האם מותר לאכול שוקולדים שעבר עליהם הפסח ללא מכירת חמץ?
קיבלתי מתנה לפני פסח שכללה שוקולדים. השוקולדים ללא הכשר לפסח. לא מכרתי אותם במסגרת מכירת חמץ וככל הנראה לא מכרו חמץ במקום שבו הם היו, מקום שהוא כמו מתנ"ס. האם יש להשליכם או שיש בזה משום בל תשחית?
תשובה
שלום לך,
נראה שאין ספק, ואת יכולה לאכול את השוקולד ללא חשש, וזאת מכמה סיבות.
מכירת חמץ –
התורה אסרה אכילת חמץ וכן הנאה ממנו בימי הפסח, וציוותה על השבתתו בערב החג, שנאמר: אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם (שמות יב, טו). אך מלבד המצווה לביעור החמץ אסרה התורה גם הימצאות חמץ במהלך הפסח ברשותו של יהודי, ולכך שני חלקים: בל ייראה (שמות יג ז – וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.) ובל יימצא (שמות יב, יט – שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם). איסורים אלה חלים גם בבתי עסק ובמקומות עבודה שונים הנמצאים בבעלות יהודים.
את החמץ אנו מבטלים במחשבה ובדיבור, כשאנו מחשיבים אותו כעפר הארץ, ובמעשה – ביעורו בשריפה, או בדרך אחרת (ראי שו"ע אורח חיים סימן תמה סעיף א). בביטול החמץ אנו מבטאים את דעתנו, שהחמץ אינו נחשב בעיננו לשום דבר (כפירוש רש"י ורמב"ן לפסחים ד, ע"ב), וכן מפקירים אותו מרשותנו ומבעלותנו (כפירוש התוספות לפסחים ה, ע"ב).
חמץ שעבר עליו הפסח –
כאשר אדם השאיר ברשותו ובבעלותו חמץ במהלך חג הפסח, האכילה וההנאה של מוצרים אלה לאחר החג נאסרו מדברי חכמים (שולחן ערוך סימן תמח סעיף ג) אף אם זה קרה בשוגג או באונס, ומדובר בקנס על עבירת בל ייראה ובל יימצא (משנה ברורה סק"ז).
עם התפתחות התעשיה והמסחר בעולם המודרני, כמו גם שכלול דרכי השימור והאחסון של מזונות, עלה הצורך בקרב סוחרי מזון וחוכרי מבשלות למשקאות שיכר לקיים את מוצרי החמץ המשמשים לפרנסתם, ושמצויים בכמות מסחרית, על מנת להמשיך ולסחור בהם לאחר הפסח. כמו כן בתעשיית המזון המודרנית נדרש זמן רב לחידוש הייצור בכמות הנדרשת, במקרה של חיסול כל החמץ לפני פסח.
על פי דברי התוספתא (פסחים פרק ב הלכות ז, יב), התירו חכמים רבים למכור את החמץ לגוי, על מנת שלא יישאר בחזקת היהודי בימי החג עצמו, אך יוחזר אליו מיד לאחר הפסח. בעקבות זאת התפשטה מכירת החמץ גם למשקי הבית הפרטיים (תרומת הדשן סימן קכ, ב"ח אורח חיים סימן תמח ס"ב, משנה ברורה סקי"ט, נודע ביהודה תניינא קונטרס אחרון סימן רנח, חתם סופר חלק א אורח חיים סימן קיג), על אף דעת המיעוט האוסרת זאת כהערמה (בית הבחירה למאירי פסחים ו ע"א, מחצית השקל אורח חיים סימן תמח סק"ד, בכור שור פסחים כא ע"א, הגר"א מעשה רב הלכות פסח אות קפא).
חשוב להדגיש, כי איסור חמץ שעבר עליו הפסח הינו מדברי חכמים, ולכן בכל ספק שמתעורר בנושא, יש לנקוט כשיטת המקלים, ולא לחוש לדעת המחמירים.
תערובת חמץ –
ביחס למצב שתיארת בשאלתך, יש לבדוק האם בכלל מדובר בחמץ שעבר עליו הפסח, שהרי שוקולד הוא מאכל שבדרך כלל אינו מכיל חמץ, אך אולי יש בו חשש לתערובת חמץ, ממוצרים אחרים שיוצרו באותו פס הייצור שבמפעל.
בנוגע לתערובת חמץ ודאית החמירו חכמים מאד, בשונה מיתר האיסורים, שבהם מתבטל האיסור שנבלע בתערובת בששים חלקים של היתר. לעומת זאת חמץ אוסר את התערובת בכל שיעור שהוא, ואין לו ביטול אפילו באלף (שולחן ערוך אורח חיים סימן תמז סעיף א). גזירה זו עוסקת בתערובת חמץ שהתגלתה בפסח עצמו, אבל חמץ שהתערב בערב החג, לפני חלות האיסור של 'בל ייראה' ו'בל יימצא', שונה בדינו – והוא מתבטל בששים ככל שאר האיסורים (שו"ע סעיפים ב-ד, יא).
אמנם לדעת הרמ"א, פירורי חמץ יבש ומוצק שהתערבו והתבטלו בתערובת לפני החג, נותרו בטעמם המקורי ולא התמזגו לחלוטין בהיתר, ולכן במהלך הפסח הם יאסרו את כל התערובת מדין "חוזר וניעור" (תרומת הדשן סימן קיד ורמ"א סימן תמז סעיף ד), אך בנוגע למעמדו לאחר חג הפסח, אף הרמ"א אינו מחשיב תערובת כזו כחמץ שעבר עליו הפסח, ומתיר את האכילה וההנאה מן התערובת (בסימן תמז סעיף יא אינו מעיר על דברי השו"ע, ובסימן תסז סעיף י מתיר במפורש).
על כל האמור, יש להוסיף כי מעמדו של השוקולד הינו ספק תערובת חמץ שעבר עליה הפסח, שכולו בדיני דרבנן. מכיוון שמצד העובדות לא ידוע האם השוקולד מכיל רכיב כלשהו של חמץ, ולכן הוא לא נדרש למכירת חמץ מלכתחילה, וכאמור, גם אילו היו מעורבים בו פירורי חמץ, הם התבטלו לפני הפסח, ומותרים לכל הדעות באכילה לאחר החג.
עידית