מטעמי בריאות ורצון להוריד במשקל, אני צריכה ורוצה להתחיל פעילות ספורט, אף כי זה לא דבר שא י אוהבת…
הספורט היחיד שאני נהנית ממנו, ומקווה שאצליח להתמיד בו, הוא שחיה, אבל ההגבלה לשעות נפרדות בבריכה הופכת זאת למאוד לא מעשי. יש מעט מאוד שעות נשים בבריכות השונות, בזמנים לא מתאימים ליתר המחויבויות שלי.
האם ניתן לשחות בבריכה מעורבת בבגד ים "צנוע" – בצורת שמלה, עם שרוולים וטייץ?

התשובה:

יקרה שלום,

ראשית אני מחזקת את ידייך. התעמלות זה דבר חשוב מאד, לא פשוט להתחיל. וגם להתמיד לא פשוט.

בהצלחה!!

לגבי שחיה מעורבת, נראה שבפשטות אין איסור על האישה לשחות בשעות מעורבות כאשר היא לבושה באופן הולם. נראה לי שאם בגד הים שאת מתארת מתאים לרמת הצניעות שאת דורשת מעצמך ביום יום, גם כאשר הבגד ים רטוב, הדבר לכאורה מותר.

עלי להסתייג ולהוסיף שהרב עובדיה יוסף בתשובותיו מתייחס באופן חריף מאד לאיסור שחייה מעורבת. (שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן סג) לעומת זאת רב משה פיינשטיין כותב שכאשר אדם נצרך לים לרפואה הוא יכול להגיע גם בשעות שישנן שם נשים אם אין בריריה אחרת.(אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נו). נראה לי בפשטות שהם התכוונו לאיסור על האיש להיחשף לנשים שאינם לבושות באופן צנוע, אך חשוב להכיר את דברים.

בנוסף, נראה לי שישנם שיקולים נוספים שחשוב לתת עליהם את הדעת. שיקולים אלו אינם הלכתיים במובן הפשוט של המילה אך נראה לי שחשוב לקחת אותם בחשבון.

• מראית עין

ישנו חשש מסוים שהרואים אותך נכנסת לבריכה ויוצאת מן הבריכה בשעות מעורבות לא ידעו שהשחייה מתבצעת בבגד ים צנוע, הדבר יכול להביא לידי טעויות.

• מצביעים עם הרגליים

ישנן בריכות שהחישוב של שעות הנשים, הגברים והמעורב מתבססים בין השאר על ספירת השוחים. איני יודעת אם כך הוא הדבר בבריכה שבה תשחי, אך אם כן יש עניין לחזק את השעות הנפרדות בכדי שמפעילי הבריכה יבינו "שיש קונים" למוצר זה.

לסיכום נראה לי שכמובן שעדיף לעשות מאמץ ולשחות בשעות הנפרדות. אך אם הדבר לא מתאפשר, מותר לאישה לשחות בבגד ים צנוע בשעות מעורבות כאשר מדובר בשחייה לצרכים בריאותיים. כדאי להשתדל להגיע בשעות פחות עמוסות של הבריכה בהן יש פחות גברים ובהם השחייה אינה מפגש חברתי.

רחל

שלום

אני מקווה שאצליח לנסח את השאלה בצורה נכונה כך שאוכל לקבל תשובה מספקת.

אני בזוגיות כבר 3 חודשים בערך, טוב לנו ביחד וכיף. תמיד כיף לנו. הוא תמיד מאוד אופטימי לגבינו .. עוד ממש לפני שיצאנו , בעוד שאני בהתחלה חשבתי שלא ילך כי הוא לא דתי כמוני ואז אחרי שיחה על זה הבנו שיש מצב שכן נצליח לבנות בית ששנינו רוצים. בגלל האהבה

מזה אני פוחדת. טוב לנו יחד

שנינו רוצים בקשר הזה (הוא יותר כי הוא תמיד רצה בנו והוא תמיד האמין שיצליח בינינו והוא בן אדם כזה שתמיד מאמין ומוכן להתחשב והכל ..

הפחד שלי הוא כזה – אנחנו לא באמת מתאימים, אנחנו לא באמת זיווג טוב, אבל בגלל שאנחנו רוצים בקשר הזה, בגלל שאנחנו רוצים שיצליח – אז מצליח לנו וגם יצליח .. אבל מה אם זה לא זה !??! מה אם אנחנו מפספסים את הזיווג הכן אמיתי שלנו?

