שלום.

לאחרונה התחלתי לעבוד בבית חולים בתפקיד שדורש גם משמרות בשבת.

בשונה מעבודת רופאה בשבת שכוללת גם תורנויות במשך יממה (ולכן כמעט כל השבת), אני עובדת רק מספר שעות בכל פעם, אני משתדלת להשתבץ לעבודה בשבת אחר הצהריים, בכדי להתחיל לעבוד בשבת אך לסיים בחול.

יש לי כמה שאלות לגבי ההתנהלות בעבודה.

ברור לי שהמסגרת היא של פיקוח נפש ולכן כמובן יש לבדוק חולים, להזמין עבורם בדיקות ולהזין תיעוד רפואי במחשב, על כך גם מצאתי תשובות הלכתיות, ומדובר בכמה שאלות יותר קונקרטיות.

– בבית החולים בו אני עובדת אין "כתבנים" בשבת. האם במידת הצורך אפשר לכתוב בעט לשם העבודה? (כדי לשלוח בדיקות למשל, ולא כדי לרשום לעצמי הערות).

– אם אני יוצאת לעבודה בשבת, האם מותר לי להביא עמי ציוד שישמש אותי רק לאחר צאת השבת למרות שזו "הכנה מקודש לחול"? הכוונה לדברים שאינם מוקצה כמו בגדים להחלפה או אוכל.

– מה לגבי דברים שהם כן מוקצה? – פלאפון, עט (זה נשמע טפשי אבל נורא קשה להשיג עט בבית החולים שלי בלי להביא מהבית).

כרגע אני עובדת משמרת של שעות ספורות ובמרחק הליכה מביתי, אז מסתדרת ללא פלאפון, מאמינה שהמצב יהיה שונה כשאעבוד במרחק רב יותר ובמשמרות ארוכות יותר, או כשתהיה לי משפחה משלי שחשוב שאהיה זמינה להם לאחר צאת שבת.

– לא תמיד אני מצליחה לשמוע הבדלה תוך כדי העבודה במיון. האם מותר לי לאכול לפני הבדלה? (אם מגיעה לעשות הבדלה רק מאוחר בלילה אחרי העבודה).

 

תשובה

שלום לך,

שאלת שאלה חשובה ומרגשת. היא חשובה כי היא עוסקת בפרטי הלכה שיכולים להיות מאוד משמעותיים וחשוב לדעת אותם על מנת להצליח לשמור את השבת במציאות האינטנסיבית של בית חולים. והיא מרגשת כי את מקיימת מצווה כפולה – גם שמירת השבת וגם סיוע לחולים הזקוקים לך. משאלתך עולה החשיבות הרבה של השבת עבורך, ואנחנו רוצות לחזק אותך בדרך זו.

נקדים הקדמה כללית קצרה לגבי עבודה רפואית בשבת. יתכן שעבורך הדברים כבר ידועים אבל חשוב שהם יונחו כבסיס לתשובה.

כל מלאכה שנידרש לבצע בשבת, נשאל לגביה שתי שאלות:

האם מדובר בפיקוח נפש

האם הפעולה אסורה מדאורייתא או מדרבנן.

כאשר מדובר בפיקוח נפש (לפי דעת רופא/ה או לפי הרגשת החולה) – ניתן לבצע כל פעולה שנדרשת באופן הרגיל, בלי התחשבות בשאלת רמת האיסור. אין לעשות שום שינוי שעלול להאט את הטיפול או לפגוע בריכוז.

רק אם שינוי אופן ביצוע הפעולה בוודאות לא יפגע כלל באיכות הטיפול בחולה, אז עשי את הפעולות האסורות בשינוי.

כאשר אין מדובר בפיקוח נפש אלא בחולה שאין בו סכנה [אולם הוא זקוק לטיפול בבית חולים ומצבו עלול להדרדר], עליך לבצע פעולות האסורות מדרבנן ללא שינוי באופן היעיל ביותר. לעומת זאת, פעולות האסורות מדאורייתא יש לבצע בשינוי עד כמה שאפשר ללא פגיעה באיכות הטיפול הרפואי. כאן יש צורך בשיקול הדעת המקצועי שלך לגבי כל סיטואציה, למשל אם ביצוע פעולות בשינוי יאט את עבודתך ויגרום לך להגיע לפחות חולים – עליך לוותר עליו, אבל אם השינוי לא יפגע ביכולות העבודה עדיף להקפיד עליו.

חשוב להבין גם שלא מדובר כאן ב"התפשרות הלכתית" אלא בהלכה עצמה. התורה אומרת לנו "וחי בהם" – התורה עצמה חפצה שצוותים רפואיים יצילו חיים ויטפלו בחולים, וההלכה מורה לנו כיצד לעשות זאת בלי לוותר לא על ערך השבת הקדוש לנו ולא על ערכי החיים והבריאות, הקדושים גם הם כחלק ממילוי רצון ה' בתיקון העולם.

כעת נשיב לשאלותיך בקצרה ולאחר מכן נרחיב על המקורות והנימוקים לכל תשובה.

 

א. האם במידת הצורך אפשר לכתוב בעט לצורך תהליכים רפואיים, כגון שליחת בדיקות?

כתיבת מילים בעט על דף נחשבת איסור דאורייתא, ולכן עדיף במידת האפשר לעשות זאת באופן שונה.

