השתתפות בשיעור ריקוד מעורב לרגיעה נפשית. מאת: הרבנית מעין דיטשר
קראתי את התשובה לגבי שחיה מעורבת עם בגד ים צנוע[1], רציתי לשאול אותו הדבר לגבי ריקוד, האם למישהי שיש צורך ברפואת הנפש מותר להשתתף בחוג ריקוד מחול מודרני בחוג שיש בו גם גברים לפעמים בבגדים צנועים במידה והיא מרגישה שזה מה שיכול לרפא את נפשה.
תשובה
שלום רב,
ישר כוח על השאלה החשובה ועל הרצון לברר את ההלכה. ריקוד הוא דבר נפלא ויצירתי, המאפשר ביטוי רגשי ורוחני, ומחבר בין גוף ונפש, והוא אף יכול להיות ממש שפה לא מילולית של תפילה, כפי שאמר דוד המלך "כָּל עַצְמוֹתַי, תֹּאמַרְנָה- ה', מִי כָמוֹךָ…" (תהלים ל"ה, י).
מחד, המקורות כמעט לא עסקו באופן ישיר בריקוד בפני גברים או של גברים ונשים יחד. מאידך, ברור שמדובר במעשה בו נעשה שימוש נרחב בגוף, ולכן מצריך התבוננות ועיסוק באופן בו ראוי לנהוג, ועל כן בפוסקים נידונו שאלות שונות בעניין ריקודים מעורבים.
הפוסקים אסרו בפשטות ריקודים מעורבים של גברים ונשים[2]. ריקוד מעורב הכולל מגע ודאי נאסר, וחלק מן הפוסקים שאסרו ריקודים מעורבים התייחסו בין היתר להכרח של מגע. אלא שחוג מחול מודרני רגיל אינו כולל מגע, ונראה שלעניין שאלתך המגע אינו מהווה בעיה המרכזית. בהלכה יש איסור על הסתכלות מכוונת של גברים בנשים, אין מדובר בראייה בעלמא, אלא בהתבוננות מכוונת כדי ליהנות[3], ונראה שזוהי הסוגיה המרכזית לענייננו. המחול אינו פעולה טכנית של הגוף כהליכה ושחייה, אלא של יצירה מתוך הגוף, המדגישה ומרכזת את תשומת הלב אל התבוננות בתנועת גוף. על כן בשונה מהתשובה אליה התייחסת בנוגע לשחייה, ריקוד הנעשה בשיתוף עם גברים הינו בעייתי, גם כאשר האישה לבושה בבגד צנוע[4]. אמנם ייתכנו ריקודים שאינם נושאים כלל אופי מיני, ונראה שבריקוד בעל תנועות פשוטות כדוגמת מה שנעשה במופעים בתנועות נוער ובבית הספר לעיתים, קשה לאסור באופן גורף, והדבר יהיה תלוי באופי הריקוד. אך שיעור ריקוד הוא מקום שנועד להיות משוחרר, בו נעשה ריקוד מתפרץ, ובעל תנועה מלאה, הנותנת ביטוי לתנועת הגוף ולרגש באופן חופשי, וכך צריך להיות. כפי שניכר משאלתך, את מודעת לכוחו של המחול ולהשפעתו על הנפש. דווקא בשל כך טוב שייעשה בחברת נשים, במקום ובאופן בו תוכלי אכן להיות חופשיה, בלא שתהיי מוגבלת בלבוש ובתנועה בשל הימצאות גברים במרחב.
לכן, לעניין שאלתך, מצד ההלכה יש לעשות מאמץ ולחפש שיעור מותאם לנשים, בו גם תוכלי לבטא את עצמך באופן מלא ומשוחרר ללא כל חששות. אמנם אני מודעת לכך שאיתור שיעור כזה ברמה ובסגנון המותאם לך אינו תמיד פשוט, אך מניסיון אישי שלי כמי שעוסקת במחול בעצמה, אני חושבת שאם מתרחקים קצת לאזורים שונים, ויוצרים קשר מראש עם המקומות בתקופת הרישום (גם אם אינם בהגדרה רק לנשים) בדרך כלל אפשר למצוא מקום מותאם שלא משתתפים בו גברים בפועל.
