איך להתנהל בפסח עם שותפה לדירה שאוכלת חמץ?

אני מתגוררת בדירה עם עוד שותפות, אחת מהן אינה דתייה.
אנחנו עושות מאמץ משותף להגיע להסכמות על פסח והכל בנועם, ורצינו לברר את גבולות הגזרה. ככלל, ההנחה היא שלא יהיה חמץ גמור (לחם, עוגיות וכו') ויהיו קטניות (שהשותפה תאכל). בשאיפה הכל יהיה כשר לפסח, אבל עלו כמה סוגיות.
רציתי לשאול באופן בסיסי מה הגדר של "בל יראה לך חמץ": האם הוא על המקום, כלומר בשטח ששייך לי לא יכול להיות חמץ, או שברגע שהחמץ לא שייך לי, אין בעיה כזו?
כפועל יוצא השאלה היא האם השותפה יכולה להחזיק כדי להשתמש לאחר הפסח, או אפילו להשתמש באופן שאינו מלכלך את הסביבה הכשרה לפסח במטבח משותף (וכן אשמח לדעת גם אם התשובה אחרת לגבי החדר שלה, אנחנו משלמות שכירות יחד אבל אני מניחה שהוא יותר 'שלה') חמץ ששייך לה. כמובן, אנחנו לא נשתמש בו לאחר הפסח.

כמו כן, אשמח לדעת עוד כמה דינים: אצלנו לא משתמשים באוכלים שנפתחו לפני פסח במהלך הפסח, כגון תבלינים. האם היא יכולה להשתמש בתבלינים הללו בפסח (לכתחילה או בדיעבד) בכלי בישול שייעדנו לפסח? האם שימוש בכלים משלה לדברים האלה שאינם חמץ גמור פותר את הבעיה הזו? (הוא יוצר בעיה של כלים לא כשרים לפסח…)

נשמח גם להארות נוספות לגבי סוגיות שמשתמעות ממה שכתבנו ולא העלינו בעצמנו.
תודה רבה!

 

תשובה:

שלום לך,

משמח לקרוא על יחסי האהבה והשלום, השוררים ביניכן, ועל הנכונות לכבד ולהכיל זו את זו, בתקווה כמובן, ליום שבו כל אחינו יקפידו על קיום ההלכה.

בעניין החמץ בפסח, ישנן חומרות מיוחדות, השונות מיתר דיני הכשרות המוכרים לנו, וביניהן שמלבד איסור האכילה – וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ (שמות יג, ג) שענשה כרת, ואיסור ההנאה מחמץ, אף לאחר הפסח (מסכת פסחים דף כח, ע"ב), ישנם איסורים מיוחדים של 'בל ייראה ובל יימצא' (שמות יב, יט: שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם, שמות יג, ז: וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ). שימי לב, שבשני הפסוקים שהבאנו, נאמר בְּבָתֵּיכֶם, לְךָ, גְּבוּלֶךָ, ואנו מבינים, שהאיסור חל על חמץ שבבעלותו וברשותו של יהודי בימי הפסח.

כלומר, ישנו איסור לקיים חמץ בבית בכל שבעת ימי החג, וחובה לבער כל חמץ שיימצא אף בתוך החג, אולם כל זה נוגע לחמץ הפרטי שלך, כפי שנלמד בגמרא: שלך אי אתה רואה, אבל אתה רואה של אחרים (פסחים דף ה ע"ב).

מכך מובן, כי אף אם יימצא בדירה חמץ השייך לשותפה, זו אינה אחריותך, למרות הצער שבכך. יחד עם זאת, מכיוון שמדובר בדירה משותפת, שגם את שותפה במגורים בה, עלייך לבצע בדיקת חמץ וביעורו בכל שטח הדירה (ב"ח אורח חיים סימן תלג ס"ק ח, משנה ברורה סימן תלג ס"ק כח, ט"ז אורח חיים סימן תמה סק"ה), והשותפה תרכז את כל המצרכים האסורים בכלי מיוחד לכך.

אולם עליך לקבל על עצמך את דיני ההרחקה בשעת הסעודה (אשר נכתבו ביחס לגוי, האוכל חמץ), ולהימנע מאכילה משותפת, הן מחשש לעירוב פירור חמץ במאכלך (חמץ אסור בשיעור כלשהו, ואין לו ביטול), והן מחשש לטעימה מתבשילי האיסור מתוך ההיכרות הקרובה ביניכן. כמו כן יש ליצור היכר והפרדה למאכלי החמץ, שתייחדו להם מקום מוגדר, רצוי עם שילוט לתזכורת (שולחן ערוך ונושאי הכלים אורח חיים סימן תמ סעיפים ב-ג), ועדיף שיישמר בחדרה של השותפה.

הדברים שהבאתי נאמרו אמנם כלפי מי שאינו יהודי, מכיוון שבעבר לא היתה אפשרות של יהודי האוכל חמץ בפסח, אך יש לדעת, שחמץ הנמצא ברשות יהודי, הוא חמור יותר, ויש מי שמחלק זאת לאיסור על האובייקט עצמו, כמו למשל בשר טריפה (חפצא), שיש להשמידו מהעולם[1], לעומת חמץ של נכרי, האסור רק על האדם היהודי עצמו (גברא) באופן זמני (חלקת יואב מהדורא תניינא סימן כ).

לשאלתך בדבר אריזות פתוחות של תבלינים וכד', קיים החשש שיש בהם מיעוט חמץ (בפס הייצור בבית החרושת, או בבליעה בזמן השימוש על-ידיכן), ולכן הקפדתך נכונה, ואין להשתמש בהם בסירים הכשרים לפסח, מחשש להטרפתם.

במידה וחברתך תשתמש בכלים המשותפים לבישול חמץ בפסח, יהיה בכלים אלו חמץ בלוע, ומלבד איסור 'בל ייראה ובל יימצא', ישנו חשש בשימוש לאחר הפסח כדין חמץ שעבר עליו הפסח, שאסור בהנאה (פסחים דף ל, ע"א-ע"ב, רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ד). אולם לפי דעות רוב הפוסקים, גזירת הנאה מחמץ שעבר עליו הפסח, חלה על חמץ ממשי בלבד ('בעין'), ולא על הטעם הבלוע בכלים (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמז סעיף א, מגן אברהם סקמ"ד, משנה ברורה סק"ד, מקור חיים סק"ב, פרי מגדים אשל אברהם סק"א, מחצית השקל סק"א), מכאן שאין חשש להשתמש בהם לאחר החג[2].

אני מאחלת לך, שביחד תצליחו להתגבר על המכשולים בדרכי נועם, ויחד עם זאת שתצליחי לשמור על הלכות הפסח כראוי מבלי לוותר על פרטיהן ודקדוקיהן.

חג שמח וכשר,

עידית

 

[1] אמנם לפני הפסח מותר למכרו לגוי, ובשאר איסורים אין חיוב השמדה.

[2] אמנם לפי מיעוט הדעות יצטרכו הסירים הגעלה (הרוקח סימן רפח, קרית ספר הלכות חמץ ומצה פרק ה), ולדעת הרוקח במקום אחר (סימן רצא וסימן תפז), יש להחמיר ולבשל לאחר הפסח בסירים אלה שלוש פעמים מאכלים שאינם חמץ ממש, אלא ירקות, קטניות וכד', כדי לבטל את הטעם במין שאינו מינו.

למה ממשיכים להקפיד על גזרות שטעמן כבר בטל?

רציתי לשאול אודות מאמר חז"ל הידוע : "בטל הטעם לא בטלה התקנה".  אימרה זו חוזרת בהקשרים רבים. רציתי לרדת יותר לעמקה אבל בעיקר לא מובן לי אם בטל הטעם איזו סיבה יש להשאיר את התקנה (אלא אם כן נוצרת סיבה חדשה כגון מדרון חלקלק וכדומה ..) כמו כן אם נרבה להשתמש בזה היכן כוח חכמים לחדש דברים ביחס למציאות שאכן משתנה..?

דוגמא: שני ימי יום טוב בחו"ל-איזו סיבה יש להשאיר? יש כיום לוח שנה ואין שום ספק מבחינת הזמנים…ועוד נושאים אחרים רבים שצריכים תיקון גם בהקשר המוסרי?

 

תשובה:

שלום רב,

התשובה להלן היא כמובן אינה הלכה למעשה, ולא באה להציע יישום, אלא לעורר למחשבה בעקבות שאלתך החשובה.

מן הדברים להלן תעלה תמונה מורכבת. לעתים ברור לפוסקים ראשונים ואחרונים ששינוי המציאות צריך להביא לשינוי ההלכה. לדעת אחרים – ההלכה והתקנות שנקבעו מבטאות אמת מהותית, שלא נובעת מן הטעם אלא יש לה תוקף מעצם תקנתה ולכן – אינה ניתנת לשינוי. תמונה מורכבת זאת מניחה לפתחנו את שאלתך בסוגיות רבות. ואין דרך פשוטה להכריע בה.

ארחיב את דברי ואדגים אותם:

הדיון בשאלה האם כשבטל הטעם בטלה התקנה מתקיים, למשל, מסביב למשנה  (פסחים נ, א) העוסקת באיסור מלאכה בערב פסח. היו שנהגו לא לעשות כלל מלאכה, והיו שעשו עד חצות. על כולם חל האיסור לאחר חצות היום, מפני שזה היה זמן הקרבת קרבן הפסח. לא נאמר איסור כזה בתורה, אבל זאת היתה תקנת חכמים, שבזמן שקרבנו של אדם קרב, יהיה בטל ממלאכה (כך מנומק בירושלמי).  וכמובן השאלה עלתה, האם האיסור ממשיך להתקיים גם כשבית המקדש אינו קיים, או "בטל טעם בטלה תקנה". עמדת התוספות על אתר: "נראה דאף בזמן הזה דליכא הקרבה כיון שנאסר אז אסור לעולם", כלומר, גם אם אין הקרבת קרבן פסח, ובטל הטעם, דבר שנאסר, איסורו נשאר לעולם.

בדיון על דברי הרי"ף בסוגיה זו (פסחים טז, ב בדפי הרי"ף) טוען בעל המאור (ר' זרחיה הלוי) שמאחר שבימינו אין קרבן, בטל האיסור. כנגדו יוצא הרמב"ן ב"מלחמות ה'" וטוען ש (דבריו מצוטטים להלן ולידם פירשתי את משמעותם):

1. "משנאסר הדבר נאסר לעולם בכל מקום. שאפילו נמי בטל דבר לא בטלה גזירה" –  עמדת הרמב"ן כאן כעמדת התוספות. כלומר: הגזרה משקפת אמת מהותית ותוקפה אינו תלוי בטעמה.

2. "עד שיעמוד בית דין ויתיר שכל דבר שבמניין צריך מנין אחר להתירו" – ההנמקה כאן אינה מהותית אלא פורמלית – היעדר הסמכות להתיר מה שנאסר על ידי חכמים מדורות קודמים, אלא אם כן יש סמכות מקבילה במעמדה. ומכאן שייתכן שיהיו גזרות שיבוטלו אם יתקיים התנאי הפורמלי.

3. "כל שכן בזה שאפילו לא היתה תקנה לשם כך, הדבר מהני ומועיל לעסקי מצה ומרור" – כאן מציע הרמב"ן שאולי הגזרה לא נתקנה בגלל הקרבן, ואולי יש טעות בהסבר הטעם לגזירה, כי ייתכן שיש לה טעם אחר שנותר רלוונטי גם לימינו.  

4. ו"אין ב"ד רשאי להתיר דבר שיש בו נדנוד עבירה". – אולי יש בהתרת הגזרה חשש שמא תיגרם עבירה, כי אולי אנשים יאריכו בעבודתם ולא יכנסו כראוי ובזמן לחג.

 

 הדוגמא הזאת מעלה שאלות רבות שהן ממהותה של שאלתך: מה היא גזרה? האם היא חשיפה של כוונת התורה באמת, ואם כך – אזי אין מקום לשנותה? או: האם גזרה היא דרך להתאים את דברי התורה למציאות כדי להקפיד על שמירת התורה בתנאים השונים בה חיים, כלומר: גזרה היא תהליך של פסיקה והכרעה ולא של חשיפת האמת, ואם כך – ניתן להכריע אחרת בהשתנות התנאים?  

בנוסף, יש כאן שאלה של סמכות של דורות מאוחרים מול הקודמים להם.

בדיון בגמרא על תקנת הפרוזבול של הלל (גיטין לו, ב), תקנה שבפועל ביטלה את התוקף הטוטאלי של שמיטת הכספים הנדרשת בתורה, נאמר בשם שמואל שהתנגד לתקנה זו, "אי איישיר חילא – אבטליניה!" כלומר, אילו היתה לי הסמכות הייתי מבטל את תקנת הפרוזבול!   שמואל חולק על ראיית המציאות של הלל, שכדי שאנשים לא יימנעו מלהלוות מתוך חשש משמיטת החוב, העביר את סמכות גביית החובות לבית הדין, שיוכל לגבות גם לאחר השמיטה. שמואל רואה בתקנה הזאת דבר שגוי,  אבל בעיית היעדר הסמכות אל מול הלל מונעת ממנו לשנות.  "אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין" (שם).

הרמב"ן מעלה שאלה נוספת – "מי אמר שזה הטעם"? אולי טעינו בפירוש הטעם, ואז בודאי לא נכון לבטל.

קריטריון אחר הנוגע לדיון שלנו הוא: האם פשט האיסור בכל ישראל? האם רוב הציבור קיבלו עליהם את התקנה או את הגזרה? על כך יש דיון במסכת עבודה זרה (לו. א). אפשר לשאול האם אי קבלת הגזרה נוגע לחוסר שכנוע בטעמה, או בחוסר רצון או יכולת לקיימה. אבל, תהא הסיבה אשר תהיה – הגזירה (במקרה המדובר – שמן של גויים) בטלה. 