כתיבה במחשב עדיפה בשבת על פני כתיבה בעט, שכן לרוב הדעות היא נחשבת איסור דרבנן. במידה ואת כותבת במחשב, את פעולות השמירה וההדפסה יש לבצע בשינוי (כגון לחיצה על המקש עם פרק האצבע במקום עם כרית האצבע).

אם אין באפשרותך לכתוב במחשב – עדיף לסמן בעט מאשר לכתוב בו. לכן, אם תוכלי להדפיס מראש הפניות לבדיקות (או כל ניירת אחרת שיש סבירות שתצטרכי בשבת) כך שבשבת רק תסמני סימוני איקס וכדומה על הדף – זה עדיף.

כאשר עליך לחתום על דף – עדיף לחתום בצורת סימון – קשקוש – ולא אותיות. באם עליך להוסיף חותמת, יש לבצע את החתמת החותמת בשינוי.

 

ב. האם מותר להביא בשבת ציוד לצורך מוצאי השבת למרות שזו "הכנה מקודש לחול"? הכוונה לדברים שאינם מוקצה כמו בגדים להחלפה או אוכל.

לפני התשובה על סעיף זה נעיר שהוא נוגע בנקודה עקרונית שהרבה מהא/נשים שיוצאים לעבודה בשבת חשים בה, והיא הקושי בהליכה לעבודה בתוך השבת. האינטואיציה שלך שאומרת שלקיחת הציוד היא בעייתי אפילו אם אינו מוקצה, היא נכונה: השוני הרצוי בין שבת לחול מופר כשיוצאים לעבודה ומתנהגים כאילו יום רגיל, והרצון לשמור על איזושהי שבתיות בהתנהלות הוא נכון וחשוב. קשה כששבת הופכת בבת אחת לחול, ולכן תשומת הלב שלך לציוד שאת לוקחת או לא לוקחת מסמלת את ההבדל בין הסתמיות של החול לייחודיות של השבת. אנו מעודדות אותך למצוא עוד דרכים לייחד לעצמך את ההליכה לעבודה בשבת על פני החול, להשאיר את עצמך בתודעה של שבת עד כמה שאפשר.

את בעיית ההכנה אפשר לפתור בכך שתייעדי את החפצים שאת מביאה גם לשבת ולא רק למוצאי שבת. שהאוכל יהיה מיועד בחלקו לאכילה בשבת, וגם הבגדים – שמתוך הבגדים שאת מביאה, יהיה פריט שאפשר שתצטרכי אותו בשבת (כגון גרביים להחלפה). זה לא נורא אם בסופו של דבר לא השתמשת בהם, העיקר שלא היתה כאן ממש הכנה משבת לחול. 

אם אי-הבאת הבגדים תגרום לך לבעיה משמעותית, להפסד כספי (נגיד רכישת בגדים אחרים כדי לשוב הביתה) לבושה או לקושי רב – ניתן להביאם בשבת גם אם בוודאות לא תשתמשי בהם בשבת (ראי בהרחבה).

 

ג. האם מותר להביא חפצים שהם מוקצה, כגון פלאפון ועט?

חפצים אלו מוגדרים ש"כלי שמלאכתו לאיסור" – חפץ שהוא מוקצה בגלל שימושו למלאכה אסורה. חפץ כזה מותר לטלטל לצורך שימוש במקום שהוא מונח בו או לצורך שימוש מותר בו עצמו. במקרה שלך, יתכן שאת צריכה את הפריטים הללו לצורך מותר בתוך השבת עצמה – ביצוע עבודתך כראוי.

במידה ואפשר להימנע מטלטול החפצים המוקצים בשבת עדיף להימנע מכך – למשל על ידי השארתם בתא בבית החולים. אם זה לא אפשרי, אפשר לקחת אותם איתך לצורך המותר בשבת. למשל, פלאפון יכול לשמש כשעון גם בלי פתיחת המסך, וזהו שימוש שמותר בשבת.

אם את זקוקה לכסף במוצאי השבת, כאן הטלטול בעייתי יותר, שכן כסף נחשב כמוקצה מחמת גופו שאותו אסור לטלטל גם לצורך גופו או מקומו. לכן, כדאי להימנע מטלטול כסף עמך, להשאיר בבית החולים מראש או לשלם במוצאי שבת באמצעות אפליקציה.

אם אפשר, את הפריטים שהם מוקצה כדאי שתארזי מלפני שבת בתיק שיש בו גם דברים שאינם מוקצה ואת מביאה אותם לצורך העבודה בשבת (נניח, בקבוק מים) וכך הטלטול שלהם בשבת יהיה ביחד עם טלטול החפץ המותר.

 

ד.  האם מותר לאכול לפני הבדלה אם אין אפשרות לשמוע הבדלה תוך כדי העבודה?

ההבדלה מורכבת מארבעה חלקים: ברכה על הכוס, ברכת הבשמים, ברכת הנר וברכת ההבדלה. ברכת הנר וברכת הבשמים אינן הכרחיות כדי להבדיל ואפשר לוותר עליהן במידת הצורך. כמו כן, ברכת הכוס לא חייבת להיאמר דווקא על כוס יין, וניתן לאומרה על כל "משקה חשוב" – משקה שמקובל לשתותו באירוח למשל. לכן, את יכולה להשתמש בכוס קפה או מיץ וכדומה, לומר עליה "שהכל" ואת ברכת "המבדיל בין קודש לחול" במלואה, ואז לשתות ולאכול. (כמובן, שמותר לך להביא מהבית את המשקה כך כתוכלי לשתות ממנו אם תרצי בשבת וגם להבדיל עליו במוצאי שבת).

