האם אישה רווקה שמדליקה נרות צריכה התרת נדרים כדי להפסיק?
האם רווקה שהדליקה מצעירותה נר שבת בברכה ומעוניינת להפסיק להדליק עד שתתחתן צריכה לעשות התרת נדרים?
תשובה:
שלום לך,
שאלתך מורכבת משתי נושאים הלכתיים: הדלקת נרות שבת ע"י רווקות, והצורך בהתרת נדרים.
מכיוון שלא פירטת, מהו מנהג משפחתך, והאם את מתגוררת בבית הוריך, או בנפרד מהם (בפנימיה, בדירת שותפות וכד'), אתייחס לשני המצבים. כמו כן לא כתבת, מה הסיבה שבגללה את מעוניינת לשנות ממנהגך, ויתכן שיש לכך השפעה על התשובה.
אביא את התשובה בקצרה בתחילת דברי, הרחבה ופירוט יופיעו בהמשך:
יש לברר מהי הסיבה לרצונך להפסיק את המנהג שקיבלת, ומה היו הנסיבות בזמן שנהגת להדליק.
- אם עשית זאת בטעות, אין זה נדר.
- אם הדלקת באופן מקוטע (לפעמים הדלקת, ולפעמים לא), כאשר לא הדלקת שלוש פעמים ברצף, גם כאן יש מקום להקל.
- אם מדובר במנהג משפחתך, ואת מעוניינת להפסיקו, מנהג האבות מחייב, משום אל תטוש תורת אמך, וישנם צדדים לכאן ולכאן כשאין מדובר במנהג הציבור (פסחים נ, ע"ב, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ריד, סעיף ב, חוות יאיר סימן קכו).
למסקנה, אם את פטורה ממצוות הדלקת נרות שבת, (יוצאת ידי חובה בהדלקת אמך), ועד היום נהגת להדליק בברכה באופן קבוע, עלייך לקיים התרת נדרים. ומכאן ולהבא להקפיד ולאמר "בלי נדר" בכל הנהגה טובה שתקבלי על עצמך.
התשובה בהרחבה:
נרות שבת
הדלקת נרות שבת הנה מצווה מדרבנן, וניתנו לה שלושה טעמים: עונג שבת – אכילה במקום מואר (תוס' שבת כה, ע"ב, שולחן ערוך אורח חיים סי' רסג סעיף ב), כבוד שבת – ככל סעודה חשובה (רש"י שבת כה, ע"ב, ילק"ש בהעלותך רמז תשיט), ושלום בית – למניעת היתקלות של בני הבית בחפצים, שעלולה להביא לקטטות (שבת כג, ע"ב ורש"י שם ובדף כה, ע"ב, שולחן ערוך הרב סימן רסג, סעיף א).
מצווה זו מחייבת כל אחד ואחת מישראל, אך בעיקרה היא מוטלת על האשה, מפני שהיא מצויה יותר בבית (רמב"ם הלכות שבת פ"ה ה"א, שולחן ערוך סי' רסג ס"ג), או כתיקון לחטא בגן העדן (תנחומא פרשת נח סימן א). טעם נוסף מובא בזוהר, ולפיו האם – גברת הבית, ממשיכה הארה רוחנית על כל בני ביתה בזכות הדלקת הנרות (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"ב). ומכיוון שעיקר החיוב הוא על הבית, שיהיה בו אור, ולא על כל אדם ואדם, הדלקת האשה פוטרת את כל יתר בני הבית והסמוכים על שולחנם.
יחד עם זאת קיים מנהג, המוכר בעיקר בחסידות חב"ד (ליקוטי שיחות, כרך טו, עמ' קסג), ולפיו כל בנות הבית מצטרפות לאמן בהדלקת הנרות. גם לפי דעות נוספות מדובר בהנהגה טובה ורווחת, אך לא במצווה (ערוך השולחן סימן רסג, סעיף ז, הרב סולובייצ'יק, מפניני הרב, עמ' עה).
אמנם לגבי ברכה, בשו"ע (סי' רסג ס"ח) נפסק שאין לברך על הדלקה נוספת מעבר לברכתה של בעלת הבית מחשש ברכה לבטלה, וכן פסק הר"ע יוסף (יחווה דעת חלק ב סימן לב וילקוט יוסף, סימן רסג סעיף יד), אך הרמ"א כתב שם, שאין לחשוש לכך, (וכן פסקו גם ערוה"ש ושולחן ערוך הרב או"ח קונטרס אחרון סימן רסג הערה ה). ויש מי שמסביר את טעם המנהג לברך, בשל תוספת אורה ושמחה (תהילה לדוד או"ח סימן רסג, ס"ק ז, משנה ברורה סימן רסג, ס"ק לה).