דוגמא נוספת: במסכת ברכות (נג, ב) נדרש הפסוק: (ויקרא כ, ז) "והתקדשתם" –  אלו מים ראשונים, "והייתם קדושים" –  אלו מים אחרונים, "כי קדוש אני ה' אלקיכם" – זו ברכה.

על כך מעירים התוספות: והייתם קדושים אלו מים אחרונים – דוקא להם שהיו רגילין ליטול ידיהם אחר הסעודה מפני מלח סדומית (מלח חריף שמגע שלו בעינים גרם לפגיעה בהן), אבל אנו שאין מלח סדומית מצוי בידינו ואין אנו רגילין ליטול אחר הסעודה אין הנטילה מעכבת עלינו לברך.

כלומר – "בטל טעם בטלה תקנה".

 

שאלתך, אם כן, במקומה עומדת והדוגמאות להלן עוד מחזקות אותה. המקורות מעידים על שתי מגמות סותרות שאפשר להיווכח בהן בהבדל המשמעותי כל כך בין שתי המובאות מהתוספות.

 וכמובן הדברים קשורים לשאלת תוקפה של ההלכה, וכיצד משמרים אותה, האם על ידי הקפדה על תקפותן של גזרות גם כשטל טעמן, או דווקא בהתאמתן לחיים המשתנים?

דוגמא מסוג שונה אותה העלית בשאלתך היא על יום טוב שני של גלויות. אכן, הלוח ידוע והטעם בטל מזמן. ובעצם בכך התלבטו כבר אמוראים במסכת ראש השנה. ועם זאת – לא בוטל יום טוב שני על ידי אף אחד מן הפוסקים. ייתכן שבנושא זה עלינו להבין את הדברים על פי דבריו של הרמב"ן. האם ייתכן שהטעם ליו"ט שני של גלויות אינו אי ידיעת הלוח, כי הרי למרות ידיעתו המשיכו כל הדורות לקדש גם את היום השני בגלות?! אולי יש בכך ביטוי של חוסר השלמות בחיים בגלות?

בוודאי שדוגמא זו מלמדת על הזהירות הגדולה שיש לנקוט בביטול גזרות, גם שנראה שבטל טעמן.   

 

אביא דוגמא נוספת, מנושא אחר, אשר תפקח את עינינו בדיון בכיוון אליו רמזת – שאלות של מדיניות פסיקה, של שיקולים מוסריים ואחרים, ושל שיקולים של דבקות בפסיקה הקיימת. 

בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כו) של הרב חיים עוזר גרודינסקי ישנה תשובה מרתקת על השאלה: יהודי שנשא בנישואים אזרחיים גויה באמריקה, וכעת היא רוצה להתגייר. האם נכון לגיירה ולקבלה לכלל ישראל?

יסוד התשובה בסוגית הגיור במסכת יבמות שם נאמר שלא מקבלים גיור שלא לשם שמים, כמו דוגמא זו – לשם אישות, אבל סיכום הדיון הוא: "והלכה – כולם גרים". בדרך זו פוסקים ראשונים רבים (יש פסיקה מאד יפה ומפורטת של הריטב"א ועוד), אך רבים התנגדו לכל גיור שאינו לשם שמים ואינו שלם. כך, אכן, מנמק האחיעזר בשנת תרע"ב (1912). ההנחה היא שאין זה גיור לשם שמים אלא לשם אישות ולכן – עדיף לא לגיירה. (בשאלה מוצגת האפשרות שתתגייר אצל הרפורמים, וגם על כך הוא משיב שאין בכך הצדקה לגיירה).

אבל, בהמשך התשובה, אשר נכתבה כעבור 6 שנים שבמהלכן התרחשה המהפיכה בברית המועצות, ורבו הנישואים האזרחיים, משנה הרב לחלוטין את תשובתו, ואומר: שבימינו, אחרי הרבולוציה (=המהפיכה) דווקא גיור לשם אישות הוא לשם שמים, כי הזוג הזה חי במילא ביחסי אישות מתוקף נישואיהם האזרחיים, ולכן אם הם פונים לגיור – הרי זאת הבעת רצון אמיתית בכיוון של "לשם שמים".

זאת תשובה מלמדת כל כך!  שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות. וכשעיניו רואות מציאות קשה של נישואי תערובת ושל בלבול זהויות ושל אובדן בעם ישראל, גזרת ההחמרה בגיור הופכת להקלה בתהליך.

 בודאי לא ניתן ללמוד מכך שאם "בטל טעם בטלה גזירה" אלא אפשר ללמוד מכך – שיש לבחון את הגזירות ואת הפסיקות, לא על מנת לבטלן אלא על מנת לקיים באמצעותן את התורה על ידי כל שומריה ועל ידי כל עם ישראל. 

הדברים להלן מלמדים ששאלתך נידונה רבות, ואלו רק דוגמאות. ונראה שלעתים קיומה של תורה מצריך את ביטולן של גזרות, ולעתים, על אף שהטעם לא קיים, עצם שמירת מסורת הדורות, שמירת ההלכה ככתבה, יש בה משמעות גדולה לחיזוקה של תורה. 

רחל

הרבנית רחל קרן היא ראש בית המדרש במדרשת עין הנצי"ב. בוגרת תוכניות ההלכה בבית מורשה ובמדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. בעלת תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מבר-אילן. בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית.

האם אני צריכה לקנות לכלבה שלי מזון כשר לפסח? מאת: הרבנית שורלה רוזן

לקראת הפסח הבא עלינו לטובה אני אשמח לדעת, האם אני צריכה לקנות לכלבה שלי מזון כשר לפסח?
הרי אני נוגעת בו ורואה אותו במהלך החג ומצד שני זהו אוכל שכלל לא נועד למאכל אדם.
תודה

תשובה:

תודה על פנייתך. 

ראי תשובתה של הרבנית שורלה רוזן בנושא זה באתר בקישור כאן

חג כשר ושמח

פסח בדירה עם שותפות שאוכלות קטניות

שלום,

אני נמצאת בשנת שירות (הדרכת טיולים), ומדריכה גם בחול המועד. בדירת השירות אנחנו שתים-עשרה בנות מעדות שונות, וחלקן  אוכלות קטניות, וגם אצל אלה שלא אוכלות, ישנם מנהגים שונים. רציתי לשאול מה מותר לי לאכול בדירה, והאם מותר לי לאכול מהכלים, שבישלו ואכלו בהם קטניות (יש לנו בדירה רק סיר אחד לפסח, וגם אי אפשר לבשל לעצמי לחוד). תודה רבה.