אם מתאפשר לך בהמשך הערב של מוצאי שבת לברך על נר ובשמים, זה מצוין – אבל אין חובה לעשות מאמץ גדול לשם כך.

נעיר, שגם הבדלה קצרה על כוס מיץ יכולה להיות משמעותית לסגירת השבת שלך ולהדגשת המעבר מקודש לחול. 

בנוסף, חשוב שתדעי כי מותר לשתות מים בכל מקרה לפני הבדלה, אחרי שתאמרי "ברוך המבדיל בין קודש לחול". 

אם זה יסייע לך, כדאי לך להכין לעצמך את נוסח ההבדלה מודפס על דף, או סידור עם סימניה למקום המתאים כדי שתוכלי לברך בקלות ובמהירות גם אם יש לך משמרת עמוסה.

 

הרחבה

א. עשיית מלאכות דאורייתא בשינוי ודרבנן ללא שינוי, וכתיבה

לגבי כל מלאכה מל"ט אבות המלאכה ותולדותיהן, קיים הכלל של "מלאכת מחשבת אסרה תורה" – האיסור מדאורייתא חל על מלאכה המתבצעת באופן הרגיל, היעיל והמכוון של עשייתה. לכן, עשיית המלאכה באופן שונה מהרגיל, בלתי יעיל או בלתי ישיר – אסורה רק מדרבנן כסייג ולא מדאורייתא. 

כך כתב שולחן ערוך הרב (בתחילת סימן שא):

“כל המלאכות כולן אינן אסורין בשבת מן התורה אלא לעשותן בשבת כדרכן שעושה אותן בחול, אבל אם עושה אותן בשינוי מדרך החול, שאין דרך בחול לעולם לעשותן כן, מלאכה זו פטור מן התורה, אבל אסור לעשות כן מדברי סופרים שמא יבא לעשותה כדרכה בחול. כיצד? כגון שהוציא חפץ לאחר ידו או ברגליו או בפיו או בין אצילי ידיו או במנעלו וכל כיוצא בזה, שאינן דרך להוציא כן בחול, הרי זה פטור אבל אסור. ואוכלין שהוציאן בפיו, חייב, שזה גם כן דרך הוצאתן בחול".

 

כאשר חז"ל אסרו מלאכות הנעשות באופן כזה, וכן בכל הגזירות שגזרו בשבת – הם לא גזרו זאת על מצבי דחק וחולי (כתובות ס. ותוספות שם). לכן לצורך חולים ניתן לעשות מלאכות באופן האסור מדרבנן בשעת הצורך.

כך כתב השו"ע: "חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה, אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה. אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא, אפילו אם יש בו סכנת אבר.

 ולחלל עליו [שבת, על ידי] ישראל באיסור דרבנן בידים יש מתירים אפי' אין בו סכנת אבר, ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין, ויש אומרים שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי, ויש אומרים אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהיא נסמך למלאכה דאוריית' ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפי' אין בו סכנת אבר.

 ודברי הסברא השלישית נראין" (שו"ע או"ח שכח,יז)

באופן כללי, אנו רואים את החולים המאושפזים בבית החולים ומטופלים במתכונת שבת כחולים שהגדרות "סכנת אבר" ו"נחלש כל גופו" ומעלה שייכות לגביהם – שאם לא כן היו משוחררים לבתיהם. לכן, במצב שאין בו פיקוח נפש ניתן לעשות לצורך הטיפול בהם מלאכות האסורות מדרבנן ללא שינוי ומלאכות דאורייתא בשינוי.

כללי הרפואה בשבת והגדרת המצבים הרפואיים השונים והפעולות השונות מוסברים היטב בספר "שמירת שבת כהלכתה" חלק א' פרק ל"ב.

 

כתיבה בשבת

לפיכך, במצב שאינו פיקוח נפש, אם יש צורך בכתיבה יש לכתוב באופן שאינו מלאכת מחשבת, שכן כתיבה שהיא מלאכת מחשבת עשויה להיות אסורה מהתורה בעוד כתיבה שאינה מלאכת מחשבת אסורה מדרבנן. במצב של פיקוח נפש יש לתת עדיפות קודם כל להצלה המהירה והיעילה ביותר, ורק מעבר לכך לשקול שיקולים של אופן הכתיבה שאינו אסור מן התורה.

מהו אופן זה?

ניתן לעשות שינוי באופן הכתיבה שמשפיע גם על מראה הכתב, כגון כתיבה ביד החלשה (שבת קג.), אולם שינוי כזה עלול לפגוע בקריאות הכתב וכתוצאה מכך גם בהבנת ההוראות הרפואיות, ולכן הוא בעייתי. 

