איך והאם אפשר לאכול ירקות קפואים שאינם מגידול מיוחד?

האם אפשרי להשתמש בברוקולי קפוא של חברת שופרסל או חברה כלשהי שנמצאת בסופר הרגיל? אם כן- איך מנקים ובודקים אותו לפני השימוש? (כנ"ל לגבי תרד קפוא)

 

תשובה

שלום, 

נושא החרקים בירקות הוא נושא שיש בו גישות שונות וחלוקי דעות גדולים. יש כנראה כמה סיבות להבדלים, כאשר אחת מהן היא הדרישה לכשרות מהדרין לעומת הדרישה לכשרות רגילה לא מחמירה. הבדל נוסף נובע מהבנת הפוסקים האחרונים (כגון בעל ערוך השולחן, הרב משה פיינשטיין והרב שלמה זלמן אויערבך) המביאים שיטות מקלות יותר (בין אם כפסיקה ממש ובין אם כאפשרות במקרים מסוימים ללא פסיקה להלכה). יש המסבירים שגישתם היתה לחפש דרך ללמד זכות על המקלים, להתיר בדיעבד במקומות בהם לא היתה אפשרות לקנות גידולים נקיים מחרקים או כדי לאפשר הגשת ירקות עלים במסעדות ומלונות שאינם מסוגלים לנקות באופן מחמיר את הכמויות הגדולות שהם מגישים. אחרים מבינים שפסיקתם היא אף מלכתחילה לאוכלי כשרות רגילה (ולא מהדרין), כדי לאפשר אכילת גידולים על ידי ניקוי סביר ללא צורך לבחור בין קניית גידולים מיוחדים למניעת חרקים הנמכרים במשק – שהינם יקרים יותר ולא מתאפשרים לכל אדם – ובין הימנעות מאכילתם כלל. הרב אליעזר מלמד מביא הסבר נוסף לפער שבין הגישות: התפתחות הטכנולוגיה והמחקר המדעי המאפשרים בדיקה מדוקדקת יותר וידע מורחב יותר ביחס לחרקים הקיימים במזון.

לדעת המחמירים, מצב זה מחייב בדיקה בהתאם למידע והיכולת החדשים,  ולדעת המקילים התפתחויות אלו לא יוצרות דין חדש המחייב החמרה בבדיקה (פניני הלכה כשרות ב: כג,ו).

באופן אישי אני מורה על פי הדעה הלא מחמירה ועל פי הגישה שאין לאסור את המותר וההבנה שפירות וירקות ניתנו לבני אדם להנות מהם – ויש דרך לאוכלם בדרך אחראית על ידי בדיקה במצבים בהם הבדיקה מתבקשת. אין זה פותר אותנו מבדיקה ומזהירות אך גישה זו חשובה במיוחד בעיניי במקרים בהם מרוב זהירות הדבר דורש מאיתנו הוצאות גבוהות (כגון בצריכת ירקות מגידולים מיוחדים) וטורח רב שלעיתים מרתיע אותנו מאכילת אותם ירקות כדי שלא להזדקק לטרוח כל כך. 

אתייחס לשאלתך על פי גישה מקילה זו, עליה ניתן ללמוד בצורה רחבה מהרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה (שמוכרת גם ירקות קפואים "סנפרוסט") בכתב העת תחומין (מא, תשפ"א עמ' 457) והרב אליעזר מלמד בספר פניני הלכה (שם,ז) וכן מפוסקים אחרים שאציין. בהרחבה שבהמשך אסביר גישה זו על פי המקורות. 

בירקות קפואים הירקות עוברים תהליך של ניקוי ובדיקה לפני שיווקם ועל ידי בדיקות נמצא שרמת הנגיעות נמוכה מאד ולא מחייבת בדיקה. לעומת זאת, בחלק מאותם ירקות, כאשר הם טריים, ישנה רמת נגיעות של "מיעוט מצוי" (מעל 10% נגיעות) ועל כן יש חובת בדיקה. 

הרב ויטמן כותב שאדם שנסמך על רמת כשרות רגילה ועל היתרים אחרים המקובלים עליהם אנו נסמכים היום, כגון היתר מכירה ואבקת חלב נכרי, אין סיבה שלא יסמוך על ההיתרים שהוא מביא לאכילת הירקות הקפואים. 