 

תשובה:

שלום יקרה,

אני מאד מעריכה אותך על הרצון לחיות בשלום עם חברותייך לדירה, יחד עם הרצון לשמור על מנהגי הבית. כדאי להדגיש, שאיסור הקטניות הוא מנהג חשוב, אבל עדיין מנהג, ולא הלכה מדאוריתא, או אפילו מדרבנן. קטניות אינן חמץ, ולכן חשוב לשמור על קיום המנהג, אבל חשוב במקביל גם לשמור על יחסי אהבה וכבוד בתוך עם ישראל, מכיוון שכל אחת מכן שומרת מצוות, ונוהגת בדרך שמקובלת על פי ההלכה.

בתשובתי זו אנסה להציג בפנייך כיוונים שונים להקלות באיסור הקטניות מתוך הבנת החשיבות שבחיים המשותפים כרגע. אני מציעה לך גם להתייעץ עם הורייך לגבי הקלות אלה, ולדון במידת התאמתן למסורת הנהוגה במשפחתך.

מנהג ההימנעות מאכילת קטניות החל בתקופה מאוחרת יחסית בארצות אשכנז, לפני כשבע מאות שנה (סמ"ק מצווה רכב הערה יב), ואין מדובר בגזירה או בתקנת חכמים. המנהג נובע מהרחבה של איסור החמץ, שכן נהוג להכין מהקטניות קמח בדומה לדגנים, וישנם אנשים, אשר עלולים להתבלבל ולהחליף ביניהם, וכן בשל חשש לתערובת קטניות ודגנים בעת הצמיחה בשדות, והאחסון לקראת מכירתם (בית יוסף בשם הסמ"ק, אורח חיים סימן תנג).[1]

לקבוצת הזרעים הנכללים בהגדרת הקטניות, אין הגדרה בוטאנית מדעית אחידה ומוחלטת, וניתן להגדירם על-פי הרמב"ם (כלאיים פרק א הלכה ח) כזרעים נאכלים, אשר ניתנים לזריעה, והם אינם משתייכים לחמשת מיני הדגן המחמיצים. אולם לא כל הזרעים הנאכלים נכנסו למנהג זה.

א) נושא רשימת הזרעים, הכלולים במנהג הקטניות, פותח פתח להיתר קטניות "חדשות", שלא היו במנהג, כך למשל הגיעו למטבחינו בוטנים, סויה, קינואה, לפתית ועוד. מכיוון שאין מדובר בגזרת חכמים, אין בכוחם של חכמי הדורות כח להרחיב את הרשימה הסגורה, ולהוסיף אליה מינים נוספים (אגרות משה אורח חיים חלק ג, סימן סג). מכאן, שניתן להקל בכל מיני הזרעים, שלא היו מוכרים באירופה בעת התפשטות המנהג.

ב) הקלה נוספת באכילת קטניות אפשרית במיני מאכלים, המיוצרים ללא מגע במים כלל, כגון: שמנים למיניהם (הרב קוק אורח משפט סימן קיא),[2] ואף יש מי שמתיר פריכיות אורז (הרב אליקים לבנון כאן). זאת משום שאין להחמיר בטפל – קטניות, יותר מאשר בעיקר – חמץ, שהרי אפילו גרעיני חיטה מותר לקלות בפסח ולאוכלם (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג, מרחשת חלק א סימן ג, אות יא).[3] ובאופן דומה יש מי שהתירו לאכול קטניות קלויות, כגון גרעיני חמניה, או פופ קורן (שו"ת רב פעלים חלק ג אורח חיים סימן ל, חיי אדם חלק ב-ג כלל קכז סעיף א).

ג) גם בנושא תערובת קטניות בתוך מאכל אחר (כגון במעדני חלב, בשוקולד, במוצרי בשר ועוד) לא נהגו להחמיר, וכשם שהחמץ מתבטל בתערובת לפני הפסח (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמז סעיף ד), כך גם הקטניות מתבטלות לעיקר (באר יצחק סימן יא). יתר על כן, המנהג אוסר אכילת קטניות, אך לא הנאה מהן (תרומת הדשן סימן קיג), ולמעשה התיר גם הרמ"א שימוש בקטניות שלא לשם אכילה, וכן התיר תערובת קטניות (אורח חיים סימן תנג סעיף א, משנ"ב ס"ק ח-ט, מרחשת חלק א סימן ג אותיות ח-ט), וכתב על כך בעל חק יעקב (סימן תנג סק"ט), כי ממילא מנהג הקטניות זו חומרא בעלמא, ואין להוסיף עליה. ביטול כזה מותר להיעשות מלכתחילה, כאשר הקטניות עדיין בגדר מאכל היתר לכל ישראל, אך לא בזמן הפסח עצמו, וכן נדרש בנוסף, שמוצרי הקטניות אינם ניכרים לעין, והם בטלים ברוב המאכל,[4] בתנאים אלה ניתן לאכול אותם ללא חשש (הרב ויטמן והרב ליאור כאן, הרב קנוהל 'ואכלת ושבעת' כאן). אולם עלייך להקפיד לרכוש אותם לפני החג.[5]

ד) הקלה נוספת ישנה במוצרים, המופקים מזרעים שאינם נאכלים, כמו למשל כותנה וקנולה (המשמשים כשמנים וכמייצבים). סיבת ההיתר היא, שכאן אין חשש לטעות ולחילוף בינם לבין זרעי הדגנים הנאכלים, ולכן בהם לא נהגו איסור (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג, מרחשת חלק א סימן ג אות ז). גם בדרכי משה (אורח חיים סימן תנג סעיף ב) נפסק, כי סוגי זרעים, שאינם נחשבים כמאכל אינם נחשבים כקטניות, וכן ברכתם "שהכל נהיה בדברו" ולא "בורא פרי האדמה" (טור בשם הרשב"א ושולחן ערוך סימן רד סעיף א, הרב יעקב אריאל שו"ת באהלה של תורה, חלק ב סימן סז).

ה) ועוד, יש מי שמקל בקטניות ירוקות בתרמילים, שדומות יותר לשאר הירקות, ולא לדגנים, כך שהטעמים שהבאנו לאיסור קטניות יבשות בשל הדמיון לדגנים, אינם רלוונטיים במקרה זה, הן אינן דומות לדגנים, ואין מכינים מהן קמח (אשל אברהם אורח חיים סימן תנג ס"ק א, ברכי יוסף אורח חיים סימן תנג ס"ק ב בשם בית דוד, הרב ליאור כאן בהתאם לשיטתו "אין לנו, אלא מה שהיה בגזרה", הרב קנוהל 'ואכלת ושבעת' כאן, והרב ביגל כאן). ואף בקרב יוצאי מרוקו, הנמנעים מאכילת קטניות, מקובל לאכול קטניות ירוקות.

בכל הסעיפים הנ"ל הבאנו הקלות מסוגים שונים, המצמצמות את תחולתו של המנהג למספר מאכלים בלבד, באופן זה, אני מקווה שההתמודדות עם הקושי תקטן ביותר, ותוכלו להתחשב זו בזו מתוך הבנה ורעות. יחד עם זאת, חשוב לציין, כי סעיפים רבים נתונים במחלוקת, וישנם החולקים על מגמת הצמצום, ובוחרים להרחיב את המנהג באופן מירבי. אם תרצי, תוכלי לעיין במספר דוגמאות (למשל הרב רימון כאן).

