למה אומרים שהוצאת זרע לבטלה זה חטא כל כך חמור?

היי שלום, יש לי שאלה בנוגע לנושא שלא מדובר בו כל כך וזה הוצאת זרע. מההבנה שלי בנושא, הטעם לאיסור הוא כביכול השחתה של כוח חיים. אני מבינה את זה ובכל זאת זה לא מתיישב לי עם התפיסה הבריאה של המיניות ביהדות. במיוחד עקב העובדה שלנשים אין איסור דומה (למרות שמבחינה פיזיולוגית לא מתבצעת השחתה של כוח חיים אצל נשים). כואב לי שמשווים דבר מאוד טבעי ונפוץ לרצח, ודברים דומים, וכואב לי שזה יוצר המון אנטיגוניזם בקרב הבנים בחברה הדתית, (ודיי בצדק בעיני).

אשמח אם תוכלו לתת מענה לשאלה שלי, זה נושא שמאוד מכביד עליי ואני מאוד מקווה שזה מצליח להתיישב איכשהו עם התפיסה היהודית.

 

תשובה

שלום יקרה,

אשתדל לענות מתוך תפיסתי את גישת היהדות למיניות מתוך היכרותי עם המקורות.

ישנם מקורות רבים שבהם ניכר שחז"ל ראו במיניות כח עוצמתי וחיובי. למשל במסכת ברכות (דף ס"ב עמוד א') רב כהנא אומר על מיניות "תורה היא וללמוד אני צריך", ובמסכת יומא (דף ס"ט עמוד ב) מסופר שכאשר רצו חכמים לבטל את יצר המיניות הבינו שהדבר לא אפשרי כי בעקבות כך לא היו ביצים. היעדר הביצים כמובן אינו בעיה טכנית בלבד של "מה נאכל לארוחת בוקר", אלא ביטוי וסמל לפוריות ולהמשכיות. האמירה שללא היצר המיני אין ביצים היא האמירה שללא יצר העריות אין המשכיות. 

אפשר להמשיך את הרעיון ולטעון שאין זו המשכיות פיזית בלבד אלא שפוריות פיזית מסמלת גם יצירתיות, התפתחות. בכח המיניות יש מצד אחד פוטנציאל מאד גדול של יצירה בקדושה, ומצד שני אתגרים וסכנות. לפי תפיסת היהדות, מיניות במסגרת הנישואין, כאשר בני הזוג מותרים זה לזו, יוצרת חיבור אינטימי שהוא נפלא וקדוש. חיבור מיני בהקשרים אחרים הוא שלילי ואסור. 

בעניין הוצאת זרע אפשר לומר דברים דומים. ישנם מצבים שבהם הוצאת זרע תהיה שלילית ואחרים שבהם היא תהיה ניטרלית או אפילו חיובית. לכן חשוב לחלק בין מעשה הוצאת זרע במצבים שונים. שונה היא הוצאת זרע באופן מכוון ללא הקשר אינטימי זוגי, לבין הוצאת זרע ללא כוונה, לבין הוצאת זרע תוך כדי אינטימיות זוגית. 

הביקורת המופיעה בחז"ל על הוצאת זרע לבטלה מתייחסת בעיקר להוצאת זרע מכוונת ללא הקשר אינטימי זוגי. הוצאת זרע שמטרתה הנאה ופורקן יצרים בלבד נתפסת כשלילית מפני שבזרע יש פוטנציאל חיים, הוצאת זרע ללא קשר לבניית קשר או לקיום זרע נתפסת כבזבוז וביזוי כח זה הן ברמה הפיזית והן ברמה הזוגית. לעומת זאת פליטת זרע באופן ספונטני ללא כוונה אינה נתפסת באותה חומרה. חז"ל ראו ערך בניסיון להימנע ממצבים שיביאו לפליטת זרע ספונטנית אך יחד עם זאת המושג "אונס", כלומר מעשה שנעשה ללא שום כוונה, מאד נוכח בהלכה. האדם אינו אחראי למה שקרה לו ללא שום כוונה.

