האם מותר הלכתית לקחת גלולות או לשים התקן? ומה עדיף לפני חתונה?

תשובה

שלום וברכה,

את שואלת בעצם שתי שאלות-  מה העדיפות ההלכתית בין גלולות להתקן, ומה מביניהם עדיף לפני חתונה. אתייחס לשתיהן.

התקן תוך רחמי משמש רק למטרה אחת – מניעת הריון. לעומתו, לשימוש בגלולות יש סיבות שונות: הן נפוצות מאוד בשימוש למניעת הריון, אך משמשות פעמים רבות גם להסדרה של המחזור החודשי (לפני ואחרי החתונה או לקראת חתונה כדי להימנע מחופת נידה), ולפעמים ישנן סיבות אחרות לשימוש בהורמונים כגון שיעור יתר, טיפול באקנה חריף וטיפול בכאבי מחזור.

מכיוון שבשאלתך לא ברור לאיזו מטרה את רוצה ליטול גלולות או לשים התקן אתייחס לכל האפשרויות. 

נפתח בשימוש באמצעים אלו במניעת הריון ונסיים בסידור המחזור לנשים בכלל ולכלה בפרט.

מניעת הריון

שאלת העדיפות ההלכתית בין גלולות לבין התקן לצורך מניעת היריון רלוונטית לתקופה שאחרי החתונה, כיון שלפי ההלכה אסור לקיים יחסי אישות לפני הנישואין. השאלה של מניעת הריון לאחר החתונה היא שאלה הלכתית גדולה מכיוון שיש בכך דחייה של מצוות "פרו ורבו", והתשובה לשאלה זו מורכבת ותלויה בשלבי החיים השונים של הזוג.

לאחר החתונה יש דעות שונות בהלכה לגבי שימוש באמצעי מניעה. ראשית יש לדעת, שמרגע שזוג מתחתנים חלה עליו חובת קיום מצוות 'פרו ורבו', שהיא לידת בת ובן. גם האישה מחויבת לסייע ביד האיש לקיים את המצווה הזו שהרי אינו יכול לקיים אותה בלעדיה. לשאלה האם בכל זאת מותר להם להחליט לדחות את קיומה של המצווה לשלב מאוחר יותר בחייהם יש התייחסויות שונות בין פוסקי זמננו, שרובם אוסרים, אך יש ביניהם גם בודדים שמתירים. זהו נושא רחב בפני עצמו ואם תהיי מעוניינת במידע נוסף לגבי הדיון ההלכתי על דחיית הריון פני לסמכות הלכתית או כתבי לנו ונשמח להתייחס לנושא בהרחבה.

לאחר לידת הילד הראשון, שהיא תחילת קיום המצווה, על אף שעדיין החובה להביא לעולם בן ובת ולהשלים את קיום המצווה קיימת, פוסקים רבים מתירים למנוע הריון עד שגוף האישה יתאושש ויחלים מהלידה ויהיה מסוגל להריון נוסף (כשנתיים אחרי הלידה). מכל האמור לעיל עולה ששאלת מניעת ההריון הנה שאלה הלכתית שיש להתייעץ לגביה עם רב או רבנית כדי לבחון את הסיטואציה הספציפית של הזוג. במידה שהוחלט על מניעת הריון, ניתן לבחור באיזה אמצעי מניעה להשתמש:

יש פוסקים שמעדיפים תמיד את השימוש בגלולות על פני אמצעי מניעה אחרים, משום שהן לא משפיעות בשום צורה שהיא על הזרע ויחסי האישות (ראי בספר פוע"ה, דעת רוב הפוסקים שהם מביאים). לעומתם יש פוסקים אחרים שטוענים שדווקא האמצעים ההורמונליים (גלולות ועוד) מסוכנים לאישה, כיון שהם משפיעים על גופה לטווח ארוך, ולכן מעדיפים את ההתקן התוך רחמי או הדיאפרגמה ולא את הגלולות (לדוגמה הרב רבינוביץ' זצ"ל ועוד).

אציין שגם אותם פוסקים שמעדיפים גלולות אינם אוסרים על שימוש בהתקן תוך רחמי, רק שמים אותו בעדיפות פחותה לעומת הגלולות.

יש לדעת שגם מבחינה רפואית פעמים רבות הרופאים יעדיפו שלא להתקין התקן תוך רחמי לאישה שעוד לא ילדה.

כל מה שכתבתי עד כה לגבי התקן תוך רחמי מתייחס בעיקר להתקן תוך רחמי מנחושת (IUD/ IUB) ולא להתקן הורמונלי דוגמת המירנה, קיילינה או ז'נס. התקנים אלו מכילים הורמון פרוגסטרון, והם פועלים באופן שונה מהתקן הנחושת, ובמידה מסוימת דומים יותר בפעולה שלהם לנטילת גלולות. עם זאת, גם אותם לרוב פחות מקובל להתקין לאישה שעדיין לא ילדה, במיוחד שהם נחשבים מניעה לטווח ארוך, מה שפחות מצוי בחברה הדתית לפני לידה ראשונה.