בנוגע לשימוש בכלים, שבהם התבשלו קטניות, קיים מנהג לבשל (לילדים, או לחולים) בכלים נפרדים (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן רמא), ויש מי שמתיר לבשל בכלים רק לאחר שחלפו מעת לעת (יממה) (כף החיים על או"ח סימן תנג סעיף כז), אך המצב שתיארת, מוגדר כשעת הדחק, וסביר שתבשלו באותו הסיר במשך כל ימי החג, לכן אפשר בהחלט להדיח את הסיר מן הקטניות, ולבשל בו מיד מאכלים ללא קטניות (יחווה דעת חלק ה סימן לב, פניני הלכה פסח פרק ט אות ה).

בתקווה לימים של אחדות ואהבה בעם ישראל, שבהם יאכלו כולם אלו אצל אלו באחווה וקירוב לבבות, מתוך שמחת קיבוץ הגלויות והתרת כל שבטי ישראל לבוא זה בזה.

עידית

 

[1] הסבר שונה למנהג מופיע בדברי ספר המנוחה על הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ה, הלכה א), ולפיו הסיבה להימנעות מאכילת קטניות אינה בשל החשש לחמץ, אלא מפני שאין שמחה באכילת קטניות, וזהו מאכל עניים. יתכן שאותו הטעם יכול להסביר את דברי הרז"ה, כי מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי החג, ולא רק בליל הסדר (בעל המאור על הרי"ף פסחים כו, ע"ב), וכן את דברי רש"י (סידור רש"י סימן תרלד), כי מותר לבשל קטניות בפסח ובכל ימים טובים.

 

[2] בעניין שמן, ישנם היתרים מטעמים נוספים (למשל, שמיצוי הפרי נחשב כ'זיעה' בלבד,  מרחשת חלק א סימן ג חלק ב סעיף א).

[3] אמנם יש חולקים על פסיקה זו, ראי למשל חבל נחלתו כ סימן יד כאן.

[4] ומספיק ביטול ברוב, ואין צורך בביטול בששים (משנה ברורה סימן תנג ס"ק ט, באר יצחק סימן יא).

[5] ויש מי שמתיר לערבן לכתחילה אף בימי הפסח (פרי חדש סימן תנג סעיף א), וכן לקנות תערובת כזו בימי הפסח עצמם (הרב קנוהל לעיל). וכמובן, שבדיעבד אם נעשתה תערובת בימי החג, ישנו ביטול ברוב.

 

איך אפשר לאכול בבית הוריי אשר לא שומרים כשרות?

שלום,

אני נמצא בתהליך די טרי של תשובה, ומתקשה למצוא קול מבין, שיודע להתאים הנחיה הלכתית לסיטואציה מורכבת ומשתנה.

אשמח להתייעץ אתך בנושאי כשרות. המשפחה של אשתי ממש רחוקים מענייני כשרות. לצערי בבית של אבא שלה גם מכניסים בשר טרף.

לאשתי כמובן חשוב שנתארח בביתם, ואני ממש לא רוצה לעורר ריבים, וגם רוצה לכבד את הרצון שלה לאכול בבית אביה. הדבר הזה יוצר לי מורכבות מבחינת כשרות, שלא ברור לי כיצד אני יכול להתמודד אתה.

מה היית ממליצה?

תודה

 

תשובה

שלום,

אני מברכת אותך בכל לבי שתתקדם בתהליך התשובה, מתוך שמחה ונחת, ומאד מעריכה את דרך ההתנהלות הזוגית שלכם, שנעשית בכבוד, בהתחשבות ובאהבה, הן ביניכם כבני זוג, והן כלפי ההורים. אשמח שתראה את התשובה גם לאשתך, ושתמשיכו לפעול יחד מתוך שיתוף פעולה והכלה הדדית.

מכיוון שתשובה כזו אמורה להיות מקיפה וכוללת, אתייחס בדברים רק לשורה התחתונה, ולהנחיות פרקטיות למעשה. כמובן, ששניכם מוזמנים לפנות שוב בכל שאלה שתתעורר, ובכל צורך להעמיק ולהבין.

מבחינת המזון:

נפתח בתנאי הראשון של הימצאות הכשר על מוצרי המזון, עליו להיות תקני מטעם הרבנות המקומית, ובר תוקף מבחינת התאריך. אם אינך בטוח לגבי אמינות הגוף המספק את ההכשר, תוכל לבדוק זאת כאן. בכל מקרה, אין לרכוש מוצר בהשגחת בד"ץ כלשהו, ללא צירוף של אישור הרבנות, שזהו הגוף הרשמי היחיד, המוסמך לאשר כשרות מטעם המדינה, וזיוף הכשר כזה מהווה עבירה על החוק.

כשמדובר במצרכים קנויים המוכנים לאכילה, ללא צורך בבישול, תוכלו לאכול מהם ללא חשש. מדובר באריזות סגורות ובשימורים, כגון: מוצרי חלב, ממרחים וסלטים, שימורי טונה, עוגיות וקרקרים.

מלבד זאת תוכלו לאכול מאכלים קרים, שלא בושלו, כגון, פירות וירקות, אגוזים וכד'. אם תרצו להכין סלט, תצטרכו לוודא, שהופרשו מהירקות והפירות תרומות ומעשרות, ושהם גדלו בהיתר על פי אחת השיטות ההלכתיות, המקובלות בשנת השמיטה (ע"י הגוף נותן הכשרות), בירקות עלים עליכם לבדוק השגחה מהימצאות חרקים למיניהם. כמובן שאי אפשר לצרף לסלט ירקות צלויים, או מבושלים בדרך כלשהי. מאכלים חריפים, למשל בצל, אסור להכניס לסלט, מכיוון שהם נחשבים כחמים.

אם תרצו לשתות יין (עם אישור כשרות כמובן), עליכם לפתוח את הבקבוק בעצמכם, ולמזוג לעצמכם. תוכלו כמובן למזוג גם לאחרים.

אני ממליצה לכם שלא לאכול שם מאכלים בשריים, אלא אם כן מדובר במזון הראוי לאכילה מיידית, למשל נקניק פרוס באריזה סגורה.

מלבד כל האמור, תוכלו תמיד להכין בביתכם מאכל או מאפה טעים, שתביאו אתכם כהוקרה להורים, ושיוכלו להשלים את הארוחה הקלילה במנה מכובדת יותר.

מבחינת כלי הבישול והאכילה:

תמיד תוכלו להשתמש בכלים חד-פעמיים לצורך האכילה, או להשאיר בבית ההורים מספר כלים כשרים וטבולים ששייכים לכם, ושישמשו אתכם במהלך הביקורים. זאת בהנחה שלא ישתמשו בהם בזמן שתיעדרו.

