האם אפשרי להשתמש בברוקולי קפוא של חברת שופרסל או חברה כלשהי שנמצאת בסופר הרגיל? אם כן- איך מנקים ובודקים אותו לפני השימוש? (כנ"ל לגבי תרד קפוא)

 

תשובה

שלום, 

נושא החרקים בירקות הוא נושא שיש בו גישות שונות וחלוקי דעות גדולים. יש כנראה כמה סיבות להבדלים, כאשר אחת מהן היא הדרישה לכשרות מהדרין לעומת הדרישה לכשרות רגילה לא מחמירה. הבדל נוסף נובע מהבנת הפוסקים האחרונים (כגון בעל ערוך השולחן, הרב משה פיינשטיין והרב שלמה זלמן אויערבך) המביאים שיטות מקלות יותר (בין אם כפסיקה ממש ובין אם כאפשרות במקרים מסוימים ללא פסיקה להלכה). יש המסבירים שגישתם היתה לחפש דרך ללמד זכות על המקלים, להתיר בדיעבד במקומות בהם לא היתה אפשרות לקנות גידולים נקיים מחרקים או כדי לאפשר הגשת ירקות עלים במסעדות ומלונות שאינם מסוגלים לנקות באופן מחמיר את הכמויות הגדולות שהם מגישים. אחרים מבינים שפסיקתם היא אף מלכתחילה לאוכלי כשרות רגילה (ולא מהדרין), כדי לאפשר אכילת גידולים על ידי ניקוי סביר ללא צורך לבחור בין קניית גידולים מיוחדים למניעת חרקים הנמכרים במשק – שהינם יקרים יותר ולא מתאפשרים לכל אדם – ובין הימנעות מאכילתם כלל. הרב אליעזר מלמד מביא הסבר נוסף לפער שבין הגישות: התפתחות הטכנולוגיה והמחקר המדעי המאפשרים בדיקה מדוקדקת יותר וידע מורחב יותר ביחס לחרקים הקיימים במזון.

לדעת המחמירים, מצב זה מחייב בדיקה בהתאם למידע והיכולת החדשים,  ולדעת המקילים התפתחויות אלו לא יוצרות דין חדש המחייב החמרה בבדיקה (פניני הלכה כשרות ב: כג,ו).

באופן אישי אני מורה על פי הדעה הלא מחמירה ועל פי הגישה שאין לאסור את המותר וההבנה שפירות וירקות ניתנו לבני אדם להנות מהם – ויש דרך לאוכלם בדרך אחראית על ידי בדיקה במצבים בהם הבדיקה מתבקשת. אין זה פותר אותנו מבדיקה ומזהירות אך גישה זו חשובה במיוחד בעיניי במקרים בהם מרוב זהירות הדבר דורש מאיתנו הוצאות גבוהות (כגון בצריכת ירקות מגידולים מיוחדים) וטורח רב שלעיתים מרתיע אותנו מאכילת אותם ירקות כדי שלא להזדקק לטרוח כל כך. 

אתייחס לשאלתך על פי גישה מקילה זו, עליה ניתן ללמוד בצורה רחבה מהרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה (שמוכרת גם ירקות קפואים "סנפרוסט") בכתב העת תחומין (מא, תשפ"א עמ' 457) והרב אליעזר מלמד בספר פניני הלכה (שם,ז) וכן מפוסקים אחרים שאציין. בהרחבה שבהמשך אסביר גישה זו על פי המקורות. 

בירקות קפואים הירקות עוברים תהליך של ניקוי ובדיקה לפני שיווקם ועל ידי בדיקות נמצא שרמת הנגיעות נמוכה מאד ולא מחייבת בדיקה. לעומת זאת, בחלק מאותם ירקות, כאשר הם טריים, ישנה רמת נגיעות של "מיעוט מצוי" (מעל 10% נגיעות) ועל כן יש חובת בדיקה. 

