יש הנמנעים מטיסות לחול בגלל הסיכון שבטיסה, ומכיוון שחופשה בחול זה דבר משמח בדרך כלל ונוהגים למעט בשמחה. לעניות דעתי, ישנם מספר דברים שכדאי שתחשבי עליהם מראש כיצד את מעונינית לנהוג בימים מיוחדים אלו לעם ישראל:

ההתייחסות התודעתית לתשעת הימים מגיעה מהמימרא בגמרא, במסכת תענית: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (דף כו עב). ולכן להלכה נקבע שדברים שיש בהם משום עונג, יש צורך להמעיט בהם מי"ז בתמוז ועד לאחר ט' באב. מנהגי האבלות מתעצמים מראש חודש אב (לאשכנזים, ומשבוע שחל בו ט' באב לחלק מקהילות הספרדים) ועד לי' אב, כזכר לחורבן המקדש.

השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תקנא) מפרט את הדברים האסורים בימים אלו – משא ומתן של שמחה, נטיעה ובנייה, כיבוס ומרחץ לשם הנאה, קניית בגדים חדשים ונעלים שלא במקום צורך, אכילת בשר ושתיית יין בקהילות מסוימות.

למעשה:

  • מכיוון שמי"ז בתמוז, נחשבים ימי בין המצרים לימי פורענות לעם ישראל, יש הנוהגים שלא לעשות דברים מסוכנים. הרב מלמד בספרו "פניני הלכה" כותב שהוא מאמין שבמהלך כל השנה יש להימנע מלעשות דברים מסוכנים, אבל למעשה, הייתי ממליצה להשתדל שלא לעשות טיולי אקסטרים או אטרקציות מסוכנות בימי בין המצרים בכלל ובתשעת הימים בפרט. נוהגים בימים אלו זהירות רבה יותר מאשר שאר ימות השנה.
  • מי"ז בתמוז, אסור לנגן ולשמוע מוסיקה חיה, או לרקוד. איסור זה הוא מפני השמחה שבנגינה ובריקוד.
  • המנהג הוא שלא לאכול בשר ולשתות יין במשך כל תשעת הימים. כך נוהגים האשכנזים. חלק מהספרדים נוהגים כך רק בשבוע שחל בו ט' באב. תימנים נוהגים שלא לאכול בשר או לשתות יין רק בסעודה המפסקת לפני תחילת צום ט' באב.
  • יש להמנע משיחה לשם הנאה. אם זה לצורך רפואי מותר.
  • יש למעט במשא ומתן שמביא לשמחה. זאת אומרת, נוהגים שלא לקנות בגדים או תכשיטים, וכל דבר הנחשב למותרות. אסור לקנות דברים שמברכים עליהם "שהחיינו". עם זאת, במקרה ואת נתקלת בדבר משמח שהיית רוצה לקנות, ואת חוששת שאם תחכי עד אחרי ט' באב תפספסי את זה, או שיגרם לך הפסד כלכלי אם לא תבצעי את הרכישה, ניתן לקנות במהלך תשעת הימים, אך עדיף שלא להשתמש בדבר עד אחרי ט' באב.
  • אם אין לך נעלי גומי או בד לט' באב, את יכולה בדיעבד לקנות אותם בתשעת הימים.
  • חכמים אסרו לכבס. אשכנזים נוהגים כך כל תשעת הימים, וספרדים נוהגים שלא לכבס בשבוע שחל בו ט' באב.האיסור כולל גם גיהוץ וגם 'ניקוי יבש'.
  • כשם שאסור לכבס, האיסור הוא גם ללבוש בגדים מכובסים. ולכן יש הנוהגים לפני ראש חודש ללבוש כל בגד כשעה, כך שלא יחשב מכובס. בגדים תחתונים וגרביים מותר ללבוש מכובסים, ואם אין לך יותר, מותר לכבס, אבל עדיף לכבס אותם יחד עם בגדי ילדים (שאת בגדיהם מותר לכבס בתשעת הימים בשעת הצורך).
  • בעבר היה איסור להתקלח כל תשעת הימים. היום מקובל שכולם מתקלחים בצורה יום יומית, ואין זה לשם תענוג אלא לניקיון והסרת ריח רע. ולכן מותר להתקלח ולחפוף בתשעת הימים. יש הנוהגים להתקלח במים פושרים, על מנת שזו תהיה מקלחת ללא תענוג אלא לניקיון גרידא.
  • ממש כמו בהלכות אבלות, מנהגים אלו לא נוהגים בשבת. זאת אומרת, בשבת מותר לשתות יין ולאכול בשר וללבוש בגדים נקיים ומכובסים.

מאחלת לך טיול נעים ובטוח, ושבע"ה תחזרי לירושלים לחזות ולשמוח בבנינה:)

ברכה והצלחה,

שירה מרילי מירוויס

הרבנית שירה היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד. מלמדת תנ"ך והלכה במדרשת לינדנבאום.

להרחבה נוספת בדינים ומנהגים של ימי בין המצרים, תשעת הימים וט' באב, ממליצה לך לעיין בספר "פניני הלכה" של הרב מלמד, כרך "זמנים" פרק ח' והלאה.

הפרדה בין בנים לבנות

השאלה:

שלום,

אני בת 14 מיישוב דתי.

אצלנו ביישוב יש הפרדה בין בנים לבנות.

עד כיתה ט', הכל נפרד אבל בכיתה ט' יש פעילויות ודברים שהם גם לבנים וגם לבנות…

ניסיתי להבין למה זה עם כמה אנשים ביישוב והם אמרו לי שזה בגלל שבכיתה ט', יותר מבינים דברים ויודעים יותר איך להתנהג בין בנים לבנות.

אבל הבנתי שתמיד יהיה את הרושם הזה שהבנים ירצו לעשות על הבנות, ולהפך.

אצלנו אני מרגישה שמנסים למנוע את זה, ואני רוצה לדעת, האם בכלל צריך למנוע את זה? הרי זה דבר די טבעי שרוצים לעשות רושם.

אז האם צריך למנוע את זה?

תודה רבה, אנונימית.

תוכן התשובה:

התשובה התקבלה מהרבנית בת שבע סמט, רמי"ת בבית המדרש לנשים במגדל עוז.

שלום רב.
תודה רבה על שאלתך המעניינת.אכן הנושא הזה מאד מורכב ומבלבל.
העלית בשאלתך שני עניינים.
עניין אחד הוא עצם ההפרדה דווקא בגיל צעיר לעומת עירוב בגיל מבוגר והעניין השני הוא שאלת הרושם בין בנים לבנות בגיל ההתבגרות ובכלל. שאלת האם זה יש למנוע רושם כזה והרי זה עניין טבעי.

לגבי שאלת ההפרדה והעירוב:באופן עקרוני חברה בריאה ושלמה היא חברה בה חיים גברים ונשים יחד, ויש להשתדל ולמצוא את הדרכים הראויות לקיים חברה בריאה וצנועה. הדרכים להגיע לכך משתנות מאד בין קהילה וקהילה ובין ישוב אחד למשנהו. טוב עשית שבררת את הנקודה עם אנשים מהישוב.

לגבי העניין השני: באופן טבעי, ובדרך בה הקב"ה ברא אותנו יש משיכה בין המינים המתחילה בגיל ההתבגרות וממשיכה משם הלאה. (זה מפתיע הרבה פעמים בגלל שלפעמים ילדים צעירים יותר מרגישים דווקא הפוך ופתאום זה משתנה…)
הרושם, שאת כותבת עליו, הוא חלק מאותו עניין, הוא הדרך ליצור קירבה, גם אם לעיתים לא במודע בכלל. המשיכה הזאת היא אמיתית והכרחית להמשך קיומו של העולם.
יחד עם זאת, כמו הרבה כוחות טבע שהקב"ה טבע בעולמו ובנו, הקב"ה נתן לנו כלים לנתב את הכוחות האלה למקומות נכונים שמקדמים ולא הורסים. הקפדה על צניעות היא אחד הכלים הללו.

ישנן הלכות שעוסקות בניתוב הזה:איסור נגיעה בין איש לאישה שאינם נשואים, איסור יחוד– האוסר על איש ואישה (שאינם נשואים) לשהות בחדר סגור לבדם, ודינים נוספים, כגון האיסור על שחייה מעורבת ועוד. הלכות אלו מאפשרות לנו מצד אחד לחיות בחברה מעורבת, שבה פועלים במרחב משותף נשים וגברים, ומצד שני לשמור על ערכי הצניעות.
המעבר לפעילות בחברה מעורבת הוא הזדמנות עבורך (ועבור החברה שסביבך) להכיר ולברר את ההלכות הללו.

לפני סיום אוסיף כי לעיתים ההשתלבות בחברה מעורבת צנועה, מאפשרת אח"כ ליצור קשרים בריאים ועמוקים גם בחיים הבוגרים.

בהצלחה רבה
בת שבע

מה זה באמת אומר "נשים דעתן קלה"?

הרבה שמעתי על הביטוי "נשים דעתן קלה" וחיפשתי ושאלתי כל מיני רבנים ולרוב מה שנענו לי הוא שאני לא מספיק אנטליגנטית וכו'. רציתי לשאול מה זה באמת אומר "נשים דעתן קלה"?

התשובה:

שלום לך שואלת יקרה,

שאלת שאלה חשובה, שאלה המעסיקה נשים ואנשים כאחד אך לא תמיד כולם מעיזים לשאול.

באופן אישי, אני מזדהה איתך שהתשובה שניתנה לך כי נשים הן אינן אינטליגנטיות היא תשובה לא מכבדת וודאי לא מספקת בדורנו, דור בו נשים מגיעות להישגים מקצועיים ותורניים מרשימים ביותר.

הקשר המאמר בתלמוד

ראשית, אתחיל ואומר כי כל אמירה יש ללמוד ולהבין באיזה הקשר היא נאמרה על מנת להבין את משמעותה האמיתית כפי שהיא נאמרה במקור. ייתכן והאמירה 'נשים דעתן קלה' הוצאה מהקשרה, כפי שאת חשה בעצמך בשאלתך –  מה זה באמת אומר "נשים דעתן קלה"?

אם כן, נשוב ונבחן את המאמר בהקשר בו הוא מובא בתלמוד:

במסכת שבת ל"ג, ע"במסופר על רבי שמעון בר יוחאי שמסתתר ביחד עם בנו בבית המדרש מפני הרומאים הרודפים אותו כאשר אשתו דואגת למזונם. משגברו החיפושים ר' שמעון  טוען בפני בנו כי 'נשים דעתן קלה' ולכן הוא חושש שמפני כך אשתו לא תעמוד בלחץ העינויים ותגלה מקום מחבואם. לכן הם מעתיקים את מחבואם למערה על מנת שלא להעמיד אותה בניסיון של עינוים שלא תעמוד בהם ולבסוף תגלה מקום מחבואם.

רבי שמעון משתמש במאמר נשים 'דעתן קלה עליהן' לא במובן של חוסר אינטליגנציה, אלא במובן של כוח סבל, כוח לעמוד מול עינוים. מדוגמה זו ניתן להסיק כי לא תמיד הפירוש המילולי של המאמר הוא הפרוש שאליו התכוון החכם. פעמים רבות אנשים מוציאים מאמרים מהקשרן המקורי ונותנים פרושים חדשים כפי הבנתם וכך התגלגלה האמרה'נשים דעתן קלה' לפרושים כוללים בדבר יכולותיה האינטלקטואלית של הנשים.

מקור נוסף מופיע במסכת קידושין פ, ע"ב:"לא יתייחד אדם עם שתי נשים ,אבל אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים". הטעם שהגמרא נותנת בעניין – "הואיל ונשים דעתן קלה עליהן". רש"י מסביר טעם זה ואומר כי נשים שדעתן קלה עליהן, נוטות להתפתות ולא תתבייש אישה מפני חברתה.

פירוש זה של רש"י קשה להבנה ולהזדהות במציאות של ימינו.

בנוסף לכך, ישנו מקור מדרשי אחר בבראשית רבה, פרשה י"ז, ח האומר דווקא היפוכן של דברים וגורס כי האיש נח להתפתות ואין האישה נוחה להתפתות.

אך בכל אופן, עדין אין כאן פירוש כי נשים דעתן קלה באופן אינטלקטואלי. אם כן עד כאן לא מצאנו פירוש שמסביר שהקלות עליה מדובר היא קלות שכלית.

אם כן, נראה שיש כאן דעות שונות בעניין אופיין הכוללני של הגברים ושל הנשים ואין דעה גורפת לכאן או לכאן.

בינה יתרה באשה

מקורות חז"ל מגוונים הם ואין אמרה אחת המשקפת את עמדת חז"ל באופן כולל.

והנה אנו מוצאים עמדות רבות המשבחות דווקא את חכמתה של האישה. במסכת מגילה מופיע:

"שבע נביאות נתנבאו לישראל: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר" (מסכת מגילה,  י"ד, ע"א ).

לנבואה בודאי נדרשים כלים רוחניים ואינטלקטואלים כאחד. אם כן, יש כאן ביטוי לעמדת חז"ל הרואה אצל הנשים את היכולות הנדרשות לנבואה.כמו כן חכמים ציינו בבריתא בתלמוד "בנות צלפחד חכמניות הן דרשניות הן צדקניות הן" (מסכת בבא בתרא, קי"ט, ע"ב)

בנוסף לכך, ישנה האמרה הידועה במסכת נידה "מלמד שנתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מבאיש".(מסכת נדה מה, ע"ב).

