פסח בדירה עם שותפות שאוכלות קטניות
שלום,
אני נמצאת בשנת שירות (הדרכת טיולים), ומדריכה גם בחול המועד. בדירת השירות אנחנו שתים-עשרה בנות מעדות שונות, וחלקן אוכלות קטניות, וגם אצל אלה שלא אוכלות, ישנם מנהגים שונים. רציתי לשאול מה מותר לי לאכול בדירה, והאם מותר לי לאכול מהכלים, שבישלו ואכלו בהם קטניות (יש לנו בדירה רק סיר אחד לפסח, וגם אי אפשר לבשל לעצמי לחוד). תודה רבה.
תשובה:
שלום יקרה,
אני מאד מעריכה אותך על הרצון לחיות בשלום עם חברותייך לדירה, יחד עם הרצון לשמור על מנהגי הבית. כדאי להדגיש, שאיסור הקטניות הוא מנהג חשוב, אבל עדיין מנהג, ולא הלכה מדאוריתא, או אפילו מדרבנן. קטניות אינן חמץ, ולכן חשוב לשמור על קיום המנהג, אבל חשוב במקביל גם לשמור על יחסי אהבה וכבוד בתוך עם ישראל, מכיוון שכל אחת מכן שומרת מצוות, ונוהגת בדרך שמקובלת על פי ההלכה.
בתשובתי זו אנסה להציג בפנייך כיוונים שונים להקלות באיסור הקטניות מתוך הבנת החשיבות שבחיים המשותפים כרגע. אני מציעה לך גם להתייעץ עם הורייך לגבי הקלות אלה, ולדון במידת התאמתן למסורת הנהוגה במשפחתך.
מנהג ההימנעות מאכילת קטניות החל בתקופה מאוחרת יחסית בארצות אשכנז, לפני כשבע מאות שנה (סמ"ק מצווה רכב הערה יב), ואין מדובר בגזירה או בתקנת חכמים. המנהג נובע מהרחבה של איסור החמץ, שכן נהוג להכין מהקטניות קמח בדומה לדגנים, וישנם אנשים, אשר עלולים להתבלבל ולהחליף ביניהם, וכן בשל חשש לתערובת קטניות ודגנים בעת הצמיחה בשדות, והאחסון לקראת מכירתם (בית יוסף בשם הסמ"ק, אורח חיים סימן תנג).[1]
לקבוצת הזרעים הנכללים בהגדרת הקטניות, אין הגדרה בוטאנית מדעית אחידה ומוחלטת, וניתן להגדירם על-פי הרמב"ם (כלאיים פרק א הלכה ח) כזרעים נאכלים, אשר ניתנים לזריעה, והם אינם משתייכים לחמשת מיני הדגן המחמיצים. אולם לא כל הזרעים הנאכלים נכנסו למנהג זה.
א) נושא רשימת הזרעים, הכלולים במנהג הקטניות, פותח פתח להיתר קטניות "חדשות", שלא היו במנהג, כך למשל הגיעו למטבחינו בוטנים, סויה, קינואה, לפתית ועוד. מכיוון שאין מדובר בגזרת חכמים, אין בכוחם של חכמי הדורות כח להרחיב את הרשימה הסגורה, ולהוסיף אליה מינים נוספים (אגרות משה אורח חיים חלק ג, סימן סג). מכאן, שניתן להקל בכל מיני הזרעים, שלא היו מוכרים באירופה בעת התפשטות המנהג.
ב) הקלה נוספת באכילת קטניות אפשרית במיני מאכלים, המיוצרים ללא מגע במים כלל, כגון: שמנים למיניהם (הרב קוק אורח משפט סימן קיא),[2] ואף יש מי שמתיר פריכיות אורז (הרב אליקים לבנון כאן). זאת משום שאין להחמיר בטפל – קטניות, יותר מאשר בעיקר – חמץ, שהרי אפילו גרעיני חיטה מותר לקלות בפסח ולאוכלם (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג, מרחשת חלק א סימן ג, אות יא).[3] ובאופן דומה יש מי שהתירו לאכול קטניות קלויות, כגון גרעיני חמניה, או פופ קורן (שו"ת רב פעלים חלק ג אורח חיים סימן ל, חיי אדם חלק ב-ג כלל קכז סעיף א).
