איך לקרוא לתינוקת שנולדה?

היי,ילדתי ברוך השם תינוקת מקסימה. עד התאריך של הלידה היינו סגורים על השם מעין… כרגע קצת התחלנו לשנות את דעתנו לכיון אדל, הבעיה שהסביבה לא כ"כ מכירה את השם והמשמעות של אדל, האם להישאר עם השם עדן שהוא יותר עברי ומובן מהשם של אדל?

 

תשובה:

מזל טוב וברכות חמות לרגל הלידה!

אכן בחירת שם היא עניין משמעותי מאוד, ובעצם מהווה חלק מרכזי בשותפות של ההורים עם הקב"ה בהבאת נשמה חדשה לעולם.

בחירת השם היא עניין שניתן ביד ההורים, ונתון לרצונם ולתחושתם. אין הנחיות הלכתיות בנושא זה לגבי שם עברי או לועזי, ורצוי שתבחרו בשם שמבטא את ערכיכם ועולמכם באופן הטוב ביותר. שם שנושא משמעות חיובית עבורכם, שם שאתם אוהבים ומרגישים איתו בנוח הוא שם טוב לבתכם, ללא קשר לתחושת הסביבה.

שני השמות שהצעת עונים לקריטריונים אלה כנראה, ולכן שניהם טובים. אם תרגישו שחשיבות העבריות של השם גוברת על תחושת הקשר שלכם לשם אדל – אז מעין היא הבחירה הטובה לבתכם, ואם ההפך יגבר – אז אדל הוא השם הנכון.

 

שתזכו לגדלה בבריאות, בשמחה ובנחת

שלומית.

 

חמותי לעתיד בלבוש חושפני מדי לחופה שלי – מה לעשות?

אשמח להתייעץ/לשמוע את דעתכן אם קרה לכן סיפור דומה לשמוע איך התנהלתן..
מאוד לא נעים לי להיכנס לזה ואני ערה לעובדה שזה חוסר כבוד בסיסי, ועדיין, ככה:
ברוך השם אני מתחתנת והבנתי שהבגד שחמתי תלבש לא כל כך תואם את איך שאני רואה את החופה שלי,
חמתי לעתיד דתייה, המשפחה דתית, ובפרט הייתי אומרת שעניין הצניעות מעסיק אותם ביום יום יותר ממה שהוא מעסיק אותי, כל מי שנכנס בפה שלהם עובר ביקורת צניעות כגון האם הכיסוי מלא חצי או לא, האם חצאיות או מכנס, תראי את זו עברה למכנס עברה לגופיות, וואי וואי שקוף לה או שלא…
לא מסתדר לי עם העובדה שחמתי מתכננת ללבוש בגד לא צנוע שגם חושפת קצת אזורים צנועים (כך הבנתי ממנה.
בקיצור, דווקא ביום של החתונה שלי לעשות את הקטע הזה עם המכנס וחשיפה (כי היא לא מתלבשת ככה לרוב) זה מתסכל אותי כי דווקא פה חשובה לי הצניעות, זה יוצר לי חוסר שקט,
במיוחד שהייתי בחתונות בעבר של חברות חילוניות שהתחתנו והאמהות שלהן לבשו שמלות כל כך צנועות.
אני לא רוצה לדבר עם החבר שלי על זה כי זה לא כיבוד הורים בכלל ברור לי, מצד שני אני מרגישה צורך להגיד משהו, אני ממש לא יודעת מה לעשות.

תשובה:

קודם כל, מזל טוב לך על הנישואים הקרבים ומגיעים. זהו זמן מאוד אינטנסיבי, ומצער לשמוע שהבגד של חמותך כל כך יושב על לבך ברגע זה. יש שני כיוונים שונים שאפשר לנקוט בהם. הראשון הוא השלמה עם המצב הנוכחי, והשני הוא פתיחת הנושא או נקיטת פעולה לשינוי המצב. אסביר:

ממה שכתבת, נשמע שהאופציה של לפתוח עם חמותך שיחה כנה בנושא היא לא אפשרות מבחינתך. ואם כך, האופציה הראשונה הוא עבודה פנימית, על עצמך, כדי שתוכלי להשלים עם המצב הזה. אם יש לך חברה טובה, אולי יעשה לך טוב לפתוח איתה את הנושא ולנסות למקד מה כל כך מפריע לך לגבי הבגד של חמותך, ולמה זה יושב עלייך כה חזק. 

יתכן שההשלמה תהיה קלה יותר אם תאמצי נקודת מבט רחבה יותר: החתונה נראית כרגע כערב המשמעותי ביותר בחייך, וזה מובן וטוב. אולם, החתונה היא רק השער אל חייכם המשותפים – שהם באמת הדבר החשוב. חיים אלה יהיו עשירים בחוויות, התנסויות ואתגרים – כך שעם הזמן, גודל המשמעות של פרטי החתונה תתעמעם. העיקר בחתונה הוא יצירת התא המשותף שלך ושל אישך, וכל השאר פחות חשוב.

האופציה השנייה גם היא כנראה לא קלה לך לפי מה שכתבת, אבל בכל זאת אני כותבת אותה כאן כאפשרות. יש אפשרות שתשוחחי עם החתן שלך על זה? אם את לא אומרת לו מה לעשות ואת רק משוחחת איתו על איך שאת מרגישה, אין בזה חוסר כיבוד הורים מצידו. חשוב גם להמשך לדעת ששתיכם עכשיו ביחד, ושתוכלו לשוחח יחד על כל נושא היושב על ליבכם. ייתכן ששיחה כזאת תוביל לפעולה (של שיחה של הארוס שלך עם אמו), אבל ייתכן גם שעצם הדיבור יחד בנושא יעזור לך להשלים עם בחירותיה של חמותך.

אם בכל זאת לא נוח לך להמשיך את השיחה עם ארוסך, האם יש מישהו קרוב לחמותך – אולי אחת מהגיסות – שאת מרגישה בנוח לדבר איתה, ויכולה גם לבקש ממנה עצה על מה ניתן לעשות? אם תסבירי לגיסתך עד כמה הדבר הזה חשוב לך, אולי היא תוכל להעלות את הנושא מול חמותך באופן רגיש מבלי להביך אותה ובלי שהדבר יגיע ממך ויפגע בקשר שלכן. כך אולי תוכלי לשלוח מסר לחמותך בלי להגיד אותו במישרין. אין כאן הבטחה שחמותך תשנה את מלבושה או תסכים להביא צעיף להתכסות בו בזמן החופה, אבל לפחות תרגישי שניסית ככל יכולתך לפעול לשינוי המצב. ואולי על הדרך גם תביני למה המלבוש הזה חשוב לחמותך, למרות שזה נראה לא מתאים.

אני מברכת אותך שתזכי לעמוד תחת החופה ברגשות של שלמות, אהבה, והתרגשות לקראת המסע המשותף של חיי נישואין, שתזכי שיום חתונתך תהיה גם "יום שמחת לבך" כמו הפסוק בשיר השירים,

ג'ני רוזנפלד

מחפשת עצה האם ואיך לשמור נגיעה

היי

אני בשלבי התחזקות ב״ה ועניין השמירת נגיעה מאוד חשובה לי.
הכרתי מישהו והוא גם מתחזק ב״ה ומעוניין בשמירת נגיעה.
שנינו מאוד לא רוצים שהקשר יפגע, אבל יש עניין ,אנחנו מצד אחד לא רוצים למהר להתחתן תוך 3 /4/5 חודשים ומנגד הוא טוען שיהיה מאוד קשה לשמור נגיעה יותר מ3 חודשים.
אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד רוצה ללכת עפ״י התורה ויודעת שזה האמת, אבל מנגד לא ממש מצליחה לקבל החלטה ומה לעשות.
אשמח להמלצה 

 

תשובה:

שלום יקרה, 

כל הכבוד ששמירת ההלכה חשובה לך ושאת מבררת כיצד נכון להתנהל.  

השאלה שלך חשובה מאד במיוחד בתחילת הקשר, לפני שהקשר מתהדק ונהיה קשה יותר לדון בנושא הזה באופן אובייקטיבי. 

ראי תשובה מפורטת שכתבה הרבנית זיוית ברלינר בנושא באתר כאן. אם עדיין יהיו לך שאלות בנושא את כמובן מוזמנת לפנות אלינו שוב להמשך בירור. 

כל טוב

צוות משיבת נפש

 

האם אוכל לברך על הלחם עבור הילדים כשאני עצמי לא אוכלת?

