אפשר לאכול אצל קרובים שאינם מפרידים כלים?
השאלה:
המשפחה המורחבת שלי אינה שומרת כשרות- כלומר אינה מפרידה בין כיורים ובין הכלים החלביים לבשריים.
בביתם לא אוכלים אוכל שאינו כשר וגם לא מבשלים בשר וחלב ממש ביחד.
אני שואפת לשמור על הלכות כשרות ולכן בתקופה האחרונה אני משתדלת להימנע מאכילה בביתם, אבל לפעמים חלים ימי הולדת או ארוחות משפחתיות אצלם ואני רוצה לבוא ולהנות עם המשפחה.
האם יש מאכלים מסוימים שאני יכולה לאכול מהם למרות שבושלו במטבח שאינו כשר כהלכה? האם אני יכולה לאכול מכלי זכוכית אצלם בבית? מה עליי לעשות במצב הנ"ל?
התשובה:
שלום לך,
שמחתי לקרוא על רצונך לשמור כשרות באופן מלא, ואני מברכת אותך על כך, כמו גם על רגישותך שלא לפגוע בבני המשפחה.
אם הבנתי נכון, כל המזון הוא כשר, ולכן שאלתך נוגעת לכלים בלבד, בגלל הערבוב בכיור בין כלים בשריים וכלים חלביים.
כדאי לזכור, שבעבר לא היו בבתים שני כיורים, וכולם השתמשו בכיור אחד בלבד, יחד עם זאת ישנם כמה כללים לשימוש בכיור, על מנת שלא להטריף את הכלים. התנאי הבסיסי ביותר הוא שימוש בכיור באופן נפרד לכל אחד מן הסוגים, ולא להניח בתוכו בו זמנית כלים בשריים עם חלביים, מכיוון שיש עליהם שאריות מזון, המעבירות טעם מכלי לכלי.
בליעת הטעם בכלים נעשית כאשר מניחים בכיור כלים מעורבבים משני המינים יחד, ומכניסים אותם למים חמים בטמפרטורה שמעל יד סולדת (כארבעים מעלות צלזיוס) מהברז או מקומקום. דרך בליעה נוספת היא כבישה, שנעשית בזמן שהמזון מהמין השני נוגע בכלים למשך יממה – עשרים וארבע שעות ("מעת לעת").
גם בליעת הטעמים בכיור נעשית באמצעות עירוי (שפיכת) מרק, או מים רותחים (למשל בעת הכנת פסטה), על שאריות המזון, או שהיית שאריות מזון בתוכו מעת לעת. דברים אלה נוגעים גם למסננת שבכיור, בה מצטברות שאריות המזון. למעשה, גם כאשר אין מניחים בכיור את הכלים משני המינים ביחד, ישנו חשש להטרפת המסננת, אם היא בולעת טעם ממין אחד, ולאחר מכן בולעת טעם מהמין השני באחת הדרכים שציינתי.
אולם, יש גם סיבות להתיר חשש זה – הן מתוך השיקול של "נתינת טעם לפגם" שמתרחשת כאשר טעם המאכלים שטמון בכלים מתקלקל (כגון מחמת סבון), הן בגלל שרוב האנשים אינם מכניסים לכיור כלים עם שאריות מזון משמעותיות, והן מתוך שברוב המקרים אנשים אינם שוטפים כלים בזרם מים חם מאוד שאינו נעים לידיים. כתוצאה מכך, יש כאן רק ספק של איסור.
לסיכום הדיון בבליעת הטעם האסור על ידי הכלים שבכיור, נראה שניתן להתיר את השימוש בכלים שנשטפו בכיור גם ללא הפרדה בין כלים חלביים וכלים בשריים בו זמנית – מתוך הנחה שהשטיפה נעשית במים פושרים תוך שימוש בסבון, כפי שנכתב בילקוט יוסף. כך בעצם תוכלי לאכול בבית קרובייך כל מזון שאת יודעת שהוא כשר.
אולם, אם יש סיבה לחשש שהכלים המלוכלכים משומן ושאריות מאכלים מודחים ביחד זה עם זה, אכן אינך יכולה לאכול מהם.
