אהבה וזוגיות כשבני הזוג משתנים
שלום רב
קודם כל ברכתי, ברכת הדיוט, למפעלכם החשוב. יה"ר שתזכו להאיר את דרכם של בני ובנות ישראל. אני פונה אליכם בשאלה כי אני חושב שהרגישות הנשית יש לה מרכיב חשוב, ולכן אשמח לקבל תשובה מתלמידה חכמה.
השאלה שלי היא בנוגע למהות האהבה שבין שני בני הזוג. זה שאלה גם כללית וגם בנוגע אלי. כשפגשתי את אשתי התאהבתי בה מיד וכיום אנחנו נשואים שבע שנים. אני עברתי כל מיני שינויים והתפתחויות ביחס לחיים וליהדות, ועברתי מגישה "חרדית" לגישה יותר פתוחה וקשובה.
והנה כמה שינויים ותמורות שעברתי הם גרמו לחיכוכים ביני לבין אשתי מאחר שהיא רצתה שאני ימשיך להיות אותו אדם שהיא התחתנה אתו, לעומת זו אני הבנתי שיש הסתכלויות אחרות ולא הרגשתי בנוח להשאר בתבנית החרדית הקלאסית. יש הרבה תפיסות סותרות בינינו בנוגע למה אכן דרך ה'. האם עכשיו שאין התפיסות שלנו בחיים דומות מתערער דבר שהיה בבסיס הקשר שלנו – המסע המשותף של החיים לכיוון מסויים? מצד שני אני רואה שביחד עם אשתי בנינו יחד בניין, דהיינו משפחה. וכן אני חושב שביחד נוצר בינינו זהות משותפת, שמלבד מה שאני אני והיא היא, חוץ מזה יש אישיות שנוצרה בין שנינו, איזה זהות משותפת, שנותן את אותותיו גם באשיות שלנו.
ברצוני להבהיר שאשתי היא אשה מיוחדת ואני לא חושב על האפשרות של פירוד.
בקיצור השאלה היא מה בעצם החיבור בין איש לאשה, ואיך ההסתכלות הנכונה על הקשר בין שני בני הזוג, בידיעה שהאדם משתנה ומתפתח לאורך חייו. ואולי אין באמת קשר לדיעות והתפיסות חיים של כל אחד ביחס לקשר הנישואין ויש משהו מעבר לזה. ואם כן, מהו?
תודה רבה
תשובה:
שלום לך,
בשאלתך ביטאת אהבה רבה – אהבה לאשתך, אהבה לתורה שאתה לומד, ואהבה לאמת הפנימית שלך.
כולן אהבות עוצמתיות, טובות ורצויות לבורא, ואתה עושה כמיטב יכולתך לא לוותר על אף אחת מהן. עצם פנייתך ושאלתך מעידות על כך.
אתה כותב שאתה עובר תהליך שינוי הדרגתי, אשר אשתך אינה שותפה לו. ממצב זה נובע קושי בינך לבינה, מתוך ציפייתה שאתה תישאר בעמדות שאחזת בהן כשנוצרה הזוגיות שלכם, והחשש של שניכם שאולי השינוי שאתה עובר מערער את יסודות הזוגיות.
האם שינוי עמדות ואמונות של אחד מבני הזוג מערער את הזוגיות? זוהי שאלה מורכבת. מצד אחד, "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב'), הקב"ה נתן באדם נשמה חיה שמתפתחת ולומדת כל החיים, ומי שקשוב לנשמתו מוצא שהוא מתפתח וצומח בכל שלב. רוב בני האדם אינם נשארים בדיוק בנקודה בה היו בגיל צעיר.
מצד שני, בני הזוג התחתנו על סמך היכרות ובחירה. "נָתְנוּ אֱמוּנָתָם זֶה לָזוֹ וְזוֹ לָזֶה" (רש"י תענית ח.), ברור שהם מצפים זה מזו לעקביות כלשהי, שהאדם לו נישאו יהיה אותו אדם גם בהמשך החיים. זהו הבסיס למתן האמון ההדדי.
כיוון ששני הצדדים קיימים ואמיתיים, יש צורך למצוא איזון ביניהם. איזון זה שונה מזוג לזוג, ואף משתנה בין תקופות החיים השונות של כל זוג. נראה שזיהית שאתם נמצאים בנקודה כזו, של צורך למצוא מחדש את האיזון שלכם בין התפתחות והתחדשות לבין שימור ועקביות של כל אחד מכם.
נקודה כזו מאתגרת ומעוררת חששות מוצדקים, אך יכולה גם להביא לצמיחה חיובית בקשר בין השניים. זאת משום שהיא מאפשרת לבדוק מחדש מהו הבסיס שלכם למסע המשותף אליו יצאתם.