נטילת גלולות מסיבות אחרות, לפני אחרי חתונה

כפי שציינתי לעיל, יש סיבות נוספות שנשים שומרות הלכה בוחרות להשתמש בגלולות לפני החתונה ולאחריה: טיפול בבעיות הורמונליות כגון מחזור לא סדיר, שיעור יתר וכד'; התאמת תאריך החתונה למחזור של האישה כדי למנוע חופת נידה ועוד. כמובן שכל אחת מהבחירות הללו צריכה להיעשות בהיוועצות עם רופאה, כיוון שיש לה השלכות בריאותיות.

יש כלות שכדי לסדר את המחזור שלהן ולהימנע מחופת נידה מקבלות מרשם לגלולות למניעת הריון מרופאת הנשים, ואין בכך בעיה הלכתית עד החתונה. צריך להיות רק מודעים לכך שבנטילת גלולות למניעת הריון יכול להיות סיכון מסוים לאישה, במיוחד אם במשפחתה יש בעיות של קרישיות יתר וכד', ולכן חשוב ליידע את הרופאה לגבי מחלות רקע של הכלה או של קרובות שלה מדרגה ראשונה, כדי שהרופאה תחליט האם ואילו גלולות מתאימות לאותה אישה. את הגלולות בדרך כלל נוטלים עד אחרי שמקיימים יחסים מלאים ואז מפסיקים אותן.

העולה מכל דבריי הוא שהשאלה של השימוש באמצעי מניעה בכלל, ובפרט באיזה אמצעי מניעה להשתמש, היא שאלה אישית שתלויה במצבה של האישה ושל הזוג, ובשלב החיים בו היא נמצאת.

אם תרצי להמשיך ולהתייעץ באופן אישי לגבי זה, תוכלי בשמחה לפנות אלינו שוב. 

בברכה,

חני פרנק

יועצת הלכה

מקורות להרחבה:

הרב נחום אליעזר רבינוביץ', מסילות בלבבם עמ' 448

הרב שלמה אבינר, אחותי כלה, עמ' 91

הרב נחום אליעזר רבינוביץ', שו"ת שיח נחום, עמ' 327

נשמת הבית שער ה: אמצעי מניעה, סימן לב: שימוש בהתקן תוך-רחמי ודירוג אמצעי מניעה עמ' 171

ספר פוע"ה, כרך ג', הריון ולידה, חלק שנים עשר – מניעת הריון, עמ' 367 ואילך.

הייתי שמחה לשמוע חוות דעת תורנית לגבי הגבול הראוי בין עמידה על זכויותיי הצרכניות לגבי הצורך למנוע חילול השם מול אדם לא דתי.

שאלה זו עלתה בי היום בעקבות המקרה הבא: קניתי בגד בחנות וינטג' בתל אביב שפקדתי בעבר – בעלת העסק איננה דתיה ומהיכרות עם האזור אני יודעת שמרבית לקוחותיה אינם דתיים, כך שעבורה אני "הלקוחה הדתייה". לאחר שמדדתי את הבגד שוב בבית, התחרטתי על הקניה, ושבתי אל החנות לבקש להחזיר אותו תמורת החזר כספי כמו שמתיר החוק (המקרה עמד בכל הוראות החוק, הבגד עלה מעל 50 שח, חזרתי תוך יומים, וכולי). אולם בעלת העסק הייתה סבורה שכחנות יד שניה אין אצלה חובת החזר כספי אלא רק אפשרות להחליף בפריט שווה ערך תוך שבועיים (לא היה דבר נוסף מהחנות שרציתי). לאחר שבררתי עם המועצה הישראלית לצרכנות שאכן טעות ביד בעלת העסק, חזרתי לחנות וביקשתי שוב החזר כספי, ולבסוף היא החזירה לי את הכסף על אף שלא הייתה בטוחה שאני צודקת.

על אף שעשיתי את הנ"ל במלוא העדינות והטקט האפשריים, ועל אף שאני בטוחה במלא האחוזים שהחוק עומד לצידי ושמעיקר הדין אני לא צריכה "לקבל קנס" על כך שבעלת העסק אינה יודעת מהו החוק, עלו בי התהיות אח"כ האם מבחינת חילול השם הייתי צריכה לוותר כשראיתי שהיא באמת סבורה שהצדק לצידה, היות שעד כמה שלא נעים לי לאבד את הסכום המדובר, 200 ש"ח, לאבד אותו לא יפגע בי ואני לא זקוקה לו לשלם על משהו אחר.

אך האם אכן מדובר בחילול השם? הייתי שמחה להכוונה תורנית שתעזור לי לשפוט בהמשך כאשר יעלו בחיי מקרים נוספים של זכויות "קטנות" (כמו לאבד סכום כסף שאולי לא נעים לאבד אותו אבל איננו קריטי עבור האדם) היכן עובר הגבול בין אסטרטיביות בריאה העומדת על המגיע לי לבין הרצון למנוע חילול השם.

תודה!

תשובה

שלום לך,

חזקי ואמצי על המודעת שלך בתור אישה דתיה להשלכות של מעשייך ועל היכולת של כל אדם דתי לקדש שם שמים או לחלופין, לחלל אותו.

