האם מותר לי לשיר לתינוקות בנוכחות גברים?
שלום
אני נמצאת ב"ה בחיים הרבה באינטראקציה עם תינוקות ופעוטות (בעבודה ובמשפחה) ורציתי לשאול האם יש בעיה לשיר לתינוקות שירים פשוטים (מן הסתם לשירי ילדים יש פרשנות שונה משירה רגילה) בנוכחות גברים בחדר.
תודה רבה
תשובה
שלום לך,
את שואלת האם יש איסור בכך שתשירי לילדים קטנים בשעה שגברים נוכחים.
ראשית, נציין שהאיסור הבסיסי בעניין שירת נשים הוא האיסור להקשיב בכוונה לאישה שרה, והוא חל על הגברים. בכל מקרה אין עליך איסור לשיר, השאלה רק האם מותר לגבר להקשיב כשאת שרה. אמנם, מקובל שחלק מהנהגות הצניעות וההתחשבות במרחב הוא שנשים ימנעו מלשיר בסיטואציה בה זה כופה על גבר לשמוע. שיקול נוסף בשאלה שלך הוא המרחב המדובר – מרחב שבו את נמצאת בתפקיד כמטפלת בתינוקות ובפעוטות, שלא שרה סתם להנאתה אלא כחלק ממילוי תפקידה.
יש שני צירים לתשובה –
הציר הראשון הוא מה היקף דין "קול באישה ערווה", והאם השירה התמימה שמכוונת כלפי ילדים קטנים היא אסורה בשמיעה.
הציר השני, במידה והשירה הזו אסורה על גברים בשמיעה, האם זה משליך עליך ומה עליך לעשות בנוכחותם.
לפני שנפרט ונראה את שתי הגישות, נקדים ונאמר את המסקנה הסופית לגבי שאלתך:
יש מי שמחמיר ויאסור על כל שמיעה של שירתך לתינוקות, אך יש מקום להקל, משתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא כי אין כאן שירה מכוונת להנאה ובהקשר של האזנה; הסיבה השניה היא שבסיטואציה עליה שאלת, גם אם את שרה הגבר לא חייב להישאר ולהאזין לך.
כעת נפרט את השיקולים השונים.
א. הציר הראשון: על איזה קול נשי חל הכלל של "קול באישה ערוה"?
על נושא זה רבו המחלוקות. דין "קול באישה ערוה" הוזכר בגמרא שלוש פעמים, פעם אחת בהקשר לסתם דיבור, פעם אחת בהקשר לזמר ופעם אחת שיש לגביה פרשנויות שונות (ראי בהרחבה). המפרשים עסקו רבות בשאלה מהם הגבולות בין דיבור סתמי ויומיומי, אותו לא אסרו, לבין שירה. בעת אמירת קריאת שמע (ויש שהרחיבו זאת לכל לימוד תורה), המחייבת כוונה והימנעות מהסחות דעת, כל שמיעת קול שדומה לשירה ("בנעימה") או שיש בו "קירוב הדעת" אסורה. בשאר הזמן, יש פוסקים שהרחיבו את האיסור יותר ויש שצמצמו, כאשר הסיבות להחמיר לרוב הן כאשר מדובר באישה שאסור לגבר להיות בקרבה איתה וכאשר אופי השירה הוא כזה שפחות רגיל בו ולכן מושך את הדעת יותר.
בימינו, יש פוסקים שהקלו עד כדי ההגדרה שדין "קול באישה ערווה" אוסר האזנה מכוונת לשירה שסגנונה בלתי צנוע ומעורר מבחינה מינית, ושירה תמימה ונייטרלית לא נאסרה. דעה זו מביאה לקושי בהגדרות כי קיים מרחב ביניים שקשה להכריע בו, כיוון שהגבולות פעמים רבות מטושטשים והשוני הסובייקטיבי גדול. רוב הפוסקים מגדירים שכל האזנה לשירת אישה היא אסורה, ואפילו להקראה מוטעמת.
אולם, יש מקום להקל כאשר מדובר על שירה עבור פעוטות ותינוקות. לפוסקים המקלים ודאי ששירה זו תהיה מותרת, שכן אין ספק שסגנונה צנוע. לפוסקים המחמירים יתכן שהיא תהיה מותרת, כי זה לא קול שהגבר מאזין לו בקשב אלא רק שומע "על הדרך".