בעלי דתל"ש ויש לנו 3 ילדים הגדולה בת 9.
אני עושה קידוש ומברכת על הלחם.
ממניעים בריאותיים אני לא אוכלת גלוטן. עוד לא מצאתי משהו שאני יכולה ליטול עליו ידים ולברך.
ואני לא יודעת איך כדאי לנהוג בארוחה משפחתית ליטול ידים ולברך? ומה עם ברכת המזון?
כאשר אני זאת שמברכת בקול על מנת שהילדים ילמדו. אשמח לתשובה בהקדם
תודה

 

תשובה

שלום, 

השאלה שלך הינה במקומה, כיוון שיש להיזהר מאד שלא לברך ברכה שאינה לצורך כדי שלא לשאת את שם השם לשווא: כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום "לא תשא [את שם יקוק אלוקיך לשווא]" (מסכת ברכות דף לג, עמ' א) [1]

"ברכה לבטלה" היא ברכה שלא במקומה ושנאמרה ללא שום תכלית. לעומת זאת "ברכה שאינה צריכה" הינה ברכה שלא היתה נצרכת כיוון שהיה אפשר לצאת ביחד עם ברכה אחרת (למשל שבירך על מאכל לפני הסעודה שממילא התכוון לאכול בתוך הסעודה עם לחם, כך שלא היה צורך לברך את ברכתה לפני ברכת המוציא). שתי אלו אסורות אך ברכה שאינה צריכה פחות חמורה. 

נברר באיזה מקרים אין חשש לברכה לבטלה ואדם יכול לברך עבור האחר על אף שהוא עצמו לא מתחייב במצווה או לא נהנה. 

בברכת המצוות יש דין "ערבות" אשר קובע שכאשר שני אנשים חייבים במצווה, אחד יכול להוציא את השני בברכה גם במקרה שהוא עצמו כבר קיים את המצווה ואינו חייב בה כעת. וכך לומדים במסכת ראש השנה (כט עמ' א): "תני אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולן, אף על פי שיצא – מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין, שאם לא יצא – מוציא, ואם יצא – אינו מוציא. "

מפרש רש"י: "שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות."

ברכת המזון היא מברכות השבח ולא ברכה על קיום מצווה ולכן יש לדון בה בנפרד. יש דיון בפוסקים האם אדם יכול לברך אותה עבור אחר כאשר הוא עצמו לא אכל לחם. מדבריו של השולחן ערוך (או"ח קצז, ד) משמע שצריך לאכול כזית והמגן אברהם והמשנה ברורה נוטים גם הם להחמיר בעניין על סמך פוסקים ראשונים הפוסקים שאדם יברך ברכת המזון לאחר רק אם הוא עצמו אכל. 

בברכות הנהנין, שלא כברכת המצוות, אדם לא יכול להוציא את חברו ידי חובתו אם הוא לא נהנה בעצמו אך במקרה של ילדים קטנים, מותר לאדם לברך עבור ילד ברכת הנהנין גם אם הוא בעצמו לא נהנה כדי לחנכו למצוות. מסכת ראש השנה שם עמ' ב: 

תנו רבנן: לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם. אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו, כדי לחנכן במצות. ובהלל ובמגילה, אף על פי שיצא – מוציא. וכן נפסק בשולחן ערוך (שם קסז, יט-כ). 

פוסק המשנה ברורה על סמך הבית יוסף והט"ז, שמותר לברך עבור כל ילד קטן, אפילו אינו בנו ואין חינוכו מוטל עליו. סעיף קטן צג:  ואפילו קטנים דעלמא שאין חנוכם מוטל עליו מדינא ג"כ מותר לברך עמהם כשרוצים ליהנות ואין יודעים לברך בעצמן וכל שכן כשהם מבני ביתו ולגדולים אפילו לבני ביתו נמי לא.

מבלי להיכנס לשאלה האם נשים מחוייבות בחינוך ילדיהן או שמא רק האב מחוייב בכך, משמע בנושא הברכות שכל אדם יכול לברך לצורך חינוך קטן ללא קשר לחובת החינוך המוטלת עליו. לעניות דעתי פסק זה ביחס לברכות הנהנין עבור הקטן ניתן לומר גם ביחס לברכת המזון עבור הקטן. 

במקרה שלך, יש כמה צדדים. 

ילדה בגיל 9 לרוב כבר יודעת לברך בעצמה, ולכן יש מקום לומר שאינה זקוקה לברכה שלך כדי להתחנך לברכות, ואם כן, יש חשש לברכה לבטלה אם תברכי לה ללא שיש בכך צורך. יתכן שיש מקום לחלק בין הברכות – ברכת "המוציא" היא ברכה קצרה ולכן ילדה בגיל 9 כבר יודעת לברך אותה בעצמה ולכן לא נכון יהיה שתברכי אותה עבורה. לעומת זאת, "ברכת המזון" היא יותר ארוכה וקשה ואולי בברכה זו היא עדיין צריכה את עזרתך ועל כן יהיה מותר לך לברך איתה מדין חינוך למרות שלא אכלת לחם בעצמך. זה יהיה תלוי בילדה עצמה ובברכות שהיא יודעת ולא יודעת לברך באופן עצמאי.

עניין נוסף בחינוך הילדה הוא שמעבר לחינוך לברכות המסויימות של סעודת שבת, יש לחנך אותה להלכות ברכות. נראה שבגילה היא כבר יכולה להבין וצריכה ללמוד שלפי ההלכה אדם לא מוציא את חברו בברכות הנהנין או ברכת המזון בלי שהוא עצמו אכל. אם תמשיכי לברך עבורה היא לא תלמד הלכה זו. 

אך מצד שני יש גם ילדים נוספים קטנים יותר שחינוכם לא יכול להתקיים על ידי ילדה, שכן חינוך מתקיים באמצעות מי שנחשב גדול ומחויב במצוות. לכן גם אם הלכתית הילדה בת ה-9 יכולה לברך ולהוציא את הקטנים ממנה, יש מקום לומר שאת עדיין זאת שצריכה לעזור לקטנים ללמוד לברך בתור המבוגרת המחנכת. 

לכן, אני מציעה במקרה שלך שתלמדי את הילדה הגדולה לברך עבור עצמה את הברכות שלפני הסעודה שהיא מסוגלת לברך לבד. לאחר שהילדה תברך עבור עצמה, את תחזרי על הברכות עבור הילדים הקטנים יותר לצורך חינוכם. ברכת המזון תוכלי לברך עבור הקטנים ואם הילדה הגדולה עדיין צריכה עזרה בברכה היא תצטרף אליך (בכל מקרה אתן יכולות לברך יחד, היא עבור עצמה ואת עבור הקטנים). כדאי להסביר לה מדוע את נוהגת כך. 

*התשובה נכתבה בהבנה מתוך השאלה שהאבא לא שותף לברכות או לחינוך לברכות. אם האבא רוצה לצאת ידי חובה או שותף לברכות ולחינוך יש לחזור ולפנות ואתייחס לכך בנפרד. 

בברכה,

רחל

[1]  ישנה מחלוקת ראשונים אם המברך ברכה שאינה צריכה עובר ב"לא תשא" מדאורייתא או שחכמי הסמיכו איסור דרבנן על "לא תשא" ואין בכך איסור דאורייתא (כי הרי לא נתכוון לשאת את שם ה' לשווא כמו האומר את שם ה' סתם).  

האם לחנך בתיכון חילוני?

שלום

האם מותר לאישה ללמד בתיכון חילוני (כיתות מעורבות) ? בהנחה ששומרת על צניעות .קשה היום למצוא משרה בתיכון לבנות בלבד וגם שם המשרה היא לא מלאה מה שיגרום לה להפסד …

תודה

 

תשובה:

שלום לך וישר כוחך על רצונך להתפרנס בדרך נכונה מבחינת ההלכה.

אין מניעה הלכתית ללמד בתיכון חילוני בכיתות מעורבות. התורה אינה אוסרת על חברה מעורבת, אלא מנחה אותנו כיצד עלינו להתנהל בה.

בוודאי שבגיל תיכון כיתות מעורבות הן פחות רצויות מבחינת שמירה על צניעות והתנהגות ראויה, אולם תלמידים אלה ילמדו במעורב איתך או בלעדייך ולכן אין בעיה הלכתית עם עבודתך איתם.

