אני לא מבינה למה אבא שלי מתעקש שאקפיד על כל סנטימטר בלבוש?

היי,

מצוות הצניעות זה לא משהו שקל לי בכלל.

אני בכללי לא ממש מאמינה בזה, לא מבינה את הטעם, אשמח מאוד אם תוכלי להסביר לי על זה קצת..למה צריך לשמור על זה..

ועוד משהו, אני ממש משתדלת עם ההורים שלי לשים מתחת הברך מרפק וזה, יש לי כמה שמלות שהאורך של המרפק הוא לא בול על המרפק אלה 4 ס"מ פחות. כל פעם שאני איתה בשבת ואבא שלי עושה קידוש, הוא אומר לי לשים עליי משו כי הוא לא יכול לברך אם אני ניראת ככה, זה נכון?

כי ברצינות, זה די פוגע, הם יודעים שלא קל לי עם זה ולא ממש אכפת לי, והם מתעקשים על הקטנות. זה מתסכללל
תודה, ומחילה על החפירה

 

תשובה

שלום ותודה על פנייתך.

אפתח בהתייחסות למשפט הפתיחה שלך- "מצוות הצניעות זה לא משהו שקל לי בכלל", אני חושבת שהתכוונת לכתוב שענייני הלבוש שקשורים לגדרי צניעות לא קלים לך. מתארת לעצמי שענייני צניעות אחרים יכולים להיות לך מובנים יותר – הצניעות הכרוכה בהתנהלות האישית הכללית, כמו להיות אדם עניו ולא להחצין את כל מה שיש לך. 

כלומר, חשוב לדעת שצניעות זה מושג מאד רחב ויש הרבה דרכים להתחבר אל המושג הזה בלי קשר לענייני הלבוש. הנביא מיכה אומר "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ." ברור שאין כוונתו דווקא לאורך השרוול…

ומכאן לאתגר בענייני הלבוש, אנסה לכתוב בקצרה כמה מחשבות שעלו לי ואשמח להמליץ לך להמשיך לקרוא וללמוד כי הנושא מורכב ועדין ולא די בו בתשובה כתובה וקצרה:

אפתח בכך שאני מזדהה עם הקושי שלך. ההלכות והמנהגים לגבי הלבוש שלנו לא קלים בכלל!  אני חושבת שזה סימן טוב. זה סימן שאנחנו מעורות בחברה ושאכפת לנו מהנראות שלנו.

יחד עם זה אני מאמינה שטוב עשו חז"ל שהציבו לנו נורמות בלבוש. דווקא בגלל שחשוב לנו להיראות טוב, חכמים במהלך הדורות רצו להציב מסגרת לנראות במרחב הציבורי. להבחין ולדייק אלו מהאיברים שלנו נשמרים למרחב אינטימי ואלו יכולים להיחשף בפרהסיה.

לא לאורך כל הדורות העיסוק בענייני לבוש היה דומיננטי. נשים וגברים בדר"כ היו לבושים באופן צנוע ומכוסה במרחב הציבורי, כך היו הנורמות המקובלות והברורות לכל. בעולם המודרני העניין הזה נפרץ והאופנה הפכה להיות מתירנית יותר. במקביל לשינוי הזה, נוסחו  מחדש "הלכות צניעות" שמקורן בדברי חז"ל ולבשו צורה מחודשת בהתאם לנורמות החברתיות השונות.

את כותבת ש"את לא מאמינה בזה"- יתכן ואת אינך מאמינה בהנחיה הספציפית זו או אחרת אבל אני מתארת לעצמי שגם את מאמינה בנורמה כלשהי של צניעות ואינטימיות. כדאי לשים לב לזה: פעמים רבות המחלוקת היא בשאלת הגבול, איפה להניח את הגבול ולא בעצם הצבת הגבול.

אני מאמינה שאת מזדהה עם ההנחה שחברה בה יש נורמות של לבוש שאיננו מגלה את האיברים האינטימים היא חברה שיכולה להתנהל עם פחות מתחים מיניים ועדיין נשארת רגישה למיניות בחדרי חדרים.

ממליצה לך מאד על הספר של חברתי הרבנית אוריה מבורך העוסק בנושאים האלה. הספר נקרא "מה את מבקשת" ונמכר בחנויות הספרים.

 

והערה אחרונה לגבי הדיון עם אבא שלך- התיאור שלך נשמע באמת לא נעים לשני הצדדים. ההצעה שלי היא למצוא הזדמנות מתאימה ולשוחח על הנושא עם הורייך. חשוב שתשתפי אותם בתחושותייך שיש קטנוניות ביחס שלהם ללבוש שלך, ושתשמעי מהם מדוע העניין חשוב בעיניהם. רצוי שתגיעי מוכנה עם הצעה לפתרון שבעיניך מכבד את שני הצדדים, כדי שהשיחה תהיה גם פרודוקטיבית.

אכן השיטה המרכזית בהלכה היא שיש צורך לכסות את הזרוע (החלק שבין הכתף למרפק) במיוחד בזמן תפילה וקידוש. וייתכן ואבא שלך מחמיר שלא לברך מול זרוע חשופה, אך יחד עם זאת יש הרבה פתרונות לקדש בלי לבקש ממך לכסות את ידך. אני יכולה להזדהות עם התסכול שלך ולכן מציעה לשוחח בצורה נעימה עם הוריך וכמובן להגיע למשהו שמתאים לכולכם וייצור אוירה מכבדת בבית.

 

כדאי להגיע לפגישה כזו לאחר שקראת ולמדת על הנושא. כאן תוכלי ללמוד על הלכות הלבוש כולן, וכאן על הזרוע באופן ממוקד. 

 

לבסוף, אני רוצה לומר לך משהו מתוך מבט יותר רחב שחורג מהשאלה הספציפית ששאלת.

את מצויה במצב ביניים: מצד אחד את כבר בוגרת והבחירה לגבי הלבוש שלך נמצאת בידיך, ומאידך את חיה בבית הוריך ומחויבת בכבודם. את כעת בגיל שבו הדתיות שלך הפכה להיות עניין שלך, קיום המצוות שלך כפוף לבחירתך –  וזה מה שהכי חשוב בו. הקב"ה רוצה בקיום המצוות שלנו, ורוצה שנבחר בהן מתוך חופש הבחירה שהעניק לנו. לכן, גם כאשר יש אי-הסכמה בינך לבין הורייך, יש מעלה גדולה בכך שתקיימי את המצוות לפי רצונך-שלך, עצמאותך ובחירתך. האתגר הוא לנקות את קיום המצוות מכל מיני התנגדויות ומשקעים שכל אחת מאיתנו נושאת ממערכות היחסים שלה, לא לקיים אף מצווה על אוטומט בגלל ההורים – אבל גם לא להתנגד על אוטומט לאמונותיהם ורצונותיהם.

בהצלחה רבה

מוזמנת להמשיך לשאול, לקרוא ובעיקר לשוחח על הנושא.

בת שבע סמט

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן