הדלקת נרות על ידי רווקה בביתה ובבית הוריה

/ב /על ידי

שלום,
לאחרונה התוודעתי לכך שאישה רווקה לא מברכת בהדלקת נרות שבת כשהיא נמצאת בבית הוריה.
אשמח לחידוד של הדברים כדי לעשות את המצווה הזו כהלכתה.
אני רווקה ואני מתגוררת בבית משלי, בו אני מדליקה נרות שבת עם ברכה.
כשאני מתארחת בשבת בבית הורי ואמי מדליקה נרות שבת, האם אני מברכת גם על הנרות? האם אני אמורה להדליק בפינה מרוחקת ולברך כדי שלא תהיה ברכה לבטלה על הברכה של אמי? או שמא עלי להדליק בלי לברך כלל? והאם אפשר לעשות זאת ליד הנרות של אמי? יש לה פינה מיוחדת בבית להדלקת הנרות וכבר שנים שאנחנו מדליקות יחד, לכן אשמח לדעת כיצד לעשות זאת נכונה.
תודה

 

תשובה

שלום לך,

תודה על פנייתך. השאלה שלך היא שאלה שעולה לא מעט, נשים רבות רוצות להרבות אור בשבת ולקיים את המצווה היפה הזו של הדלקת נרות באופן הנכון ביותר מבחינה הלכתית.  

אנחנו מפנות אותך לשתי תשובות באתר שעוסקות בשאלות שלך, הן למצב של הדלקת נרות בביתך בפרטי והן למצב של הדלקת נרות בבית הורייך. 

אם יש לך עוד שאלות בנושא את מוזמנת לפנות שוב וכמובן גם בשאלות אחרות. 

 

הדלקת נרות על ידי נערה בבית הוריה כאן

 

אני רוצה לדעת איך להדליק נרות שבת באופן הנכון כאן

 

אם יש לך עוד שאלות בנושא את מוזמנת לחזור ולפנות.

 

בברכה,

רחל

האם יחסי אישות אנאליים נחשבים לקיום יחסים?

/ב /על ידי

היי הרבנית רציתי לשאול אותך לגבי היחסי אישות לפני החתונה היה לי ולבן זוגי מאוד קשה והחלטנו לעשות את זה דרך המאחורה ולא המקדימה שגם לא יקרע קרום הבתולין האם זה נקרא שעדיין שמרתי על זה שלא לשכב לפני החתונה?

 

תשובה

שלום לך,

אני שמחה שאת מרגישה בנוח לפנות ולשאול. ניכר משאלתך שהייתה לכם התלבטות ושקיבלתם החלטה שהיה בה ניסיון להימנע מ"לשכב לפני החתונה". 

אני רוצה לחזק את המאמץ שלכם, אין ספק שזה קשה ומאתגר. לגבי ההחלטה שלכם, גם קיום יחסים אנאליים נחשב מבחינה הלכתית יחסי אישות, ובמילים שלך – "לשכב". קריעת קרום הבתולין היא לא המדד. ישנן נשים רבות שלא קיימו יחסי מין לפני החתונה ועדיין אין להם קרום בתולין, או בגלל הגיל, או בגלל שימוש בטמפונים או בשל מכה, או כיוון שהן הסירו אותו מסיבות רפואיות. 

גם אישה שהייתה נשואה והתאלמנה או התגרשה ומכיוון שכך אין לה קרום בתולים – יש עליה איסור לקיים יחסים בלי נישואין. 

בקיום יחסים לפני הנישואין יש שני איסורים – קיום יחסים ללא תהליך של טהרה מטומאת נידה (שבעה נקיים וטבילה), ואיסור על יחסים ללא קידושין גם אם האישה טהורה. (רמב"ם ספר המצוות לא תעשה שנ"ה, שו"ע אבה"ע ס' כב ב אם את מעוניינת בהרחבה בנושא זה את מוזמנת לשוב ולשאול). 

גם אם איש ואישה עברו על האיסור וקיימו יחסים לפני החתונה, עדיין יש עליהם איסור לעשות זאת שוב. לכן צריך כל פעם מחדש להימנע מלעבור עליו. 

משאלתך אני מבינה שלא היה לך  את המידע הזה. לכן אני חוזרת ומעודדת אותך ואת בן זוגך: אם חשוב לכם לשמור על ההלכה ו"לא לשכב לפני החתונה", אפילו אם לא עמדתם בכך פעם אחת יש לכם הזדמנות נוספת לעמוד בכך. האיסור הוא על יחסי מין מכל סוג שהוא.

ללא חדירה אתם עוברים על איסורים אבל על איסורים פחות חמורים. לפי ההלכה כל מגע מיני אסור באיסור חמור לפני החתונה, אולם קיום יחסים הוא איסור חמור אף יותר וכולל גם יחסים אנאליים. 


ככל שחמור האיסור על יחסים לפני חתונה, כך גדולה מעלת קיום היחסים והקירבה ביניכם בטהרה ובקדושה אחרי החתונה. אני מאחלת לכם למצוא את הכוחות לעבור את תקופת הציפייה בלי לוותר על שמירת כללי ההלכה, ומתוך איפוק ונאמנות לשמוח שמחה יתרה באהבתכם ובקרבתכם. 

אני מקווה שהתשובה מסייעת לך ומזמינה אותך לשוב ולפנות אם תרצי. 

בהצלחה בכל,

יעל

 

אפשר לאכול אצל קרובים שאינם מפרידים כלים?

/ב /על ידי

השאלה:

המשפחה המורחבת שלי אינה שומרת כשרות- כלומר אינה מפרידה בין כיורים ובין הכלים החלביים לבשריים.

בביתם לא אוכלים אוכל שאינו כשר וגם לא מבשלים בשר וחלב ממש ביחד.

אני שואפת לשמור על הלכות כשרות ולכן בתקופה האחרונה אני משתדלת להימנע מאכילה בביתם, אבל לפעמים חלים ימי הולדת או ארוחות משפחתיות אצלם ואני רוצה לבוא ולהנות עם המשפחה.

האם יש מאכלים מסוימים שאני יכולה לאכול מהם למרות שבושלו במטבח שאינו כשר כהלכה? האם אני יכולה לאכול מכלי זכוכית אצלם בבית? מה עליי לעשות במצב הנ"ל?

התשובה:

שלום לך,

שמחתי לקרוא על רצונך לשמור כשרות באופן מלא, ואני מברכת אותך על כך, כמו גם על רגישותך שלא לפגוע בבני המשפחה.

אם הבנתי נכון, כל המזון הוא כשר, ולכן שאלתך נוגעת לכלים בלבד, בגלל הערבוב בכיור בין כלים בשריים וכלים חלביים.

כדאי לזכור, שבעבר לא היו בבתים שני כיורים, וכולם השתמשו בכיור אחד בלבד, יחד עם זאת ישנם כמה כללים לשימוש בכיור, על מנת שלא להטריף את הכלים. התנאי הבסיסי ביותר הוא שימוש בכיור באופן נפרד לכל אחד מן הסוגים, ולא להניח בתוכו בו זמנית כלים בשריים עם חלביים, מכיוון שיש עליהם שאריות מזון, המעבירות טעם מכלי לכלי. 

בליעת הטעם בכלים נעשית כאשר מניחים בכיור כלים מעורבבים משני המינים יחד, ומכניסים אותם למים חמים בטמפרטורה שמעל יד סולדת (כארבעים מעלות צלזיוס) מהברז או מקומקום. דרך בליעה נוספת היא כבישה,  שנעשית בזמן שהמזון מהמין השני נוגע בכלים למשך יממה – עשרים וארבע שעות ("מעת לעת").

גם בליעת הטעמים בכיור נעשית באמצעות עירוי (שפיכת) מרק, או מים רותחים (למשל בעת הכנת פסטה), על שאריות המזון, או שהיית שאריות מזון בתוכו מעת לעת. דברים אלה נוגעים גם למסננת שבכיור, בה מצטברות שאריות המזון. למעשה, גם כאשר אין מניחים בכיור את הכלים משני המינים ביחד, ישנו חשש להטרפת המסננת, אם היא בולעת טעם ממין אחד, ולאחר מכן בולעת טעם מהמין השני באחת הדרכים שציינתי.

אולם, יש גם סיבות להתיר חשש זה – הן מתוך השיקול של "נתינת טעם לפגם"  שמתרחשת כאשר טעם המאכלים שטמון בכלים מתקלקל (כגון מחמת סבון), הן בגלל שרוב האנשים אינם מכניסים לכיור כלים עם שאריות מזון משמעותיות, והן מתוך שברוב המקרים אנשים אינם שוטפים כלים בזרם מים חם מאוד שאינו נעים לידיים. כתוצאה מכך, יש כאן רק ספק של איסור. 

לסיכום הדיון בבליעת הטעם האסור על ידי הכלים שבכיור, נראה שניתן להתיר את השימוש בכלים שנשטפו בכיור גם ללא הפרדה בין כלים חלביים וכלים בשריים בו זמנית – מתוך הנחה שהשטיפה נעשית במים פושרים תוך שימוש בסבון, כפי שנכתב בילקוט יוסף. כך בעצם תוכלי לאכול בבית קרובייך כל מזון שאת יודעת שהוא כשר.

אולם, אם יש סיבה לחשש שהכלים המלוכלכים משומן ושאריות מאכלים מודחים ביחד זה עם זה, אכן אינך יכולה לאכול מהם.

לעניין אכילה בכלי זכוכית, בהחלט יש באפשרותך להשתמש בהם למזון חם וקר, בשרי וחלבי, ראי תשובתי בנושא כאן. אבל אם מדובר במזון שהתבשל לפני כן בכלי שנטרף, האכילה בכלי זכוכית לא תועיל לך.