מי שמקפיד על רמת כשרות מהדרין יכול לברר על ידי טלפון למחלקת הכשרות של תנובה ולשאול באופן ספציפי לגבי היבול של אותה שנה (ליצירת קשר לחצי כאן). השנה, שנת תשפ"ג, קיבלתי ממחלקת הכשרות את המידע שהכרובית נקייה מאד ואין בה נגיעות המחייבת בדיקה כלל, ולעומת זאת בברוקולי יש רמת נגיעות גבוהה יותר שעדיין מותרת על פי מה שאביא כאן, אך כנראה לא ברמת מהדרין ללא בדיקה מדוקדקת (וגם כאן הסתייגו שיתכן שכן כשר אף למהדרין אך לא הוכח שכך ולכן אין התחייבות לרמת מהדרין). 

לגבי בדיקת ירקות ופירות טריים ניתן לעיין בספר "ואכלת ושבעת" מאת הרב אלישיב קנוהל (עמ' 203-210) המפרט את אופן הבדיקה בכל סוג גידול.

 

תשובה בהרחבה

כאמור, נושא החרקים במזון נידון מאד בהרחבה וספרים שלמים נכתבו עליו. הפולמוס בו גדול והשיטות מרובות ולכן גם כאן בהרחבה אביא רק מעט מן הדיון הרחב בנושא. 

בתורה יש איסורים חוזרים ביחס לאכילת שרצים באופן כללי וביחס לאכילת סוגי שרצים ספציפיים. האיסור הכללי לכל סוגי השרצים נלמד בספר ויקרא (יא, מג): 

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם".

מספר האיסורים שאדם עובר באכילת השרץ תלוי בסוג השרץ:

"אמר אביי אכל פוטיתא (רש"י: שרץ המים) לוקה ארבעה, נמלה לוקה חמש משום שרץ השורץ על הארץ,  צרעה לוקה שש משום שרץ העוף" (מכות טז,ב). רש"י על אתר מפרט את האיסורים המשוייכים לכל סוג שרץ.

איסור זה מתייחס לאכילת שרץ כמות שהוא, לצורך אכילתו, ואין הכוונה למי שאוכל חרק זעיר הדבוק בירק כאשר כוונתו לאכילת ירק ולא לאכילת חרק. אכילת חרקים בירקות במקרים מסויימים אכן אסורה, אך לא ברמת החומרה שמביא אביי של מספר איסורי דאורייתא. 

 

ישנם שלשה נושאים אותם נברר ביחס לחובת ורמת ההוצאה של חרקים כדי שיהיה מותר לאכול את המזון. 

1. אילו  חרקים אסורים 
2. דין ברייה (יצור שלם) וביטולו בתערובת דאורייתא ודרבנן
3. בדיקות ירקות עם נגיעות – רמת הנגיעות המחייבת בדיקה, רמת הבדיקה וירקות קפואים

נבהיר תחילה שההתייחסות כאן היא לחרקים זעירים הדבוקים לירקות, ולא מספיקה בדיקה שטחית למציאתם אלא צריך בדיקה מדוקדקת. חרק קטן עוד יותר שלא נראה כלל ללא מכשור מיוחד אינו אסור על פי כל הדעות. חרקים גדולים יותר הנראים בקלות, פשוט שחובה להסירם ולרוב הם ניתנים להסרה על ידי השרייה במי מלח או חומץ ושטיפה טובה תחת זרם מים חזק. 

הבהרה נוספת, בהבאת השיטות הלא מחמירות להלן אין בכוונתי ללמד שחרקים במזון מותרים, אלא להביא את כל הצדדים המלמדים לקולא המצטרפים זה לזה כדי להוריד את רמת המתח שקיים סביב נושא החרקים.  נבהיר מהם המקרים בהם צריך לבדוק באופן מדוקדק מאד ומהם המקרים בהם בדיקה פשוטה מספיקה ומתי אף לא צריך בדיקה כלל. 


  • אילו חרקים אסורים 

הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה ד, ב ) כותב:

"שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה. ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה (להדיא) לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה …

וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם … ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים".