יתרה מזו: עבודתך עם תלמידים ותלמידות מהציבור החילוני תזמן לך לקיים מצוות שלא היו מזדמנות לך אחרת. תוכלי למצוא את הדרך לקרבם לאביהם שבשמים, מתוך ההיכרות שלהם איתך ועם עולם ערכייך.

אני עצמי לימדתי נוער חילוני בתיכון מעורב וראיתי כמה הזדמנויות קטנות נוצרות לשיח מעמיק ולחשיפה אל עולם היהדות שאין להם גישה אליו. בסופו של דבר נוצר אפקט מצטבר ומבורך. למשל היתה לי תלמידה שהתגיירה בשירותה הצבאי, וסיפרה לי שחלק ממה שהניע אותה להתחיל את התהליך היה הדברים ששמעה ממני על היהדות.

כפי שציינת בעצמך, עליך לשים לב למקומות המורכבים מבחינה הלכתית בעבודה זו. 

כמורה תהפכי להיות דמות קרובה לתלמידייך ושותפה לעולמם. להיות חלק מחברה חילונית ידרוש ממך עמידה מתמדת על גבולות של התנהלות עדינה, שפה מכובדת, שמירה על דיני ייחוד ולבוש לפי כללי ההלכה, בסביבה בה כל אלה אינם מובנים מאיליהם כלל. יש לציין כי הגבולות יהיו חשובים ונחוצים בכל מקרה, אולם במיוחד אם את פנויה – כי היחס כלפייך מושפע מהעובדה הזו, באופן בלתי נמנע. זה נכון לגבי כל חברה בה את נמצאת, אבל בחברה לא-דתית זה דורש ממך יותר הקפדה על בהירות הגבולות שלך. 

בנוסף, יתכן שהעבודה תזמן לך מצבים בהם תידרשי לסייע לתלמידייך או לייעץ להם, ולא תמיד עולם הערכים הנכון בעינייך יהיה זה שיתאים להם. אולי אפילו תידרשי לדבר ולפעול באופן שמנוגד לתפיסת עולמך. אם יתרחשו מקרים כאלה, חשוב שתהיה לך כתובת להתייעצות. חשוב גם שתדעי שרוב המצבים נפתרים בחכמה ללא התנגשות חזיתית.

אנחנו נשמח להיות עבורך כתובת כזו אם תבחרי בכך.

בהצלחה רבה בעבודתך החשובה

שלומית.

שימוש במגן תחתון בשבת

אני יודעת שמותר לשים תחבושת הגיינית בשבת בעת מחזור, כשאחת הסיבות לכך היא שזה צורך גדול. השאלה מה לגבי כשאין מחזור, האם מותר להחליף מגן תחתון כיוון שהצורך בו פחות ואפשר להסתדר בלעדיו?

 

תשובה

שלום לך.

הקריטריון שציינת – "צורך גדול" – הוא מושג הלכתי שמתיר פעולות שאיסורן מדרבנן. אכן, חכמים לא גזרו את גזרותיהם על מצבי צורך גדול. אך מהו האיסור במקרה של הדבקת מגן תחתון?

ישנן שתי בעיות הלכתיות אפשריות בהדבקת מגן תחתון בשבת: קריעת העטיפה שלו, וההדבקה על התחתונים. 

הדבקה דומה לתפירה כי היא מצמידה דבר לדבר, ולכן נחשבת לתולדת מלאכת תופר. אולם, בהדבקה כמו במלאכת תופר יש שאלה של מידת הקביעות של החפץ המוצמד: הדבקה שאמורה להתקיים באופן קבוע אסורה, הדבקה שאמורה להיות זמנית וארעית מותרת (ראי הרחבה). במגן תחתון ההדבקה היא זמנית, הוא לא מיועד להדבקה לזמן ארוך וכוונת האישה היא לא להדביקו לזמן ארוך, ולכן אין בעיה הלכתית בהדבקה זו.

מבחינת קריעת העטיפה – באופן כללי, פתיחת אריזות מסוגים מסויימים בשבת אסורה כי היא יוצרת כלי (ראי הרחבה). עטיפה של תחבושת הגיינית ומגן תחתון היא עטיפה שאינה משמשת ככלי כלל לאחר פתיחתה, היא נועדה לפתיחה ולכן ספק אם פתיחתה נחשבת כקריעה בכלל, וסגירתה לכתחילה רופפת. לכן, לדעת רוב הפוסקים אין כלל בעיה לפתוח את העטיפה בשבת. גם הסרת פס הנייר המגן על הדבק עלולה להחשב כקריעה, אולם הפוסקים מקלים בכך מאותן סיבות.

לכן – לפי הדעות העיקריות אין בעיה בפתיחת העטיפה. יש שנהגו להחמיר ולפתוח לפני שבת את העטיפה וכן להסיר את פס הכיסוי של הדבק, או להסירו ומיד להחזירו למקומו – כך ההדבקה שלו כעת מיועדת לטווח קצר ולא תהיה בעיה להסירו בשבת.

בעיה הלכתית נוספת שקיימת נוצרת בעת הסרת המגן לאחר השימוש. אם את מדביקה אותו במדבקה של עצמו על מנת להשליכו סגור, זוהי הדבקה קבועה (כי אין לך כוונה לפתוח אותה אי פעם) וזו פעולה אסורה לפי חלק מהדעות. לכן, בשבת עדיף להשליך את המגן-תחתון בלי להדביקו.

שיקול נוסף שיש לשקול ולזכור הוא שבשבת יש מצוות עשה של עונג שבת, וחלק מעונג שבת היא התחושה הנינוחה, הנקייה והחגיגית שלנו. מצב בו אישה מרגישה טוב יותר להיות עם מגן-תחתון ודווקא בשבת לא יהיה לה – פוגע בעונג שבת שלה. אמנם, אין בכך כדי להקל באיסור ממשי ומוסכם – אבל כאן רבו המתירים ולכן לצורך עונג השבת ניתן להסתמך עליהם ללא חשש.

שתהיה שבת שלום

שלומית

 

הרחבה ומקורות:

 

א. הדבקה והפרדת דבר דבוק

 

בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"מ סעיף י"ד נאמר:

"המדבק ניירות או עורות בקולן [דבק] של סופרים וכיוצא בו הרי זה תולדת תופר וחייב [כלומר: זהו איסור תורה], וכן המפרק ניירות דבוקים או עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד הרי זה תולדת קורע וחייב [כלומר, גם זה איסור תורה]".

שם מסביר באור הלכה:

"כי תופר ענינו הוא דלוקח שני דברים אחדים ומחבר אותם לאחד, וכן הוא ע"י דיבוק". 

לכן הדבקה נחשבת כתפירה לעניין שבת, והפרדת דברים דבוקים נחשבת כקריעה.

יש מחלוקת ראשונים  האם בתפירה, כמו בקשירה ובמלאכות שבת נוספות, ישנו קריטריון של "קיום" – רק אם הפעולה יוצרת חיבור בר קיימא, יציב, שיכול ואמור להישאר לטווח ארוך, היא נחשבת כפעולה. למשל כתב המגן אברהם (או"ח סימן ש"מ) 

"נראה לי דאם נדבקו הדפין להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן … דלא נעשה לקיום"

וכן כתב המשנה ברורה שם:

"ודוקא בזה שדיבוק זה נעשה לקיום, אבל היכא שנדבקו הדפין להדדי ע"י שעוה או בשעת הקשירה מותר לפתחן … כיון דלא נעשה לקיום ".

כיום, לעניינים שאינם תפירה ממש אלא תולדותיה ומלאכות הדומות לה, נוהגים לפסוק כמו בקשירה – שחיבור שאינו מיועד להתקיים לטווח ארוך אין נחשב מלאכה אסורה (ראי למשל בפניני הלכה שבת, פרק י"ג סעיף י"ב, הערה 9). ישנה קשת של דעות מה נחשב טווח קצר ומה נחשב טווח ארוך, אולם לכל הדעות הצמדה שזמן קיומה מסתיים באותו היום לא נחשבת לבת-קיימא. לכן, נפסק שאין בעיה להדביק בשבת מדבקות שנועדו להדבקה קצרת מועד. למשל כתב בשמירת שבת כהלכתה פרק ט"ז הערה נ"ה:

"ומותר להדביק האיספלנית לשימוש בחיתול, דאינה של קיימא אלא עומדת להיות מוסרת." 