לעניין אכילה בכלי זכוכית, בהחלט יש באפשרותך להשתמש בהם למזון חם וקר, בשרי וחלבי, ראי תשובתי בנושא כאן. אבל אם מדובר במזון שהתבשל לפני כן בכלי שנטרף, האכילה בכלי זכוכית לא תועיל לך.
במקרה כזה תוכלי לאכול בכלי זכוכית מזון קר ומזון שאינו מבושל. תוכלי לשתות שם תה וקפה בכוסות זכוכית, וכמובן סלטים, מטבלים, גבינות וכד'. גלידות, חטיפים, קרקרים, פירות וירקות, פיצוחים ובעצם כל מזון קנוי.
חזקי ואמצי,
בהצלחה.
הרחבה:
על פי דברי השולחן ערוך (יורה דעה סימן צה ס"ג), ערבוב כלים בשריים וחלביים בני יומם בתוך כיור שבו מים רותחים, מותר, משום שמדובר בנותן טעם בן נותן טעם (נ"ט בר נ"ט) של היתר, וזאת בתנאי שאין בכלים שאריות מזון ממשיות. כאשר ישנן שאריות מותר להדיח את הכלים בזה אחר זה ולא ביחד.
בנוסף לכך, כותב השולחן ערוך (יורה דעה סימן צה ס"ד), כי שימוש בחומר הפוגם בטעם, כגון הסבון המשמש לשטיפת כלים, גורם לבליעת טעם פגום בכלים, ואף כשיש עליהם שומן ממשי מן המזון, הערבוב בין הכלים מותר.
על בסיס דברי השו"ע הללו התיר הר"ע יוסף להשתמש במדיח כלים לכלים בשריים וחלביים בו זמנית (יביע אומר חלק י יורה דעה סימן ד), שכן הטעם הנבלע בכלים הוא פגום מעיקרו, ובהדחה ידנית התיר להדיח באותו הכיור מצירוף שני טעמים: מכיוון שמשתמשים בסבון, וכן במים פושרים בחום שאין היד סולדת. אמנם כאשר ישנן על הכלים שאריות מזון ממש, יש להדיחם בזה אחר זה, ולא ביחד (ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה סימן פט סעיף פ).
על דברי השו"ע שהבאנו (בסעיף ג) חולק הרמ"א, וסובר כי ההדחה וההשריה המשותפת במים חמים אוסרת את הכלים, אף ללא שאריות מזון בעין. וגם כאשר מדיחים בהיתר – כשאחד הכלים (בשרי או חלבי) אינו בן יומו מבליעת כלי ראשון, עדיין מי ההדחה אסורים. דברים אלה נוגעים בעניין הטעם הבלוע בכיור, ויוצא ממנו אל הכלים, טעם זה אינו נ"ט בר נ"ט של היתר, ואף כאשר אין שם שאריות מזון ממשיות.
אמנם לדברי הרמ"א, בעירוי של מים רותחים בלבד (ולא רוטב חלבי או בשרי) על כלי בשר וכלי חלב, שדבוקים בהם שאריות מזון, אין די כח לגרום לפליטה ובליעה של טעם האיסור בכלים, ועירוי אינו ככלי ראשון (בשונה מהלכות שבת).
על דבריו אלה חולק הש"ך (יורה דעה סימן צ הסק"כ), וסובר שאף בעירוי ישנו כח להפליט ולהבליע טעמים בכלים. מסיבה זו התיר הרב פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה חלק א סימן מב) להשתמש בכיור אחד לכלי בשר ולכלי חלב בשני תנאים: להשתמש בזה אחר זה, ולהניח רשת (אחת בשרית ואחת חלבית) על קרקעית הכיור, שתמנע מגע ישיר של הכלים עם הכיור, וכך הכיור לא יפליט טעם, שייבלע בכלים המונחים בו, אף בעירוי מים חמים.
על פי סברתו, קיימת דעה מחמירה יותר בשו"ת מנחת יצחק (חלק ב סימן ק), הדורש שימוש בכיורים נפרדים (קערות), המונחים בתוך הכיור הקבוע, ומונעים מגע בין הכלים ובין הכיור באופן מוחלט, וכך תימנע העברת טעם מן הכיור אל הכלים, ומהם אליו במקרה של עירוי מים חמים, או שהיה ממושכת. בתשובתו אין התייחסות לפגימת הטעם באמצעות חמרי הניקוי.