הרב ויטמן כותב שאדם שנסמך על רמת כשרות רגילה ועל היתרים אחרים המקובלים עליהם אנו נסמכים היום, כגון היתר מכירה ואבקת חלב נכרי, אין סיבה שלא יסמוך על ההיתרים שהוא מביא לאכילת הירקות הקפואים. 

מי שמקפיד על רמת כשרות מהדרין יכול לברר על ידי טלפון למחלקת הכשרות של תנובה ולשאול באופן ספציפי לגבי היבול של אותה שנה (ליצירת קשר לחצי כאן). השנה, שנת תשפ"ג, קיבלתי ממחלקת הכשרות את המידע שהכרובית נקייה מאד ואין בה נגיעות המחייבת בדיקה כלל, ולעומת זאת בברוקולי יש רמת נגיעות גבוהה יותר שעדיין מותרת על פי מה שאביא כאן, אך כנראה לא ברמת מהדרין ללא בדיקה מדוקדקת (וגם כאן הסתייגו שיתכן שכן כשר אף למהדרין אך לא הוכח שכך ולכן אין התחייבות לרמת מהדרין). 

לגבי בדיקת ירקות ופירות טריים ניתן לעיין בספר "ואכלת ושבעת" מאת הרב אלישיב קנוהל (עמ' 203-210) המפרט את אופן הבדיקה בכל סוג גידול.

 

תשובה בהרחבה

כאמור, נושא החרקים במזון נידון מאד בהרחבה וספרים שלמים נכתבו עליו. הפולמוס בו גדול והשיטות מרובות ולכן גם כאן בהרחבה אביא רק מעט מן הדיון הרחב בנושא. 

בתורה יש איסורים חוזרים ביחס לאכילת שרצים באופן כללי וביחס לאכילת סוגי שרצים ספציפיים. האיסור הכללי לכל סוגי השרצים נלמד בספר ויקרא (יא, מג): 

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם".

מספר האיסורים שאדם עובר באכילת השרץ תלוי בסוג השרץ:

"אמר אביי אכל פוטיתא (רש"י: שרץ המים) לוקה ארבעה, נמלה לוקה חמש משום שרץ השורץ על הארץ,  צרעה לוקה שש משום שרץ העוף" (מכות טז,ב). רש"י על אתר מפרט את האיסורים המשוייכים לכל סוג שרץ.

איסור זה מתייחס לאכילת שרץ כמות שהוא, לצורך אכילתו, ואין הכוונה למי שאוכל חרק זעיר הדבוק בירק כאשר כוונתו לאכילת ירק ולא לאכילת חרק. אכילת חרקים בירקות במקרים מסויימים אכן אסורה, אך לא ברמת החומרה שמביא אביי של מספר איסורי דאורייתא. 

 

ישנם שלשה נושאים אותם נברר ביחס לחובת ורמת ההוצאה של חרקים כדי שיהיה מותר לאכול את המזון. 

1. אילו  חרקים אסורים 
2. דין ברייה (יצור שלם) וביטולו בתערובת דאורייתא ודרבנן
3. בדיקות ירקות עם נגיעות – רמת הנגיעות המחייבת בדיקה, רמת הבדיקה וירקות קפואים

נבהיר תחילה שההתייחסות כאן היא לחרקים זעירים הדבוקים לירקות, ולא מספיקה בדיקה שטחית למציאתם אלא צריך בדיקה מדוקדקת. חרק קטן עוד יותר שלא נראה כלל ללא מכשור מיוחד אינו אסור על פי כל הדעות. חרקים גדולים יותר הנראים בקלות, פשוט שחובה להסירם ולרוב הם ניתנים להסרה על ידי השרייה במי מלח או חומץ ושטיפה טובה תחת זרם מים חזק. 

הבהרה נוספת, בהבאת השיטות הלא מחמירות להלן אין בכוונתי ללמד שחרקים במזון מותרים, אלא להביא את כל הצדדים המלמדים לקולא המצטרפים זה לזה כדי להוריד את רמת המתח שקיים סביב נושא החרקים.  נבהיר מהם המקרים בהם צריך לבדוק באופן מדוקדק מאד ומהם המקרים בהם בדיקה פשוטה מספיקה ומתי אף לא צריך בדיקה כלל. 

