אני עובדת כשכירה והמשרד בו אני עובדת עבר לאחרונה לבניין חדש. הוחלט ע׳י בעלי הסמכות הרלוונטים להתקין מזוזה רק בכניסה הראשית למשרד. הבנתי מההנהלה שהם אינם מעוניינים להתקין מזוזות נוספות אבל שלא תהיה התנגדות אם ארצה להתקין מזוזה באופן עצמאי בחדר בו אני עובדת. 

האם עלי להתקין מזוזה בכניסה למשרדי האישי? 

תודה רבה

 

תשובה

שלום לך,

ישנן שתי שאלות שיש לברר אותן –

האחת, האם יש חובה לקבוע מזוזה במשרד, מקום שאין דרים בו.

והשנית, אם יש חובה, על מי מוטלת האחריות לקבוע את המזוזה?

 

חובת המזוזה במשרד

על פי פשט הפסוקים אנחנו לומדים שחובת קביעת המזוזה היא במקומות המגורים של האדם הנקראים "ביתך" – מקום שאדם דר בית, ו"שעריך" – שער העיר, מהפסוק "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו, ט). מכאן שיש מקומות מסויימים החייבים במזוזה אך יש גם מקומות שאינם נכנסים להגדרת בית ושער שאינם נזקקים למזוזה. 

השאלה שלנו תהיה איפוא, מהי ההגדרה של "ביתך", אילו סוגי דירה כלולים בו והאם גם משרד נכנס להגדרה זו.

על פניו בית הוא מקום ששוהים בו ביום ובלילה ואוכלים וישנים בו. אך משרד הוא מקום שמבלים בו שעות רבות ולכן יש מקום לחשוב שהוא חייב במזוזה למרות שלא דרים בו. 

לכך יש לברר מה נהוג במשרד. אם מדובר במקום שיש שם מגורים או שלעיתים לנים בו, יש לקבוע מזוזה בברכה כי מדובר במבנה שיש לו שימוש שדומה לבית. 

לגבי משרד שלא לנים בו (ולפי רוב, אפילו אם אוכלים בו בקביעות) יש מחלוקת פוסקים גדולה (ר' הרחבה בהמשך).

לצד עניין הלינה, יש מי שפוסק  שהמדד לקבוע אם מבנה דומה לבית לעניין חיוב במזוזה הוא השאלה אם אוכלים בו דרך קבע. לדעתם משרד או חנות אשר אנשים שוהים בו שעות רבות ביום ואוכלים שם בשעות של הארוחות דרך קבע חייב במזוזה (אפילו אם לא לנים במקום).

מכיוון שיש מחלוקת לגבי קביעת מזוזה במשרד, וכן אם מספיק שאוכלים בו כדרך קבע  כדי לחייב במזוזה יש לנהוג על פי הכלל "ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא". כלומר, כשיש ספק במצווה דאורייתא יש להחמיר ועל כן יש לקבוע מזוזה במשרד.  לעומת זאת, כשיש ספק לגבי מצווה דרבנן, במקרה שלנו, הברכה על קביעת המזוזה, יש להקל.  כלומר, אין לברך על קביעת המזוזה במצב של ספק.

לעומת זאת, יש כלל "ספק ברכות להקל". כלומר, אין לברך על קביעת המזוזה במצב של ספק.

לכן, לסיכום, לפי פוסקים רבים (ר' בהרחבה) במשרד שאין לנים בו יש לקבוע מזוזה אך קביעתה תיעשה ללא ברכה שמא המבנה פטור ממזוזה משום שלא לנים בו וכפי שלמדנו במצב של ספק יש להקל בברכות. באופן זה יש לקבוע מזוזות בכל חדרי המשרד (למעט חדרים שעל פי ההלכה אינם מחוייבים במזוזה כגון חדר השירותים).