לגבי פליטת זרע תוך כדי קשר אינטימי, ברור שבכל חיבור מיני ישנה יציאת זרע. על כך אין שום ביקורת. כמובן שלא כל אחד מתאי הזרע הרבים יביאו לחיים חדשים, וכנראה שהגדרת הוצאת זרע לבטלה אינה תלויה רק בשאלה האם הזרע יקלט ויביא לחיים חדשים. מעבר לכך, גם אם יש תוך כדי קשר אינטימי פליטה מחוץ לגוף האישה, לפי חלק מן הפוסקים דבר זה אינו בעייתי בכלל מפני שהכל נעשה במסגרת החיבור בין בני הזוג. (שו"ת אגרות משה אה"ע ח"א כ"ג)

האיסור על הוצאת זרע לבטלה הוא אכן קשה ומאתגר. חיים ללא אפשרות מותרת לפורקן מיני אינם קלים, והמאמץ לעמוד בדרישות ההלכה בתחום זה גובה מחירים. אין להכחיש זאת, אולם מאידך אנו יודעים שתורתנו אמת והיא מוסיפה ברכה לחיינו גם בנקודות המאתגרות.  

חשוב לי להוסיף שהיחס החריף במקורות הקבלה והחסידות להוצאת זרע אינה משקפת את כל הגישות ביהדות. אני מסכימה עם דבריך שחריפות זו עשויה לגרום תחושות קשות, ובעיני יש להיזהר ולא להדגיש את האמירות החריפות הללו. לדעתי אמירות אלו הן הגורמות לאנטגוניזם שהזכרת. הן אמנם אולי מתאימות למי שבוחר לנהוג בחייו בהנהגות של "מידת החסידות", ישנם אנשים הבוחרים בדרך זו. אך למי שזוהי לא דרכו, אמירות חריפות אלו לא תואמות את שאר הנהגות חייו ואף עשויות להיות מזיקות. הדוגמא שאני נוהגת לתת לעניין הוא צומות. ישנם אנשים שבוחרים לצום בכל מיני תאריכים שנהגו חסידים לצום בהם. יום כיפור קטן, בה"ב (ימי שני וחמישי מסויימים, או בכלל…) ועוד מספר תאריכים. מי שבחר לצום בתאריכים אלו, מעוניין להוסיף לחייו הנהגות של פרישה מן החומריות – אולי ירצה גם כן להתייחס לדחף המיני בצורה דומה. 

לדעתי חשוב שכל אדם יבחן בעצמו האם בחירות אלו באות ממקום בריא והאם הן יוצרות חיים בריאים ומאוזנים. 

מקווה שעניתי על שאלותייך. אם תרצי להמשיך ולשוחח בעניין  – בשמחה.

 בברכה,

רחל וינשטיין

 

 

 

 

האם יש בעיה שאני אבשל בשר בחלב לצורך הלימודים?

אני גר בחו"ל ובאוניברסיטה אני צריך לבשל בשר עם חלב. האוכל הוא טרף כך שאינני מתכנן לאוכלו. האם מותר לבשל? ואם לא יש דרך שבה זה מותר? ואני מבין שגם יש בעיה עם היין, האם אפשר להקל?

 

תשובה

שלום לך,

אפתח במילות הערכה על כך שחשוב לך להתמודד עם האתגרים שהחיים בחו"ל מזמנים לך.

בשאלתך לא פירטת, האם הבישול הוא חלק מתכנית הלימודים באוניברסיטה, ואם כך, האם כל סטודנט נדרש לכך? ולאיזה צורך נדרש הבישול? האם אתה נדרש לבשל עבור יתר הסטודנטים לצורך אכילה?

גם בנוגע לשאלתך השניה, לא הבנתי למה התכוונת ב"בעיה שישנה עם היין" – בשתיה? בבישול? האם מדובר ביין של נכרים? סתם יינם, או יין שניסכו לעבודה זרה?

לפרטים עליהם שאלתי ישנן השלכות על התשובה, ולכן למרות המידע שחסר כדי לענות באופן מדוייק, אענה כמיטב יכולתי ולפי הבנתי, מתוך הדברים שכתבת.

לגבי איסור בשר בחלב, נאמר בתורה בשלושה מקומות: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג, יט; שמות לד, כו; דברים יד, כא), וחכמינו למדו מכך שלושה איסורים נפרדים: בישול, אכילה והנאה (חולין דף קטו ע"ב), כך גם נפסק להלכה (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט ה"א, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א). הלכה זו מקובלת על כל הפוסקים, ללא יוצא מן הכלל.

