האם אבי יכול לברך אותי בפסוקי בברכת הבנים בלשון נקבה?
בשבת בערב אבא שלי מברך אותי בפסוק "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה. יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" וביקשתי ממנו לשנות את הפנייה מזכר לנקבה והוא ענה לי שבגלל שזה פסוק מלא אסור לשנות. האם בכל זאת כי זו ברכה לנקבה אפשר לשנות ולהתאים את הפסוק? ואם לא האם יש ברכה אחרת שאפשר לברך שאני ארגיש יותר מחוברת לברכה?
תשובה
שואלת יקרה
משאלתך ניכר שאת מתייחסת בכובד ראש לברכה שאת מקבלת מאביך ומייחסת לה משמעות, ועל כך תבורכי.
אכן, ניתן למצוא בדברי חז"ל והפוסקים בסיס לכך שאין לשנות את נוסח הכתוב בתורה, ובאופן מיוחד נכון הדבר בנוגע לפסוקי הברכה "יברכך ה' וישמרך". אבל דיוק בדברי חז"ל ובהלכה מראה שהקפדה זו לא חלה במקרה של ברכת הבנים כפי שהיא מתבצעת בלילות שבת בביתך. כלומר, במקרה של ברכת אב לבתו, מותר לשנות את נוסח הברכה מזכר לנקבה.
אסביר את דברי: בפרק ד' במסכת מגילה, מונה המשנה (י') מספר עניינים הכתובים בתורה ובנביאים שלגביהם עולה השאלה האם ראוי לקרוא אותם בציבור. המשנה גם דנה בשאלה האם ראוי לתרגם אותם בזמן הקריאה לשפה המובנת לציבור הרחב, כפי שהיה מקובל בבתי הכנסת. המשנה מזכירה, בין היתר, את מעשה ראובן, שקוראים ככתבו אך לא מתרגמים אותו, וכן את מעשה תמר, שקוראים ומתרגמים. לגבי ברכת כהנים אומרת המשנה "לא נקראין ולא מתרגמין", אבל הרי"ף והרא"ש מביאים נוסח אחר של המשנה לפיה "נקראין לא מתרגמין". כלומר, אין מתרגמים את ברכת כהנים כשהיא נקראת בציבור. מכאן אפשר להבין שיש זהירות יתרה בציטוט פסוק ברכת הכהנים, ומכאן יכולה להשתמע הפסיקה שאין לשנות את נוסחו של הפסוק מזכר לנקבה. הגמרא אומרת בקצרה שהטעם לכך הוא "משום דכתיב ישא", ורש"י מסביר שיש חשש שהשומעים את התרגום יחשבו שה' נושא פנים לעם ישראל, למרות שנאמר על ה' "לא ישא פנים". לענייננו, שימי לב שהמשנה דנה בקריאת פסוקים ובתרגום פסוקים לארמית בציבור. במקרה של ברכת אב לבתו בליל שבת, אין מדובר במעמד ציבורי, והפסוק נאמר בלשונו. לכן שני החששות האלו אינם מתקיימים.
בפירושו לאותה גמרא מביא הרא"ש הלכה מהתוספתא במסכת מגילה שאומרת "הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים". כלומר, כשיש מילה בתורה, בנביאים או בכתובים שכתובה בלשון רבים אין לשנותה ליחיד, וכן להיפך. ההלכה הזאת, בתוספת ההקפדה המיוחדת על קריאת ברכת הכהנים בלשונה, היא הבסיס למי שפוסק שאין לשנות מזכר לנקבה במקרה של הברכה בליל שבת.
אבל הפוסקים לא הולכים בהכרח בדרך זו. הרמב"ם בהלכות תפילה מביא את איסור המשנה לגבי קריאה בתורה בציבור, ולא בכל ציטוט של הפסוק (ראי בהרחבה את כל המקורות המוזכרים כאן). הרמ"ה מדגיש שהאיסור בתוספתא לא לומר פסוק ביחיד כשהוא כתוב ברבים ולהיפך, נאמר ביחס לתרגומו של הפסוק ולא לעצם אמירתו. הרא"ש שהזכרתי לעיל מביא את רבנו יונה בהקשר של שינוי פסוקים מתהילים ומסייג את האיסור למזמור שלם. לעומת זאת מי שאומר פסוקים בודדים דרך תפילתו יכול לשנות מיחיד לרבים ולהיפך. בעקבות אלה, ובעקבות הסכמת רבנו ירוחם והטור, פוסק השולחן ערוך שהאיסור לשנות מיחיד לרבים ולהיפך נוגע למצב של קריאת הפסוקים, או לקריאת מזמור שלם, אבל בזמן שאומר פסוק "דרך תפלה ובקשה מותר." השולחן ערוך מתייחס בכך לשינוי הביטוי מספר ירמיהו "רפאני ה' וארפא", מלשון יחיד ללשון רבים בנוסח הברכה בתפילת שמונה עשרה "רפאנו ה' ונרפא." המצב לגבי ברכת הכהנים מורכב משום שאפשר להבינו כפרשה בפני עצמה בתוך ספר התורה, ומכאן שבקריאתו הוא יוצא מכלל פסוק יחיד ויכול להיות נידון כפי שנידון מזמור שלם.
עד לימינו ההתייחסות לשינוי היתה קשורה רק להחלפת יחיד ורבים. בימינו, כשעולה השאלה לגבי אמירת הברכה בלשון נקבה, הפוסקים נחלקים. הרב יובל שרלו והרב דוד לאו עונים לשאלה זהה שאין לשנות את נוסח הברכה מזכר לנקבה, ולא מסבירים (ראי הרחבה), אך בפניה אישית בעקבות שאלתך, כתב לי הרב שרלו שמבחינת הדין של שינוי פסוקים אין בעייה לעשות זאת. הרב יוסי בן ארזה התיר לאחותו שרה פרידלנד בן ארזה לברך את בנותיה, כלותיה ונכדותיה בברכה זו בלשון נקבה. הוא מסביר שהמנהג נפוץ בפיוטי הסליחות, "לשנות הגופים בציטוטי פסוקים כשהם נאמרים בדרך תפילה וברכה" הוא מוסיף שהוא לא מצא איש מן הפוסקים שאוסר זאת. בנוסף הוא מציין שבמקרה של ברכת האב את ביתו לא נאמרת הפרשה כולה, אלא פסוק הברכה בלבד, במנותק מהפסוק הראשון והאחרון של הפרשה.
לסיכום, מצירוף כל המקורות יש להתיר את השינוי מלשון זכר ללשון נקבה בהקשר המסויים של הברכה של אביך אלייך מדי ליל שבת. ראינו שעל פי המקורות אפשר לשנות לשון של פסוק בהקשר של תפילה או פיוט, בתנאי שלא מדובר במזמור שלם. אמנם יש סיבה להיזהר דווקא בברכת כהנים, אך ברכת האב לבת לא מקיימת את התנאים שמחייבים את ההקפדה. אנו אומרים רק אחד מפסוקי הפרשה, ואין מדובר בקריאת התורה בציבור או בתרגום הפסוק. אך עם כל זאת, ישנם המורים לא לערוך את השינוי, וייתכן שאביך פועל מתוך עיקרון שאין להמעיט בערכו, והוא המשך מנהג אבותיו. נראה לי שהכבוד למנהג האבות, וכבוד ההורים שלך, מהווים חלק מהשיקול כיצד להתייחס לברכה שאת מקבלת מאביך מדי שבוע, שבעז"ה תזכי לה עוד שנים רבות. אם את מרגישה שעדיין חשוב לך עדיין לקבל ברכה המיועדת לך, כאישה, תוכלי לבקש מאביך שיברך אותך בצירוף הברכות שנאמרו לרות המואביה ולרבקה אמנו: ברוכה את לה' בתי, (אחותנו את) היי לאלפי רבבה".
אם יורשה לי, אולי כדאי לך להציע לאביך ללמוד איתו את המקורות המובאים בתשובה זו, ובמפורט בהרחבה. ייתכן שאביך יבין את חשיבות הנושא לגבייך ויתרצה. אך ייתכן כמובן שהוא ימשיך להחזיק בעמדתו. במקרה כזה תוכלי להחליט כאישה בוגרת, במשפחה שתקימי בעז"ה, כיצד תרצי לנהוג. ובינתיים, בבית הורייך תוכלי להתברך מברכת אביך, ובנוסף לכך לזכות בחוויית הלימוד המשותפת, וה' ישא פניו אליכם וישים לכם שלום.
חנה השקס
הרחבה
שינוי פסוק בתפילת העמידה:
ירמיהו יז, יד: רפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה
תפילת עמידה: רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה,
משנה, מגילה ד,י.
מעשה ראובן, נקרא ולא מיתרגם. מעשה תמר, נקרא ומיתרגם. מעשה עגל הראשון, נקרא ומיתרגם. והשני, נקרא ולא מיתרגם. ברכת כהנים, מעשה דוד ואמנון, לא נקראין ולא מיתרגמין אין מפטירין במרכבה. ורבי יהודה מתיר. רבי אליעזר אומר, אין מפטירין בהודע את ירושלים.
תוספתא מגילה פרק ג הלכה כא
כתב הנכתב ליחיד אין מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן יהיה אביו או רבו.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד ב
ברכת כהנים נקרין ולא מתרגמין, מאי טעמא? משום דכתיב ישא. מעשה דוד ואמנון לא נקרין ולא מתרגמין, – והא אמרת מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם! – לא קשיא: הא – דכתיב אמנון בן דוד, הא – דכתיב אמנון סתמא.
רש"י מסכת מגילה דף כה עמוד ב
משום ישא – שלא יאמרו: הקדוש ברוך הוא נושא להן פנים, ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים, כדאמרינן בברכות (כ, ב): לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח) והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה.
