האם מותר לאישה לערוך חופה?
שלום רב,
האם הרבנית יכולה לחתן?
תודה רבה
תשובה
השאלה ששאלת שעניינה אישה בתפקיד של עורך חופה וקידושין קשורה בטבורה לשאלה ראשונית יותר- מהו המקור לצורך באדם שיערוך את החופה ומה תפקידו. מתוך עיון והבנה של עמדה זו יתבאר האם למעשה יש אפשרות שגם אישה תמלא את התפקיד הזה.
את המקור לצורך ברב מסדר חופה וקידושין תלו הפוסקים בסוגיה במסכת קידושין. שם נזכרת הקביעה ש"כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם" (קידושין, ו, ע"א).
שתי הלכות ניתן להפיק מן הקביעה הזו. האחת, שיש צורך באדם שיסדר את הקידושין והשניה, שאותו אדם ראוי למלא את התפקיד הזה אך ורק אם הוא בקי בטיב גיטין וקידושין ויודע את ההלכות הרלוונטיות על בוריין.
אולם, רש"י שם מבאר שהאזהרה הזו ש"לא יהא לו עסק עמהן" מכוונת למי שהוא דיין בדבר. וכי החשש הוא שאם לא יהיה בקי בטיב קידושין "שמא יתיר ערווה" (רש"י שם, ד"ה לא יהא לו עסק עמהן).
תוספות חלקו על רש"י וסברו שיש כאן אזהרה לבחורים שלא לעסוק בקידושין בלי שיש להם הבנה מעמיקה ורחבה בתחום. שמא יגיעו למעשים שאין מהם חזרה (תוספות, שם, ד"ה לא יהא לו עסק, בשם ר' עזריאל).
על פניו, הן לשיטת רש"י והן לשיטת בעלי התוספות אין כל עיגון לצורך במסדר חופה וקידושין. שהרי רש"י סבר שבגמרא יש התייחסות לדיינים שדנים בענייני אבן העזר ואילו תוספות סברו שבגמרא יש התייחסות לחתן עצמו ולמגבלות שחלות עליו בבואו לקדש אישה.
השולחן ערוך פוסק כרש"י ואף הוא מתייחס רק למי שמורה בענייני קידושין, ולא למסדר חופה וקידושין:
כל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהם להורות בהם, שבקל יכול לטעות ויתיר את הערוה וגורם להרבות ממזרים בישראל (שו"ע אבן העזר סימן מט סעיף ג)
ובהמשך לפסיקה זו מציין הבית שמואל בשם הט"ז שסידור חופה וקידושין לפיכך אינו נושא מוסדר וכי אין שום מגבלה מיוחדת על מי שעורך חופה וקידושין. גם מי שאינו בקי יכול לערוך חופה וקידושין:
בט"ז מדייק דוקא להורות אסור
אבל לסדר קידושין מותר דאין שם להורות… (בית שמואל סימן מט ס"ק ד, להורות בהם)
הט"ז עצמו מוסיף נימוק לכך שאין צורך בהכשרה מיוחדת לצורך עריכת חופה וקידושין
כן פירש"י משמע דנתינת קידושין אין קפידא כל כך דהיינו לסדר הקידושין תחת החופה
שאין שם הוראה…
דבנתינת קידושין אין שם הרבה פרטים באותו סידור
ואין מצוין שינוים שם ששייך בהם הוראה… (ט"ז אבן העזר סימן מט, להורות בהם)
סידור חופה וקידושין הוא מעשה פשוט ולא מורכב ומסובך ומשום כך אין זה נחוץ שהמסדר יהיה בקי בכל ענייני והלכות חופה וקידושין. אם נסכם עד כאן את המקורות שבידינו- למעשה אין כל רמז בגמרא לכך שיש צורך בדמות מסוימת מיוחדת בעלת כישורים לעריכת חופה. מדובר בסוג של "סדרן" ולפיכך, כל אדם ראוי וכשר לערוך חופה וקידושין ובכלל זה נשים. בהמשך מעיד הט"ז שאף בפועל, המנהג המקובל הוא שמכבדים בסידור חופה וקידושין גם מי שאינו למדן גדול:
וכן המנהג בינינו שמכבדין בסידור קידושין אפילו אינו למדן גדול… (שם).
בדרך שונה הלכו פוסקים אחרים. בעל הפתחי תשובה מפנה לתשובת ר' יעקב ריישר בעל שו"ת שבות יעקב ולתשובת ר' יעקב ווייל (מהרי"ו) שכתבו שניהם שאת לשון רש"י "להורות" אין לפרש בצמצום כחל על דיינים בלבד, וכי לכתחילה אין מאפשרים למי שאינו בקי בטיב קידושין וההיכרות שלו עם הלכות אבן העזר דלה לערוך חופה וקידושין (פתחי תשובה אה"ע סי' מט ס"ק ב, להורות בהם). על כך מוסיף בעל הפתחי תשובה ומתאר את המנהג המוכר לו והוא שונה מזה שעליו מעיד הט"ז:
ובודאי לא בחנם הורגלו דורות הללו שאין מסדרין קדושין בלתי התרת הרב כי יש לחוש להרבה מכשולים שיבא לקדש ח"ו איסור ערוה או שניות כאשר קרה בזמנינו כו' (שם)
בעל הפתחי תשובה מעיד שבזמנו מקובל לקבל רשות מן הרב לערוך חופה וקידושין. החשש שעולה מדברי בעל הפתחי תשובה ומן התשובות אליהן הוא מפנה הוא ממכשולים ואיסורים. מן התשובות הללו ניתן ללמוד שעורכי חופות שלא היו בקיאים בהלכות עשויים היו להשיא פסולי חיתון בשל חוסר בקיאותם בהלכות שניות לעריות וכיו"ב. ומעבר לכך- היו מקרים של אנשים שעיגנו נשים, הגיעו לארץ זרה ורצו לשאת שם אישה נוספת תוך רמיסת זכויותיה של האישה אותה נטשו. בשל כך הגיעו להבנה שאם לרב המקומי יהיה מונופול על עריכת חופות ומתן אישור לנישואין ניתן יהיה למנוע עוולות מן הסוג הזה.
פוסקים אלו הזכירו שמדובר גם במנהג קדום. המנהג הנזכר בדבריהם מקורו לפי דברי בעל הכנסת ישראל הוא בתקנה עתיקה שיסודותיה עוד בגזירת ר' תם שגזר שרק הרב או מורה צדק בקהילתו יערוך חופה וקידושין:
ושם בתשובת הגאון בעל כנסת ישראל כתב שדבר זה הוא תקנה מרבני צרפת שהיו בימי ר' תם שגזרו ואמרו שלא יסדר שום אדם קדושין כי אם מי שנבחר לרב או מורה צדק בקהילתו ומי שיעבור על אלה כו' ע"ש…(שם)
בחינת תשובתו של בעל שבות יעקב עליה מבסס בעל הפתחי תשובה את פסיקתו בנושא- מגלה שכבר בתקופתו התקיימה מחלוקת בשאלה זו והיו שסברו שדווקא בסידור גט צריך שיהיה דיין ורב בקיאים, אולם חופה וקידושין שענייניהם מורכבים פחות אין צורך ברב בקי דווקא וכי אין צורך בהטלת מגבלות על תפקיד זה.
בעל שבות יעקב עצמו מצדיק את הצורך בבקיאות בענייני קידושין בכך שיש חשש לנישואי איסור. אולם, זו אינה הסיבה המרכזית לכך. בפועל הוא שולל את האפשרות שאת החופה והקידושין יערוך גם מי שבקי ולמד הרבה אם לא קיבל לכך היתר מן הרב המקומי. וניכר שעיקר מגמתו היא לחזק את מעמדו של הרב המקומי והדאגה מפני הכרסום במעמדו, על אף שככל הנראה היה מודע לכך שבחלק מן המקרים הרב מונה לרב המקום בזכות שוחד ממון או בזכות קירבת משפחה ואין מינויו מורה על ידענותו הגדולה:
מכל מקום כיון שקבלו עליהם הרב הזה והומחו עליהם להיות רב שלו זה עשרים שנה והוא ג"כ ע"פ הדין שהוא ב"ד הסמוך ובפרטות שבא אצלו ליתן לו התורה זו ויש לחוש לזילותא דבי דינא בכן שוב אין להמרות פיו… (שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קכא)
מגמה זו של חיזוק הרבנות המקומית תאמה את צורכי הקהילות באותה תקופה וספק אם יש לה אחיזה במציאות ימינו. לא זו אף זו, החששות האמיתיים של נישואי עבירה וכיו"ב נשללים בשלב הרישום לנישואין שנעשה במשרדי המועצה הדתית או חלופותיה.
כמובן שניתן לטעון שאת מעמד רב המקום ירש כיום, בארץ, מוסד הרבנות הראשית וככזו היא הפכה לבעלת הסמכות להכריז על רשימת עורכי חופה וקידושין ולמנותם לפעולה זו.
לולי כן לכאורה, יש בימינו אפשרות לחזור ולנהוג כדברי הט"ז ובהתאם למנהג שהוא מתאר שלמעשה אין שום בעיה לערוך חופה וקידושין ללא קבלת היתר מיוחד לכך.
כיוון שמתברר שאין למעשה מעמד מיוחד כזה של 'רב עורך חופה וקידושין' וכי אין לכך עוגן של ממש בגמרא הרי שגם נשים כשרות לערוך חופה וקידושין. אמנם, רצוי הוא שכל מי שעורך חופה וקידושין יידע היטב את ההלכות הנוגעות לעצם החופה וסידורה. וכשם שהפוסקים בעבר ראו בעין לא יפה את מי שעורך חופה וקידושין "מן הסידור" כך יש לראות זאת גם כיום.
בנימה אישית אוסיף, שאני נמנעת מלשמש בתפקיד זה מפני שבעיני עדיין לא בשל הדור, ועדיין התבניות החברתיות והתפיסות הסוציולוגיות מקשות על שינוי מן הסוג הזה.
עד כאן לדיון ההלכתי הטהור. אולם דיון זה אינו מסתיים בכך. קומה נוספת נחוצה וחיונית היא בחינת החוק במדינת ישראל. חוק זה מחייב עריכת חופה וקידושין על ידי רב שהוסמך לכך על ידי הרבנות הראשית. לחוק יש חשיבות בבחינת קבלת הציבור ואף אם אין בסיס הלכתי מכריע לדרישה הזו יש לקבלה.
לסיכום
במקורות חז"ל כפי שהתפרשו על ידי רש"י ובעלי התוספות אין מקור המעגן את סמכותו של עורך חופשה וקידושין ונראה שהצבת אדם בתפקיד זה אינה נובעת אלא מהצורך של בני הזוג ב"סדרן". כך התפרש גם להלכה בשולחן ערוך ובהתאם גם הט"ז כתב שאין תנאי בסיס למעמד של עורך חופה. להבנתי, בכלל זה גם נשים.
במקורות אחרונים כמו בדברי בעל הפתחי תשובה ובעל שו"ת שבות יעקב מצאנו הסתייגות מסידור חופה וקידושין על ידי מי שאינו רב המקום, הם תלו זאת בגזירת ר' תם. והוסיפו שבביזור הסמכות הזו טמונה סכנה לנישואין הנוגדים את המוסר וההלכה. חשש זה פג בארץ עם הרישום לנישואין שבוחן את כשרות הנישואין. על כנה נותרה רק שאלת כבוד רב המקום ובמקרה שלנו- הרבנות הראשית לישראל.
האם מן הראוי לאפשר לנשים לערוך חופה? בעיני, לא בשלה העת לכך.
למותר לציין שהדיון ההלכתי אינו אלא נקודת מבט חלקית על הנושא, שכן החוק במדינת ישראל אינו מאפשר כיום שאישה תערוך חופה וקידושין.
מיכל