• אילו חרקים אסורים 

הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה ד, ב ) כותב:

"שמעתי איזה אנשים אמרו בשמי איזו סברה בעניין התולעים הקטנים שנודע שנמצאים בהרבה ממיני הירקות. והנה ידוע שלא אמרתי בזה שום הכרעה. ולהיפך דעתי נוטה יותר להקל, וכמו שהזכרת בשאלה, שאתה ובני הרה"ג מוהר"ר שלו' ראובן שליט"א כתבתם לי, שאפשר שדבר שלא נראה למעשה (להדיא) לעינים אינו אסור, ולכל הפחות אינו בחשיבות בריה …

וגם כמו שאמרתי לך ולעוד הרבה אנשים שבכלל יש חשיבות גדולה בהלכה למנהג העולם ולהיכא עמא דבר, ואסור להוציא לעז על דורות הקדמונים שלא הקפידו בדברים אלה משום שלא ידעו מהם … ועל כן אמרתי שבלי לעיין היטב בדבר, שזה קשה לי כעת, אי אפשר להכריע לחומרא ולפרסם שיש איסור בדבר, וכל שכן שאין רצוני שיזכירו שמי כאחד מהאוסרים".

הרב ויטמן מביא שני אופנים להבנת דברי האגרות משה. האחד, שהאיסורים מן התורה שראינו לעיל מתייחסים לאכילת שרץ ועל כן יש לבחון מה הכוונה ב"אכילה" ולהתייחס לנושאים של הנאה, שיעור, עיכול וכד' ואף לכוונה לאכול. כשאדם בולע חרק זעיר על ירק, אין כוונתו כלל וכלל לאכול חרק, אלא לאכול ירק. אין לו שום הנאה מן החרק, לא מרגיש בלעיסתו מרוב קטנותו, ואף אם יסירו עבורו את החרק הזעיר הוא ישמח בכך מכיוון שאין לו שום עניין באכילת חרקים. על כן, לא ניתן לומר שהאדם במקרה זה עבר איסור דאורייתא. 

אופן ההבנה השני הוא, שיש בסיס לומר שגם סוג החרקים שהם זעירים וניתנים לזיהוי אך קשה מאד לראותם, אלא רק על ידי בדיקה מדוקדקת לאורך מספר דקות –  אין בהם איסור כלל. 

על פי שיקולים אלו יש מקום לומר שהחרקים הזעירים שבירקות שלנו אינם אסורים. כעת נוסיף לכך סיבות נוספות להקל, גם במקרה שנדחה את הנאמר בסעיף זה. 

• דין ברייה (יצור שלם) וביטולו בתערובת דאורייתא ודרבנן

גם אם נלמד שיש איסור דאורייתא בבליעת חרקים זעירים, נצטרך לבחון אם חרקים אלו אינם מתבטלים על פי דין "בריה" בתוך תערובת (קרי, הירקות). 

מדאורייתא, איסור שמתערבב בהיתר מתבטל כאשר הטעם של האיסור בטל בתוך התערובת כלומר באחד מתוך שישים:  

"איסור שנתערב בהיתר מין בשאינו מינו כגון חלב שנתערב בבשר… משערינן -ס' [60]"  (שולחן ערוך יורה דעה סימן צח, א). 

חכמו גזרו שדברים שיש בהם חשיבות אינם בטלים לעולם. בין דברים אלו נמנה "בריה" שהינה יצור שלם ואפילו קטן מכזית – בגלל חשיבותה. 

"בריה דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם אפילו באלף לא בטלה … וכן צריך שיהיה שלם" (שם סימן ק, א).

נשים לב שאם הברייה, ובמקרה שלנו החרק, חסרה איבר כלשהו (למשל נקטע רגלו) אין בו דין ברייה והוא יתבטל בתערובת. ועוד נדגיש שמדאוריתא החרקים בירקות בטלים אלא שמדרבנן אינם בטלים. יש לכך חשיבות כאשר מדובר במצב של ספק בתוך התערובת כיוון שבספק דרבנן פוסקים לקולא. 

