שימוש בספריי למניעת התקרחות בשבת

שלום רב, האם יש בעיה להשתמש בתרסיס נגד התקרחות בשבת?

השימוש בו דורש ריסוס על הקרקפת ועיסוי האזור עד לספיגה (אך מדובר בנוזל ולא במשחה שצריך למרוח). כמו כן, צריך לעשות זאת פעמיים ביום. אני לא יודע אם טיפול בהתקרחות יכול להיחשב צורך רפואי, אבל ההתקרחות מאוד מפריעה לי והפסקת הטיפול בכל שבוע מחדש תייתר את כל העניין…

 אציין כי ככל שידוע לי, האמצעים האחרים העומדים לרשותי על מנת לטפל בהתקרחות הם ניתוח להשתלת שיער (ואני פחות מעוניין בניתוח או בטיסה ובכל שאר הדברים הכרוכים בכך) או שימוש בכדורים (ומעבר לכך שגם נטילת כדורים בשבת לא נשמעת לי כמו פתרון טוב יותר, באותם כדורים קיים פוטנציאל לפגיעה בפוריות, וגם בזה אני פחות מעוניין…)

 

תשובה

שלום רב ותודה רבה על שאלתך.

 על פניו נראה לי שאין בעיה להשתמש בתרסיס בשבת ואנסה לפרט.

 1. איסור מריחה בשבת:

מלאכת "ממחק" היא אחת מל"ט מלאכות שבת, ומהותה להחליק את העור המופשט מהבהמה.

מבואר בגמרא כי הממרח משחה על גבי רטיה חייב משום ממחק. (שבת עה עמוד ב) גם המשנה (בפרק כ"ב מ"ג) מבארת שאסור למרוח שעוה לסתום נקב שבחבית, משום מלאכת ממחק.

מצד שני מפורש שמותר לסוך שמן על העור בשבת (למשל משנה שבת פרק יד משנה ד) . הגמרא מביאה את שיטת רב שאסור למרוח גם שמן עב.

להלכה נפסק  שכל מה שנחשב נוזלי ונספג בתוך העור אין בו בעיית ממחק ומותר למרוח אותו על גוף האדם.[1]

 כמו שכתבת בשאלתך- הספריי שלך הוא נוזלי ולכן אין בעיה של מריחה הנלמדת ממלאכת ממחק.

 

2. רפואה בשבת:

ישנה גזירת חכמים בגמרא שאסור לעשות בשבת פעולות ריפוי. כמו שפסק הרמב"ם:

אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סממנין.  (רמב"ם הלכות שבת פרק כא)

מקורה של  הגזירה הוא בחשש שלצורך הכנת תרופות אדם ישחוק סממנים- כלומר יבצע מלאכה אסורה של כתישת צמחים. חכמים הרחיבו את הגזירה לכל רפואה שהיא (שיש לה תחליף בתרופות), ולא רק לנטילת תרופות.  אמנם הגזירה הזאת מוגבלת ובמקרים רבים הקלו חכמים אף ליטול תרופה.

נראה שבמקרה שלך- ספריי נגד התקרחות, אין דין רפואה בכלל:

יש כאן שימוש של בריאים כדי למנוע מצב  של ספק "חולי". כרגע אתה בריא.

נראה שאפשר להשוות לתכשירים נוזליים למניעה כגון תרסיס הגנה מפני השמש או חומר הרחקת יתושים. במקרה כזה בעל השש"כ[2] פסק להקל.

 

(ניתן להוסיף שגם לפוסקים שיחששו שאולי יש פה דין רפואה בשבת- חכמים התירו לקחת תרופות במקרה שיש צורך בנטילת התרופה במשך ימים רצופים.[3] לפי התיאור שלך הטיפול הוא מתמשך ובכל מקרה יש להקל).

 

לסיכום, נראה כי אתה יכול להמשיך ולהשתמש בתכשיר הנוזלי גם בשבת.

 כל טוב

בת שבע סמט

האם מותר להזמין קרובי משפחה לשמוע את בתי שרה סולו?