ברכות דף כ, עמוד ב:
דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמיה דר' אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים י, יז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה (דברים ח, י) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים [על] עצמם עד כזית ועד כביצה:
רא"ש מסכת מגילה פרק ג סימן כד
ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין מ"ט משום ישא. מעשה אמנון ותמר לא נקראין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון נקראין ומתרגמין לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא:
ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח …
תוספתא (פ"ג) הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים. מצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל דוקא כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד ומלתא דסברא היא(י) ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף ה"ז מגדף (קידושין דף מט א) כגון ויראו את אלהי ישראל אם תרגמו כצורתו וחזו ית אלהא ישראל ה"ז בדאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואם הוסיף מדעתו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל ה"ז מגדף אלא כתרגום אונקלוס וחזו ית יקרא דאלהא דישראל(כ) תורגמן העומד בפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף אא"כ הוא אביו או רבו [סנהדרין קה ב] דאין הרב מקנא בתלמידו מאלישע דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ולא האב בבנו מדוד שאמרו לו ייטב אלהים את שם שלמה משמך וגו':
רי"ף מסכת מגילה דף טז עמוד ב
תוספתא הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ר' יהודה אומר המתרגם פסוק אחד כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף תורגמן העומד לפני חכמים אינו רשאי לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו: סליקו להו הקורא את המגילה וסליקא לה מסכת מגילה
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יב
ולא כל המקראות מתרגמינן בצבור, מעשה ראובן וברכת כהנים ומעשה העגל מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם וגו' ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם כולם נקראין ולא מתרגמין, ובמעשה אמנון במקום שנאמר אמנון בן דוד נקרא ולא מתרגם.
טור אורח חיים סימן קטז
… אע"ג דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים, וא"כ כיון שהפסוק הוא לשון יחיד – "רפאני ה' וארפא", היאך אנו אומרים אותו בלשון רבים? פירש הרמ"ה היינו במתרגם המתרגם הפסוקים אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים או איפכא, והוא הדין נמי הקורא הפסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות, אבל פסוק של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותו אלא להתחנן דרך תפילה ובקשה, הרי הן כשאר תפילות ורשאין לשנותם לפי צורך השעה, לפי ענין תחינתם ובקשתם. והרב ר' יונה כתב דווקא כשקורא כל המזמור או כל הענין כסדר אז אין לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה, יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, ולזה נוטה דעת אדוני אבי ז"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן קטז
אע"ג דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד וכו' תוספתא כתבוה הרי"ף והרא"ש בס"פ הקורא את המגילה עומד:
ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה דהיינו במתרגם המתרגם הפסוקים כן משמע מתוך מ"ש שם בסמוך המתרגם פסוק כצורתו ה"ז בדאי אלמא דבמתרגם עסקינן:
ומ"ש בשם ה"ר יונה כתבו הרא"ש שם וכתב דמילתא דסברא הוא: ב"ה וכתבו ר"י בנתיב ב':
שולחן ערוך אורח חיים סימן קטז ברכת רפאנו
סעיף א: רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך (טור והרא"ש פרק הקורא עומד בשם הר"י):
שרה פרידלנד בן ארזה, מתוך: לך תפילתי ואני.
שרה פרידלנד בן ארזה מספרת על כך שהיא אומרת את פסוק ברכת הכהנים בלשון נקבה לבנותיה ונכדותיה בספרה "לך תפילתי ואני" שיראה אור בעז"ה בחדשים הקרובים בהוצאת כרמל. אני מודה לשרה ששיתפה עמי את סיפורה בטרם יציאת ספרה לאור.
הרב יוסי בן ארזה
בעקבות סיפורה של שרה יצרתי קשר עם אחיה, הרב יוסי בן ארזה, והוא כתב לי את פסיקתו באימייל אישי.
הרב דוד לאו, שינוי נוסח פסוק בתפילה.
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=50182 (נדלה, 17/7/22)
הרב יובל שרלו, ברכת הבנים.
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=117588 (נדלה, 17/7/22)
הרב רחמים מאזוז, נוסח ברכת האב לבנות בליל שבת.
https://www.ykr.org.il/question/18594/ (נדלה, 17/7/22)
עדות מעניינת מובאת על ידי הרב מאיר מאזוז, ראש ישיבות כסא רחמים ופוסק חשוב בעולם החרדי הספרדי. הוא מספר על קמע שכתב רבי כלפון משה הכהן (רבה הראשי של ג'רבה ומגדולי רבני תוניסיה, נפטר ב 1950) לנכדתו, ובו כתב את פסוק ברכת הכהנים אך לא ניקד אותו. לא ברור מדבריו שהוא מתיר לומר את הפסוק בלשון נקבה, אך ייתכן שהוא נותן מקום לפחות לכוון את האמירה לבת.