היחס לאגדות חז"ל

ראינו כי ישנם דעות שונות בתלמוד לגבי אופייה ויכולותיה של האישה ובכלל ניתן להגיד כי ברוב הנושאים בתלמוד מופיעות דעות שונות לגביהן. אם כן, נצטרך כעת לשאול – כיצד עלינו להתייחס למקורות אגדתיים סותרים אשר אנו נתקלים בהם בתלמוד?

מכיוון שאין לדברי אגדה תוקף מחייב אין צורך להכריע בין עמדות באגדה. וכך אומר הרמב"ן בפרושו על בראשית ח,ד: "כי שבעים פנים לתורה ומדרשים רבים חלוקים בדברי החכמים"וכן במקור נוסף בחידושי הרמב"ן על יבמות סא: 'ואין משיבין על דברי אגדה'. משמעות אמירה זו היא שאין צורך לתרץ בין אגדות סותרות.

בפגישתנו עם דברי חז"ל אגדיים הנראים סותרים זה את זה על כל אחת ואחד מאתנו לבחון את הדברים בשכל ישר.  בספר האשכול הלכות ספר תורה מצוטט בשם מר שרירא גאון בדף ס ע"א "וכן אגדות שאמרו תלמידי התלמידים, כגון רבי תנחומא ורבי אושעיא וזולתם, רובם אינו כן, ולכך אין אנו סומכין על דברי אגדה. והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא מדבריהם, ואין סוף ותחלה לאגדות"

המדרש והאגדה אינן אמת מחייבת אלא השערה של תלמיד חכם והשיפוט נשאר בעיני הלומד.

אין כאן חלילה גישה המזלזלת באגדה. באגדה יש הרבה עומק מחשבתי, רוחני ומוסרי. אלא יש כאן התייחסות אל האגדה כעמדה אישית לא מחייבת ובידי הלומדים והלומדות להישען על גישה אחרת בחכמים הנראית לו נכונה יותר ואיתה הוא יותר מזדהה. הרגישות לכבוד האישה בפרט ולכבוד האדם בכלל הם ערכים המושרשים עמוק ביסודות תורתנו ובדברי חכמינו באגדה ובהלכה.

דברי חכמים על רקע תקופתם

בנוסף לכך, יש לראות כל אמרה בהקשר החברתי והיסטורי שלה. האישה בזמן התלמוד לא זכתה להשכלה, הן כללית והן תורנית, כפי שאנחנו זוכות לה היום. עינינו הרואות איך נשים עוסקות בתיקון עולם היום, ברפואה מדע ובטכנולוגיה, נשים רבות חובשות את ספסלי בית המדרש ומעמיקות בתורה. אדם העומד ומסוגל לומר שנשים נופלות באינטליגנציה מגברים אינו מכיר במציאות המתחדשת לנגד עינינו בדורות האחרונים ומתכחש לחסדיו של הקב"ה שזיכנו לעסוק בתורה ובבניין עולם ובשותפות בתיקון עולם.

מאחלת לך ולי ולכל נשות ישראל שנזכה לגדול בחכמה, דעת ואהבת ה'.

בברכה,

אושרה

חזרה בתשובה וזוגיות

אני פשוט אספר הכל מבלי להחסיר פרט ומקווה לקבל את חוות דעתך –

כרגע ניתקתי שיחה עם מישהו שהכרתי באתר דתי להכרויות. הכרנו בחמישי (היום ראשון) ובהתכתבות לא הספקנו להחליף יותר מ7 הודעות. זו הייתה השיחה הטלפונית הראשונה שלנו והיא ארכה שעתיים וחצי. השיחה באמת הייתה קולחת ומעניינת, מאוד נהניתי להקשיב לו והוא ציין שנהנה להקשיב לי, בכל מקרה כן – בכל הקשור לשיח עצמו, היה מהמם לדעתי.

הוא בן 26 וסיפר לי שבא ממשפחה מסורתית כזו ששומרת חגים ומכבדת את התורה וכו' אבל לא שומרת תורה ומצוות, לפי מה שסיפר לי לפני כ5 שנים נדלק בו הניצוץ ולפני שנה וחצי בערך הוא התחיל להתחזק נורא.. התחיל לשמור שבת והשפיע על כל המשפחה שלו וגם החברים ואפילו בת הזוג לשעבר .. הוא סיפר שברוך ה' הוא ניחן במתנה הזו של השפעה ואני הזדהיתי כי ברוך ה' גם אני זכיתי. בכל אופן, אני דווקא נהנתי לשמוע שהוא בעל תשובה כי אני יודעת שבניגוד להמון דתיים אחרים שהכרתי הוא כן הכיר את העולם השני ובחר בעולם התורה והמצוות על פניו, הוא בחר בדרך הזו והוא ממש שמח בה. זה באמת ריגש אותי להקשיב לו .. עד ש.. טוב, אני מאוד כנה ותמיד אומרת את האמת כך שבאופן אוטומטי נהגתי כך גם איתו – הוא הבחין בכנות שלי ואמר שהוא שמח שאני כנה כזו כי גם הוא אדם כזה שמעדיף לומר את האמת מאשר להסתיר .. דיברנו על המון דברים שבכלל לא אמורים לדבר בשיחה ראשונה ואולי זו טעות אבל זה כבר קרה ואת הנעשה אי אפשר להשיב. אחרי שעה בערך של שיחה הוא דיבר על העבר שלו והסתבר לי שלפני 3 שנים הוא היה בזוגיות עם מישהי במשך 3 שנים , הם שניהם היו חילוניים ובכל זאת במשך השנתיים הראשונות הם שמרו נגיעה כי הוא כיבד אותה וכו' .. לי זה היה הזוי לשמוע בתור אחת שניסתה לשמור אבל הם עשו את זה מלכתחילה בניגוד אליי כך שאני כן מאמינה לו. הקטע הוא שבשנה הרביעית הם כבר שניהם הרגישו "מוכנים" וקיימו יחסים. זה כלכך ציער אותי עד שהצטברו לי דמעות בעיניים , ידעתי שאין דבר כזה מושלם ועוד מעט יבוא חיסרון אבל לדבר כזה לא ציפיתי… כמו שכבר ציינתי –אני כנה מאוד אז פשוט אמרתי לו את האמת, את זה שאני רוצה להיות הראשונה של בעלי וזה ממש מבאס לשמוע שהוא כבר חטא עד כדי כך. הוא אמר שהוא מבין אותי ואני כבר התכוונתי לומר שאני מצטערת אבל לא נראהלי שאני מסוגלת לזה עד שהוא התחיל לדבר ובינתיים אני חשבתי על זה שתכלס, לא הייתי רוצה שהזיווג שלי ישפוט אותי עפ"י מי שהייתי לפני 3 שנים ואפילו לא לפני שנה , ברוך ה' אני כן שמורה והכל אבל ברור שחטאתי ובכלל אני אדם אחד כמעט לגמרי.. עליתי בהמון מדרגות מאז ברוך ה', אז המשכתי להקשיב לו ודיברנו על חזרה בתשובה, על החששות שלי מימה שהוא חווה ועל החרטה שלו לגבי זה .. זו הייתה השיחה הכי גלויה שהייתה לי אי פעם עם בן אדם ואני חושבת שהוא כן חזר בתשובה שלימה הרי הוא עזב את החטא, מתחרט , התוודה וגם קיבל לעתיד. כאשר אני נזכרת בחטאים שלי אני עוברת שוב על השלבים האלה וזה מרגיע אותי .. במיוחד הקבלה לעתיד שאני יודעת שברוך ה' הנה היום אףאחד לא היה מאמין שהייתי מדברת פעם כמו שהייתי, אני נראית כלכך תמימה כי לימוד התורה באמת קצת ניקה אותי ברוך ה' ואני רוצה להאמין לו שגם אצלו זה ככה אז החלטנו שכן נמשיך לדבר אבל אני ממש רוצה לשמועאת דעתכן כי אני בכל זאת מפחדת לטעות עם זה , אם אפשר להאריך אשמח. תודה

התשובה:

שלום לך ותודה על שאלתך ודברייך הכנים. אני מבינה לגמרי את תחושת האכזבה ממפגש שנראה מושלם והתברר כחסר מאד. את עומדת מול מידע שלא ציפית לו וקשה לעכל אותו. אבל כפי שכתבת– אין דבר מושלם, וצריך להתמודד עם מה שיש.

לפני שאתייחס לשאלתך, חשוב לי לומר מילה – לא בתור רבנית, אלא מתוך ניסיון החיים: יש להיזהר מאד מקשר שמתפתח אך ורק דרך הטלפון. לכן הייתי מייעצת עד כמה שאפשר לנסות ולהיפגש פנים אל פנים לפני קיומן של שיחות טלפון ארוכות. ישנם הרבה מקרים שמתפתח משהו מאוד אינטנסיבי בטלפון וכשסוף סוף נפגשים פנים אל פנים הדברים נראים לגמרי אחרת. בנוסף, הרבה יותר קשה למצוא שמשהו חסר בדייט הראשון כאשר כבר השקעת שעות על גבי שעות של שיחות טלפון מקדימות. לכן עדיף למקד את שיחת הטלפון הראשונה בתכנון המפגש, ולקיים את השיחות הארוכות בפגישות עצמן.

ובחזרה לשאלתך: מדברייך אני מבינה שהעלית את שאלתך מיד כשהסתיימה השיחה הראשונה, וייתכן שבזמן שעבר מאז דברים אלו כבר לא יהיו רלוונטיים.. ובכל זאת יש כאן נקודה מאוד חשובה שעשויה להיות רלוונטית גם בעתיד: איך ראוי להתייחס לעבר של הזולת – האם ראוי לשפוט, להיזהר, או לקבל הכל בזרועות פתוחות? שאלה זו היא עקרונית וחשוב ללבן אותה(או למקרה זה או להבא).

הגמרא במסכת ברכות (דף יט ע"א) מביאה מאמר בשם תנא דבי רבי ישמעאל:"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה – אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא: ודאי עשה תשובה. והני מילי – בדברים שבגופו, אבל בממונא – עד דמהדר למריה." פירוש הדברים הוא שאפילו אם ראית ת"ח שעושה עבירה אתמול בשעות הערב כבר הבוקר צריך לסמוך עליו כי עשה תשובה בינתיים. אךה גמרא מסייגת את הדברים ומחלקת בין שני מיקרים שונים – אם הת"ח חטא בגופו, כלומר, בחטא פרטי בין אדם למקום, צריך לסמוך עליו שעשה תשובה, אפילו אם את לא רואה שום סימן חיצוני לכך. אבל אם הוא חטא כדברי הגמרא בענייני ממון אז אנחנו כבר לא סומכים עליו עד שהוא מחזיר את הכסף שחייב, או עד שהוא מרצה את הקורבן, אם ניתן לעשות זאת. נראה לי שאפשר להבין את דברי גמרא על חטא בענייני ממון באופן רחב יותר, ולכלול בו כל מקרה שיש בו קורבן. הגמרא אומרת שבמקרים בהם יש קורבן צריך לדרוש מהתלמיד החכם "הוכחה" שהוא באמת עשה תשובה.

במקרה שכתבת, מדובר בקיום יחסים תוך כדי זוגיות והסכמה, דבר שהוא חטא פרטי בין אדם למקום, מן החטאים שאפשר בהם לשער שתלמיד חכם עשה תשובה, ובמיוחד כאן כשהוא העיד על עצמו מפורשות שהוא עשה תשובה. מקרה זה שונה מאוד מחטאים שיש בהם פגיעה בזולת. אם היה נודע לי שמישהו חטא באחד מאלה, הייתי מהססת הרבה יותר לגבי המשך הקשר איתו.

תהליך התשובה, כאשר הוא מתרחש באמת ובתמים, הוא דבר אמיתי ועמוק. יש לגמרא שלל של אמירות חיוביות לגבי תהליך התשובה ובעל התשובה. למשל,"דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד ע"ב). בנוסף, ישנו רצף של מימרות במסכת יומא (פו ע"ב) בגמרא על גדלות התשובה – "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות" ועוד הרבה. כאשר המשנה מדברת על אונאת דברים (ב"מ ד:י), אחד המעשים שהמשנה אוסרת לעשות הוא להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הקודמים. עד כדי כך האמינו חז"ל בכוחה של התשובה עד כי אסרו להזכיר לבעל תשובה את העבר שלו!

אין מחסור במקורות המלמדים אותנו את מעלתה של התשובה. אך כמובן מדובר כאן בנושא רגיש הנוגע לרגשותייך העמוקים ולא די שתקבלי זאת כאמת במישור התאורטי. פעמים קבלה כזו, מכל הלב,דורשת זמן ויישוב הדעת כדי לחשוב על הדברים, ולעכל את המידע שקיבלת. אני מברכת אותך שתמצאי את הקשר הטוב לך עם האדם המתאים עבורך ושתזכי לבנות בית של אהבה ושל צמיחה הדדית, ושתשרה ביניכם השכינה.

הגומל בפני נשים וגברים בפחות ממניין

השאלה 

אני עומדת ללדת את הבן והילד הראשון שלנו בקרוב בע"ה. אנחנו רוצים לעשות ברית מילה קטנה מאוד בבית, עם רק 10-12 אורחים. אני רוצה לומר ברכת הגומל, אבל המוהל שבן זוגי דיבר איתו אמר שחייב מניין. אני בוודאי לא אלך לבית כנסת, מכיוון שלצערי אין בית כנסת בו אני מרגישה בנוח באזורנו וגם כי אהיה אחרי לידה… לפני כמה זמן קראתי שבמקרה כמו שלי צריך 10 אנשים ולא 10 גברים, אבל אני כבר לא מצליחה למצוא את המקורות לכך. אתן יכולות אולי להגיד לי איפה אוכל לקרוא על הנושא הזה? 

מה עמדתכן ההלכתית בנושא הזה?

תודה רבה!

התשובה 

שלום וברכה,

בע"ה שתהיה לידה קלה!

כתוב שארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי דרכים, היוצא מבית האסורים ומי שהיה חולה ונתרפא. המשותף לכולם שהם יצאו בשלום מסכנה, לפיכך גם היולדת חייבת בברכת הגומל. ועל כן שאלתך לגבי אופן אמירתה במקומה. 

תשובה בקצרה

ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לברך רק בפני עשרה והמברך שלא בפני מנין בירך ברכה לבטלה, או האם בדיעבד, גם ללא מנין גברים המברך יצא. להלכה, בפרט לגבי אישה שצריכה לברך "הגומל" אין מניעה לברך ללא מנין אלא בפני נשים או בפני בעלה כאשר אין אפשרות לאישה לברך בפני מנין, דבר המצוי אצל נשים ונכון גם לגביך לפי דברייך. ועל כן תוכלי לברך בפני הפורום שיתכנס בברית של בנך.  

תשובה בהרחבה

בגמרא מובא שאת ברכת הגומל יש לומר בעשרה (ברכות נד, ב, ראי שם השיטות השונות במחלוקת האמוראים). השיטה המקובצת בפירושו לסוגיה מציין שניתן לברך אף ביחיד בדיעבד, אם המתין שלושים יום ולא הזדמן לו לברך. והטור (אורח חיים,סימן ריט) פסק להלכה שלכתחילה אין לברך בפחות מעשרה אך בדיעבד אין זה מעכב ויצא ידי חובה גם בלא עשרה. הטור נסמך בפסיקתו על דיוק  בדברי הגמרא ("צריך" -משמע אין בכך חובה). אולם, הבה"ג סבור שאין לברך בפחות מעשרה. השולחן ערוך הביא בדבריו את שתי הדעות: שיש אומרים שאם בירך בפחות מעשרה יצא ויש אומרים שאם בירך בפחות מעשרה לא יצא. ונחלקו בעל מחצית השקל והגר"א אם משמעות דברי הסוברים שלא יברך בפחות מעשרה היא שאם בירך כך, הרי זו ברכה לבטלה (מחצית השקל) או שמא בכל זאת יש בכך שבח והודאה ומותר לברך (הגר"א). 

נשים חייבות בברכת הגומל. ומאחר שמניין גברים אינו זמין להן כלגברים הרי שלסוברים שדין זה של עשרה אינו מעכב, ניתן לברך בפני נשים. ואף לעמדה שאין לברך לכתחילה בפחות מעשרה על פי דעת הגר"א עדיין יש בברכה צד של שבח והודאה שהם ראויים כשלעצמם. 

בעל כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים, סימן ריט) מתייחס לדינן של נשים ומסקנתו בעניין זה דומה, ואלו דבריו:

ועוד, שהרי אפשר לאשה לעמוד בבית הכנסת של נשים ולברך ברכת הגומל וישמעו האנשים בבית הכנסת שלהם. 

ועוד, דלא נאמר שצריך לאודויי באנפי עשרה אלא לכתחלה (לא נאמר שצריך להודות בפני עשרה בהכרח, אלא רק לכתחילה). אבל בדיעבד אפילו שלא באנפי עשרה יצא (בדיעבד אפילו אם אמר בפני פחות אנשים- יצא)

… ובאשה שאינה יכולה לברך בפני האנשים, לכתחלה תברך שלא בפני עשרה.

ולכן נראה שראוי שתברך האשה ברכת הגומל באנפי עשרהולפחות בפני איש אחד או נשים.

הקושי שעומד בפני בעל הכנסת הגדולה הוא כיצד תברך אישה בפני עשרה. לאחר שהוא מציע את האפשרות שתברך בפני גברים, או אפילו בפני עצמה כדין דיעבד, הוא מציע את האפשרות שתברך בפני נשים. מדבריו נשמע שזו אינה הצעה השקולה לברכה בעשרה. אלא שככל הנראה נשים רבות נמנעו לאורך הדורות מברכה זו. מכאן צמחה התקנה שבדיעבד אישה תברך בפני נשים. הרב הנקין בשו"ת בני בנים הסתמך על קביעה זו ופסק שנשים יכולות לברך הגומל בפני נשים אך כתב שאין חשיבות למספר הנשים, כיוון שנשים אינן יוצרות מניין ממילא. ואין הבדל בין שתיים למאה נשים (שו"ת בני בנים, ח"ד, סי' ה, עמ' כא-כד) 

פוסקים אחרים סברו שכיוון שנשים לא מצויות במניין באופן קבוע מוטב שלא תברכנה כלל: ר' חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב, ח"ה, לט) ציין שהערך של "כל כבודה בת מלך פנימה" מונע מן האישה את האפשרות לברך בציבור. ועל כן, רק אם מזדמן לה לברך בפורום משפחתי שבו יש עשרה, תברך. ואם לאו, הוא פוסק שתימנע מכך. פסיקה דומה נמצאת בדברי הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן טו). 

אם כן, נראה שאפילו לשיטתם אין מניעה לברך כך בפורום של נשים שאינו פוגע בערכים אלו. וכך אכן כתבו משמו של ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יד): "שתברך בפני עשרה, על כל פנים בפני נשים, ואיש אחד. אלא שאין עניין במניין של נשים, ודייה אם תברך בפני אדם אחד, איש או אשה, ולכתחילה, אם היא נשואה, תברך בפני בעלה".

אם כן, אין מניעה לברך בפני נשים, או בפני הבעל או בפניו ובפני קבוצת חברות, או בפני הפורום שיתכנס לברית המילה שלדבריך יכיל יותר מעשרה ויהיו בו גם כמה גברים וכמה נשים. מדובר בפתרון הלכתי שיש לו תומכים רבים והוא מעוגן במקורות היטב.

בהצלחה 

מיכל

הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים בהיכל שלמה וראשת תוכנית ההלכה במגדל עוז.

מדוע אנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה?

השאלה:

ברצוני לדעת, מהי הסיבה שאנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה?

תשובה:

שלום רב

את שואלת שאלה מעניינת מה המקורות של המנהג/דין ליטול מים אחרונים.

בגמרא מוצאים לכך שני טעמים מרכזיים:

  1. במסכת ברכות (נג ע"ב) לימדו שצריך לקדש את הידים לפני ברכת המזון כי הידים מזוהמות ולא מכובד לברך כך. ונהגו בכל מקום לנקות את הידיים אחרי הארוחה. כלומר יש מצווה לנקות את הידיים ולהתקדש לפני הברכה.
  2. במסכת חולין (קה ע"ב) "אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה? שמלח סדומית יש שמסמא את העינים". כלומר חובה ליטול מים אחרונים משום סכנה.

לגבי הטעם השני נחלקו ראשונים:

הרי"ף [ברכות דף ל"ז ב בדפי הריף] כתב שיש חובת מים אחרונים ללא קשר למלח, כי חכמים קבעו אותו כחובה ולכן אנו מקיים אותו ללא קשר לסיבתו.

בעלי התוספות והרמב"ם חלקו על הרי"ף ותלו את דין מים אחרונים במלח סדומית, אך הגיעו למסקנות שונות:

בעלי התוספות [חולין ובערובין יז ע'מ ב] מלמדים שכבר בימיהם לא נהגו במים אחרונים ותלו את הסיבה בכך שדין מלח סדומית אינו רלוונטי משתי טעמים –

  • לא היה מלח סדומים מצוי ביינהם.
  • לא היה נהוג לטבול את האצבעות במלח.

הרמב"ם [ברכות ו' ג'] חושש לכל מלח שמא מעורב בו מלח סדומית שיכול ליצור נזק, ולכן דורש נטילת מים אחרונים בכל אכילה ולכאורה גם בימינו.

בזוהר הוסיפו  למצווה טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את הזוהמה, שהיא חלק הסטרא אחרא, ועל ידי כך האדם מוגן מדברים רעים. (זוהר חדש רות פז).

ראינו אם כן שלא הייתה התייחסות מפורשת לסיבה שהטעם הראשון במסכת ברכות אינו תקף, אך יש דיון על תקפותו של הסכנה שיש במלח.

נפנה לפוסקים לבירור ההלכה:

השולחן ערוך מתייחס בדבריו גם לטעם הראשון של זוהמת הידים. בסימן קפ"א פוסק השו"ע (קפא, א) שיש חובה ליטול מים אחרונים. אולם בסוף דבריו (קפא, י) מביא שיש שנהגו לא ליטול מים אחרונים.

השולחן ערוך ממשיך וכותב שגם לנוהגים לא ליטול עדיין הסיבה הראשונה בתוקף ובמקרה שידיו מזוהמות מהאוכל, או שהוא רגיש ומקפיד על נקיון ידיו צריך ליטול ידיו לפני ברכת המזון (שם סעיף י).

עולה מדבריו שהטעם הראשון המדבר על זוהמת הידיים תמיד היה בתוקף בתקופות/במקומות בהם אכלו בידיים. במציאות בה לא אוכלים בידיים אלא בסכו"ם, ונעזרים במפיות טעם זה אינו תקף, למעט במצבים שפירט השולחן ערוך.

לגבי הטעמים הנוספים השולחן ערוך מחמיר שיש ליטול מים אחרונים אך מביא את מנהג המקלים.

.למעשה, דעת רוב הפוסקים, שצריכים ליטול ידיים 'מים אחרונים' ולמרות זאת בעולם רבים ובהם גם יראי שמיים, נוהגים להקל.

מצאתי לקולא זו מספר הסברים: 1. דין מים אחרונים הוא מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל [הרב אליעזר מלמד פניני הלכה דיני ברכת המזון ט']. 2. מאחר והשתרש המנהג אצל רבים לא ליטול יש על מה לסמוך שהנטילה היא חומרא. (שו"ת שבט הלוי ד, כג).

בכל מקרה ברור שמי שחש שידיו מלוכלכות צריך לנקות ידיו לפני ברכת המזון. ולכן מי שמתכוון לשטוף את ידיו בסוף הארוחה יש לעשות זאת לפני ברכת המזון .

מי שבמשפחתו נהגו להקפיד על מים אחרונים חייב להמשיך מעיקר הדין.

כל טוב,

בתיה

הרבנית בתיה קראוס היא יועצת הלכה, עו"ס בכירה בתחומי זקנה נכות וקהילה, לומדת ומלמדת הלכה במתן

הרחבה:

יש משפחות בהם רק הגברים נהגו ליטול מים אחרונים והדבר נובע מכך שהחמירו בכך מהטעם המובא בזוהר, ומסורת הלכתית הנוהגת להחמיר בגלל טעמי קבלה וחסידות לא החמירו בה לגבי נשים. כמובן שאין מניעה שבמשפחות אלו נשים תקפדנה גם על מים אחרונים. עוד פרטים בדיון זה ניתן לראות בפניני הלכה, ברכות ט – את מוזמנת לעיין בספר בגרסתו האינטרנטית בקישור המצורף.https://ph.yhb.org.il/10-04-09/

סיכום פרטי דינים במים אחרונים נמצאים שם בפרק י'.

האם יש בחירה חופשית?

בחירה חופשית

שלום אנחנו בנות שלומדות בתיכון ועושות עבודה בנושא אמונה וחשבנו שאולי יש לך תשובה לשאלה האם יש בחירה חופשית?

ברוב המקרים יש לך בחירה לעשות מה שאתה רוצה אבל בסוף אתה חוטף על זה עונש למרות שבחרת לעשות מה שאתה רוצה לטוב ולרע.

למשל אדם בא לרצוח מישהו  זה  מה שהוא בחר לעשות  אבל אם הוא יעשה  זאת יהיה  לזה של השלכות  (כניסה לכלא) זה סותר כי בעצם אין לא בחירה חופשית.

לסיכום אנחנו נשמח שתענה לנו על השאלה הזאת  כי לדעתנו זה מאוד חשוב לדעת מתי יש לך בחירה חופשית ואם אין לך אז למה?

נודה על תשובתך

התשובה ניתנה על ידי הרבנית חנה השקס במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

שאלתכן מעידה על סקרנות ומחשבה, וכיוונתן בה לדעת רבים וגדולים.

רבי עקיבא, במסכת אבות (ג:טו) שאל שאלה מעט שונה: מקובל לחשוב שא יש חופש גמור לבחור העתיד פתוח לגמרי. הרי  אי אפשר לדעת מה כל אדם יבחר לעשות, וכל פעולה שלנו משנה את העתיד. אך על פי התורה הקדוש ברוך יודע מה צופן העתיד ושהוא העניק לנו בחירה חופשית! זוהי תגובתו של רבי עקיבא לקושי הזה: "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה". ההתנהגות שלנו אכן צפויה מראש על ידי ה', ולמרות זאת הרשות נתונה! רבי עקיבא לא פותר את הקושי אלא  מצביע עליו, בדיוק כפי שאתן עשיתן, והוא מקבל באמונתו את האמת של שניהם.

גם הרמב"ם מעלה את השאלה כי בימיו האמינו רבים שהעולם הוא 'דטרמיניסטי', כלומר  מתקדם בהכרח לכיוון מסוים וקבוע מראש. אם כך גם מעשיו של כל אדם ואדם הכרחיים ולא נתונים לבחירה.  אבל, הוא אומר,  "לא תחשוב שבהיותו (של ה') יודע המעשים … האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין הענין כן! אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה." גם לא מסביר איך הדבר ייתכן אך קובע שיש בחירה חופשית.

המדע בימינו מסבך עוד את השאלה:  אמנם אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים את מעשינו אך לאמיתו של דבר הגנים שלנו והסביבה בה גדלנו קובעים את הבחירות. ובכל זאת החברה המודרנית שופטת פושעים על פשעיהם, כלומר היא מייחסת לכל אדם אחריות למעשיו וחופש בחירה.

עתה שאלו את עצמכן: האם העובדה שצפוי לכן עונש אם, למשל, תאחרו לשיעור או תשקרו תמיד מנעה מכן לבחור במעשה "הרע"? אם זה היה נכון גם הרוצח מהשאלה שלכן לעולם לא היה בוחר ברע. והרי, לצערנו הרב, ישנם בעולם רוצחים.

העונשים בתורה, והעונשים בחוק המדינה מסמנים גבולות של טוב ורע. אנו מבינים עד כמה מעשה הוא רע על פי חומרת העונש. אך, התורה לא מסתירה שלמרות העונשים והתוצאות רבים בוחרים לעשות את הרע, ועובדה זו דווקא מוכיחה שיש בחירה.

אני מאחלת לכולנו שנדע להשתמש בבחירה החופשית שניתנה לנו ונשמור על החופש שלנו מכל משמר. ושנדע לבחור בטוב.

חנה

הרבנית חנה השקס היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום. כותבת ומלמדת בנושאי מחשבה וספרות.

שימוש במים חמים בשבת – עדיף חשמל, גז או דוד שמש?

שלום,

אנחנו משפצים עכשיו דירה, ואנחנו צריכים לבחור דרך לחימום מים (חשמל, גז, שמש או שלושתם). האם בגלל חימום מים בשבת עדיף פתרון חשמל? 

האם יש דרך שמאפשרת שימוש במים חמים מדוד חשמלי (אולי פתרון של מכון צומת או משהו)?

בדוד שמש אנחנו נוהגים כמו השיטות המקילות שמאפשרות שימוש בשבת.

תודה רבה.

 

 

תשובה:

שלום לך, ברכותי לרגל השיפוץ.

בעניין חימום מים, אכן קיימות שלוש האפשרויות שציינת. השימוש הרווח ביותר בארץ נעשה בדודי שמש בשילוב עם חימום ע"י חשמל (בויילר) לימים מעוננים, או בדוודים חשמליים בלבד. שימוש במערכת גז (יונקרס) רווח פחות, מה שמביא לכך, שרבים מפוסקי זמנינו לא נדרשו לעסוק בשאלת התאמתם לשימוש בשבת.

ככל הידוע לי, מערכת חימום המים בגז מופעלת באופן חשמלי באמצעות חיישן, המגיב לירידה בלחץ המים עם פתיחת הברז. ישנם חיישנים המדליקים להבה, וישנם כאלה אשר מגבירים עצמה של להבה קיימת. בשני המקרים פעולת האדם גורמת באופן ישיר להפעלת החישן, ולכן אסורה בשבת.

לגבי שימוש בדוד חשמלי, כאשר הדוד פעל לפני שבת, ובשבת הוא כבוי, כל עוד המים אינם מגיעים לחום שהיד סולדת בו (לכל היותר 45 מעלות), לכל הדעות מותר להשתמש במים, מפני שאין בכוחם לבשל.

כאשר ישנו ספק אם המים שבדוד לוהטים (מפני שהדוד לא דלק שעות מרובות), כתב הרב מלמד (פניני הלכה הלכות שבת הרחבות פרק י' סעיף כד), כי ניתן להתיר זאת, כאשר הדוד דלק לפני כניסת השבת, זאת משום שמדובר ב"דבר שאינו מתכוון", כלומר, האדם משתמש במים שהוחמו מבעוד יום, ושימוש זה מותר. אולם הוצאת המים מביאה לכך שמים קרים ייכנסו לתוך הדוד ויתערבו במים הרותחים שבתוכו, מה שיביא לבישולם. בישול זה הוא מלאכת שבת, שאסור לעשותה. אך במקרה המדובר, אין כוונתו של האדם הפותח את הברז, לגרום לחימום המים הקרים, וגם אין וודאות, שכך אכן יקרה. לכן מותר להשתמש במים הללו ללא חשש. (כל זאת כמובן כאשר הדוד כבוי בשבת). ועוד, כאשר גוף החימום החשמלי אינו פועל, אף על פי שישנם בתוך הדוד מים חמים, המים הקרים שייכנסו לתוכו, יתחממו בגרמא בלבד, ולא בפעולה ישירה של האדם.

כדאי לדעת, שלאחרונה פיתחו במכון צומ"ת פתרון טכנולוגי, שמאפשר שימוש במים שהתחממו בשבת בדוד חשמלי. פתרון זה כולל ווסת טמפרטורה, אשר ימנע מהדוד לחמם את המים מעבר לחום שהיד סולדת בו, ועקיפת הקשר הישיר שבין הווסת וגופי החימום, כך שפיקוד אלקטרוני מפעיל את גופי החימום בתדירות קבועה ובפרקי זמן קצובים, ואינו מושפע מפעולת האדם, פותח הברז.

בשאלתך כתבת שאתם מקלים בענין דוד שמש. הרחבה הלכתית בנושא זה מצורפת בסוף התשובה.

לכן בסיכום נראה  כי דוד שמש הינו המומלץ ביותר (גם מבחינה אקולוגית, וגם כאמצעי החסכני ביותר), דוד חשמל, הדולק בשבת, מותר לשימוש רק בצירוף ההתקן של מכון צומת, ומערכת גז אינה אפשרית לשימוש בשבת.

אני מאחלת לכם שהשיפוץ יעבור בקלות ובס"ד.

עידית

הרחבה בעניין דוד שמש:

 התורה אסרה לבשל באש וב"תולדות האש" (חפץ שהתחמם ע"י האש, והוא חם דיו כדי לחמם בעצמו). בישול ע"י חום השמש מותר, אך חכמינו גזרו איסור על בישול ב"תולדת החמה", למשל בגד, או כלי שעמדו בשמש, והם לוהטים (מס' שבת דף לח ע"ב-לט ע"א, שו"ע אורח חיים סי' שיח, ס"ג). יוצא מכך, שהגדרת חימום המים בחמה או בתולדות חמה, היא שתכריע לאסור או להתיר שימוש בדוד שמש בשבת.

פוסקים רבים סברו כי מדובר בבישול בחמה, ולא בתולדות החמה, מפני שתפקיד הקולטים הוא לרכז את קרני השמש בלבד, ועיקר החימום לא נעשה באמצעות החום שלהם (הרב קאפחבקובץ זיכרון הראל, עמ' 113-117, ציץ אליעזר חלק ז סי' יט, וחלק ח סי' יד, הר צבי אורח חיים חלק א סי' קפח, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד, שמירת שבת כהלכתה במהדורה ראשונה פרק א סכ"ט) . לעומתם יש מי שראה בצינורות המים תולדות חמה ולכן אסר שימוש זה בשבת (מנחת יצחק חלק ד סי' מד, אז נדברו חלק א סי' לד). מעבר לכך, בשמירת שבת כהלכתה מהדורה שניה, לא חוזר בו המחבר מסברתו, אך נוטה להחמיר בשימוש בדוד שמש, שמא יטעו וישתמשו בעקבות זאת גם במים שחוממו בדוד חשמלי (פרק א, סמ"ה הערה קכ"ז בשם הרב אוירבך).

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת, הוא חימום המים הקרים, הנכנסים אל הדוד ע"י המים שהתחממו מן השמש. מכיוון שבפתיחת הברז נכנסים מים קרים לתוך דוד השמש, נשאלת השאלה האם חימום מים אלה נחשב כבישול בשבת, או לא. 

בישול זה נעשה בתולדת חמה, ונכלל לכאורה בגזרה, אולם האדם המשתמש במים החמים אינו מעוניין בתוצאה הנלווית של כניסת מים קרים ובישולם, ולכן מדובר בדבר שאינו מתכוון. מלבד זאת אין ודאות שאכן כך יקרה (פסיק רישא), מכיוון שאיננו בטוחים שהמים החמים יגיעו לטמפרטורה של יד סולדת (שבכוחה לבשל), ואף אם ברור שהמים חמים במידה רבה, זהו פסיק רישא דלא ניחא ליה (שהרי כניסת המים הקרים מקררת את כל הדוד) באיסור דרבנן, שמקילים בו לכתחילה (תרומת הדשן סד, שו"עאו"ח סי' שכ, סי"ח, באר יצחק אורח חיים סי' טו, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד). ואף מי שמחמיר בפסיק רישא דלא ניחא ליה מדרבנן (מגן אברהם סימן שיד ס"ה, משנה ברורה סימן שיד, סי' יד) מתיר כאשר מדובר בשני דרבנן –  בישול בתולדות חמה, שאיסורו מדרבנן, ועשייתו בגרמא.

האם מותרים יחסים או מגע מיני כלשהו לפני החתונה?

שלום
אני בשנות ה20 המאוחרות ואף פעם לא הייתי בזוגיות וזהו דבר שאני מאוד רוצה לחוות.
אני לא שומרת נגיעה אבל לא שכבתי עם אף אחד או עשיתי פעולות דומות. הקושי כבר גדול מאוד ובגלל שבכל מקרה אתחתן בגיל מאוחר לא יודעת על עצמי אם אצליח להחזיק מעמד עד אחרי החתונה.
האם מבחינה הלכתית זה אפשרי לשכב לפני החתונה? או לקיים איזשהו מגע מיני? ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה?

כמו כן, בחלק מהפגישות יותר ויותר גברים שמגדירים את עצמם דתיים סיפרו שהם כבר שכבו עם נשים אחרות וחשוב להם לשכב דווקא לפני החתונה. כדי להכיר עוד פן בזוגיות.
אם הם כבר ויתרו, והם אלה החייבים בחיוב של איסור שפיכת זרע לבטלה, אז האם אני חייבת לא לשכב גם? האם זה רק איסור על הגבר ואישה כן יכולה?
מקווה שהסברתי את עצמי. 

תודה לכן, אתר חשוב כל כך 

 

תשובה:

שלום לך.

קראתי בכאב את מילותייך הכנות שמשמיעות את הקושי, הרצון והתשוקה שעומדות מאחורי השאלה ההלכתית שאת מבקשת עליה תשובה.

אם אני שומעת נכון, הקושי שאת מעלה בדברייך נוגע לשתי סוגיות: האחת היא הרצון להיות בקשר זוגי: לקבל ולהעניק אהבה, והשנייה היא התשוקה לחוות כבר אינטימיות ומגע פיזיים. שני הקשיים הללו קשורים האחד בשני ולפעמים נראה לנו שאם נשחרר משהו בהתנהגות שלנו במרחב הפיזי נפתח את הדלת למצוא קשר זוגי. האמת היא שהמחשבה הזו היא בדרך כלל מצגת שווא דמיונית וכדאי לבדוק את עצמנו טוב יותר מה קורה לנו כאשר אנחנו משחררים את ההתנהגות שלנו בתחום המכונה "איסור נגיעה".

את צודקת שהאתגר איתו את מתמודדת הוא קשה. השינויים של מציאות העולם המודרני (העלאת גיל הנישואין, הכתרת הבחירה והאהבה כתשתית קריטית לנישואין, פיתוח המודעות של נשים למיניות שבתוכן ועוד..)מכניסה א/נשים בוגרים שטרם נישאו לתוך תיבה עמוסה ומתוחה שקשה עד מאד להצליח להתנהל מדויק ונקי בתוכה. זכרי: את לא לבד שם בתוך התיבה והקושי איתו את מתמודדת, בהצלחה יותר או פחות, משותף לעוד רבים וטובים שכמוך.  אינני כותבת זאת על מנת להרפות ידייך, אלא על מנת שלא תחושי בודדה ואשמה במחשבות וברצונות שאת מוצאת בתוכך פתאום.

ובכל זאת בחזרה לשאלתך: ההלכה אוסרת על קיום יחסים בין איש לאשה שאינם בתוך מסגרת של ברית נישואים: האיסור הזה מכיל בתוכו מקבץ של הלכות:

  1. איסור מגע עם אשה נידה שלא טבלה ונטהרה כהלכה – אחד מאיסורי כרת המפורשים בפרשיית העריות הוא קיום יחסים עם אשה שלא נטהרה: "אל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט). לגבי מגע שאיננו קיום יחסים, נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם גם הוא כלול באיסור הכרת או שהוא איסור דרבנן. איסורים אלו חלים על אשה כמו על איש.
  2. איסור לקיים יחסים מזדמנים או קבועים עם אשה פנויה – איסור נוסף המפורש בפסוקים הוא מה שמכונה בתורה: איסור קדשה "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברם, פרק כ"ג, פסוק י"ח). הרמב"ם הגדיר את האיסור כאיסור לקיים כל יחסים שאינם במסגרת של קידושין ונישואים. הראב"ד חלק עליו והגדיר את האיסור רק על קיום יחסים מזדמנים שאינם בתוך מסגרת של קשר קבוע בין איש לאשה ספציפיים. גם איסור זה חל על האשה כמו על האיש.
  3. תקנה האוסרת על נשים רווקות לטבול ולהיטהר לשם קיום יחסי אישות – בשו"ת הריב"ש (סימן תכ"ה) מוזכרת תקנה האוסרת על נשים פנויות לטבול ולהיטהר. מקורה וזמנה של התקנה אינם ברורים, אך הגיונה ברור ומפורש: על מנת למנוע מכשלה מאלו שיסברו שללא איסור הכרת של הנידות הדרך לקיום יחסים בין רווקים סלולה. תקנה זו מתייחסת כמובן רק לנשים.
  4. הבעיה שאת מזכירה בשפיכת זרע לבטלה – קיום יחסים בין רווק ורווקה הם אסורים הלכתית אך אינם נכללים תחת הגדרת הוצאת זרע לבטלה, ובכל זאת ישנן סיטואציות של מגע מיני העשויות להוביל לכדי הוצאת זרע לבטלה. מקורו של איסור זה מעורפל, ובכל זאת ההתייחסות אליו פזורה על פני מימרות שונות אצל חז"ל (לדוגמא מסכת נידה דף יג ע"א). איסור זה חל כמובן רק על האיש.

