למה אומרים שהוצאת זרע לבטלה זה חטא כל כך חמור?

היי שלום, יש לי שאלה בנוגע לנושא שלא מדובר בו כל כך וזה הוצאת זרע. מההבנה שלי בנושא, הטעם לאיסור הוא כביכול השחתה של כוח חיים. אני מבינה את זה ובכל זאת זה לא מתיישב לי עם התפיסה הבריאה של המיניות ביהדות. במיוחד עקב העובדה שלנשים אין איסור דומה (למרות שמבחינה פיזיולוגית לא מתבצעת השחתה של כוח חיים אצל נשים). כואב לי שמשווים דבר מאוד טבעי ונפוץ לרצח, ודברים דומים, וכואב לי שזה יוצר המון אנטיגוניזם בקרב הבנים בחברה הדתית, (ודיי בצדק בעיני).

אשמח אם תוכלו לתת מענה לשאלה שלי, זה נושא שמאוד מכביד עליי ואני מאוד מקווה שזה מצליח להתיישב איכשהו עם התפיסה היהודית.

תשובה

שלום יקרה,

אשתדל לענות מתוך תפיסתי את גישת היהדות למיניות מתוך היכרותי עם המקורות.

ישנם מקורות רבים שבהם ניכר שחז"ל ראו במיניות כח עוצמתי וחיובי. למשל במסכת ברכות (דף ס"ב עמוד א') רב כהנא אומר על מיניות "תורה היא וללמוד אני צריך", ובמסכת יומא (דף ס"ט עמוד ב) מסופר שכאשר רצו חכמים לבטל את יצר המיניות הבינו שהדבר לא אפשרי כי בעקבות כך לא היו ביצים. היעדר הביצים כמובן אינו בעיה טכנית בלבד של "מה נאכל לארוחת בוקר", אלא ביטוי וסמל לפוריות ולהמשכיות. האמירה שללא היצר המיני אין ביצים היא האמירה שללא יצר העריות אין המשכיות. 

אפשר להמשיך את הרעיון ולטעון שאין זו המשכיות פיזית בלבד אלא שפוריות פיזית מסמלת גם יצירתיות, התפתחות. בכח המיניות יש מצד אחד פוטנציאל מאד גדול של יצירה בקדושה, ומצד שני אתגרים וסכנות. לפי תפיסת היהדות, מיניות במסגרת הנישואין, כאשר בני הזוג מותרים זה לזו, יוצרת חיבור אינטימי שהוא נפלא וקדוש. חיבור מיני בהקשרים אחרים הוא שלילי ואסור. 

בעניין הוצאת זרע אפשר לומר דברים דומים. ישנם מצבים שבהם הוצאת זרע תהיה שלילית ואחרים שבהם היא תהיה ניטרלית או אפילו חיובית. לכן חשוב לחלק בין מעשה הוצאת זרע במצבים שונים. שונה היא הוצאת זרע באופן מכוון ללא הקשר אינטימי זוגי, לבין הוצאת זרע ללא כוונה, לבין הוצאת זרע תוך כדי אינטימיות זוגית. 

הביקורת המופיעה בחז"ל על הוצאת זרע לבטלה מתייחסת בעיקר להוצאת זרע מכוונת ללא הקשר אינטימי זוגי. הוצאת זרע שמטרתה הנאה ופורקן יצרים בלבד נתפסת כשלילית מפני שבזרע יש פוטנציאל חיים, הוצאת זרע ללא קשר לבניית קשר או לקיום זרע נתפסת כבזבוז וביזוי כח זה הן ברמה הפיזית והן ברמה הזוגית. לעומת זאת פליטת זרע באופן ספונטני ללא כוונה אינה נתפסת באותה חומרה. חז"ל ראו ערך בניסיון להימנע ממצבים שיביאו לפליטת זרע ספונטנית אך יחד עם זאת המושג "אונס", כלומר מעשה שנעשה ללא שום כוונה, מאד נוכח בהלכה. האדם אינו אחראי למה שקרה לו ללא שום כוונה.

לגבי פליטת זרע תוך כדי קשר אינטימי, ברור שבכל חיבור מיני ישנה יציאת זרע. על כך אין שום ביקורת. כמובן שלא כל אחד מתאי הזרע הרבים יביאו לחיים חדשים, וכנראה שהגדרת הוצאת זרע לבטלה אינה תלויה רק בשאלה האם הזרע יקלט ויביא לחיים חדשים. מעבר לכך, גם אם יש תוך כדי קשר אינטימי פליטה מחוץ לגוף האישה, לפי חלק מן הפוסקים דבר זה אינו בעייתי בכלל מפני שהכל נעשה במסגרת החיבור בין בני הזוג. (שו"ת אגרות משה אה"ע ח"א כ"ג)

האיסור על הוצאת זרע לבטלה הוא אכן קשה ומאתגר. חיים ללא אפשרות מותרת לפורקן מיני אינם קלים, והמאמץ לעמוד בדרישות ההלכה בתחום זה גובה מחירים. אין להכחיש זאת, אולם מאידך אנו יודעים שתורתנו אמת והיא מוסיפה ברכה לחיינו גם בנקודות המאתגרות.  

חשוב לי להוסיף שהיחס החריף במקורות הקבלה והחסידות להוצאת זרע אינה משקפת את כל הגישות ביהדות. אני מסכימה עם דבריך שחריפות זו עשויה לגרום תחושות קשות, ובעיני יש להיזהר ולא להדגיש את האמירות החריפות הללו. לדעתי אמירות אלו הן הגורמות לאנטגוניזם שהזכרת. הן אמנם אולי מתאימות למי שבוחר לנהוג בחייו בהנהגות של "מידת החסידות", ישנם אנשים הבוחרים בדרך זו. אך למי שזוהי לא דרכו, אמירות חריפות אלו לא תואמות את שאר הנהגות חייו ואף עשויות להיות מזיקות. הדוגמא שאני נוהגת לתת לעניין הוא צומות. ישנם אנשים שבוחרים לצום בכל מיני תאריכים שנהגו חסידים לצום בהם. יום כיפור קטן, בה"ב (ימי שני וחמישי מסויימים, או בכלל…) ועוד מספר תאריכים. מי שבחר לצום בתאריכים אלו, מעוניין להוסיף לחייו הנהגות של פרישה מן החומריות – אולי ירצה גם כן להתייחס לדחף המיני בצורה דומה. 

לדעתי חשוב שכל אדם יבחן בעצמו האם בחירות אלו באות ממקום בריא והאם הן יוצרות חיים בריאים ומאוזנים. 

מקווה שעניתי על שאלותייך. אם תרצי להמשיך ולשוחח בעניין  – בשמחה.

 בברכה,

רחל וינשטיין