מה אם ילך לנו רק בגלל שאנחנו רוצים שיצליח?

זה כמו חברות עם מישהי , שאם שתינו נחליט שאנחנו החברות הכי טובות ונפעל עבור זה – אנחנו נהיה. (זה מה שיש לי עם החברה הגי טובה, לפעמים אני מרגישה שאני עובדת על עצמי או שמהו אבל בסךהכל בגלל ההחלטה שלנו להיות החברות הכי טובות אנחנו תמיד מתחשבות ועושות מעבר וזה באמת גורם לנו לאהוב יותר אחת את השניה ואיתה אני הכי פתוחה וכולי ..) אז ככה אני פוחדת שאנחנו עושים בזוגיות שלנו .. כי אם מתעורר ריב אנחנו באים אחד לקראת השני ופותרים את זה כדי שלא יציק. ואנחנו מתחשבים אחד בשניה ומקשיבים גם אם אין כח .. וזה שאנחנו עוברים יחד דברים וחווים חויות ..אני מרגישה איך כל אלו מקרבים בינינו. ואני מפחדת שאנחנו מתקרבים אחד לשניה אבל לא צריכים :/

אגב – אנחנו מאוד משתדלים לשמור נגיעה מוחלטת של – גם בלי להחזיק ידיים או לשם ראש וכאלה. וכמעט כל הזמן אנחנו מצליחים כי לשנינו זה חשוב .. אם זה משנה כאילו.

אז כן , השאלה שלי היא פחות שאלתית אלא מעין שיתוף בפחד הזה שלי , או שאפשר לשאול – האם יכול להיות שגבר ואישה שלא באמת מתאימים יצליחו בגלל שהם רוצים להתאים?

שלא תבינו לא נכון, אני לא רוצה שנצליח גם אם אנחנו לא. אני רוצה שכל אחד מאיתנו יקבל את הטוב ביותר עבורו – את הזיווג הנכון לו, ואני מפחדת זאנחנו לא זיווג נכון אבל בגלל מה שאנחנו עושים אנחנו נרגיש ונחשוב שכן וכך נפסיד את האמת ..

זה הטריד אותי עוד בעבר אבל כל פעם לפני פגישה עשיתי תפילה של לפני פגישה , כזו של "אם אנחנו מתאימים שיצליח ואם לא אז שנםרד בלי עוגמת נפש" וגם זה שהכרנו באתר 7 ברכות למרות שהוא לא דתי .. הוא חיפש מישהי דתיה שתקרב אותו ואני אישה שאוהבת לקרב .. אז בעבר הרגשתי שיש מצב שאלוקים הפגיש בינינו ככה בכוונה וזה מגניב אותי לחשוב על זה כי בלי האתר לא הייתי מזתכלת עליו בחיים וכנראה גם הוא לא עליי כי חיצונית אני לא מה שהוא אהב , אבל עכשיו הכרתי את המלאך שבו והוא אוהב את איך שאני נראית .. אז לא יודעת. זה כן מגניב לחשוב שאלוקים הפגיש בינינו ככה אבל כל הזמן חוזר בי הפחד הזה שציינתי קודם. אני לא ידועת לאיזה תשובה אני מצפה פשוט .. אולי לשמוע מה דעתך ..

תשובה:

התשובה ניתנה על ידי הרבנית ג'ני רוזנפלד במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

שלום לך ותודה על שאלתך. קשה לחיות עם הספקות שאת מתארת. קשה גם להשקיע בקשר שבו בכל רגע נתון מתעוררים הספקות שאת מתארת וכך לא מאפשרים לך לתת לקשר כאשר כל רגע את שואלת אם זה באמת זה, ולא נותנת לעצמך באמת לבנות ולתת לזה צ'אנס.

הגמרא אומרת כמה דברים חשובים בהקשר זה.

בתחילת מסכת סוטה (דף ב ע"א) מובאת בשם ר' שמואל בר רב יצחק מסורת של ריש לקיש על פיה הזיווג קשור במעשי האדם. ריש לקיש סבור שאדם טוב וישר ימצא אישה עם תכונות אלו, וכן להפך. ראוי לדייק שאין הוא טוען שלכל אדם ישנו זיווג אחד המיועד לו. אלא, לכל אדם כמה אפשרויות לזיווג, ובלבד שבני הזוג מתאימים מבחינת מעשיהם.