בהתייחסות למצב של שירה לתינוקות קיימת עדות על "חכמי ירושלים" שמחו על כך, אולם ההתייחסות היא לאישה ששרה בקול רם במרחב הציבורי, ולא במקום המיועד לטיפול בתינוקות; הבן-איש-חי התייחס גם הוא לשאלה זו, ולא אסר את השירה אלא רק סייג שגבר לא ילמד תורה בעת שהוא שומע אותה. הרב עובדיה יוסף פסק לגבי זוג בתקופת איסור, שגם בימים אלו מותר לגבר לשמוע את אשתו הנדה שרה לתינוק להרדימו. אמנם, יתכן שהקל בכך רק כאשר מדובר בבני זוג (שעתידים להיות מותרים לאחר זמן ולכן ניתן להקל) אולם, יתכן גם שזוהי הטייה מציאותית כי במציאות גברים נכחו בביתם כשמרדימים את התינוקות, ולא במקומות בהם נשים אחרות הרדימו תינוקות. מכלל ההתייחסויות הללו ניתן לראות ששירה לתינוקות נחשבת לסגנון צנוע ותמים, שבו ניתן להקל אם אינה נעשית במקום ובעוצמה לא מתאימים (ראי הרחבה).
לסיכום: לפי חלק מהדעות המקובלות בפוסקים אין כל בעיה של "קול באישה ערוה" בשמיעת שירתך לתינוקות, אולם יש גם פוסקים שאוסרים לשמוע אותה (ראי בסוף ההרחבה).
ב. הציר השני: לפי הדעות שאסור לגבר להאזין לשירתך לתינוקות, האם זה משליך עליך?
כאמור, אם יש כאן איסור הוא חל על הגבר המאזין לשירה ולא על האישה השרה. נהוג בעם ישראל שהמרחב הציבורי נשמר מאופק מבחינת גירוי מיני, עם נורמות שמאפשרות לשני המינים להתנהל בו בלי לחרוג מהצניעות ההלכתית והרצויה. לכן נהוג שנשים לא שרות במקום בו גברים נמצאים, על מנת לא ליצור בעית צניעות עבורם.
יחד עם זאת, כאשר את מטפלת בתינוקות חובתך היא לטפל בהם בצורה הטובה ביותר – ואם השירה היא חלק מטיפול זה לא יהיה תקין מצידך למנוע מהם אותה. מזוית זו ניתן לומר שהאחריות ההלכתית מוטלת על הגבר – אם הוא סובר שמדובר בשירה אסורה עבורו, עליו להימנע ממנה.
במצב כזה – בו נשמע קול שירה נשית לאזני גבר – יש כמה פתרונות הלכתיים. הפתרון הראשון והפשוט ביותר הוא כמובן לא להיות שם; הפתרון השני הוא לא להיות שם מבחינה תודעתית. כפי שהזכרנו לעיל, ישנן הגדרות שונות לאופי השירה האסור בשמיעה. אחת ההגדרות מתבססת על ההבדל בין "שומע" ל"מקשיב". אם גבר מקשיב לשירה, ובמילותיהם של הפוסקים "מתכוון להנות ממנה" – זה אסור. אולם אם הוא רק שומע, עליו להמנע מהקשבה שמטרתה הנאה מקול האישה, שדווקא היא נאסרה. כמו שהראינו, יש מצבים בהם הדבר היחיד שנדרש מהגבר במצב כזה הוא לא ללמוד תורה או לומר קריאת שמע באותו הזמן.
הפוסקים התייחסו למצבים בהם הגבר אינו יכול שלא לשמוע את שירת האישה, והגדירו זאת כמצב של "אנוס" הפטור מהאיסור. כך שאם נכנס גבר לחדר בשעה שאת שרה לתינוק, גם אם ישמע אותך הוא אינו עובר על איסור, כפי שהראינו לעיל (וראי בסוף ההרחבה).