במקרה כזה תוכלי לאכול בכלי זכוכית מזון קר ומזון שאינו מבושל. תוכלי לשתות שם תה וקפה בכוסות זכוכית, וכמובן סלטים, מטבלים, גבינות וכד'. גלידות, חטיפים, קרקרים, פירות וירקות, פיצוחים  ובעצם כל מזון קנוי.

חזקי ואמצי,

בהצלחה.

 

הרחבה:

על פי דברי השולחן ערוך (יורה דעה סימן צה ס"ג), ערבוב כלים בשריים וחלביים בני יומם בתוך כיור שבו מים רותחים, מותר, משום שמדובר בנותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט) של היתר, וזאת בתנאי שאין בכלים שאריות מזון ממשיות. כאשר ישנן שאריות מותר להדיח את הכלים בזה אחר זה ולא ביחד.

בנוסף לכך, כותב השולחן ערוך (יורה דעה סימן צה ס"ד), כי שימוש בחומר הפוגם בטעם, כגון הסבון המשמש לשטיפת כלים, גורם לבליעת טעם פגום בכלים, ואף כשיש עליהם שומן ממשי מן המזון, הערבוב בין הכלים מותר.

על בסיס דברי השו"ע הללו התיר הר"ע יוסף להשתמש במדיח כלים לכלים בשריים וחלביים בו זמנית (יביע אומר חלק י יורה דעה סימן ד), שכן הטעם הנבלע בכלים הוא פגום מעיקרו, ובהדחה ידנית התיר להדיח באותו הכיור מצירוף שני טעמים: מכיוון שמשתמשים בסבון, וכן במים פושרים בחום שאין היד סולדת. אמנם כאשר ישנן על הכלים שאריות מזון ממש, יש להדיחם בזה אחר זה, ולא ביחד (ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן פט סעיף פ).

על דברי השו"ע שהבאנו (בסעיף ג) חולק הרמ"א, וסובר כי ההדחה וההשריה המשותפת במים חמים אוסרת את הכלים, אף ללא שאריות מזון בעין. וגם כאשר מדיחים בהיתר – כשאחד הכלים (בשרי או חלבי) אינו בן יומו מבליעת כלי ראשון, עדיין מי ההדחה אסורים. דברים אלה נוגעים בעניין הטעם הבלוע בכיור, ויוצא ממנו אל הכלים, טעם זה אינו נ"ט בר נ"ט של היתר, ואף כאשר אין שם שאריות מזון ממשיות. 

אמנם לדברי הרמ"א, בעירוי של מים רותחים בלבד (ולא רוטב חלבי או בשרי) על כלי בשר וכלי חלב, שדבוקים בהם שאריות מזון, אין די כח לגרום לפליטה ובליעה של טעם האיסור בכלים, ועירוי אינו ככלי ראשון (בשונה מהלכות שבת).

על דבריו אלה חולק הש"ך (יורה דעה סימן צ הסק"כ), וסובר שאף בעירוי ישנו כח להפליט ולהבליע טעמים בכלים. מסיבה זו התיר הרב פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מב) להשתמש בכיור אחד לכלי בשר ולכלי חלב בשני תנאים: להשתמש בזה אחר זה, ולהניח רשת (אחת בשרית ואחת חלבית) על קרקעית הכיור, שתמנע מגע ישיר של הכלים עם הכיור, וכך הכיור לא יפליט טעם, שייבלע בכלים המונחים בו, אף בעירוי מים חמים.

על פי סברתו, קיימת דעה מחמירה יותר בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן ק), הדורש שימוש בכיורים נפרדים (קערות), המונחים בתוך הכיור הקבוע, ומונעים מגע בין הכלים ובין הכיור באופן מוחלט, וכך תימנע העברת טעם מן הכיור אל הכלים, ומהם אליו במקרה של עירוי מים חמים, או שהיה ממושכת. בתשובתו אין התייחסות לפגימת הטעם באמצעות חמרי הניקוי.

 

כיצד התורה מגדירה "יחסים"?

/ב /על ידי

שלום כבוד הרבנית

חבר שלי ואני לצערי לא שומרים נגיעה, אנחנו בהשתדלות גדולה ויודעים את עמדת ההלכה לגבי שמירת נגיעה ושואפים לשם. חשוב לנו מאוד לא לקיים יחסים לפני החתונה. נשמח שתעזרי לנו לדעת מה התורה מגדירה בתור "יחסים", כדי שבעזרת ה' נצליח לשמור את עצמינו מזה.

תשובה:

שלום לך – תודה על השאלה הכנה. יישר כחכם על המאמץ לברר את עמדת ההלכה במקום להתעלם ממנה, ועל הנכונות לחיות במורכבות כאשר יש דברים שאתם לא שומרים אך עדיין בוחרים לשים גבול ולשמר מה שאפשר מבחינה הלכתית. יש בתהליך בחירת הגבולות חשיבות רבה מבחינה דתית, והגבולות יכולים גם להשתנות עם הזמן (כלומר, זה שהיום בחרתם לשים את הגבול בקיום יחסים, לא אומר שמחר לא תוכלו לשים את הגבול בשלב מוקדם יותר).