כתיבה מן התורה היא כתיבה בדיו על משטח המיועד לכתיבה, כמו שפסק הרמב"ם (הלכות תשובה י"א, ט"ו) בעקבות הגמרא (שבת קד:):

אֵין הַכּוֹתֵב חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָרוֹשֵׁם וְעוֹמֵד כְּגוֹן דְּיוֹ וְשָׁחוֹר וְסִקְרָא וְקוֹמוֹס וְקַנְקַנְתּוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְיִכְתֹּב עַל דָּבָר שֶׁמִּתְקַיֵּם הַכְּתָב עָלָיו כְּגוֹן עוֹר וּקְלָף וּנְיָר וְעֵץ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֲבָל הַכּוֹתֵב בְּדָבָר שֶׁאֵין רִשּׁוּמוֹ עוֹמֵד כְּגוֹן מַשְׁקִין וּמֵי פֵּרוֹת. אוֹ שֶׁכָּתַב בִּדְיוֹ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת וְעַל כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד פָּטוּר. אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב בְּדָבָר הָעוֹמֵד עַל דָּבָר הָעוֹמֵד. 

לכן, אם כותבים במחשב אין זו כתיבה ממשית, והיא לא באמת מתקיימת ברמה הפיזית, ולדעת רוב הפוסקים בימינו נחשבת לאיסור דרבנן – ולכן הותרה לצורך חולה. זאת בתנאי שהמחשב דלוק מערב שבת ואין פעולה הדלקה חשמלית בשבת.

השמירה וההדפסה נחשבות לפי חלק מהדעות לכתיבה ממש, ולכן יש לבצע אותן בשינוי – לא באופן הלחיצה הרגיל, כגון על ידי פרקי האצבעות. זאת גם בשל חומרת האיסור הכרוך בפעולה וגם בגלל שהשינוי לא יפגע בשום אספקט רפואי של טיפול בחולה.

ניתן לקרוא עוד על ענייני הכתיבה בבית חולים בשבת כאן.

 

ב. הבאת ציוד לצורך מוצאי שבת

הכנה מקודש לחול מוגדרת כ"כל דבר שאדם עושה והוא אינו לצורך אותו היום, אפילו אין בו אלא טורח מועט" (הרב נויברט, שמירת שבת כהלכתה עמ' שע). 

היסוד לאיסור הכנה מובא במשנה שבת ט"ו, ג: "מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמישה פעמים ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת". כמו כן הובא מפי תנאים בגמרא: "תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית – מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים – מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח, אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות – מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה" (שבת קיח:).

במשנה ובגמרא אמנם לא נאמר שהבעיה היא "הכנה מקודש לחול" בניסוח מפורש, אולם רש"י מסביר: "שוב אינו מדיחן – דאין הדחה זו אלא לחול".

הרמב"ם הביא הלכות אלה אך גם הוא לא הגדיר את הבעיה כבעיה של הכנה, וכתב בהלכות שבת (פרק כג, הלכה ז): 

"…ואסור להדיח קערות ואלפסין [סירים] וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן, אא"כ הדיחן לאכול בהן סעודה אחרת באותה שבת. אבל כלי שתיה כגון כוסות וקיתונות מותר להדיחן בכל עת שאין קבע לשתיה, ואין מציעין את המטות בשבת כדי לישן עליהן למוצאי שבת אבל מציעין מלילי שבת לשבת"

מפרשי הרמב"ם נחלקו, הראב"ד חלק על הרמב"ם שהגדיר את האיסור כמתקן כלי וכתב שהאיסור הוא משום הכנה מקודש לחול כדעת רש"י, והמגיד משנה טען שכוונת הרמב"ם אכן היא להכנה מקודש לחול והניסוח "כמתקן" מכוון לכך.

בעלי התוספות, בהתייחס למשנה שהובאה לעיל ודנה בין השאר בקיפול הבגדים, כתבו: "מכאן למדנו דאסור לקפל טליתות של בית הכנסת, לפי שהם צורך מחר" (תוספות שבת קיג. ד"ה מקפלין). וכן בפרטי הלכה נוספים, כתבו הפוסקים שאין לבצע בשבת פעולות לצורך ימי החול, גם אם אין איסור בפעולות אלה מצד עצמן. האחרונים דנו האם האיסור הוא משום טורח בשבת שאינו נחוץ או משום זלזול בכבוד השבת. 

אולם, אם המעשה נועד גם לצורך שבת אין בו בעיה של הכנה – כמו בגמרא שצוטטה לעיל שאסור לשטוף כלים לצורך חול אבל אם צריך חלק מהם לשבת, ניתן לשטוף אותם, וכך נפסק להלכה (שבת קיח, א; שו”ע שכג, ו).

למשל כתב המגן אברהם (או"ח שכ"ג ט') לגבי שטיפת הכלים: "ואפילו עשר כוסות שאם יצטרך באחד שותה… משמע דאם יודע שלא יצטרך עוד אסור להדיח" – מספיקה האפשרות התיאורטית שיהיה לאדם צורך באחת מהכוסות כדי לשטוף כל כמות, ורק אם ודאי שלא יזדקק אפילו לאחת אסור לו לשטוף אותן. דוגמא זו מבהירה את העיקרון, ששימוש בחלק מהדברים בתוך השבת מתיר את הפעולה כולה, וכך כתב גם המשנה ברורה (שכג, כו).

כלומר – רק כאשר המעשה הוא במובהק לצורך מוצאי שבת, הוא נאסר בשבת.

קריטריון נוסף באיסור הכנה הוא מרכיב הטורח. 

