שאלה:

למה מקיימים מצוות שמיטה?

תשובה:

שאלתך מעידה על נחישות להתעמק במה שמעבר לקיום היומיומי של מצווה מאתגרת ומורכבת. אפילו התורה מדברת בגלוי על הקושי בקיום מצווה זו, ועל הצורך לגייס כוחות של אמונה כדי לקיים אותה.

מצוות השמיטה מופיעה במקומות שונים בתורה, ואפשר ללמוד רבות על הטעמים לשמיטה מההקשר שבו היא מופיעה.

בספר שמות (פרק כג) מצוות השמיטה חותמת אוסף של מצוות הדנות במשפט צדק וביחס הצודק לגר, שהוא אדם זר היושב בתוכנו. בְּמָקוֹם זֶה התורה מצווה לשמוט את הארץ ולנטוש אותה, כלומר לוותר על היבול שלי ולהפקיר אותו לעניים ולחיות השדה!

בספר ויקרא (פרק כה) מופיעה מצוות השמיטה בהקשר של הכניסה לארץ ישראל. כאן התורה מדברת במונחים של שבת, זוהי "שנת שבתון לארץ", ו"שבת לה'". התורה מדגישה שהארץ היא זו שזקוקה לשביתה, כלומר להפסקה או למנוחה. כזכור גם ה' נח אחרי ששה ימים של בריאה. אנחנו, בני האדם, מצווים לנוח ביום השביעי, כמו ה', שהרי התעייפנו אחרי שבוע עבודה קשה. כך גם הארץ. הארץ מזינה במשך שש שנים את הצמחים והעצים הגדלים עליה. היא נותנת לנו מכוחה. גם היא כמונו, "מתעייפת" והמזון שבתוכה מדלדל, ולכן היא  צריכה מנוחה. וכמו שה' קידש את יום השביעי בתום הבריאה, כך הוא מקדש את הארץ בשנת השבתון שלה. הארץ אמנם לא מפסיקה לגמרי להצמיח בשנה זו, אך היא לא נדרשת להשתמש בכל "כוחה" כמו בזמן שהיא מזינה גם את הזרעים והשתילים שאנו שותלים בתוכה. גם בספר ויקרא התורה מדגישה שיש לשתף את כולם בכל מה שצומח בכל זאת בשנה השביעית: עם העבדים, עם העובדים השכירים, עם הזרים, ועם בעלי החיים.

בספר דברים (פרק טו) התורה מדברת על המתנות שהאדם נותן מיבולו לאחרים: לה', דרך העלייה לירושלים, ללוי, ולעני. אמנם גם כאן מדובר על יבולי הקרקע, אך הציווי על השמיטה כאן קשור דווקא לכסף. בְּמָקוֹם זֶה התורה מצווה עלינו לוותר על הכסף שאנשים חייבים לנו. השנה השביעית, מתוקף היותה "שמטה לה'" דורשת מאיתנו, בני האדם, לוותר על הזכויות הכספיות שלנו כלפי בני אדם אחרים. אם אדם לווה מאיתנו כסף והתחייב להחזיר לנו אותו, בשנת השמיטה אנחנו מוותרים על ההחזר. וויתור זה גם הוא במהותו מתנה לעניים, משום שההלוואות נועדו לאפשר לעניים לקנות זרעים ולזרוע אותם, הרבה לפני שהם קיבלו יבול מן האדמה!

אפשר לסכם ולומר שהתורה מרמזת לנו על כמה תשובות שונות לשאלה "למה אנחנו מקיימים את השמיטה"?   הרמז הראשון, על פי לשון המצווה בספר שמות, אומר לנו משהו על היחסים בין כל בני האדם ובין האדם לבין האדמה. כולנו נבראנו על ידי ה' ואנחנו חיים ביחד בעולם. בשנת השמיטה אנו חוזרים למצב של שותפות מלאה של כולם בבריאה. אנחנו מקיימים את השמיטה כדי לאפשר לכולם לקבל את המגיע להם מהאדמה ולזכור שהבעלות שלנו על האדמה היא לא מוחלטת ולא בלעדית.