לגבי שאלתך, מה ההלכה מגדירה כקיום יחסים, אסביר: ישנן כמה רמות של איסור כאשר מדובר במגע בין גבר ואישה אשר לא-נשואים וכאשר האשה נחשבת "נידה" מכיון  שלא טבלה במקווה (ראי בהרחבות). אסביר מהו קיום היחסים שיש בו עבירה על איסור הכרת – העונש החמור מהתורה על עבירה זו, למי שמקיים יחסים עם אישה "נידה" (עונש כרת ניתן גם לגבר וגם לאישה). בימינו, נשים רווקות לא טובלות, ולכן כל אישה רווקה היא תמיד בגדר "נידה", אף כשהיא אינה בזמן מחזור, כיוון שהטבילה נחוצה כדי לטהר את האישה מנידתה. 

הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (ראי בהרחבות) מסביר שקיום יחסים מוגדר כחדירה וגינלית או אנאלית, אפילו אם הגבר לא מוציא זרע. איש ואישה עוברים על איסור הכרת ברגע החדירה עצמה, או לנרתיק או לפי הטבעת, אפילו אם עוצרים מיד אחרי זה (אקט זה של תחילת חדירה נקראת "העראה" בשפה הלכתית, והוא הרגע שמוגדר כקיום יחסים). מבחינה הלכתית אין איסור כרת ב"מין אוראלי" והוא אינו נחשב לקיום יחסים מלאים וכך גם אוננות משותפת אינה נחשבת קיום יחסים מלאים. אמנם, בשני מעשים אלה, אכן עוברים על איסור דאורייתא (לדעת הרמב"ם, ולדעת הרמב"ן עוברים על איסור דרבנן), שזה דבר חמור מאוד, אבל לדעת כולם אין כאן איסור כרת. 

חשוב לי להוסיף כאן מילה: מכיוון שמדובר בשאלה מקוונת קצרה, ואני לא מכירה אותך, ניסיתי לענות רק על השאלה ששאלת. משום כך, יתכן שהתשובה יצאה טכנית מידי עבורך, ובכל זאת אתם מחפשים יותר הכוונה בקביעת גבולות בכלל (ולא רק גבול אחד קיצוני), או הכוונה בצד הרעיוני-משמעותי של ההלכה. במקרה ואתם רוצים התייחסות רחבה יותר תמיד תוכלי לחזור אלינו ונשמח לעזור.

בע"ה אני מאחלת לך שתזכי בזמנו ובעתו לטבילת מצווה שלפני החתונה, טבילה שמביאה איתה הזדמנות להתחיל מחדש את הקשר בינך לבין אישך ולאפיין אותו בשמירת הלכה מלאה בשלב הבא בחייכם אחרי החתונה. אמנם זה ניסיון גדול לשמור על הלכות נידה כיום, עדיין זה שונה מהתקופה שלפני החתונה כאשר הכל אסור כל הזמן ויש בכך אתגר גדול במיוחד. אחרי החתונה את ואישך תתמודדו עם זמנים שאתם אסורים זה לזו, אבל יהיו גם זמנים בו אתם מותרים, ובע"ה בכך – בידע שיש זמן של היתר – תצליחו לעמוד בניסיון של זמני האיסור. 

בברכת חנוכה שמח,

הרבנית ג'ני רוזנפלד

 

הרחבות:

רמב״ם משנה תורה הל׳ איסורי ביאה

א:י – המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה, והמכניס כל האבר הוא הנקרא גומר, ובכל הביאות האסורות אחד המערה ואחד הגומר ואף על פי שלא הוציא שכבת זרע ואף ע"פ שפירש ולא גמר כיון שהכניס ראש העטרה נתחייבו שניהם מיתת ב"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות, (ואחד הבא על הערוה כדרכה ואחד הבא עליה שלא כדרכה) משיערה בה יתחייבו שניהן מיתה או כרת או מלקות או מכת מרדות בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדים על הכנסת העטרה הוא החיוב.

א:יא – כל הבא ביאה אסורה בלא קישוי, אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים, או מי שנולד כך כגון סריס חמה אף על פי שהכניס את האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה, שאין זו ביאה, אבל פוסל הוא מן התרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות.

ד:א – הַנִּדָה הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת. הַמְעָרֶה בָּהּ [בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ] חַיָּב כָּרֵת…

ד:ג – בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּיָמִים בְּשֶׁטָּבְלָה בְּמֵי מִקְוֶה אַחַר הַיָּמִים הַסְּפוּרִים. אֲבָל נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלוּ בְּמֵי מִקְוֶה הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת. שֶׁבְּיָמִים וּטְבִילָה תָּלָה הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יח) "וְרַחֲצוּ בַמַּיִם" זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל טָמֵא שֶׁהוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּטְבּל:

כא:א – כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ל) "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה:

 

 

האם צריך התרת נדרים כדי להוריד נרות נוספים שאני מדליקה מאז מחלה בעבר?