הבת שלי תחגוג בע"ה בת מצווה בעוד כחודשיים. תכננו בע"ה בת מצווה רק בנוכחות נשים באוירה מתאימה. אני בעלת תשובה וכשהזמנתי את אחיותיי הן לא הבינו את הקונספט להגיע ללא הבעלים וללא המשפחה…

לאחר מכן אחת האחיות אמרה שבעלה יבוא לשבת עם בעלי ואז נוצרה הבעיה האם גם הוא יוכל לשמוע את הבת שלי שרה סולו? ואם כן אז חשבנו שזה יהיה נפלא שכל הבעלים יוכלו להגיע…כמובן שנדאג בע"ה מבחינת הריקודים שהבנים לא יהיו באזור של הבנות ושהן יהיו באזור נפרד.

שואלת רק לגבי הזמן בו הבת שלי שרה סולו:

* האם זה בסדר שהבעלים של אחיותיי, האבא והאחים יהיו נוכחים?

** פרטתי את כל ההקדמה כדי להבהיר את המורכבות…קשה לאחיותיי להבין את הדרישה לבוא רק הן ולכן השינוי בהרכב האורחים והצורך לשאול …כי אם מלכתחילה היינו יודעים שגם הבעלים יבואו אז לא היינו מתכננים שהבת תשיר…אבל היא כבר התכוננה ומקווים שיש היתר בגלל שהם משפחה.

 

תשובה

שלום לך,

את שואלת שאלה מלאת אהבה ואכפתיות – אהבה לבתך החוגגת את כניסתה למצוות, אהבה למשפחתך שמתכנסת לשמחה הזו למרות ההבדלים ביניכם, ואהבה להלכה שחשוב לכם להקפיד עליה באירוע. ישר כוח על החשיבה לקראת החגיגה והמאמץ לאפשר לכולם לשמוח עם הבת.

את שואלת האם מותר לכם להזמין את הגברים במשפחה לשמוע את בתך שרה.

ראשית, נציין שהאיסור הבסיסי בעניין שירת נשים הוא האיסור להקשיב לאישה שרה, והוא חל על הגברים. בכל מקרה אין על הנערה איסור לשיר, השאלה רק האם מותר לגברים לשמוע. אמנם, מכיוון שיש איסור על הגבר לשמוע, מקובל שחלק מהנהגות הצניעות וההתחשבות במרחב הוא שנשים ישירו רק במרחב נפרד – אולם בסופו של דבר, האחריות היא על הגבר שבוחר אם להאזין ולא על האישה ששרה.  

יש שני צירים לתשובה – 

הציר הראשון הוא מה היקף דין "קול באישה ערווה", והאם השירה של בת המצוה היא אסורה בשמיעה.

הציר השני, במידה והשירה הזו אסורה על גברים בשמיעה, כיצד זה משליך עליכם בתור המזמינים לאירוע.

לפני שנפרט את השקולים ההלכתיים, נקדים ונאמר את המסקנה הסופית לגבי שאלתך:

לדעת רוב הפוסקים, אסור לגברים להאזין לשירת בתך, אולם יש גם דעה מקילה שתתיר זאת אם השירה היא בעלת אופי תמים. לפי הדעות האוסרות, יש איסור דרבנן גם בעצם ההזמנה של גברים לאירוע. גם לגבי איסור זה, ישנם מתירים. לאור הרגישות המשפחתית, תוכלו לשקול ולהחליט מה לעשות: האם לבקש מהם לא להגיע לחלק זה של האירוע, או לבחור לשתוק בעניין ולתת להם להחליט איך לנהוג, או לסמוך על המקלים ולהזמין אותם.

בשאלתך כתבת "מקווים שיש היתר בגלל שהם משפחה". 

הקרבה המשפחתית אינה משנה את ההלכה במקרה זה, כי רמת הקירבה של גיסים ודודים אינה קרובה דיה כדי להתיר הלכות בתחום הצניעות.

 

כעת נפרט את השיקולים השונים.

א. ציר ראשון: על איזה קול נשי חל הכלל של "קול באישה ערוה"?