וכן נפסק בפניני הלכה:
גם בטיטולים שנצמדים על ידי דבק אפשר להשתמש, שהואיל וההדבקות הללו נעשו כדי שיתקיימו זמן קצר, לדעת הרבה פוסקים, כשם שאין איסור תופר בתפירה שנועדה לזמן קצר, כך אין איסור בהדבקת הטיטולים. ויתכן שגם האוסרים תפירה והדבקה לזמן קצר, יקלו בטיטולים, מפני שסרטי ההדבקה שבטיטול נועדו לשימוש חוזר, כדי שאם יצטרכו לסדר שוב את הטיטול יוכלו להדביקם שוב, ולכן אין להחשיב את הדבקתם כתפירה ואת פתיחתם כקריעה, אלא הרי הם כחיבור של כפתורים או סקוטש (פניני הלכה שבת י"ג י"ב).

 

אותו הדין חל גם על הדבקת המגן תחתון.

 

ב. פתיחת העטיפה

נכתב בשולחן ערוך סימן שי"ז סעיף ג:
"מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס, שאינו קשר של קיימא, אבל אין פותחין אותו מחדש דמתקן מנא הוא".

מדובר כאן על בגד שהכובס סגר בתפירה ארעית לצורך נוחות הכביסה, וכעת פתיחתו מחדש לגמרי נחשבת "מתקן מנא" – כלומר יוצר כלי, הגדרה הלכתית האומרת שסיום הכנת חפץ בשבת אסורה (מלאכה זו מכונה גם "מכה בפטיש").

בשל איסור זה של יצירת כלי, נאסרה פתיחת אריזות וקופסאות שרגילים להשתמש בהם שימוש חוזר (כגון צנצנות) אלא אם כן פותחים אותם באופן שמקלקל אותם (שמירת שבת כהלכתה פרק ט' סעיף ב'). כאשר מדובר בעטיפות מאכל פסקו רבים להקל, כי העטיפה טפלה לאוכל שבתוכה ואינה נחשבת יותר מקליפת פרי. כך כתב בפניני הלכה (שבת פרק ט"ו סעיף י"ב, הערה 7):
"הואיל ומדובר באריזה חד פעמית היא בטלה לאוכל שבתוכה ודינה כקליפת פרי שמותר להסירה בלא הגבלה בדרך החיתוך. ואף באריזה גדולה, שעוד יעברו ימים עד שיגמרו להשתמש במה שבתוכה, כמו למשל בשקית חלב, קרטון חלב או שקית סוכר – אין איסור. שגם בחבית יין וחותלות שהתירו חכמים לפתוח, לא רוקנו מיד את כל מה שבתוכם (וכן משמע ממשנה כלים טז, ה, לפירוש הר”ש). ורק כאשר ינסו לעשות נקב יפה באריזה לצורך שימוש רב פעמי, מתוך כוונה שלאחר שיסיימו את כל תכולת האריזה יכניסו לשם דברים נוספים, יש איסור. ובאריזות חלב וסוכר וכדומה, לא עולה על הדעת שישתמשו בהן שימוש חדש, ולכן אין בפתיחתן שום איסור בונה או קורע".

אולם, כאשר אין מדובר באריזה שיש לה שימוש חוזר אלא בעטיפה חד פעמית – נוהגים להתיר גם לגבי דברים שאינם מאכלים. ואם העטיפה נהרסת בפתיחה ולא הופכת למשהו שימושי בכלל, אז ההיתר מוסכם על הכל (שמירת שבת כהלכתה פרק ט' סעיפים ג'-ד', וכן שם פרק ל"ה סעיף כ', וכן בפניני הלכה פרק ט"ו הלכה י"ב).

לכן, אין בעיה עם פתיחת עטיפת המגן-תחתון בשבת.

 

לגבי הנייר המכסה על פס הדבק עד להדבקת המגן-תחתון במקומו, היו שנהגו להחמיר בכך, כי הנייר הודבק על מנת להישאר דבוק לטווח ארוך עד שישתמשו במגן, ולכן הסרתו בשבת היא כקריעה (שמירת שבת כהלכתה, פרק ל"ה, הערה ס"ו). לפי דעות אלה, יש להפריד את הנייר הנ"ל לפני כניסת השבת. ניתן גם להסירו ואז להחזירו למקומו, כי כעת הוא מודבק רק באופן זמני אז אין הסרתו נחשבת כקריעה של משהו ממשי. 

אולם, לדעת רוב הפוסקים אין בעיה בהסרת נייר זה. לכתחילה הודבק זה לזמן מוגבל עד שירצו להשתמש במגן ויסירו את הנייר, וממילא הוא נחשב כתפירה שאינה של קיימא שאין איסור לפותחה. בנוסף, מטרת נייר זה היא רק לשמור על הדבק ואין כאן מטרה של הדבקתו ממש. דעת הגרש"ז אויערבך (הובאה ב"שמירת שבת כהלכתה פרק לה הערה סג) שבהדבקה והסרה של מה שמיועד להדבקה זמנית אין בעיה. זוהי גם דעת הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, דיני חולה שאין בו סכנה פ"ב): "מותר להסיר בשבת את הנייר הדבוק בצדדי האגד מדבק" (וכן בשו"ת יחווה דעת ח"ו סי' כד). כך כתב גם הרב מלמד בפניני הלכה שבת, פרק י"ג סעיף י"ב הערב 9: "אין על חיבור זה שם הדבקה שהרי אין הכוונה לחברם יחד אלא רק לשמור על הדבק שלא יתייבש".

 

האם לנשים מותר ללמוד תורה לפני אמירת ברכות התורה?

For English translation of this responsum, see here

שלום,
למדתי שנשים אומרות "אשר קידשנו במצוותיו" וכו' בעת אמירת ברכות התורה מאחר שעבורן הברכה היא כללית ולא פרטית, ונאמרת עבור כך שהקב"ה ציווה את עם ישראל ככלל בתלמוד תורה.
אם כך, האם נשים יכולות ללמוד תורה לפני אמירת ברכות התורה?  תמיד הקפדתי לא… אם אסור, למה? מה הסיבה האמיתית שברכת נשים על ציווי שלא ניתן להן הכרחית?
בכלל, נדמה לי שהבנתי את הנושא לקויה, ואשמח אם תסבירי עליו!
תודה רבה מראש על המענה!

 

תשובה:

שלום לך, 

תודה על ההזדמנות לעשות סדר ולהבין מהו הטעם שנשים מברכות את ברכות התורה. נראה כי התשובה לשאלה זו משליכה על ההלכות של אמירת ברכות התורה על ידי נשים והאפשרות ללמוד תורה לפני אמירתן. 

בקצרה, ישנן שתי דעות ביחס לשאלה איזה סוג ברכות הן ברכות התורה. דעה ראשונה היא שהן שייכות לקבוצת ברכות המצוות  – ברכות אשר נאמרות לפני קיום מצוות, במקרה זה מצוות תלמוד תורה. דעה שניה היא שהברכות הן ברכת השבח לקב"ה שנתן לנו את תורתו. לפי הדעה הראשונה, חובת נשים בברכות נובעת מחיובן בלימוד חלקים מסויימים בתורה. לפי הדעה השניה, החובה נובעת מהיות הנשים חלק מעם ישראל אשר קיבל את התורה. לפי שתי הדעות יש להקדים את אמירת הברכות ללימוד תורה, על ידי גברים ונשים כאחד, בין אם כדי להקדים את ברכת המצווה לקיומה ובין אם כדי לשבח את הקב"ה על התורה שניגש ללמוד בה כעת.  לכן, ההקפדה שלך שלא ללמוד קודם הברכות הייתה במקומה ויש להמשיך בה.

תשובה בהרחבה

את המקור לברכות התורה אנחנו לומדים ממסכת ברכות (כא, א):"אמר רב יהודה: …מנין לברכת התורה לפניה מן התורה? שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו". 

המהרש"א מסביר (חידושי אגדות שם): "כי שם ה' אקרא – דהיינו כשאני קורא בתורה שהיא כולה שמות של הקדוש ברוך הוא שכל התורה באותיותיה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא". לאחר שמשה קורא בתורה עמ"י ישבחו את שמו "הבו גודל לאלוקינו"

כתבת בשאלתך שלמדת על הסיבה שנשים מברכות את ברכת התורה ונראה כעת שיש כמה הסברים לחיוב נשים במצווה זו. כדי לברר זאת נראה שתי דעות ביחס לסיווג ברכות התורה.