בהמשך אומר רבה בר בר חנה אומר בשם ר' יוחנן "קשין לזווגן כקריעת ים סוף". כלומר, רבי יוחנן אומר שיצירת זיווג טוב דורשת מאמץ עליון. כידוע, ר' יוחנן חולק בדרך כלל על ריש לקיש, אך נראה שכאן דעותיהם שוות בכך שמדעות שניהם משתמע שייתכן שיש כמה זיווגים אפשריים לכל אחד.

רק בסוף הסוגיא אנו מוצאים את שיטת רב יהודה בשם רב האומרת שיש זיווג אחד ויחיד שהקב"ה מחליט עליו עוד לפני שהוולד נוצר, ומכאן מתקבל רעיון "הזיווג המיועד."

הגמרא מנסה ליישב בין השיטות השונות, ולא אכנס לזה כאן. אך גם אם נאמר שהקב"ה מכריז על הזיווג המיועד לכל וולד עוד לפני שנוצר, אין דרך מוחלטת בשבילנו כבני אדם לדעת אם מצאנו אותו. ובנוסף ראינו שמושג הזיווג המיועד איננו מוסכם על הכל. גם אם נאמין בכך שהוא קיים, אין בידינו כלי שבאמצעותו נדע בוודאות שאכן מצאנו אותו.

ספק זה, בדבר הזיווג המיועד, הוא ספק שתצטרכי לחיות איתו בין אם הזוגיות שתיארת תתקדם ותבשיל ובין אם תמצאי מישהו אחר. לכן נראה לי שעדיף לא להקדיש לכך מחשבות רבות. זוהי אחת השאלות שאין עליהן תשובה, וחבל שרעיון זה ימנע ממך לשמוח במה שאפשר ולמצוא בן זוג שאיתו את עשויה לפתח חיים מלאי משמעות. מובן שתצטרכי למצוא בתוכך את השקט הנפשי הנחוץ להגיע להכרעה כזו.

ממה שכתבת יש כמה שאלות שתוכלי לשאול כדי לבחון את עצמך ולבדוק עד כמה הספק סביב נושא הזיווג המיועד לא נותן לך מנוחה: איך את מרגישה באמת סביב הקשר הזה? כתבת שהוא רוצה בזה יותר ממך – אבל האם את רוצה בזה בכלל? כתבת שיש ביניכם פער בנושא הדתי – האם זה מפריע לך?

חשוב גם להפריד בין הרצון שלך לקרב אנשים לדת ובין הרצון שלך למצוא בן-זוג. אני מציעה לך לשוחח על דברים אלו עם חברה טובה או קרובת משפחה שמכירה אותך מקרוב. יכול להיות ששיחה כזו של חשבון נפש תעזור לך להתקדם ולדעת מה נכון לך כרגע.

יש פתגם ידוע: "אין שמחה כהתרת הספקות" – ובזה אני מברכת אותך. שתמצאי את השקט הנפשי הנחוץ לך בזמן הנכון ועם האדם המתאים. ובע"ה שזה יגיע בקלות ובקרוב!

ג'ני

שלום רב ,

נשמח לקבל את עזרתכן איך לפעול במקרה הנ"ל:

חמתי לפני זמן מה שמרה על הנכדים של הבת שלה במשך כמה ימים ששהתה בחו"ל, ובזמן הזה חמתי עברה תאונת דרכים שדורש לפנות אותה לבה"ח לבדיקות ומעקב לשלול פגיעה  מהבלימה, היא נשארה בבית של הבת שלה והנכדה בת העשרה סעדה אותה. לא אחות של בעלי ולא האמא שלו ולא אף אחד אחר לא סיפרו לנו על המקרה, בעצם הסתירו מבעלי הן את השמירה על הנכדים מאחותו בחו"ל וחמור יותר את תאונת הדרכים שעברה, שכמובן אם היה יודע מיד היה מפנה את אמו לבית החולים ודואג לה. אנחנו גילינו זאת רק אחרי כמה חודשים שמקורב למשפחה סיפר לנו. בעלי מאד פגוע על ההסתרה ועל השקרים. אנחנו חושבים שמכיוון שבעבר הערנו לאחותו מספר פעמים שהאמא שלה לא בקו הבריאות ולכן לנסות כמה שפחות להעזר בה בשמירת הנכדים, היא החליטה להסתיר לגמרי את המקרה. בעלי מאד פגוע מכך, רוצה להתעמת עם הבת בעיקר, כי האמא נשלטת על ידי הבת, אך מצד שני לא רוצים להגיע למצב של ניתוק היחסים. מה דעתכן, איך לפעול במקרה הזה?