למשל, דנו במרכיב זה דווקא בהקשר של יום טוב – החזרת רהיטים מהסוכה לבית לפני צאת חג שמיני עצרת. נאמר בחיי אדם (קנ"ג):

"בשמיני סמוך לחשיכה, אם אי אפשר לו או שיהיה לו טרחא הרבה לפנות הכלים מן הסוכה בלילה – מותר לפנות ביום להביאם לביתו, ובלבד שלא יסדרם עד הלילה … דכשגומר איזה דבר הוא הכנה אבל ההבאה לביתו לא הוי הכנה". כך פסק גם המשנה ברורה (תרס"ז, ו').

כלומר, אם הפעולה היא פשוטה ולא מעשה משמעותי, ואין בה טרחה רבה – אפשר להתירה.

מרכיב נוסף הנלקח בחשבון ההלכתי הוא מה יהיה המחיר של אי-ההכנה משבת לחול, ועד כמה יגרם מכך הפסד.

הפוסקים דנו במקרה בו יש בשר שעומד להתקלקל, והשרייתו בנוזל תאפשר לו להשתמר עד אחר השבת. האם מותר להשרותו, למרות שזה מהוה הכנה לבישולו ביום חול?

המגן אברהם כתב: 

"ולי נראה דאסור דמתקן הבשר שיתרכך .. ולא דמי לירקות, דאפשר דאכיל מינייהו ביומיה, משאין כן בבשר דמוכח מילתא דלצורך חול הוא – לכן אין להקל..  ומכל מקום הכא לא הוי פסידא דאפשר לאכלו צלי" (או"ח שכ"א ט').

כלומר, כיוון שניתן למצוא שימוש כלשהו לבשר זה אין זה הפסד גדול מספיק להתיר את ההכנה. עולה מכאן שאם יתקיים מצב בו הפעולה בשבת תמנע הפסד גדול ומשמעותי, ניתן יהיה להתירה, וכך כתב המשנה ברורה (שם כ"א):

"… אבל בקצב המוכר לאחרים בודאי יש הפסד בזה ויכול לעשות על ידי אינו-יהודי וכן באווזות פטומות שיפסיד השומן … גם להמגן אברהם מותר על ידי אינו-יהודי אפילו יחיד בביתו. ואפילו בבשר בהמה הסכימו הרבה אחרונים דיש להקל להדיח על ידי אינו-יהודי, ודלא כמגן אברהם, ועיין באליה-רבה ובתשובת נודע ביהודה שכתבו דאם אי אפשר על ידי אינו-יהודי – מותר גם ע"י ישראל". 

כלומר, עדיף למצוא פתרונות אחרים, אולם אם הפעולה בשבת (שאין בה איסור שבת מצד עצמה) היא הדרך היחידה למנוע הפסד גדול – ניתן לעשותה בשבת.

 

לכן, אם מדובר בחפצים שאין לך כל שימוש בהם בשבת אולם אין בטלטולם טרחה יתירה, כמו למשל בגדים להחלפה שתצטרכי רק בסוף המשמרת, נפסק להלכה שניתן להביאם בשבת אם זה ימנע ממך הפסד משמעותי לאחר השבת (שמירת שבת כהלכתה כ"ח, פ"ג – מובאת הדוגמא של הכנסת בגדים הביתה לפני שיירד עליהם גשם, והיא דומה לענייננו).

לצורך העניין אין הבדל בין חפצים שאינם מוקצה לחפצי מוקצה האסורים בטלטול מחמת כלי שמלאכתו לאיסור – אם גם בחפצי המוקצה, יש לך צורך מותר בשבת עצמה. זהו שימוש מותר בהם ולכן אין בעיה לטלטל אותם עבור שימוש בשבת וכך להשתמש בהם גם במוצאי שבת.

 

ג. סוגי המוקצה השונים

באופן כללי, "מוקצה" הוא כל חפץ שאינו עומד לשימוש האדם בשבת, ודינו הוא שאסור מדרבנן לטלטלו. יש סוגי מוקצה שונים, וניתן לומר בתמציתיות של דברים שהם מוקצה מחמת שאינם כלי (כגון אבנים) – אלו נקראים "מוקצה מחמת גופו" והם אסורים בטלטול לחלוטין.  ויש דברים שהם מוקצה כי הם כלי שמשמש לעשיית איסור בשבת (כגון מספריים) – אלו נקראים "כלי שמלאכתו לאיסור" והם אסורים לטלטול באופן חלקי. כמעט לכל כלי שמלאכתו לאיסור יש גם שימוש מותר (כמו להשתמש במספריים לפתיחת אריזת מזון) ומותר בשבת לטלטלו לצורך זה (טלטול כזה נקרא "לצורך גופו") וכן מותר לטלטלו אם זקוקים למקום בו הוא מונח ("צורך מקומו"). פירוט הסוגים השונים בבית-יוסף על הטור אורח חיים סימן ש"ח, וכן בהלכות שבת לרמב"ם פרקים כ"ה-כ"ו עם הערות הראב"ד.

 

לענייננו, כסף נחשב כמוקצה מחמת גופו, ופלאפון ועט נחשבים כלי שמלאכתו לאיסור. את הפלאפון והעט יתכן שתצטרכי לצורך עשיית עבודתך בשבת, ולכן מותר לטלטלם כי זה נחשב צורך גופו.