דעה ראשונה: ברכות התורה הן ברכות המצוות

הרמב"ם משמיט את ברכות התורה מספר המצוות ויש מקום להסיק מכאן שלדעתו אין זה ברכה מן התורה אלא ברכה דרבנן על קיום מצוות תלמוד תורה. הוא מלמד שלפני לימוד תורה יש לברך עליה כשאר המצוות כאשר אדם מברך ו"עובר לעשייתה" וכך הוא כותב (משנה תורה הלכות תפילה ז,יא):

המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא.

השולחן ערוך פוסק על פי דעת הרמב"ם (אורח חיים סימן מו, ט):

לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, אעפ"י שהוא אומרם דרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה.

 

יש לשאול על סמך דעה זו מדוע נשים צריכות לברך על לימוד תורה כפי שפסק השולחן ערוך (שם מז, יד) אם אינן מצוות עליה כפי שלומדים במסכת קידושין (כט, ב) שנשים פטורות מתלמוד תורה?

ובכן, נשים אמנם פטורות מלימוד תורה באופן בו גברים מחויבים לו – כלומר, לימוד בכל שערי התורה וללא שיעור, אך נשים אכן חייבות בלימוד תורה בדינים השייכים להן. 

כותב הרמ"א על דברי השולחן ערוך שנשים פטורות ממצוות תלמוד תורה (יורה דעה, סימן רמו, ו): "ומכל מקום חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה. (אגור בשם סמ"ג)". האגור שעליו נשען הרמ"א כותב על סמך המהרי"ל שבנוסף לדינים השייכים לה אישה חייבת בקריאת הקורבנות כמו שחייבות בתפילה (ספר האגור תפילה ב'):

כתב מהר"י מולן הא דנשים מברכות ברכת התורה אף על גב שאינן חייבות, ולא עוד אלא שאמרו רבותינו ז"ל 'כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תפלות' – זהו בתורה שבעל פה, אבל לא תורה שבכתב, וכן כתב הרמב"ם. ואף על פי שלשון הברכה "לעסוק בדברי תורה" משמע תורה שבע"פ, מכל מקום אין לשנות מטבע הברכות, ועוד כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפלה כנגד קרבנות תקנום, והם חייבות בתפלה, ואם כן חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות, וכל שכן לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן. עכ"ל.

ראינו אם כן שלפי המהרי"ל נשים מברכות מתוך חיובן בקריאת הקרבנות, ולפי הסמ"ג מכיוון שחייבות בלימוד הדינים השייכים להן. האגור והרמ"א בעקבותיו פסקו על פי שתי הדעות הללו ביחד. 

החיד"א (ברכי יוסף או"ח סימן מז) מצמצם את רמת החיוב של הנשים. לדבריו טוב שנשים ילמדו את הדינים השייכים להן, אך אם הם כבר בקיאות בהן (ממסורת) אין להן חיוב ללמוד אותם:

והיה אפשר לומר דמה שכתב 'חייבות ללמוד דיני נשים', לאו דוקא חייבות, אלא הכי קאמר דטוב וישר להן ללמוד מידי דשייך להו, אבל אינו חיוב גמור…אבל היותר נכון דחיובם אינו מצד מצוות תלמוד תורה דודאי פטורות הן, אמנם חייבות מיהא למען דעת הדינים שלהן, ואי בקיאי בהן – תו ליכא עלייהו שום סרך חיוב ללמוד, וק"ל.

גם כאשר אישה לומדת תורה שבעל פה או דינים שאינם "שייכים" לה, יש סברא לומר שעדיין יש לברך את ברכות התורה לפני הלימוד מכיוון שלפי הפסיקה האשכנזית, כאשר אישה מקיימת מצווה שהיא אינה חייבת בה היא מברכת על קיומה

כך לומדים בפסיקת הגר"א, אשר דחה את טעמו של האגור לחייב נשים בברכות התורה, בטענה שנשים פטורות מלימוד תורה. הסיבה שנשים מברכות ברכות התורה היא משום שנשים מברכות גם על מצוות מהן הן פטורות (ביאור הגר"א שו"ע או"ח מז, יד):

עיין מגן אברהם בשם אגור, ודבריהם דחויין מכמה פנים, וקרא צווח "ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם". היאך תאמר "וצונו" ו"נתן לנו"? אלא העיקר על פי מה שכתב תוספות ושאר פוסקים, דנשים מברכות על כל מצוות עשה שהזמן גרמן.

 

דעה שניה: ברכות התורה הן ברכות השבח 

לפי הדעה השניה ברכות התורה הן ברכת השבח וכך כותב הרמב"ן (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצווה טו):

שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה, כן נצטוינו בזו… מכלל זה מתבאר שהברכה הזו מן התורה.

ובספר החינוך (מצוה תל):

וכל שאר הברכות כולן הן מדרבנן, חוץ מאחת שהיא מן התורה, וכן הוא מפורש בגמרא בברכות [כ"א ע"א] והיא ברכת התורה לפניה… על כן יחייבנו האל להודות לפניו קודם קריאת התורה.

הציץ אליעזר מסביר את הסברה של שייכות הנשים בתורה ובכלל זה גם בברכות, גם ללא חיוב לימודה (שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן כד):

אולם עולה בדעתי לומר דאולי המכוון בזה אל הביאור וההסבר שמביא בחידושי הגרי"ז הלוי ז"ל בפרק י"א מהלכות ברכות הלכה ט"ז בשם אביו הגאון הגר"ח ז"ל, שהסביר דלכן נשים מברכות ברכת התורה, מפני דברכות התורה אין הברכה על קיום המצוה של תלמוד תורה רק דהוא דין בפפני עצמו דהתורה בעי ברכה, ונשים פטורות רק מהמצוה של תלמוד תורה אבל אינן מופקעות מעצם החפצא של תלמוד תורה יעו"ש, ואם כן איפוא יש לומר שזהו באמת המכוון של הרש"ל ושל הסברת החיד"א את דבריו, והוא זה, דמכיון דהנשים שייכות בדברי תורה כשלומדות מצוות הצריכות להן, אם כן תו יש להן לברך על עצם החפצא של תלמוד תורה כי דין בפני עצמו הוא דתורה בעי ברכה,שפיר צריכות כבר לברך על לימודם 

מדייק הציץ אליעזר שהברכה היא אינה על קיום מצוות תלמוד תורה אשר ממנה הן פטורות, אלא יש לברך על לימודה כיוון שהתורה בפני עצמה צריכה ברכה – כפי שלמדנו את המקור לברכה בחז"ל מ"כי שם ה' אקרא".

גם המשנה הלכות (חלק ו סימן יג) מקבל דעה זו. הוא מחזק את נוסח האשכנזים "לעסוק בדברי תורה" (לעומת "על דברי תורה" לפי הספרדים) כיוון שהוא ספציפי על קריאה בתורה, ולא על קיום מצוות תלמוד תורה. אך לאחר מכן הוא מרחיב את הברכה לכלול גם קיום התורה באופן הרחב, שכל עיסוקו של האדם יהיה על פי התורה:

עדיף טפי לברך לעסוק בדברי תורה שהוא ברכה מיוחדת לקריאת התורה שהוא בא לעסוק בה עכשיו מלברך על דברי תורה שכולל גם עשיית המצות שאינו בו עכשיו לעשותם ולכשיעשם יברך על כל מצוה ברכה המיוחדת לה…

איברא דלולי דמסתפינא מרבותי היה לפענ"ד ד"לעסוק" נמי משמע גם עשיית המצות … אמנם אמרתי דלעסוק בד"ת כולל שכל עסקו יהיה בדברי תורה וכל משאו ומתנו ועסקיו בכל מה שיהיה עוסק יהיה ע"פ התורה… ועל דרך 'אם בחקותי תלכו' – שתהיו עמלים בתורה – 'ונתתי גשמיכם בעתם', ולפי זה לעסוק נמי כולל שאר מצות ושפיר נשים מברכות לעסוק בדברי תורה. 

ביחס לשאלתך אם לנשים מותר ללמוד תורה קודם ברכות התורה, יוצא משתי הגישות שראינו שיש לברך את הברכות קודם הלימוד. אם הברכות הם משום קיום מצוות לימוד תורה אזי יש לברך ואז לקיים את המצווה. גם אם הברכות הם משום שבח, נשים לב ללשון הפוסקים שהבאנו שאת הברכה יש לומר קודם העיסוק בתורה עצמה (כפי שמודגש במקורות בקו). זה מתיישב יפה עם דברי הגמרא שראינו בפתיחה, שמשה קרא לעם ישראל שיש לקשר בין הקריאה בתורה לבין דברי השבח. 