באופן כללי ניתן לומר, כי כל יתר איסורי המאכלות (כגון שרצים, בשר חזיר או טריפות) קלים יותר מאיסור בשר בחלב (ערוך השולחן יורה דעה סימן פז ס"ב-ג), ואין עליהם איסורי בישול והנאה[1], ולכן אף לבשלם ולהגישם לפני גויים לאכילה מותר (יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ו), אך בשר וחלב שהתבשלו ביחד (גם אם בשוגג) יש להשמידם (רמב"ם מאכלות אסורים פ"ט ה"א), והם אסורים בנתינה לגוי אפילו ללא תשלום, ואסורים אף בהאכלה של בעלי חיים (איסור והיתר הארוך שער כא סימן יב בשם הירושלמי).

במהותו של האיסור, התורה אסרה בישול של הבשר עם החלב בלבד, אך מדרבנן נאסר גם כל ערבוב בשר וחלב לשם אכילה (פסחים דף מד ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א, וסימן צא ס"ח). אולם בערבוב זה נאסרה רק האכילה ואין איסור על ההנאה, כדין כל איסורי האכילה מדרבנן (שולחן ערוך יורה דעה סימן קיז ס"א). גם בישול של עוף או חיה (צבי, אייל) בחלב, נאסר באכילה בלבד מדרבנן, מפני שהתורה אסרה רק בשר בהמות, ולכן מותר לבשלם וליהנות מהם (משנה חולין פ"ח מ"ד, רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט ה"ד, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א). גם בישול בשר בהמה טהורה (פרה, עז וכבשה) בחלב בהמה טמאה (וכן להיפך) אינו אסור מן התורה, ולכן מותר בבישול ובהנאה (רמב"ם פ"ט ה"ג, שולחן ערוך סימן פז ס"ג).

נסכם את הפעולות המותרות מן התורה, כאשר בכולן האכילה נאסרה מדרבנן, אך ההנאה מהן מותרת[2]:

א.ערבוב קר של בשר בהמה בחלב.[3]

ב.בישול עוף וחיה בחלב (מותר לרוב הפוסקים, ויש מחמירים).

ג.בישול בהמה טהורה בחלב טמאה ובהמה טמאה בחלב טהורה.

יוצא מכך, שאם במקרה שלך מדובר בבישול בשר של אחת הבהמות הטהורות בחלב מבהמה טהורה, הרי שמדובר באיסור מהתורה, ואין דרך להתירו, למעט במקרה של סכנת נפשות. אך אם בכל אופן יש צורך לבשל בשר בחלב (כמובן שלא לצורך אכילה של יהודי), תוכל לבשל על פי הפעולות שמניתי לעיל ובכך להימנע מאיסור.

אופן נוסף של בישול בשר בחלב, שיש לבחון מעבר למה שכבר התייחסתי אליו, הוא כאשר מדובר בבשר כשר המבושל בחלב בהמה טהורה, שנחלב לאחר שחיטה שלא לפי כללי ההלכה (טריפה), או שנחלב בסמוך למות הבהמה החולה (נבילה)[4] הדבר תלוי במחלוקת, ולרוב הפוסקים אסור מדרבנן.[5] ובזמן צורך גדול, ניתן להסתמך על המתירים.

מלשון השולחן ערוך (בס"ג) ניתן להבין שאין חילוק בין בהמה שחוטה כדין לבין בהמה מתה (בכל דרך שהיא, כולל שחיטת גוי): "אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן", אך הרמב"ם (ה"ו) פסק באופן שונה: "המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה … פטור ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב,[6] אבל המבשל בשר מתה או חֵלֶב וכיוצא בהן בחלב, לוקה על בשולו, ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב, שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבילה או איסור חֵלֶב.

מכל האמור לעיל ניתן לומר, שבישול בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כשאחד מהם אינו עומד בקריטריונים של שחיטה כשרה, לכתחילה אין דרך להתיר זאת, מכיוון שבישול בהמה טהורה בחלב נבלה או טריפה וכן להיפך, נאסר אף מדאוריתא לחלק מן הפוסקים, לכן יש להעדיף את מה שהותר מן התורה, כגון בישול עוף או חיה בחלב, או לבחור בבשר בהמה טמאה או בחלב טמא. ואם הדרישה היא לבשל איסור ממש, עצתי לך להיעזר בחבר גוי, אשר יבצע את הבישול, ולא להיכנס להיתרים דחוקים (אם כי, ההנאה מכך תיאסר עליך).