ניסיונות למצוא פתחים והיתרים הלכתיים לאפשר לאנשים שטרם נישאו לקיים יחסים הם בעייתיים הלכתית ונדמה לי שפשוט הוא שלא עולים בקנה אחד עם רוחה והגיונה של ההלכה.

דומני שבהתמודדות בה את נמצאת לא נכון יהיה לחתום את הדברים באיסור ההלכתי, אלא לחזור ולהיזכר בנקיות וביופי שיש במפגש גופים שנעשה מתוך מחויבות וברית שמהוות משקל מאזן ומשלים ליצריות ולתאווה החזקים (הנמצאים, משמחים ומאתגרים את כולנו ב"ה..). המציאות שאת מתארת, בה גברים שאת פוגשת מספרים שכבר קיימו יחסים ובכך אולי גם משדלים אותך לנהוג כך – היא מציאות זולה שלא נותנת כבוד לאינטימיות וליחסי אישות המפגישים איש ואשה הקשורים ואוהבים זה את זה.

את עומדת באתגר קשה, שכן כמו שאת מתארת סימני השאלה על האופן בו את בוחרת להתנהג מצויים גם בתוכך וגם מהאנשים איתם את נפגשת. אני מאמינה שאם תצליחי להיות קשובה לעצמך, תחושי לצד הקושי, גם ברווח גדול שביכולת לעמוד ולנהוג על פי מערכת האמונות וההלכה. לא תמיד קל למצוא מי שידבר אל ליבך, אבל אני מציעה לך לנסות ולחפש בסביבת המגורים שלך דמויות, שיעורים או כל דבר שימלא אותך בכוחות של חיים והתחזקות שיסייעו לך לחיות ולעמוד בתוך המציאות המורכבת של חייך.

לצד אמירות אלו חשוב לי להתייחס לקול נוסף שאת משמיעה בדברייך. בני אדם, באשר הם (אפילו בני אדם דתיים..) מורכבים מכוחות וצרכים שונים המסתובבים בתוכם. ראוי הוא שכל אדם יציב לעצמו את הציור של העולם המוסרי והערכי שעל פיו הוא רוצה להתנהל, אך העובדה שלא תמיד אנחנו מצליחים לעמוד באותו רף רצוי שהצבנו לעצמנו, איננה קובעת שאנחנו כבר לא בסיפור.. או כמו שאת כותבת: "ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה.." הקב"ה נתן לנו בתוך התורה את האפשרות לעשות תשובה ובכך הוא סימן את ההכרה שבני אדם הם יצורים שנופלים ושוב קמים. צריך להיזהר לא לעשות אידיאל מהנפילות שלנו ולהיות בתודעה של נפילה כשאנחנו שם וגם בהשתדלות להיות שם כמה שפחות – אבל העובדה שאנחנו נופלים איננה מגדירה אותנו כ"לא דתיים"..

אני מתפללת איתך שהקב"ה שהוא "רופא שבורי לב" יתן לך כוחות להתמודד עם האתגרים שבהווה וימציא לך במהרה את בן זוגך וביחד תבנו בית נאמן ושמח.

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מה לבקש לאחר הטבילה להריון בקרוב, לאחר לידה שקטה?

איבדנו תינוק במהלך ההיריון ועברנו לידה שקטה, אנחנו רוצים שיבוא לנו במהרה הריון ולידה בבריאות. מה עלי לבקש או להגיד במהלך הטבילה במקווה?

תשובה

שואלת יקרה,

לפני שכתבתי לך דברתי והתייעצתי עם חברות אהובות ונשים יקרות שחוו גם הם אובדן הריון, אני תפילה שהמילים יהיו לעזר, לך ולנשים וזוגות אחרים המתמודדים.

מתוך שאלתך עולה בעוצמה הרצון להמשיך ולנסות למרות האובדן הכואב שעברתם. האופטימית שלך והכוח לא לוותר הם אוצרות גדולים שניחנת בהם.

עולם ההורות והילודה הוא עולם של חוסר ודאות; עולם רווי בתהליכים מתמשכים שאין לנו עליהם שליטה. מפתח החיים והלידות נמצא ביד ה'. כשם שאין בידינו כללים לקבוע איך ומתי תתרחש לידה בריאה ומי תזכה בברכה , כך אין גם דרך ברורה וידועה "למשוך" את השפע הזה ולהבטיח לעצמנו שנקבל אותו. לכן, אין בכוחי לספק לך "מתכון", או תפילה שתבטיח לזרז או להצליח את התהליך. לעומת זאת כוחה של התפילה רב בסיוע בהתמודדות הפנימית, הרגשית והנפשית, עם חוסר הוודאות, ובקבלתם של הציפייה והכאב שבדרך.

אספתי בעבורך מספר תפילות ודברי חיזוק, חלקן תפילות עבורך וחלקן עבור בן זוגך (מצורפות בהרחבה). חלק מהתפילות יפות לליווי כל הריון בשלביו השונים, וחלקם תפילות שנכתבו אחרי אובדן כמו שלכם.

אני ממליצה לך לקרוא את התפילות והחיזוקים ולראות מה מתוכם הוא המתאים לך ולבן זוגך. כל אחד ואחד מאיתנו שונה בנפשו, וכך גם נבדלות המילים המשמשות אותנו בפנייתינו לה'.

בנוסף לבחירה בתפילה מתוך התפילות הקיימות, אני מציעה לך לנסות ולבדוק אם תוכלי לכתוב תפילה משלך. תפילתך האישית, זו שתוכלי ליצור מתוך עולמך ורגשותיך, יכולה להיות בעלת משמעות גדולה במקומך הנוכחי, לא לכולם קל לכתוב תפילה, לפעמים דווקא בזמנים קשים אנו מעדיפים את מילותיהם של אחרים, אך למרות הכל אני מציעה לנסות. בתפילות האישיות המילים נובעות מליבה של המתפללת, וחכמינו למדו אותנו שה' רוצה ומחפש את ליבנו בתפילה. אני מציעה שתנסי פעם אחת ללא חששות, מתוך אמונה כי אין תפילה אחת "נכונה", וכי אין דבר שתאמרי או תחשבי שימנע ממך את הטוב שאת רוצה בו. כתבי והתפללי מתוך אמונה שה' מקשיב לתפילתך באהבה.

עצות נוספות הן לתת צדקה למטרה חשובה לכם, להרבות במעשים טובים, ולהתפלל גם על אחרים שידוע לכם שזקוקים לתפילות.

ושתשרה ברכת ה' בכם ובמעשיכם,

יעל

הרבנית יעל היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל", עמיתה בתוכנית ההלכה במדרשת לינדנבאום ומורה בתיכון פלך ירושלים.

הרחבה:

מצורף קישור לאתר בו יש תפילות רבות למהלך הריון:

http://www.dulot.co.il/iritmachlev/show.asp?art=16&t=l

ד"ר חנה קטן שלחה לי תפילה שנכתבה על ידי אישה שעברה אובדן הריון. התפילה הוענקה לד"ר קטן למען המטופלות שלה ולציבור כולו:

בס"ד

תפילה אחרי הפלה

אנא א-ל רחום וחנון, הרופא לנפש כל חי, רפא את גופי, ועזור לו להיות בעל כח וחיות. סייע לי בחלישות הגוף והנפש, ועזור לי למצוא כוחות להתחזק ולהמשיך קדימה. חנון ורחום, אשר בידך נפש כל-חי, בידך החיים ובידך המתים, אנא סייע לי להתחזק במחשבה שהכל ממך והכל מכוון- שהנשמה הטהורה שהייתה ברחמי כפיקדון למשך זמן קצר כל כך, נמצאת כעת במקום הנכון לה, לאחר שעשתה את תיקונה. מתחננת אני אליך שתשלח לי נחמה, בחסד וברחמים. תן מזור לנפשי הכואבת, תן ישועה לרוחי המתייסרת. האל הגדול והגיבור, מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, שלח שוב חיים לתוכי, וזכה אותי ואת אישי להיות צינור להבאת חיים לעולם.

שלח אורך ואמתך אלי, קרב אותי אליך שלא אתרחק ממך-מקור החיים בעולם. חזק אותי שלא אשקע בפחד ויאוש חלילה אלא אתמלא בכוחות גופניים ונפשיים מתוך אמונה שלימה בך ובמעשייך. "הטוב כי לא כלו רחמיך"- שלח לי הריון נוסף בקרוב. "והמרחם כי לא תמו חסדיך"- תודה על הזכות להיות בהריון אפילו לזמן קצר. אנא, תן בי כח ותבונה לחזק גם את אישי ולמלא אותו בכוחות, תקוה, אמונה ושמחה- שלא אבוש ולא אכלם, ולא אכשל לעולם ועד. "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבנו חסדיך". יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, כשם ששמעת את תפילותינו וזיכית אותנו בהריון, כך תקבל את תפילותינו כעת- "ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח", ונזכה שוב לחסדך הגדול עלינו. "על כן אברים שפלגת בנו" יזכו לעשות את תפקידם ויעודם וכשם ששמעת את תפילותיהן של אמותינו הקדושות- שרה, רבקה, רחל ולאה- שבנו את בית ישראל, כן אזכה אני להיפקד בקרוב, ולהיות חלק מבנין עמך הקדוש. כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים ובידך מפתח החיים והנשמות, ברוך אתה ה' שומע תפילה".

)נכתב בקבר רחל אמנו, סיון ה'תשע"ו(

ד"ר קטן ערכה גם דברי חיזוק למפלת מתוך "תורת היולדת":

דברי חיזוק למפלת ר"ל

מרכז רפואי מעיני הישועה

בת ישראל יקרה וחשובה !

בשעה של כאב ושברון לב יש לחזור ולשנן את דברי נעים זמירות ישראל "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כ"ג, ד'), כלומר, בכל זמן ומצב נמצא הקב"ה עמנו – יודע, שומע וקרוב אלינו, בו מבטח ומשען.

את התפקיד החשוב ביותר והאחראי מכל, יצירת חיים, הטיל הקב"ה על הנשים. גזרה חכמתו יתברך שהתהליך המופלא והמלא בחכמת אין קץ יעבור דרכינו. אנו מלוות אותו בתפילות ובציפיות מראשית, בכל רגע, שעה, יום, חשות את כל שלבי ההתפתחות, ואין לנו שמחה ואושר גדולים יותר.

עלינו לדעת כי אנו שותפות לבורא כל העולמים, וממלאות בכך תפקיד שאין אחר יכול לבצע, ומכאן שאם בשלב כל שהוא בוטל התפקיד ע"י בורא העולם, אנו הרי את חלקנו עשינו בשלימות. ויתרה מכך, בגמ' במס' סנהדרין דף ק"י מובאת דעתו של רבינא כי מרגע הראשון להריון, העובַּר הוא כבר בן העולם הבא שנאמר: "זרע יעבדנו", ורש"י במקום מוסיף: "אף אם אח"כ היתה הפלה, ולא רק לנולדים".

והוסיף על כך בעל ה"אגרות משה", הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, גדול פוסקי ארה"ב ומגדולי הפוסקים בדורנו, כי כיון שהעובר לא חטא כלל, הרי שיקום בתחיית המתים כצדיק גמור הנקי מכל חטא, ולא יהא בצער גלגול מחילות ככל הנפטר בחו"ל, ואמו זכתה לקיים חסד גדול עם הנשמה שעשתה כאן תיקונה.

הרי שאין מקום למחשבה כי לריק יגענו ואין שכר לפעולתנו. יש ויש, והוא לאין שיעור. וכמובן אין לנו לעסוק ולחשב מדוע "השותף" הפסיק את תפקידנו. זה לא בידינו, ומובטח הוא הקב"ה ברוב רחמיו כי לטובה לנו.

ידועים דברי המדרש, כאשר במצרים הגזירות כבדו, והמצרים גזרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", עמד עמרם והוציא (גרש) את אשתו. אמר: "לחינם אנו מולידים, הרי הצער של התינוק וההורים כה גדול, עדיף שלא להוליד", עמדו כולם (אחריו), והוציאו את נשותיהם. אמרה לו מרים בתו: "גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה גזר רק בעולם הזה, ואתה גזרת גם בעולם הבא". ופירש רש"י: "שכיון שאינם נולדים, אינם באים לעולם הבא", ואף שהרי יש כאן צער נוראי שאין לתאר גם לתינוק שמוטבע בנהר וגם להוריו, אבל כיון שרק דרך מעבר בעולם הזה יכולה הנשמה להגיע לעוה"ב, כבר כדאי הוא כל הצער של כל התינוקות והוריהם, כדי שתיקון הנשמה יעלה אותה מעלה מעלה. וכיון שמתחילת ההריון כדכתבנו לעיל נחשב כבר כעובד ה', כנאמר "זרע יעבדנו", ממילא בכל שלב זוכה לנצח נצחים בעולם הבא.