על נושא זה רבו המחלוקות. דין "קול באישה ערוה" הוזכר בגמרא שלוש פעמים, פעם אחת בהקשר לסתם דיבור, פעם אחת בהקשר לזמר ופעם אחת שיש לגביה פרשנויות שונות (ראי בהרחבה).  המפרשים עסקו רבות בשאלה מהם הגבולות בין דיבור סתמי ויומיומי, אותו לא אסרו, לבין שירה. בעת אמירת קריאת שמע (ויש שהרחיבו זאת לכל לימוד תורה), המחייבת כוונה והימנעות מהסחות דעת, כל שמיעת קול שדומה לשירה ("בנעימה") או שיש בו "קירוב הדעת" אסורה. בשאר הזמן, יש פוסקים שהרחיבו את האיסור יותר ויש שצמצמו, כאשר הסיבות להחמיר לרוב הן כאשר מדובר באישה שאסור לגבר להיות בקרבה איתה וכאשר אופי השירה הוא כזה שפחות רגיל בו ולכן מושך את הדעת יותר. 

בימינו, שגרת החיים מעורבת יותר וחלק מהדברים שנחשבו פריצת גבולות בעבר הפכו לנורמטיביים. מצב זה יכול להשפיע על ההלכה, כי בתחומי הצניעות יש משמעות למרכיב של "רגילות" – מה שנחשב רגיל אינו גורם לבעיית חוסר צניעות, בגבולות מסויימים. יש פוסקים מעטים שהקלו עד כדי ההגדרה שדין "קול באישה ערווה" אוסר דווקא האזנה מכוונת לשירה שסגנונה בלתי צנוע ומעורר מבחינה מינית, ושירה תמימה ונייטרלית לא נאסרה. דעה זו מביאה לקושי בהגדרות כי קיים מרחב ביניים שקשה להכריע בו, כיוון שהגבולות פעמים רבות מטושטשים והשוני הסובייקטיבי גדול. 

במקרה שלכם, מצד אחד מדובר בנערה צעירה ששרה באירוע משפחתי, וניתן להניח שסגנון השירה יהיה תמים וילדותי ולא מיני או פתייני. כמו כן סביר להניח שעבור הגברים שמבקשים להגיע, שמיעת נערה שרה מצד שני, קיים המאפיין של קירוב דעת, כי השומעים מכירים ומחבבים את הנערה, והאזנה לה היא מכוונת ולא מקרית. כך שיש גם סיבה להתיר וגם סיבה לאסור. רוב הפוסקים מגדירים שכל האזנה לשירת אישה היא אסורה; אולם מוסכם כי הדין הוא מדרבנן, ולכן תקף בו הכלל "בשל חכמים הלך אחר המקל", ויש גמישות הלכתית להכריע בסיטואציות שונות לפי צרכי השואלים (ראי הרחבה). 

לסיכום: לפי רוב הדעות המקובלות בפוסקים יש בעיה של "קול באישה ערוה" בכך שהגברים יאזינו לשירתה של בתך באירוע, אולם יש גם פוסקים מעטים שיתירו לשמוע אותה בגלל האופי התמים של השירה. בשאלה לפי איזו מהגישות לנהוג ניתן לקחת בחשבון גם שיקולים משפחתיים ורגשיים לפי הצורך.

 

ב. ציר שני: לפי הדעות שאסור לגבר להאזין לשירת בתכם, כיצד עליכם לנהוג?

כאמור, אם יש כאן איסור הוא חל על הגבר המאזין לשירה ולא על האישה השרה. לכן, ודאי שלכתחילה נהגתם נכון בהחלטה לא להזמין את הגברים לאירוע. כעת השאלה היא מה לעשות כאשר הם רוצים להגיע למרות זאת.

השאלה ההלכתית במצב זה היא האם מותר לך להזמין אדם למצב בו הוא יעבור על איסור, ואת תעברי על "לפני עיוור לא תתן מכשול" או תהיי כ"מסייע לדבר עבירה".

בשאלה זו יש כמה שיקולים שישפיעו על התשובה – האם מדובר בעבירה שלא תתרחש אם לא תזמיני את האדם? מה יהיה המחיר המשפחתי והרגשי אם תימנעי מההזמנה? האם יש אפשרות אחרת לפתור את הבעיה?

האיסור מהתורה "לפני עיוור לא תתן מכשול" קיים כאשר בלי הפעולה שלך אותו אדם לא יוכל לבצע את העבירה (כפי שמגדירה הגמרא במסכת עבודה זרה דף ו' עמ' ב' "תרי עברי דנהרא", כך הבינו רוב הפוסקים). אם מדובר בעבירה שתתבצע כך או כך על ידי אותו האדם ("חד עברי נהרא"), מי שמביא אותו לעשות את העבירה מוגדר כ"מסייע לדבר עבירה" שזהו איסור דרבנן (ראי בהרחבה).  