הרמז השני, בספר ויקרא, נותן את המקום הראוי לאדמה עצמה. התורה מזכירה לנו שהאדמה היא של  ה', וכמו שהוא נותן לנו לעבוד אותה במשך שש שנים, הוא מקדש אותה ביום השביעי. המנוחה של האדמה נועדה כדי להחזיר לה את כוחה, כמו שהמנוחה בשבת נועדה להחזיר לנו, בני האדם, את כוחנו אחרי ששה ימי עבודה. אבל המנוחה איננה רק חומרית, כי היא כוללת גם קדושה, והיא מזכירה לנו שה' נוכח בתוך החיים שלנו כל הזמן.

ולבסוף, הרמז השלישי, שרומזת לנו התורה, בספר דברים, היא שגם בשאר תחומי החיים אנחנו צריכים להבין שכל מה שיש לנו קיבלנו מה'. אסור לנו לנצל את המתנות שקיבלנו ולהעלים את עינינו מאחרים. גם במקומות שאין בהם עבודת אדמה, כמו בערים, אנו נדרשים לשים גבול לעצמינו, לאפשר לאחרים ליהנות מהשפע שה' נתן לבני האדם.

כאשר בני ישראל לא קיימו את השמיטה בימי בית המקדש הראשון, בית המקדש נחרב והם גלו מהארץ. התורה מזהירה אותנו בסוף ספר ויקרא שהארץ צריכה את השבת שלה. אם לא נקיים את שבת הארץ, נאלץ לעזוב אותה כדי שהארץ תוכל "לרצות את שבתותיה", כלומר לצבור כוחות מחודשים ולפצות על כל השנים שהיא לא שבתה. ההזהרה הזאת אומרת לנו את מה שמשותף לכל הרמזים המצויים במצוות השמיטה: אנחנו איננו הבעלים של העולם. ה' נתן לנו את האדמה, ואנחנו נדרשים להתנהג כראוי, כלפי האדמה, כלפי האדם ושאר בעלי החיים, וכלפי ה'.  

שאלה

שלום הרבנית

כל החיים ההורים שלי חינכו ודרשו ממני ללכת צנוע (חצאית ארוכה וחולצה לא קצרה מדי).

הגעתי לגיל 19 ויש בי רצון ללכת עם מכנסיים וההורים שלי, שהם מאוד שמרנים, ירצו לדעת סיבה

ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי להסביר את המקום הזה. הרצון שלי נובע גם מהעניין שאני מתגייסת וברור לי שאני אלבש חצאיות בצבא כי אני כן רוצה שיראו שאני דתייה, אבל אני רוצה גם ללכת עם מכנסיים בלי תחושה שאני עושה משהו שהוא לא בסדר.

תשובה

שלום רב לך,

השאלה ששאלת מעסיקה נשים רבות בגילך ומבוגרות ממך. 

אשיב לך קודם בקצרה ובהמשך תמצאי את פירוט תשובתי. 

אין איסור ללכת במכנסים, כאשר המכנסים עונים לגדרי צניעות, כלומר: לא הדוקים לגוף ולא קצרים. 

בתורה קיים איסור: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה…". מכנסים כשלעצמם נחשבו בעבר, במרבית התרבויות, כ"כלי גבר", ולכן – בלבישתם היה חשש של עבירה על האיסור הנ"ל. אולם כאשר המכנסים נועדו לנשים, אין חשש כזה. עם זאת, מאחר שנושא הלבוש ושיוכו לגברים או נשים הוא תלוי תרבות וחברה, ייתכן שבחברה שבה את חיה מכנסים נחשבים רק מלבוש של גבר. במקום כזה לבישת מכנסים על ידי אשה עלולה להיראות כהתרסה כנגד האיסור. 

כפי שכתבת בעצמך, בחירתך ללכת בחצאית בצבא, יש בה ביטוי של זהות דתית בעיני החברה. 