בכל אופן, אם מדליקים גם בחדרי השינה מעבר להדלקת האם בחדר האוכל, יש מי שסבור שניתן לברך על הדלקה זו, גם לחוששים מברכה לבטלה בהיות כל הבית מחוייב בהדלקה אחת (שו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן נ, שש"כ חלק ב, פרק מג, סעיף ח, מאמר מרדכי ס"ק ו, פניני הלכה שבת, פרק ד, סעיף ב, הערה 1).
אשה רווקה המתגוררת לבד, חייבת בהדלקת נרות (שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מג, סעיף ו), וכן אנשים המתגוררים יחד בפנימיה או בדירה משותפת, נחשבים מעין משפחה אחת, ולכן מצווים להדליק נרות בברכה, במקום שבו הם נמצאים (שו"ע סימן רסג, סעיף ו, שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מה, סעיף יא). וכאשר אלה שובתים בבית ההורים, הם פטורים מן ההדלקה, ויוצאים בהדלקת האם, בעלת הבית.
יוצא מכך, שאם את מתגוררת מחוץ לבית הוריך, את חייבת בהדלקת נרות בברכה, וכמובן שאינך יכולה להתיר חיוב זה. ואם את מתגוררת בבית הורייך, יש לדון בשאלת התרת הנדר.
בנוגע לנדרים –
מעיקר הדין אדם שקיבל על עצמו הנהגה טובה, או מצווה, שהוא פטור ממנה, נחשב הדבר כנדר, וחייב לקבל התרה כשרוצה להפסיקה (נדרים טו, ע"א) שנאמר: לא יחל דברו (במדבר ל,ג), וזאת משום שישנו חשש שיבואו לטעות ולבטל נדרים חמורים, ואיסורים ממש (פסחים נא, ע"א, ר"ן על נדרים פא, ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד סעיף א).
על פי השו"ע, מדובר אף כאשר האדם קיים את המנהג פעם אחת בלבד, וזאת משום שבשעת התחלת קיומו, הוא עשה זאת על דעת כן, שינהג בזה תמיד. ומרחיב בכך המשנה ברורה, שכאשר לא היתה מחשבה לנהוג בזה באופן קבוע, אין זה נחשב לנדר, עד שייעשה במשך שלוש פעמים (משנ"ב סימן תקצז, סעיף קטן ו).
חשוב לציין, כי אילו היה מדובר במנהג טעות, כלומר אדם קיבל על עצמו מנהג, או אסר על עצמו משהו מותר, מתוך הבנה מוטעית שכך הוא הדין, יש להקל ואין להחשיב זאת לנדר (תוספות פסחים נא, ע"א, שו"ע סימן ריד, ס"א).
כאשר רוצים לבטל מנהג כלשהו באופן חד פעמי בשל אונס, יש מקום להקל ולא לחייב התרת נדרים (משנה ברורה סימן תקפא, ס" יט) וראי תשובתי בעניין תקיעת שופר לנשים.
אם כן, יש לברר מהי הסיבה לרצונך להפסיק את המנהג שקיבלת, ומה היו הנסיבות בזמן שנהגת להדליק. אם עשית זאת בטעות, אין זה נדר, אם נהגת בזה באופן מקוטע (לפעמים הדלקת, ולפעמים לא), כאשר לא הדלקת שלוש פעמים ברצף, גם כאן יש מקום להקל. אם מדובר במנהג משפחתך, ואת מעוניינת להפסיקו, מנהג האבות מחייב, משום אל תטוש תורת אמך, וישנם צדדים לכאן ולכאן כשאין מדובר במנהג הציבור (פסחים נ, ע"ב, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ריד, סעיף ב, חוות יאיר סימן קכו).
למסקנה, אם את פטורה ממצוות הדלקת נרות שבת, (יוצאת ידי חובה בהדלקת אמך), ועד היום נהגת להדליק בברכה באופן קבוע, עלייך לקיים התרת נדרים. ומכאן ולהבא להקפיד ולאמר "בלי נדר" בכל הנהגה טובה שתקבלי על עצמך.
בברכה,
עידית ברטוב