מעבר לקביעה ההלכתית ברצוני להעיר בסוף הדברים, שכפי שאמרנו, בשונה מיתר האיסורים, הבשר והחלב מותרים כל אחד בפני עצמו, ורק בישולם ביחד נאסר, זאת בדומה לאיסורי כלאיים ושעטנז,[11] המשלבים שלא כראוי את מידות הדין והחסד.[12] המקור לכך מתוך דברי הזוהר, שהביא הבית יוסף: דְּכָל מַאן דְּאָכִיל הַאי מֵיכְלָא דְּאִתְחַבָּר כַּחֲדָא. בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, אוֹ בִּסְעוּדָתָא חֲדָא. […] וְסִיַּעְתָּא מְסָאֲבָא מִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ, וְגָרִים לְאַתְעֲרָא דִּינִין בְּעָלְמָא, דִּינִין דְּלָא קַדִּישִׁין. [תרגום: שכל מי שאוכל מאכל ההוא של בשר ושל חלב בשעה אחת, או בסעודה אחת, שהם מתחברים יחד. והוא כמו שאוכל בשר בחלב ביחד. […] וגורם לעורר בעולם דינים שאינם קדושים] (זוהר שמות פרשת משפטים דף קכה ע"א-ב).[13]

אני מאחלת לך הצלחה בלימודים,

והמשך הקפדה על שמירת ההלכה בתוך אתגרי החיים

עידית

 

הרחבה:

בענין בשר נבלה וטריפה או חלב נבלה או טריפה, מקור הדברים במסכת חולין (קיג, ע"ב), שם מובאת דעת שמואל, הסבור שניתן להחיל על איסור איסור נוסף – איסור בישול בשר בחלב על גבי איסור אכילת נבלה. ואילו ר' אלעזר רבו, סבור שאין איסור חל על איסור (וכך ההלכה). מן הפסוק: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שנאמר בתורה שלוש פעמים, דרש שמואל שניתן לרבות מן המילה 'גדי' גם את בישול החֵלֶב, המתה (נבלה) והשליל (עֻבַּר) בחלב.[7] כידוע, בשר נבלה אסור כבר בפני עצמו, וכאן מוסיף שמואל, שיש בו גם איסור של בשר בחלב. ואילו מדברי הרמב"ם לעיל, המבשל בשר כשר בחלב מתה, פטור מן התורה מעונש על בישול בשר וחלב, ואילו האוכל בשר בהמה שמתה בחלב כשר לוקה על המעשה, משום אכילת הנבלה בלבד. מתוך איסור האכילה נלמד גם איסור הבישול בבשר נבלה, מבלי קשר לאיסור בשר בחלב. במקום אחר מבאר הרמב"ם, כי אין דרך שבה איסור חל על איסור, למעט בשלוש אפשרויות,[8] ולכן על אכילת נבלה בחלב אין ענישה כפולה, בדומה לאכילת בהמה טמאה בחלב, וכן אין בזה איסור הנאה, ככל נבלה.

ערוך השולחן (סימן פז סי"ב) מבאר את שיטת הרמב"ם בכך שההנאה נגזרת מן האכילה, ולכן במקום שאין איסור אכילה מחמת בשר וחלב, אין גם איסור הנאה מן התבשיל, שהרי זה איסור ייחודי לבשר בחלב. גם הדגול מרבבה (סימן פז ס"ג) מביא את הכלל שהביא הרמב"ם, שאין להוסיף איסור הנאה על נבלה.[9] בכל אופן, בנוגע לבישול בשר כשר בחלב מתה, כתבו מפרשי הרמב"ם (מגיד משנה, אור שמח ועוד), שאמנם המבשל פטור מעונש על עבירה מדאוריתא, אך הבישול אסור מדברי סופרים (מדרבנן). ואחרים אסרו זאת מדאוריתא, למשל הרמ"א (בסעיף ו): אבל חלב מתה, ומי חלב, אוסרים המאכל כמו חלב עצמה. ואפילו בבישול, יש לאסור לכתחלה.

מכיוון שמקובל על פוסקים רבים הכלל, שכל בשר בחלב שאסור מדרבנן ולא מדאוריתא, מותר בהנאה[10] (איסור והיתר הארוך שער ל סימן ה, רמ"א סעיף א, יד יהודה סימן פז ס"ק י, ערוה"ש ס"ח), ניתן להבין, שהאוסרים חלב מתה, חולקים על הכלל, או סבורים שהתערובת אסורה מן התורה.

בעניין היתר ההנאה פוסקים אחרים סבורים בניגוד לרמב"ם, שאין היתר הנאה בבשר נבלה שבושל בחלב (פרי מגדים יורה דעה פתיחה להלכות בשר בחלב, בן איש חי שנה שניה פרשת בהעלותך סעיף ה, כף החיים על יו"ד סימן פז סעיפים יט-כ, חיד"א מחזיק ברכה יורה דעה סימן פז ס"ק טו, שדי חמד חלק ה מערכת בשר וחלב אסיפת דינים סעיף יא), ולכן רבים אסרו שימוש בנרות חלב שהוסיפו להם חמאה.

קולא אחרת ישנה במשך זמן הבישול המחייב, ששיעורו הוא כמאכל בן דרוסאי – כשליש או מחצית מן הבישול הראוי לאכילת רוב בני האדם. פחות מכך אינו בגדר שיעור ללקות עליו, אך עדיין אסור מן התורה לעבור עליו.

 

[1] ישנם איסורי תורה נוספים (למשל חמץ בפסח, ערלה וכלאי הכרם), האסורים אף הם בהנאה, כגון במכירה לגוי, בהאכלת בעלי חיים או בהתרפאות באמצעות אכילתם. בנוגע להנאה ממסחר במזון לא כשר, נאמר במשנה שביעית פ"ז, מ"ג: שאין עושין סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בתרומות, ולא בנבלות, ולא בטרפות, ולא בשקצים, ולא ברמשים. ובמשנה הבאה מופיעה הסתיגות: צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאין, מותרים למכרן. כלומר, כאשר איסור כלשהו מגיע באקראי לידי האדם, מותר לו ליהנות ממנו, אך לא באופן קבוע, יזום ומכוון. וכך פסק גם השולחן ערוך יורה דעה סימן קיז ס"א: כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (או להלוות עליו) (ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) חוץ מן החֵלֶב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה, ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף דגים טמאים (וכן מי שנזדמנה לו נבילה וטריפה בביתו) מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך. וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה. ונחלקו הפוסקים האם מדובר באיסור מדאוריתא (תוספות, רא"ש, רמב"ם, חתם סופר), או מדרבנן (תרומת הדשן, רשב"א, ש"ך, נודע ביהודה) ומהם הטעמים לאיסור: שמא יבוא לאכלם בעצמו, או מפני מראית עין. וישנם איסורים, אשר אסורים אף בהאכלת בעלי חיים של הפקר, כגון חמץ בפסח (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמה ס"ג, וסימן תמח ס"ו).

[2] גם בהיתרים אלה, יש שאסרו מדרבנן משום מראית עין, או משום הדמיון לאיסור התורה, וכן מהחשש שאדם יהודי (ולאו דווקא המבשל), יאכל את התבשיל בטעות.

[3] גם  בישול בשר וחלב יחד שלא כדרך בישול, למשל בדרך של מליחה, עישון, כבישה, או תהליך כימי, לא נאסר מהתורה, אך נאסר מדרבנן (האגור הלכות איסור והיתר סימן אלף רנד, רמב"ם הלכה ו, שו"ע סימן פז ס"ו, ערוה"ש יורה דעה סימן פז ס"ד, ילקוט יוסף סימן פז ס"ו), ומכאן שגם מותר בהנאה.

[4] בשלושת הימים שקדמו למיתתה מן המחלה או הפציעה. ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן פא ס"ב.

[5] ולרבים אחרים מדובר באיסור מדאוריתא.

[6] הלכה זו מוסכמת על רוב הפוסקים, למשל תורת הבית הקצר בית ג שער ד, וכך כתב גם השולחן ערוך בסעיף ו: המבשל בשר בחלב מתה, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

[7] למעשה דורש שמואל שש דרשות מן המילה 'גדי', והוא ממעט את הדם, השיליה ובשר הטמאה.

[8] פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כריתות פרק ג משנה ד: שאלו האסורים הרבים הנקבצים בדבר אחד לא יתכן אלא באחד משלשה פנים או בכולם יחד, והם אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת.

[9] אמנם הוא מציין את דברי התוס' במסכת חולין קא ע"א, לפיהם משתמע, שאיסור הנאה אינו נקרא איסור מוסיף, אך מסכם: מכל מקום לא מצינו להתוספות בפירוש שיחלקו על דינו של הרמב"ם שהיכא שאינו אסור באכילה משום בשר בחלב אינו אסור בהנאה, ולכן הסומך על זה במקום הפסד לא יפסיד.

[10] ואחרים חולקים על הכלל, שעל הנאה לא גזרו רבנן, וסבורים שרבנן עשאום כשל תורה (ב"ח יורה דה סימן פז, ים של שלמה מסכת חולין פרק ח סימן ק, ערוה"ש ס"ט)

[11] אשר נאסרים הן במעשה הערבוב והן בתוצר שלו.

[12] ראה פירוש כלי יקר לשמות כג, יט. וכן כתב השל"ה בפרשת משפטים תורה אור: כי הבשר שהוא אדום הוא מצד כח הדין, והחלב [הלבן] מצד הרחמים.

[13] הרחבות רבות ניתן לקרוא בליקוטי הלכות יורה דעה, בהלכות בשר בחלב ובהלכות סימני בהמה וחיה טהורה. וראה בדברי הבן איש חי שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך, בהסברו על ההמתנה שבין אכילת בשר לאכילת חלב.

 

האם מותר לראות את האיברים המוצנעים בזמן קיום יחסים?

האם מותר לראות את איבר המין אחד של השני בקיום יחסים?

 

תשובה

תודה על שאלתך הכנה. תשובה זו נכתבה עבור זוגות אשכנזיים, כיוון שכך ציינת לנו (ראי הערה שלי בהרחבות על הבדלים בין העדות). 

אקדים ואומר שכמו בהרבה תחומים בהלכה יש מקום לאסור או להתיר בתוך המסגרת ההלכתית, והדבר תלוי בהשקפת עולם של הפוסק/ת ובערכים התורניים החשובים לו. אני מאמינה שהיום יש הרבה סיבות לנסות להקל בכל מה שקשור להתנהגות המינית של בני זוג נשואים, ושהיום (אולי בשונה משנים עברו) מקום הקדושה הוא במיניות זוגית הדדית, רחבה, ומשמחת. ועל כן מותר לראות את איבר המין אחד של השני בקיום יחסים, כל עוד שניכם חשים עם כך בנוח. אביא כמה מקורות לחיזוק עמדה זו, וגם אכלול בהרחבה מקורות שדנים על כך באופן יותר ארוך ונרחב.

אנחנו רואים מהגמרא חשיבות רבה בכך שבני הזוג יהיו ערומים בשעת תשמיש – יש דעה ש"קירוב בשר" זו הוא חובה מדאורייתא עבור הגבר, ואם גבר לא מוכן לקיים יחסים בעירום מכריחים אותו לגרש את אשתו ולשלם לה את הכתובה (ראי בהרחבות, גמ' כתובות דף מח ע"א). ה"יחד" של הזוג בעירום מהווה לא רק קירבה פיזית אלא גם פתח לקירבה נפשית, ועל פי דעה זו, לא רק שהוא מותר, אלא חובה.

אנחנו לא מוצאים שיח הלכתי לגבי הסתכלות של האשה באיבר המין של בעלה. כנראה הדבר מותר ואין על מה להאריך.

ומאידך, אנחנו כן מוצאים שיח יותר נרחב בנושא הסתכלות הגבר על איבר המין של אשתו (ראי בהרחבות גמ' נדרים דף כ ע"א). הדעות שמביעות איסור הסתכלות של גבר על איברי המין של אשתו בסופו של דבר לא רלוונטיות לשאלה שלך – במקרה אחד נאסר ההסתכלות על איברי המין של אשתו בזמן שהיא אסורה ("נדה"), ובמקרה השני מובאת דעתו של ר' יוחנן בן דהבאי שאוסר הסתכלות על איברי המין של האשה, אך בתוך הסוגייה שיטתו נידחית באופן מובהק.

השיטה ההלכתית המקובלת היא זו שמביא ר' יוחנן בשם החכמים, המתירה כל דבר שזוג נשוי רוצה לעשות ביחד. שיטה זו נפסקת להלכה ברמב"ם ואחריו ברמ"א (ראי הרחבות). ועל שיטה זו גם כותב ר' אליעזר ממיץ "ואין חסרון קדושה" (מובא בשיטה מקובצת לנדרים דף כ ע"ב). כל עוד הזוג פועל מתוך רצון משותף – או בלשון הרמב"ם "ברצון שניהם ובשמחתם" (הלכות דעות ה:ד) – כל דבר מותר להם.