לפי חלק מדעות האחרונים ופוסקי זמננו, אין איסור של "מסייע לדבר עבירה" כלפי מי שבכל מקרה חוטא באופן קבוע ונחשב מבחינה הלכתית כ"מומר". כפי הנראה הגברים הלא-דתיים מהמשפחה שלכם אינם נמנעים משמיעת קול זמר נשים ויתכן שחוטאים בכך באופן קבוע, אבל עבירה זו אינה מגדירה את העובר אותה כ"מומר" – תואר השמור לחטאים חמורים יותר. לכן, יש חשש שקיים איסור מדרבנן להזמין אותם לשמוע את בתך – איסור "מסייע לדבר עבירה".

מצד שני, העבירה עצמה – "קול באישה ערווה" – היא מדרבנן ולא מדאורייתא, ולכן יש כאן "תרי דרבנן" וזוהי קטגוריה הלכתית בה מקילים אם יש בכך צורך משמעותי.

לכן, במצב בו הלחץ המשפחתי הוא גדול, ניתן לצרף את העובדה שהאיסור להזמין הוא מדרבנן עם העמדה לפיה שירתה של הבת אולי אינה בגדר זמר שאסור בשמיעה, וספק אם יש כאן בכלל עבירה.

 

לאור הניתוח ההלכתי, ניתן לקבוע כי לפניכם עומדות מספר אפשרויות – 

דרך הפעולה הטובה ביותר היא להסביר למשפחה את חשיבות המרחב הנשי בעיניכם בבת מצוה של בתכם ולהציב עובדה שמדובר באירוע לנשים בלבד. אולי יהיה להם קל יותר לקבל זאת אם תוסיפו עוד חלק לבת מצוה בו כולם מוזמנים להשתתף, בזמן אחר או בהמשך ישיר לאותו אירוע. אפשר אפילו ליצור מבנה בו בחלק הראשון של האירוע הגברים מוזמנים לשהות במקום סמוך, ולאחר סיום החלק בו בת המצוה שרה הם מוזמנים להצטרף לשמוח איתכם.

אפשרות נוספת היא לשנות את האירוע כך שהנערה לא תשיר סולו אלא יחד עם מישהי – כמובן, מתוך שיח איתה ורק אם להבנתכם זו אפשרות טובה עבורה. כך שירתה לא תוגדר כ"קול באישה ערוה", תוכלו להזמין את כולם ולפתור את המורכבות המשפחתית.

ניתן גם לנקוט בדרך ביניים – לא להזמין את הגברים במפורש אך גם לא להתנגד במפורש להגעתם, אלא להשאיר בידם את השיקול אם להגיע. בכך אינכם עוברים על איסור, כי לא הזמנתם אותם והם בחרו מעצמם לבוא. 

כפי שראינו, ישנה גם אפשרות לסמוך על הדעות המקלות ביותר ולהזמין את הגברים להגיע, בהסתמך הן על כך שהשירה היא תמימה ולפי המקלים לא נאסר לשמוע אותה והן על כך שגם לפי דעת הרוב שאוסרת, האיסור הוא מדרבנן והאיסור להזמין אותם אף הוא מדרבנן. 

במקרה כזה טוב תעשי אם תזמיני אותם עם כוונה שיגיעו לחלק האירוע שבו הבת לא שרה, אפילו אם את יודעת שהם יגיעו להכל. כך את לא מזמינה אותם ישירות לעבור על איסור (ראי בסוף ההרחבה). אם אתם מרגישים שלאפשרויות האחרות יהיה מחיר גבוה מדי מבחינת בת המצוה ומבחינתכם כמשפחה – ניתן לבחור בדרך זו בשל הצורך הגדול והמורכבות הספציפית.

ההחלטה בין האפשרויות בידכם מתוך היכרותכם עם בני משפחתכם, עם בתכם ועם ההשלכות של כל בחירה.

בכל מקרה ובכל אפשרות שתבחרו, חשוב להסביר לבת המצוה את השיקולים שלכם וכך היא תרוויח גם לימוד תורה וגם דוגמא להתנהלות משפחתית שלוקחת בחשבון הן את ההלכה והן את הרגישויות האנושיות. כמו כן, תהיה אשר תהיה ההחלטה הסופית, חשוב לזכור לא להכניס לאירוע רגשות שליליים או כעסים בעקבות התהליך. הכניסה של בתכם למצוות בשמחה ובאהבה היא המוקד.