התייחסת בשאלתך לאישה הזקוקה לכך מצורך נפשי. לא פרטת לגבי המצב הנפשי, ולא ברור האם כוונתך לצורך כללי של שחרור כפי שידוע שפעילות גופנית עושה טוב לנשמה, או שמא מדובר במקרה בו יש התמודדות נפשית ייחודית, ואולי אף התקבלה המלצה מאשת טיפול להשקיע בריקוד. הדברים האמורים כאן הם ההלכה הפשוטה. אם אכן מדובר במצב ייחודי- חשוב לפרט יותר על מנת לקבל מענה מדויק והתייחסות אישית, בהתאם לנסיבות ולמקרה המדובר. לכן, אם תראי לנכון, להמשך בירור בעת הצורך את מוזמנת בשמחה לפנות אלינו להמשך שאלה להתייעצות אישית.
מעין
הרבנית מעין דיטשר היא בוגרת בית המדרש לנשים במגדל עז, ומכללת הרצוג. בוגרת תכניות מורות להלכה של מתן השרון. מובילה רוחנית ומובילת מדרשה בתיכון אמי"ת רננים ובנוסף רקדנית ומורה למחול בבית מדרש יוצר, 'סטודיו גוונא'.
הרחבות
[1] לעיון בתשובה של הרבנית רחל וינשטיין כאן
[2] כך לדוגמא במקורות הבאים: בכלבו סימן ס"ו מביא בשם המהר"ם מרוטנברג: 'אמר רבינו מאיר מרוטנבורג, שמו חרם שלא יהיו אנשים ונשים במחול…', וכן בשו"ת זכרון יוסף סימן י"ז הדגיש את החובה על הרבנים למחות בדבר התופעה של ריקודים מעורבים, וכתב שיש לקבוע גדר שכן הדבר מוביל להרגל עבירה. הבן איש חי (סדרה א פרשת שופטים סעיף יח) הדגיש כי האיסור אינו רק לנשים וגברים לרקוד יחד, אלא אף בריקוד נשים בפני גברים יש בעיה של הסתכלות הגברים בנשים (כפי שנפרט להלן). ר' משה פיינשטיין כתב (בשו"ת "איגרות משה" אה"ע חלק ב, סימן יג): 'הנה בדבר ריקודים בתערובות אנשים ונשים, הוא דבר פשוט שאסור אף עצם הדבר…', ומדגיש כי מלבד איסורים אחרים העלולים לבוא מכך, יש בכך איסור של הרהור עבירה. וכן כתב הרב קוק (בשו"ת "עזרת כהן" סימן ל') נגד פריצת גדרי הצניעות של התורה, והדגיש דווקא את הכבוד לנשות ישראל המתבטא בכך.
(נציין כי המקורות הנ"ל מראים כי מחד מציאות של ריקודים מעורבים היתה מצויה, ומאידך אין מדובר בדבר המפורש בגמרא ובראשונים, אלא באיסורים שונים הנובעים מכך ושייכים בעניין. על כן בפוסקים מופיעים ביטויים שונים כ'חרם', 'גדר', יחד עם נימוקים בעניין החששות שבכך, והרבנים ראו זאת כחובה להתייחס ולמחות כנגד התופעה).
[3] הגמרא בברכות, דף כ"ד, עמוד א, עוסקת בעניין קריאת שמע וגדרי ערוה, ותוך כדי הדיון מתייחסת לאיסור הסתכלות בנשים אפילו ב'אצבע קטנה', שזהו מקום שוודאי רגיל להיות מגולה. ובדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק כא, הלכה ב) מודגש כי זהו כאשר "ונתכוון להנות", ובלשון דומה פסק השולחן ערוך (אה"ע סימן כא סעיף א), כלומר מדובר בהתבוננות מכוונת של איסור ולא סתם בראיה בעלמא.
[4] נעיר רק כי אין הדבר אומר שבכל סיטואציה שבה יש מעגל נשים הרוקדות הן צריכות לחשוש לכך שיהיה גבר שיבחר להסתכל בהן. אף שלכתחילה נכון שתהיה מחיצה בעת ריקודי שמחה, כאשר מדובר בריקודי שמחה סטנדרטיים- אין איסור על הנשים לרקוד בנפרד גם בלא מחיצה, ובאחריות הגברים שלא להתבונן בריקודי הנשים. זאת לעומת מופע מחול בו ודאי גברים מתבוננים באופן מכוון בנשים הרוקדות, או במקרה הנידון כאן במסגרת שיעור בה משתתפים יחד גברים ונשים, כך שבהכרח יהיו סיטואציות בהן הגברים יצפו בנשים הרוקדות.