 

האחריות לקביעת המזוזה

האחריות על קביעת המזוזה הינה על השוכר של המשרד, כפי שלומדים "מזוזה חובת הדר היא" (פסחים ד,א). השוכר הוא כבעלים על המקום כדכתיב "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", הוא הלוקח את האחריות על המקום ובכוחו נמצאים העובדים במשרד.

השאלה העולה היא במקרה שהבעלים לא קובעים מזוזות במשרד ואף לא מוכנים לשלם עליהן למרות שזו חובתם – האם חובת קביעת המזוזה עוברת לעובדים שהם כאורחים במקום. 

בספרות השו"ת יש מעט מאד התייחסות למצב כזה ומצאתי בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן פג) שמתייחס למצב דומה לזה שתיארת. הוא מביא שני טעמים לכך שהפועל במפעל פטור מקביעת מזוזה. האחד משום שהמקרה שבו חנות חייבת במזוזה היא כאשר יש החנות מאחסנת את הסחורה של בעל הבית בלילות, וסיבה זו לא שייכת לחיוב השכיר. הטעם השני הוא שיש מספר ספקות הקשורים לעצם החיוב של מזוזה בחנות וחיוב מזוזה על ידי שוכר. למרות דברים אלו, הוא מסיים את דבריו שמטעם ערבות עם החייבים במצוות (בעל המשרד) נכון לקבוע מזוזה אם אין בכך טרחא יתירה ואם בעל הבית יסכים לכך.

בנוסף, אפשר ללמוד על פטור השכיר מפוסקים המתייחסים למקרים דומים בהם אדם אינו בעל הבית ושאלת החיוב שלו במזוזה כגון המאושפז בבית החולים לאורך זמן והאורח בצימר. במקרים אלו נפסק שהאדם פטור מן המזוזה. (ראי דיון בהרחבה)

מתוך פוסקים אלו ניתן לגזור ביחס למקרה של עובד במשרד שלעניות דעתי אין חובה על העובד לקבוע מזוזה, אך יש מקום לשקול קביעת מזוזה בכל מקרה במשרדך האישי משום חשיבות מצוות מזוזה. 

 

שנה טובה ושתזכי לראות ברכה בעבודתך,

רחל

 

הרחבה

הקריטריונים  להגדרת "בית" לעניין מזוזה 

במדרש לומדים שרק מקום שהוא בית העשוי למגורי קבע חייב במזוזה, ולא מקום שאינו מיועד לכך: "יכול שאני מרבה סוכת החג בחג והבית שבספינה והחנות. ת"ל 'בית', מה בית העשוי לדירת קבע, אף כל העשוי לדירת קבע. יצאו אלו שאינן עשויין לדירת קבע" (מדרש תנאים לדברים פרק ו, ל). מחז"ל לומדים "מזוזה חובת הדר היא" (פסחים ד,א)  כלומר שמצוות קביעת המזוזה מוטלת על מי שעושה שימוש בבית (ולכן למשל שוכר הוא החייב בקביעת המזוזה אם דר שם שלושים יום ויותר (שו"ע שם,כב)). בבית אשר מחוייב במזוזה המצווה היא להתקין מזוזה על כל חדרי הבית שיש בהם שימוש כלשהו (בתנאי שהוא חדר "מכובד", להוציא שירותים ומקלחת) (שם, טז).

לגבי המדדים הקובעים אם המבנה הוא בית או דומה לו בכדי לחייב במזוזה מקובל לרוב להגדיר אותו כמקום שנמצאים בו ביום ובלילה ולנים בו ולכן המשרד יהיה חייב במזוזה על פי מדד זה. אך ישנם פוסקים שקובעים שמבנה יהיה מוגדר כעין "בית" אם אפילו רק אוכלים בו אכילת קבע כך שאם אוכלים דרך קבע במשרד (אפילו אם לא לנים בו) יש לקבוע מזוזה בברכה. כך פוסק הרב אביגדור נבנצאל כאן, הרב אליעזר מלמד כאן והרב יובל שרלו כאן.

 

מחלוקת בעניין חיוב חנות ומקום עבודה במזוזה

כדוגמה למקום שאינו דירת קבע הביא המדרש את "החנות". החנות דומה למשרד בכך שמיועד לעבודת היום ביום ולא למגורי קבע בלילה. בשולחן ערוך (שם, יא) נפסק שהחנויות שבשווקים פטורות ממזוזה.  

הפרישה (שם) מעיר שכיום החנויות יש להם כנראה שימוש אחר ולכן לא ברור שאכן פטורות ממזוזה:

"והחנויות שבשוקים פטורים. דכתיב "ביתך" שהוא דירת קבע לאפוקי אלו שהם דירת עראי. ונראה דבזמן הזה אלו חדרים הנקראים קליט"ן חייבים וצריך עיון"

הט"ז (שם) חולק עליו ומסביר מדוע החנויות פטורות – כיוון שהחנות אינו דירה (ואיתו מסכים הש"ך) :

"דלאו דירות נינהו ונ"ל אפי' אם יושבין בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מיקרי עראי כדמצינו בח"מ סי' ק"מ סעיף ח' לענין חזקה ובפרישה הניח זה בצריך עיון ולע"ד נראה כמו שכתבתי ולא דמי לבית התבן או אוצר דשם תשמיש השייך לו אין חילוק בין יום ללילה".

לעומת זאת, הפתחי תשובה (שם) מסביר מדוע החנויות כיום שונות מהחנויות המוזכרות בשולחן ערוך בכך שיושבים בהם כל היום ולכן זוהי דירה:

"עבה"ט ועיין בס' יד הקטנה על הרמב"ם פ"ב מהלכות מזוזה אות כ"א שתמה ע"ז דאם יש בחנות איזה סחורה המונח שם תמיד הוי ליה ממש בית האוצר ואף אם מפנה הסחורה משם בלילה ואינו משאיר שם כלום מ"מ ראוי לחייבה כמו בבהמ"ד דאמרינן לפי שיושבין בו כל היום הרי זה דירה והעלה דכוונת הטור והש"ע בחנויות שעושין ביומא דשוקא בכרכים גדולים ועומדים שם החנויות בשוק רק כל משך היריד ואחר כך מפרקים אותם או עומדים פנוי בלי שום תשמיש דזה ממש כמו סוכת החג בחג ע"ש"

 

חוץ מההשוואה בין משרד לחנות המוזכרת במדרש ובהלכה, אפשר גם לדמות את המשרד באופן מסויים לבית המדרש שמתאפיין בכך שאנשים יושבים בו שעות רבות במשך היום ולעיתים אף לומדים בלילה. ביחס לבית מדרש פוסק השולחן ערוך (שם,י): "בית המדרש פטור מהמזוזה… וי"א שבית המדרש חייב במזוזה, ונכון לחוש לדבריהם, אבל לא יברך עליה".

הש"ך מסביר שהסיבה שיש לחוש לחיוב במזוזה היא "כיון שהתלמידים יושבים בו מהבוקר ועד ערב דומה לדירה".  בשו"ת מנחת יצחק (חלק ד, פט, ו) נפסק שבבית המדרש יש לקבוע מזוזה ללא ברכה.

הלכה למעשה פסקו רבים שיש לקבוע מזוזה ללא ברכה בחנויות ובמשרדים (בן איש חי שנה ב' כי תבוא, כב;תשובות והנהגות א, תרמז; שבט הלוי ח"י, ד; צהר הבית "בעניין בתים הפטורים במזוזה" מאת הרב צבי וויל).

