האם לדון לכף זכות רבנים שנחשדו במעשים מיניים? מה עם חילול ה'?
שלום רב,
בעקבות פרסום החשדות כלפי הרב טל,
אני מוטרד מהמחשבה שישנם רבנים שידעו את כל אשר נעשה ושמרו את הדבר כך שנוספו נפגעים. אני מודע לחזקת החפות אבל אני מתלבט מאוד! אולי צריך לדון כל אדם לכף זכות, ובעצם זה לא נכון לפרסם חשדות כאלו. בנוסף להתלבטות הפנימית, אני לא בטוח כיצד להתמודד מול שאלותיהם של חילונים בנושא זה. יש כאן חילול השם בנוסף לחטאים האחרים.
בתודה.
תשובה:
שלום לך. שאלתך חשובה מאוד, משום שהיא עוסקת במתח שבין הרצון למנוע פגיעה בזולת, לבין חזקת החפות, והחובה לדון לכף זכות.
ובכן, אנשי ציבור שפרנסתם מבוססת על שמם הטוב, חייבים לספק לציבור הסברים בנוגע לכל חשד שעולה כלפיהם. כך עולה מדברי הרמב"ן בפירושו על פרשת שמות, י"ח, כ"א. הרמב"ן עוסק בקביעת הגמרא (בבא בתרא, נ"ח ע"ב), לפיה כל דיין שניתן להוציא ממנו ממון בדין, איננו דיין, וטוען שדיינים שיש כלפיהם חשד כלשהו שמטיל ספק ביושרם, עליהם להפריך את החשד מיוזמתם. כלומר, לפי הקוד האתי שמציע הרמב"ן, כאשר מדובר ברבנים, אין להם רשות להשתמש בחזקת החפות ולטעון לחפותם מבלי לפזר את החשדות כלפיהם.
מבחינה הלכתית, אם אדם פרטי נחשף לסיפורים מטרידים שמהם עולה חשש שרב כלשהו מנצל את סמכותו לפגיעה בזולת, האדם הפרטי חייב לדווח על כך לגורמים שמטפלים בנושאים כאלו, מדין "לא תעמוד על דם רעך". אם מדובר בחשד לעבירה פלילית, יש לפנות למשטרה. אם מדובר בתחום אפור יותר, שבו לא בטוח שיש עבירה פלילית אך ייתכן שיש פגיעה בזולת, יש לפנות לפורום תקנה, שפועל תמיד בחסות היועץ המשפטי לממשלה.
באשר לחשש לשון הרע: מבחינה הלכתית, כבר קבע החפץ חיים שמותר לספר על אדם אחר את כל האמת הידועה לך לגביו, כאשר הכוונה היא לתועלת, כמו למשל מניעת פגיעה בזולת. (התנאים להגדרת לשון הרע לתועלת מופיעים בהלכות לשון הרע, כלל י', לחפץ חיים). גיבוי לכך ניתן למצוא למשל גם אצל רבנו יונה, (שערי תשובה, שער שלישי, רכ"א).
לגבי שאלתך השלישית, כיצד נשיב לחברינו המתרעמים על חילול ה' הגדול. ראשית, ניתן להזדהות עם תחושת חילול ה'. אכן יש כאן חילול ה', והדבר כואב לכל מי שאוהב את ה' ותורתו ומאמין שתורתו אמת. למדנות תורנית איננה מהווה "חיסון" מפני חולשות אנושיות. האדם תמיד יכול לבחור להפר את כללי התורה, והראיה לכך היא שהקב"ה מכניס בתורתו את הציווי לבחור בחיים ולא בדרך המנוגדת לתורה. אילו התורה הייתה מהווה חיסון מפני בחירה ברע, היה מספיק לצוות עלינו ללמוד אותה, ולא היה צורך לצוות עלינו גם לבחור בה, "ובחרת בחיים".
לבסוף, בנוגע לחובתנו לדון לכף זכות כל אדם: יש המתבלבלים וחושבים שהחובה לדון לכף זכות מחייבת אותנו לפרש כל סיטואציה בעייתית ומחשידה, באופן שמתעלם מהחשד, ולהתאמץ לתת לו הסבר אחר שמנקה את האדם מהחשד. זוהי אי הבנה חמורה של המושג "לדון לכף זכות". כאשר מדובר בחשש לפגיעה בזולת או לפגיעה בך באופן אישי,לדון לכף זכות פירשה להכיר בכך שייתכן שהאדם חטא, אך לקוות שהסיבה לכך איננה נובעת מהיותו אדם רע. חובתנו היא להכיר בחולשה האנושית שעשויה להיות מנת חלקו של כל אדם, אפילו של אנשים גדולים. לאחר שנודע לנו שאדם חטא, נוכל לדון אותו לכף זכות בך שנחשוב על הגורמים שגרמו לו לחטוא: אולי הוא חלילה לוקה בנפשו, למשל, סבור שרוח הקודש מדברת אליו אך למעשה מדובר בהתפרצות מצערת ומסוכנת של מחלת נפש. או לחלופין, אולי הוא בעצמו היה קורבן להתעללות בילדותו. אבל כל הסיבות הללו, לא מפחיתות מהאחריות שלנו לזהות פגיעה בזולת, ולהזהיר את הציבור מפניה.
שנזכה למנוע חילול ה' ולהרבות בקידוש ה'.
אוריה