התשובה:

שלום וברכה

ממכתבך נשמע שאתם מסורים לחמותך ורוצים בטובתה ובאריכות ימיה. כמו כן ברור שבעלך רוצה לקיים מצוות כיבוד הורים ורוצה להיות שותף.

משאלתך עולים נושאים רבים ומורכבים המשותפים למשפחות רבות. מהו כיבוד הורים? מהי לכידות משפחתית ואיך מגיעים אליה?  איך מגשרים על חילוקי דעות פנים משפחתיים? בתשובתי אנסה לדון בצדדים שונים העולים משאלות אלה. בתפילת הבוקר אנו אומרים את הברייתא המפורסמת "אלו הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא – כיבוד אב ואם ". כולנו רוצים לעשות את הדבר הנכון ולכבד את הורינו בדרך הטובה ביותר.

מסיבה זו חשוב לי להקדים את המאוחר ולהציע לכם לקיים דיון משפחתי שיבדוק את הצרכים המשפחתיים שלכם ואת מערבותכם בחיים של אמכם. יש לשקול אם הייתם רוצים לצרף לפגישה אישיות מקצועית או רוחנית מחוץ למעגל המשפחתי כדי לעזור לכם לנהל את הדיון באופן ענייני המכבד את כל המשתתפים.

ממכתבך עולים כמה נושאים-

1. חובת כיבוד הורים
2. זכות ההורה לקבל החלטות
3. בקשת עזרה מההורים
4. הסתרה
5. שלום בית

חובת כיבוד הורים

במסכת קידושין (דף לא-לג)  לומדים על החובה לכבד את ההורים כמו שמכבדים את הקב"ה, כי הוא האב העליון. אין גבול לחובה הרוחנית לכבד את ההורים. הסוגיה מביאה אוסף של סיפורים המדגימים עד כמה  קשה להגיע לרמה הנדרשת בכיבוד ההורים . הסוגיה במקום אף לוקחת את הדברים לאבסורד כאשר היא  מספרת על רבי יוחנן שברך על כך שהוא יתום ולא יכשל במצווה חשובה זו.

בעשרת הדיברות כתוב "כַּבֵּ֥ד אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אִמֶּ֑ךָ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִכ֣וּן יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ" (שמות פרק כ פסוק יב). התורה מצווה כל אחד מאיתנו לכבד את הוריו באופן עצמאי (ללא התיחסות לאחרים במשפחה). גם המשנה מדברת על "חובות הבן על האב" (קידושין כט א) כלומר, הדברים שבן מחוייב לעשות לאביו. מצוות כיבוד אב ואם לא לוקחת בחשבון שיש לאדם אחים ואחיות. המצווה מוטלת על כל אחד ואחת לעשותה כמיטב יכולתו/ה (ראה הרחבה 1). לכן אני ממליצה שכל אחד מהאחים במשפחה יגדיר מה הוא יכול לעשות למען הוריו, ושיאפשר לאחיו להגדיר מה הם עושים בשביל הוריהם. אם כל אחד יתרכז במחויבות שלו ולא בחובותיהם של אחיו ואחיותיו מערכות היחסים יהיו טובות וענייניות יותר.

זכות ההורה לקבל החלטות

אינני יודעת את גילה של חמותך, ומהו מצבה הרפואי והקוגניטיבי. אני מניחה שהיא אחראית למעשיה, עצמאית יחסית, ויודעת לבחור בן טוב לרע.

