האם ניתן להגדיל את עזרת הנשים בכותל המערבי?
שלום,
לאחרונה בן זוגי היה בקורס בכותל המערבי, והוסבר שם כי היו בקשות להגדיל את עזרת הנשים בכותל על ידי הקטנת עזרת הגברים. העניין לא הותר לכאורה בגלל שזה נחשב הורדה בקודש, מפני שגברים מחוייבים יותר בתפילה, וזה יהפוך את האבנים ואת האזור בכותל שיועבר מעזרת גברים לעזרת נשים לפחות ״מקודש״. האם זה עניין שהוא נכון מבחינה הלכתית? לעניות דעתי תפילת האישה היא מקודשת והיא גם מצווה להתפלל עם פי הרמב״ם אם אני לא טועה… אשמח לתשובה בנושא
תשובה
שלום לך,
יישר כוח על הרצון להתפלל ולהתקרב לקב"ה, במיוחד בכותל המערבי, שריד מקדשנו.
שאלת שאלה נפלאה, ופוסקים רבים במהלך הדורות דנו בקדושת עזרת נשים לעומת זו של עזרת גברים. העיון בהלכה לאורך הדורות תלוי לענ"ד האם עזרת הנשים הייתה חלק אינטגרלי מבית הכנסת – כלומר באותו חלל – או שמא היה מדובר בחדר נפרד, אחורי או ברחבה חיצונית שהיו פותחים אליו חלונות מעזרת הגברים. לא ראי זה כראי זה, וניתן לומר שהדיון ההלכתי לאורך הדורות התרכז בעיקר בסיטואציה השניה, שבה עזרת נשים היתה חדר מובדל ומופרד. ולכן, כפי שנראה מיד, היו פוסקים שסברו שקדושת עזרת נשים שונה מזו של עזרת גברים שהוגדר כבית הכנסת.
- כאשר עזרת נשים מובדלת ומופרדת ובנויה כחדר בפני עצמו:
ראשית, נזכיר כי נשים מחויבות בתפילה כגברים, שאין הן פטורות מבקשת רחמים,[1] ועל כן יש חשיבות רבה בתפילתן של נשים, מכוח המחויבות שלהן בה. ישנה מחלוקת האם קדושת בית הכנסת היא מדאורייתא או מדרבנן,[2] והיא קשורה למחלוקת נוספת – האם בית הכנסת קדוש מעצם קביעתו ככזה, או שמא הוא קדוש מאחר ומתפללים בו. וכותב הר"ן כי קדושתו של בית הכנסת נובעת מהתפילות שבו:
כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם[3]
לעניין עזרת נשים, כותב הרב אברהם דנציג, ב'חכמת אדם' כי לא דומה שיפוץ או סתירת בית הכנסת בעזרת גברים, לכזה בעזרת נשים:
ונראה לי דאסור לסתור כותל בית הכנסת לעשות חלונות לעזרת נשים דעזרת נשים אין בו קדושת בית הכנסת כלל ואם כן אף שאינו דרך השחתה מכל מקום אסור מדרבנן: (חכמת אדם שער איסור והיתר כלל פו)
אולם במענה לדבריו אלה, כותב הרב יהושע אהרנברג בספרו 'דבר יהושע' כי קדושת עזרת נשים גדולה מקדושת עזרת גברים ושאר בית הכנסת, מאחר והן עושות בה שימוש לתפילה בלבד
"משום שבאנשים מתחלקת הקדושה לקדושת בית הכנסת ולקדושת בית המדרש לפי שיש להם קדושת תורה וקדשת תפילה אבל נשים שאין להם רק תפילה בלבד הם מתקדשים בתפילתן (דבר יהושע, חלק א, סימן צו)
גם הרב תאומים, בעל ה'פרי מגדים' מבהיר כי לא ניתן לעשות את צרכי הקהילה בעזרת נשים, אלא רק במבואות האחרות של בית הכנסת:
מה שכתב [המ"א] אסור לשחוט בבית הכנסת, משום דגנאי טובא הוה. ואני מסופק בעזרה שלפני בית הכנסת, אפשר שרי אם הוא לצורך כפרות ערב יום כיפור, שראוי להשגיח הרבה בזה. ובעזרת נשים שמתפללין שם אסור, ובפאליש אף על פי שמתפללין על תנאי בפירוש הן עשויות, וצ"ע. (פרי מגדים, אורח חיים אשל אברהם סימן קנא)
וכך כותבים גם הרב נתנזון בשו"ת שואל ומשיב.[4] וערוך השולחן[5]' , אולם יש פוסקים הסוברים כי קדושתה של עזרת נשים פחותה מזו של עזרת גברים.[6] שיטה זו סוברת כי אמירת "דברים שבקדושה" שדורשת מנין גברים, היא המגדירה את קדושת המקום, וכך כותב ה'אבני נזר':
והנשים אינם מצטרפות לדבר שבקדושה. ועיין במג"א. ואף שיכולות לענות מכל מקום אינם מחוייבים בדבר. גם לא חשיב בית הכנסת ואפילו מאה כחד דמיין (עיין ריש פרק כיצד מברכין [מה ע"ב]). ואין בו משום קדושה. ועל כל פנים לאו כקדושת בית הכנסת (שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן לג)
לסיכום, ישנן ארבע דיעות שונות לגבי עזרת נשים מובדלת: הראשונה – שאין בה קדושה (חכמת אדם); השניה, יש בה קדושה פחותה (דברי חיים, אבני נזר והצי"א); שלישית, קדושתה שווה לזו של עזרת הגברים (פרי מגדים, שואל ומשיב, ערוך השולחן); והרביעית – קדושת עזרת נשים גדולה מזו של עזרת הגברים (דבר יהושע). לפי סיכום דעות זה, ניתן לומר כי מעמדה של עזרת נשים מצוי במחלוקת פוסקים. עם זאת, לדעתי לא מדובר במצב דומה לזה של רחבת הכותל המערבי, בה עזרת הנשים נמצאת באותו חלל כעזרת הגברים.
- כאשר עזרת נשים והגברים נמצאות באותו החלל:
ניתן להבין את הדיון של חלק א' שנידון בבתי כנסת עתיקים יותר, בהם עזרת הנשים הייתה חדר אחורי ומופרד, מעין תוספת למבנה בית הכנסת. אולם בימינו רוב בתי הכנסת נבנים מראש כיחידה אחת. יתכן שעזרת הנשים תמוקם במפלס שונה או מאחורה, אולם בד"כ לא מדובר בחלל נפרד (ע"י קירות), או בחדר נפרד כלל וכלל.[7]
וכך כותב הרב אליעזר דוד גרינוולד על בתי כנסת בעלי חלל אחד המחולק לשתי עזרות:
"אבל אם הוא בנוי בתוך חלל הביהכנ"ס דאנשים כמנהג הרבה בתי כנסיות דמדינתינו בכמה קהלות שאנשים למטה ונשים למעלה בגזוזטרא שקורין "גאלעריא" שבנוי באויר העזרת אנשים מוקף מחיצות ומלמעלה הוא פתוח לגמרי לעזא"נ [לעזרת אנשים] בכהאי גוונא [=במצב כזה] י"ל דשפיר אית ביה [יש בו] קדושה כעזרת אנשים דנהי משום אויר ביהכ"נ" (קרן לדוד, או"ח, סימן ל"ג)
לפי זה נראה לענ"ד לומר כי אין ספק שקדושת עזרת הנשים בכותל שווה לזו של עזרת הגברים. הן נמצאות באותו החלל, קריאת התורה, כמו גם תקיעת שופר וכדומה מתבצעת באותו החלל, כאשר כל המפריד ביניהם היא מחיצה ולא קירות שונים. קדושת הכותל המערבי נובעת הן מתשמישי הקדושה שבו והן מתפילות עמ"י כולו, נשים כגברים, במקום, ואין הבדל בין עזרת הנשים לעזרת הגברים.
סוגיה נוספת היא יכולתו של הציבור לשנות את מצב בית הכנסת והכותל. אם נניח שקדושתו של הכותל דומה לזו של בית כנסת, הרי שצריך לבחון את האפשרות לשנות בו את המחיצה (מאחר ולהלכה יש הגבלות אודות עריכת שינויים מבניים בבית הכנסת).[8] כדי לבצע שינוי, צריך לקבל את הסכמת המתפללים כולם, קהילת בית הכנסת. ניתן להגדיר את הכותל כ 'בית כנסת של כרכים' – כיון שמתפללים בו יהודים ויהודיות מהארץ והעולם, והוא לא שייך לקהילה קטנה וספציפית. ולכן, אין סמכות בידי הקהילה המקומית וראשיה להפקיע קדושתו ולמכרו[9]. מקום התפילה ברחבת הכותל בלי ספק הוא 'של כרכים'.
על כן, במקרה של הכותל, אפשר לערוך שינויים בהסכמת ראשי הציבור (נציגי הממשלה, אולי אף הרבנים הראשיים וכדומה), דוגמת הרחבת עזרת הנשים על חשבון עזרת הגברים. כלומר, אנו זקוקים להסכמה ציבורית על מנת לבצע שינוי שכזה, אולם לענ"ד קדושת עזרת נשים בכותל המערבי שווה לזו של עזרת הגברים.
[1] רמב"ם, הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק א הלכה ב.
[2] החיי אדם (הלכות בית כנסת ובית המדרש סימן יז) ורבי אליעזר ממיץ בספר יראים (ספר יראים סימן תט) סוברים כי החיוב לנהוג קדושה בבית הכנסת ובבית המדרש הוא מהתורה. לעומתם, סוברים הר"ן (על מסכת מגילה, דף ח), והרמב"ן המובא בדבריו כי קדושת בית הכנסת מדרבנן.
[3] הר"ן על הרי"ף, מסכת מגילה דף ח עמוד א. ועיינו בדברי הגרי"ד סולובייצ'יק (פניני הרב, ביאורים בפרשת דברים אות ב) שקדושת בית הכנסת נובעת מהימצאות ספר התורה בו.
[4] שו"ת שואל ומשיב, קמא, ח"ב, סימן כב.
[5] "וכן בהכ"נ של נשים יש עליה קדושת בכה"נ כיון שהנשים מתפללות שם". ערוך השולחן אורח חיים סימן קנד.
[6] ציץ אליעזר, חלק ט', סימן י"א.; דברי חיים, או"ח, חלק ב' סימן יד.
[7] להרחבה, עיינו ב'רץ כצבי', נשים, סימן ג.
[8] שולחן ערוך אורח חיים סימן קנג.
[9] שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנג סעיף ז.