בקצרה אומר, שבמעשה זה אין חילול ה' ונהגת כשורה ואין צורך לצאת בהפסד בגלל חוסר הידיעות של המוכרת.

כעת אפרט יותר בהרחבה.

מהו איסור חילול השם?

אנחנו לומדים על איסור חילול שם השם ועל מצוות קידוש השם מן הפסוק "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', מְקַדִּשְׁכֶם. (ויקרא כב, לב)

חילול השם הוא העבירה הקשה ביותר להתכפר עליה בגלל חומרתה ואין תשובה ויום כיפור מספיקים ורק יום המיתה ממרקת את האדם.

הרמב"ם מחלק את מצבים בהם אדם עבור על איסור חילול ה' לשלשה (ספר המצוות לא תעשה סג):  

• העובר על אחת המצוות אשר בהם האדם מצוות ליהרג ולא לעבור עליהם (וכן על שאר המצוות בשעת השמד ובנסיבות מסויימות).
• העובר עבירה "להכעיס" (כלומר, במכוון לצאת כנגד רצון ה') שלא מתוך תאווה או הנאה מן חטא.
• אדם צדיק וידוע שעושה מעשה שיכול להתפרש כעבירה או מעשה שאינו ראוי לאדם כמותו, למרות שאין איסור בדבר. אדם כזה צריך להיזהר במיוחד כי אנשים לומדים ממנו והוא גם נתפס כאדם ירא שמים שמייצג את שם ה'.

אלו הם המצבים של חילול השם על פי הדין. אך מעבר לכך, מידת חסידות והדרך הנכונה שיבור לו גם האדם הפשוט (ולא רק הצדיק שבסעיף ג') היא להיזהר שלא להוציא שם רע על הקב"ה ותורתו. כפי שלומדים מהברייתא ששונה אביי (מסכת יומא דף פו, ע"א):

כדתניא, ואהבת את ה' אלהיך – שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו – אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר "באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו".

מכאן לומדים שגם לאדם "רגיל" שחי חיים של לימוד תורה ושמירת המצוות יש אחריות להאהיב את שם שמים על הבריות ולא להיפך. לכן, אדם שמתנהג באופן שהוא לא ראוי או לא מוסרי, גם אם לא מדובר באיסור של ממש, בפני אנשים שאינם דתיים או אינם יהודים גורם לחילול שם ה' בעולם. למשל דיבור בגסות רוח או בקולניות שלא מתחשבת באנשים שמסביב, שאינם איסורים של ממש, אך גם אינם מידות אליהם מחנכת התורה.

האם צריך להפסיד כסף כדי שלא לחלל שם השם

לשאלתך באופן ספציפי, האם צריך להפסיד כסף שלא על פי הדין כדי שלא להמעיט בערכה התורה בפני מי שאינו שומר תורה ומצוות –

כדי לענות על כך נעיין בדוגמאות המובאות במסכת יומא (שם) למעשים שאינם עבירות, אך בכל אופן אדם גדול בתורה צריך להימנע מהם מלפנים משורת הדין כדי לא לחלל שם שמים:

• תלמיד חכם אשר קונה בשר אצל הקצב ואינו משלם מיד אלא רושם בהקפה במקום שבו יש לו את הכסף ולא מקובל לשלם בהקפה. במקרה שהיו שותפים אביי היה נותן זוז לכל אחד ומקבל בשר כנגד סך הכסף ששילם, כדי שלא ישלם לאחד יחשוב השני שהוא לא שילם.
• תלמיד חכם שהולך ארבע אמות ללא תפילין ולא ידעו הבריות שהוא חלש וילמדו שמותר להיבטל מלימוד תורה (רש"י)
• תלמיד חכם שחבריו מתביישים בשמועות המסופרות עליו (על מעשי עבירה שעשה).

ומוסיף הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ה,יא)

• לא להרבות בצחוק, אכילה ושתיה עם עמי הארץ
• להימנע מדיבור שאינו בנחת, וקבלת האדם בכעס וכו'.

ומסיים "וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין"

אפשר לסכם מהדוגמאות שיש שתי דרישות כלליות – להתנהג במידות טובות וכן להיזהר ממעשים שיכולים להתפרש כמעשה עבירה. אנחנו לא לומדים מתוך הדוגמאות שאדם צריך להפסיד ממון בגלל הפרשנות שאדם עלול לתת למעשה, אלא רק להתנהג באופן שלא יתפרש כך. לומדים זאת במיוחד מהדוגמא הראשונה במסכת יומא לעיל- ההתנהגות של אביי  היא על פי דין, הוא שילם וקיבל בשר בדיוק לפי המגיע לו ורק ניזהר באופן בו ביצע את המסחר.

לסיכום, אנחנו לומדים מכאן שהחובה שלך הוא לדבר בנחת ובנעימות, בדיוק כמו שעשית, ולעשות את המאמץ להסביר את עצמך ואת הזכות החוקית שלך. אך אין לך חובה להפסיד כסף בגלל חוסר הידיעות של בעלת החנות.

שתזכי תמיד לקדש שם שמים בדרכך הנעימה,

רחל