 

ד. הבדלה

ההבדלה מובאת כבר בגרא כטקס המעבר בין שבת לחול, ויש מחלוקת האם היא חובה מן התורה, מהציווי "זכור את יום השבת לקדשו" כמו הקידוש, או שהיא תוספת מדברי חכמים. מכל מקום, חכמים קבעו את ההבדלה על כוס יין או משקה חשוב אחר, כמו שכתב השו"ע (אורח חיים רצ"ו):

"אין מבדילין על הפת, אבל על השכר מבדילין אם הוא חמר מדינה, והוא הדין לשאר משקין חוץ מן המים".

 

ניתן לעשות כל מלאכה שאסורה בשבת אחרי הבדלה "בפה", דהיינו אמירת ברכת ההבדלה בתפילת ערבית או אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אבל אסור לאכול דבר עד שמבדילים על הכוס.

כך כתב הרמב"ם (שבת כ"ט ה'):

"אסור לאדם לאכול או לשתות יין משקדש היום עד שיקדש. וכן משיצא היום אסור לו להתחיל לאכל ולשתות ולעשות מלאכה או לטעם כלום עד שיבדיל. ולשתות מים מותר. שכח או עבר ואכל ושתה קדם שיקדש או קדם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל אחר שאכל."

בהמשך אומר השו"ע שאם אין לאדם על מה להבדיל בכל הלילה של מוצאי שבת אבל למחרת יהיה לו – עליו להמתין למחרת ורק אחרי הבדלה לאכול.

יתכן שבמקרה שלך, אם את זקוקה לכוחותיך לשם ביצוע עבודתך החיונית ניתן להתיר לך לאכול לפני הבדלה, אולם כפי הנראה אין צורך בכך כי תוכלי להבדיל בקלות על משקה "חשוב" שניתן לקנות בבית החולים או להביא עמך.

ברכת הבשמים והאש מחוברות להבדלה כל אחת מסיבה אחרת, אולם הן לא "מעכבות", כלומר ניתן להבדיל גם בלעדיהן. זאת משום שהן ברכות נהנין שאינן חלק מקיום המצווה של זכירת יום השבת. 

כך כתב השולחן ערוך: בסימן רצ"ז:

"מברך על הבשמים אם יש לו, ואם אין לו אינו צריך לחזור אחריהם [כלומר לטרוח לחפש]"

ובסימן רצ"ח:

"מברך על הנר בורא מאורי האש אם יש לו ואינו צריך לחזור אחריו"

לכן, ניתן להבדיל במידת הצורך בלי נר ובשמים על מנת שתוכלי לעבוד כראוי.  

 

היי אני שואבת חלב אם לתרומה לבנק חלב אם של מד"א. החלב מיועד לפגים. הנה הסבר:
Human milk is life saving for premature babies, helping prevent deadly infections & supporting their development. When babies can’t receive their own mother’s breastmilk, donor milk can make all the difference. As well as providing nutrition, human milk contains hundreds of components that help the brain to develop, the baby to grow normally, and the immune system to develop.
האם מותר לי לשואב בשבת עם משאבה חשמלית על טיימר? תודה רבה

 

תשובה

שלום וברכה,

המודעות לערכים התזונתיים החשובים שיש בחלב אם עבור התינוק גוברת והולכת. משום כך, אמהות רבות מעדיפות להיניק ולא לתת לתינוק תחליפי חלב. אולם, לא כולן זוכות ולא לכולן מתאפשר להיניק את תינוקותיהן ולשם כך הוקם בנק חלב שנועד לאגור חלב מאמהות שיש להן חלב מיותר, חלב שאינו מיועד לשימוש בנה של המינקת. תרומת החלב תשמש תינוקות או פגים אלו. בבסיסה תרומת החלב היא בגדר של הצלת נפשות ממש. אין ספק שהמעשה שאת עושה הוא מצווה גדולה. לא כל אחד זוכה להחיות נפש. אולם, השאלה שאת שואלת היא על שאיבת חלב בשבת לצורך נתינתו כתרומה לבנק החלב. נקודת המוצא לדיון בעניין זה נעוצה ביסודה בשאלה אם מותר לשאוב חלב בשבת.

האיסור לשאוב בשבת

במסכת שבת יש ברייתא הקובעת שחליבה אסורה בשבת (צה, א). הרמב"ם ציין שמדובר באיסור תורה (הלכות שבת פ"ח ה"ז). המקור לאיסור זה הוא במלאכת דישה, שמתייחסת לפירוק החיטה מן השיבולים. חכמים למדו שלמלאכה זו תולדה בשם "מפרק" והיא מתייחסת אף לסחיטה. למשל, סחיטת ענבים לעשות מן הנוזלים יין וזיתים לצורך עשיית שמן נחשבות לפירוק הדומה לפירוק החיטה מתוך השיבולים. ומכאן גם לחליבה שמאוד דומה לסחיטה לצורך שתיית המיץ. על כן, באופן עקרוני יש הבדל עצום בין יניקה ישירה שהיא מותרת. לבין שאיבה שהיא למעשה כחליבה ועל כן זו מלאכה שעל פניו היא אסורה. אלא שהיתר אחד לשאיבת חלב בשבת פורט כבר בגמרא. הגמרא מתייחסת לתינוק שידוע שלא יחזיק מעמד בחיים. תינוק כזה הוא מוקצה ואסור לטלטלו.[1] אולם, התירו לאמו להתכופף ולהניקו כדי למנוע מעצמה צער, מפאת הגודש של החלב (שבת קלה, א).מכאן הרחיבו בעלי התוספות את הדין, וכתבו כך:

מותר אפילו היא לחלוב עצמה ולהוציא חלב שבדדין…משום צער

יוצא מדברי בעלי התוספות שיש היתר לשאוב חלב במצב של צער. למרות שיש כאן איסור של דש. וכך נפסק בשולחן ערוך (אורח חיים סי' של, ח): "וכן היא בעצמה יכולה להוציא בידה החלב המצער אותה". אולם, המשנה ברורה מעיר שם שהיתר זה הוא בתנאי שהחלב לא נאגר ונשמר אלא מוזרם לאיבוד. הסיבה לדיוק הזה של המשנה ברורה היא שלמעשה, כל מלאכת דש ואיסור חליבה מתקיימים כששואבים את הנוזלים לצורך שימוש בנוזלים עצמם. אולם כשרוצים רק לרוקן מנוזלים ובנוזלים עצמם אין צורך (זו מלאכה שאינה צריכה לגופה). אם הדיון בנושא ייפסק כאן אזי התוצאה ההלכתית תהיה קשה ביותר. רק במצבים של צורך לרוקן את החלב מתוך צער יהיה מותר לשאוב חלב. ובלבד שיזרוק את החלב. אולם, כשהשאיבה לצורך התינוק הדבר יהיה אסור.

ההיתר לשאוב במצב פיקוח נפש ודרך השאיבה

עם זאת, ברור שבמצבי פיקוח נפש אין זו שאלה ומותר לשאוב חלב. בהתאמה יש לדון אילו מקרים ייחשבו לפיקוח נפש. הרב נחום רבינוביץ' בתשובה שכתב בשו"ת שיח נחום כותב שיש להתיר שאיבה בשבת לצורך התינוק הפרטי של האם אפילו אם החלב יישמר לזמן ארוך עד שיינתן לתינוק:

הרואה יראה שכל זה אמור היה בימיהם, שהחלב לא היה ניתן לשומרו לאורך זמן ויתקלקל בזמן קצר. ואם לא היה תינוק לפנינו שיכול לינוק, התירו רק באופן שהחלב ילך לאיבוד. אולם בימינו נשתנתה המציאות לגמרי. ואפילו אין התינוק לפנינו כמו למשל, שהוא מאושפז בבית חולים והאם נמצאת בבית, או שהוא יזדקק מחר לחלב או לאחר זמן, ואז אפילו תניקהו אמו לא תספיק כמות חלבה לצרכיו, וכל שכן אם אין בו כח לינוק מאמו כי אם בבקבוק בלבד או שלא תוכל להיות אלו להניקו ישירות. וכיו"ב בכל המקרים הללו אין לאבד את החלב הנשאב עתה כי ניתן להקפיא אותו עד שיוכלו להשתמש בו למנוע סכנת התינוק. מעתה גם במקרה כזה יש וסכנת התינוק למחר תתיר כבר היום לחלוב את האם ולשמור על החלב עד לזמן שיזדקקו לו. וזה לא רק מותר אלא גם חייבים לעשות כך…[2]

תשובה זו נכונה גם במקרים אחרים שבהם האישה שואבת לטובת תינוק אחר, שהיא מעבירה לו מן החלב שלה באופן ישיר וללא תיווך של בנק החלב. התייחסות זו אל התינוק כנזקק ברמת פיקוח נפש נכונה כל עוד הוא מוזן מחלב אם ובממוצע מדובר בתינוק עד גיל 6 חודשים. שאיבה בשבת באחד משני מצבים אלו מוטב שתיעשה באמצעות משאבה חשמלית שכן במשאבה חשמלית אין צורך ללחוץ ולשאוב באופן אקטיבי את החלב. והכל נעשה על ידי המכונה. המשאבה תופעל באמצעות שעון שבת ובכך מתמעטות המלאכות האסורות שנעשות לצורך השאיבה.[3]

פיקוח נפש שאינו לפנינו

השאלה שלך מתייחסת לתרומה שאינה ישירה לתינוק מוכר וידוע אלא לבנק החלב שאוגר את החלב ומעביר אותו לנזקקים לו. אשר על כן, היה עלי לברר את המצב בבנק החלב, אם ועד כמה מדובר בפיקוח נפש או ספק פיקוח נפש. ומכך לגזור את הדין למקרה שאת מתארת. מבירור שערכתי עם ד"ר דינה צימרמן, מנהלת חטיבה לאם ולילד במשרד הבריאות שמכירה את דרכי התנהלותו של בנק החלב מקרוב. לדבריה, החלב שכל אישה שואבת לצורך תרומה אינו מועבר ישירות לבנק החלב. חלב זה נאגר בהקפאה על ידי האישה ונאסף ממנה רק כשמצטברת אצלה כמות מסוימת גדולה. לדבריה של ד"ר דינה צימרמן מדובר באיסוף של בערך פעם בשלושה חודשים. החלב שמגיע לבנק מעורבב עם חלב של נשים נוספות ונלקח לבדיקת תקינות ונקיות מזיהומים וכיו"ב. רק בשלב האחרון החלב עובר פיסטור ומועבר לנצרכים לו. לדבריה, הכמות הנשאבת בכל יום אינה משמעותית ולטענתה הימנעות משאיבה בשבת אינה משמעותית בהתבוננות הכללית.  