אם הגבר נמצא במקום זמן ארוך (למשל אם הוא חלק מצוות המקום בו את עובדת) ישנה דרך נוספת להקל והיא "בעבידתיה טריד" כלומר טרוד בעבודתו. בענייני צניעות כאמור יש משמעות לתודעה ולתשומת הלב כלפי ההתרחשות הבלתי-צנועה; אדם שטרוד במלאכתו נחשב שדעתו על מלאכתו ולא מופנית כלפי ההתרחשות הבלתי-צנועה, ולכן מותר לו לשהות במקום ולבצע את מלאכתו. כך למשל מתייחסת ההלכה למגע בן רופא למטופלת כחלק ממלאכת הרפואה, וכדומה. גם לענייננו ניתן לומר כי אם הגבר עובד הוא לא יהיה מרוכז בשירתך לתינוקות כי הוא טרוד במלאכתו, ולכן אין בעיה שתשירי. כמובן שבאופן כללי חשוב לשמור על אוירה של כבוד ושמירת גבולות בסביבת עבודה מעורבת.
לצד כל ההקלות הללו, עדיין ניתן גם לקחת על עצמך להימנע משירה כאשר יש גברים במקום. כאן יש הבדל בין מצבים שונים – אם נמצא גבר איתך במשך כל הזמן בו את בתפקיד, אין זה סביר שלא תוכלי לשיר לתינוק כל הזמן הזה; את יכולה לשיר בשקט והגבר יסמוך על ההיתרים. אולם, אם מדובר בכניסת גברים לזמן קצר – למשל לאסוף את ילדיהם – אולי תמצאי לנכון להימנע משירה בזמן לא-ארוך זה על מנת להתחשב בהם. עניין זה הוא לבחירתך.
אני באופן אישי הייתי עושה את המאמץ להמנע משירה לפרק זמן קצר, אם הייתי חשה שזה הצורך של סביבתי, אולם אין בכך חובה אלא בחירת האיזון האישי הנכון לכל מצב.
הרחבה:
א. מקורות האיסור בגמרא
דין קול באישה ערוה מופיע בגמרא בשלושה מקומות:
- אמר שמואל קול באשה ערוה שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה (ברכות כד.)
כאן לא ברור על איזה קול מדובר ובאיזה מצב. בפסקה זו בגמרא מפורטים איסורים שונים הקשורים לצניעות, יתכן שההקשר הוא זמן קריאת שמע ויתכן שמדובר באיסורים כלליים התקפים כל הזמן.
- נשדר ליה מר שלמא לילתא – א"ל הכי אמר שמואל קול באשה ערוה (קידושין ע.)
כאן מדובר בדיבור ולא בזמר. בשיחה בין רב נחמן לרב יהודה, מסרב רב יהודה לשוחח עם ילתא, אשתו של רב נחמן, ומנמק זאת ב"קול באישה ערוה". כאן ברור שמדובר בהקשר של דיבור ולא שירה, ולא בעת קריאת שמע.
אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי – פריצותא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת. (סוטה מח.)
כאן מדובר על זמר, אם כי פרשנים ציינו שהאיסור כאן הוא על המקהלה המשותפת בה מתעורר מתח מוגזם, ולא על שמיעת אישה ששרה.
ב. הגישות ההלכתיות העיקריות לגבי היקף איסור קול באישה
בעקבות מקורות תלמודיים אלה, העלו הראשונים אפשרויות פרשניות שונות להיקף האיסור. הרי"ף השמיט את הפסקה כולה, כלומר שלא ראה בה משמעות הלכתית מעשית כלל.
הגאונים – וחלק מהראשונים בעקבותיהם – סברו שהאיסור הוא רק בעת קריאת שמע ורק אם השירה מפריעה למתפלל לכוון דעתו.
הרמב"ם פסק שאיסור "קול באישה" הוא כללי ואינו קשור רק לזמן קריאת שמע:
"ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמי שנסתכל במקום התורף ואפילו לשמוע קול הערוה (כלומר אישה האסורה על הגבר) או לראות שערה אסור"
(משנה תורה הלכות איסורי ביאה, כא, ב)
פוסקים אחרים סברו שאיסור שמיעת קול אישה הוא רק לזמן אמירת קריאת שמע, כגון הראבי"ה:
"פסק בהלכות גדולות דכל הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דבר קטן מטפח, וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה [וכן קול באשה ערוה] כל הני אסור לקרות ק"ש כנגדם, וכן פר"ח. ואומר אני דטעמא דאע"ג דאין הקול נראה לעין, מיהו הרהור איכא. וכל הדברים [שהזכרנו למעלה] לערוה – דווקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור, וכן בקולה" (ראבי"ה ח"א, מסכת ברכות סימן עו.)
יש בדבריו שתי אמירות חשובות: האחת, שרשימת איסורי הצניעות במסכת ברכות רלוונטית לזמן אמירת קריאת שמע ואינה חלה כל הזמן; והשניה שיש משמעות ל"רגילות" – מה שרגילים לחוות כנוכח במרחב הציבורי ואינו נחשב לפריצת גדר, אינו איסור ערווה. כמובן שזה לא חל על כל מגבלה צניעותית. הראבי"ה מתייחס למרכיב הרגילות לגבי קול ושיער נשי, ובעקבותיו סייג הרמ"א בהלכות ק"ש ש"קול הרגיל בו אינו ערוה" (הגה בשו"ע או"ח כ"א ג').
ראשונים אחרים, כגון הרשב"א, הבדילו בין רמת האיסור הקלה יותר בין גבר לאשתו בעת נדתה (רק שירה אסורה) לרמת האיסור כלפי נשים אחרות (אפילו דיבור אם יש בו מרכיב של קירבה). כלומר, בין גבר לאישה שאינה אשתו יש צורך בהקפדה יתרה על גבולות, ומאידך המשקל המשמעותי ניתן לשאלה אם הקול יוצר קרבה.
השולחן ערוך התייחס לאיסור קול באישה גם בהקשר לקריאת שמע:
"יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע" (שו"ע אורח חיים ע"ה ג')
וגם בהקשר לצניעות כללית:
"ואסור לשמוע קול ערוה " (שו"ע אבן העזר כ"א)
ההבדל בניסוח, בין "קול זמר אישה" לבין "קול ערוה", מעיד על ההבדל בדין – בזמן קריאת שמע יש צורך בכוונת הלב ולכן כל זמר שהוא אסור, כולל של אשתו (בהמשך היו פוסקים שהרחיבו את היחס ל"זמן קריאת שמע" ליחס לכל זמן של עיסוק בתורה). בשאר הזמן יש בעיה של "ערווה", של חוסר צניעות, מול נשים האסורות על השומע.
איסור קול באישה הוא מדרבנן. אמנם בגמרא בברכות צוטט פסוק, אולם זה פסוק משיר השירים המעיד על היופי הגלום בשיער והקרבה הנוצרת סביבו בין האוהבים ואינו מעיד על איסור מהתורה. וכך כתב בנשמת אדם (ד, א):
"והנה מילתא דפשיטא דשער וקול אף דאמרינן דהוי ערוה, היינו מדרבנן, שהרי לא מצינו בקרא שנקרא ערוה, אלא כיון דמצינו שהוא דבר נוי באשה, לכן אסרו חכמים"
ולכן תקף בו הכלל "בשל חכמים הלך אחר המקל", ויש גמישות הלכתית להכריע בסיטואציות שונות לפי צרכי השואלים.
מרכיב משמעותי נוסף באיסור קול באישה הוא הכוונה להנות. בכל דיני הצניעות, מרכיב משמעותי בהלכה הוא היחס הפנימי של האדם לסיטואציה – האם הוא רק חווה אותה מתוקף נוכחותו במקום, או שהוא מעורב בה רגשית/יצרית. לגבי קול אישה השאלה הזו משמעותית מאוד, כי קשה לשלוט על מה ששומעות האזנים, ואין לאדם דרך לשלוט בצלילים שיישמעו לידו.
רבינו יונה ניסח את האיסור כך:
אל תשמיע לאזניך במתכוין קול אשה משוררת, כי קול באשה ערוה. (ספר היראה אות רלח)
וכן כתב ספר החינוך:
ואפילו לשמוע קולה לכוונה שיהנה בה אסור. (מצוה קפ"ח)
וכן פוסקים נוספים.
לאור המרכזיות של מושג הכוונה בדין "קול באישה", יש צורך לעסוק במקרה בו גבר מוצא את עצמו במקום בו נשמע קול שירת אישה ואין לו מה לעשות בנדון.
הפוסקים הגדירו גבר במצב זה כ"אנוס" ולכן אין שמיעת השיר נחשבת לו כעוון:
"… וכתב הר' אליעזר ממיץ בספר יראים: 'הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה ובעונותינו בין העובדי כוכבים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרין מללמוד בשמיעת קול שיר נשים ארמאות', וכן פסק בעל הלכות גדולות וכן פסק רבנו חננאל… (מרדכי ברכות רמז פ.)