כתוב בגמרא בקידושין "יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו מן העולם, ויש מטחינו ברייחים ומביאו לחיי העולם הבא " (קידושין דף לא עמוד א). רש"י מסביר (ראי הרחבה 2) שיש מי ששולח את אביו לעבוד בעבודה קשה, כמו טחינה בריחים, ועושה זאת מכוונות טובות ובצורה מכבדת, ולכן הוא  נחשב כמי שמקיים מצוות כיבוד הורים בהידור. ויש מי שמטפל באביו בכפפות של משי ונותן לו כל מחסורו אך נכשל כישלון חרוץ בקיום המצווה מכיוון שלא האיר לו פנים.

נראה לי שבעולם המודרני "הארת הפנים" היא הזכות שאנו נותנים להורינו להחליט מה נכון, ומה טוב עבור עצמם. מתוך עבודה קרובה עם הרבה אנשים זקנים, ואפילו עם חולים, אני יודעת שהדבר החשוב להם ביותר הוא האוטונומיה להחליט מה נכון להם ואיך הם רוצים לחיות את חייהם.  ברור לי שאתם יודעים זאת ומכבדים את דעתה של חמותכם, והכעס המופנה כלפי אחות של בעלך על כך שהיא "מנצלת אותה" נובע מעניין זה. אך, האם עלה בדעתכם שאמכם מחפשת משמעות בחייה, רוצה להיות פעילה, ובוחרת לעזור לבתה עד כמה שהיא יכולה? ייתכן שבאותה מידה היא הייתה שמחה לעזור לכם! רעיון זה מופיע בתלמוד הירושלמי ומצוטט בדברי התוספות על הגמרא שהזכרתי במסכת קידושין (המקור מצוטט בהרחבה 3): ר' ישמעאל לא הרגיש בנוח מכך שאימו רצתה לרחוץ את רגליו ולכן אסר עליה לעשות זאת. האם מצידה נעלבה ואמרה לחכמים שבנה אינו מקיים את מצוות כיבוד הורים. בתשובתם אמרו חכמים לר' ישמעאל שרצונה של האם הוא כבודה. אנו לומדים שהרגשת הכבוד שונה בכל אדם ואדם, ומכאן אם ההורים רוצים משהו, זהו כבודם.

האם מותר לבקש עזרה מההורים?

בתורה יש הסדרה של חובות בסיסיות בתוך המשפחה: אב חייב לפרנס את בנו עד גיל שש (ועל פי תקנות הרבנות הראשית עד גיל 18), יש חובה של אב ללמד בנו תורה, לשאת אישה, וללמדו אומנות  (קידושיו דף ל). התורה לא קובעת כללים משפטיים בעניינים שאינם חובה בסיסית, ולכן אין דיון בשאלה מה מותר לבן או לבת לבקש מהוריהם. ברור שההורה יכול לסרב או יכול להסכים, לכל דבר.  מדובר בהסדרים פנימיים בכל משפחה. כל משפחה שונה מרעותה, ובתוך כל משפחה היחסים בין כל בן להוריו שונים. התורה לא נותנת לנו "מתכון מדויק", אלא כלל בסיסי, והוא שהכל צריך להיות מתוך כיבוד אב ואם.

הסתרה

הסתרה בתוך המשפחה קשורה ל דפוס התנהגות משפחתי ותלויה בהיסטוריה המשפחתית המשותפת ולא פה המקום לדון בה. התורה מקפידה מאוד על לשון הרע ורכילות, והיא  אוסרת לדבר זה על זה מאחורי הגב גם אם הדברים הם דברי אמת. רכילות והסתרה מסכנות מערכות יחסים אף במערכת הקהילתית ובין מדינות, על אחת כמה וכמה בתוך המשפחה. אני שוב מעודדת אתכם למצוא דרך לדבר זה עם זה כדי להגיע לכבוד הדדי.

עיקר הפגיעה בעיניי, היא שלא שיתפו אתכם בתהליכי קבלת ההחלטות והדבר מכאיב לכם ומחליש את המשפחה. בנוסף לכך בזמן שהתרחשה התאונה הייתם יכולים לעזור גם לאימכם וגם לאחיינים שלכם. מצאו דרך להבהיר שאתם אוהבים את כל בני משפחתכם ורוצים להיות חלק בחייהם גם בימים מאתגרים. אם תנקטו בגישה כזו תמוססו את הצורך בהסתרה כי משפחתכם לא תרגיש שיש מה להסתיר.

שלום

אנו נדרשים להיות רודפי שלום כשם שאנו חייבים להיות רודפי צדק. במדרש (במדבר רבה פר' נשא יא' ו') מובאת רשימה ארוכה של סיבות מדוע "גדול השלום", וגובר על ערכים חשובים אחרים. אתמקד בשלש סיבות הקשורות לקשרים משפחתיים:

1. גדול השלום, שהקב"ה שינה בדבר מפני השלום, שנאמר (בראשית יח): האף אמנם אלד ואני זקנתי.
2. גדול שלום, ששינה המלאך שדבר עם מנוח, מפני השלום, שלאשה אמר (שופטים יג): הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא ספר דבר זה למנוח.
3. גדול שלום, שהשם שנכתב בקדושה, אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים, בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו."

במקרה הראשון ה' "משנה" את המציאות. שרה אמרה על אברהם שהוא זקן, אבל ה' "שינה" וסיפר לאברהם ששרה אמרה שהיא זקנה כדי לא להכניס מחלוקת למשפחה. במקרה השני  המלאך נמנע מלספר מידע חשוב כדי לא להעיק על הקשר המשפחתי. ובדין אשה סוטה מוחקים את שמו של הקב"ה כדי להתמודד עם הקנאה בין איש לאשתו.

השלום הוא ערך כל כך חשוב שבשבילו לפעמים משנים מהאמת ומהראוי.

סיכום

אינני יודעת למה במשפחתכם בחרו לא לספר את כל האמת ואני מבינה שהדבר פגע בכם מאד. מחובתכם לנסות וליצור תרבות משפחתית חדשה ומכבדת. תרבות מכבדת היא תרבות שתשים את רצונותיה של חמותך, שהיא עתה זקנת השבט, במרכז. תרבות מכבדת תיקח בחשבון את הצרכים ואת החששות של כולם. השתדלו להאיר ולשקף את הנקודות החזקות של זולתכם והמעיטו בשיפוטיות ובביקורת. אם תנקטו בגישה חיובית תקבלו תגובות חיוביות ויחס של כבוד.

אפשר לפנות אלי להמשך השיחה. ליצירת קשר כתבו חזרה וצוות משיבת נפש יעביר לכם את פרטי הקשר.

בתיה

הרבנית בתיה קראוס היא יועצת הלכה, עו"ס בכירה בתחומי זקנה נכות וקהילה, לומדת ומלמדת הלכה במתן

הרחבה

1. במסכת קידושין יש התיחסות נרחבת למגבלות מצוות כיבוד הורים. למשל אשה נשואה לא מחוייבת כמו אשה רווקה. בן שאין לו כסף לממן את צורכי אביו לא מחוייב לקחת הלוואה לשם כך. אדם יכול לעלות לארץ ישראל או לגלות למקום ללמוד תורה ועוד

2. רש"י מסכת קידושין דף לא עמוד ב

-ומביאו לעוה"ב – שמכבדו בדברו דברים טובים וניחומים והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה מראה לו צורך השעה שאינן יכולין להתפרנס אלא ביגיעה זו ובגמרת ירושלמי גרס מעשה בשניהם מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כך אלה אמר לו סבא מה איכפת לך טחון ואכול כלומר לעוס ואכול הראהו שקשה לו ושוב מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה קצבה.

3. תוספות מסכת קידושין דף לא עמוד ב

ועוד איתא בירושלמי דאמיה דר' ישמעאל כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי ישמעאל מבי מדרשא היתה רוחצת את רגליו והיתה שותה את המים כששמע רבי ישמעאל שהיתה עושה כך היה מסרב בדבר עד שבאת לפני חכמים והיתה קובלת על ר' ישמעאל בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד ונבהלו חכמים בדבר ושאלו לרבי ישמעאל וספר להם המעשה וצוו לו שיניחנה לעשות רצונה ובענין זה הוא כיבוד.

שלום רב,
אני עובדת במקצוע טיפולי ומעוניינת להתחיל לקבל מטופלים (גברים ונשים- אבל כרגע יש מטופלים גברים על הפרק) באופן פרטי בקליניקה משלי.
יש לי שתי אופציות לקליניקה:
א. בתוך הבית שלי (כניסה פרטית, לא בבניין) בחדר פנימי, כאשר הבית ריק (באופן מכוון).
ב. בבניין משרדים- כאשר יש אפשרות להיכנס לכל קומה, אבל הקומה שלי תהיה ריקה בזמן הטיפולים.
אני באופן אישי מעדיפה את החדר שבבית שלי.
אשמח לקבל תשובה לגבי דיני ייחוד. האם אפשרי לטפל בגברים באופן כזה? האם שניהם אפשריים או שיש אחד עדיף? אני מטפלת הרבה בגברים, תמיד בחדרים סגורים אבל תמיד כשהקומה מלאה באנשים.
הטיפול לא כרוך במגע כלל. וייערך תמיד בשעות הבוקר.
השאלה דחופה מכיוון שיש לי פניות על הפרק ואני צריכה לתת תשובה בימים הקרובים.
תודה רבה ויישר כוח גדול על פועלכן

התשובה:

שלום לך,

תודה על שאלתך.

דיני ייחוד, להבנתי, מחנכים אותנו לחיים שיש בהם רגישות. במבט ראשון נראה שדין זה הוא סייג בפני מציאות בה עלול להתקיים קשר אינטימי בין איש ואשה שאינם נשואים זה לזו.

ואכן, פרטי הדינים מוגדרים לפי בחינת הסבירות לקשר אינטימי בין המתייחדים.

עם זאת, איסור זה עומד בפני עצמו וזאת למרות ההבנה הברורה שגבר ואשה עשויים לעסוק בכל מיני עיסוקים שאין להם כל קשר למתח המיני הקיים בין גברים ונשים, הייחוד הוא קו גבול ברור אותו מציבה ההלכה, שמשמעותו שכאשר מדובר בגבר ואשה שאינם נשואים זה לזו, עצם ההימצאות במרחב אינטימי, ונפרד מהסביבה הכללית היא מצב בעייתי.

(טעם נוסף לאיסור ייחוד הוא הרחקה ממצב בו תתכן לזות שפתיים מצד החברה ביחס למתייחדים)

לאור הנחה זו אני מבקשת לבחון את פרטי שאלתך.

יחוד בין גבר אחד לאשה אחת נחשב לאסור מדאוריתא אם האישה נשואה ואסור מדרבנן במידה והאישה רווקה[1].

יחוד הוא מצב בו גבר ואשה שאינם נשואים נמצאים לבד במקום בו לא סביר שיכנסו אליו אנשים אחרים.

ניתן היה לומר כי מכיוון ומדובר על מפגש בהקשר מקצועי בלבד, הטירדה במלאכה מסיחה את הדעת מאפשרויות של קשר אינטימי. אולם אני סבורה כי במקרה שהצגת לא יהיה נכון להקל כך. הן מפני העובדה כי את אמנם טרודה במלאכה אך המטופל אינו טרוד, והן מפני אופי המפגש הטיפולי שגם כאשר אין בו מגע יש בו משום יצירת קרבה נפשית.

אם את נשואה המצב פשוט יותר בהנחה שאישך בעיר. ההנחה היא שאצל בני זוג נשואים הידיעה שבן הזוג עשוי להגיע מונעת את האפשרות לעברה.[2] (מובן שבקשר זוגי בריא אין צורך בתחושה זו כדי להמנע חלילה מקשר אסור, וזו אפשרות שאינה עולה על הדעת).

במצב זה יש יתרון לעבודה מהבית, אך גם בבניין המשרדים הדבר אפשרי.

אם אינך נשואה המצב מורכב יותר וצריך לייצר מצב בו המרחב יוכל להיות מופרע על ידי אנשים נוספים, זאת ללא הפרעה לטיפול ולמקצועיותו כמובן.

ניתן לתת מפתח של הבית או של חדר הטיפול בבניין לאדם נוסף ולתת לו אישור עקרוני להגיע.

פתרון זה ניתן ליישום בביתך הפרטי או בבניין המשרדים, וכדאי להעדיף את המקום בו הימצאותו לעתים של אדם נוסף תהיה אפשרית וסבירה יותר.

(לדעת חלק מהפוסקים ניתן להשתמש במצלמת אבטחה, במידה וזו קיימת, ולאפשר לאדם נוסף לצפות בה מעת לעת. פתרון זה אינו מתאים לכל סוג טיפול ומקצוע).