• האם חרקים נחשבים בריה?

יש מקום לשאול האם אכן כנימות ותריפסים נחשבים כברייה, הרי אין בהם חשיבות כשאר הדברים שאינם בטלים מחמת זעירותם והיותם חסרי משמעות ומאוסים. בעל ערוך השולחן מביא דעה זו בשם בעל המשכנות יעקב ומעלה על כך שאלה ואז מוסיף הסבר משלו מדוע חרק מתבטל בתערובת ולא כדין בריה:

"הגאון בעל משכנות יעקב… אבל אם מעוצם קטנותן נאבד ממשן והוא דבר המתערב ממש ונדבק בפת או שנתערב בתבשיל וא"א להפרידן כלל כמו המילבין הקטנים ולא יהיה לעולם בעין בפני עצמו רק תמיד בתערובות לא נודע מקומם איה, לא נאמר עליו בריה שאני כיון שאין לו מקום בפ"ע שיהא חשיבותו עליו וכו' עכ"ל…

ולפענ"ד יש היתר אחר לכל הדעות דהנה בסוף סימן ק"ד כתב רבינו הב"י דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהן כנמלים וזבובים ויתושים שכל אדם בודל מהן למיאוסן ואפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותר וכו' עכ"ל".  (יורה דעה ק, טז-יז)

• ביטול בריה באלף

אם נקבל את הדעה שהחרקים הזעירים אינם בטלים בתערובת משום דין בריה, יש עדיין לומר שיש מי שפסק שברייה לא בטלה כשאר תערובות אך היא בטלה בכמעט אלף. דעה זו הובאה על פי הירושלמי (תרומות פרק י משנה ה) ואמנם לא הובאה בדעת הרמב"ם והטור, אך יש שפסקו פסקו כדעת הירושלמי (אך לא הרוב). הכרתי ופלטי (פלטי סימן ק' סק"ד) מביא שיטות והסברים רבים להסתמך על הפסיקה שבריה בטלה באלף. אוסיף שבפתיחת דבריו הוא מציין שבימיו אין כמעט גידול שאין בו נגיעות, "אמנם מעט בכמות" וקשה לבדוק אותם (אך מכיון שהם מיעוט, ניתן לבטל אותם באלף) ושיש לו אחריות לברר כיצד ניתן לאכול גידולים כהלכה. 

• בדיקות ירקות עם נגיעות – רמת הנגיעות המחייבת בדיקה ורמת הבדיקה

אין בכל האמור לעיל בכדי לומר שאין חובה לבדוק ירקות נגועים, אלא בכדי להפחית את העצבנות והמתח הקיימים סביב חובת בדיקת הירקות ואף ההימנעות מאכילת ירקות מסויימים אלא אם כן הם מגידול מיוחד למניעת חרקים. נראה כעת מהם המקרים המחייבים בדיקה ובאיזו רמה. 

על פי ההלכה חובת הבדיקה חלה בירק שמוכר כירק נגוע, כאשר יש בו רמת נגיעות של "מיעוט מצוי". "מיעוט מצוי" נידון בהרחבה וגם בנושא זה יש דעות מרובות. מקובל שההגדרה היא נגיעות חרקים על 10% מהירקות. כאשר מדובר בירק שיש בו ספק של מיעוט מצוי (כלומר שאין וודאות שבירק שלפנינו אכן יש מיעוט מצוי) "כל עוד מדובר על ספק והירק נבדק ע"י אדם בעל ראייה נורמלית והוא לא רואה נגיעות, הרי שתורה לא ניתנה למלאכי השרת, הוא יצא ידי חובתו, והירק או הפרי מותרים באכילה". (הרב ויטמן שם עמ' 467). 

