האם מגע לא מיני יהיה מותר לי ולחבר שלי אם אני אטבול במקווה?
היי
אני ובן זוגי ביחד כשנתיים תמיד שמרנו על גבולות הנגיעה ועכשיו נהיה קשה יותר. מכיוון שבן זוגי איננו דתי קשה לו כל העניין אבל הוא מכבד, אך בכל הנוגע לנגיעה שהיא לא מינית הוא לא מוכן לוותר ואני מבינה אותו וקשה לי לדרוש את זה ממנו, השאלה אם אנחנו בכיוון של חתונה אם יש עניין להקל במגע לא מיני כמו החזקת ידיים וחיבוק אם נעשתה טבילה במקווה לאחר קבלת המחזור.
תשובה
שלום לך יקרה,
אני שמחה שאת פונה אלינו. אני שומעת את הקושי שלך ובעיקר של בן הזוג שלך שמביא אותך לחשוב על פתרונות אפשריים כדי להקל על הקושי של חוסר מגע כלשהו ביניכם. אני מקווה שאצליח לעשות לך סדר ולהסביר היטב את הנושא כך שיתיישב על ליבך. אפתח בפריסת האיסורים של קיום יחסי אישות (בזמן נידה ושלא בזמן נידה) ובעקבותיהם אפרוס את הסייגים הנגזרים מכך על המגע. בהמשך אתייחס לגזירה האוסרת טבילת רווקות ולסיום דברים מלב אל לב על מהות ההרחקה שבין גברים ונשים שיש ביניהם קשר קרוב.
איסור קיום יחסים ומגע בין פנויה ופנוי
האיסור על מגע בין גבר ואישה שאינם נשואים וכן של בני זוג כשהם אסורים זה לזו נקבע כסייג (גדר) לקיום יחסים אסורים ביניהם. במקרה של אישה נידה, האיסור לקיים יחסים עם גבר, בין אם הם נשואים ובין אם אינם נשואים, הוא איסור כרת: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה… וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם". (ויקרא כ, יח). כיום כל הנשים הרווקות הן נידות, לאור התקנה בה נדון בהמשך. התורה עצמה קבעה סייג לאיסור זה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ". לפי הרמב"ם "לא תקרב" הינו איסור דאורייתא של מגע אינטימי שיש בו הנאה כגון חיבוק ונישוק, ואילו לפי הרמב"ן זהו איסור מדרבנן. ישנה מחלוקת בהבנת הרמב"ם ביחס למגע שאינו אינטימי – האם לדעתו גם הוא אסור מן התורה (בית יוסף יורה דעה קצ"ה) או לא (ש"ך שם ס"ק כ). מעבר למגע אינטימי, חז"ל הוסיפו סייגים נוספים על איש ואישה אסורים כדי למנוע כל אפשרות של עבירה חמורה על איסור כרת כגון מגע בכלל, העברת חפצים מיד ליד ועוד.
לעומת איסור קיום יחסי אישות כאשר האישה נידה, קיום יחסים ע"י גבר ואישה שאינם נשואים וכאשר האישה אינה נידה (למשל שטבלה לאחר הוסת כפי שאת מציעה) הינו אסור אך ברמת חומרה פחותה. הרמב"ם (ספר המצוות לאו שנה) לומד את האיסור מן הפסוק "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כג, יח) וכך כותב: "שהזהירנו שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קדושין". לפי רבינו יונה (שערי תשובה שער ג, צה) האיסור מן התורה מתייחס למי שייחד לעצמו אישה קבועה לקיום יחסים – "המייחד לו פנויה לזנות", כלומר קיום יחסים באופן מתמשך שלא במסגרת נישואין, ואילו קיום יחסים חד פעמי מזדמן הוא איסור דרבנן. לפי הראב"ד הפסוק מלמד על איסור לקיים יחסים עם אישה שעובדת במקצוע הזנות ולא מתייחס לקיום יחסים בין פנוי ופנויה. אוסיף על כך שמעבר לדיון באיסור המדובר, יש גם דעה המובאת בריב"ש שמי שמקיים יחסים מחוץ למסגרת הנישואין עובר בביטול מצוות עשה של קיום יחסים רק בתוך הנישואין, הנלמד מן הפסוק…. "כי יקח איש אשה ובעלה" (דברים כד,א) – "אמרה תורה כשירצה לבעול יבעול בקדושין" (ריב"ש תכה).
