For English translation of this responsum, see here
שלום,
למדתי שנשים אומרות "אשר קידשנו במצוותיו" וכו' בעת אמירת ברכות התורה מאחר שעבורן הברכה היא כללית ולא פרטית, ונאמרת עבור כך שהקב"ה ציווה את עם ישראל ככלל בתלמוד תורה.
אם כך, האם נשים יכולות ללמוד תורה לפני אמירת ברכות התורה? תמיד הקפדתי לא… אם אסור, למה? מה הסיבה האמיתית שברכת נשים על ציווי שלא ניתן להן הכרחית?
בכלל, נדמה לי שהבנתי את הנושא לקויה, ואשמח אם תסבירי עליו!
תודה רבה מראש על המענה!
תשובה:
שלום לך,
תודה על ההזדמנות לעשות סדר ולהבין מהו הטעם שנשים מברכות את ברכות התורה. נראה כי התשובה לשאלה זו משליכה על ההלכות של אמירת ברכות התורה על ידי נשים והאפשרות ללמוד תורה לפני אמירתן.
בקצרה, ישנן שתי דעות ביחס לשאלה איזה סוג ברכות הן ברכות התורה. דעה ראשונה היא שהן שייכות לקבוצת ברכות המצוות – ברכות אשר נאמרות לפני קיום מצוות, במקרה זה מצוות תלמוד תורה. דעה שניה היא שהברכות הן ברכת השבח לקב"ה שנתן לנו את תורתו. לפי הדעה הראשונה, חובת נשים בברכות נובעת מחיובן בלימוד חלקים מסויימים בתורה. לפי הדעה השניה, החובה נובעת מהיות הנשים חלק מעם ישראל אשר קיבל את התורה. לפי שתי הדעות יש להקדים את אמירת הברכות ללימוד תורה, על ידי גברים ונשים כאחד, בין אם כדי להקדים את ברכת המצווה לקיומה ובין אם כדי לשבח את הקב"ה על התורה שניגש ללמוד בה כעת. לכן, ההקפדה שלך שלא ללמוד קודם הברכות הייתה במקומה ויש להמשיך בה.
תשובה בהרחבה
את המקור לברכות התורה אנחנו לומדים ממסכת ברכות (כא, א):"אמר רב יהודה: …מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו".
המהרש"א מסביר (חידושי אגדות שם): "כי שם ה' אקרא – דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמות של הקדוש ברוך הוא שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא". לאחר שמשה קורא בתורה עמ"י ישבחו את שמו "הבו גודל לאלוקינו"
כתבת בשאלתך שלמדת על הסיבה שנשים מברכות את ברכת התורה ונראה כעת שיש כמה הסברים לחיוב נשים במצווה זו. כדי לברר זאת נראה שתי דעות ביחס לסיווג ברכות התורה.
דעה ראשונה: ברכות התורה הן ברכות המצוות
הרמב"ם משמיט את ברכות התורה מספר המצוות ויש מקום להסיק מכאן שלדעתו אין זה ברכה מן התורה אלא ברכה דרבנן על קיום מצוות תלמוד תורה. הוא מלמד שלפני לימוד תורה יש לברך עליה כשאר המצוות כאשר אדם מברך ו"עובר לעשייתה" וכך הוא כותב (משנה תורה הלכות תפילה ז,יא):
המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא.
השולחן ערוך פוסק על פי דעת הרמב"ם (אורח חיים סימן מו, ט):
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה.
יש לשאול על סמך דעה זו מדוע נשים צריכות לברך על לימוד תורה כפי שפסק השולחן ערוך (שם מז, יד) אם אינן מצוות עליה כפי שלומדים במסכת קידושין (כט, ב) שנשים פטורות מתלמוד תורה?
ובכן, נשים אמנם פטורות מלימוד תורה באופן בו גברים מחויבים לו – כלומר, לימוד בכל שערי התורה וללא שיעור, אך נשים אכן חייבות בלימוד תורה בדינים השייכים להן.
כותב הרמ"א על דברי השולחן ערוך שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה (יורה דעה, סימן רמו, ו): "ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג)". האגור שעליו נשען הרמ"א כותב על סמך המהרי"ל שבנוסף לדינים השייכים לה אישה חייבת בקריאת הקורבנות כמו שחייבות בתפילה (ספר האגור תפילה ב'):
כתב מהר"י מולן הא דנשים מברכות ברכת התורה אף על גב שאינן חייבות, ולא עוד אלא שאמרו רבותינו ז"ל 'כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות' – זהו בתורה שבעל פה, אבל לא תורה שבכתב, וכן כתב הרמב"ם. ואף על פי שלשון הברכה "לעסוק בדברי תורה" משמע תורה שבע"פ, מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות, ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפלה כנגד קרבנות תקנום, והם חייבות בתפלה, ואם כן חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות, וכל שכן לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן. עכ"ל.
ראינו אם כן שלפי המהרי"ל נשים מברכות מתוך חיובן בקריאת הקרבנות, ולפי הסמ"ג מכיוון שחייבות בלימוד הדינים השייכים להן. האגור והרמ"א בעקבותיו פסקו על פי שתי הדעות הללו ביחד.
החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן מז) מצמצם את רמת החיוב של הנשים. לדבריו טוב שנשים ילמדו את הדינים השייכים להן, אך אם הם כבר בקיאות בהן (ממסורת) אין להן חיוב ללמוד אותם:
והיה אפשר לומר דמה שכתב 'חייבות ללמוד דיני נשים', לאו דוקא חייבות, אלא הכי קאמר דטוב וישר להן ללמוד מידי דשייך להו, אבל אינו חיוב גמור…אבל היותר נכון דחיובם אינו מצד מצוות תלמוד תורה דודאי פטורות הן, אמנם חייבות מיהא למען דעת הדינים שלהן, ואי בקיאי בהן – תו ליכא עלייהו שום סרך חיוב ללמוד, וק"ל.
גם כאשר אישה לומדת תורה שבעל פה או דינים שאינם "שייכים" לה, יש סברא לומר שעדיין יש לברך את ברכות התורה לפני הלימוד מכיוון שלפי הפסיקה האשכנזית, כאשר אישה מקיימת מצווה שהיא אינה חייבת בה היא מברכת על קיומה.
כך לומדים בפסיקת הגר"א, אשר דחה את טעמו של האגור לחייב נשים בברכות התורה, בטענה שנשים פטורות מלימוד תורה. הסיבה שנשים מברכות ברכות התורה היא משום שנשים מברכות גם על מצוות מהן הן פטורות (ביאור הגר"א שו"ע או"ח מז, יד):
עיין מגן אברהם בשם אגור, ודבריהם דחויין מכמה פנים, וקרא צווח "ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם". היאך תאמר "וצונו" ו"נתן לנו"? אלא העיקר על פי מה שכתב תוספות ושאר פוסקים, דנשים מברכות על כל מצוות עשה שהזמן גרמן.
דעה שניה: ברכות התורה הן ברכות השבח
לפי הדעה השניה ברכות התורה הן ברכת השבח וכך כותב הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצווה טו):
שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה, כן נצטוינו בזו… מכלל זה מתבאר שהברכה הזו מן התורה.
ובספר החינוך (מצוה תל):
וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן, חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא בברכות [כ"א ע"א] והיא ברכת התורה לפניה… על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה.
הציץ אליעזר מסביר את הסברה של שייכות הנשים בתורה ובכלל זה גם בברכות, גם ללא חיוב לימודה (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כד):
אולם עולה בדעתי לומר דאולי המכוון בזה אל הביאור וההסבר שמביא בחידושי הגרי"ז הלוי ז"ל בפרק י"א מהלכות ברכות הלכה ט"ז בשם אביו הגאון הגר"ח ז"ל, שהסביר דלכן נשים מברכות ברכת התורה, מפני דברכות התורה אין הברכה על קיום המצוה של תלמוד תורה רק דהוא דין בפפני עצמו דהתורה בעי ברכה, ונשים פטורות רק מהמצוה של תלמוד תורה אבל אינן מופקעות מעצם החפצא של תלמוד תורה יעו"ש, ואם כן איפוא יש לומר שזהו באמת המכוון של הרש"ל ושל הסברת החיד"א את דבריו, והוא זה, דמכיון דהנשים שייכות בדברי תורה כשלומדות מצוות הצריכות להן, אם כן תו יש להן לברך על עצם החפצא של תלמוד תורה כי דין בפני עצמו הוא דתורה בעי ברכה, …שפיר צריכות כבר לברך על לימודם
מדייק הציץ אליעזר שהברכה היא אינה על קיום מצוות תלמוד תורה אשר ממנה הן פטורות, אלא יש לברך על לימודה כיוון שהתורה בפני עצמה צריכה ברכה – כפי שלמדנו את המקור לברכה בחז"ל מ"כי שם ה' אקרא".
גם המשנה הלכות (חלק ו סימן יג) מקבל דעה זו. הוא מחזק את נוסח האשכנזים "לעסוק בדברי תורה" (לעומת "על דברי תורה" לפי הספרדים) כיוון שהוא ספציפי על קריאה בתורה, ולא על קיום מצוות תלמוד תורה. אך לאחר מכן הוא מרחיב את הברכה לכלול גם קיום התורה באופן הרחב, שכל עיסוקו של האדם יהיה על פי התורה:
עדיף טפי לברך לעסוק בדברי תורה שהוא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו מלברך על דברי תורה שכולל גם עשיית המצות שאינו בו עכשיו לעשותם ולכשיעשם יברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה…
איברא דלולי דמסתפינא מרבותי היה לפענ"ד ד"לעסוק" נמי משמע גם עשיית המצות … אמנם אמרתי דלעסוק בד"ת כולל שכל עסקו יהיה בדברי תורה וכל משאו ומתנו ועסקיו בכל מה שיהיה עוסק יהיה ע"פ התורה… ועל דרך 'אם בחקותי תלכו' – שתהיו עמלים בתורה – 'ונתתי גשמיכם בעתם', ולפי זה לעסוק נמי כולל שאר מצות ושפיר נשים מברכות לעסוק בדברי תורה.
ביחס לשאלתך אם לנשים מותר ללמוד תורה קודם ברכות התורה, יוצא משתי הגישות שראינו שיש לברך את הברכות קודם הלימוד. אם הברכות הם משום קיום מצוות לימוד תורה אזי יש לברך ואז לקיים את המצווה. גם אם הברכות הם משום שבח, נשים לב ללשון הפוסקים שהבאנו שאת הברכה יש לומר קודם העיסוק בתורה עצמה (כפי שמודגש במקורות בקו). זה מתיישב יפה עם דברי הגמרא שראינו בפתיחה, שמשה קרא לעם ישראל שיש לקשר בין הקריאה בתורה לבין דברי השבח.
בברכת התורה,
רחל