בברכת התורה,

רחל

האם לומר קדיש יתומה על אבי?

שאלה


שלום רב, אתמול קמנו משבעה לאבי. אנו ארבע בנות. אני רוצה לקרוא קדיש / לקיים את המצווה. אבי בחייו הזכיר את חתנו שהולך לביכנ"ס. אבל, הוא הולך רק בשבתות להתפלל וכן אנו לא רוצים לבקש ולהכביד עליו. כן, אבי הזכיר בן של אחייניתו בגלל שהוא דתי. לא נעים לי לדרוש זאת גם ממנו.
האם אחיותיי או אני יכולות לקיים את המצווה, ללא מניין?ובאיזו דרך. אנו משפחה מסורתית 

 

תשובה:

שלום יקרה, צר לנו על אבדנכם.
אכן אמירת קדיש נחשבת למצווה יקרה ועשיית חסד עם נשמת הנפטר, ואין מניעה שבנות יאמרו קדיש על אביהן אך רק במסגרת מניין של עשרה גברים.
אני מצרפת לך פסק הלכה מפורט של בית הלל (ארגון הגג של שו"ת משיבת נפש) בנושא, כאן. מוזמנת לפנות בשאלות נוספות אם יש צורך.

המקום ינחם אתכן בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

שלומית

 

 

מתחרטת על שלא שמרנו נגיעה, איך לתקן?

שאלה

אני בת 21 ולפני כשנה יצאתי עם בחור, היה לנו קשה לשמור נגיעה ועם הזמן התדרדרנו גם ללשכב אחד עם השני, אני לא כל כך רציתי בזה אבל יצא שהשתכנעתי, נפרדתי ממנו ועכשיו אני בחרטות עמוקות עם עצמי על מה שעשיתי, אני מרגישה מלוכלכת ושהכתמתי את עצמי לעד, כבר הספקתי לעשות תשובה ועברתי את כל השלבים שלה אבל עדיין מרגיש לי שהמעשה לא נסלח לי וזה מלווה אותי כל הזמן, מעבר לזה אני מפחדת שזה הרס לי את העתיד במציאת חתן ראוי, אני בחרדות על מה אני אעשה כשאני אהיה בסיטואציה שאני יוצאת עם מישהו והוא מגלה על זה. יש לי מחשבות על להסתיר את זה לעד אבל מרגיש לי שזה משהו לא אפשרי מכיוון שזה דבר רציני. אני ממש חסרת אונים ואני לא מצליחה להרגיע את עצמי בקשר לזה.
רציתי לדעת האם יש סיכוי שה׳ יסלח לי על החטא הזה ושזה לא יהרוס לי את העתיד?
תודה רבה.

תשובה:

שלום לך ותודה לך על שאלתך הכנה והכואבת. חשוב לי לענות לך מיד על השאלה שכה מטריד אותך – בטח יש סיכוי שה' יסלח לך ושזה לא יהרוס לך את העתיד – ואם את כבר נמצאת בתהליך של תשובה אז הסיכוי לכך גדול מאוד!

עברת דברים קשים בכמה רמות – להיות בקשר רציני שמסתיים זה קשה, ועוד יותר קשה כשמוסיפים את כל הרובד של הקשר הפיזי וההסתייגויות שלך מהמקום בו הגבולות נקבעו. מה שיכול להיות חוסר שקט לגבי הגבולות כשעדיין נמצאים בקשר, יכול להפוך לאשמה הרבה יותר רצינית כאשר הקשר מתפרק; כמו שאת חשה עכשיו. מאוד חשוב לא לשקוע בעצבות וברגשות אשמה. אלו לא רגשות שיבנו אותך לעתיד, וגם לא רגשות שיובילו למקום בונה בקשר שלך עם הקב"ה. 

לכל סיטואציה כזה יש שלבי אבל שונים, ואני לא יודעת כמה זמן עבר מאז שנפרדתם, אבל חשוב גם לשים גבול לאבלות הקשה ולא להיסחף לשליליות ולדימוי עצמי שלילי. נכון שעברת על עברה חמורה, ועם זאת הקב"ה נותן לכולנו הזדמנות לעשות תשובה. המשנה (בבא מציעא פרק ד' משנה י') אוסרת על האדם להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הקודמים. עד כדי כך האמינו חז"ל בכוחה של התשובה עד כי אסרו להזכיר לבעל תשובה את העבר שלו!

אבל מה זה לעשות תשובה? תשובה הוא לא רק משהו טכני שעוברים ומסמנים "V." תשובה היא תהליך עמוק ופנימי של למידה מהחטא וצמיחה בעקבותיו. בגמרא (יומא פו ע"ב), ריש לקיש –שהתחיל את דרכו כראש חברת ליסטים, ואז חזר בתשובה ונהיה תלמיד חכם – אומר "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות." אבל איך זה יכול להיות שחטא שאדם עשה במזיד יכול להפוך למצווה אחרי שהוא עושה תשובה? ר' צדוק הכהן מלובלין מסביר את הדברים באופן מאוד עמוק, ונותן הבנה מחודשת מהי תשובה.

לפי ר' צדוק, החטא הוא חלק מהטבע – כמו שיש אור וחושך בטבע, כך יש גם אור וחושך בחיי האדם. בתוך החטא טמון גם הזדמנות לצמיחה והתפתחות אישית שלא היו יכולים לקרות אילולי החטא הכואב. התפקיד של כל אדם זה לנסות להפיק לקח אישי מהחטאים שהוא נתקל בהם, ובכך לתקן את שורש הנשמה שלו. תהליך התשובה עבור ר' צדוק הוא תהליך של חשבון נפש ובירור עמוק, דברים המובילים לגדילה רוחנית. וכשאדם באמת עובר תהליך כזה, ניתן להגיד עליו שהחטאים שלו הופכים להיות נחשבים כמצוות – כי בלי החטאים האלו, האדם לא היה מגיע לתובנות שהגיע אליהן בתהליך התשובה. במובן עמוק, כל העבודת ה' הנוכחית שלו, כל ההתחזקות, מתרחשות על רקע של החטא, והחטא הוא זה שמניע את הצמיחה. אלו הם רעיונות עמוקים שאני כותבת לך בקצרה ממש, אבל אני מקווה שזה פותח לך פרספקטיבה חדשה, ויכולת גם לראות את עצמך באופן חיובי יותר, וגם את העבר שלך. 

אגיד רק מילה לגבי העתיד: בטח שזה לא יהרוס לך את העתיד. אם תהיי בתהליך של תשובה, תוכלי לגדול ממה שעברת, ולהיכנס למקום טוב יותר שיבוא לידי ביטוי בכל קשר עתידי שיהיה לך. השאלה של האם ואיך לדבר על העבר שלך בקשר עתידי היא שאלה שחבל לחשוב עליה כעת. כשתמצאי קשר רציני חדש, ויהיו עוד נתונים, זה יהיה הזמן הנכון לדון בשאלות אלו באופן מעשי, ובאופן שיקדם אותך. 

בברכה שתזכי ללמוד מהדברים שעברת, ולקום ולצעוד קדימה באופן חזק יותר, ועם קשר יותר חזק עם הקב"ה, ושתזכי גם למצוא אהבה עם מישהו שיכול לכבד אותך ואת הרצונות והגבולות שלך, ולהבין, להכיל, ולאהוב אותך כפי שאת.

*את מוזמנת לקרוא תשובה שכתבתי בנושא משיק – "חזרה בתשובה וזוגיות

 ג'ני רוזנפלד  

 

הרחבות:

ר' צדוק הכהן מלובלין – צדקת הצדיק 

אות יא) ילפינן מברייתו של עולם דבכל דבר הלילה קודם ליום כדאיתא ריש ברכות (ב' א). כי בכל דבר ההעדר קודם להויה וכי אשב בחושך אדע כי אחר כך ה' אור לי (מיכה ז' ח'). כי כל חיי האדם כך מורכבים מהזמן חושך ואור יום ולילה כך חוזר חלילה רק שהחושך קודם דקליפה קודמת לפרי.

אות יג) הזמן מורכב מיום ולילה וכן חיי האדם אור וחושך עולה ויורד כידוע מאמר הבעל שם על פסוק (משלי כ"ד ט"ז) שבע יפול צדיק וקם.