מכל האמור לעיל יוצא שרמת האיסור בקיום יחסים כאשר האישה אינה נידה פחות חמורה (כרת לעומת איסור דאורייתא או דרבנן) נגזור שגם המגע שאסור בין הגבר והאישה כסייג מקיום יחסים הינו ברמת איסור פחות חמורה.
מעבר לאיסור הפורמלי והקל יותר, מוסיפים הפוסקים שבכל זאת יש להישמר מן המגע אפילו כשהאישה אינה נידה וכאשר מדובר במגע שאינו מיני.
בעל שו"ת חוות יאיר (סימן קפב) מתייחס לפנוי ופנויה ששיקרו לרשויות שהם נשואים כדי שיוכלו לעבור את הגבול והם שואלים אם מותר להם להתנשק כדי להוכיח שהם בני זוג. הוא אוסר על כך למרות שאין במעשה קריבה כלל. כך הוא כותב:
לא ינשקנה כי מכל מקום לא יצא מקריבת ערוה אף כי אין נדה היא הוי כמו אשת איש בקריבה של גילוי עריות ואף על פי שאין כאן קריבה של חיבה דאסרה תורה מכל מקום מכוער הדבר מאד ותחלתה פשיעה.
המאירי (בית הבחירה עבודה זרה יז עמ' א) גם מלמד שאמנם האיסור מן התורה הוא למקרה של סייג מגילוי עריות, אך למרות זאת יש להישמר מכל סוג של קירבה, כמו שיש לנזיר להתרחק מאד מהכרם:
אף על פי שבאיסור קריבה פרשה תורה לא תקרבו לגלות ערוה שהדבר מוכיח על קריבה שלא בכונת גלוי ערוה שמותרת, מכל מקום צריך אדם להזהר על כל קריבה שבעולם, לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב:
טבילה לרווקה
שאלת על האפשרות של מגע לאחר טבילה ולכן אתייחס גם לעצם עניין הטבילה. ראינו לעיל שהאיסור של קיום יחסים של פנויים כשהאישה טהורה הוא חמור פחות מקיום יחסים כאשר האישה נידה. בעקבות כך התעורר בדור האחרון שוב דיון שעלה בעבר האם נשים רווקות המקיימות יחסי אישות יכולות ואף צריכות לטבול כדי להימנע מאיסור כרת. שאלה זו כלל אינה קלה ועלתה לדיון בימי הביניים – מצד אחד כאמור כך יימנע איסור כרת, מצד שני זהו פתח לאפשר ואולי אף להרבות יחסים אסורים בין פנויים ופנויות וניצול אפשרי של גזרת הטבילה. הריב"ש (לעיל) נשאל בתקופה זו מדוע אינו מתקן תקנה שכל הרווקות צריכות לטבול כדי לא להיכשל באיסור כרת. הריב"ש מכריע שיש להשאיר את האיסור החמור יותר על כנו, ולהעדיף את ההרתעה מעבירה חמורה על פני פתיחת אופציה של ריבוי איסורים קלים יותר: "ומה שלפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים. אין כאן מקום תמה שהרי כיון שהפנויה אסורה כמו שכתבתי אדרבה אם היתה טובלת היה בה מכשול שהיו מקילין באסורה כיון שאין אסורה אלא מדרבנן".
עד כאן הסקירה ההלכתית. ראינו שמגע כשהאישה טהורה הוא איסור ברמה נמוכה יותר ממצב שהאישה טהורה אך ראינו שגם במקרה זה יש בכך בעייתיות. כמו כן ראינו שלא תיקנו לרווקות לטבול כדי להרחיק את האנשים והנשים מן העבירה.
בצד המהותי של טבילת רווקה, מעבר לפן ההלכתי ראוי להבין מהם החסרונות של הטבילה לפני הנישואין. הטבילה במקווה היא מעשה משמעותי שמעביר את האישה מסטטוס "אסורה" לסטטוס "מותרת". את לא דיברת על טבילה למען קיום יחסים אך יתכן במעשה הטבילה ושינוי הסטטוס השפעה פסיכולוגית על האישה. המעמד של "מותרת" פותח פתאום אפשרות שאולי לפניכן לא העלית על דעתך, ברגע שאישה מותרת, אז המחסום של איסור כרת כבר אינו עומד בפניך וקיום יחסים מחוץ לנישואין נהיה "נגיש" יותר. הטבילה פותחת את הדלת אל "הצעד הבא" שעבורו נועדה הטבילה לנשים בימינו, והוא האינטימיות הזוגית שהיתה אסורה קודם לכן. (בעבר הטבילה היתה גם לצורך אכילת קודשים ועליה להר הבית אך כיום טבילה מטרתה כמעט תמיד להתיר את הזוג בקיום יחסים).
הטבילה היא רגע משמעותי ורצוי לשמור עליה למסגרת הנישואין ולמימוש הפוטנציאל הזוגי שהיא טומנת בחובה.
במובן מסויים השאלה שלך דומה לשאלה שעמדה בפני הריב"ש, האם כדאי להורות לטבול כדי שהזוגות יעברו על איסורים קלים יותר ולא ייכשלו באיסור חמור יותר. אמנם לא שאלת על קיום יחסים אלא רק על מגע, אך הרעיון כאן דומה ועלייך להכריע על פי המקורות הפרוסים לפנייך. האם להקל בהלכה במקום של איסור "קל" אך לקחת בכך גם סיכון לאיסור חמור או לשמור על ההלכה בדקדוקיה.
בכל מקרה אציין שבמקרה של טבילה חשוב ללמוד מראש את כל הדינים שבספירת ימי הטומאה, שבעת הנקיים והלכות טבילה כדי לעשות זאת באופן הנכון על פי ההלכה.
אין אפוטרופוס לעריות
עכשיו בואי נדבר לגופו של עניין, על המשמעות שמאחורי "שמירת נגיעה" דווקא במסגרת של קשר זוגי.
אני שומעת מתוך השאלה שלך ששמירת ההלכה חשובה לך אחרת לא היית פונה לשאול אותנו. אני גם שומעת מכך שאת מבינה ורוצה להימנע מקיום יחסים לפני הנישואין. דווקא משום כך ההימנעות ממגע כל כך חשובה. כבר רבים וגדולים (לאו דווקא דתיים או יהודים) כתבו על הכח של המגע, על ההשפעה של החיבוק ומה שאלו יכולים לעורר בנו פיזיולוגית ורגשית. למגע יש כח עצום וכאשר הוא קיים בין זוג שיש ביניהם קשר נפשי הכח של המגע חזק אף יותר. כל נגיעה קלה יש בה משמעות והיא מחזקת את הקשר. גם מגע שהוא על פניו סתמי ולא מיני יש בו משמעות עמוקה ומעוררת רגשית ופיזית. אין כוונתי לומר שכל מגע אוטומטית מעורר מינית ומוביל לקיום יחסים, אלא שיש בו כח מחבר בין בני הזוג ובחלק מהזמנים גם מעורר מינית, גם אם אין בהמשכו אינטראקציה מינית. ואכן, בני זוג שיש ביניהם קשר מועדים יותר לכך שמגע יוביל גם לקשר מיני, דווקא בגלל הקירבה והמשמעות העמוקה של המגע שלהם, ולכן צריכים יותר לקחת לתשומת ליבם את הגדרות שקבעה ההלכה.
