האם רווקה א-מינית יכולה להרות מתרומת זרע?

שלום

האם לרווקה "א-מינית" מותר להרות ללא בן-זוג מתרומת זרע (יהודי או גוי, בכלל)?

הכוונה היא לאישה צעירה שלא יכולה בפועל להקים משפחה כיוון שהיא "א-מינית" – אינה נמשכת לאנשים משום סוג, והניסיון מלמד שאנשים כאלה לעתים נדירות מאוד מצליחים למצוא זוגיות באופן שיכבד את הגבולות של הצד האחד ויספק את הצרכים של הצד השני, מסיבות מובנות, וזה כמעט לא אפשרי בפועל. האישה בכל זאת רוצה מאוד להביא ילדים

 

תשובה:

שלום וברכה

אני מבינה שהשאלה על תרומת זרע מובאת כאן כפתרון למבוכה שהרווקה נקלעה אליה היות ואינה נמשכת לגברים (ואין לה משיכה מינית כלל) ועל כן אינה רואה את עצמה קושרת את גורלה עם בן זוג בעתיד. ועל כן היא מבקשת פתרון אחר ולפיו תוכל לכל הפחות להקים לעצמה משפחה ולפוגג את הבדידות שנגזרה עליה.

שאלה דומה נשאלת רבות לאחרונה בהקשר של רווקות שלא מצאו לעצמן בן זוג וחוששות מהחמצת האפשרות ללדת. הן מחפשות אחר בן זוג שאיתו תוכלנה להקים בית המושתת על אדני אהבה וקירבה אך גם מודעות גם לכך שהשעון הביולוגי שלהן דופק ושעת הכושר ללדת הולכת ומצטמצמת. בניגוד למקרים הללו, שבהם יש לעיתים עוד אפשרויות מגוונות המקרה שאת מתארת הוא מקרה שאין בו תקווה למציאת בן זוג ועל כן, הכמיהה לילד יכולה להיענות רק באמצעות תרומת זרע מתורם אנונימי.

אני יוצאת מהנחה שאכן אין מוצא של הקמת משפחה במקרה המתואר. ועל כן, אין לנו אלא לדון באפשרות להולדה מחוץ למסגרת של נישואין.

הפתרון שהרפואה מציעה עבור נשים אלו הוא שאיבת ביציות, אותן ניתן להפרות מזרע שנלקח כתרומה. הביציות מוקפאות כשהן מופרות או לפני הפריה וכשבעלת הביציות תגיע להחלטה על הריון ולידה ייעשה בהן שימוש. ההנחה היא שאת ההריון עצמו אפשר לדחות כיוון שהתיפקוד של הרחם כנושאת הריון נמשך זמן ארוך יותר מאשר הביציות, שאיכותן יורדת עם השנים (יש מחלוקת מהו הגיל האופטימלי לשאיבת ביציות, ויש להניח שהדבר גם תלוי במצבה הפיזיולוגי של כל אישה ואישה).

השאלה המרכזית היא האם ההלכה מתירה ומאשרת את האפשרות הזו. אשר לעצם שאיבת הביציות אין מחלוקת ורוב ככל הרבנים ממליצים לעשות זאת בשלב כזה או אחר, על מנת לשמר את אופציית הפיריון. סימן השאלה הגדול הוא על האפשרות של הפריה מתרומת זרע ללא נישואין.

יש מן הפוסקים ששללו את האפשרות הזו על הסף מפני השיקול שהילד שיגדל יהיה "יתום" מאב. זאת, מאחר שברוב המקרים תרומת הזרע נלקחת מבנק הזרע שם הזרע ניתן מגבר אנונימי שניתן ללמוד על אופיו או מראהו ממיפרט הצמוד לזרע, אך לא ניתן לחשוף את זהותו. ויש מן הפוסקים שהתירו והצביעו על כך שחז"ל הכירו בצורך של האישה במשענת: "דאמרה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה"(כתובות סד, א). נדמה שבמקרה שאת מתארת, כשאין באמת אופק של הקמת משפחה כשהסיבה לכך היא אונס גמור משקלה של הדעה המאפשרת גדל.

חשוב לציין שהמחלוקת נוגעת לשאלת ההיתר להריון כזה, אך אין צל ספק בדבר כשרות הילד. אם הזרע נתרם מגוי, הרי שהילד מיוחס אחר אמו כדין בן שנולד מגוי ויהודיה שהוא יהודי. אם הזרע נתרם מיהודי, אנו חוששים שמא כשיבוא להינשא כיוון שלא נדע מי אביו, יעלה חשד שכל אחת אתה יחפוץ להינשא עשוי להיות אחותו מאביו (ולגבי בת- אחיה), וגם לא תהיה אפשרות לברר את הדבר. אולם, לאחרונה ניתן פסק דין בבית הדין הרבני מפרי עטו של הדיין הרב יועזר אריאל שמצד אחד, אוסר על אישה רווקה להרות באמצעות תרומת זרע, לדבריו: יש בילד פגם מכיוון שהוא "מבני עירבוביא" שאין יודעים את ייחוסם, וכן, בגלל החשש מנישואין של אח ואחות, בנוסף, מפני שזה יאפשר לנשים להסוות זנות של ממש בטענה שהרו מתרומת זרע ובדרך כשרה,  וכן בגלל שיש כאן גזל, שהרי לא יירש את אביו וכדומה. יחד עם זאת, בדיעבד הוא  התיר לבת שנולדה בהפריה מתרומת זרע של יהודי להינשא והכריז עליה ככשרה לגמרי.

עדיין נראה שהדרך הטובה ביותר (וגם הזמינה ביותר) היא להרות מתרומת זרע של גוי, וכך הוולד הוא יהודי כשר ואינו נקלע לספקות בשאלת היוחסין שלו .

בהצלחה רבה

מיכל

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.