שתזכו תמיד לנחת ושמחה יחד עם בתכם וכל המשפחה, מתוך הרבה אהבת תורה ויראת שמיים!

מזל טוב

שלומית

 

הרחבה:

א. מקורות האיסור בגמרא

דין קול באישה ערוה מופיע בגמרא בשלושה מקומות:

  1. אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה (ברכות כד.) 

כאן לא ברור על איזה קול מדובר ובאיזה מצב. בפסקה זו בגמרא מפורטים איסורים שונים הקשורים לצניעות, יתכן שההקשר הוא זמן קריאת שמע ויתכן שמדובר באיסורים כלליים התקפים כל הזמן.

  1. נשדר ליה מר שלמא לילתא – א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה (קידושין ע.)

כאן מדובר בדיבור ולא בזמר. בשיחה בין רב נחמן לרב יהודה, מסרב רב יהודה לשוחח עם ילתא, אשתו של רב נחמן, ומנמק זאת ב"קול באישה ערוה". כאן ברור שמדובר בהקשר של דיבור ולא שירה, ולא בעת קריאת שמע.

אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי – פריצותא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת. (סוטה מח.)

כאן מדובר על זמר, אם כי פרשנים ציינו שהאיסור כאן הוא על המקהלה המשותפת בה מתעורר מתח מוגזם, ולא על שמיעת אישה ששרה.

 

ב. הגישות ההלכתיות העיקריות לגבי היקף איסור קול באישה

בעקבות מקורות תלמודיים אלה, העלו הראשונים אפשרויות פרשניות שונות להיקף האיסור. הרי"ף השמיט את הפסקה כולה, כלומר שלא ראה בה משמעות הלכתית מעשית כלל.

הגאונים – וחלק מהראשונים בעקבותיהם – סברו שהאיסור הוא רק בעת קריאת שמע ורק אם השירה מפריעה למתפלל לכוון דעתו.

הרמב"ם פסק שאיסור "קול באישה" הוא כללי ואינו קשור רק לזמן קריאת שמע:

"ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה (כלומר אישה האסורה על הגבר) או לראות שערה אסור"

(משנה תורה הלכות איסורי ביאה, כא, ב)

פוסקים אחרים סברו שאיסור שמיעת קול אישה הוא רק לזמן אמירת קריאת שמע, כגון הראבי"ה:

"פסק בהלכות גדולות דכל הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דבר קטן מטפח, וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם, וכן פר"ח. ואומר אני דטעמא דאע"ג דאין הקול נראה לעין, מיהו הרהור איכא. וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה – דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה" (ראבי"ה ח"א, מסכת ברכות סימן עו.)

יש בדבריו שתי אמירות חשובות: האחת, שרשימת איסורי הצניעות במסכת ברכות רלוונטית לזמן אמירת קריאת שמע ואינה חלה כל הזמן; והשניה שיש משמעות ל"רגילות" – מה שרגילים לחוות כנוכח במרחב הציבורי ואינו נחשב לפריצת גדר, אינו איסור ערווה. כמובן שזה לא חל על כל מגבלה צניעותית. הראבי"ה מתייחס למרכיב הרגילות לגבי קול ושיער נשי, ובעקבותיו סייג הרמ"א בהלכות ק"ש ש"קול הרגיל בו אינו ערוה" (הגה בשו"ע או"ח כ"א ג').

ראשונים אחרים, כגון הרשב"א, הבדילו בין רמת האיסור הקלה יותר בין גבר לאשתו בעת נדתה (רק שירה אסורה) לרמת האיסור כלפי נשים אחרות (אפילו דיבור אם יש בו מרכיב של קירבה). כלומר, בין גבר לאישה שאינה אשתו יש צורך בהקפדה יתרה על גבולות, ומאידך המשקל המשמעותי ניתן לשאלה אם הקול יוצר קרבה.