אות מט( כל אחד ידע שבמה שיצרו תוקפו ביותר הוא כלי מוכן לאותם דברים ביותר להיות נקיים וזכים אצלו. ובדברים שהירבה לפשוע בהם ידע שהוא כלי מוכן להיות דייקא באותו דבר נקי ובר לבב ולכן אמרו (ויקרא רבה כ"א ה') שבאבר שבו חטא בו יעשה מצוות ואין זה רק תיקון לעבירה הקודמת מדה כנגד מדה, אבל הוא גם תיקון נפשו בפרט כי כל אחד נברא לתיקון איזה דבר פרטי אשר בו נתיחדה נפשו בפרט ואין לה חבר [כמו שלא נמצא פרצופים שוים ופרצוף פנים רומז על צלם אלהים דנפש] כנודע מאמר הקדמונים על מאמר חז"ל (שבת קי"ח ב) אבוך במאי זהיר טפי: ועל כזה אמרו (גיטין מ"ג א) אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל, שעל ידי המכשלה הוא מבין שלכך נוצר לתקן אותו דבר. הלא תראה אחז חתם התורה כמו שאמרו בחלק (סנהדרין ק"ג ב) ובמדרש (בראשית רבה מ"ב ג') שמנע תינוקות של בית רבן אמר אם אין גדיים וכו' לפי שהוא היה כלי מוכן להוליד חזקיה שהיה מרביץ תורה ביותר כדאיתא סוף פרק קמא דבבא קמא (י"ז א) ופרק ב' דסנהדרין (כ' א) ועד שלא נמצא עם הארץ בימיו כדאיתא בחלק (שם צ"ד ב) עיין שם ממש ההיפוך:

אות קנד) כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך כך צריך אחר כך להאמין בעצמו. רצה לומר שיש להשם יתברך עסק עמו ושאיננו פועל בטל שבין לילה וגו' (יונה ד' י') וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם.

 

האם לגבר מותר ללכת להופעה של נשים?

האם מותר ללכת להופעה של אישה? אשמח להסבר. תודה

 

תשובה:

שלום רב.

תודה על שאלתך. אני מבינה שהתכוונת בשאלתך להופעה של זמרת- אישה ששרה ולא להופעה אחרת (מחול, דרמה וכו') והתייחסותי בהתאם.

 

אפתח במקור איסור "קול באישה"- בגמרא במסכת ברכות (דף כ"ד עמוד א):

אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה.

הסוגיא שם עוסקת בענייני אמירת קריאת שמע ודברים שבקדושה. קול האישה נכלל בין המקומות המכוסים שבפניהם אין לומר קריאת שמע. 

הביטוי "קול באישה" איננו ברור דיו אך מתפרש על ידי רוב הפוסקים כקול של שירה. (לדוגמא- מגן אברהם סימן ע"ה סק"ו)

נחלקו הראשונים האם אמירתו של שמואל לגבי קול, גם היא נאמרה רק לגבי זמן אמירת קריאת שמע (ויש שם דרישה גבוהה של כוונה וריכוז) או שנאמר כמשהו כללי שקשור לצניעות ולהרחקות כלליות בין נשים לגברים.

להלכה נפסק בשולחן ערוך עניין זה פעמיים: גם בהקשר של אמירת קריאת שמע (שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה, סעיף ג): 

 יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. 

וגם בהקשר של הלכות צניעות והמלצות הרחקה שבין איש לאישה שאינם נשואים (שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א):

ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה.

אם כך, באופן פשוט יש איסור על איש לשמוע קול אישה.

 

יחד עם זה יש מן האחרונים שהבהירו שלא כל שירה נאסרה:

הרב יחיאל וינברג (שו"ת שרידי אש חלא סימן ח וסימן עז) בצרפת שלאחר מלחמה"ע השניה התיר לגברים ונשים לשיר יחד שירי קודש. הוא הסתמך על פסיקת הרב הילדסהיימר ש"תרי קלי לא משתמעי" (שני קולות לא נשמעים. כלל שהגיע מהלכות שופר, ומשמעותו שכאשר שומעים שני קולות בבת אחת בעצם לא שומעים אף אחד מהם באמת) וששירי קודש אינם מביאים להרהורי עבירות.

הרב עובדיה יוסף התיר שמיעת קול אישה בהקלטה וברדיו (אפילו אם השומע מכיר אותה) כי אין זה נחשב קולה (שו"ת יביע אומר חלק ט – אורח חיים סימן קח).

בין פוסקי זמננו הרב ביגמן, ראש ישיבת מעלה גלבוע, (וזאת ליהודה 2) סובר, בעקבות הבנתו את הסוגיא ודברי הראשונים, שבימינו ניתן להתיר שמיעת קול שירה של אישה אם מדובר בסיטואציה בה אין חשש להרהור. לפיכך, הוא מתיר בתנאים מסוימים כגון אלו לשמוע קול אישה: הקשר ואוירה הולמת, מילות שיר ראויות, סגנון מוזיקלי לא אירוטי, לבוש ושפת גוף צנועים. על סמך זה סבר שבטקסים ממלכתיים למשל, אין בעיה לשמוע קול אישה. לגבי הופעות, אני מבינה מדבריו שתלוי איזה הופעה, מה הסגנון והתכנים. הרב ברוך גיגי, ראש ישיבת הר עציון חלק שם על מסקנת הרב ביגמן לגבי הופעות נשים אבל הקל בטקסים רישמיים בהם אין חשש לקלות ראש כלל ועיקר, והוסיף שהמחמיר יחמיר לעצמו בלבד.

לעומתם, הרב מלמד (פניני הלכה הלכות משפחה ז, י) מביא שלדעת רוב מכריע של הפוסקים האיסור עדיין קיים, וסומך בדבריו הרב יעקב אריאל (תחומין ל). הרב מלמד מסביר שגם לדעת המקלים (דגומת הרב ביגמן) קשה מאד להעמיד את ההלכה על מקומה ולדייק מה נחשב הופעה מכובדת ומה הגבול בינה לבין ופעה לא צנועה.

 

מסקנה וסיכום:

לפי רוב הפוסקים אל לו לאיש ללכת להופעה של אישה ששרה. 

המקלים ללכת להופעות מכובדות וצנועות של נשים יש להם את הרב ביגמן לסמוך עליו.

בסיטואציות מסוימות (כגון חייל שנדרש להיות נוכח בהופעה) ובטקסים ממלכתיים ניתן להקל. כשעניין הופעת האישה אינה הענין המרכזי והשירה נעשית בהקשר רישמי וללא קלות ראש, יש על מי לסמוך ולשמוע את קול האישה.

בת שבע

אני והחבר שלי מתקשים לשמור נגיעה. מה אפשר לעשות?

אהלן,

אני בת 24 וחבר שלי בן 26. נפגשנו לפני שנה. אנחנו מכירים מהלימודים  נרקם ביננו קשר והתחלנו לצאת לפני כמהחודשים. במשך חודשיים שמרנו נגיעה לגמרי, זה נושא שמאוד חשוב לשנינו אבל בהחלט אני הייתי זו שדחפה יותר לשמירת הנגיעה. אחרי חודשיים הינו ביחד המון שעות ביום אחד ובאיזהו שלב שמתי עליו יד, ומשם הכל היסטוריה (; התחבקנו והחזקנו ידיים ונגענו, בסוף אחרי כמה שעות גם הגענו למגע שהיה יותר מיני.
אחרי זה היה המון חרטה וקושי והרגשתי מאוד רע עם זה שהגענו לשם. גם לו היה קשה, אולי בעיקר עם התגובה שלי..

בכל אופן דיברנו על זה הרבה מאז. אני הייתי נחושה וחשבתי שכדאי לנסות לחזור לשמור נגיעה לגמרי, לא בנאיביות כמו שהייתה לי לפני אלא מתוך ידיעה שאולי ניפול באיזשהו שלב, אבל כן רציתי לנסות עד שניפול.
גם לו זה מאוד חשוב אבל הוא מתלבט מאוד באיזה צורה לגשת לזה. האם כדאי לנסות לחתוך כל מגע יד שניפול (מה שיוצר תחושת אשמה מאוד חזקה בכל פעם, גורם לנו לחשב מתי מותר לנו ליפול, יוצר פערים ביננו כי אם אני ארצה לגעת והוא מרגיש שהוא מספיק חזק בסיטואציה מסוימת זה יכול לפגוע וליצור מתח, וגם יש עניין שאולי אם מחכים לפעם שזה יקרה וחוסמים את זה כל הזמן, ברגע שזה יקרה זה ילך מאוד רחוק מאוד מהר, ואנחנו ממש לא רוצים להגיע לשם).

