למה מקיימים מצוות שמיטה?
שאלה:
למה מקיימים מצוות שמיטה?
תשובה:
שאלתך מעידה על נחישות להתעמק במה שמעבר לקיום היומיומי של מצווה מאתגרת ומורכבת. אפילו התורה מדברת בגלוי על הקושי בקיום מצווה זו, ועל הצורך לגייס כוחות של אמונה כדי לקיים אותה.
מצוות השמיטה מופיעה במקומות שונים בתורה, ואפשר ללמוד רבות על הטעמים לשמיטה מההקשר שבו היא מופיעה.
בספר שמות (פרק כג) מצוות השמיטה חותמת אוסף של מצוות הדנות במשפט צדק וביחס הצודק לגר, שהוא אדם זר היושב בתוכנו. בְּמָקוֹם זֶה התורה מצווה לשמוט את הארץ ולנטוש אותה, כלומר לוותר על היבול שלי ולהפקיר אותו לעניים ולחיות השדה!
בספר ויקרא (פרק כה) מופיעה מצוות השמיטה בהקשר של הכניסה לארץ ישראל. כאן התורה מדברת במונחים של שבת, זוהי "שנת שבתון לארץ", ו"שבת לה'". התורה מדגישה שהארץ היא זו שזקוקה לשביתה, כלומר להפסקה או למנוחה. כזכור גם ה' נח אחרי ששה ימים של בריאה. אנחנו, בני האדם, מצווים לנוח ביום השביעי, כמו ה', שהרי התעייפנו אחרי שבוע עבודה קשה. כך גם הארץ. הארץ מזינה במשך שש שנים את הצמחים והעצים הגדלים עליה. היא נותנת לנו מכוחה. גם היא כמונו, "מתעייפת" והמזון שבתוכה מדלדל, ולכן היא צריכה מנוחה. וכמו שה' קידש את יום השביעי בתום הבריאה, כך הוא מקדש את הארץ בשנת השבתון שלה. הארץ אמנם לא מפסיקה לגמרי להצמיח בשנה זו, אך היא לא נדרשת להשתמש בכל "כוחה" כמו בזמן שהיא מזינה גם את הזרעים והשתילים שאנו שותלים בתוכה. גם בספר ויקרא התורה מדגישה שיש לשתף את כולם בכל מה שצומח בכל זאת בשנה השביעית: עם העבדים, עם העובדים השכירים, עם הזרים, ועם בעלי החיים.
בספר דברים (פרק טו) התורה מדברת על המתנות שהאדם נותן מיבולו לאחרים: לה', דרך העלייה לירושלים, ללוי, ולעני. אמנם גם כאן מדובר על יבולי הקרקע, אך הציווי על השמיטה כאן קשור דווקא לכסף. בְּמָקוֹם זֶה התורה מצווה עלינו לוותר על הכסף שאנשים חייבים לנו. השנה השביעית, מתוקף היותה "שמטה לה'" דורשת מאיתנו, בני האדם, לוותר על הזכויות הכספיות שלנו כלפי בני אדם אחרים. אם אדם לווה מאיתנו כסף והתחייב להחזיר לנו אותו, בשנת השמיטה אנחנו מוותרים על ההחזר. וויתור זה גם הוא במהותו מתנה לעניים, משום שההלוואות נועדו לאפשר לעניים לקנות זרעים ולזרוע אותם, הרבה לפני שהם קיבלו יבול מן האדמה!
אפשר לסכם ולומר שהתורה מרמזת לנו על כמה תשובות שונות לשאלה "למה אנחנו מקיימים את השמיטה"? הרמז הראשון, על פי לשון המצווה בספר שמות, אומר לנו משהו על היחסים בין כל בני האדם ובין האדם לבין האדמה. כולנו נבראנו על ידי ה' ואנחנו חיים ביחד בעולם. בשנת השמיטה אנו חוזרים למצב של שותפות מלאה של כולם בבריאה. אנחנו מקיימים את השמיטה כדי לאפשר לכולם לקבל את המגיע להם מהאדמה ולזכור שהבעלות שלנו על האדמה היא לא מוחלטת ולא בלעדית.
הרמז השני, בספר ויקרא, נותן את המקום הראוי לאדמה עצמה. התורה מזכירה לנו שהאדמה היא של ה', וכמו שהוא נותן לנו לעבוד אותה במשך שש שנים, הוא מקדש אותה ביום השביעי. המנוחה של האדמה נועדה כדי להחזיר לה את כוחה, כמו שהמנוחה בשבת נועדה להחזיר לנו, בני האדם, את כוחנו אחרי ששה ימי עבודה. אבל המנוחה איננה רק חומרית, כי היא כוללת גם קדושה, והיא מזכירה לנו שה' נוכח בתוך החיים שלנו כל הזמן.
ולבסוף, הרמז השלישי, שרומזת לנו התורה, בספר דברים, היא שגם בשאר תחומי החיים אנחנו צריכים להבין שכל מה שיש לנו קיבלנו מה'. אסור לנו לנצל את המתנות שקיבלנו ולהעלים את עינינו מאחרים. גם במקומות שאין בהם עבודת אדמה, כמו בערים, אנו נדרשים לשים גבול לעצמינו, לאפשר לאחרים ליהנות מהשפע שה' נתן לבני האדם.
כאשר בני ישראל לא קיימו את השמיטה בימי בית המקדש הראשון, בית המקדש נחרב והם גלו מהארץ. התורה מזהירה אותנו בסוף ספר ויקרא שהארץ צריכה את השבת שלה. אם לא נקיים את שבת הארץ, נאלץ לעזוב אותה כדי שהארץ תוכל "לרצות את שבתותיה", כלומר לצבור כוחות מחודשים ולפצות על כל השנים שהיא לא שבתה. ההזהרה הזאת אומרת לנו את מה שמשותף לכל הרמזים המצויים במצוות השמיטה: אנחנו איננו הבעלים של העולם. ה' נתן לנו את האדמה, ואנחנו נדרשים להתנהג כראוי, כלפי האדמה, כלפי האדם ושאר בעלי החיים, וכלפי ה'.