הרב ויטמן מביא שני אופנים להבנת דברי האגרות משה. האחד, שהאיסורים מן התורה שראינו לעיל מתייחסים לאכילת שרץ ועל כן יש לבחון מה הכוונה ב"אכילה" ולהתייחס לנושאים של הנאה, שיעור, עיכול וכד' ואף לכוונה לאכול. כשאדם בולע חרק זעיר על ירק, אין כוונתו כלל וכלל לאכול חרק, אלא לאכול ירק. אין לו שום הנאה מן החרק, לא מרגיש בלעיסתו מרוב קטנותו, ואף אם יסירו עבורו את החרק הזעיר הוא ישמח בכך מכיוון שאין לו שום עניין באכילת חרקים. על כן, לא ניתן לומר שהאדם במקרה זה עבר איסור דאורייתא. 

אופן ההבנה השני הוא, שיש בסיס לומר שגם סוג החרקים שהם זעירים וניתנים לזיהוי אך קשה מאד לראותם, אלא רק על ידי בדיקה מדוקדקת לאורך מספר דקות –  אין בהם איסור כלל. 

על פי שיקולים אלו יש מקום לומר שהחרקים הזעירים שבירקות שלנו אינם אסורים. כעת נוסיף לכך סיבות נוספות להקל, גם במקרה שנדחה את הנאמר בסעיף זה. 


  • דין ברייה (יצור שלם) וביטולו בתערובת דאורייתא ודרבנן

גם אם נלמד שיש איסור דאורייתא בבליעת חרקים זעירים, נצטרך לבחון אם חרקים אלו אינם מתבטלים על פי דין "בריה" בתוך תערובת (קרי, הירקות). 

מדאורייתא, איסור שמתערבב בהיתר מתבטל כאשר הטעם של האיסור בטל בתוך התערובת כלומר באחד מתוך שישים:  

"איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר… משערינן -ס' [60]"  (שולחן ערוך יורה דעה סימן צח, א). 

חכמו גזרו שדברים שיש בהם חשיבות אינם בטלים לעולם. בין דברים אלו נמנה "בריה" שהינה יצור שלם ואפילו קטן מכזית – בגלל חשיבותה. 

"בריה דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם אפילו באלף לא בטלה … וכן צריך שיהיה שלם" (שם סימן ק, א).

נשים לב שאם הברייה, ובמקרה שלנו החרק, חסרה איבר כלשהו (למשל נקטע רגלו) אין בו דין ברייה והוא יתבטל בתערובת. ועוד נדגיש שמדאוריתא החרקים בירקות בטלים אלא שמדרבנן אינם בטלים. יש לכך חשיבות כאשר מדובר במצב של ספק בתוך התערובת כיוון שבספק דרבנן פוסקים לקולא. 


  • האם חרקים נחשבים בריה?

יש מקום לשאול האם אכן כנימות ותריפסים נחשבים כברייה, הרי אין בהם חשיבות כשאר הדברים שאינם בטלים מחמת זעירותם והיותם חסרי משמעות ומאוסים. בעל ערוך השולחן מביא דעה זו בשם בעל המשכנות יעקב ומעלה על כך שאלה ואז מוסיף הסבר משלו מדוע חרק מתבטל בתערובת ולא כדין בריה:

"הגאון בעל משכנות יעקב… אבל אם מעוצם קטנותן נאבד ממשן והוא דבר המתערב ממש ונדבק בפת או שנתערב בתבשיל וא"א להפרידן כלל כמו המילבין הקטנים ולא יהיה לעולם בעין בפני עצמו רק תמיד בתערובות לא נודע מקומם איה, לא נאמר עליו בריה שאני כיון שאין לו מקום בפ"ע שיהא חשיבותו עליו וכו' עכ"ל…

ולפענ"ד יש היתר אחר לכל הדעות דהנה בסוף סימן ק"ד כתב רבינו הב"י דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהן למיאוסן ואפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותר וכו' עכ"ל".  (יורה דעה ק, טז-יז)