מלבד זאת תוכלו להשתמש בכלי זכוכית ומתכת להכנה (חיתוך סלט למשל) ולהנחת המזון הקר, וכן לאכילתו, כי בדרך זו אין בליעה בכלים, אך חשוב לוודא לפני כן שהכלים הודחו היטב. יתר על כן, פוסקים רבים מתייחסים לכלי זכוכית ככלים שאינם בולעים את טעם המזון שהונח בהם (אפילו אם הוא חם), מפני שהם חלקים ונוקשים (שולחן ערוך אורח חיים סימן תנא סעיף כו), ולכן הם כלים כשרים לשימוש. מכאן שתוכלו לשתות משקאות חמים בספלי זכוכית, אך לא להשתמש למאכלים ומשקאות חמים בפריטי סכו"ם, שבלעו איסור.

כלי פלסטיק נוטים להישאר שומניים יותר לאחר השימוש, ומצריכים ניקוי מאומץ יותר, ולכן אני ממליצה שלא להשתמש בהם אף למזונות קרים. כך גם לגבי כלי עץ, כגון קרש חיתוך, אשר בולעים את טעם המאכלים שהונחו עליהם, וקשים לניקוי יסודי בשל המרקם המחורץ.

אם תשתמשו במיקרוגל יש לעטוף את המזון בשתי עטיפות אטומות לפני חימומו, שימוש בקומקום חשמלי מותר, שכן הוא מרתיח מים בלבד, טוסטר אינו מומלץ, משום שקשה לנקות את כל החריצים והנקבים שבו, וקיים חשש סביר שבלע איסור ממש (כגון, בשר בחלב, או גבינות לא כשרות), ולגבי תנור אפיה נקי, ללא שאריות מאפים הדבוקות בדפנות ובקרקעית, ניתן להכשירו לשימוש לאחר שתחלוף לפחות יממה (מעת לעת) מאז השימוש האחרון שנעשה בו, על ידי הפעלתו על חום גבוה למשך כחצי שעה. תוכלו לאפות כמובן בתבניות חד-פעמיות, או בכלים משלכם. אם מתעורר צורך גדול, תוכלו להסתמך גם על דעת המתירים שימוש בכלי פיירקס נקיים השייכים להורים, לצורך האפיה (הרב עובדיה יוסף, יביע אומר חלק ד יורה דעה, סימן ה).

לסיום דברי אחזור שוב על חשיבות העניין שהכל ייעשה בנחת רוח ובכבוד הדדי, מבלי לפגוע חלילה בשמחת המפגש המשפחתי. איני מתכוונת חלילה לוויתור על דרישות ההלכה, אך תמיד לשלב עם זאת את ההבנה, כי "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום".

ברכה והצלחה בכל.

עידית

 

הרחבה:

שאלת כלי הזכוכית נתונה כבר במחלוקת הראשונים, האם דינם ככלי חרס, משום שהם מיוצרים מחול (למשל, תוספות עבודה זרה דף לג ע"ב, רא"ש פסחים פרק ב סימן ח, רמב"ם מאכלות אסורות פי"ז ה"ג, חידושי הר"ן פסחים דף ל ע"ב). בעניין זה נקטנו כדעת השולחן ערוך המקלה, שכלי זכוכית אינם בולעים בחום, אולם יש לדעת כי הרמ"א חולק עליו, ואוסר שימוש בכלי זכוכית לבשר ולחלב, או לחמץ ולמצה.

בימינו רבים מהספרדים פוסקים כשו"ע (יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן מא, שו"ת ישכיל עבדי חלק ה – יורה דעה סימן יג), אך יש מי שמחמיר כדעת הרמ"א (בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו סעיף יד).

גם ביחס לדברי הרמ"א ישנן דעות שונות, יש מי שמסייגים אותם לדורו, מתוך החשש לייצור כלים מחמרים באיכות ירודה ולזיופים (שדי חמד אסיפת דינים מערכה ה אות כא), וכן יש מחלקים בין החמרה בהלכות פסח, שם אוסרים גם ללא בליעת טעם, ובין בשר וחלב, שבהם גם הרמ"א יתיר (כנסת הגדולה יורה דעה סימן קכא סקכ"ה, שו"ת משנה הלכות חלק ט סימן קסח). דברים אלה מתבססים על כך שבהלכות יין נסך אין הרמ"א מעיר על דברי השו"ע  (יורה דעה סימן קלה סעיף ח), ולכאורה מסכים עם דבריו.

 

כלים של בני שבושלו בהם חמץ בפסח, האם מותר לאכול בהם לאחר פסח?

שלום

הבן שלי אינו דתי אך שומר כשרות בבית כדי שנוכל לאכול אצלו. אם הוא יאכל ויבשל חמץ בפסח, האם זה מטריף את הכלים? האם נוכל לאכול אצלו אוכל שנקנה ובושל לאחר הפסח?

במידה וזה מטריף את הכלים, מה הדין לגבי שימוש בכלי חמץ במהלך הפסח, אך ללא חמץ ממש. כלומר שלא יאכל חמץ ממש בפסח אך ישתמש בכלים הרגילים?

 

תשובה:

שלום לכם

גם אם הבן מבשל חמץ בכליו הכלים כשרים לשימוש לאחר הפסח.

 

הרחבה:

ישנה מחלוקת אמוראים בדבר כלי החמץ בפסח. אנו פוסקים כשיטה לפיה אין איסור בל יראה ובל ימצא בטעם הבלוע בכלים ולכן ניתן להשהות את הכלים בבית ואין צורך למכרם.

השאלה שלכם נוגעת למעשה בדין חמץ שעבר עליו הפסח מכיוון שאתם שואלים על האפשרות לאכול מכליו של הבן לאחר החג ולא בחג עצמו.

בחג עצמו חמץ אינו בטל אפילו באלף אבל לאחר החג חמץ בטל כשאר תערובות ולכן הכלים אף אם בלעו איסור אינם נאסרים וכן פסקו הרמ"א והמג"א, המשנה ברורה ועוד אחרונים.

מאחלת לכם חג כשר ושמח ,זיוית.

 

מקורות להרחבה:

פסחים ל.

תוספות שם

שו"ע או"ח תמ"ז א

שו"ע או"ח תנ"א א

האם אפשר לנפוש בצימר בפסח שהבעלים לא עשו בו בדיקת חמץ?

האם אפשר להזמין צימר/דירה כשבעל הדירה אומר שהוא לא עושה מכירת חמץ?

 

תשובה:

שלום רב.

אפתח בזה  שאין חובה למכור חמץ, יש חובה לבדוק חמץ ולבער אותו.

אנחנו מוכרים חמץ במקרים שיש לנו תערובת חמץ או חמץ בכמות גדולה, שיש נזק כלכלי להפטר ממנו, אבל למי שאין חמץ למכור איננו חייב במכירת חמץ. לכן, אם בעל הדירה אינו מוכר חמץ- אין עם זה בעיה.