לכן, נראה לי, שההסבר שתוכלי לתת להוריך הוא: שאת אינך משנה את עמדתך ביחס להופעתך הצנועה, ובחירתך ללכת במכנסים ממשיכה את הקו הזה. אדרבא, את תמשיכי להקפיד להופיע בציבור כאשה דתיה.

ובהרחבה:

בתורה כתוב: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה…" (דברים כב, ה). מדרש ההלכה (ספרי) והתלמוד (נזיר נט, א) מסבירים את מטרת האיסורים האלו – במניעת פריצות, זנות וניאוף:  'לא יהיה כלי גבר על אשה'… שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים.

מכאן שאיסור זה קשור לצניעות הנפגעת על ידי אי הבחנה בין גברים לנשים, אשר גורם לטשטוש גבולות ולהפקרות ופריצות. 

האיסור כמובן שתלוי במה שנחשב כלבוש "גברי" או כבגד "נשי". וכידוע, דברים אלו הם תלויי זמן ומקום. למשל: צביעת שיער שיבה/טיפול קוסמטי לגברים. דברים אלו היו נחשבים בעבר אסורים, משום שנחשבו כ"מלבושי אשה". כיום, אמנם ישנם מי שאוסרים זאת, אבל רבים מתירים. 

ועל דרך זו יש לבחון האם איסור על לבוש מסוים, שהיה נחשב "כלי גבר" קיים גם היום כשהבגד הזה נפוץ אצל מרבית הנשים. 

אביא לפניך מתוך דברי הרב עובדיה יוסף בתשובה ארוכה על שאלתו של מנהל בית ספר לבנות, האם ראוי להעדיף לבוש מכנסים לתלמידות בית הספר כדי להימנע מחצאיות לא צנועות. הוא דן בשאלה האם מכנסים אסורים מפני שהם "כלי גבר" וכותב בתוך תשובתו הארוכה (שו"ת יביע אומר חלק ו – יורה דעה סימן יד.):

כי הנה הלובשות מכנסים להגן מפני הצנה או מפני החמה ואינן מתכוונות להדמות לאנשים, בודאי שיש להן על מה  שיסמוכו, מאחר שרבים וכן שלמים הסכימו לדעת הב"ח והט"ז והש"ך שמתירים בזה. וכך נראה לי. ועוד שאפילו אם אינן עושות כן להגן מהצנה והחמה, יש לומר שאין בנידון זה משום "לא יהיה כלי גבר על אשה", מכיון שיש הבדל ניכר בין מכנסי גברים למכנסי נשים… וגם עשויות בצורה שונה משל מכנסי גברים…

והוא הדין כאן, לאחר שנתפשט הדבר בזמן הזה בלבישת מכנסים לנשים בהרבה מקומות, אין בזה משום "לא יהיה כלי גבר על אשה", כיון שעל כל פנים אינו מיוחד לאנשים דוקא… 

יש פוסקים הרואים במכנסים "כלי גבר". אכן, בנושאים אלה יש מחלוקת בין פוסקי הלכה, וכל אחד מביא ראיות לשיטתו כדרכה של הלכה, ועל כן אי אפשר להכריע הכרעה חותכת בנושא.

נושא הצניעות הוא היבט נוסף של שאלה זו: האם מכנסיים לנשים הוא לבוש צנוע? נכון לומר שכמעט כל לבוש יכול להיות צנוע ויכול להיות לא צנוע, וקשה להגדיר הגדרות מדויקות. אפשר להוסיף שחברות שונות קבעו מה היא "צניעות" גם לנשים וגם לגברים – וחברות שומרות הלכה אחרות לא מקבלות את ההגדרות האלה. (כדוגמא: מעיל שחור ארוך לגברים/ פאה או כיסוי במטפחת וכדו').