חז"ל לימדו אותנו משפט מפורסם ועמוק – "אין אפוטרופוס לעריות" (שפירושו שאין שמירה שיש בה כדי לערוב ולהבטיח מפני איסורי עריות) – הכלל הזה אומר שלמרות שלא כולם נופלים, לכל אחד יש את הפוטנציאל ליפול בתחום היחסים, "ואל תאמן עצמך עד יום מותך" (פרקי אבות ב, ד). המשיכה שבין נשים וגברים היא דבר מאד חזק וטבעי שטבע בנו הקב"ה, וגם האנשים הכי חזקים יכולים ליפול באבחה של רגע. כמו שידוע על שלמה המלך החכם מכל אדם שהרשה לעצמו לעבור על איסור תורה להרבות נשים כיוון שאמר "ארבה ולא אסור [מדרכה של תורה]" (סנהדרין כא,ב), הרי אני צדיק! וסופו של הסיפור ידוע – שאפילו הוא נכשל. לאתר משיבת נפש מגיעות לא מעט שאלות של נשים (וגם גברים) השואלים מה עליהם לעשות לאחר שנפלו למקום שלא רצו להגיע אליו, שלא האמינו שיגיעו לשם. כיצד אפשר לקום חזרה מקיום יחסים שלא במסגרת הנישואין.
מתוך המקום הזה אני רוצה לחזק אותך שההלכות באות להגן עלינו ולעזור לנו במקומות הקשים ולכן רצוי לשקול ברצינות את הרצון לוותר על הסייגים.
הקמת בית כאשר אחד מבני הזוג דתי והשני לא
בשולי הדברים אני רוצה להתייחס לזוגיות ה"מעורבת" שלך עם בן זוגך. קשר טוב ומשמעותי אינו דבר של מה בכך; כאשר אדם מוצא את אשר מחפש ליבו אין שמחה גדולה מזו. בזוגיות תמיד יש צורך שכל אחד יתאים את עצמו אל השני ויתפשר כדי לקיים את הזוגיות, ומצד שני ימצא איך לשמור על הזהות האישית שלו ולתת מקום לערכים שהוא מאמין בהם. בזוגיות מעורבת התנועה הזאת מאתגרת יותר ודורשת יותר חשיבה ושיח. כיצד ניתן להקים בית שאחד שומר תורה ומצוות והאם יידרש לוותר על מה שחשוב לו בעוד השני מכבד זאת אך זה גם לא בא על חשבון הערכים שלו? כל זוגיות עומדת במבחן בנקודות בהן יש התנגשות ערכים, ובזוגיות המעורבת נקודות אלו יכולות להיות יותר אקוטיות. יתכן שכרגע אתם נמצאים בדיוק בנקודת מבחן שכזו, שבו התורה והמצוות שאת מאמינה בהן וחשוב לך לקיים מתנגשות עם הערכים של בן זוגך. זו הזדמנות טובה לברר את הפערים שביניכם בתחום הזה דרך "המבחן" של נושא המגע ולראות האם את מתפשרת על ההלכה, או מחליטה שאת לא מוותרת על מה שחשוב לך, ואם כך – בן זוגך יצטרך לחשוב איך הוא מרגיש עם הויתור שהוא עושה למען הקשר והאם הוא מוכן לכך. הנושא שווה דיון ביניכם לא רק ברמת איך נסתדר עם המגע, אלא גם ברמה מעמיקה יותר של איך תתמודדו עם השוני במערכות הערכים שלכם.
אני רוצה לאחל לך זוגיות טובה ובונה, שבה תצליחי לשמור על תורה ומצוות ויחד עם זאת לתת מקום לבן זוגך. את מוזמנת תמיד להמשיך ולפנות אלינו בשאלות נוספות ונשמח להיות כאן בשבילך. באשר לנושא המגע, אני מקווה שהדברים שכתבתי ידברו אליך ותוכלי לקבל אותם ולמצוא את הדרך לחיות בטוב ובשלום עם דרישות ההלכה שלא תמיד קלות לנו.
בברכה,
רחל
להרחבה על המקורות לאיסור נגיעה ומגע במצבים שונים אפשר לקרוא בהרחבה של תשובה באתר כאן.