השולחן ערוך התייחס לאיסור קול באישה גם בהקשר לקריאת שמע:

"יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע" (שו"ע אורח חיים ע"ה ג')

וגם בהקשר לצניעות כללית:

"ואסור לשמוע קול ערוה " (שו"ע אבן העזר כ"א)

ההבדל בניסוח, בין "קול זמר אישה" לבין "קול ערוה", מעיד על ההבדל בדין – בזמן קריאת שמע יש צורך בכוונת הלב ולכן כל זמר שהוא אסור, כולל של אשתו (בהמשך היו פוסקים שהרחיבו את היחס ל"זמן קריאת שמע" ליחס לכל זמן של עיסוק בתורה). בשאר הזמן יש בעיה של "ערווה", של חוסר צניעות, מול נשים האסורות על השומע.

איסור קול באישה הוא מדרבנן. אמנם בגמרא בברכות צוטט פסוק, אולם זה פסוק משיר השירים המעיד על היופי הגלום בשיער והקרבה הנוצרת סביבו בין האוהבים ואינו מעיד על איסור מהתורה. וכך כתב בנשמת אדם (ד, א): 

"והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה, אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה, לכן אסרו חכמים"

ולכן תקף בו הכלל "בשל חכמים הלך אחר המקל", ויש גמישות הלכתית להכריע בסיטואציות שונות לפי צרכי השואלים.

 

מרכיב משמעותי נוסף באיסור קול באישה הוא הכוונה להנות. בכל דיני הצניעות, מרכיב משמעותי בהלכה הוא היחס הפנימי של האדם לסיטואציה – האם הוא רק חווה אותה מתוקף נוכחותו במקום, או שהוא מעורב בה רגשית/יצרית. לגבי קול אישה השאלה הזו משמעותית מאוד, כי קשה לשלוט על מה ששומעות האזנים, ואין לאדם דרך לשלוט בצלילים שיישמעו לידו. 

רבינו יונה ניסח את האיסור כך:

אל תשמיע לאזניך במתכוין קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. (ספר היראה אות רלח)

וכן כתב ספר החינוך: 

ואפילו לשמוע קולה לכוונה שיהנה בה אסור. (מצוה קפ"ח)

וכן פוסקים נוספים.

לאור המרכזיות של מושג הכוונה בדין "קול באישה", יש צורך לעסוק במקרה בו גבר מוצא את עצמו במקום בו נשמע קול שירת אישה ואין לו מה לעשות בנדון. 

הפוסקים הגדירו גבר במצב זה כ"אנוס" ולכן אין שמיעת השיר נחשבת לו כעוון:

"… וכתב הר' אליעזר ממיץ בספר יראים: 'הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו בין העובדי כוכבים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות', וכן פסק בעל הלכות גדולות וכן פסק רבנו חננאל… (מרדכי ברכות רמז פ.)

כף החיים מסביר מה יש לעשות במצב בו האדם רוצה לומר קריאת שמע אבל סביבו נשים שרות:

"וכן בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות וא"א לו למחות לא יתבטל משום זה מק"ש ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין בכל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה" (סימן עה ס"ק כג)

 

עם השינוי החברתי העצום במידת מעורבותן של נשים בחיים הציבוריים, עולה בימינו גם השאלה עד כמה קול שירה נשית נחשב עדיין למעורר מבחינה אירוטית והאם הגדרה זו תקפה וגורפת כבעבר. בולטים בדיון זה השרידי-אש והרב הנקין שנתנו מקום נרחב לשיקולים של נורמות חברתיות, בעקבות המושג של "רגילות". רגילות הוזכרה כשיקול להיתר בענייני אינטראקציות בין המינים כבר בגמרא והיוותה שיקול הלכתי מקובל בפוסקים. כמאמר הרב הנקין: "נמצאנו למדים שקיימת שלשלת של פסיקה מאז ימי הראשונים להתיר דברים שנאסרו משום הרהור אם הרבים דשו בהם, והגם שאין שיטה זו תופסת מקום נרחב בפוסקים, אי אפשר להתעלם ממנה".

לרגילות יש שני פנים: פן חברתי-רחב ופן אישי-סובייקטיבי.

הפן החברתי הרחב מאפשר להקל בסיטואציות שהפכו למקובלות חברתית, ובשל כך אינן נחשבות עוד פרובוקטיביות ובלתי צנועות. הפן האישי הסובייקטיבי מותיר לכל אדם מרווח לשיקול דעת מה משפיע עליו וכיצד. כמובן, השימוש בשני הפנים של שיקול הרגילות צריך להיות זהיר ומתוך ראייה רחבה. 

