כיצד התורה מגדירה "יחסים"?
שלום כבוד הרבנית
חבר שלי ואני לצערי לא שומרים נגיעה, אנחנו בהשתדלות גדולה ויודעים את עמדת ההלכה לגבי שמירת נגיעה ושואפים לשם. חשוב לנו מאוד לא לקיים יחסים לפני החתונה. נשמח שתעזרי לנו לדעת מה התורה מגדירה בתור "יחסים", כדי שבעזרת ה' נצליח לשמור את עצמינו מזה.
תשובה:
שלום לך – תודה על השאלה הכנה. יישר כחכם על המאמץ לברר את עמדת ההלכה במקום להתעלם ממנה, ועל הנכונות לחיות במורכבות כאשר יש דברים שאתם לא שומרים אך עדיין בוחרים לשים גבול ולשמר מה שאפשר מבחינה הלכתית. יש בתהליך בחירת הגבולות חשיבות רבה מבחינה דתית, והגבולות יכולים גם להשתנות עם הזמן (כלומר, זה שהיום בחרתם לשים את הגבול בקיום יחסים, לא אומר שמחר לא תוכלו לשים את הגבול בשלב מוקדם יותר).
לגבי שאלתך, מה ההלכה מגדירה כקיום יחסים, אסביר: ישנן כמה רמות של איסור כאשר מדובר במגע בין גבר ואישה אשר לא-נשואים וכאשר האשה נחשבת "נידה" מכיון שלא טבלה במקווה (ראי בהרחבות). אסביר מהו קיום היחסים שיש בו עבירה על איסור הכרת – העונש החמור מהתורה על עבירה זו, למי שמקיים יחסים עם אישה "נידה" (עונש כרת ניתן גם לגבר וגם לאישה). בימינו, נשים רווקות לא טובלות, ולכן כל אישה רווקה היא תמיד בגדר "נידה", אף כשהיא אינה בזמן מחזור, כיוון שהטבילה נחוצה כדי לטהר את האישה מנידתה.
הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (ראי בהרחבות) מסביר שקיום יחסים מוגדר כחדירה וגינלית או אנאלית, אפילו אם הגבר לא מוציא זרע. איש ואישה עוברים על איסור הכרת ברגע החדירה עצמה, או לנרתיק או לפי הטבעת, אפילו אם עוצרים מיד אחרי זה (אקט זה של תחילת חדירה נקראת "העראה" בשפה הלכתית, והוא הרגע שמוגדר כקיום יחסים). מבחינה הלכתית אין איסור כרת ב"מין אוראלי" והוא אינו נחשב לקיום יחסים מלאים וכך גם אוננות משותפת אינה נחשבת קיום יחסים מלאים. אמנם, בשני מעשים אלה, אכן עוברים על איסור דאורייתא (לדעת הרמב"ם, ולדעת הרמב"ן עוברים על איסור דרבנן), שזה דבר חמור מאוד, אבל לדעת כולם אין כאן איסור כרת.
חשוב לי להוסיף כאן מילה: מכיוון שמדובר בשאלה מקוונת קצרה, ואני לא מכירה אותך, ניסיתי לענות רק על השאלה ששאלת. משום כך, יתכן שהתשובה יצאה טכנית מידי עבורך, ובכל זאת אתם מחפשים יותר הכוונה בקביעת גבולות בכלל (ולא רק גבול אחד קיצוני), או הכוונה בצד הרעיוני-משמעותי של ההלכה. במקרה ואתם רוצים התייחסות רחבה יותר תמיד תוכלי לחזור אלינו ונשמח לעזור.
בע"ה אני מאחלת לך שתזכי בזמנו ובעתו לטבילת מצווה שלפני החתונה, טבילה שמביאה איתה הזדמנות להתחיל מחדש את הקשר בינך לבין אישך ולאפיין אותו בשמירת הלכה מלאה בשלב הבא בחייכם אחרי החתונה. אמנם זה ניסיון גדול לשמור על הלכות נידה כיום, עדיין זה שונה מהתקופה שלפני החתונה כאשר הכל אסור כל הזמן ויש בכך אתגר גדול במיוחד. אחרי החתונה את ואישך תתמודדו עם זמנים שאתם אסורים זה לזו, אבל יהיו גם זמנים בו אתם מותרים, ובע"ה בכך – בידע שיש זמן של היתר – תצליחו לעמוד בניסיון של זמני האיסור.
בברכת חנוכה שמח,
הרבנית ג'ני רוזנפלד
הרחבות:
רמב״ם משנה תורה הל׳ איסורי ביאה
א:י – המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה, והמכניס כל האבר הוא הנקרא גומר, ובכל הביאות האסורות אחד המערה ואחד הגומר ואף על פי שלא הוציא שכבת זרע ואף ע"פ שפירש ולא גמר כיון שהכניס ראש העטרה נתחייבו שניהם מיתת ב"ד או כרת או מלקות או מכת מרדות, (ואחד הבא על הערוה כדרכה ואחד הבא עליה שלא כדרכה) משיערה בה יתחייבו שניהן מיתה או כרת או מלקות או מכת מרדות בין שהיו שוכבין בין שהיו עומדים על הכנסת העטרה הוא החיוב.
א:יא – כל הבא ביאה אסורה בלא קישוי, אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים כגון החולים, או מי שנולד כך כגון סריס חמה אף על פי שהכניס את האבר בידו אינו חייב לא כרת ולא מלקות ואין צריך לומר מיתה, שאין זו ביאה, אבל פוסל הוא מן התרומה וב"ד מכין את שניהם מכת מרדות.
ד:א – הַנִּדָה הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת. הַמְעָרֶה בָּהּ [בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ] חַיָּב כָּרֵת…
ד:ג – בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהַטֻּמְאָה תְּלוּיָה בְּיָמִים בְּשֶׁטָּבְלָה בְּמֵי מִקְוֶה אַחַר הַיָּמִים הַסְּפוּרִים. אֲבָל נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת שֶׁלֹּא טָבְלוּ בְּמֵי מִקְוֶה הַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים חַיָּב כָּרֵת. שֶׁבְּיָמִים וּטְבִילָה תָּלָה הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יח) "וְרַחֲצוּ בַמַּיִם" זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל טָמֵא שֶׁהוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיִּטְבּל:
כא:א – כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ל) "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה: