האם יש בעיה שאני אבשל בשר בחלב לצורך הלימודים?

אני גר בחו"ל ובאוניברסיטה אני צריך לבשל בשר עם חלב. האוכל הוא טרף כך שאינני מתכנן לאוכלו. האם מותר לבשל? ואם לא יש דרך שבה זה מותר? ואני מבין שגם יש בעיה עם היין, האם אפשר להקל?

תשובה

שלום לך,

אפתח במילות הערכה על כך שחשוב לך להתמודד עם האתגרים שהחיים בחו"ל מזמנים לך.

בשאלתך לא פירטת, האם הבישול הוא חלק מתכנית הלימודים באוניברסיטה, ואם כך, האם כל סטודנט נדרש לכך? ולאיזה צורך נדרש הבישול? האם אתה נדרש לבשל עבור יתר הסטודנטים לצורך אכילה?

גם בנוגע לשאלתך השניה, לא הבנתי למה התכוונת ב"בעיה שישנה עם היין" – בשתיה? בבישול? האם מדובר ביין של נכרים? סתם יינם, או יין שניסכו לעבודה זרה?

לפרטים עליהם שאלתי ישנן השלכות על התשובה, ולכן למרות המידע שחסר כדי לענות באופן מדוייק, אענה כמיטב יכולתי ולפי הבנתי, מתוך הדברים שכתבת.

לגבי איסור בשר בחלב, נאמר בתורה בשלושה מקומות: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג, יט; שמות לד, כו; דברים יד, כא), וחכמינו למדו מכך שלושה איסורים נפרדים: בישול, אכילה והנאה (חולין דף קטו ע"ב), כך גם נפסק להלכה (רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט ה"א, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א). הלכה זו מקובלת על כל הפוסקים, ללא יוצא מן הכלל.

באופן כללי ניתן לומר, כי כל יתר איסורי המאכלות (כגון שרצים, בשר חזיר או טריפות) קלים יותר מאיסור בשר בחלב (ערוך השולחן יורה דעה סימן פז ס"ב-ג), ואין עליהם איסורי בישול והנאה[1], ולכן אף לבשלם ולהגישם לפני גויים לאכילה מותר (יביע אומר חלק ד יורה דעה סימן ו), אך בשר וחלב שהתבשלו ביחד (גם אם בשוגג) יש להשמידם (רמב"ם מאכלות אסורים פ"ט ה"א), והם אסורים בנתינה לגוי אפילו ללא תשלום, ואסורים אף בהאכלה של בעלי חיים (איסור והיתר הארוך שער כא סימן יב בשם הירושלמי).

במהותו של האיסור, התורה אסרה בישול של הבשר עם החלב בלבד, אך מדרבנן נאסר גם כל ערבוב בשר וחלב לשם אכילה (פסחים דף מד ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א, וסימן צא ס"ח). אולם בערבוב זה נאסרה רק האכילה ואין איסור על ההנאה, כדין כל איסורי האכילה מדרבנן (שולחן ערוך יורה דעה סימן קיז ס"א). גם בישול של עוף או חיה (צבי, אייל) בחלב, נאסר באכילה בלבד מדרבנן, מפני שהתורה אסרה רק בשר בהמות, ולכן מותר לבשלם וליהנות מהם (משנה חולין פ"ח מ"ד, רמב"ם מאכלות אסורות פ"ט ה"ד, שולחן ערוך יורה דעה סימן פז ס"א). גם בישול בשר בהמה טהורה (פרה, עז וכבשה) בחלב בהמה טמאה (וכן להיפך) אינו אסור מן התורה, ולכן מותר בבישול ובהנאה (רמב"ם פ"ט ה"ג, שולחן ערוך סימן פז ס"ג).

נסכם את הפעולות המותרות מן התורה, כאשר בכולן האכילה נאסרה מדרבנן, אך ההנאה מהן מותרת[2]:

א.ערבוב קר של בשר בהמה בחלב.[3]

ב.בישול עוף וחיה בחלב (מותר לרוב הפוסקים, ויש מחמירים).

ג.בישול בהמה טהורה בחלב טמאה ובהמה טמאה בחלב טהורה.

יוצא מכך, שאם במקרה שלך מדובר בבישול בשר של אחת הבהמות הטהורות בחלב מבהמה טהורה, הרי שמדובר באיסור מהתורה, ואין דרך להתירו, למעט במקרה של סכנת נפשות. אך אם בכל אופן יש צורך לבשל בשר בחלב (כמובן שלא לצורך אכילה של יהודי), תוכל לבשל על פי הפעולות שמניתי לעיל ובכך להימנע מאיסור.

אופן נוסף של בישול בשר בחלב, שיש לבחון מעבר למה שכבר התייחסתי אליו, הוא כאשר מדובר בבשר כשר המבושל בחלב בהמה טהורה, שנחלב לאחר שחיטה שלא לפי כללי ההלכה (טריפה), או שנחלב בסמוך למות הבהמה החולה (נבילה)[4] הדבר תלוי במחלוקת, ולרוב הפוסקים אסור מדרבנן.[5] ובזמן צורך גדול, ניתן להסתמך על המתירים.

מלשון השולחן ערוך (בס"ג) ניתן להבין שאין חילוק בין בהמה שחוטה כדין לבין בהמה מתה (בכל דרך שהיא, כולל שחיטת גוי): "אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן", אך הרמב"ם (ה"ו) פסק באופן שונה: "המבשל בשר במי חלב או בחלב מתה … פטור ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב,[6] אבל המבשל בשר מתה או חֵלֶב וכיוצא בהן בחלב, לוקה על בשולו, ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב, שאין איסור בשר בחלב חל על איסור נבילה או איסור חֵלֶב.

מכל האמור לעיל ניתן לומר, שבישול בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, כשאחד מהם אינו עומד בקריטריונים של שחיטה כשרה, לכתחילה אין דרך להתיר זאת, מכיוון שבישול בהמה טהורה בחלב נבלה או טריפה וכן להיפך, נאסר אף מדאוריתא לחלק מן הפוסקים, לכן יש להעדיף את מה שהותר מן התורה, כגון בישול עוף או חיה בחלב, או לבחור בבשר בהמה טמאה או בחלב טמא. ואם הדרישה היא לבשל איסור ממש, עצתי לך להיעזר בחבר גוי, אשר יבצע את הבישול, ולא להיכנס להיתרים דחוקים (אם כי, ההנאה מכך תיאסר עליך).

מעבר לקביעה ההלכתית ברצוני להעיר בסוף הדברים, שכפי שאמרנו, בשונה מיתר האיסורים, הבשר והחלב מותרים כל אחד בפני עצמו, ורק בישולם ביחד נאסר, זאת בדומה לאיסורי כלאיים ושעטנז,[11] המשלבים שלא כראוי את מידות הדין והחסד.[12] המקור לכך מתוך דברי הזוהר, שהביא הבית יוסף: דְּכָל מַאן דְּאָכִיל הַאי מֵיכְלָא דְּאִתְחַבָּר כַּחֲדָא. בְּשַׁעֲתָא חֲדָא, אוֹ בִּסְעוּדָתָא חֲדָא. […] וְסִיַּעְתָּא מְסָאֲבָא מִתְקָרְבִין בַּהֲדֵיהּ, וְגָרִים לְאַתְעֲרָא דִּינִין בְּעָלְמָא, דִּינִין דְּלָא קַדִּישִׁין. [תרגום: שכל מי שאוכל מאכל ההוא של בשר ושל חלב בשעה אחת, או בסעודה אחת, שהם מתחברים יחד. והוא כמו שאוכל בשר בחלב ביחד. […] וגורם לעורר בעולם דינים שאינם קדושים] (זוהר שמות פרשת משפטים דף קכה ע"א-ב).[13]

אני מאחלת לך הצלחה בלימודים,

והמשך הקפדה על שמירת ההלכה בתוך אתגרי החיים

עידית

הרחבה:

בענין בשר נבלה וטריפה או חלב נבלה או טריפה, מקור הדברים במסכת חולין (קיג, ע"ב), שם מובאת דעת שמואל, הסבור שניתן להחיל על איסור איסור נוסף – איסור בישול בשר בחלב על גבי איסור אכילת נבלה. ואילו ר' אלעזר רבו, סבור שאין איסור חל על איסור (וכך ההלכה). מן הפסוק: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ, שנאמר בתורה שלוש פעמים, דרש שמואל שניתן לרבות מן המילה 'גדי' גם את בישול החֵלֶב, המתה (נבלה) והשליל (עֻבַּר) בחלב.[7] כידוע, בשר נבלה אסור כבר בפני עצמו, וכאן מוסיף שמואל, שיש בו גם איסור של בשר בחלב. ואילו מדברי הרמב"ם לעיל, המבשל בשר כשר בחלב מתה, פטור מן התורה מעונש על בישול בשר וחלב, ואילו האוכל בשר בהמה שמתה בחלב כשר לוקה על המעשה, משום אכילת הנבלה בלבד. מתוך איסור האכילה נלמד גם איסור הבישול בבשר נבלה, מבלי קשר לאיסור בשר בחלב. במקום אחר מבאר הרמב"ם, כי אין דרך שבה איסור חל על איסור, למעט בשלוש אפשרויות,[8] ולכן על אכילת נבלה בחלב אין ענישה כפולה, בדומה לאכילת בהמה טמאה בחלב, וכן אין בזה איסור הנאה, ככל נבלה.

ערוך השולחן (סימן פז סי"ב) מבאר את שיטת הרמב"ם בכך שההנאה נגזרת מן האכילה, ולכן במקום שאין איסור אכילה מחמת בשר וחלב, אין גם איסור הנאה מן התבשיל, שהרי זה איסור ייחודי לבשר בחלב. גם הדגול מרבבה (סימן פז ס"ג) מביא את הכלל שהביא הרמב"ם, שאין להוסיף איסור הנאה על נבלה.[9] בכל אופן, בנוגע לבישול בשר כשר בחלב מתה, כתבו מפרשי הרמב"ם (מגיד משנה, אור שמח ועוד), שאמנם המבשל פטור מעונש על עבירה מדאוריתא, אך הבישול אסור מדברי סופרים (מדרבנן). ואחרים אסרו זאת מדאוריתא, למשל הרמ"א (בסעיף ו): אבל חלב מתה, ומי חלב, אוסרים המאכל כמו חלב עצמה. ואפילו בבישול, יש לאסור לכתחלה.

מכיוון שמקובל על פוסקים רבים הכלל, שכל בשר בחלב שאסור מדרבנן ולא מדאוריתא, מותר בהנאה[10] (איסור והיתר הארוך שער ל סימן ה, רמ"א סעיף א, יד יהודה סימן פז ס"ק י, ערוה"ש ס"ח), ניתן להבין, שהאוסרים חלב מתה, חולקים על הכלל, או סבורים שהתערובת אסורה מן התורה.

בעניין היתר ההנאה פוסקים אחרים סבורים בניגוד לרמב"ם, שאין היתר הנאה בבשר נבלה שבושל בחלב (פרי מגדים יורה דעה פתיחה להלכות בשר בחלב, בן איש חי שנה שניה פרשת בהעלותך סעיף ה, כף החיים על יו"ד סימן פז סעיפים יט-כ, חיד"א מחזיק ברכה יורה דעה סימן פז ס"ק טו, שדי חמד חלק ה מערכת בשר וחלב אסיפת דינים סעיף יא), ולכן רבים אסרו שימוש בנרות חלב שהוסיפו להם חמאה.

קולא אחרת ישנה במשך זמן הבישול המחייב, ששיעורו הוא כמאכל בן דרוסאי – כשליש או מחצית מן הבישול הראוי לאכילת רוב בני האדם. פחות מכך אינו בגדר שיעור ללקות עליו, אך עדיין אסור מן התורה לעבור עליו.

