האם יש לרווקה מבוגרת אפשרות לסיפוק הצורך המיני?
אני בת כחמישים, רווקה ללא יכולת להביא ילדים. וחשבתי שגם לרווקה בדומה לאישה יש צרכים פיזיים. אך אישה נשואה בעלה מחוייב בעונתה ומה קורה לאישה רווקה? האם היא יכולה למצוא משהו שיספק את צריכה הפיזיים ללא חתונה? האם היא מחוייבת בחתונה?
תשובה
שלום לך
שאלתך מזכירה לנו עד כמה כל אדם הוא ייחודי בניסיון חייו. ייחודיות זו פורצת את הכללים ההלכתיים והגבולות החברתיים שבטבעם הם מכלילים ורחבים. וכך היא מותירה אותנו לעיתים עומדים בדד מול הקדוש ברוך הוא ללא משענת הלכתית, רעיונית, או חברתית הנותנת לנו מרגוע ושמחה. האמונה והמחויבות לתורת ה', חזקים ומושרשים ככל שיהיו, מותירים אותנו לעיתים בתהייה גדולה, ודורשים מאיתנו מאמץ נפשי ורוחני בלתי נדלה בחיפושנו אחר מענה המניח את הדעת ואת הלב.
שאלתך מעלה שלושה נושאים:
- האם אישה נדרשת לויתור על מיניותה מכיוון שהיא לא נמצאת בתוך נישואין והיא איננה צפויה להביא ילדים לעולם?
- האם יש מקום לקיום יחסי מין מחוץ לנישואין במסגרת ההלכה?
- האם אישה מחוייבת להינשא?
מבדיקה של המקורות ההלכתיים עולה שהתשובה לכל השאלות האלה היא "לא". בדברי אפרט בקצרה את הסיבות לכך, ואפנה אותך לתשובות מפורטות שנכתבו בנושאים אלה כאן באתר. אנא זכרי שתשובה זו ניתנת במסגרת הכללים והגבולות שהזכרתי לעיל, ולכן היא עשויה להותיר אותך באותן תהיות הדורשות מאמץ כה גדול ליישוב הדעת. ראי בתשובה זו התחלה או המשך של מחשבה, והזמנה לשיחה מתמשכת ולחיפוש הדרך שבה את, כיחידה העומדת מול הקב"ה, מכריעה לעצב את עולמך הרוחני.
- לשאלת הויתור על יחסי המין
המסורת היהודית בכללה איננה מתייחסת ליצר המיני שלנו (וליצרים גופניים אחרים) כאל דבר שצריך לדחות ולהדחיק. להיפך, ככל יצר גופני אחר שה' העניק לנו בחסדו, אנו נדרשים להשתמש בו בקדושה, ולרוממו. דרכה של התורה בתחום יצר המין היא יצירת מערך של גבולות שנועדו למנוע פגיעה באנושיות וברוחניות שלנו על ידי המשיכה העוצמתית של צד זה באנושיותינו. עיגון החיים המיניים בתוך הנישואין הפורמאליים בגבולות ההלכתיים, מאפשרים יציבות של תא משפחתי מחד, ומזינים את מעגל האהבה והרעות בין איש לאישה מאידך.
חשוב לציין שאפשרות ההולדה אינה תנאי לקיום יחסי מין. ההלכה לא מונעת קיום יחסי מין בין בני זוג אשר עברו את גיל ההולדה, או מנועים להביא ילדים לעולם מסיבות אחרות. להיפך, יש ערך עצמאי לחיי הזוגיות ויחסי האישות.[1] הדין שלפיו איש אמור לגרש את אשתו לאחר עשר שנות עקרות קשור לחובתו של האיש לקיים מצוות פרו ורבו ולא לשלילת הקשר המיני בין בני זוג אשר אינם כרוכים בהולדה.
- יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין
ההלכה איננה מתירה קיומם של יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין, לא במסגרת זוגיות קבועה ולא באופן מזדמן. לא אכנס כאן לפירוט האיסורים השונים שמונעים זאת. תוכלי למצוא מקורות לכך בתשובתה של הרבנית חנה גודינגר באתר משיבת נפש,[2] ובהרחבה לתשובה זאת בראשי פרקים כלליים.
