אני מתחברת יותר לתהילים כשהפסוקים בלשון נקבה, האם מותר לשנות?
שלום וברכה,
רציתי לשאול האם מותר לי לומר תהילים בלשון נקבה כי אני לא מצליחה להתחבר לכתוב כשאני פונה כאילו אני זכר. לדוגמא בפסוק ו' בפרק ל"ב כתוב: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו". האם מותר לי לומר: "על זאת תתפלל כל מאמינה אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליה לא יגיעו"?
תודה רבה
תשובה
שואלת יקרה
שאלתך מעידה על כך המקום המרכזי שהעולם הרוחני שלך תופס בחייך, והדבר מעורר השראה.
בתשובה לשאלתך, את יכולה לשנות מילים בפסוקים מספר תהילים כאשר את אומרת פסוקים בודדים בדרך של תחינה. אבל אם את אומרת מזמורים שלמים או קוראת תהילים ברצף, עלייך לדבוק בלשון הכתוב. אפרט את תשובתי.
בתוספתא במסכת מגילה (פרק ג הלכה כא) מופיעה ההלכה, "הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים".[1] כלומר, בזמן קריאה בתורה, בנביאים או בכתובים אין לשנות ללשון יחיד מילה הכתובה בלשון ליחיד, וכן להיפך. הרא"ש, בפירושו לתלמוד (מסכת מגילה פרק ג סימן כד) מצטט מהלכה זו בתוספתא ומוסיף בשם רבנו יונה שהאיסור של התוספתא לשנות בלשון הפסוק היא דוקא "כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים. הלכה זו מקבלת ביטוי בברכת "רפאנו" בתפילת העמידה. ברכה זו מבוססת על פסוק שבו אומר הנביא ירמיהו: "רפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (ירמיהו יז, יד). דברי ירמיהו כתובים בלשום יחיד, "רפאני", אך חז"ל שינו את הכתוב וטבעו את הברכה בתפילת העמידה כבקשה של הרבים: "רפאנו".
בפירוט מטבע הלשון של ברכות תפילת העמידה מביא הטור (אורח חיים סימן קט"ז את דברי הרמ"ה (רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה, פוסק ספרדי מהמאה ה 12-13), לפיהם האיסור לשנות מיחיד לרבים נוגע לתרגום פסוקים ולקריאתם בזמן "שמכוון לקרות." כלומר, בזמן שאדם קורא את הפסוקים כסדרם אסור לשנות את המילים, אך בזמן שהציבור מתכוון באמירת פסוק בודד להתחנן אל ה', "דרך תפילה ובקשה," אפשר לשנות את הפסוק לפי הצורך.
ואכן, בעקבות דברי הרמ"ה והרא"ש המובאים בטור פוסק השולחן ערוך: "רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך." (שו"ע, אורח חיים סימן קטז סעיף א).[2]
ההלכה שהבאנו כאן מזכירה שינוי דקדוקי מיחיד לרבים או להיפך. בשאלתך את שואלת האם מותר לומר תהילים בלשון נקבה. נראה לי שמכיוון שהשאלה היא לגבי שינוי דקדוקי במשפט אפשר ללמוד על התשובה ישירות מההלכה לגבי שינוי מיחיד לרבים. לכן בזמן אמירת תהילים, שבהם נקראים מזמורים שלמים ברצף, נראה לענ"ד שאין לשנות את מטבע הפסוקים.
אבל חשוב לי להוסיף הערה המבחינה בין "אמירת תהילים" כאשר מזמורים נקראים ברצף לבין הצורך שאת מביעה להתחבר לנאמר דרך הביטוי האישי. שימי לב שבשינוי שאת מדגימה, את הולכת אף יותר רחוק מהשינוי הדקדוקי הנידון בהלכה, ואת משנה את המילה "חסיד" למילה "מאמינה". בכך את נוקטת בדרכם של פייטני ישראל לאורך הדורות, ששינו מטבעות לשון מהמקרא בדרך יצירתית כדי לכתוב יצירה חדשה, המביעה את רחשי ליבם. רבים מפיוטים אלה נכנסו לסדר התפילות שלנו כהקדמה לתפילות אחרות, או כתפילות עצמאיות. לדעתי אין מניעה שתקדימי יצירה כזו, המבטאת את רחשי ליבך ומביעה את הצורך הרוחני האישי שלך לקשר עם הקב"ה. את יכולה לעשות זאת במשפט אחד או כמה משפטים, ולעבור מהם לאמירת מזמורי תהילים שלמים ככתבם. ייתכן שתגלי שכאשר את מקדימה הקדמה כזו למזמור, גם פסוקים אחרים הנאמרים בלשון זכר מקבלים משמעות חדשה, ואולי אף מובילים אותך להעמקת החיבור לדברים שאת אומרת.
אני מברכת אותך שתזכי לתפילות ותחנונים שהם בבחינת "דרשתי את ה' וענני"
חנה השקס
הרחבה ומקורות
א. הלכות בדבר שינוי פסוק בתפילת העמידה:
ירמיהו יז, יד: רפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה
תפילת עמידה: רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה,
תוספתא מגילה פרק ג הלכה כא
כתב הנכתב ליחיד אין מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד רבי יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף. תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן יהיה אביו או רבו.