וכן יש פוסקים כגון הרב עובדיה שפוסק שיש לקבוע במשרד מזוזה בברכה (יביע אומר ח"י יורה דעה, נח ס' כח) וגם מזכיר את הדעה שיש לקבוע ללא ברכה ומי שנוהג כמותם יש להם על מי לסמוך:

"ולכאורה נראה שכיון שהמחלוקת במצוה ולא בברכה, ודעת מרן לחייב במזוזה כמו שכתבו האחרונים הנ"ל, יש לקבוע מזוזה בהן בברכה… וכן המשרדים והבנקים, אף על פי שהם סגורים בלילה, יש לקבוע בהן מזוזות בברכה. והבא לקבוע מזוזה בחנות או במשרד בלי ברכה, וכמו שכתב הרב המחבר בבן איש חי ש"ב (פרשת כי תבא אות כב) לחוש לדברי הט"ז, יש לו ע"מ שיסמוך. ואין כאן מקום להרחיב".

 

על מי מוטלת האחריות לקביעת המזוזה 

כאמור, האחריות על קביעת המזוזה הינה על השוכר של המשרד, כפי שלומדים "מזוזה חובת הדר היא" (פסחים ד,א). 

במקרה שבעל המשרד, שהוא כבעלים של המקום בזמן שכירותו, אינו מקיים את מצוותו בקביעת מזוזה, עולה השאלה אם השכיר חייב בעצמו בקביעת המזוזה. האם השכיר נחשב כמי שדר באותו מקום?

ביחס למבנה המשרד עצמו, בתור שכירה, אין לך בעלות או אחריות על המקום ושהותך במקום הוא משום העבודה שלך במקום ולא בשביל המקום עצמו. נראה מספר דוגמאות למצבים דומים בהם אדם שוהה במשך זמן כאורח ולא כבעלים ומהם נלמד ביחס לשכיר. 

מאשופז בבית חולים

נוכל ללמוד מהאבני נזר שמתייחס לחיוב מזוזה בבית החולים במצב שאדם שוהה שם לתקופה ארוכה יותר משלושים יום. הוא מברר האם הוא דומה לשוכר למרות שאינו כן מכיוון שהוא כביכול דר במקום. (נעיר שבמחלוקת הפוסקים אם חיוב המזוזה היא דאורייתא או דרבנן, גישת האבני נזר היא ששוכר חייב במזוזה מדרבנן כי לשיטתו חובת המזוזה היא על מי שיש לו בעלות על הבית ואילו על השוכר רק כיון ש"מחזי כשלו" ואכמ"ל):

"והנה בנ"ד שהחולים אינם שוכרים הבית רק שנותנים שכר עבור מה שהם שם. ודומה להא דאמר ב"ב (קמ"ז ע"ב) שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום שלא הקנה לו בית לדירה. ה"נ בנ"ד לא חשיב הבית שלו כלל.

…שאפי' אם הי' שלו אם לא הי' חולה לא הי' בביה"ח. ומחמת חליו הוא שם אף שאינו שלו שכך מתוקן הבית עבור החולים.. א"כ אין מקום לחייב במזוזה.. "

מתשובה זו נלמד גם לגבי המשרד שמי ששכיר במשרד ואינו בעלי המשרד אשר שוכרים את המקום, שהימצאותו שם אינו משום הבעלות שלו על המקום אלא משום עבודתו ונמצא שם מכוחו של הבעלים כמו החולה שאף שהוא ישן ואוכל בבית החולים לזמן ממושך, הוא נמצא שם מחמת חוליו ולא מחמת מגוריו.

אורח בצימר

סיטואציה נוספת ממנה נוכל לגזור למקרה שלפנינו היא ביחס ל"פונדקי", המתארח במלון או בצימר. בשו"ע (שם כב) נפסק "השוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור ממזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל, חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל".

הרב יעקב אריאל (כאן) בהתבסס על בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' קפ) מבחין בין השוכר למתארח בכך שהמתארח אין לו קניין כספי על המקום וקבלת החלטות וכן לקיחת אחריות עליו. אלא, הוא משלם רק עבור מקום לישון בו, גם אחרי שלושים יום. לעומת השוכר שמעוניין במקום עצמו וכביכול קונה אותו כבעלים עליו. (לא ארחיב כאן על המחלוקת עם שכירות קניא או לא והשאלה אם השוכר חייב במזוזה מדאורייתא או מדרבנן).