  • ביטול בריה באלף

אם נקבל את הדעה שהחרקים הזעירים אינם בטלים בתערובת משום דין בריה, יש עדיין לומר שיש מי שפסק שברייה לא בטלה כשאר תערובות אך היא בטלה בכמעט אלף. דעה זו הובאה על פי הירושלמי (תרומות פרק י משנה ה) ואמנם לא הובאה בדעת הרמב"ם והטור, אך יש שפסקו פסקו כדעת הירושלמי (אך לא הרוב). הכרתי ופלטי (פלטי סימן ק' סק"ד) מביא שיטות והסברים רבים להסתמך על הפסיקה שבריה בטלה באלף. אוסיף שבפתיחת דבריו הוא מציין שבימיו אין כמעט גידול שאין בו נגיעות, "אמנם מעט בכמות" וקשה לבדוק אותם (אך מכיון שהם מיעוט, ניתן לבטל אותם באלף) ושיש לו אחריות לברר כיצד ניתן לאכול גידולים כהלכה. 


  • בדיקות ירקות עם נגיעות – רמת הנגיעות המחייבת בדיקה ורמת הבדיקה

אין בכל האמור לעיל בכדי לומר שאין חובה לבדוק ירקות נגועים, אלא בכדי להפחית את העצבנות והמתח הקיימים סביב חובת בדיקת הירקות ואף ההימנעות מאכילת ירקות מסויימים אלא אם כן הם מגידול מיוחד למניעת חרקים. נראה כעת מהם המקרים המחייבים בדיקה ובאיזו רמה. 

על פי ההלכה חובת הבדיקה חלה בירק שמוכר כירק נגוע, כאשר יש בו רמת נגיעות של "מיעוט מצוי". "מיעוט מצוי" נידון בהרחבה וגם בנושא זה יש דעות מרובות. מקובל שההגדרה היא נגיעות חרקים על 10% מהירקות. כאשר מדובר בירק שיש בו ספק של מיעוט מצוי (כלומר שאין וודאות שבירק שלפנינו אכן יש מיעוט מצוי) "כל עוד מדובר על ספק והירק נבדק ע"י אדם בעל ראייה נורמלית והוא לא רואה נגיעות, הרי שתורה לא ניתנה למלאכי השרת, הוא יצא ידי חובתו, והירק או הפרי מותרים באכילה". (הרב ויטמן שם עמ' 467). 

כאשר יש קושי רב בבדיקת הירק שיש בו "מיעוט מצוי", או שבדיעבד המאכל הוכן ללא בדיקה (למשל כשמתארחים אצל אדם שלא מקפיד) ניתן לסמוך על הסיבות להקל שמנינו לעיל כדי לאכול את הירק ללא בדיקה כלל. 

הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה תנינא (ב – ג) סימן סג) פוסק לגבי הזהירות הרבה הנדרשת באכילת ירקות נגועים ובדבריו מביא את דברי המקלים ומסייג שהם נדחו על ידי פוסקים אחרים. בתשובת המשך כשנה לאחר מכן הוא מביא כהערה את כל השיטות להקל, חלקן מניתי כאן, כדי להסביר כיצד מסעדות כשרות יכולות להגיש ירקות אלו למרות שאין בודקים אותם ברמה גבוהה. הוא מביא גם בחלק הזה את הדעות המקלות בפוסקים ומסיים "ושוב פעם אני מדגיש שזה רק להעיר" כדי להבהיר שאינו פוסק כך, או לפחות לא מלכתחילה. הרב ויטמן מביא את דבריו כסעיף להקל ולאפשר צריכת ירקות על ידי בדיקה פשוטה ומאפשרת. 

בירקות קפואים, בהתייעצות עם רבנים וגם עם רבנות תנובה, ידוע שהירקות עוברים בדיקה לצורך בקרת איכות הירקות וכן ניקוי משמעותי. לכן ירקות אלו נגועים פחות מאותם ירקות המשווקים טריים. הרב ויטמן כותב על בדיקות המעבדה שנעשו על ירקות סנפרוסט והם נמצאו כולם מתחת לרמת מיעוט מצוי, ובמיקס פירות יער נמצא מעל מיעוט מצוי. 