בענין הצניעות מסכם הרב עובדיה יוסף את תשובתו כך:

מסקנא דדינא (=מסקנת הדיון), איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני…) ואיסור זה יש בו גם לאו מן התורה, שנאמר: "ובחקותיהם לא תלכו, (כלומר: זה חיקוי דרכי האופנה של גויים). וכן אין להתיר לכתחלה לבנות ישראל ללבוש מכנסים, משום שהן בגדי שחץ ופריצות. ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות והנראה לעניות דעתי כתבתי. בכבוד רב עובדיה יוסף ס"ט

כפי שהבנת – ההכרעה בענין אינה חד משמעית, פרט להבנה שלבוש צנוע הוא הלבוש הראוי, וכך נראה שגם את החלטת. אין משהו לא בסדר בהליכה במכנסים כפי שחששת, ונראה לי שראוי לצטט כאן את תשובתו של הרב יצחק עארמה הי"ד (ולהזכיר כאן את שמו לברכה. נרצח בפיגוע בגוש קטיף):

הרב יצחק עראמה הי"ד בעניין מכנסיים לנשים (תחומין כג) 

ממילא, כשיש מכנסיים שרק נשים לובשות, והם רחבים ואינם צמודים לגוף – ולעיתים בלבישתם יש אפילו יותר צניעות מאשר בשמלות ובחצאיות, והמטרה היא גם לשמור יותר על חום הגוף – מותר לנשים ללובשם. יש אוסרים מכנסיים כאלו ("מכנסי שרוואל") משום החשש שהדבר יוביל להיתר ללבוש מכנסיים הדוקים לגוף. כנגד עומדים כבודה של תורה, תוקפה, שייכותה וצעידתה יחד עם החיים ולטובת החיים. חששות מעין אלו פוגמים בכבודם של התורה וחכמיה. הלא כשטען משה שבכתיבת "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" ניתן פתחון פה למינים, השיב לו הקב"ה: "כתוב! והרוצה לטעות, יטעה" (בר"ר). גילוי האמת והאמירה הברורה עדיפים על חששות, ואפשר שהכרעה זו היא בגדר הציווי "לא תגורו מפני איש".

ועוד אוסיף – חששך מתגובת הוריך מובן. והכבוד שאת רוחשת להם, שמניע אותך ללמוד את הנושא ולהסביר להם את הכרעתך, ראוי להערכה.

היום, בהיותך אשה צעירה בוגרת, את עוברת מעולם דתי אותו מנווטים הוריך עבורך, לעולם דתי שאת בוחרת בו מכח עצמך. על כל אדם לעבוד את ה' מתוך בחירה ומתוך לקיחת אחריות, וכך את עושה כעת. 

תבורכי. ובהצלחה בשרות הצבאי. 

רחל

שלום
אז שמי הוא שמחה ואני בת 35 והרבה זמן אני מתלבטת האם להוסיף לשמי הקיים שמחה את השם שרה כשם שני? אני מרגישה תקיעות מהרבה בחינות.
למיטב הבנתי, שינוי שם פחות מומלץ.
אשמח לתשובתכן.
תודה רבה
שבת שלום

תשובה

שלום יקרה,

אני מבקשת ברשותך להתחיל בברכות.

שומעת בתוך שאלתך את הרצון העז לשינוי לטובה.

מברכת אותך שתצליחי לקראת חג החרות הבא עלינו לטובה, למצוא את הכוחות שבך לעשייה,

שתתחדש בך שמחה והצלחה ושימלא הקב"ה כל משאלות ליבך לטובה.

שאלתך על שם קשורה לדברים עמוקים בחיים.

שמנו מלווה אותנו לאורך חיינו, ואין הוא רק אמצעי זיהוי. הרבה פעמים שמנו גם מבטא משהו מאישיותנו.

השם שקיבלנו מהורינו בעת לידתנו נתפס ביהדות כמכוון מלמעלה.

האר"י הקדוש [שער הגלגולים, כג] אומר, שכל שם שקוראים ההורים לילדם אינו במקרה, אלא הקב"ה שם בפיהם את השם, כנבואה.