מצד שני, מה הדרך החלופית? לנסות לקבוע לעצמנו גבולות במגע? זמנים מסוימים? ייחוד (לא תמיד עוזר לנו..)?
מה הדרך הכי טובה שלא תפגע לנו בזוגיות מצד אחד ומצד שני נהיה ברוח ההלכה ותשמור על הזוגיות שלנו?
חשוב לי להגיד שאני מאוד שמחה על הכימיה ביננו, וגם על המגע, נוח לנו ביחד והמגע שלנו טוב ובריא ומרגיש מאוד נכון.
יש ביננו הרבה כבוד אחד לשני ב"ה.

וגם חשוב לי לציין שאנחנו בעז"ה מכוונים לחתונה אבל עוד לא לגמרי שם, גם מבחינה טכנית נוכל רק בעוד כמה חודשים..
שמח לעצה! 

תודה רבה.

 

תשובה:

שלום לך,

קראתי את שאלתך ודברייך נוגעים ללבי.

אני קוראת בדברייך שמחה וההתרגשות ובשורת קשר קרוב שנרקם בינך לבין נפש אהובה ומיטיבה ובצד זאת תסכול שנוצר בשל הרצון העמוק לקיים את מצוות התורה בצד התחושה שהאיסור ההלכתי על מגע בין בני זוג שהאהבה שרויה ביניהם מביא להתמודדות קשה מאד.

אתם הצלחתם לעמוד באתגר תקופה מרשימה ושניכם ראויים להערכה על כך. זוהי הערכה שקטה עדינה וצנועה, איש אינו מודע לה מלבדכם אך היא קיימת ויקרה היא מאד.

המגע שהתקיים ביניכם מציף רגשות קשים של אשמה. אולי גם בשל המתח שנוצר, בשל המצב בו מצד אחד מגע של אהבה הוא חוויה קסומה שאין שניה לה, ומצד שני ידיעת האיסור מכניסה מרירות וצער ואולי אף תסכול וכעס על מצב שנראה חסר פיתרון.

ברצוני ראשית לבטא את הערכתי לשניכם.

ואחר זאת להציע נתיב שאיני חושבת שקל לפסוע בו אבל אני מאמינה בו מאד.

 אני חושבת שהאתגר בהמתנה למימוש הקשר הפיזי עד לכניסה בברית הנישואים הוא קשה ביותר, זו כנראה ההתמודדות הקשה ביותר שיש לצעירים וצעירות דתיים.

אנו חיות היום בעולם בו מעטים המקומות בהם אני צריכה לוותר על משהו משמעותי מאד בשל אמונתי ומעטים המקומות בהם אני נמנעת מדבר מה שאני משתוקקת אליו מאד בשל ההלכה. רוב רובם של הניסיונות בתחום הזה רוככו עם השנים מאד (כלומר לא כל כך קשה לשמור שבת או כשרות למשל.)
אפילו בתחומים מאתגרים יותר כמו דיבור ראוי, הדחף אינו עז כמו ההשתוקקות הבריאה והקסומה למגע של אהבה עם בן זוג.

לכן האתגר בהמתנה קשה שבעתיים שכן איננו מורגלים בו.

יתירה מכך, אני מאמינה שאדם מסוגל לעמוד בקושי כאשר מתקיימים שני תנאים:

התנאי הראשון הוא אמונה במסוגלות שלי להצליח. 

השני הוא האמונה ב"צדקת הדרך" ובכך שההקרבה שבאיפוק מוצדקת. 

אני רוצה להציע כמה נקודות למחשבה לאור שני יסודות אלו.

1.האם אפשר בכלל ל"שמור נגיעה"

מבין השורות של דברייך אני קוראת חוסר אמון ביכולת שלכם להימנע ממגע עד לחתונה. אני מציעה להתבונן בנקודה זו כי אני חושבת ששם טמון המפתח להצלחה.

קיים כיום שיח לפיו אי אפשר באמת להימנע ממגע כשיש תשוקה ואהבה ואני מבקשת להצביע על כך שזו מציאות שיוצרת את עצמה. כשאני מסוגלת להאמין ביכולתי לשמור גבול מסוים ואני מגדירה אותו עבורי כהכרח גמור מתעצמים כוחותיי. 

לכן החישוב "מתי נוכל ליפול" מכניס מורך רוח ולמעשה מעצים את הקושי שלכם כי נקודת ההתלבטות והבחירה הקשה הופכת מתמשכת ואין סופית.

2.כל יום בפני עצמו

את כותבת שאת רואה את הקשר כרציני ועם זאת שהאופק אינו קרוב, אם מסיבות טכניות ואם מסיבות של הבשלת הקשר.

כמובן שלא ממהרים להתחתן כשהנפש לא בשלה לכך.

עם זאת, ברור שהיעד הבלתי ידוע מוסיף קושי ומצייר בנפש תמונה לפיה שמירת ההלכה תובעת מכם עקידה של מימוש הזוגיות לעולם. זה מכניס בלב יאוש ומחשבות כגון "מה הסיכוי שאצליח לא לגעת באהובי חצי שנה" (או כל פרק זמן אחר).

אני מציעה לא להתבונן בטוח הארוך. לחשוב על המפגש שלכם היום ועל רצונכם ליהנות ממנו ולחוות אותו ללא מגע. מאמינה שהעצה הזו נכונה גם לתחומים אחרים בעבודה אישית, ההווה קל יותר ליישום מהחלטה ארוכת טווח, אבל בסוף משך הזמן מורכב מהרבה נקודות של הווה כאלו.

הנקודות הבאות קשורות ליסוד השני.

3. לעבור משפה שלילית לשפת שפע.

המונח המקובל בציבור לאיסור על מגע בין בני זוג לא נשואים הוא "שמירת נגיעה". המונח הזה התקבל בציבור וכנראה לא ישתנה בקרוב אבל זה מונח מחליש.

הוא מאפיין את מגע האהבה כמשהו מאיים שצריך להשמר מפניו- והנפש הבריאה מתקוממת (ובצדק) נגד התפיסה הזו.

בנוסף, הוא שם אתכם במקום בו אתם כל הזמן עסוקים בהימנעות-מה לא לעשות.

אני מציעה במקום זה לעסוק בקדושת הקשר הזוגי.

כידוע גם בני זוג נשואים מממשים את המגע ביניהם רק בזמן טהרה. ההלכה תובעת מאיתנו תביעה שאינה פשוטה גם לנשואים ומכניסה קדושה בקשר הזוגי (אם תרצי להרחיב בנושא אני מציעה לכם לקרוא את מאמרו הנפלא של הרב סולובייציק על גאולת יחסי האישות בספר אדם וביתו)

מגע של אהבה אינו מגע בנאלי, ולכן תנאים של קידושין ומחוייבות הכרחיים על פי ההלכה כדי לממש אותו. מציעה לכם לראות את האתגר שלכם לא כהימנעות מנפילה אלא כהוספת אור לקשר.

4.השלמה עם חיסרון זמני

כתבת שאת מבקשת דרך שמחד לא תפגע לכם בזוגיות ומאידך תהיה ברוח ההלכה. דברייך אלו נקראים בעיניי כקונפליקט שנוצר לא רק בין ההשתוקקות הטבעית למגע לבין ההלכה אלא בין התפתחות הזוגיות שלכם לבין ההלכה. בחוויה של קונפליקט כזה, יש תרעומת על ההלכה שעוצרת את התפתחות הקשר. ואכן קשר זוגי אינו שלם כאשר אין בו מגע.

גם קשר שאין בו מחוייבות של קידושין ונישואין אינו שלם. ההכרה בכך שהשלב בו אתם נמצאים אכן אינו תכלית הקשר, ועוד נכונו לכם גילויים חדשים בגוף ובנפש – יש בה עוגן מסוים שאני סבורה שטוב להאחז בו. כך העובדה שהקשר הוא חלקי מקבלת מקום ולא נחווית רק כתסכול. הקשר בצמיחה.

בעז"ה אם וכאשר יבשילו אצלכם התנאים לכך תזכו לבוא בברית הנישואים ולחיות יחד באהבה ובקדושה.

מקווה שעזרתי לך, זיוית.