כאשר יש קושי רב בבדיקת הירק שיש בו "מיעוט מצוי", או שבדיעבד המאכל הוכן ללא בדיקה (למשל כשמתארחים אצל אדם שלא מקפיד) ניתן לסמוך על הסיבות להקל שמנינו לעיל כדי לאכול את הירק ללא בדיקה כלל. 

הרב שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה תנינא (ב – ג) סימן סג) פוסק לגבי הזהירות הרבה הנדרשת באכילת ירקות נגועים ובדבריו מביא את דברי המקלים ומסייג שהם נדחו על ידי פוסקים אחרים. בתשובת המשך כשנה לאחר מכן הוא מביא כהערה את כל השיטות להקל, חלקן מניתי כאן, כדי להסביר כיצד מסעדות כשרות יכולות להגיש ירקות אלו למרות שאין בודקים אותם ברמה גבוהה. הוא מביא גם בחלק הזה את הדעות המקלות בפוסקים ומסיים "ושוב פעם אני מדגיש שזה רק להעיר" כדי להבהיר שאינו פוסק כך, או לפחות לא מלכתחילה. הרב ויטמן מביא את דבריו כסעיף להקל ולאפשר צריכת ירקות על ידי בדיקה פשוטה ומאפשרת. 

בירקות קפואים, בהתייעצות עם רבנים וגם עם רבנות תנובה, ידוע שהירקות עוברים בדיקה לצורך בקרת איכות הירקות וכן ניקוי משמעותי. לכן ירקות אלו נגועים פחות מאותם ירקות המשווקים טריים. הרב ויטמן כותב על בדיקות המעבדה שנעשו על ירקות סנפרוסט והם נמצאו כולם מתחת לרמת מיעוט מצוי, ובמיקס פירות יער נמצא מעל מיעוט מצוי. 

 

לסיכום, ירקות קפואים מותרים באכילה כיוון שאין בהם מיעוט מצוי, בעקבות טיב האיכות והניקוי במפעלים. מי שרוצה להדר יכול ליצור קשר עם רבנות תנובה או רבנים שעוסקים בתחום לברר על היבול של אותה שנה, האם מוחזק נקי ברמת מהדרין. השנה שנת תשפ"ג הכרובית נקיה מאד ברמה של מהדרין והברוקולי גם נקי וכשר אך אי אפשר לומר בוודאות שברמה של כשרות מהדרין (אם כי יתכן גם שכן). 

פירות קפואים מוחזקים על פי דברי הרב ויטמן בנגיעות גבוהה ממיעוט מצוי, לכן עדיף שללא בדיקה פירות אלו ישמשו לטחינה (וכך אין בהם בריה שלימה) 

שאלת לגבי ירקות קפואים, אך אני מוסיפה שאם את מעוניינת בהנחיה כיצד לפעול בסוגי ירקות ופירות טריים שונים כדאי לעיין בספר "ואכלת ושבעת" של הרב אלישיב קנוהל (ספר בסיסי בהלכות כשרות שראוי שיימצא בכל בית) או בפניני הלכה (שם סעיפים י-טז).

בברכה, 

רחל

 

לקריאה נוספת

הרב זאב ויטמן, כשרות ירקות המוחזקים בחרקים, מאת: הרב זאב וייטמן כאן – שיטת הניקוי בברוקולי וכרובית קפוא

הרב זאב ויטמן, "נתינת כשרות למטבחים המשתמשים בירקות עלים שלא מגידול מיוחד  (תגובה), אמונת עתיך – עלון מס' 37  (תשס"א) כאן – התייחסות לאופן הבדיקה

הרב זאב ויטמן, "ירקות ופירות המחוזקים בנגיעות", תחומין מא (תשפ"א) – דיון במקורות

הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ספר כשרות ב' פרק כג כאן

הרב איתם הנקין הי"ד, "לכם יהיה לאוכלה", הוצאת המכון לרבני יישובים קרית-ארבע חברון – דיון רחב במקורות בשיטות השונות

הרב אלישיב קנוהל, "ואכלת ושבעת" פרק י'

סדרת הספרים בדיקת המזון כהלכה מאת הרב משה ויא (לשיטת המחמירים)