שנינו במסכת יבמות דף סב. "אין בן דוד בא עד שתכלנה נשמות שבגוף", וביארו המפרשים כי בעולם העליון קיים אוצר של נשמות שנקרא "גוף", ומשם יורדות הנשמות לעולם בעוברים במעי אִמן, וכל עוד ישנן שם נשמות, עדיין לא הגיע קץ הגאולה. מכאן שכל נשמה היורדת לעולם יוצאת מאותו מקום שגוף שמו. א"כ גם נשמת העובר שנתנה בו לזמן קצר הרי גם היא יצאה מ"הגוף", וא"כ הרי קרבה בכך האשה את הגאולה השלימה שתבוא במהרה בימינו.

ולסיום מסופר (מדרש משלי פרשה לא) כי שני בניו של ר' מאיר נפטרו בשבת. כאשר שב מבית הכנסת שאלה אותו אשתו הרי הנך יודע כי יש לנו פקדון של פלוני. הוא בא היום ובקש את פקדונו בחזרה. מה עלי לעשות? ענה לה ר' מאיר: בודאי שעליך להחזיר הפקדון. לקחה אותו הצדקת אשתו אל העליה, והראתה לו שני בניו מתים. משהחל לבכות אמרה לו: והלא אמרת כי עלי לשמוע בקול המפקיד. א"כ מדוע הנך בוכה, והלא גם אלינו בא בעל הפקדון שהפקיד בידינו נשמות טהורות אלו ולקח הפקדון מאתנו. עלינו לשמוח שנבחרנו אנו לתפקיד חשוב ואחראי זה, וכי השלמנו תפקידנו בהצלחה, ובעל הנשמות שמח מכך שמלאנו בהצלחה את שהטיל עלינו.

על אחת כמה וכמה שמדובר לפני צאת העובר לעולם, ודאי כי לא חטא כלל, וההורים מילאו שליחותם נאמנה. יתן ה' שמכאן ואילך לא יבוא צער בבתינו, ונזכה לבנים ובנות בריאים העושים רצון הקב"ה בשמחה.

ושתזכי לחזור אלינו לבשורות טובות, בברכת רפואה שלימה.

האם מותר להאכיל חתול אוכל חתולים שיש בו חמץ בפסח? מאת: הרבנית שורלה רוזן

האם מותר להאכיל חתול אוכל חתולים שיש בו חמץ בפסח?

תשובה

אוכל לחתולים הוא תערובת חמץ שאסורה בפסח ולאחריו.

מהי תערובת חמץ האסורה?

השו"ע באו"ח סימן תמז סעיף א: חמץ בפסח אוסר תערובתו …במשהו אפילו בהנאה".

והרמ"א מגיה: וצריך לשרוף הכל

כלומר: לפני הפסח, אם התערב רכיב חמץ בשאר דברים שאינם חמץ ולא היה בשאר הרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ בשישים הרי זו תערובת חמץ שדינה כחמץ ממש.

במקרה שהיה לפני הפסח כדי 60 בשאר המרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ הרי שזו תערובת שמותר לקיימה בפסח ואין צורך לבער או למכור אותה לגוי. מחלוקת הפוסקים האם מותר להשתמש בה בפסח עצמו ונוהגים להחמיר.

אוכל לחתולים עשוי לרוב מתערובת של דגנים, חלבונים מן החי והצומח ושומן. הדגנים הם לרוב תירס או חיטה או תערובת של שניהם גם יחד ותופסים חלק נכבד מאחוז התערובת. דהיינו –  אין סיכוי שהם התבטלו בשישים בשאר המרכיבים והרי זו תערובת חמץ שנאסרה ויש לשרוף או למכור אותה לגוי. כמו"כ דין התערובת לאחר הפסח (באם לא נמכרה לגוי) כדין חמץ שעבר עליו הפסח ואסורה באכילה והנאה.

כפי שראינו, השו"ע מבאר שתערובת זו אסורה גם בהנאה כדין חמץ גמור, ולכן, גם אם אינך אוכל את תערובת החמץ מכיוון שאינו ראוי למאכל אדם, כל עוד הוא ראוי לאכילת כלב הרי שאין לתיתה לבעלי חיים משום שאתה נהנה מאכילתם זו.

 

לסיכום –  יש לשרוף או למכור לגוי את המזון לחתולים שכבר יש בבית ולקנות חדש רק ממקום שיש לו אישור מכירת חמץ, כדין כל חמץ גמור.

 

בברכה

שורלה רוזן

 

הרבנית שורלה רוזן, טוענת רבנית מוסמכת, בעלת תואר ראשון בתלמוד וספרות אנגלית אונ׳ בר אילן. מנהלת תכנית מתיבתא ללימודי גמרא מתקדמים במתן, לומדת בתכנית ההלכה במתן ירושלים מלמדת גמרא והלכה.

בחורה שלא תצליח השנה לעשות סיום ערב פסח – מה עליה לעשות?

For English translation of this responsum, see here

יש לי חברה שהיא בכורה, ומקפידה כבר 6 שנים, מאז לימודיה במדרשה, לקיים סיום מסכת גמרא בתענית בכורות. השנה היא כנראה לא תספיק לסיים מסכת בזמן. בעקבות כך, מספר שאלות: 

  1. האם היא יכולה לפטור את עצמה דרך שמיעה בטלפון של סיום מסכת שאני אמורה לקיים בערב פסח? 
  2. אם לא, האם עדיף שתלך לשמוע סיום מסכת של מישהו אחר במקום מגוריה (אנחנו גרות רחוק אחת מהשנייה), או שתסיים בעצמה מסכת משניות וכדומה? האם זה שהיא מקפידה כבר כמה שנים לסיים מסכת מחייבת אותה כמעין נדר והיא חייבת לסיים מסכת גמרא בעצמה? 
  3. באופן כללי – מה המעמד של אישה ביחס לתענית בכורות? האם נכון שאישה תחייב את עצמה בתענית או בפטור דרך סיום מסכת? אציין שחברה שלי היא מעדות המזרח (מנהג פרסי), ובמשפחתה אין לפני כן מנהג של בכורות שמתענות.
  4. מה המקום של פטור סיום מסכת בתענית בכורות? מה נחשב סיום מסכת שסעודת המצווה שלו פוטרת מתענית (גמרא/משניות/ספרים אחרים)? עד כמה זה ראוי להשתתף בסיום שאחרים מקיימים ולהיפטר דרך כך?
    תודה!

 

תשובה:

שלום לך, 

יישר כח על ההשקעה השנתית להגיע לערב פסח עם סיום מסכת! מדובר במאמץ לא קטן ואני מניחה שזה נותן משמעות נוספת לאופן הכניסה שלך לחג. 

שאלת מספר שאלות ואני מקווה לתת את המענה לכולן תוך כדי הדברים הבאים (שלאו דווקא על סדר השאלות שלך)

 

אפתח בתשובה מעשית קצרה:

במצב שאת מתארת, יש כמה אפשרויות העומדות בפני חברתך (לאו דווקא לפי סדר עדיפות חוץ מן האפשרות האחרונה) – 

  1. להשתתף בסעודת מצווה של מישהי או מישהו אחר, גם אם היא אינה מכירה אותו. (ואף אפשר לקבל אוכל מן הסעודה של אדם אחר אפילו מבלי להיות נוכחת בה).
  2. לעשות סיום על מסכת משניות עם פירוש או ספר תנ"ך בעיון (זוהי קולא מיוחדת לסיום מסכת בתענית בכורות)
  3. להחליט שלא להתענות כדעת הפוסקים שנשים לא מתענות ולעשות התרת נדרים שלא להתענות. 
  4. כעדיפות אחרונה בשעת הצורך, ניתן להשתתף בסיום שלך דרך הטלפון. 

 

כעת אפנה להרחבה בשאלות המהותיות ששאלת וכן בהבאת המקורות:

 

מקור המנהג של תענית בכורות ערב פסח

המנהג של תענית בכורות מקורו ממסכת ספורים (פרק כא) "ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח", אלא שיש מחלוקת ראשונים בהבנת הירושלמי (במסכת פסחים פרק עשירי הלכה א') האם המנהג הזה אכן היה נהוג בימי האמוראים. להלכה, הרמב"ם לא מזכיר מנהג זה והשולחן ערוך פוסק שהבכורות מתענים(שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תע סעיף א). יחד עם זאת, הסיקו באחרונים שמכיוון שתענית בכורות הינה מנהג ולא גזירת חכמים ועוד שהמנהג נתון במחלוקת ראשונים- שיש מקום להקל בתענית זו. סיבות נוספות להקל הן "חלישות הדור", טורח ההכנות הרבות בערב פסח והחשיבות להיות במיטב בליל הסדר (ערוך השולחן אורח חיים סימן תע, א; שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כה). 

 

פטור מן התענית על ידי השתתפות בסיום מסכת

האופן בו מקילים הוא בכך שאדם יכול לפטור עצמו מן התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה כגון ברית מילה או סיום מסכת – אפילו אם אינו מכיר את המסיים. יש חולקים על מנהג זה אך הרב עובדיה יוסף נסמך על המשנה ברורה ועוד פוסקים בכדי להתיר וכך אנו רואים שנוהגים הרוב כיום (משנה ברורה סימן תע ס"ק י, שו"ת יביע אומר חלק א אורח חיים סימן כו). כותב הרב בן ציון אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ג פרק יב) שאם לא קשה לא להתענות ואין זה משפיע על עריכת ליל הסדר, טוב שלא יקל לכתחילה לפטור עצמו על ידי סיום מסכת. 

המקור לסעודת מצווה בסיום מסכת הוא במסכת שבת (דף קיח, עמ' ב) כאשר אביי מצהיר "תבוא עלי הברכה שכאשר ראיתי תלמיד חכם שהשלים לגרוס מסכתו עשיתי יום טוב לחכמים" (תרגום). ופוסק  הרמ"א שבנוסף לסעודת ברית מילה ופדיון הבן, גם על סיום מסכת מקיימים סעודת מצווה ואף אוכלים בשר ויין לאחר ר"ח אב (שולחן ערוך שם סימן תקנא, י). 

כאמור, בתענית בכורות נוהגים להקל ולכן ניתן לקיים סעודת מצווה אפילו על סיום מסכת משניות(למרות שבזמנים אחרים לא נוהגים כן),בין קצרה ובין ארוכה, אשר נלמדה עם פירוש (ולא גריסה ללא הבנה). מסייג הרב עובדיה שבסיום כזה יפטור רק את עצמו מן התענית ולא אחרים(יביע אומר שם). לדעת הרב משה פיינשטיין יש שמחה גם בסיום לימוד ספר מתורה שבכתב בעיון ולכן גם סיום זה יכול להוות סעודת מצווה לענין פטור מתענית בכורות (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קנז). 

 

דין נשים בתענית בכורות

כותב בעל השולחן ערוך: "…. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה" ומוסיף הרמ"א (הפוסק האשכנזי) לגבי הנשים "ואין המנהג כן" (שולחן ערוך שם). מסביר המשנה ברורה (שם) שהדעה שנשים מתענות היא משום שמכת בכורות היתה גם עליהן, כפי שנלמד מן המדרששבתיה היתה בכורה וניצלה רק בזכות תפילתו של משה (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ז – ויהי בחצי הלילה). אך הסיבה שלא נוהגין כן היא שהתורה לא נתנה קדושה בבכורות (הנקבות). יש גם פוסקים בראשונים שנשים מתענות (שו"ת מהרי"ל סימן יד).

הרב עובדיה מזכיר פוסקים אשר פסקו שנשים מתענות אך בפועל פוסק על פי החיד"א (ועוד) שנשים לא מתענות, אך כותב שאם אישה יכולה להשתתף בסעודת מצווה ללא טרחה, "נכון וראוי לעשות כן"(שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כה). וכתב מחבר ספר הלכות חג בחג (פסח, פרק יג הערה 9) שאם האישה רוצה להתענות ודאי מותר לה, למרות שניסן נקבע כחודש שאין מתענים בו. 

נשים שמתענות, יכולות להקל ולא להיות נוכחות בסיום עצמו, אלא שיביאו להן מאכלים מן הסעודה ותאכלנה ובזה יפטרו עצמן מן התענית (שלא כגברים שצריכים להיות בזמן הסיום ולפחות כשמדברים דברי תורה) (שו"ת יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן מב)

לסיכום, נראה שהפסיקה הרווחת היא שנשים לא צריכות להתענות, אך בהחלט יש על מי לסמוך אם אישה רוצה להתענות או לפטור עצמה בסעודת מצווה. וכפי שפסק הרב עובדיה יוסף, אף ראוי לעשות כן אם ניתן להשתתף בסעודה בלי טורח גדול. 

 

השתתפות בסיום דרך הטלפון

מובא בשם הרב שלמה זלמן אוירבך שבשעת הדחק אפשר להצטרף לסיום על דרך הטלפון (הגדה עם פסקי הלכה ומנהגים של הרב שלמה זלמן אוירבך עמ' 52). הרב שטרנבוך חולק עליו (תשובות והנהגות כרך ה סימן קכו) ועל כן כדאי שהשתתפות באופן הזה יהיה רק כאופציה אחרונה. לעומת זאת, נודע לי על קיום סיום אינטרנטי ב"לייב", ולעניות דעתי יש מקום להקל בכך יותר מאשר בטלפון מכיוון שבידיעה שיש שידור לרבים בו זמנית וכן בכך שאפשר לראות את מי שעורך את הסיום יש יותר תחושת שותפות וחגיגיות מאשר בטלפון. 