רא"ש מסכת מגילה פרק ג סימן כד
ברכת כהנים נקראין ולא מתרגמין מ"ט משום ישא. מעשה אמנון ותמר לא נקראין ולא מתרגמין והא אמרת מעשה אמנון נקראין ומתרגמין לא קשיא הא דכתיב אמנון בן דוד הא דכתיב אמנון סתמא:
ת"ר כל המקראות הכתובים בתורה לגנאי קורין אותם לשבח …
תוספתא (פ"ג) הכתובה לרבים אין מכנין אותה ליחיד ליחיד אין מכנין אותה לרבים. מצאתי בשם הר"ר יונה ז"ל דוקא כשקורא אדם כל המזמור או כל הענין כסדר אבל המתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לכנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד ומלתא דסברא היא(י) ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף ה"ז מגדף (קידושין דף מט א) כגון ויראו את אלהי ישראל אם תרגמו כצורתו וחזו ית אלהא ישראל ה"ז בדאי דכתיב כי לא יראני האדם וחי ואם הוסיף מדעתו וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל ה"ז מגדף אלא כתרגום אונקלוס וחזו ית יקרא דאלהא דישראל(כ) תורגמן העומד בפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף אא"כ הוא אביו או רבו [סנהדרין קה ב] דאין הרב מקנא בתלמידו מאלישע דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ולא האב בבנו מדוד שאמרו לו ייטב אלהים את שם שלמה משמך וגו':
רי"ף מסכת מגילה דף טז עמוד ב
תוספתא הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ר' יהודה אומר המתרגם פסוק אחד כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף הרי זה מגדף תורגמן העומד לפני חכמים אינו רשאי לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם כן הוא אביו או רבו: סליקו להו הקורא את המגילה וסליקא לה מסכת מגילה
טור אורח חיים סימן קטז
… אע"ג דתניא כל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים, וא"כ כיון שהפסוק הוא לשון יחיד – "רפאני ה' וארפא", היאך אנו אומרים אותו בלשון רבים? פירש הרמ"ה היינו במתרגם המתרגם הפסוקים אינו רשאי לשנות מיחיד לרבים או איפכא, והוא הדין נמי הקורא הפסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות, אבל פסוק של תפילה שאין כוונת הציבור לקרותו אלא להתחנן דרך תפילה ובקשה, הרי הן כשאר תפילות ורשאין לשנותם לפי צורך השעה, לפי ענין תחינתם ובקשתם. והרב ר' יונה כתב דווקא כשקורא כל המזמור או כל הענין כסדר אז אין לשנות, אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה, יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד, ולזה נוטה דעת אדוני אבי ז"ל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן קטז ברכת רפאנו
סעיף א: רפאנו ה' ונרפא אף על גב דהכתוב ליחיד אין מכנין אותו לרבים הני מילי בזמן שמתכוין לקרות אבל כשאומר אותו דרך תפלה ובקשה מותר. ומכל מקום אם אומר מזמור שלם אסור לשנות מלשון יחיד לרבים או להיפך (טור והרא"ש פרק הקורא עומד בשם הר"י):
ב. גדר קריאת תהילים כקריאה בתורה
המנהג לאמר מזמורי תהילים באופן קבוע או בהתאם למעגל השנה ובהקשר של אירועי חיים שונים נחשב כקריאה בתורה לצורך הלכות הקשורות לקדושת הכתובים ולמנהגי קדושה בזמן אמירתם. לסיכום דינים אלה על פי מנהג הספרדים ראי כאן.
החיד"א, בספר תשובותיו "יוסף אומץ" מבחין בין אמירת תהילים לבין לימוד אחר בתורה לצורך הנהגת הזוהר שלא ללמוד דברי תורה בלילה.
החיד"א, שו"ת יוסף אומץ סימן נד
שאל ישאלו רבים מיריאי ה' המישרים ארחותם על פי מנהגי הרב הקדוש רבינו האר"י ז"ל כי תאוה נפשם ללמוד מזמורי תהלים באשמורת אם יכולים לקרותם בעוד לילה או לפי דברי רבינו האר"י ז"ל כי הוא אמר דאין לקרא מקרא בלילה חוץ מליל הששי גם תהלים באשמורת אין לקרות.
תשובה… הנה בעה"ק ירושלם ועה"ק חברון ת"ו אשר ישבתי בהם ראיתי שאין קורין מקרא בלילה. ועם כל זה מנהג קדום כי בכל לילה באשמורת קורין בבתי כנסיות ה' ספרי תהלים בכל לילה. ושמעתי ממקובל מופלא בדורנו ז"ל דאמר מר כי אין לימוד התהלים בכלל אזהרת רבינו האר"י ז"ל ויכול לקרות תהלים באשמורת עכ"ד. ואני בעניי מצאתי סמך לזה בב"ר פ' ס"ח דאמרו שם דיעקב אבינו ע"ה היה קורא תהלים בלילה. ומעיקרא דוד הע"ה רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות. הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך. אמנם אני בעצמי ירא אנכי ואין אני קורא תהלים בלילה [והטעם כי רבינו האר"י ז"ל סתם וכתב דאין לקרות מקרא בלילה קא פסיק ותני מקרא ותהלים בכלל. וכל כי הא הוה ליה לאודועי ודע דכל דבר אשר אני רואה בח' שערים שסידר מהר"ש ויטאל ז"ל אני סומך עליו כי ראיתים מכתב יד מהר"ש. וגם מכתב מהר"ר חיים ויטאל ז"ל עצמו].
[1] ישנה גרסה אחרת של התוספתא "כתב הנכתב ליחיד מכנין אותה לרבים לרבים אין מכנין אותה ליחיד". אך בספרו "תוספתא כפשוטה" מסביר שאול ליברמן שהגרסה שצוטטה לעיל, המצויה ברי"ף ובראשונים אחרים, היא המועדפת.
[2] יש לסייג שיש הרואים בקריאת תהילים גדר שונה מזה של קריאה בשאר ספרי המקרא, אך רבינו יונה נוקט דווקא מזמור, כך שמבחינת ההלכה שאוסרת על השינוי בקריאת קטע בשלמותו, נראה שתהילים הם כשאר ספרי המקרא (ראי בהרחבה בדברי החיד"א).