יש הבדלים משמעותיים בין השכיר במשרד לבין המתארח בצימר, שכן השכיר אינו ישן במשרד כמתארח ואינו משלם עבור שהותו במקום כך שאין בכלל שאלה של קנין. אך נוכל להשליך מכאן למקרה שלך לעניין יחסי הבעלות שבינך לבין המשרד. השימוש שלך במשרד הוא כמקום שאת נמצאת בו כדי לעבוד ואם השוכרים יחליטו לקום ולעבור למשרד אחר את תעברי איתם מכח העבודה, ולא כמקום שאת "קונה" אותו כבעלים המעוניינים במקום עצמו.  

הרב אריאל מסיים את תשובתו כך:  "יחד עם זאת ממידת חסידות יש מקום לשמירה.. לכן ראוי להמליץ על מזוזה גם בפונדק, אך חיוב מעיקר הדין אין בו". כאמור, זה ביחס לצימר ולא למשרד, אך עדיין לומדים ממנו על חשיבות המזוזה גם במקום שהאדם אינו חייב בו.

עובד במפעל

בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן פג) מובא שאלה בנוגע לבעל המפעל שאינו מעוניין לקבוע מזוזות אך הסכים לעובד לקבוע בעצמו כל עוד המזוזות לא ייראו לעין. בעל המנחת יצחק בתחילה עושה הבחנה בין השוהה בבית חולים לבין משרת הדר בבית האדון, שבית החולים הינו דירת ארעי ולכן פטור (ולא כפי שפירש האבני נזר שאין שם מראית עין שהוא הבעלים על המקום). לעומת זאת, המשרת לאחר שלושים יום נהיה כשותף לבעל הבית על הדירה, אמנם שותף משני ולכן חייב לקבוע מזוזה רק אם בעל הבית לא עושה כן.

ביחס לשכיר, הוא מביא שני טעמים מדוע השכיר פטור מן המזוזה. האחד, שהסיבה לחייב משרד, "חנות" בלשון חז"ל והשולחן ערוך, הוא מכיוון שהמקום מאחסן את הסחורה שלו גם בלילה – ואין זה שייך בשכיר. הטעם השני הוא משום הספקות. ספק משום מחלוקת אם שוכר חייב במזוזה דאורייתא או דרבנן וספק (מחלוקת) האם חנות חייבת במזוזה או לא. כך שיש ספק ספקא דאורייתא, או רק ספק אחד דרבנן.

למרות דברים אלו, הוא מסיים את דבריו שמטעם ערבות עם החייבים במצוות (בעל המשרד) נכון לקבוע מזוזה אם אין בכך טרחא יתירה ואם בעל הבית יסכים לכך.

הר בן ציון מוצפי פוסק בקצרה שעובדת לא חייבת במזוזה במשרד כיוון שהיא רק שכירה שם (כאן)

לסיכום, נראה מהטעמים שראינו לעיל:

משום שהמקום אינו נראה כשלך, משום שאת נמצאת במקום מכח העבודה ולא מכח המקום עצמו וכן משום הספקות ביחס לחיוב המזוזה על ידי שוכר ובחנות – שניתן לסמוך על כך שאינך חייבת לקבוע מזוזה.

יחד עם זאת, ראינו שהמנחת יצחק מתייחס לערבות שלך עם בעלי הסמכות במשרד שהם השוכרים של המבנה. גם מההתייחסות לצימר ע"י הרב אריאל, למרות שאינו משרד, אפשר ללמוד על מידת החסידות שבקביעת מזוזה ע"י השוהה בצימר, שכמו במקרה של השכיר במשרד, פטור מעיקר הדין. כך שמכיוון שאין מדובר בטרחה יתירא שכוללת אי הסכמה ע"י הבעלים או קושי טכני בקביעת המזוזה וכן אם גם לא מדובר בהוצאה גדולה לצורך המזוזה, יש לשקול קביעת המזוזה.