 

לסיכום, ירקות קפואים מותרים באכילה כיוון שאין בהם מיעוט מצוי, בעקבות טיב האיכות והניקוי במפעלים. מי שרוצה להדר יכול ליצור קשר עם רבנות תנובה או רבנים שעוסקים בתחום לברר על היבול של אותה שנה, האם מוחזק נקי ברמת מהדרין. השנה שנת תשפ"ג הכרובית נקיה מאד ברמה של מהדרין והברוקולי גם נקי וכשר אך אי אפשר לומר בוודאות שברמה של כשרות מהדרין (אם כי יתכן גם שכן). 

פירות קפואים מוחזקים על פי דברי הרב ויטמן בנגיעות גבוהה ממיעוט מצוי, לכן עדיף שללא בדיקה פירות אלו ישמשו לטחינה (וכך אין בהם בריה שלימה) 

שאלת לגבי ירקות קפואים, אך אני מוסיפה שאם את מעוניינת בהנחיה כיצד לפעול בסוגי ירקות ופירות טריים שונים כדאי לעיין בספר "ואכלת ושבעת" של הרב אלישיב קנוהל (ספר בסיסי בהלכות כשרות שראוי שיימצא בכל בית) או בפניני הלכה (שם סעיפים י-טז).

בברכה, 

רחל

 

לקריאה נוספת

הרב זאב ויטמן, כשרות ירקות המוחזקים בחרקים, מאת: הרב זאב וייטמן כאן שיטת הניקוי בברוקולי וכרובית קפוא

הרב זאב ויטמן, "נתינת כשרות למטבחים המשתמשים בירקות עלים שלא מגידול מיוחד  (תגובה), אמונת עתיך – עלון מס' 37  (תשס"א) כאןהתייחסות לאופן הבדיקה

הרב זאב ויטמן, "ירקות ופירות המחוזקים בנגיעות", תחומין מא (תשפ"א) – דיון במקורות

הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ספר כשרות ב' פרק כג כאן

הרב איתם הנקין הי"ד, "לכם יהיה לאוכלה", הוצאת המכון לרבני יישובים קרית-ארבע חברון – דיון רחב במקורות בשיטות השונות

הרב אלישיב קנוהל, "ואכלת ושבעת" פרק י'

סדרת הספרים בדיקת המזון כהלכה מאת הרב משה ויא (לשיטת המחמירים)

 

אני מתחברת יותר לתהילים כשהפסוקים בלשון נקבה, האם מותר לשנות?

שלום וברכה,

רציתי לשאול האם מותר לי לומר תהילים בלשון נקבה כי אני לא מצליחה להתחבר לכתוב כשאני פונה כאילו אני זכר. לדוגמא בפסוק ו' בפרק ל"ב כתוב: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו". האם מותר לי לומר: "על זאת תתפלל כל מאמינה אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליה לא יגיעו"?

תודה רבה

 

תשובה

שואלת יקרה

שאלתך מעידה על כך המקום המרכזי שהעולם הרוחני שלך תופס בחייך, והדבר מעורר השראה.

בתשובה לשאלתך, את יכולה לשנות מילים בפסוקים מספר תהילים כאשר את אומרת פסוקים בודדים בדרך של תחינה. אבל אם את אומרת מזמורים שלמים או קוראת תהילים ברצף, עלייך לדבוק בלשון הכתוב. אפרט את תשובתי.

בתוספתא במסכת מגילה (פרק ג הלכה כא) מופיעה ההלכה, "הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים".[1] כלומר, בזמן קריאה בתורה, בנביאים או בכתובים אין לשנות ללשון יחיד מילה הכתובה בלשון ליחיד, וכן להיפך. הרא"ש, בפירושו לתלמוד (מסכת מגילה פרק ג סימן כד) מצטט מהלכה זו בתוספתא ומוסיף בשם רבנו יונה שהאיסור של התוספתא לשנות בלשון הפסוק היא דוקא "כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים. הלכה זו מקבלת ביטוי בברכת "רפאנו" בתפילת העמידה. ברכה זו מבוססת על פסוק שבו אומר הנביא ירמיהו:  "רפָאֵנִי ה'  וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (ירמיהו יז, יד). דברי ירמיהו כתובים בלשום יחיד, "רפאני", אך חז"ל שינו את הכתוב וטבעו את הברכה בתפילת העמידה כבקשה של הרבים: "רפאנו".

בפירוט מטבע הלשון של ברכות תפילת העמידה מביא הטור (אורח חיים סימן קט"ז את דברי הרמ"ה (רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה, פוסק ספרדי מהמאה ה 12-13), לפיהם האיסור לשנות מיחיד לרבים נוגע לתרגום פסוקים ולקריאתם בזמן "שמכוון לקרות." כלומר, בזמן שאדם קורא את הפסוקים כסדרם אסור לשנות את המילים, אך בזמן שהציבור מתכוון באמירת פסוק בודד להתחנן אל ה', "דרך תפילה ובקשה," אפשר לשנות את הפסוק לפי הצורך.

ואכן, בעקבות דברי הרמ"ה והרא"ש המובאים בטור פוסק השולחן ערוך: "רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך." (שו"ע, אורח חיים סימן קטז סעיף א).[2]

ההלכה שהבאנו כאן מזכירה שינוי דקדוקי מיחיד לרבים או להיפך. בשאלתך את שואלת האם מותר לומר תהילים בלשון נקבה. נראה לי שמכיוון שהשאלה היא לגבי שינוי דקדוקי במשפט אפשר ללמוד על התשובה ישירות מההלכה לגבי שינוי מיחיד לרבים. לכן בזמן אמירת תהילים, שבהם נקראים מזמורים שלמים ברצף, נראה לענ"ד שאין לשנות את מטבע הפסוקים.

אבל חשוב לי להוסיף הערה המבחינה בין "אמירת תהילים" כאשר מזמורים נקראים ברצף לבין הצורך שאת מביעה להתחבר לנאמר דרך הביטוי האישי. שימי לב שבשינוי שאת מדגימה, את הולכת אף יותר רחוק מהשינוי הדקדוקי הנידון בהלכה, ואת משנה את המילה "חסיד" למילה  "מאמינה". בכך את נוקטת בדרכם של פייטני ישראל לאורך הדורות, ששינו מטבעות לשון מהמקרא בדרך יצירתית כדי לכתוב יצירה חדשה, המביעה את רחשי ליבם. רבים מפיוטים אלה נכנסו לסדר התפילות שלנו כהקדמה לתפילות אחרות, או כתפילות עצמאיות. לדעתי אין מניעה שתקדימי יצירה כזו, המבטאת את רחשי ליבך ומביעה את הצורך הרוחני האישי שלך לקשר עם הקב"ה. את יכולה לעשות זאת במשפט  אחד או כמה משפטים, ולעבור מהם לאמירת מזמורי תהילים שלמים ככתבם. ייתכן שתגלי שכאשר את מקדימה הקדמה כזו למזמור, גם פסוקים אחרים הנאמרים בלשון זכר מקבלים משמעות חדשה, ואולי אף מובילים אותך להעמקת החיבור לדברים שאת אומרת.

אני מברכת אותך שתזכי לתפילות ותחנונים שהם בבחינת "דרשתי את ה' וענני"

חנה השקס

 

הרחבה ומקורות

א. הלכות בדבר שינוי פסוק בתפילת העמידה:

ירמיהו יז, יד: רפָאֵנִי ה'  וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה

תפילת עמידה: רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה,

תוספתא מגילה פרק ג הלכה כא

כתב הנכתב ליחיד אין מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן יהיה אביו או רבו.

רא"ש מסכת מגילה פרק ג סימן כד

ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין מ"ט משום ישא. מעשה אמנון ותמר לא נקראין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון נקראין ומתרגמין לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא:

ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח …

תוספתא (פ"ג) הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים. מצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל דוקא כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד ומלתא דסברא היא(י) ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף ה"ז מגדף (קידושין דף מט א) כגון ויראו את אלהי ישראל אם תרגמו כצורתו וחזו ית אלהא ישראל ה"ז בדאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואם הוסיף מדעתו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל ה"ז מגדף אלא כתרגום אונקלוס וחזו ית יקרא דאלהא דישראל(כ) תורגמן העומד בפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף אא"כ הוא אביו או רבו [סנהדרין קה ב] דאין הרב מקנא בתלמידו מאלישע דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ולא האב בבנו מדוד שאמרו לו ייטב אלהים את שם שלמה משמך וגו':