לעומת זאת, יש מצוה חשובה והכרחית והיא מצות בדיקת חמץ וביעורו והיא מוטל על בעל הבית או משכיר הבית ולכן:

אם אתם שוכרים את הדירה כבר מערב פסח עליכם לבדוק שם חמץ בליל י"ד ניסן, בזמן בדיקת חמץ, כי אתם נחשבים שוכרי הדירה. (שולחן ערוך או"ח סימן תלז סעיף א)

אם אתם מגיעים לדירה/ לצימר במהלך הפסח ובעל הדירה בוודאות לא בדק חמץ בערב פסח- עליכם לבדוק חמץ בברכה כשתגיעו לדירה ואם חלילה תמצאו שם חמץ עליכם לבערו (בשריפה או באמצעי אחר כמו פירור בשירותים). (שולחן ערוך, או"ח סימן תל"ה סעיף א)

 

מברכת אותך בחג שמח, כשר ונעים!

בת שבע סמט

איך עושים התרת נדרים בימי קורונה?

שלום רב,

איך עושים התרת קללות/נדרים בימי הקורונה?

אפשר לעשות כשהמתירים הם בני המשפחה?

 

תשובה:

שלום רב

ראשית כדאי לברר מדוע יש צורך לעשות התרת נדרים, ומתי יש לעשות התרת נדרים או התרת קללות.

אם חלילה אדם דיבר לא יפה כלפי אדם אחר, ראוי להתחרט, לפנות לאדם שנפגע ולהתנצל בפניו ואין כאן צורך בהתרת נדרים או קללות. במקרים מאד מסוימים יש לדון אם צריך התרת קללות.

כמו כן, גם אם אדם לקח על עצמו משהו שלא בצורת נדר (למשל רק אמר- מהיום אני מקפיד להתפלל כל יום), לא בהכרח שיצטרך התרת נדרים וכדאי לשאול לגבי המקרה המסוים הזה.

 

התרת נדרים אנו עורכים במקרי קיצון בהם אדם נדר נדר מפורש או רוצה לשנות ממנהג קבוע שלו.

מתוך החומרה של נדרים והרצון למנוע חששות בנושא, נוהגים לערוך התרת נדרים כללית בערב ראש השנה.

 

לכתחילה עדיף לא לנדור שום דבר (ואף חכמים לימדו אותנו להשתדל שכשאנחנו מקבלים על עצמנו משהו להקפיד ולומר "בלי נדר").

 

במקרה שאכן יש צורך לעשות התרת נדרים, יש לעשותה בפני 3 אנשים.

בימים אלה אפשר להיפגש עם 3 אנשים (עוטים מסכה), ניתן גם בחלל הפתוח, ולבצע את ההתרה.

להתרה יש נוסח מסוים שקבעו חכמים.

בערב ראש השנה האחרון, בהם היינו מצויים בסגר ואנשים רבים היו בבידוד, הרב י"צ רימון יצא בפסיקה שבעת כזאת אפשר לערוך התרת נדרים בזום ועל ידי שליח.

ראי כאן:

https://www.sulamot.org/%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%AA-%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%96%D7%95%D7%9D/

ההיתר שלו מבוסס על זה שהתרת נדרים בערב ראש השנה הוא מנהג בלבד.

 

לגבי שאלתך, האם ניתן לערוך התרת נדרים מול אנשי משפחה-

אמנם המתירים  את הנדר נחשבים כ"בית דין" מבחינה הלכתית אבל אינם כבית דין שדן ושופט ולכן אין בעיה בכך ששלושת המתירים יהיו קרובי משפחה זה של זה וקרובי משפחה של מבקש ההתרה (שו"ע רכח, סעיף ג).

 

אשה שמבקשת התרה, בעלה אינו יכול להיות אחד משלושת המתירים (שו"ע רלד נז).

 

לסיכום, הייתי ממליצה לך קודם כל לפנות לברר האם את באמת זקוקה להתרה.

בהצלחה רבה

וימים טובים

בת שבע

 

ציור באיפור קבוע על הגב – האם זה כמו קעקוע ואסור?

קודם כל אתחיל ואגיד שזהו אתר מדהים שעוזר לי ממש.
יש לי "אישיו" עם הגב שלי. ממש. אני מרגישה לא בטוחה כלפיו בשום צורה. וכבר הרבה זמן עולה בי המחשבה על "לקעקע" את הגב. אבל כיוון שיש איסור ככ חמור על כתובת קעקע חשבתי על פתרון. לצייר על הגב את הציור באיפור קבוע.
האם זה נחשב קעקוע? האם זה מותר הלכתי?

תשובה 


שלום לך,

פתחת וסיפרת על קושי אישי שיש לך בקשר למראה גבך, ומשם עברת לשאלה ההלכתית. ניכר שההלכה חשובה לך, ואת מחפשת כיצד ניתן לפתור את הקושי שלך אבל להמשך להקפיד על מגבלות ההלכה.

כתובת קעקע נאסרה בתורה כי היתה אחת מדרכי עבודה זרה (טור יורה דעה קפ). ובימינו האיסור חל, לדעת מרבית הפוסקים, בגלל שנעשית כחלק מ"חוקות הגויים", ההידמות לתרבות הזרה (גם אם אין בה כוונה של עבודה זרה ממש). (אגרות משה יורה דעה ח"ב, נג)

השאלה היא האם איפור קבוע נכלל באיסור זה?

יש פוסקים שהחמירו בכך, למשל: הרב שמואל ווזנר, שתפס את האיפור הקבוע כ"סרח קעקוע" – מכיון שהפעולה היא דומה : החדרת צבע מתחת לעור. לכן אסר איפור קבוע כאיסור דרבנן. גם הרב יצחק עראמה רואה באיפור קבוע קעקוע ממש ואוסר.

לעומתם – יש המתירים, למשל הרב עובדיה יוסף והרב דוב ליאור – מפני שלאחר זמן,  גם אם בחלוף מספר שנים, האיפור דוהה ונעלם, ואין בו כתיבת אותיות ואינו לשם עבודה זרה.

הרב אשר וייס מתיר איפור קבוע במקום שיש בו צורך – כגון עוגמת נפש בגלל מראה וכדו', מפני שהתהליך של האיפור אינו דומה לגמרי לקעקוע. 

נראה שניתן לסמוך על המתירים, בעיקר אם יש צורך בדבר. ומכאן נראה שאת מידת הצורך יהיה עליך לברר בינך ובין עצמך.