לסיכום, מותר לבני זוג נשואים לראות את איברי המין אחד של השני בקיום יחסים.

בברכת "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז:ז),
הרבנית ג'ני רוזנפלד

 

הערה ביחס לפסיקה הספרדית: הסיבה שאני מציינת שפסק זו נכתב עבור אשכנזיים היא כיוון שבאורח חיים סימן רמ' המחבר פוסק כדברי ר' יוחנן בן דהבאי (כולל איסור הסתכלות של גבר על איבר המין של אשתו – שו"ע או"ח רמ:ד). פסק זה תמוה, וגם עומד בסתירה לדברי המחבר באבן העזר סי' כה, שם הוא משמיט את דברי ר' יוחנן בן דהבאי. יסוד החומרה הוא הראב"ד בבעלי הנפש שמחדש שרק חלק של שיטת ר' יוחנן בן דהבאי נדחית (כי זה משהו שרואים במפורש במעשה אצל רבי ואצל רב שהם פסקו נגדו). אבל לגבי שאר שלשת הדברים שאמר, הראב"ד מקבל את שיטתו ובעקבותיו גם אחרים. רבים עמדו על סתירה זו בשו"ע וניסו לתרצה, וכנראה יש ביסוס קבלי לדברי המחבר באורח חיים סי' רמ – ניתן לראות זאת באופן ברור מאוד בהצצה לנושאי כלים שם, כאשר כולם מצטטים טקסטים קבליים, בשונה מסימנים אחרים כאשר הנושאי כלים מביאים טקסטים יותר הלכתיים מובהקים לביסוס דברי המחבר. יש אמנם דרכים ליישב את תשובתי עם פסק המחבר, אך בגלל המורכבות אני כותבת מראש שתשובה זו מיועדת לאשכנזיים כפי שציינת על עצמך שאת אשכנזיה.

 

הרחבות:

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מח ע"א

תני רב יוסף: שארה – זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים, שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה – יוציא ונותן כתובה.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ ע"א

…רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני – במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב…

אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום…

א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט

אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, [ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה] ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות, ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.

אבן העזר הלכות אישות כה:ב, דברי הרמ"א

הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב).

 

לעוד הרחבה ונימוקים ניתן לעיין בספר "דבר סתר," חלק א', שו"ת קדושת אמת סימן ה' (הסתכלות באותו המקום עבור הגבר) וסימן ו' (עבור האשה), עמ' 32-38.

 

 

 

 

האם אפשר להקל בסירוק שיער בשבת כדי לא לזלזל בכבוד השבת?

 שלום,

הסבו את תשומת לבי לאחרונה על איסור סירוק שיער בשבת.
אני אמנם עם כיסוי ראש, אבל לשלוח בנות לבית הכנסת ללא סירוק השיער נראה לי כמו ללכת עם שמלה מלוכלכת. לא מכבד את הילדה/הנערה ואת השבת.
הבנתי שהמקור הוא מלאכת בורר. אך נראה לי ברור שכוונת המסתרקות היא לא להוציא שיערות מיותרות, אלא כדי להראות מכובדות יותר. האם יש מקום להקל?

 

תשובה

שלום רב לך

ראשית ישר כח גדול על השאלה- על הרצון להקפיד על הלכות שבת ויחד עם זה על הרצון לכבד את השבת ואת בנותיך!

אני מודה שברמה האישית גם אני מזדהה עם הקושי שלך כאישה (לפני תקופת כיסוי הראש) וכאמא לבנות אבל אנסה להסביר ואף להציע פתרון מעשי.

 הבעיה עם סירוק בשבת כפי שמופיע בשולחן ערוך (סימן שג סעיף כז) נובע מכך שסירוק תולש שערות ויש בתלישת שערות איסור תורה (מלאכת גוזז).

אמנם במקרה של סירוק בלבד, כפי שכתבת, לכאורה אין כוונה לתלישת השיער, ולכן נחלקו הפוסקים האם האיסור פה הוא מדאוריתא – כי יתכן ותלישת השערות מיטיבה את השיער ואז גם אם אין כוונה ישירה יש הנאה – או שאין איסור מדאוריתא ואיסור הסירוק הוא רק מדרבנן. בין כך ובין כך יש כאן איסור.

אמנם, רש"י על דברי הגמרא (מסכת שבת דף נ עמוד ב) מדגיש שהאיסור להסתרק הוא דווקא במסרק, שודאי תולש את השערות ("ודאי משיר"). מתוך כך הבינו הפוסקים שבמידה ואין שימוש במסרק כזה שודאי תולש את השערות- מותר להסתרק בשבת. וכך נפסק במשנה ברורה וכן אצל כל האחרונים שמותר להשתמש במברשת רכה שאינה תולשת שערות.

למעשה-

גם מי שבמהלך השבוע מברישה את השיער כל בוקר, בשבת תסדר את השיער עם מברשת רכה, שאיננה "פותחת קשרים" אלא רק מסדרת את השיע וכך, את גם שומרת על הלכות שבת וגם לא פוגמת בכבוד השבת.

בת שבע

  

מקורות לעיון והרחבה:

תלמוד בבלי מסכת נזיר דף מב עמוד א

מתני'. נזיר חופף ומפספס, אבל לא סורק.

גמ'. חופף ומפספס – מני? רבי שמעון היא, דאמר: דבר שאין מתכוין מותר, אבל לא סורק – אתאן לרבנן, רישא ר"ש וסיפא רבנן? אמר רבה: כולה ר"ש היא, כל הסורק – להסיר נימין מדולדלות מתכוין.

 

כסף משנה הלכות נזירות פרק ה:

כתב רבינו דאינו לוקה משום דאינו מתכוין להשיר וקיימא לן כרבי שמעון דבר שאין מתכוין מותר.

 

תלמוד בבלי מסכת שבת דף נ עמוד ב:

נזיר חופף ומפספס, אבל לא סורק.

 

רש"י מסכת שבת דף נ עמוד ב:

אבל לא סורק – במסרק, דודאי משיר.

 

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כז:

אסור לסרוק במסרק בשבת, ואפילו אותו שעושים משער חזיר, שאי אפשר שלא יעקרו שערות. אבל מותר לחוף ולפספס ביד.

 

משנה ברורה סימן שג:

(פז) שלא יעקרו שערות – ומכל מקום מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי [מותר] ובמסרק אסור אף בזה ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול [נראה כמעשה החול]:

 

שו"ת אור לציון חלק ב פרק מג – הלכות שונות בהלכות שבת:

ג. שאלה. האם מותר להסתרק בשבת במברשת רכה.

תשובה. מותר להסתרק בשבת במברשת רכה שאין בה חשש להשרת שערות, ואפילו אם אינו מייחד את המברשת לשבת.

 

ילקוט יוסף שבת ב סימן שג – דיני תכשיטי אשה:

יח. אסור מדרבנן להסתרק במסרק בשבת. אבל מותר להחליק את השער במברשת בגדים רכה, או ביד.

 

אורחות שבת פרק יז סעיף י:

וכן מותר לסדר שערו מעט במברשת שאין שערותיה קשות באופן שאין השערות נתלשות

 

שמירת שבת כהלכתה פרק יד, סעיף מד:

אסור לסרוק את השערות בשבת… טוב לייחד לשבת מברשת מיוחדת לתקן בה מעט את השיער ותהיה בעלת שערות רכות שאין בשימוש בה משום חשש לתלישת שערות אדם.

 

 

האם רצוי לא לגעת ספציפית בזמן מחזור?

יש לי חבר כבר תקופה די ארוכה ואנחנו משתדלים לשמור נגיעה אבל לא תמיד מצליחים. 
מבחינה טכנית, אני לא מבקשת אישור למעשה, אבל בהנחה ולא נצליח להמשיך לשמור נגיעה, האם רצוי לא לגעת ספציפית בזמן מחזור או משהו דומה?
 
תשובה
שלום לך
לגבי מגע בזמן הוסת לעומת מגע שלא בזמן הוסת באישה רווקה, אין הבחנה ביניהם כיוון שכל עוד אישה לא טבלה במקווה לאחר קבלת הוסת היא עדיין נחשבת אסורה (היא נידה). מכיוון שרווקות אינן טובלות הן תמיד בגדר אסורות משום נידה. כך שהמגע בזמן הוסת ושלא בזמן הוסת הוא אותו איסור. 
תוכלי לקרוא כאן בהרחבה על איסור המגע בזמן נידות וגם כאן על איסור מגע שלא בזמן נידות. 
 
כדי לחזק את ידיכם בהשתדלות שלכם לשמור נגיעה אני ממליצה לך לעיין בדבריה של הרבנית זיוית ברלינר באתר כאן
בברכה
רחל