[1] ישנם איסורי תורה נוספים (למשל חמץ בפסח, ערלה וכלאי הכרם), האסורים אף הם בהנאה, כגון במכירה לגוי, בהאכלת בעלי חיים או בהתרפאות באמצעות אכילתם. בנוגע להנאה ממסחר במזון לא כשר, נאמר במשנה שביעית פ"ז, מ"ג: שאין עושין סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות, ולא בתרומות, ולא בנבלות, ולא בטרפות, ולא בשקצים, ולא ברמשים. ובמשנה הבאה מופיעה הסתיגות: צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מינים טמאין, מותרים למכרן. כלומר, כאשר איסור כלשהו מגיע באקראי לידי האדם, מותר לו ליהנות ממנו, אך לא באופן קבוע, יזום ומכוון. וכך פסק גם השולחן ערוך יורה דעה סימן קיז ס"א: כל דבר שאסור מן התורה אף על פי שמותר בהנאה אם הוא דבר המיוחד למאכל אסור לעשות בו סחורה (או להלוות עליו) (ואפילו לקנותו להאכילו לפועליו עובדי כוכבים אסור) חוץ מן החֵלֶב שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה, ואם נזדמנו לצייד חיה ועוף דגים טמאים (וכן מי שנזדמנה לו נבילה וטריפה בביתו) מותר למכרם ובלבד שלא יתכוין לכך. וכל דבר שאין איסורו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה. ונחלקו הפוסקים האם מדובר באיסור מדאוריתא (תוספות, רא"ש, רמב"ם, חתם סופר), או מדרבנן (תרומת הדשן, רשב"א, ש"ך, נודע ביהודה) ומהם הטעמים לאיסור: שמא יבוא לאכלם בעצמו, או מפני מראית עין. וישנם איסורים, אשר אסורים אף בהאכלת בעלי חיים של הפקר, כגון חמץ בפסח (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמה ס"ג, וסימן תמח ס"ו).

[2] גם בהיתרים אלה, יש שאסרו מדרבנן משום מראית עין, או משום הדמיון לאיסור התורה, וכן מהחשש שאדם יהודי (ולאו דווקא המבשל), יאכל את התבשיל בטעות.

[3] גם  בישול בשר וחלב יחד שלא כדרך בישול, למשל בדרך של מליחה, עישון, כבישה, או תהליך כימי, לא נאסר מהתורה, אך נאסר מדרבנן (האגור הלכות איסור והיתר סימן אלף רנד, רמב"ם הלכה ו, שו"ע סימן פז ס"ו, ערוה"ש יורה דעה סימן פז ס"ד, ילקוט יוסף סימן פז ס"ו), ומכאן שגם מותר בהנאה.

[4] בשלושת הימים שקדמו למיתתה מן המחלה או הפציעה. ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן פא ס"ב.

[5] ולרבים אחרים מדובר באיסור מדאוריתא.

[6] הלכה זו מוסכמת על רוב הפוסקים, למשל תורת הבית הקצר בית ג שער ד, וכך כתב גם השולחן ערוך בסעיף ו: המבשל בשר בחלב מתה, פטור, ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב.

[7] למעשה דורש שמואל שש דרשות מן המילה 'גדי', והוא ממעט את הדם, השיליה ובשר הטמאה.

[8] פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כריתות פרק ג משנה ד: שאלו האסורים הרבים הנקבצים בדבר אחד לא יתכן אלא באחד משלשה פנים או בכולם יחד, והם אסור מוסיף ואסור כולל ואסור בת אחת.

[9] אמנם הוא מציין את דברי התוס' במסכת חולין קא ע"א, לפיהם משתמע, שאיסור הנאה אינו נקרא איסור מוסיף, אך מסכם: מכל מקום לא מצינו להתוספות בפירוש שיחלקו על דינו של הרמב"ם שהיכא שאינו אסור באכילה משום בשר בחלב אינו אסור בהנאה, ולכן הסומך על זה במקום הפסד לא יפסיד.

[10] ואחרים חולקים על הכלל, שעל הנאה לא גזרו רבנן, וסבורים שרבנן עשאום כשל תורה (ב"ח יורה דה סימן פז, ים של שלמה מסכת חולין פרק ח סימן ק, ערוה"ש ס"ט)

[11] אשר נאסרים הן במעשה הערבוב והן בתוצר שלו.

[12] ראה פירוש כלי יקר לשמות כג, יט. וכן כתב השל"ה בפרשת משפטים תורה אור: כי הבשר שהוא אדום הוא מצד כח הדין, והחלב [הלבן] מצד הרחמים.

[13] הרחבות רבות ניתן לקרוא בליקוטי הלכות יורה דעה, בהלכות בשר בחלב ובהלכות סימני בהמה וחיה טהורה. וראה בדברי הבן איש חי שנה שניה בהקדמה לפרשת בהעלותך, בהסברו על ההמתנה שבין אכילת בשר לאכילת חלב.