פירוט הדברים אפשר למצוא באתר "משיבת נפש" בשאלה על איפור קבוע  כאן

לאחר הדיון ההלכתי, יש צורך לומר דבר מה גם על מהות העניין שעולה ממכתבך. את מחפשת כיצד להוסיף יופי לגב שלך על מנת לחיות איתו בשלום. וכאן חשוב לי לומר לך: לצד הפתרון ההלכתי, ישנו תהליך נוסף שעליך לעשות, והוא לחפש את ההשלמה שלך עם הגוף שניתן לך, ללמוד לקבל ולאהוב את עצמך גם מהבחינה הפיזית, ולהבין מה באמת מקשה עליך לעשות זאת. לכל אדם ישנן נקודות של אי שביעות רצון לגבי הממד הפיזי שלנו; אולם, אם נקודות אלה תופסות מקום מרכזי בחיים ומפרות את השלווה שלך, חשוב להבינן יותר לעומק. זאת תוכלי לעשות בינך לבין עצמך, או עם ליווי של אדם קרוב, או עם גורם טיפולי. אולי הבעיה ההלכתית היא כעין מתנה עבורך, כי בזכות הבירור הזה תגיעי גם להבנה מעמיקה יותר של עולם הגוף-נפש שלך ולצמיחה חיובת בהקשר זה.

היי ברוכה

רחל קרן

הרבנית רחל קרן היא ראש בית המדרש במדרשת עין הנצי"ב. בוגרת תוכניות ההלכה בבית מורשה ובמדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. בעלת תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מבר-אילן. בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית.

האם רווקה א-מינית יכולה להרות מתרומת זרע?

שלום

האם לרווקה "א-מינית" מותר להרות ללא בן-זוג מתרומת זרע (יהודי או גוי, בכלל)?

הכוונה היא לאישה צעירה שלא יכולה בפועל להקים משפחה כיוון שהיא "א-מינית" – אינה נמשכת לאנשים משום סוג, והניסיון מלמד שאנשים כאלה לעתים נדירות מאוד מצליחים למצוא זוגיות באופן שיכבד את הגבולות של הצד האחד ויספק את הצרכים של הצד השני, מסיבות מובנות, וזה כמעט לא אפשרי בפועל. האישה בכל זאת רוצה מאוד להביא ילדים

 

תשובה:

שלום וברכה

אני מבינה שהשאלה על תרומת זרע מובאת כאן כפתרון למבוכה שהרווקה נקלעה אליה היות ואינה נמשכת לגברים (ואין לה משיכה מינית כלל) ועל כן אינה רואה את עצמה קושרת את גורלה עם בן זוג בעתיד. ועל כן היא מבקשת פתרון אחר ולפיו תוכל לכל הפחות להקים לעצמה משפחה ולפוגג את הבדידות שנגזרה עליה.

שאלה דומה נשאלת רבות לאחרונה בהקשר של רווקות שלא מצאו לעצמן בן זוג וחוששות מהחמצת האפשרות ללדת. הן מחפשות אחר בן זוג שאיתו תוכלנה להקים בית המושתת על אדני אהבה וקירבה אך גם מודעות גם לכך שהשעון הביולוגי שלהן דופק ושעת הכושר ללדת הולכת ומצטמצמת. בניגוד למקרים הללו, שבהם יש לעיתים עוד אפשרויות מגוונות המקרה שאת מתארת הוא מקרה שאין בו תקווה למציאת בן זוג ועל כן, הכמיהה לילד יכולה להיענות רק באמצעות תרומת זרע מתורם אנונימי.

אני יוצאת מהנחה שאכן אין מוצא של הקמת משפחה במקרה המתואר. ועל כן, אין לנו אלא לדון באפשרות להולדה מחוץ למסגרת של נישואין.

הפתרון שהרפואה מציעה עבור נשים אלו הוא שאיבת ביציות, אותן ניתן להפרות מזרע שנלקח כתרומה. הביציות מוקפאות כשהן מופרות או לפני הפריה וכשבעלת הביציות תגיע להחלטה על הריון ולידה ייעשה בהן שימוש. ההנחה היא שאת ההריון עצמו אפשר לדחות כיוון שהתיפקוד של הרחם כנושאת הריון נמשך זמן ארוך יותר מאשר הביציות, שאיכותן יורדת עם השנים (יש מחלוקת מהו הגיל האופטימלי לשאיבת ביציות, ויש להניח שהדבר גם תלוי במצבה הפיזיולוגי של כל אישה ואישה).

השאלה המרכזית היא האם ההלכה מתירה ומאשרת את האפשרות הזו. אשר לעצם שאיבת הביציות אין מחלוקת ורוב ככל הרבנים ממליצים לעשות זאת בשלב כזה או אחר, על מנת לשמר את אופציית הפיריון. סימן השאלה הגדול הוא על האפשרות של הפריה מתרומת זרע ללא נישואין.

יש מן הפוסקים ששללו את האפשרות הזו על הסף מפני השיקול שהילד שיגדל יהיה "יתום" מאב. זאת, מאחר שברוב המקרים תרומת הזרע נלקחת מבנק הזרע שם הזרע ניתן מגבר אנונימי שניתן ללמוד על אופיו או מראהו ממיפרט הצמוד לזרע, אך לא ניתן לחשוף את זהותו. ויש מן הפוסקים שהתירו והצביעו על כך שחז"ל הכירו בצורך של האישה במשענת: "דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה"(כתובות סד, א). נדמה שבמקרה שאת מתארת, כשאין באמת אופק של הקמת משפחה כשהסיבה לכך היא אונס גמור משקלה של הדעה המאפשרת גדל.

חשוב לציין שהמחלוקת נוגעת לשאלת ההיתר להריון כזה, אך אין צל ספק בדבר כשרות הילד. אם הזרע נתרם מגוי, הרי שהילד מיוחס אחר אמו כדין בן שנולד מגוי ויהודיה שהוא יהודי. אם הזרע נתרם מיהודי, אנו חוששים שמא כשיבוא להינשא כיוון שלא נדע מי אביו, יעלה חשד שכל אחת אתה יחפוץ להינשא עשוי להיות אחותו מאביו (ולגבי בת- אחיה), וגם לא תהיה אפשרות לברר את הדבר. אולם, לאחרונה ניתן פסק דין בבית הדין הרבני מפרי עטו של הדיין הרב יועזר אריאל שמצד אחד, אוסר על אישה רווקה להרות באמצעות תרומת זרע, לדבריו: יש בילד פגם מכיוון שהוא "מבני עירבוביא" שאין יודעים את ייחוסם, וכן, בגלל החשש מנישואין של אח ואחות, בנוסף, מפני שזה יאפשר לנשים להסוות זנות של ממש בטענה שהרו מתרומת זרע ובדרך כשרה,  וכן בגלל שיש כאן גזל, שהרי לא יירש את אביו וכדומה. יחד עם זאת, בדיעבד הוא  התיר לבת שנולדה בהפריה מתרומת זרע של יהודי להינשא והכריז עליה ככשרה לגמרי.

עדיין נראה שהדרך הטובה ביותר (וגם הזמינה ביותר) היא להרות מתרומת זרע של גוי, וכך הוולד הוא יהודי כשר ואינו נקלע לספקות בשאלת היוחסין שלו .

בהצלחה רבה

מיכל