על דברי בן עזאי במשנה ביומא(פרק ל"ח, א'): "בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. .." אומר הבן איש חי שבנתינת השם, שהוא מעשה השמור להורים בלבד מצויים סודות טמירים ונשגבים מאוד.

ולכן, כל שינוי שם צריך להיעשות בזהירות רבה.

אמנם ספר הזוהר מסביר כי שמו של האדם הוא הגורם לכל הדברים שקורים לו, ולכן כשאדם נקלע למצוקה ניתן לשנות את גורלו של בן אדם באמצעות שינוי השם. ואכן אנו מכירות שאנשים במצבי קיצון או מחלה קשה משנים שם פרטי.

לעומת זאת, הוספת שם שני זו דרך מעודנת יותר הן ביחס להורינו והן בתקווה לשינוי מזל בעקבות הוספת השם.

לפני שנולד יצחק, אמר הקב"ה לאברהם שיחליף את שמו מאברם לאברהם, וזה ישנה את מזלו ויוכל להוליד ילדים. במדרש נכתב על כך: "אברם אינו מוליד – אברהם מוליד; שרי אינה יולדת – שרה יולדת." (מדרש קהלת, פרשה ה')

זה מוביל אותי ישירות לשינוי שאת מבקשת לערוך, להוסיף שרה לשמחה. משאלתך אני שומעת שאת מחבבת את שמך כי לא ביקשת לשנות אותו. זה סימן נהדר לחיבור פנימי שיש לך לשם שקיבלת מהורייך.

ולכן, המלצתי היא שאחרי ששקלת וחשבת היטב על כך ויכולה לומר בלב שלם שאת חשה שהשינוי שאת מייחלת לו, הוא לא בידיים שלך, הוספת השם שרה נשמע כרעיון הולם. הוספת 'ה' בשמה של שרה פתח את דרכה להיות אמא ליצחק וכמובן אם האומה.

דבר נוסף שהייתי ממליצה לך זה ללמוד על דמותה של שרה, להתחבר לשם שלה ממקום יותר פנימי.

אין ספק ששם שאוהבים יכול לחזק את תחושת הערך העצמי, ואת החיבור לשמחת חיים ואהבה.

עם זאת יש לזכור שהוספת השם תועיל בעיקר אם היא מלווה במעשים מצידנו.

יש דברים שרק את יודעת לעשות גם למען עצמך וגם למען העולם

בהקשר זה אני מאד אוהבת את הדברים של הרב יוסף דב סולובייצ'יק:

…"כל אדם הוא לא רק אחד במספר, אלא גם יחיד. הוא שונה מאחרים, יש בו משהו עצמי, ייחודי, משהו מקורי, שאין כמותו אצל אחרים. יחידות זו, העצמיות המיוחדת רק לו, חיותו, היותו אחר משאר כל בני אדם משקפת את הניצוץ האלוקי שבו".

אני מזמינה אותך לעיין בתשובות נוספות באתר שאני ורבניות אחרות כתבנו בנוגע להוספת והחלפת שם ובנוגע משמעות השם בכלל – כאן.

אסיים בציטוט ממדרש תנחומא פרשת ויקהל, סימן א' שמחזק את האמירה ששם בלבד לא מספיק ויש לנו אחריות לפעול טוב בעולם.

"אַתָה מוֹצֵא שְׁלוֹשָׁה שֵׁמוֹת שֶׁנִקְרְאוּ לוֹ לָאָדָם:

אֶחָד – מָה שֶׁקוֹרְאִים לוֹ אָבִיו וְאִמוֹ,

אֶחָד – מָה שֶׁקוֹרְאִים לוֹ בְּנֵי אָדָם,

וְאֶחָד – מָה שֶׁקוֹנֶה לוֹ לְעַצְמוֹ.

טוֹב מִכּוּלָם מָה שֶׁקוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ."  

מברכת אותך בשם טוב ובחיים טובים,

ויהי רצון שבקרוב תתבשרי בבשורות טובות ישועות ונחמות

חג שמח,

יפית