 

ביטול נדר של תענית בכורות

אישה שנהגה שלש פעמים כדעת חלק מן הפוסקים שאישה חייבת בתענית בכורות (ואף השתתפה בסיום מסכת כדי להיפטר מחיוב זה) למרות הדעות שאינה מחוייבת, מנהג זה עבורה הוא כנדר. אם היא תרצה להפסיק מנהג זה תצטרך לעשות התרת נדרים בפני בין דין (שלשה גברים) (שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד, א). וכך הדין לספרדיות. לאשכנזיות, במקרה הצורך (שאין אפשרות ההתרה זמינה לה) ניתן לסמוך על הדעה המקילה שאם האישה עשתה התרת נדרים לפני ראש השנה, או אמרה "כל נדרי" בערב יום כיפור, בכך היא מראש לא קיבלה על עצמה כנדר את ההנהגה הטובה שנהגה שלש פעמים. (מנחת שלמה חלק א סימן צא אות כ; יביע אומר ח"ד יורה דעה סי'יא). אך, יש חשש שביטול הנדר מראש נאמר ללא הבנה ולכן אין זה מועיל להתרת הנדר (חבל נחלתו סימן כח) ולכן מלכתחילה יש לעשות התרת נדרים. באופן כללי, מי שתרצה לקבל על עצמה הנהגה טובה נכון שתתנה שהיא עושה זאת בלי נדר וכך לא תתעורר שאלה או חשש למחוייבות בעתיד. 

 

אני מקווה שנגעתי בכל השאלות שהעלית. חזקי ואמצי בלימוד התורה וה' יברך אותך ואת חברתך שכשם שעזר לכן וזכיתן לסיים מסכתות כן יהיה בעזרכן ויזכה אתכן להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה בהאהבה. 

בברכת חג כשר ושמח, 

רחל

מה לעשות אם גביתי יותר מידי מלקוחות במסעדה? מאת: הרבנית שורלה רוזן

כבוד הרבנית שלום רב
אני עובדת במסעדה, ובטעות חייבתי לקוחה בשישה שקלים יותר שעברו לטיפ שלי. אמרתי לה את זה (כי בהתחלה חשבתי שלקחתי ממנה במקום מחברה שלה) וכמובן אמרתי לבוס שלא ייקח את השישה שקלים האלה לטיפ שלי. כשהגעתי הביתה נתתי צדקה של שישה שקלים, ורציתי לדעת אם זה גזל או לא, מה עליי לעשות כדי לכפר על זה. כי בעצם גביתי ממנה יותר כסף כשלא היה צורך.

 

תשובה

שלום יקרה

קודם כל אפתח בהרגעה – אין כאן גזל. ואסביר מדוע.

משאלתך עלה שאת הלכת ודיברת עם האישה שגבית ממנה בטעות את שישה השקלים הנוספים. האשה מצידה לא מחתה ולא ביקשה החזר ולכן אין לנו אלא להסיק מכך שהיא מחלה על גביית היתר שנעשתה בטעות. שהרי אם לא – מדוע לא ביקשה החזר במקום? במקרה כזה, אף על פי שבד"כ לא נאמר שאדם מחל על כסף אא"כ אמר זאת במפורש, יש לנו אומדנא (אומדן) המוכיח שהאישה מחלה על שישה השקלים.

מה גם שמי שקיבל את שישה השקלים הם בעלי המסעדה ולא את ולכן במקרה שהאישה הייתה מבקשת החזר, הבעלים הוא זה שהיה צריך לתת לה אותם. אני לא יודעת מה ההסדר במקום העבודה שלך – האם הטיפים הולכים ישירות למלצרים או שבעל הבית מקבל הכל כולל הטיפ ואח"כ הטיפים מחולקים בין כלל המלצרים. בכל מקרה, גביית היתר נעשתה על מנה מהתפריט ולא על הטיפ ולכן יוצא מכך שבעל הבית הוא זה שנהנה משישה השקלים הנוספים.

בנוסף, כשנגבה לפעמים כסף בטעות במסעדות ובבתי קפה, אנשים פשוט מוותרים על השארת טיפ אבל הם היו ממילא מוציאים עוד סך מסוים על הטיפ מעבר לחשבון. כך שבכל מקרה משלמים יותר מהחשבון עצמו ויש להניח שהלקוחה לא ביקשה החזר משום שחישבה את שישה השקלים בתור הטיפ שממילא הייתה משאירה.

בכל מקרה, נראה שהייתה כאן מחילה מצד הלקוחה ואין צורך להחזיר לה את הכסף.

 

ולגבי הפרשת שישה השקלים לצדקה שעשית בבית – במקרה שלוקחים כסף שלא ברור שהלקוח מחל עליו (מה שאין כן במקרה שלך), אין בנתינת צדקה פתרון. יש להחזיר את הכסף לבעליו. צדקה היא מצווה בפני עצמה שאדם מפריש מכספו שלו ולא מכסף שניתן לו בטעות.

שמחתי בשאלתך המפגינה זהירות בממונם של אחרים. "חס הקב"ה על ממונם של ישראל" – זוהי מידה חשובה ויקרה ביותר!

כתיבה וחתימה טובה

שורלה רוזן

 

לעיון: גמרא כתובות קד.

תוספות קידושין מט: ד"ה דברים שבלב

מהרש"ל בפירושו לסמ"ג (עשין מח)

שו"ת יביע אומר חלק ח' חושן משפט סימן ג'

מה הרעיון שמאחורי צניעות, ומדוע יש הקפדה על אורך חצאית ושרוול?

שלום רב!

כחלק מתהליך התחזקותי עולות הרבה שאלות בנושאים שונים, הנושא העיקרי הוא צניעות.

רציתי לדעת לעומק מהו הטעם לצניעות (אם אפשר לתת דוגמאות זה יהיה מצוין)

בנוסף, אשמח לשמוע מדוע יש חיוב ללכת עם חצאיות שמכסות את הברך וחולצות שמכסות את המרפק (אני הולכת עם חצאיות מעט מעל הברך וחולצות קצרות ועדיין מרגישה צנועה)

תודה רבה!

תשובה

שלום לך,

קודם לכל רציתי לחזק ולעודד אותך להמשיך לשאול שאלות! אין התקדמות אנושית והתפתחות מחשבתית ללא שאילת שאלות. אך יש לדעת שבנושאים רבים הקשורים באמונות ודעות אף שנדע לנסח את השאלה ולהצביע על הקושי, התשובות לא יספקו אותנו. אז מה עושים? יש דרך שלי אישית הועילה להתפתחות וגיבוש עולמי האמוני: לעולם לא להפסיק לשאול ובד בבד להפנים שלא אקבל תשובות על הכל! להתחזק בהבנה שיש דברים שהם נשגבים מבינתי מלרדת לעומקם, לשורשם או למקורם הגבוה 'כי שם הערפל אשר בו האלוקים'. מצד אחד יש חובה דתית להבין את העולם והתורה בשכלנו עד כמה שנוכל, ומצד שני יש  להרפות במקום בו אין לנו הבנה ושבו מתחילה האמונה התמימה.  נדמה לי ששאלת הצניעות נמצאת בתפר שבין מה שמובן לנו בשכלנו לבין מה שלא. שאלת הצניעות היא שאלת מפתח בהבנת הדינמיקה הפנימית של ההוויה הדתית ואני מאמינה שאין ניסוח אחד של תשובה מעמיקה ושאין תבנית אחת שיכולה להסביר את כל השאלות בנושא. מדובר בעניין אישי ואינטימי ואני חשה שבלדבר על צניעות בגלוי יש משום חוסר צניעות, אך 'תורה היא ולימוד היא צריכה' לכן אשתדל להציע לך מספר נקודות מבט. אציין שבהקשר לפן ההלכתי בדבר אורך חצאית, שרוול וכדו' קיים מנעד הלכתי, בתוך ההלכה האורתודוקסית, תוכלי לגלות את המנעד הזה באמצעות ספרי הלכה שונים ובאתר ספריית אסיף כאן.

לאחר הקריאה, עלייך לברר עם מה את מרגישה צנועה, מה לא חונק אותך ואת אישיותך, ומה מונע ממך להמשיך ולהתקדם בעבודת ה'.

בכל כוחות החיים יש שורש של קדושה. ושאלת הבגדים היא לא שאלה של מה בכך ואין לזלזל בה.

השאיפה לבחור בבגד שאיתו תרגישי שאת באה לידי ביטוי, גם היא מקורה בקדושה.

 

כמו כן השאלה במי מהמין השני מותר לי לגעת ומתי, גם היא נובעת מכח עצום של חיים שהקב"ה נטע בנו כבני אדם בשר ודם, הן לחיים של זוגיות וקרבה והן להמשכיות. אין זו דרכה של תורה לחיות חיי פרישות או לטשטש את גופנו, אולם בד בבד, התורה מלמדת אותנו שיש דברים שרק מתוך אינטימיות והסתרה נוכל להגיע לדרגה של קדושה ועלייה רוחנית. בבגדים – כח של גילוי והסתרה וביחסים בין המינים, התקדשות וברית הבונים אהבת אמת.

בכלל, הייתי מציעה לעסוק פחות במה ש"אסור" ויותר במה שיפה וטהור ומעצים את הנפש. ללמוד מהי הדרך לדבוק במידות טובות, להצניע לכת בכל דרכינו כדי שלא להיות אנשים גסים, פרועים, פרוצים, לזכור תמיד שנבראנו בצלם אלוקים, וכך כל אדם,  ומכאן עליי לכבדו מאד ולא לפגוע חלילה בגופו או ברגשותיו.

דרך נוספת לברר לעצמך שאלות בנושא צניעות זה להתבונן בנשים או אנשים שאת מעריכה, לראות כיצד הם מתנהגים, כיצד הם לבושים, האם את שואפת להידמות להם? במה? ואיפה את משאירה מקום לאישיות ולביטוי הנשמתי שלך.

מצרפת לך לינקים למאמרים מאירי עיניים בנושא הצניעות,

עלי והצליחי בחיפושך,

בברכה

יפית

התייעצות לגבי שם לבת שלנו

שלום רב
ידוע ששם של תינוקת משפיע לאורך חייה לכן רציתי להתייעץ לגבי 2 שמות והייתי רוצה לדעת אם אילו שמות טובים:
נאיה (=נא יה – האדרת ה´ מתנה )
תיאה (=מתנה מה´, / צמח שהיה בבית המקדש)
אשמח לדעת אם אלו שמות טובים או שעליי ללכת לכיוון אחר
אשמח להמלצה 
תודה

 

תשובה

שלום לך,

הרבה מזל טוב להולדתך בתך, תינוקת בבית זה דבר משמח!

אכן במקורותינו נתינת שם היא דבר בעל חשיבות לא מועטה, והרי שמנו ילווה אותנו לאורך חיינו, ואין הוא רק אמצעי זיהוי. הדבר המושכל הראשון שעושה האדם בגן העדן הוא נתינת שמות לחיות (ראי במדבר רבה פרשה יט). ועוד, אומרים חז"ל (מסכת ברכות דף ז עמוד ב) "מנא לן דשמא גרים? (שהשם גורם/משפיע?) – אמר רבי אליעזר דאמר קרא: (תהלים מו) "לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ", אל תקרי שמות אלא שמות".

כלומר- שם הוא זהות, שֵם האדם משפיע על מהותו ותכונותיו של האדם ומוסיף האר"י הקדוש [שער הגלגולים, כג] שכל שם שקוראים ההורים לילדם אינו במקרה, אלא הקב"ה שם בפיהם את השם, ודורשים על כך מדברי בן עזאי במשנה ביומא: "בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. .." (פרק ל"ח, א'), וכנראה שמקור הרעיון הוא מהמכילתא [בא, טז] על המקרא 'קדש לי כל בכור', שהקב"ה מכריז על כל שם למעלה, ואביו ואמו קוראים לו למטה כלומר, בנתינת שם נזרק ניצוץ של נבואה בהורים והוא אינו ניתן באקראי. ולכן ראוי להקדיש תשומת לב רבה לנתינת השם לילדנו.

שאלת אם שני השמות שחשבת עליהן הם "שמות טובים", אין בדבר הכרעה חד משמעית. 'שם טוב' יכול להיות ענין של טעם ופרשנות. אני מניחה שעבור רוב האנשים שם טוב הוא שם שמזכיר להם זיכרון יפה, מקום או הרגשה. או שם שלפי אמונה מסוימת יש לו משמעות מיוחדת.

השם שתתנו לבתכם צריך להיות קודם כל שם שאתם אוהבים, שם בעל משמעות עבורכם, שירגיש לכם טבעי וטוב איתו.

השם הראשון נאיה, נאה הוא, משלב בקשה עם שם ה' וקרוב יותר לאוזן העברית.

השם 'תיאה' הוא שם לועזי מוכר, ומשמעו אלה. תיאה היתה אחת מ12 הטיטנים במיתולוגיה היונית וכן שם של מלכות במצרים העתיקה. אלה זהו גם שמו של עץ ארץ ישראלי ידוע. אם לכם המובן ברור ומקובל ועליו תחשבו כשתקראו בשמה אין מניעה לקרוא לילדה בשם זה.

בין כך ובין כך יש לזכור שמעשיו של האדם הם המכוונים את דרכו בחיים ובידיו של האדם לטעת משמעות וליצור לעצמו את שמו האמיתי הנבנה מהתנהגותו ומעשיו.

 

מזל טוב,

ברכה והצלחה וחיים טובים

יפית

 

 

מה הדין לגבי כתיבת סת"ם של נשים?

שלום,
מה הדין לגבי כתיבת סת"ם של נשים? האם יש הבדל בין סת"ם שנשים חייבות בו (מגילת אסתר, מזוזות) וכזה שנשים אינן חייבות (תפילין ואולי ספר תורה). אני די רוצה ללמוד כתיבת סת"ם אבל לא מעוניינת אם מה שאכתוב יהיה פסול או לא ניתן לשימוש.

 

תשובה:

שלום,

שמחתי לקרוא בדברייך הן את ההתלהבות והרצון להוסיף עוד מצוות, והן את הרצון לשמור על מסגרת ההלכה.