כף החיים מסביר מה יש לעשות במצב בו האדם רוצה לומר קריאת שמע אבל סביבו נשים שרות:
"וכן בשעת הדחק שהוא שומע נשים מזמרות וא"א לו למחות לא יתבטל משום זה מק"ש ותפלה ותורה, אלא יתאמץ לכוין בכל לבבו להקדושה שהוא עוסק בה ולא יתן לב עליה" (סימן עה ס"ק כג)
ג. שירה לתינוק:
הבן-איש חי כתב על שירה לתינוק כמקרה קצה בתוך איסור קול באישה:
"קול זמר של אשה בין פנויה בן א"א, ואפילו קול זמר של אשתו הוא ערוה ואסור לקרות בד"ת או להתפלל ולברך כששומעו, ואין חילוק בזה בין כעורה או זקנה, ופה עירנו דרך הנשים להיות פועות לתינוק הבוכה בקול ניגון באזניו כדי להשתיקו ולהביא לו השינה, וצריך ליזהר שלא ילמוד בעת שהאשה פועה ומנגנת לתינוק ואפילו היא אשתו".
ניתן להבין מדבריו שהמציאות היא שהנשים פועות עבור התינוקות והגברים שומעים זאת. הוא אינו אוסר על הנשים לפעות מפני שזהו צורך התינוקות, וגם אינו אוסר על הגברים לשמוע. הוא רק מסייג שלא ילמדו תורה בעת שמיעת השירה – כמקבילה לאמירת קריאת שמע שהוזכרה כאמור כמצב בו יש להקפיד יותר.
אמנם, יש מי שהעיד על הגבלה של שירה גם עבור תינוקות. בספר "ארץ חיים" מאת הרב חיים סתהון הוא כותב:
"וכתוב בשם ספר ישרי לב ק, יב, כי רבני ארץ ישראל מיחו באשה שהיתה פועה לתינוק בשירות ותשבחות בקול רם".
אולם, יש להדגיש שכאן מדובר בשירה בקול רם, וכפי הנראה במקום ציבורי, ולא במקום המיועד לכך.
הרב עובדיה יוסף מתיר לאיש לשמוע את שירת אשתו גם בימי נידתה, ובפרט כשיש צורך לתינוק:
מותר לשמוע קול של אשתו נדה. ואע"פ שאמרו חכמים קול באשה ערוה, וכן פסקו הטור והשו"ע, שאסור לשמוע קול שיר של אחת מן העריות האסורות עליו, מכל מקום באשתו נדה יש להקל, שכיון שסופה להיות מותרת לו, לא יבואו לידי מכשול. וכל שכן במקום צורך כגון שהיא שרה שיר ערש לתינוק הבוכה כדי להרגיעו, או כדי להרדימו. וכן מותר לשיר יחד עם אשתו נדה זמירות שבת וכיוצא בזה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. (טהרת הבית י"ב, כ"ט)
הוא מסביר את ההיתר בשתי דרכים –
האחת, מותר לאיש לשמוע את שירת אשתו משום שסופה להיות מותרת לו – כלומר בין זוג נשוי יש פחות חשש לפריצת הגבולות, כיוון שהאיסור עליהם הוא לטווח זמן קצר. השניה היא ששירה לצורך התינוק אינה אסורה.
לסיכום:
נושא "קול באישה ערוה" הוא נושא רחב ומסועף, בו רבו ההגדרות השונות לגבולות האסור והמותר. עובדה זו נובעת מכך שמצד אחד ההלכה מתאמצת לכונן איתנו מרחב צנוע בו ישרור כבוד למרכיבים האינטימיים שלנו, והמיניות תהיה שמורה ולא מתפרצת – ומצד שני אין שאיפה להדממת קול שתפגע בעשייתנו החיובית והחשובה.
תודה על שאלתך שעודדה אותי לעיין בגבולות העדינים הללו ולמצוא דרכם נקודות איזון חשובות.
להשלמה ולעיון נוסף אולי תרצי לקרוא את מאמרו של הרב יהודה הנקין זצ"ל "הלכות צניעות וישומן בדורנו"; את מאמרו של הרב דוד ביגמן "לאיזה עניין נאמר קול באישה ערוה" ואת הפרק הרלוונטי בסדרת "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד.
בהצלחה ושנה טובה!
שלומית