היי יש לי שאלה בנוגע לכיבוד הורים. חשוב לי מאד לכבד את אמא שלי אבל אני מתקשה הרבה מאד פעמים להבין איפה הגבול, יוצא הרבה מצבים שאמא שלי יכולה לצעוק עליי ולדבר אליי לא יפה היא לא עושה זאת בכוונה ואני משתדלת לא לכעוס עליה בגלל זה אבל הרבה מאד פעמים קשה לי, אני מעמידה אותה במקום ומציבה לה גבולות אני מרגישה שרק ככה אוכל לכבד אותה באמת. רציתי לשאול אם זה עדיין בגדר כיבוד הורים
תשובה
שלום לך,
שאלתך חשובה כל כך וניכרת כוונתך הטובה וגם מחשבה עמוקה. אשרייך שחשוב לך לכבד את אימך.
בשלושה מקומות התורה מצווה אותנו בכבוד הורינו ובמוראם:
1. שמות כח יב: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
2. ויקרא יט ג :אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
3. דברים ה טז: כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
שלושה דברים בולטים בפסוקים:
האחד, השימוש בפעלים לכבד ולירוא.
השני, הקדמת האם לאב בעניין היראה והאחרון ציון שכר המצווה – אריכות ימים בעולם הזה.
לענייננו בשאלתך, נתמקד בהבנה מה כוללים הכבוד והיראה.
הרמב"ם בהלכות ממרים ו, ג) מגדיר מורא וכבוד כך:
"אי זהו מורא ואי זהו כבוד?
מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו ..
אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו."
ההנחיה ההלכתית נשמעת על פניה קפדנית ומלאת פרטים, אולם בהתבוננות מעמיקה עולה שיש כאן תיאור של התנהגות מינימום. מצד הכיבוד יש לדאוג לרווחתם הפיזית המינימלית של ההורים, ומצד היראה יש לעשות מעשים המראים שאנו מבינים את ההיררכיה שבין הורים וילדים ולא לזלזל בהם.
במסכת קידושין הדנה באריכות במצות כיבוד הורים כולל סיפורים והמחשות, ישנה ברייתא נהדרת (קידושין ל ע"ב) המוסיפה לנו ממד נוסף ביחסי הורים ילדים:
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ.
בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְכִבְּדוּנִי.
מכיוון שהורינו מביאים אותנו לעולם הם הופכים בכך שותפים לקב"ה. עלינו להיות אסירי תודה ולהוקיר אותם בכל מצב וזמן מכוח הכרת הטוב כלפיהם ומתוך כך גם הכרת כבוד גם כלפי הקב"ה.
עם זאת, יש לשים לב גם למה שלא כתוב בהלכות כיבוד הורים. אדם לא חייב לחשוב בדיוק כמו הוריו, להבין את העולם כמותם, ולהיות העתק מוחלט שלהם. גם על ההורים חלה חובה לכבד את ילדיהם מעצם היותם ברואים בצלם אלוקים. אם הורים כופים על ילדיהם להיות שכפול של עצמם, תוצר כזה של חינוך מייתר את הערך הסגולי של הילדים שהם בני אדם בפני עצמם עם נשמה ותפקיד בעולם. מותר אפילו לחלוק על ההורים כל עוד זה נאמר בצורה מנומסת ומכבדת. אין שום חובה הלכתית שתסכימי עם החינוך של הורייך ובבוא הזמן בע"ה תוכלי לחנך את ילדיך כפי הבנתך. עצמאותך הינה גם היא מתוקף היותך נבראת בצלם אלוקים עם הנשמה המיוחדת והייחודית שאת ותפקידך האישי בעולם.
ועדיין, הייתי ממליצה לך בחום, לחשוב לעצמך מהם הדברים היפים והטובים שאת לומדת מאימך. אני מאמינה שכאשר תדעי לציין לעצמך את הטוב שקיבלת ולמדת מאמא, זה יעזור לך להסתכל על המצב בעין חומלת יותר. ועוד, שווה לנסות לשוחח עם אמא. להסביר לה את מקומך ולשתף אותה בנחת, במה שמציק לך.
ובכלל, שיח פתוח וכן הוא בסיס לחיים של שלום בתוך משפחה, בין ילדים להורים ובע"ה גם אחר כך בבית שתבני את.
נשמע שאת יודעת לזהות היכן המילים של אמא עוברות גבול מבחינתך. מאחר שאין זה מקומך לחנך את אמא מה שנותר לעשות, וזה הרבה, הוא לשנות את הגישה שלך כלפי התנהגותה. לפרשנות שלך את התנהגותה יש מקום רב עבור הרוגע שלך בחייך.
כיבוד הורים הוא מהמצוות המאתגרות ביותר שיש, ולא תמיד פשוט לקיימה. עליה נאמר בתלמוד הירושלמי שהיא מצווה 'חמורה שבחמורות' (פאה, פ"א, מ"א). אכן מצות כיבוד הורים יכולה לקחת אותנו עד קצה גבול יכולת הסבלנות שלנו או ההכלה שלנו. אני מאמינה שהתורה יודעת זאת ולכן שכרה של המצווה, הרבה מאד (אריכות ימים), אולם חז"ל בחכמתם ידעו, שאם לא תוגבל המצווה לפרמטרים מדידים יכולה להתרחש עריצות או תלות או סתם הימנעות לכתחילה מכיבוד הורים.
מדברייך עולה שלצד ההבנה בחשיבות של מצוה כיבוד אם, את מבינה את החשיבות של דאגה להווייתך הפרטית ואפילו הייתי אומרת, שלומך הרגשי. כמו בהרבה נושאים בעבודת ה' ובחיים בכלל, המקומות המאתגרים אותנו יכולים לחשוף כוחות בעצמנו שלא ידענו שיש לנו.
יחד עם זאת, אם קיום המצווה גורם לך נזק רגשי או ממוני אין לך חובה לשלם מחיר זה ועליך להגן על עצמך תחילה. יש לזכור שהמצווה כוללת דאגה לרווחת ההורים ולא לפגוע בכבודם בכל מצב, אך אין מצווה להוסיף על כך אם זה מזיק לך. במצבים מסויימים עדיף להתרחק אם את חוששת שללא כך תפגעי בכבוד אמך, וכך מסופר על רב אסי במסכת קידושין שעלה לארץ כדי להתרחק מאמו שדעתה השתבשה (קידושין לא,ב). במקרה כזה יש לוודא ששלומו הפיזי של ההורה מטופל ולא ייפגע כשהילד מתרחק (שו"ע יו"ד רמ,י).
ומאחר שכמו שראינו לעיל, שלושה שותפים לו לאדם, תמיד כדאי לשתף את הקב"ה בצר לך, התפללי , שינחה אותך בדרך הנכונה, ילמד אותך מהן הגבולות הנכונים לך ואיך לנתב את מערכת היחסים כך שלא תגיעי לכדי פגיעה באמא חלילה או פגיעה במסלול חייך.
מאחלת לך מכל הלב,
שנה טובה ומתוקה
ושלום ורעות,
יפית