כפי שנאמר לעיל, רק היחסיים המיניים בין גבר ואישה במסגרת הנישואין נחשבים כמה שמרומם ומקדש את צרכינו הגופניים. אולם יש לומר שאין זה הנתיב היחיד שבמסגרתו אישה יכולה לממש את צרכיה המיניים. ההלכה מתייחסת גם לאפשרות של אישה לענג את עצמה, במה שנקרא 'אוננות נשית'. העינוג העצמי אצל גברים כרוך בשאלת הוצאת זרע לבטלה. זהו נושא לדיון ארוך שלא כאן מקומו. אולם יצוין שאין בכך איסור מדברי התורה או הנביאים והוא מופיע לראשונה בגמרא.[3] עוד אציין שלאחרונה רבים הקולות להמעיט את כובד המשקל של איסור זה לטובת בריאות מינית ונפשית.[4] לגבי עינוג עצמי של נשים אין התייחסות בדברי הגמרא, אך ישנה מחלוקת בנושא בין התוספות והרא"ש[5] המתירים זאת, לבין ראשונים אחרים דוגמת הרמב"ן,[6] וכן הרשב"א, הר"ן והריטב"א האוסרים.[7] תוכלי לקרוא את פירוט המחלוקת בהרחבה לתשובה בנושא זה באתר משיבת נפש.[8] העובדה שהשולחן ערוך לא הזכיר נושא זה מתפרשת כהכרעה שאין איסור לאוננות נשית, וכך פוסק החיד"א בספרו 'ברכי יוסף'.[9] דעה מקילה משתמעת גם מפסיקת החתם סופר.[10] יצוין שבחלקן הגדול ההתייחסויות לעינוג עצמי של אישה היא בתוך מסגרת הנישואין, והאוסרים סבורים שאסור לאישה לענג את עצמה "מפני שכל התענוג הזה צריך להיות שמור לחיזוק הקשר שבין בני הזוג.'"[11] פוסקים אלה אינם נדרשים לשאלת העינוג העצמי של אישה שאינה נשואה.
- חובת אישה להינשא
בנוגע לשאלתך האחרונה, האם אישה מחויבת להינשא, כאמור, גם כאן התשובה היא שלילית. השולחן ערוך, בחלק אבן העזר בתחילת הסימן הראשון קובע שכל אדם חייב לישא אישה כדי לפרות ולרבות. בהמשך בסעיף יג פוסק השולחן ערוך שאישה איננה מחויבת בפריה ורביה, והרמ"א מוסיף על פי הגהות אלפאסי בשם ריא"ז שלמרות זאת עדיף "דלא תעמוד בלא איש משום חשדא," כלומר, לצורך שמה הטוב של האישה עדיף שהיא תהיה נשואה. אולם, מניסוח זה עולה שמדובר בהנחייה כללית ואין כאן כל חיוב.
לסיכום, לשאלתך, אישה איננה מחויבת להינשא, ואיננה נדרשת לוויתור על צרכיה המיניים, אך אין היתר בהלכה לסיפוק הצרכים המיניים על ידי קיום יחסי מין עם בן זוג מחוץ לנישואין. יש להוסיף שכניסה לחיי נישואים ויחסי אישות בנישואים אינם כרוכים בהכרח בפרייה ורבייה. להיפך, יחסי אישות כחלק מיחסי זוג בתוך הנישואים הינם בעלי ערך עצמי בנפרד מהולדת ילדים. כמו כן לא עולה מהדיון ההלכתי שיש איסור לאישה רווקה לענג את עצמה ובכך לספק את צרכיה המיניים.
כפי שנאמר בדברי ההקדמה ייתכן שאין בתשובה זו להניח את הדעת ואת הלב. אנא ראי בתשובה זו הזמנה להמשך שיחה, וראי במקומך הנוכחי נקודה במסע חיים לעיצוב וקידום של עולמך הרוחני.
אני מאחלת לך מעומק לבי שתמצאי מרגוע, שמחה, וסיפוק במסע זה.
חנה השקס
הרחבה:
להלן מספר ביטויים הלכתיים המובילים למסקנה שאין לקיים יחסי מין שלא במסגרת הנישואין. כאמור, הרחבה לגביהם תוכלי למצוא כאן באתר בתשובה "האם מותרים יחסים או מגע מיני כלשהו לפני החתונה?"
- רש"י פירש את איסור התורה "אל תחלל את בתך להזנותה" (ויקרא יט, כט) כאיסור לאב למסור את בתו "לביאה שלא לשם קידושין."
