הוספתי נרות שבת למען החטופים ואני רוצה לחזור למנהגי המקורי, אני יכולה?
שלום. בתחילת המלחמה הייתי מאוד בחרדות ובעצב ובתקופה זו הציע אישי שאצרף נר נוסף לנרות שבת. עד אז הדלקתי 2 נרות, אחד לשמור ואחד לזכור, ומאז ההוספה אני מדליקה 3 נרות. הנר הנוסף הוא לזכות החטופים, ואני אומרת בקשה לשלומם ולשובם אחרי ההדלקה. אך אף פעם לא קיבלתי על עצמי את זה במפורש. היום אני כבר מרגישה טוב יותר.
עד כה המשכתי להדליק 3 נרות על אף שעם הזמן זה קצת איבד את הטעם בעיני, לא חלילה שהחטופים לא חשובים לי אבל אני לא מרגישה קשר בינם ובין הדלקת הנר. לפעמים זה אפילו מעלה לי צער ויאוש דווקא ברגע הזה של כניסת שבת. עד עכשיו לא הספקתי להתעמק בזה אז המשכתי. ברצוני לשאול אם אני רוצה לחזור ולהדליק שני נרות האם אני צריכה לעשות משהו בסגנון התרת נדרים או שבגלל שאף פעם לא קיבלתי על עצמי מנהג זה לצמיתות אין שום צורך בהתרת נדרים.
תשובה
שלום לך. המלחמה הארוכה והקשה משפיעה עלינו בדרכים שונות, וכולנו עוברים שלבים בהתמודדות שלנו עם הצדדים הקשים של המציאות. ישר כוחך על ההתמודדות שלך והאכפתיות שלך כלפי החטופים לתקופה כה ארוכה.
באופו כללי, מי שמקבל על עצמו דבר טוב ונוהג בו למשך תקופה, מחויב למנהגו כמו לנדר. אם הדלקת את הנר הנוסף באופן מקוטע (לפעמים הדלקת, ולפעמים לא), כאשר לא הדלקת שלוש פעמים ברצף, יש כאן מקום להקל.
אם מדובר במנהג משפחתך, ואת מעוניינת להפסיקו, מנהג האבות מחייב, משום אל תטוש תורת אמך, וישנם צדדים לכאן ולכאן כשאין מדובר במנהג הציבור (פסחים נ, ע"ב, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ריד, סעיף ב, חוות יאיר סימן קכו).
בתקוה שתזכי לקבל שבתות בשמחה, ושנתבשר בקרוב בשורות טובות
עידית
התשובה בהרחבה:
נרות שבת
הדלקת נרות שבת הנה מצווה מדרבנן, וניתנו לה שלושה טעמים: עונג שבת – אכילה במקום מואר (תוס' שבת כה, ע"ב, שולחן ערוך אורח חיים סי' רסג סעיף ב), כבוד שבת – ככל סעודה חשובה (רש"י שבת כה, ע"ב, ילק"ש בהעלותך רמז תשיט), ושלום בית – למניעת היתקלות של בני הבית בחפצים, שעלולה להביא לקטטות (שבת כג, ע"ב ורש"י שם ובדף כה, ע"ב, שולחן ערוך הרב סימן רסג, סעיף א).
מצווה זו מחייבת כל אחד ואחת מישראל, אך בעיקרה היא מוטלת על האשה, מפני שהיא מצויה יותר בבית (רמב"ם הלכות שבת פ"ה ה"א, שולחן ערוך סי' רסג ס"ג), או כתיקון לחטא בגן העדן (תנחומא פרשת נח סימן א). טעם נוסף מובא בזוהר, ולפיו האם – גברת הבית, ממשיכה הארה רוחנית על כל בני ביתה בזכות הדלקת הנרות (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"ב). ומכיוון שעיקר החיוב הוא על הבית, שיהיה בו אור, ולא על כל אדם ואדם, הדלקת האשה פוטרת את כל יתר בני הבית והסמוכים על שולחנם.
יחד עם זאת קיים מנהג, המוכר בעיקר בחסידות חב"ד (ליקוטי שיחות, כרך טו, עמ' קסג), ולפיו כל בנות הבית מצטרפות לאמן בהדלקת הנרות. גם לפי דעות נוספות מדובר בהנהגה טובה ורווחת, אך לא במצווה (ערוך השולחן סימן רסג, סעיף ז, הרב סולובייצ'יק, מפניני הרב, עמ' עה).
