האם מותר לחיילת דתיה להישבע בטקס ההשבעה של צה"ל?
אני עומדת לפני טקס ההשבעה לצה"ל – האם מותר לי לומר "אני נשבעת" כפי הנוסח של ההשבעה, או שעלי לשנות ולהגיד "אני מצהירה", כפי שידוע לי שעושים ועושות חיילים וחיילות דתיים? ומה היא סיבת השינוי?
תשובה
אקדים בהקדמה קצרה על עניין השבועה:
הדיבר השלישי (שמות כ) הוא: "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.
ובספר דברים (י, כ) כתוב: אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.
לכאורה סתירה: מצד אחד – אזהרה חמורה ואיסור להישבע אפילו באמת, אם אין בכך צורך, אם זה לשווא.
ומאידך – "בשמו תשבע".
ואם כך – האם מותר או אסור או אולי חובה להישבע?
במדרש תנחומא (במדבר ל"ט בעניין נדרים):
…אמר להם הקב"ה לישראל: הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן, (=אל תרבו לנדור) שכל הפורץ בהן סופו למעול בשבועות (=לא לקיים את שבועותיו) והמועל בשבועות – כופר בקב"ה ואין לו מחילה לעולם, שנאמר (שמות כ') "כי לא ינקה ה' את אשר ישא שמו לשוא"!
(אבל), כתוב אחר אומר (ירמיהו ג'): "ונשבעת, חי ה', באמת משפט ובצדקה";
אמר להם הקב"ה לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להישבע בשמי אפילו באמת, אין אתם רשאים להישבע בשמי אלא אם יש בכם כל המידות האלה, שנאמר: "את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק"; ושתהיו כאותם שלושה שנקראו יראי א-לוהים, ואלו הן: אברהם, איוב ויוסף.
אברהם דכתיב (בראשית כ"ב) "כי עתה ידעתי כי ירא א-לוהים אתה";
איוב דכתיב (איוב א') "תם וישר וירא א-לוהים";
יוסף דכתיב (בראשית מ"ב) "את הא-לוהים אני ירא" ;
"ואותו תעבוד" – אם אתה מפנה עצמך לתורה ולמצוות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר "ואותו תעבוד"… אם יש בך כל המידות האלה – אתה רשאי להישבע, ואם לאו – אין אתה רשאי!!
לפי דרשת חז"ל אין אנו ראויים כלל להישבע.
וכעת – לטקס של צה"ל: שבועה או הצהרה?:
בטקס לא מזכירים את שם ה', ולכן אין זאת שבועה ממש.
ועם זאת – נבין מה משמעותה של שבועת האמונים לצה"ל?
שבועת האמונים לצה"ל היא, כפי שחז"ל קוראים לה, שבועת ביטוי – החלטה של אדם להישבע על התחייבות עתידית (או, במקרים אחרים, על אימות פעולה שכבר נעשתה). השם "ביטוי" נגזר מהפסוק "או נפש כי תישבע לבטא בשפתיים להרע או להיטיב, לכל אשר יבטא האדם בשבועה" (ויקרא, ה', ד').
משמעות כל שבועה היא: כשם שה' קיים לעולם ולעולמי עולמים, כך דברי יהיו קיימים ונכונים!
על כן, בנוסף לנאמר במדרש לעיל, שאין אנו ראויים להישבע בשמו, אין זה פשוט להישבע גם ללא אזכור שם ה', כי אם לא נממש את התחייבותנו באופן מדויק ומושלם, תהיה בכך פגיעה בכבוד ה'.
לכן עדיף להסתפק בהצהרה, שתוכנה הוא הכרזה ברורה שאנחנו נאמנים לחלוטין לעם ישראל ולארץ ישראל, אבל בלי לערב בהכרזה זו את שם ה'.
ועוד אוסיף – זכינו לחיות במדינת ישראל. דורות אבותינו רק חלמו על אפשרות של עם החי בארצו. החיים מתוך חירות בארץ מטילים עלינו אחריות גדולה מאד לשלומה ולבטחונה של המדינה – ואשריך ואשרי כל המשרתים והמשרתות אתך שזכיתם לקיים מצווה גדולה זו.
ועוד אחריות מוטלת על כתפיך כאשה צעירה דתיה – אשר בשרתך בצבא את מקיימת ממש קידוש שמו של ה' בעולם, בהקפדה על מצוותיו, על עמידתך מול הקב"ה ביחד עם מילוי כל חובותיך כחיילת במדינת ישראל.
אני מאחלת לך ולכל חבריך וחברותיך שתזכו לקיים בנאמנות את כל חובותיכם לעם, למדינה ולצה"ל כפי שהצהרתם, ותהיה עליכם ברכת ה':
"יברכך ה' וישמרך"
רחל