/ב /על ידי

שלום. לפני מספר שנים הייתי חולה מאד ובתקופה זו הציע אישי שאצרף נר נוסף לנרות שבת (עד אז הדלקתי 2 נרות אחד לשמור ואחד לזכור) דהיינו 3 נרות (הנר הנוסף הוא לזכר רבי מאיר בעל הנס) וכך עשיתי . אך אף פעם לא קיבלתי על עצמי את זה ..ב"ה לאחר שנתיים הבראתי.
עם השנים עד כה המשכתי להדליק 3 נרות על אף שזה לא כל כך דיבר אלי כי לא ראיתי סיבה להדליק 3 נרות אך לא הספקתי להתעמק בזה אז המשכתי. ברצוני לשאול אם אני רוצה לחזור ולהדליק שני נרות האם אני צריכה לעשות משהו בסגנון התרת נדרים או שבגלל שאף פעם לא קיבלתי על עצמי מנהג זה לצמיתות אין שום צורך בהתרת נדרים..

 

תשובה

שלום לך. ראי בתשובה כאן, שכתבה הרבנית עידית ברטוב. 

מהתשובה לומדים שמכיוון שמדובר בנוהג טוב של מצווה שהמשכת אותו בעקביות, גם אם לא היה מיוזמתך או רצונך, עלייך לעשות התרת נדרים בכדי להפסיק להדליק את הנרות הנוספים. 

בברכה

צותו משיבת נפש

האם מותר לאישה לערוך חופה?

/ב /על ידי

שלום רב,
האם הרבנית יכולה לחתן?
תודה רבה

 

תשובה

השאלה ששאלת שעניינה אישה בתפקיד של עורך חופה וקידושין קשורה בטבורה לשאלה ראשונית יותר- מהו המקור לצורך באדם שיערוך את החופה ומה תפקידו. מתוך עיון והבנה של עמדה זו יתבאר האם למעשה יש אפשרות שגם אישה תמלא את התפקיד הזה.

את המקור לצורך ברב מסדר חופה וקידושין תלו הפוסקים בסוגיה במסכת קידושין. שם נזכרת הקביעה ש"כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם" (קידושין, ו, ע"א).

שתי הלכות ניתן להפיק מן הקביעה הזו. האחת, שיש צורך באדם שיסדר את הקידושין והשניה, שאותו אדם ראוי למלא את התפקיד הזה אך ורק אם הוא בקי בטיב גיטין וקידושין ויודע את ההלכות הרלוונטיות על בוריין.

אולם, רש"י שם מבאר שהאזהרה הזו ש"לא יהא לו עסק עמהן" מכוונת למי שהוא דיין בדבר. וכי החשש הוא שאם לא יהיה בקי בטיב קידושין "שמא יתיר ערווה" (רש"י שם, ד"ה לא יהא לו עסק עמהן).

תוספות חלקו על רש"י וסברו שיש כאן אזהרה לבחורים שלא לעסוק בקידושין בלי שיש להם הבנה מעמיקה ורחבה בתחום. שמא יגיעו למעשים שאין מהם חזרה (תוספות, שם, ד"ה לא יהא לו עסק, בשם ר' עזריאל).

על פניו, הן לשיטת רש"י והן לשיטת בעלי התוספות אין כל עיגון לצורך במסדר חופה וקידושין. שהרי רש"י סבר שבגמרא יש התייחסות לדיינים שדנים בענייני אבן העזר ואילו תוספות סברו שבגמרא יש התייחסות לחתן עצמו ולמגבלות שחלות עליו בבואו לקדש אישה.

השולחן ערוך פוסק כרש"י ואף הוא מתייחס רק למי שמורה בענייני קידושין, ולא למסדר חופה וקידושין:

כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם, שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל (שו"ע אבן העזר סימן מט סעיף ג)

ובהמשך לפסיקה זו מציין הבית שמואל בשם הט"ז שסידור חופה וקידושין לפיכך אינו נושא מוסדר וכי אין שום מגבלה מיוחדת על מי שעורך חופה וקידושין. גם מי שאינו בקי יכול לערוך חופה וקידושין:

בט"ז מדייק דוקא להורות אסור

אבל לסדר קידושין מותר דאין שם להורות… (בית שמואל סימן מט ס"ק ד, להורות בהם)

הט"ז עצמו מוסיף נימוק לכך שאין צורך בהכשרה מיוחדת לצורך עריכת חופה וקידושין

כן פירש"י משמע דנתינת קידושין אין קפידא כל כך דהיינו לסדר הקידושין תחת החופה

שאין שם הוראה…

דבנתינת קידושין אין שם הרבה פרטים באותו סידור

ואין מצוין שינוים שם ששייך בהם הוראה… (ט"ז אבן העזר סימן מט, להורות בהם)