אמנם לגבי ברכה, בשו"ע (סי' רסג ס"ח) נפסק שאין לברך על הדלקה נוספת מעבר לברכתה של בעלת הבית מחשש ברכה לבטלה, וכן פסק הר"ע יוסף (יחווה דעת חלק ב סימן לב וילקוט יוסף, סימן רסג סעיף יד), אך הרמ"א כתב שם, שאין לחשוש לכך, (וכן פסקו גם ערוה"ש ושולחן ערוך הרב או"ח קונטרס אחרון סימן רסג הערה ה). ויש מי שמסביר את טעם המנהג לברך, בשל תוספת אורה ושמחה (תהילה לדוד או"ח סימן רסג, ס"ק ז, משנה ברורה סימן רסג, ס"ק לה).
בכל אופן, אם מדליקים נרות גם בחדרי השינה מעבר להדלקת האם בחדר האוכל, יש מי שסבור שניתן לברך על הדלקה זו, גם לחוששים מברכה לבטלה בהיות כל הבית מחוייב בהדלקה אחת (שו"ת רב פעלים חלק ב – אורח חיים סימן נ, שש"כ חלק ב, פרק מג, סעיף ח, מאמר מרדכי ס"ק ו, פניני הלכה שבת, פרק ד, סעיף ב, הערה 1).
אשה רווקה המתגוררת לבד, חייבת בהדלקת נרות (שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מג, סעיף ו), וכן אנשים המתגוררים יחד בפנימיה או בדירה משותפת, נחשבים מעין משפחה אחת, ולכן מצווים להדליק נרות בברכה, במקום שבו הם נמצאים (שו"ע סימן רסג, סעיף ו, שמירת שבת כהלכתה חלק ב, פרק מה, סעיף יא). וכאשר אלה שובתים בבית ההורים, הם פטורים מן ההדלקה, ויוצאים ידי חובה בהדלקת האם, בעלת הבית.
בנוגע לנדרים –
מעיקר הדין אדם שקיבל על עצמו הנהגה טובה, או מצווה שהוא פטור ממנה, נחשב הדבר כנדר, וחייב לקבל התרה כשרוצה להפסיקה (נדרים טו, ע"א) שנאמר: לא יחל דברו (במדבר ל,ג), וזאת משום שישנו חשש שיבואו לטעות ולבטל נדרים חמורים, ואיסורים ממש (פסחים נא, ע"א, ר"ן על נדרים פא, ע"ב, שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד סעיף א).
על פי השו"ע, מדובר אף כאשר האדם קיים את המנהג פעם אחת בלבד, וזאת משום שבשעת התחלת קיומו, הוא עשה זאת על דעת כן שינהג בזה תמיד. ומרחיב בכך המשנה ברורה, שכאשר לא היתה מחשבה לנהוג בזה באופן קבוע, אין זה נחשב לנדר, עד שייעשה במשך שלוש פעמים (משנ"ב סימן תקצז, סעיף קטן ו).
חשוב לציין, כי אילו היה מדובר במנהג טעות, כלומר אדם קיבל על עצמו מנהג, או אסר על עצמו משהו מותר, מתוך הבנה מוטעית שכך הוא הדין, יש להקל ואין להחשיב זאת לנדר (תוספות פסחים נא, ע"א, שו"ע סימן ריד, ס"א).
כאשר רוצים לבטל מנהג כלשהו באופן חד פעמי בשל אונס, יש מקום להקל ולא לחייב התרת נדרים (משנה ברורה סימן תקפא, ס" יט).
אם כן, יש לברר מהי הסיבה לרצונך להפסיק את המנהג שקיבלת, ומה היו הנסיבות בזמן שנהגת להדליק. אם עשית זאת בטעות, אין זה נדר, אם נהגת בזה באופן מקוטע (לפעמים הדלקת, ולפעמים לא), כאשר לא הדלקת שלוש פעמים ברצף, גם כאן יש מקום להקל. אם מדובר במנהג משפחתך, ואת מעוניינת להפסיקו, מנהג האבות מחייב, משום אל תטוש תורת אמך, וישנם צדדים לכאן ולכאן כשאין מדובר במנהג הציבור (פסחים נ, ע"ב, שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ריד, סעיף ב, חוות יאיר סימן קכו).
למסקנה, אם כשהתחלת להדליק את הנר הנוסף התכוונת שזה יהיה מנהגך הקבוע, ואם הדלקת אותו שלוש פעמים רצופות – עלייך לקיים התרת נדרים. ומכאן ולהבא להקפיד ולאמר "בלי נדר" בכל הנהגה טובה שתקבלי על עצמך.
בברכה,
עידית ברטוב