הנודע ביהודה נשאל לגבי ניתוח למת שהרופאים טענו שיוכלו ללמוד ממנו מידע נחוץ ובהמשך יימנעו מיתות דומות. האיסור שעמד על הפרק הוא ניוול המת אל מול הצורך של פיקוח נפש. הנודע ביהודה עושה חילוק בין פיקוח נפש ואפילו ספק פיקוח נפש (כשאיננו בטוחים שהאדם שלפנינו ידרדר למצב של פיקוח נפש, או איננו בטוחים אם הוא עדיין בחיים) שבשני המצבים אנו עוברים על איסורים לצורך פעולות הצלה. אולם, קובע הנודע ביהודה שכשפיקוח הנפש אינו לפנינו אלא לטווח הארוך יותר אין זה נחשב פיקוח נפש שדוחה איסורים (ראו: שו"ת נודע ביהודה, תניינא, יו"ד, רי). גם הרב הרצוג (שו"ת היכל יצחק, או"ח, רי) כתב שעל מצבים רחוקים (הוא דן במקרה של שלוש ספקות במצטבר) אין מחללים את השבת. בילקוט יוסף כתב בהערות בשם החזון איש שאם בכל מצב שרחוק מפיקוח נפש מיידי נתיר חילול שבת, הרי שנבוא להתיר פתיחת עסקים בשבת בטענה שהפסד כל הפרנסה ויבוא לידי פיקוח נפש. והוא מסכם שרק כשהסכנה כבר לפנינו בזה מחללים שבת, אבל אם אינה עדיין לפנינו אין בזה פיקוח נפש (ראו ילקוט יוסף שבת, ד סי' שכח הערה א). ובמקרה יותר דומה למקרה של שאיבת חלב והבאתו לבנק החלב- לגבי תרומת דם למאגר של בנק הדם כאשר הדם ברובו נועד למצבי פיקוח נפש. אולם, גם שם תרומות הדם עוברות בדיקות למרות הדחיפות והצורך, ונפסק שאין לתרום דם בשבת אם לא מדובר ב"חולה שלפנינו" (ראו: גולדמינץ, קיצור הלכות תרומת דם, המעין מט, ג (ניסן תשמ"ט) בעמ' 48). אם כן, גם במקרה של תרומת חלב כשאין מדובר בפיקוח נפש שהוא ממש לפנינו, אין לשאוב חלב אם בשבת כלל.

 

לסיכום

• שאיבת חלב אם כרוכה באיסור דש
• במצבי פיקוח נפש שלפנינו הותר לשאוב חלב אם בדרך שמצמצמת באיסורים (שימוש במשאבה חשמלית המופעלת על ידי שעון שבת).
• בכלל מצבי פיקוח נפש שלפנינו נמצאים בנה של השואבת או כל תינוק אחר שאליו היא מעבירה ישירות את החלב. כל זאת, עד לגיל חצי שנה וגם בתינוק בריא.
• תרומה לבנק החלב אינה בגדר של פיקוח נפש "לפנינו" ועל כן, לא הותר לחלל עליה את השבת.

שתזכי להרבה מצוות

מיכל טיקוצ'ינסקי

 

[1] כיום, כשלמעשה תינוקות כאלה מטופלים בפגיה ויש להם סיכוי טוב לחיות לא נוהגים כך. וכמו כן, גם אם יש פג מסוים שככל הנראה לא יחזיק מעמד מחללים עליו את השבת לפי פסיקתו של ר' שלמה זלמן אוירבך, שכיוון שמדובר בפגיה מרובת מטופלים והמטפלים לא יוכלו להבחין בין פגים שונים מחללים שבת על כולם ללא יוצא דופן.

[2] ובס' פאר הדור ח"ג עמ' קפ"ב מביא מכתב מהחזו"א זצ"ל דכיון שמותר השאיבה לתינוקות הצריכים לכך, והמה מצויים יותר מכל חולה שאין בו סכנה, והוא מציין שמשום כך אין בחלב גם איסור מוקצה לאחר שנחלב. וכך כתב גם הרב וואזנר בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פ', בסוף התשובה.

[3] לגבי שימוש בחלב שנאגר בשבת בכוס טפטופים מאליו: עקרונית חל איסור להשתמש בחלב שנאגר בשבת משום שזה דומה למשקים שנטפו מפירות שעומדים לסחיטה שגם שם המיץ שנאגר הוא אסור גם אם נאגר ללא סחיטה (אורח חיים שכ, א)[3] וכן פסק המשנה ברורה (שה, עב). אולם כתב הרב שמחה רבינוביץ בפסקי תשובות שדין זה של חלב שנאגר נוגע לחלב בעלי חיים ששם אין דרך האדם לשתות ישירות מן הבהמה. לעומת זאת בחלב אם שדרך החלב להאכיל לתינוק ביניקה ולא בחליבה, אין על החלב גזירת משקים שזבו לא לעניין איסור שימוש בהם ולא לעניין מוקצה ונולד.