סידור חופה וקידושין הוא מעשה פשוט ולא מורכב ומסובך ומשום כך אין זה נחוץ שהמסדר יהיה בקי בכל ענייני והלכות חופה וקידושין. אם נסכם עד כאן את המקורות שבידינו- למעשה אין כל רמז בגמרא לכך שיש צורך בדמות מסוימת מיוחדת בעלת כישורים לעריכת חופה. מדובר בסוג של "סדרן" ולפיכך, כל אדם ראוי וכשר לערוך חופה וקידושין ובכלל זה נשים. בהמשך מעיד הט"ז שאף בפועל, המנהג המקובל הוא שמכבדים בסידור חופה וקידושין גם מי שאינו למדן גדול:

וכן המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפילו אינו למדן גדול… (שם).

בדרך שונה הלכו פוסקים אחרים. בעל הפתחי תשובה מפנה לתשובת ר' יעקב ריישר בעל שו"ת שבות יעקב ולתשובת ר' יעקב ווייל (מהרי"ו) שכתבו שניהם שאת לשון רש"י "להורות" אין לפרש בצמצום כחל על דיינים בלבד, וכי לכתחילה אין מאפשרים למי שאינו בקי בטיב קידושין וההיכרות שלו עם הלכות אבן העזר דלה לערוך חופה וקידושין (פתחי תשובה אה"ע סי' מט ס"ק ב, להורות בהם). על כך מוסיף בעל הפתחי תשובה ומתאר את המנהג המוכר לו והוא שונה מזה שעליו מעיד הט"ז:

ובודאי לא בחנם הורגלו דורות הללו שאין מסדרין קדושין בלתי התרת הרב כי יש לחוש להרבה מכשולים שיבא לקדש ח"ו איסור ערוה או שניות כאשר קרה בזמנינו כו' (שם)

בעל הפתחי תשובה מעיד שבזמנו מקובל לקבל רשות מן הרב לערוך חופה וקידושין. החשש שעולה מדברי בעל הפתחי תשובה ומן התשובות אליהן הוא מפנה הוא ממכשולים ואיסורים. מן התשובות הללו ניתן ללמוד שעורכי חופות שלא היו בקיאים בהלכות עשויים היו להשיא פסולי חיתון בשל חוסר בקיאותם בהלכות שניות לעריות וכיו"ב. ומעבר לכך- היו מקרים של אנשים שעיגנו נשים, הגיעו לארץ זרה ורצו לשאת שם אישה נוספת תוך רמיסת זכויותיה של האישה אותה נטשו. בשל כך הגיעו להבנה שאם לרב המקומי יהיה מונופול על עריכת חופות ומתן אישור לנישואין ניתן יהיה למנוע עוולות מן הסוג הזה.  

פוסקים אלו הזכירו שמדובר גם במנהג קדום. המנהג הנזכר בדבריהם מקורו לפי דברי בעל הכנסת ישראל הוא בתקנה עתיקה שיסודותיה עוד בגזירת ר' תם שגזר שרק הרב או מורה צדק בקהילתו יערוך חופה וקידושין:

ושם בתשובת הגאון בעל כנסת ישראל כתב שדבר זה הוא תקנה מרבני צרפת שהיו בימי ר' תם שגזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קדושין כי אם מי שנבחר לרב או מורה צדק בקהילתו ומי שיעבור על אלה כו' ע"ש…(שם)

בחינת תשובתו של בעל שבות יעקב עליה מבסס בעל הפתחי תשובה את פסיקתו בנושא- מגלה שכבר בתקופתו התקיימה מחלוקת בשאלה זו והיו שסברו שדווקא בסידור גט צריך שיהיה דיין ורב בקיאים, אולם חופה וקידושין שענייניהם מורכבים פחות אין צורך ברב בקי דווקא וכי אין צורך בהטלת מגבלות על תפקיד זה.

בעל שבות יעקב עצמו מצדיק את הצורך בבקיאות בענייני קידושין בכך שיש חשש לנישואי איסור. אולם, זו אינה הסיבה המרכזית לכך. בפועל הוא שולל את האפשרות שאת החופה והקידושין יערוך גם מי שבקי ולמד הרבה אם לא קיבל לכך היתר מן הרב המקומי. וניכר שעיקר מגמתו היא לחזק את מעמדו של הרב המקומי והדאגה מפני הכרסום במעמדו, על אף שככל הנראה היה מודע לכך שבחלק מן המקרים הרב מונה לרב המקום בזכות שוחד ממון או בזכות קירבת משפחה ואין מינויו מורה על ידענותו הגדולה:

מכל מקום כיון שקבלו עליהם הרב הזה והומחו עליהם להיות רב שלו זה עשרים שנה והוא ג"כ ע"פ הדין שהוא ב"ד הסמוך ובפרטות שבא אצלו ליתן לו התורה זו ויש לחוש לזילותא דבי דינא בכן שוב אין להמרות פיו… (שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכא)

מגמה זו של חיזוק הרבנות המקומית תאמה את צורכי הקהילות באותה תקופה וספק אם יש  לה אחיזה במציאות ימינו. לא זו אף זו, החששות האמיתיים של נישואי עבירה וכיו"ב נשללים בשלב הרישום לנישואין שנעשה במשרדי המועצה הדתית או חלופותיה.