רי"ף מסכת מגילה דף טז עמוד ב

תוספתא הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ר' יהודה אומר המתרגם פסוק אחד כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף תורגמן העומד לפני חכמים אינו רשאי לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו: סליקו להו הקורא את המגילה וסליקא לה מסכת מגילה

טור אורח חיים סימן קטז

… אע"ג דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים, וא"כ כיון שהפסוק הוא לשון יחיד – "רפאני ה' וארפא", היאך אנו אומרים אותו בלשון רבים? פירש הרמ"ה היינו במתרגם המתרגם הפסוקים אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים או איפכא, והוא הדין נמי הקורא הפסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות, אבל פסוק של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותו אלא להתחנן דרך תפילה ובקשה, הרי הן כשאר תפילות ורשאין לשנותם לפי צורך השעה, לפי ענין תחינתם ובקשתם. והרב ר' יונה כתב דווקא כשקורא כל המזמור או כל הענין כסדר אז אין לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה, יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, ולזה נוטה דעת אדוני אבי ז"ל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן קטז ברכת רפאנו

סעיף א: רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך (טור והרא"ש פרק הקורא עומד בשם הר"י):

 

ב. גדר קריאת תהילים כקריאה בתורה

המנהג לאמר מזמורי תהילים באופן קבוע או בהתאם למעגל השנה ובהקשר של אירועי חיים שונים נחשב כקריאה בתורה לצורך הלכות הקשורות לקדושת הכתובים ולמנהגי קדושה בזמן אמירתם. לסיכום דינים אלה על פי מנהג הספרדים ראי כאן

החיד"א, בספר תשובותיו "יוסף אומץ" מבחין בין אמירת תהילים לבין לימוד אחר בתורה לצורך הנהגת הזוהר שלא ללמוד דברי תורה בלילה.

החיד"א, שו"ת יוסף אומץ סימן נד

שאל ישאלו רבים מיריאי ה' המישרים ארחותם על פי מנהגי הרב הקדוש רבינו האר"י ז"ל כי תאוה נפשם ללמוד מזמורי תהלים באשמורת אם יכולים לקרותם בעוד לילה או לפי דברי רבינו האר"י ז"ל כי הוא אמר דאין לקרא מקרא בלילה חוץ מליל הששי גם תהלים באשמורת אין לקרות.

תשובה…  הנה בעה"ק ירושלם ועה"ק חברון ת"ו אשר ישבתי בהם ראיתי שאין קורין מקרא בלילה. ועם כל זה מנהג קדום כי בכל לילה באשמורת קורין בבתי כנסיות ה' ספרי תהלים בכל לילה. ושמעתי ממקובל מופלא בדורנו ז"ל דאמר מר כי אין לימוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר"י ז"ל ויכול לקרות תהלים באשמורת עכ"ד. ואני בעניי מצאתי סמך לזה בב"ר פ' ס"ח דאמרו שם דיעקב אבינו ע"ה היה קורא תהלים בלילה. ומעיקרא דוד הע"ה רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות. הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך. אמנם אני בעצמי ירא אנכי ואין אני קורא תהלים בלילה [והטעם כי רבינו האר"י ז"ל סתם וכתב דאין לקרות מקרא בלילה קא פסיק ותני מקרא ותהלים בכלל. וכל כי הא הוה ליה לאודועי ודע דכל דבר אשר אני רואה בח' שערים שסידר מהר"ש ויטאל ז"ל אני סומך עליו כי ראיתים מכתב יד מהר"ש. וגם מכתב מהר"ר חיים ויטאל ז"ל עצמו].

 

[1] ישנה גרסה אחרת של  התוספתא "כתב הנכתב ליחיד מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד". אך בספרו "תוספתא כפשוטה" מסביר שאול ליברמן שהגרסה שצוטטה לעיל, המצויה ברי"ף ובראשונים אחרים, היא המועדפת.

[2] יש לסייג שיש הרואים בקריאת תהילים גדר שונה מזה של קריאה בשאר ספרי המקרא, אך רבינו יונה נוקט דווקא מזמור, כך שמבחינת ההלכה שאוסרת על השינוי בקריאת קטע בשלמותו, נראה שתהילים הם כשאר ספרי המקרא (ראי בהרחבה בדברי החיד"א).