ג) גם בנושא תערובת קטניות בתוך מאכל אחר (כגון במעדני חלב, בשוקולד, במוצרי בשר ועוד) לא נהגו להחמיר, וכשם שהחמץ מתבטל בתערובת לפני הפסח (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמז סעיף ד), כך גם הקטניות מתבטלות לעיקר (באר יצחק סימן יא). יתר על כן, המנהג אוסר אכילת קטניות, אך לא הנאה מהן (תרומת הדשן סימן קיג), ולמעשה התיר גם הרמ"א שימוש בקטניות שלא לשם אכילה, וכן התיר תערובת קטניות (אורח חיים סימן תנג סעיף א, משנ"ב ס"ק ח-ט, מרחשת חלק א סימן ג אותיות ח-ט), וכתב על כך בעל חק יעקב (סימן תנג סק"ט), כי ממילא מנהג הקטניות זו חומרא בעלמא, ואין להוסיף עליה. ביטול כזה מותר להיעשות מלכתחילה, כאשר הקטניות עדיין בגדר מאכל היתר לכל ישראל, אך לא בזמן הפסח עצמו, וכן נדרש בנוסף, שמוצרי הקטניות אינם ניכרים לעין, והם בטלים ברוב המאכל,[4] בתנאים אלה ניתן לאכול אותם ללא חשש (הרב ויטמן והרב ליאור כאן, הרב קנוהל 'ואכלת ושבעת' כאן). אולם עלייך להקפיד לרכוש אותם לפני החג.[5]
ד) הקלה נוספת ישנה במוצרים, המופקים מזרעים שאינם נאכלים, כמו למשל כותנה וקנולה (המשמשים כשמנים וכמייצבים). סיבת ההיתר היא, שכאן אין חשש לטעות ולחילוף בינם לבין זרעי הדגנים הנאכלים, ולכן בהם לא נהגו איסור (שו"ת מהרש"ם חלק א סימן קפג, מרחשת חלק א סימן ג אות ז). גם בדרכי משה (אורח חיים סימן תנג סעיף ב) נפסק, כי סוגי זרעים, שאינם נחשבים כמאכל אינם נחשבים כקטניות, וכן ברכתם "שהכל נהיה בדברו" ולא "בורא פרי האדמה" (טור בשם הרשב"א ושולחן ערוך סימן רד סעיף א, הרב יעקב אריאל שו"ת באהלה של תורה, חלק ב סימן סז).
ה) ועוד, יש מי שמקל בקטניות ירוקות בתרמילים, שדומות יותר לשאר הירקות, ולא לדגנים, כך שהטעמים שהבאנו לאיסור קטניות יבשות בשל הדמיון לדגנים, אינם רלוונטיים במקרה זה, הן אינן דומות לדגנים, ואין מכינים מהן קמח (אשל אברהם אורח חיים סימן תנג ס"ק א, ברכי יוסף אורח חיים סימן תנג ס"ק ב בשם בית דוד, הרב ליאור כאן בהתאם לשיטתו "אין לנו, אלא מה שהיה בגזרה", הרב קנוהל 'ואכלת ושבעת' כאן, והרב ביגל כאן). ואף בקרב יוצאי מרוקו, הנמנעים מאכילת קטניות, מקובל לאכול קטניות ירוקות.
בכל הסעיפים הנ"ל הבאנו הקלות מסוגים שונים, המצמצמות את תחולתו של המנהג למספר מאכלים בלבד, באופן זה, אני מקווה שההתמודדות עם הקושי תקטן ביותר, ותוכלו להתחשב זו בזו מתוך הבנה ורעות. יחד עם זאת, חשוב לציין, כי סעיפים רבים נתונים במחלוקת, וישנם החולקים על מגמת הצמצום, ובוחרים להרחיב את המנהג באופן מירבי. אם תרצי, תוכלי לעיין במספר דוגמאות (למשל הרב רימון כאן).
בנוגע לשימוש בכלים, שבהם התבשלו קטניות, קיים מנהג לבשל (לילדים, או לחולים) בכלים נפרדים (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן רמא), ויש מי שמתיר לבשל בכלים רק לאחר שחלפו מעת לעת (יממה) (כף החיים על או"ח סימן תנג סעיף כז), אך המצב שתיארת, מוגדר כשעת הדחק, וסביר שתבשלו באותו הסיר במשך כל ימי החג, לכן אפשר בהחלט להדיח את הסיר מן הקטניות, ולבשל בו מיד מאכלים ללא קטניות (יחווה דעת חלק ה סימן לב, פניני הלכה פסח פרק ט אות ה).
בתקווה לימים של אחדות ואהבה בעם ישראל, שבהם יאכלו כולם אלו אצל אלו באחווה וקירוב לבבות, מתוך שמחת קיבוץ הגלויות והתרת כל שבטי ישראל לבוא זה בזה.
עידית
[1] הסבר שונה למנהג מופיע בדברי ספר המנוחה על הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ה, הלכה א), ולפיו הסיבה להימנעות מאכילת קטניות אינה בשל החשש לחמץ, אלא מפני שאין שמחה באכילת קטניות, וזהו מאכל עניים. יתכן שאותו הטעם יכול להסביר את דברי הרז"ה, כי מצווה לאכול מצה בכל שבעת ימי החג, ולא רק בליל הסדר (בעל המאור על הרי"ף פסחים כו, ע"ב), וכן את דברי רש"י (סידור רש"י סימן תרלד), כי מותר לבשל קטניות בפסח ובכל ימים טובים.
[2] בעניין שמן, ישנם היתרים מטעמים נוספים (למשל, שמיצוי הפרי נחשב כ'זיעה' בלבד, מרחשת חלק א סימן ג חלק ב סעיף א).
[3] אמנם יש חולקים על פסיקה זו, ראי למשל חבל נחלתו כ סימן יד כאן.
[4] ומספיק ביטול ברוב, ואין צורך בביטול בששים (משנה ברורה סימן תנג ס"ק ט, באר יצחק סימן יא).
[5] ויש מי שמתיר לערבן לכתחילה אף בימי הפסח (פרי חדש סימן תנג סעיף א), וכן לקנות תערובת כזו בימי הפסח עצמם (הרב קנוהל לעיל). וכמובן, שבדיעבד אם נעשתה תערובת בימי החג, ישנו ביטול ברוב.