כמובן שניתן לטעון שאת מעמד רב המקום ירש כיום, בארץ, מוסד הרבנות הראשית וככזו היא הפכה לבעלת הסמכות להכריז על רשימת עורכי חופה וקידושין ולמנותם לפעולה זו.

לולי כן לכאורה, יש בימינו אפשרות לחזור ולנהוג כדברי הט"ז ובהתאם למנהג שהוא מתאר שלמעשה אין שום בעיה לערוך חופה וקידושין ללא קבלת היתר מיוחד לכך.

כיוון שמתברר שאין למעשה מעמד מיוחד כזה של 'רב עורך חופה וקידושין' וכי אין לכך עוגן של ממש בגמרא הרי שגם נשים כשרות לערוך חופה וקידושין. אמנם, רצוי הוא שכל מי שעורך חופה וקידושין יידע היטב את ההלכות הנוגעות לעצם החופה וסידורה. וכשם שהפוסקים בעבר ראו בעין לא יפה את מי שעורך חופה וקידושין "מן הסידור" כך יש לראות זאת גם כיום.

בנימה אישית אוסיף, שאני נמנעת מלשמש בתפקיד זה מפני שבעיני עדיין לא בשל הדור, ועדיין התבניות החברתיות והתפיסות הסוציולוגיות מקשות על שינוי מן הסוג הזה.

עד כאן לדיון ההלכתי הטהור. אולם דיון זה אינו מסתיים בכך. קומה נוספת נחוצה וחיונית היא בחינת החוק במדינת ישראל. חוק זה מחייב עריכת חופה וקידושין על ידי רב שהוסמך לכך על ידי הרבנות הראשית. לחוק יש חשיבות בבחינת קבלת הציבור ואף אם אין בסיס הלכתי מכריע לדרישה הזו יש לקבלה.

לסיכום

במקורות חז"ל כפי שהתפרשו על ידי רש"י ובעלי התוספות אין מקור המעגן את סמכותו של עורך חופשה וקידושין ונראה שהצבת אדם בתפקיד זה אינה נובעת אלא מהצורך של בני הזוג ב"סדרן". כך התפרש גם להלכה בשולחן ערוך ובהתאם גם הט"ז כתב שאין תנאי בסיס למעמד של עורך חופה. להבנתי, בכלל זה גם נשים.

במקורות אחרונים כמו בדברי בעל הפתחי תשובה ובעל שו"ת שבות יעקב מצאנו הסתייגות מסידור חופה וקידושין על ידי מי שאינו רב המקום, הם תלו זאת בגזירת ר' תם. והוסיפו שבביזור הסמכות הזו טמונה סכנה לנישואין הנוגדים את המוסר וההלכה. חשש זה פג בארץ עם הרישום לנישואין שבוחן את כשרות הנישואין. על כנה נותרה רק שאלת כבוד רב המקום ובמקרה שלנו- הרבנות הראשית לישראל.

האם מן הראוי לאפשר לנשים לערוך חופה? בעיני, לא בשלה העת לכך.

למותר לציין שהדיון ההלכתי אינו אלא נקודת מבט חלקית על הנושא, שכן החוק במדינת ישראל אינו מאפשר כיום שאישה תערוך חופה וקידושין.  

מיכל

ברכת "המפיל חבלי שינה" במקרה שלא ארדם או אקום לשירותים

/ב /על ידי

ברכת המפיל – אני לא כ"כ מבינה איך מקיימים אותה בפועל. אם הלכתי לישון אחרי חצות, עדיין יש צורך לומר ק"ש ולברך או לברך בלי שם ומלכות או לא לברך כלל?

האם קיים איסור רק על הדיבור לאחר מכן או על כל פעולה אחרת? נניח אם אני לא נרדמת, מותר לקרוא ספר לאחר מכן?

אני נזקקת לנקביי פעמים רבות ביממה (עקב מחלת IBD),  אם אני שוב ושוב צריכה לשירותים ולוקחת איתי ספר/פלאפון (כי השהות בשירותים אורכת זמן רב), מותר לקרוא או בגלל שבירכתי כבר אני לא יכולה לעשות כלום?

ובכלל, מה עושים כשיש בן זוג? לא מדברים איתו לפני השינה אם אמרנו כבר ברכת המפיל? הרי לא תמיד אפשר לתזמן את זמן ההירדמות לפני/אחרי אמירת הברכה…

 

תשובה

ראשית תודה על שאלתך

היא חשובה לכל אדם גם ללא מחלות המצריכות קימות מרובות, ולכן אנסה לענות קודם כל באופן כללי.