ברקע לשיקולים החברתיים ניצבים גם שיקולים חינוכיים-ערכיים: החשש שהחמרה בדין זה תגרום להרחקת הנשים מעולם התפילה והמצוות, והחשש מדיסוננס בין תפקודן בחיי החול לצמצום הביטוי שלהן במרחבי הקדושה.

הרב דוד ביגמן פסק ששירת נשים אינה אסורה אלא אם כן היא בעלת אופי שנועד לגירוי יצרי, מנימוקים אלו.

גם הרב יהודה הנקין מסיק שכדי להגיע להגדרת שירה כ"ערווה" בצורתה החמורה ביותר יש צורך שיתקיימו יחד תשעה תנאים: (א) אשה (ב) יחידה (ג) המשמיעה את קולה (ד) הערב (ה) בכוונה להנאות (ו) לגבר יחיד (ז) המתכוון לשמוע (ח) וליהנות מקולה (ט) ונהנה מראייתה.

בסיטואציות בהן לא מתקיימים כל התנאים, למשל אם האישה לא שרה לבד או שהגבר לא מתכוון להינות מראייתה, ניתן להקל לפי הצורך, וככל שמתקיימים פחות תנאים כך מתרחבת האפשרות להתיר כיון שאין פריצות בסיטואציה.

 לצד פסיקות אלה, המשתמשות בשיקול של "רגילות" כפתח משמעותי להתייחסות מקילה, עדיין לדעת רוב הפוסקים כל האזנה מכוונת לשירת אישה יחידה היא אסורה על גבר, וביתר שאת אם הוא מכיר אותה ויש ביניהם חיבה. אחת הטענות של הנוקטים בגישה זו היא שההיתרים מבוססים על אבחנות שקשה לבצע אותן כל אחד כלפי עצמו וזה בעייתי לכונן את ההלכה על הבחנות סובייקטיביות ובלתי אחידות כאלה.

 

ג. לפני עיוור לא תתן מכשול

הגמרא במסכת עבודה זרה עוסקת במכירת בהמה לגוי שעובד עבודה זרה בימים שלפני חג שלו, ודנה האם הדבר אסור משום שהוא גורם לאדם זה לעבוד עבודה זרה. בהקשר זה היא אומרת:
" אי אמרת משום הרווחה הא קא מרווח ליה. אי אמרת משום עור לא תתן מכשול – הא אית ליה לדידיה. וכי אית ליה לא עבר משום עור לא תתן מכשול? והתניא אמר רבי נתן: מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח? ת"ל (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול. והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקלי איהו, וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול! הכא במאי עסקינן, דקאי בתרי עברי נהרא. דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן שמע מינה".

לפי הגמרא, העבירה של "לפני עיוור" מתקיימת רק אם ללא עזרת הנותן, המקבל לא יוכל לעבור על האיסור (אמנם, בבא מציעא ה' עמ' ב מופיע איסור "לפני עיוור" ללא חילוק זה, ואולי בשל כך גם הרמב"ם לא הביאו להלכה).

אולם, לפי חלק מהראשונים, גם במצב בו העובר יעבור את העבירה אפילו ללא סיוענו, עדיין אסור לסייע לזה לקרות. למשל כתב הריטב"א שם:
" כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום ולפני עוור, ואעפ״י שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישיינן. אבל מכל מקום, אי תבע ליה בפירוש לאיסורא, נהי דמשום ולפני עור ליכא, אכתי איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות באיסור, וכדקיימא לן שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ואפילו לומר להם הוחזקו אסור. ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו, דכל ישראל ערבין זה לזה, וכל שכן שאסור להם לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל".

לפי דברי התוספות במסכת שבת דף ג' עמ' א', דיבור המתחיל "בבא", "מסייע לדבר עבירה" במצב כזה עובר על איסור דרבנן ולא דאורייתא.

השולחן ערוך (יורה דעה קנ"א) אוסר למכור לנכרים "דברים שהם מיוחדין למין ממיני אלילים שבאותו מקום", והרמ"א בהגהתו שם מסייג:

"ויש אומרים, הא דאסור למכור להם דברים השייכים לעבודתה – היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו, או שלא יוכלו לקנות במקום אחר. אבל אם יכולים לקנות במקום אחר – מותר למכור להם כל דבר (מרדכי דפ"ק דעבודת כוכבים).