 

מן הדיון בגמרא ניתן ללמוד שאדם אשר מחוייב במצווה מסויימת שייך אליה בדרגה גבוהה יותר מאשר מי שפטור ממנה, ומכיוון שכך, תפילין שנכתבו ע"י אשה, קטן, או גוי פסולים. זאת על פי הכלל: כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה, כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (מנחות מב, ע"ב, וגטין מה, ע"ב), שהרי כל אלה אינם מחויבים במצוות תפילין.

 

פטור הנשים מתפילין הוא מטעם מצוות עשה שהזמן גרמה, שהרי זמן הנחתן הוא רק ביום, ובימות החול בלבד. רש"י (במס' מנחות) מסביר את הפסול בכך שגמר עשיית התפילין אינו בכתיבתן, אלא בקשירתן (הנחת תפילין), כלומר מדובר בשני חלקים של מצווה אחת. בעקבות הלימוד על איסור הכתיבה בתפילין, נלמד בהיקש גם האיסור על כתיבת מזוזות, שהרי נאמר בהם: וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ וּכְתַבְתָּ֛םעַל־מְזֻז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ (דברים ו, ח-ט).ומשם נלמד גם על ספר תורה. על-פי דברי הריטב"א והר"ן (במס' גטין), הדבר נלמד בקל וחומר, שכן ספר תורה קדוש יותר מאשר ארבע פרשיות מתוכו. (לגבי גויים ומומרים ישנו גם הטעם שאינם כותבים את הסת"ם כתיבה לשמה).

 

גם הרמב"ם הביא זאת להלכה (הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פ"א ה"יג), וכן השו"ע (אורח חיים סימן לט, ס"א, יורה דעה סימן רפא, ס"ג).

 

אמנם, יש מי שחילק, ולא הקיש מתפילין לאסור גם כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, למשל הרי"ף וכן הרא"ש (ראי בהרחבה) ויתכן שסברו כך על-פי פירוש רש"י לעיל, שהאיסור נלמד מן הפסוק – כי כתיבת התפילין וקשירתן מהוות ביחד את המצווה בשלמותה – מה שאין כן בכתיבת ספר תורה, שאין בו קשירה. אף הטור השמיט את הנשים מרשימת הפסולים לכתיבת ספר תורה (טור יורה דעה סימן רפא), וזאת בשונה מדבריו בהלכות תפילין, שם אסר כתיבת נשים (טור אורח חיים סימן לט). 

בשורה התחתונה, מקובל על רוב ככל הפוסקים, כי נשים אינן כותבות ספרי תורה, ואם כתבו, אין לקרוא בספר זה בציבור. לכן אני מציעה לך, עם כל הצער שבדבר, לוותר על משאלה זו, או לחילופין להמיר אותה בכתיבת כתובות, מזמורי תהלים וכד' ואף מגילת אסתר לשיטת המתירים (ראי בהרחבה).

בברכה,

עידית

 

להרחבה:

 

–  בעניין מי שחילק, ולא הקיש מתפילין לאסור גם כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, ניתן למנות את הרי"ף (גטיןכג, ע"ב, בשונה מדבריו בהלכות תפילין(הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) דף ז עמוד א), וכן הרא"ש בהלכות ספר תורה (קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות (מנחות) סימן כ), בשונה מדבריו בהלכות תפילין (קיצור פסקי הרא"ש הלכות קטנות (מנחות) סימן ג). אולם, לפירוש הבית-יוסף, אף הרי"ף והרא"ש אוסרים כתיבת ספרי תורה ע"י נשים, על פי מה שכתבו בהלכות תפילין (ב"י יורה דעה סימן רפא, ס"ג).

– על דברי הטור שהובאו לעיל תמה בעל הדרישה על השמטה זו, והוא סבור שהיא מכוונת, שכן לא ניתן להשוות ספר שנכתב ע"י כופר או גוי, לספר שנכתב ע"י אשה, שם לכל היותר אין יוצאים בקריאה בציבור, אך ניתן ללמוד מתוכו, וודאי שאין לשרפו או לגנזו.

– בעניין החילוק בטור בין ספרי תורה ובין תפילין, יש לציין, כי אף בדין נוסף מפריד הטור בהלכותיהם: ספר תורה שכתבו מין יישרף, אך תפילין שכתבן מין ייגנזו. ויתכן שיש בהבדל זה כדי להצביע על הפרדה בין ספרי תורה ובין תפילין בעניינים נוספים. אמנם ישנן גרסאות שונות בנוסח הטור בהלכות תפילין ונושאי הכלים נותנים לכך הסברים שונים, ראו: דרישה, ב"ח ושיירי כנסת גדולה. בנוסח שבידינו הגירסה מתוקנת.

 

– יש לציין, שבמסגרת הדיון אודות כתיבת סת"ם, מדגישים רוב הפוסקים, כי מדובר בדין ייחודי, ואילו במצוות אחרות, שנשים פטורות מהן (כגון ישיבה בסוכה, נטילת לולב ולבישת ציצית), הן רשאיות להכין את המצווה, כלומר, לבנות סוכה, לאגוד ארבעה מינים ולטוות ציצית, כולל הטלת ארבע כנפות (אמנם הרמ"א כותב בעניין ציצית, שאין כן המנהג לכתחילה), בבגד זה. (כך כתבו למשל בפירושיהם למס' גטין מה, ע"ב: התוס' בניגוד לדעת ר"ת,הריטב"א בשם רמב"ן, הר"ן בשם הרמב"ם, ומהר"ם מלובלין, וכן נפסק בשו"ע אורח חיים סימן יד, ס"א).

 

– עוד עניין הקשור לדיוננו כאן, הוא האם חל חיוב לאשה במצוות כתיבה או רכישת ספר תורה לעצמה, כחיוב האיש (שו"ע יורה דעה סימן רע). על-פי ספר החינוך (תרי"ג) מצווה זו אינה חלה על נשים מעצם הפטור הגורף ממצוות תלמוד תורה, וכן דעת הרמב"ם (ספר המצוות לרמב"ם סיום מצוות עשה על מצווה י"ח) גם אגרו"מ סבור שנשים פטורות ממצווה זו, אך יש להן שכר עליה כמי שאינו מצווה ועושה (שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק א סימן קסד).

אולם יש מי שסבור שאף נשים כלולות במצווה זו, שכן אין תלות בין שתי המצוות, מה עוד שנשים מברכות בבוקר את ברכות התורה, ואדרבה, אין אדם מישראל המקיים את כל תרי"ג המצוות, שהרי חלקן מיועדות לכהנים, חלקן למלך וכד'. כך שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן לה, וערוך השולחן בפירוש דברי הרמב"ם (ערוך השולחן יורה דעה סימן רע סעיף ו). הסבר אחר לשייכות נשים בקניית ספר תורה, הוא משום שאף הן מחוייבות בשמיעת קריאת התורה בבית הכנסת כפסיקת מגן אברהם (יורה דעה סימן רפו ס"ו)(ר' חיים נתנזון דברי חן הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ז הלכה א סימן כג). מעניין לראות, שאף כאן שינה הטור מנוסח הגמ', הרמב"ם והשו"ע, ובמקום הכתוב: מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה, הוא כותב: מצות עשה על כל אדם מישראל שיכתוב לו ס"ת.

 

בדברי שאגת אריה הוא מתייחס גם לשאלתנו בעניין כתיבת ספר תורה ע"י אשה, ומבדיל זאת במפורש מכתיבת תפילין: מנלן דפסולין לכתיבה?דאין לנו ללמוד מתפילין שפסולין לכתוב, דשאני תפילין שאינן במצות הנחתן, אבל במצות ס"ת הא מצווין עליה. והוא מקיש את כתיבת ס"ת מכתיבת מזוזה.

– יוצא דופן נוסף, הוא כתיבת מגילת אסתר ע"י אשה. זאת מכיוון שבדומה לגברים, גם נשים חייבות במקרא מגילה, משום שאף הן היו באותו הנס (כלומר, גם הן היו באותה הסכנה וניצלו, לפירוש רש"י במס' מגילה ד, ע"א, או שהנס נעשה ע"י אשה– אסתר המלכה, לשיטת רש"י במס' פסחים קח, ע"ב, והרשב"ם, כפי שמובא בתוס' מגילה ד, ע"א). חיובן של הנשים במקרא מגילה, מכשיר גם את כתיבתן, על פי הכלל: כל המוציא את הרבים ידי חובתן אף כתבו מוציא את הרבים ידי חובתן (מסכת סופרים פרק א הלכה ד),ואכן הגמרא אינה אוסרת כתיבת מגילה ע"י אשה.

אולם בכמה מקומות כתיבת מגילה נלמדת מכתיבת ס"ת, למשל הדרישה לשרטוט (מסכת מגילה דף טז, ע"ב), או לתפירה בגידים כספר תורה, ולא בפשתן (מגילה יט, ע"א), אך באותו המקום היא נקראת גם 'ספר' (כספר תורה) וגם 'איגרת', ונשאלת השאלה מה מעמדה של המגילה ביחס לס"ת. על פי הרמב"ם (מגילה פ"ב, ה"ט), והשו"ע בדעת הסתם (אורח חיים סימן תרצא ס"א) וערוך השולחן (אורח חיים סימן תרצא ס"ג) אין הקלף נדרש עיבוד לשמה, ובזה המגילה שונה מספר תורה, כך משמע גם מסעיף ב', בו פוסל השו"ע מגילה שנכתבה ע"י גוי או כופר, אך לא מזכיר אשה. גם הר' עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר חלק ח – אורח חיים סימן נה אות ד) סבור כי מגילה אינה כס"ת, מלבד במה שנדרש באופן ברור, מכך נוכל להסיק, שאף נשים כשרות בכתיבתה.

 

אך לדעת ר' תם (מובאת בטור אורח חיים סימן תרצ"א), וכן בשו"ע ביש אומרים ובדברי ר' עקיבא איגר שם, גם במגילה נדרש עיבוד לשמה, והיא כס"ת, למעט מה שאינו נדרש, ויש מחלקים, שאף אם אין נדרש עיבוד לשמה, כתיבה לשמה צריך כמו בספר תורה (אבני נזר סימן תקטז אות ג), אף על פי שאין במגילה שמות הקודש. לפיכך כתיבת אשה פסולה גם במגילה. כך נפסק להלכה גם ביביע אומר לעיל (חלק ח, אורח חיים סימן נה), שלכתחילה עדיף לקרוא במגילה שאין עליה מחלוקת, ובדיעבד כשרה.

 

האם הפרפר שנכנס הוא הנשמה של סבתי היקרה שנפטרה?

שלום רב

לפני 3 שבועות סבתי נפטרה . היא היתה יקרה לי מאוד מאוד.

ביום שישי בבוקר כשיצאתי מהביתו כשפתחתי את דלת הבית נכנס לתוך הבית פרפר מאפור שכאילו חיכה שאפתח לו את הדלת והתישב על דלת השירותים עד יום שבת בבוקר.

בערב שישי לפני הדלקת נרות שבת הדלקתי נר נשמה לזכר סבתי.

בוקר שבת כשהתעוררתי ראיתי שנר הנשמה נכבה והפרפר גם לא היה בבית.

האם ישנה איזו משמעות לדבר? האם פרפר הוא נשמה?

 

התשובה:

שלום לך,

את מתארת תחושות עוצמתיות ורגישות חזקה שהתעוררה בך בעקבות פטירת סבתך האהובה.

ואת שואלת על משמעות של מראה הפרפר ועל הנשמה.

הנשמה היא מעבר לפרפר, לנר וגם למילה עצמה. הנשמה היא האלוקי שבנו. הרמב"ן, שהיה גדול גם בנגלה וגם בנסתר, כותב זאת על הפסוק "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז), שם הוא כותב שהנשמה היא "רוח השם הגדול". חכמים רבים כתבו ואמרו והדגישו גם הם את גדולתה של הנשמה.

בגלל שאנו לא יכולות להכיל ולהבין את גדולת הנשמה באמת, אנחנו משתמשות פעמים רבות בסמלים כדי לנסות לתת מילים למה שאנו חשות. מראה הפרפר עורר בך את הקשר והמחשבה על סבתך, וגם מראה הנר – אולם שניהם מחווירים אל מול הנשמה של סבתא. ולכן עזיבת הפרפר והנר הכבוי אינם הנשמה, אבל ברגישותך הם מעלים בך את המחשבות על האירוע של הפטירה והחוסר.

יש משמעות רבה לחיים שלנו ולמחשבות שלנו על יקירנו שנפטרו מן העולם. האהבה שלך, הגעגוע שלך והקשר שלך הם המשמעות הראשונה. חכמים התוו לנו דרך לבטא משמעות זו: לעסוק בתורה, תפילה וחסד אל מול ומתוך אבל ואובדן, כפי שאנו אומרים בתפילות לזכר היקרים לנו: "בעבור שאנו מתפללים / נותנים צדקה (בלי נדר) לעילוי נשמתה…" וכפי שנהוג ללמוד משניות לעילוי נשמת נפטרים. תקופות החודש והשנה אחרי פטירתו של אדם הם זמנים מיוחדים גם ברגישות וגם במעשים שמלווים את נשמת הנפטר. בהמשך, האזכרה השנתית גם היא זמן חשוב לשוב ולהקנות משמעות לחיים במחשבה על המתים וחייהם.

ניכר שאת מלווה את סבתך במחשבותיך, מי ייתן שדמותה תאיר דרכך להוסיף טוב בעולם לזכרו להיטיב ולהאיר בעולם הזה.

 

יעל שמעוני