- הרמב"ם (משנה תורה, הלכות אישות א', ד') והרשב"א (שו"ת רשב"א, חלק ד', שיד) פירשו את איסור התורה "לא תהיה קדשה (דברים כג, יח) כאיסור לקיים כל יחסים מיניים שאינם במסגרת של קידושין ונישואים. בפוסקים קיימות גם דעות אחרות, למשל בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כו, סעיף א.
- הרמב"ם (הלכות אישות א, א; ספר המצוות, מצוות עשה, ריג) פירש את לשון התורה "כי יקח איש אישה ובא אליה" (דברים כד א), לומר שהליקוחין לצורך ביאה הם נישואין, ולכן אין לקיים יחסי מין ללא נישואין.
- התורה וחז"ל אסרו על קיום חיי אישות ללא הסדרה פורמלית שיש עמה הבטחת הצרכים הכלכליים של האישה. לכן התורה מחייבת איש המפתה בתולה "מהר ימהרנה" כלומר לערוך הסכם פורמלי וכלכלי עם משפחתה (שמות כב, טו-טז). לצורך זה גם תיקנו חז"ל את הכתובה. ראי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י', עמוד א; רש"י ד"ה מה הועילו חכמים; מסכת כתובות דף נ"ו, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, הלכות אישות, פרק י', הלכה ז'; פרק י"א, הלכה ד'; פרק י"ב, הלכה ב'.
- פוסקים רבים אסרו על החזקת פילגש. פילגש לצורך זה מוגדרת כאישה שאדם מקיים עמה קשר זוגי קבוע אך אין לה כתובה. ראי רמב"ם, משנה תורה הלכות אישות א, א-ד; שו"ת הרדב"ז, חלק ד', סימן רכ"ה; מהרש"ל, ים של שלמה, יבמות, פרק ב' סימן יא. בפוסקים קיימות גם דעות אחרות, למשל בדברי הרמ"א, שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כו, סעיף א.
- חז"ל אסרו על ייחוד עם פנויה. זאת למרות שמדאורייתא איסור הייחוד הוא רק בין איש לאישה שאסורים זע"ז באיסורי ערווה. ראי תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף כא עמוד א-ב; שולחן ערוך, אבן העזר סעיף ב. בתשובה ידועה של הריב"ש (שו"ת הריב"ש סימן תכ"ה) הוא מסביר מדוע הופסק המנהג של טבילת פנויות. תשובתו מחזקת את איסור יחסי המין של אישה פנויה בכך שהוא מונע את טבילתה.
- המשנה הראשונה במסכת כלה אוסרת להתייחד עם כלה ללא ברכות הנישואין.
[1] ידועה הגהתו של הרמ"א לדברי השולחן ערוך באבן העזר סימן א סעיף א, שבו השו"ע ערוך כורך את חיוב האיש להינשא בפרייה ורבייה. הרמ"א מוסיף ומאיר את הערך של נשיאת אישה ללא קשר להולדה.
[2] אפשר למצוא את המקורות לדינים אלה בתשובתה של הרבנית חנה גודינגר באתר משיבת נפש "האם מותרים יחסים או מגע מיני כלשהו לפני החתונה"?
[3] תלמוד בבלי, נידה דף יג ע"א.
[4] למשל הרב אברהם סתיו, באתר כיפה
[5] תוספות, יבמות יב ע"ב ד"ה שלש נשים משמשות במוך; תוספות הרא"ש מסכת כתובות דף לט עמוד א
[6] חידושי הרמב"ן מסכת נדה דף יג עמוד א;
[7] הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, פרק ד', שמירת הברית, סעיף י', איסור אוננות בנשים, הערה 15 כאן
[8] הרבנית רחל וכטפוגל בשיתוף עם הרבנית יעל שמעוני, "מה התגובה הנכונה לתלמידות שלי ששואלות אם מותר לאונן?". אפשר למצוא פירוט גם בתשובת הרב אליעזר מלמד שנזכרה לעיל בהערה 11, פניני הלכה, שמחת הבית וברכתו, פרק ד', סעיף י' בהערה 15, ובהרחבה.
[9] ברכי יוסף, יורה דעה סימן שלו סעיף י
[10] אמנם לגבי אישה נשואה, חידושי חת"ס נדה יג, א, ראי הערה הבאה בדברי הרב אליעזר מלמד.
[11] פניני הלכה שם, הערה 15.