 ויש מחמירין, ונהגו להקל כסברא הראשונה וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (ר"ן שם ובתוס' ואשיר"י והגמ"ר פ"ק דשבת לדעת הרב)"

 

כלומר, הרמ"א מביא שתי עמדות מהראשונים. לפי הדעה המקלה, אם הנכרי יוכל לרכוש את צרכי העבודה-זרה בעצמו, אין איסור למכור לו. לפי הדעה השניה, בכל מקרה אסור למכור לנכרי דברים שעלולים לשמש לעבודת כוכבים. הרמ"א מתיר להקל, אך מביע עידוד לחפצים להחמיר על עצמם.

 

הש"ך מציב חלוקה נוספת, כדי למנוע סתירות בדברי הראשונים – 

"אבל לפי עניות דעתי נראה דלא פליגי, דכולי עלמא מודים להמרדכי ותוס' בפ"ק דעבודת כוכבים דבעובד כוכבים או מומר שרי [מותר] והגמ"ר ותוס' והרא"ש בפ"ק דשבת והר"ן פ"ק דעבודת כוכבים מיירי בישראל, שהוא חייב להפרישו מאיסור, וכדכתב הרא"ש שם דלא גרע מישראל קטן אוכל נבילות שבית הדין מצווים להפרישו – כל שכן ישראל גדול. מה שאין כן בעובד כוכבים וישראל מומר, שאינו חייב להפרישו" 

(ש"ך ביורה דעה קנ"א סק"ו)

כלומר, לפי הש"ך אין כלל איסור של מסייע לעבירה כלפי נכרים או מומרים, והוא קיים רק כלפי יהודים.

בימינו, במציאות בה רבים מעמנו אינם מקפידים על תורה ומצוות ואנו חיים איתם בקשרים מסועפים של משפחה, חברות ועבודה, עסקו פוסקים רבים במעמד איסור "לפני עיוור" והאיסור הנוסף האפשרי של "מסייע לעוברי עבירה". דעותיהם חלוקות בהיקף האיסור ובמצבים בהם הוא חל, בשאלת מעמדו של מי שעובר עבירות גם ללא סיוע ובחילוקים רבים נוספים.

לענייננו, חשוב לציין שחלק מהפוסקים נשענים במקרה הצורך על חילוק נוסף, אם הסיוע נעשה בזמן העבירה ממש (כגון הגשת אוכל לא-כשר) או בזמן אחר (כגון הזמנת אדם ביום שישי לבוא לשבת, כאשר ידוע שבשל כך יסע אחר כך בשבת). אם הסיוע אינו ממש בזמן העבירה, קל יותר להקל (הכתב-סופר יו"ד, סימן פ"ג).

לכן, במקרה שמזמינים את הקרובים לבת מצווה, עדיף להזמינם לא לזמן השירה עצמה אלא לחלק אחר של האירוע.

 

לסיכום:

נושא "קול באישה ערוה" הוא נושא רחב ומסועף, בו רבו ההגדרות השונות לגבולות האסור והמותר. עובדה זו נובעת מכך שמצד אחד ההלכה מתאמצת לכונן איתנו מרחב צנוע בו ישרור כבוד למרכיבים האינטימיים שלנו, והמיניות תהיה שמורה ולא מתפרצת – ומצד שני אין שאיפה להדממת קול שתפגע בעשייתנו, בשמחת חיינו וביכולתנו לבטא את עצמנו.

תודה על שאלתך שעודדה אותי לעיין בגבולות העדינים הללו ולמצוא דרכם נקודות איזון חשובות.

להשלמה ולעיון נוסף אולי תרצי לקרוא את מאמרו של הרב יהודה הנקין זצ"ל "הלכות צניעות וישומן בדורנו"; את מאמרו של הרב דוד ביגמן "לאיזה עניין נאמר קול באישה ערוה" ואת הפרק הרלוונטי בסדרת "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד. בנוסף, אולי תרצי לעיין בגדרי "לפני עיוור" במאמר של הרב יוסף צבי רימון.

 

בהצלחה ושנה טובה!

שלומית