האם מותר לראות את האיברים המוצנעים בזמן קיום יחסים?
האם מותר לראות את איבר המין אחד של השני בקיום יחסים?
תשובה
תודה על שאלתך הכנה. תשובה זו נכתבה עבור זוגות אשכנזיים, כיוון שכך ציינת לנו (ראי הערה שלי בהרחבות על הבדלים בין העדות).
אקדים ואומר שכמו בהרבה תחומים בהלכה יש מקום לאסור או להתיר בתוך המסגרת ההלכתית, והדבר תלוי בהשקפת עולם של הפוסק/ת ובערכים התורניים החשובים לו. אני מאמינה שהיום יש הרבה סיבות לנסות להקל בכל מה שקשור להתנהגות המינית של בני זוג נשואים, ושהיום (אולי בשונה משנים עברו) מקום הקדושה הוא במיניות זוגית הדדית, רחבה, ומשמחת. ועל כן מותר לראות את איבר המין אחד של השני בקיום יחסים, כל עוד שניכם חשים עם כך בנוח. אביא כמה מקורות לחיזוק עמדה זו, וגם אכלול בהרחבה מקורות שדנים על כך באופן יותר ארוך ונרחב.
אנחנו רואים מהגמרא חשיבות רבה בכך שבני הזוג יהיו ערומים בשעת תשמיש – יש דעה ש"קירוב בשר" זו הוא חובה מדאורייתא עבור הגבר, ואם גבר לא מוכן לקיים יחסים בעירום מכריחים אותו לגרש את אשתו ולשלם לה את הכתובה (ראי בהרחבות, גמ' כתובות דף מח ע"א). ה"יחד" של הזוג בעירום מהווה לא רק קירבה פיזית אלא גם פתח לקירבה נפשית, ועל פי דעה זו, לא רק שהוא מותר, אלא חובה.
אנחנו לא מוצאים שיח הלכתי לגבי הסתכלות של האשה באיבר המין של בעלה. כנראה הדבר מותר ואין על מה להאריך.
ומאידך, אנחנו כן מוצאים שיח יותר נרחב בנושא הסתכלות הגבר על איבר המין של אשתו (ראי בהרחבות גמ' נדרים דף כ ע"א). הדעות שמביעות איסור הסתכלות של גבר על איברי המין של אשתו בסופו של דבר לא רלוונטיות לשאלה שלך – במקרה אחד נאסר ההסתכלות על איברי המין של אשתו בזמן שהיא אסורה ("נדה"), ובמקרה השני מובאת דעתו של ר' יוחנן בן דהבאי שאוסר הסתכלות על איברי המין של האשה, אך בתוך הסוגייה שיטתו נידחית באופן מובהק.
השיטה ההלכתית המקובלת היא זו שמביא ר' יוחנן בשם החכמים, המתירה כל דבר שזוג נשוי רוצה לעשות ביחד. שיטה זו נפסקת להלכה ברמב"ם ואחריו ברמ"א (ראי הרחבות). ועל שיטה זו גם כותב ר' אליעזר ממיץ "ואין חסרון קדושה" (מובא בשיטה מקובצת לנדרים דף כ ע"ב). כל עוד הזוג פועל מתוך רצון משותף – או בלשון הרמב"ם "ברצון שניהם ובשמחתם" (הלכות דעות ה:ד) – כל דבר מותר להם.
לסיכום, מותר לבני זוג נשואים לראות את איברי המין אחד של השני בקיום יחסים.
בברכת "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" (שיר השירים ז:ז),
הרבנית ג'ני רוזנפלד
הערה ביחס לפסיקה הספרדית: הסיבה שאני מציינת שפסק זו נכתב עבור אשכנזיים היא כיוון שבאורח חיים סימן רמ' המחבר פוסק כדברי ר' יוחנן בן דהבאי (כולל איסור הסתכלות של גבר על איבר המין של אשתו – שו"ע או"ח רמ:ד). פסק זה תמוה, וגם עומד בסתירה לדברי המחבר באבן העזר סי' כה, שם הוא משמיט את דברי ר' יוחנן בן דהבאי. יסוד החומרה הוא הראב"ד בבעלי הנפש שמחדש שרק חלק של שיטת ר' יוחנן בן דהבאי נדחית (כי זה משהו שרואים במפורש במעשה אצל רבי ואצל רב שהם פסקו נגדו). אבל לגבי שאר שלשת הדברים שאמר, הראב"ד מקבל את שיטתו ובעקבותיו גם אחרים. רבים עמדו על סתירה זו בשו"ע וניסו לתרצה, וכנראה יש ביסוס קבלי לדברי המחבר באורח חיים סי' רמ – ניתן לראות זאת באופן ברור מאוד בהצצה לנושאי כלים שם, כאשר כולם מצטטים טקסטים קבליים, בשונה מסימנים אחרים כאשר הנושאי כלים מביאים טקסטים יותר הלכתיים מובהקים לביסוס דברי המחבר. יש אמנם דרכים ליישב את תשובתי עם פסק המחבר, אך בגלל המורכבות אני כותבת מראש שתשובה זו מיועדת לאשכנזיים כפי שציינת על עצמך שאת אשכנזיה.
הרחבות:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מח ע"א
תני רב יוסף: שארה – זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים, שמשמשין מטותיהן בלבושיהן. מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה – יוציא ונותן כתובה.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ ע"א
…רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני – במקום הטנופת, שהוא מכוון כנגד העקב…
אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום…
א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ט
אשתו של אדם מותרת היא לו, לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר ואבר שירצה, [ובא עליה כדרכה ושלא כדרכה] ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה ואף על פי כן מדת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך ושיקדש עצמו בשעת תשמיש כמו שביארנו בהלכות דעות, ולא יסיר מדרך העולם ומנהגו שאין דבר זה אלא כדי לפרות ולרבות.
אבן העזר הלכות אישות כה:ב, דברי הרמ"א
הגה: ויכול לעשות עם אשתו מה שירצה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה (טור). ויש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם הוציא זרע, אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך (גם זה טור בשם ר"י). ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו קדוש יאמרו לו (דברי הרב).
לעוד הרחבה ונימוקים ניתן לעיין בספר "דבר סתר," חלק א', שו"ת קדושת אמת סימן ה' (הסתכלות באותו המקום עבור הגבר) וסימן ו' (עבור האשה), עמ' 32-38.