כפי שביטאת בעצמך בשאלתך, האמונות והתפיסות המשותפות היו הבסיס לזוגיות. אולם, מכל הנשים המחזיקות באמונות דומות לשלך בחרת באשתך דווקא. ראית בה משהו מעבר לרובד המחשבתי של תפיסות על החיים, חשת חיבור עמוק יותר אליה דווקא, גם אם לא ניתן להגדיר במדויק מהו. גם היא בחרה בך לא רק בגלל אמונותיך, אלא בגלל משהו עמוק יותר שחשה בך.
רבדים עמוקים אלה הם כעין הקרקע שעליה צמח הבית שלכם, או "האישיות המשותפת" שתיארת, שהיא לב הזוגיות. כאשר מתואר בגמרא ש"בעל האבידה מחזר אחר אבדתו", הכוונה לאבידה עמוקה, חלק פנימי של האדם, עצם מעצמיו, לא חלק ממוחו החושב או ממבטו החוצה על החיים. מה שמחפשים באמת הוא חלק מהפנימיות. דווקא לכן קשה להגדיר נקודת חיבור זו במדויק, בהיותה שייכת לתחום הפנימי והמכוסה של נפשנו, ודווקא לכן היא זו המעניקה את הברכה ל"אישיות המשותפת" שבונים בני הזוג. אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.
לכן, הריחוק הנוצר ביניכם מהווה הזדמנות להתמקד יותר ברובד העמוק המחבר. כשהמדרש אומר, "איש ואשה, זכו – שכינה ביניהם" (נזיר יז.), הוא מתייחס לחיבור האותיות י' ו-ה' שבמילים "איש" ו"אשה" כחיבור שיוצר את נוכחות השכינה. זהו בעצם חיבור של האותיות השונות בין האיש והאשה, כלומר זהו המפגש של השוני ביניהם. השוני עצמו הוא חיובי עד כדי כך שהוא יוצר את נוכחות השכינה.
נקודה נוספת שכדאי לבחון היא, האם יתכן שהבעיה אינה רק מה שאתה חושב שהיא?
שאלתך מעלה שאלות-המשך רבות; חלקן אולי לא קשורות כלל למציאות שלך, וחלקן אולי רלוונטיות וחשובות. נציג אותן, ואתה הוא היודע אלו מהן קשורות באמת למצבכם.
האם מה שגורם לחיכוכים עם אשתך הוא אכן השינוי בסגנון לימוד התורה שלך ובהשקפותיך? אולי יש כאן בעיה אחרת, שאינה מקבלת ביטוי מפורש אבל מטרידה ומתסכלת? בשאלתך תיארת את אשתך כיציבה באמונותיה ועקבית בדרכה; האם גם לה יש אפיק להתפתחות וצמיחה, האם היא יכולה "להרשות לעצמה" להפנות כוחות וזמן לכך? אולי היא זקוקה לאפיק כזה, באופן המתאים לה ולדרכה?
ואולי, מתוך הבית והנאמנות לתפקיד האימהי, גם אשתך מתפתחת ועוברת שינוי? לאיזה כיוון היא הולכת בשנים הללו?
יכולות להיות סיבות רבות לתחושותיה, בכיוונים אלה או בכיוונים שונים בתכלית.
קשה משאלתך לדעת האם עניינים אלה נידונים בפתיחות בינך לבין אשתך, או מהי הדרך המתאימה לכם לדון בהם. היכולת לשוחח בפתיחות, להקשיב גם כשקיים שוני ועימות, ולכבד את הבחירות של כל אחד מכם – היא המפתח להתקדמות לכיוון של תחושת קירבה עמוקה יותר. אם אתה חש שחסר לכם משהו מיכולות אלה, כדאי להיעזר בדמויות ששניכם מעריכים או בהדרכות טובות שניתן ללמוד וליישם. אתה מוזמן לחזור אלינו אם תרצה הפניות ספציפיות ונשמח לסייע.
בנוסף, לצד ההתייחסות אל המרחב הזוגי שלכם, כדאי להפנות מבט גם אליך עצמך. נשמע שאתה כרגע במישור של חיפוש מענה לעצמך, ללבטיך האישיים, וזה שלב חשוב והכרחי מאין כמותו. אתה מתאר תהליך של מסע פנימי עמוק. מסעות כאלה פעמים רבות מאפשרים שינוי לטובה בדברים רבים, עם זאת הם לעיתים מעוררים בנו גם ספקות ותהיות, ואף לעיתים רגשות כמו אשמה או בושה. גם אם אלו מתעוררים, אין זה אומר שהתהליכים עצמם שגויים או שליליים. לפעמים שיחה עם חבר טוב, דמות רוחנית שאתה סומך עליה וקרוב אליה, קרוב משפחה שיש ביניכם שיחה פתוחה, או אפילו איש מקצוע, יכולים לעזור ולהקל.
בברכת "רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" (קהלת ט), ובהצלחה רבה.
שלומית