הגמרא במסכת ברכות (דף ס עמוד ב) מכניסה לפני רשימת ברכות השחר ברכה לאדם הנכנס לישון. זוהי ברכת המפיל:

הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע. ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתשכיבני לשלום, ותן חלקי בתורתך, ותרגילני לידי מצוה, ואל תרגילני לידי עבירה, ואל תביאני לידי חטא, ולא לידי עון, ולא לידי נסיון, ולא לידי בזיון, וישלוט בי יצר טוב ואל ישלוט בי יצר הרע ותצילני מפגע רע ומחלאים רעים ואל יבהלוני חלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מטתי שלמה לפניך, והאר עיני פן אישן המות, ברוך אתה ה' המאיר לעולם כולו בכבודו.

וכך נפסק בשולחן ערוך (סימן רלט, סעיף א)

קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד – ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'.

ועל זה הוסיף הרמ"א:

ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (תהילים ד, ה) … ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו.

לפי זה את צודקת שלפי פסיקת הרמ"א (אשכנזים) אין לדבר אחר קריאת שמע.

למרות זאת, הפוסקים האחרונים דנו בשאלה האם הברכה נחשבת ברכה לבטלה אם כן דיבר לאחר ברכת המפיל:

הביאור הלכה (סימן רלט, סעיף א) כתב שאם מסתפק אדם שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך.  אך רוב הפוסקים סברו שגם אם הפסיק אחר הברכה אין זה נחשב לברכה לבטלה.

הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כא) למשל מסביר כי אמנם יש לקרוא סמוך לשינה אבל והיה ולא נרדם בסוף אין זה ברכה לבטלה:

ועוד יש לומר שברכת המפיל היא ברכת השבח וההודאה על מנהגו של עולם, כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע קול תרנגול מברך אותה, שעל מנהגו של עולם נתקנה, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה…

אמנם, מודה הרב עובדיה שזה לא פשוט מדברי המשנה ברורה אך:

ואף מהרא"י בעל תרומת הדשן סובר שמותר מן הדין להפסיק בין הברכה לשינה, וכמו שכתב בלקט יושר הנ"ל, לכן אם הוא תאב לשתות רשאי לברך בלי כל חשש. וכן מותר להפסיק ולדבר דבר נחוץ, כגון אם הילד בוכה וצריך לדבר על לבו להרגיעו.

וסיכום דבריו פוסק:

בסיכום: ברכת המפיל שאומרים עם הקריאת שמע שעל המטה צריך לאומרה בשם ומלכות, ויש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לשינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים. ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל.

כך פסק גם בעל הרב אליעזר וולדנברג בציץ אליעזר (או"ח חלק ז, סימן כז) ומסביר שלגבי ברכת אשר יצר אחר המפיל אין בעיה ומסכם את דבריו:

ולענין דיבור ודאי מי שיכול ליזהר שלא לדבר אחר ק"ש טוב לקיים דברי הכלבו, אבל רוב בני אדם אין להשגיח כלל על חומרא זו בפרט אם שואלים אותו מותר לענות ואפי' בעל נפש א"צ ליזהר בזה

וככה סיכם להלכה הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה (ספר תפילה, פרק כו):

היו שחששו לברך ‘המפיל’ שמא לא ירדמו ונמצאה ברכתם לבטלה. אבל למעשה מעצם זה שחכמים תקנו לברך ‘המפיל’ משמע שלא חששו לזה. והטעם, מפני שהיא ברכת הודאה לה’ על השינה, ואף מי שלא הצליח לישון, ההודאה שאמר אינה לבטלה (ח”א לה, ד). אלא שמלכתחילה תקנו חכמים ברכה זו למי שמתכוון לישון, ומי שאינו מתכונן לישון באותו לילה, לא יברך באותו הלילה ‘המפיל’.

כמו כן, יש לדעת שהרב עובדיה בעקבות כף החיים (סימן רל"ט, ח) פסק שאחרי שעת חצות הלילה לא אומרים ברכת המפיל או שאומרים ללא שם ומלכות. פסיקה זו למי שנוהגת כמנהג הרב עובדיה יוסף וחלק מהפוסקים הספרים, אך המנהג האשכנזי לומר ברכת המפיל בשם ומלכות גם אחרי חצות הלילה.

לסיכום, במקרה שאת בטוחה שעוד תקומי לקרוא, אל תברכי ברכת המפיל.

במקרה שאת מקווה לישון את יכולה לברך בשם ומלכות על פי שיטות הפוסקים שרואים בזה ברכת השבח על העולם, גם אם יש חשש שלא תרדמי ואם קמת אחרי ברכת המפיל אינך צריכה לברך שוב.

בכל מקרה, טוב למעט בדיבור אחרי הברכה.

לגבי קריאה שאיננה דיבור, נראה לי שבזה אפשר להקל אפילו יותר מדיבור.

 

תרגישי טוב ובשורות טובות,

בת שבע