אני מאחלת לך הצלחה במקצועך ומקווה שתצליחי להוסיף טוב ולראות ברכה במעשייך.

אם תרצי לשוחח על  פתרונות ספציפיים יותר תוכלי לשוב להיות בקשר דרך האתר .

זיוית

הרבנית זיוית ברלינר היא יועצת הלכה, , וראשת מדרשת רוני- מדרשה בצהלי.

[1]תלמוד בבלי קידושין פ:, סנהדרין כ"א:, מחלוקת הראשונים ועייני רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב שכתב שהאיסור מדברי קבלה.

[2]שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ב, ט"ז שם בהבנת דעת רש"י בקידושין פ"א:

שלום וברכה,

אשמח לעשות סדר במה שקשור לצניעות בתוך המשפחה. כל המשפחה שלי דתיים ב"ה אך הדברים לא מספיק ברורים לי.

האם מותר לאבא שלי לראות אותי בלבוש לא צנוע, ואני צריכה להתלבש לידו כמו ליד כל בן אחר? ומה לגבי אחים (מעל גיל בר מצוה)?

האם מותר לי לגעת באחים שלי שעברו בר מצוה?

תודה רבה

תשובה:

תודה על פנייתך שמעידה על עמדה אכפתית כלפי ההלכה ורצון לדעת, לשמור ולקיים.

ברקע שאלתך עומדת חשיבות הקשר המשפחתי החם והטבעי, לצד ההקפדה על הגדרים ההלכתיים. יש בהלכה את האיזון בין שימור תחושת הקרבה החשובה כל כך בין ביני המשפחה לבין הצבת גבולות לחשיפה ולמגע.

מגמת ההלכה בנושאי צניעות היא לא רק "מניעת הרהור" ואינה ממוקדת רק בבעיית גבולות הביטוי הארוטי בין גברים ונשים. היא מציבה מודל להתייחסות לגוף, גישה כלפי החיים וסדר עדיפויות פנימי. לכן היא רלוונטית גם עם אנשים שהקשר איתם אינו ארוטי כלל ומבוסס על אהבה משפחתית.

בדברי הבאים אתן את ההדרכות ההלכתיות, והרחבה עם מקורות ונימוקים מופיעה בסוף התשובה.

שאלת לגבי כללי לבוש בשהות עם אביך והאחים, ולגבי נגיעה באחים.

לגבי כללי לבוש: ההגדרה של "לבוש לא צנוע" היא חמקמקה. בהלכה ישנו בסיס יסודי של לבוש שיש להקפיד עליו בכל עת שנמצאים עם בני המין השני מלבד אישך – ובכך נכללים אביך והאחים. 

מעבר ללבוש בסיסי זה, יש מקום בהלכה לנורמות הלבוש המקובלות, ולהתנהלות המכבדת את הזולת ומאפשרת להרגיש בנוח. מה שהחברה בה את חיה מגדירה כלבוש צנוע מחייב אותך. לגבי נורמות אלה, יש הבדל בין הקרובים לבין שאר העולם ויש יותר מקום להתגמשות כשאת עם בני המשפחה הקרובה.

לדוגמא, לפי ההלכה חובה להיות עם חולצה (גם בנים וגם בנות) – ועל כך יש להקפיד גם בבית עם אביך ואחיך. אולם, בעוד הנורמה ההלכתית מחוץ לבית היא להיות עם שרוול, ניתן בתוך הבית להיות ללא שרוול, אם בני המשפחה רגילים לכך וחשים בנוח במצב זה. 

בעניין הלבוש אין הבדל בין אב לאחים. 

לגבי נגיעה באחים בוגרים, יש יותר מורכבות בעמדת ההלכה.

ההלכה מגדירה הבדל בין נגיעה "סתמית" לנגיעה "של חיבה". אין כל בעיה בנגיעה סתמית ונייטרלית בין אחים, אולם יש להזהר מהגזמה במגע של חיבה. יחד עם זאת, ההגדרות מהו אותו "מגע של חיבה" אף הן תלויות במידה מסויימת בחברה ובנורמות הקיימות.

בימינו יש שפסקו שחיבוק ונשיקה אסורים בין אחים, יש שפסקו שאין בכך איסור אך אלו התנהגויות לא רצויות, ויש שהתירו חיבוק ונשיקה באופן המקובל בתרבות שאנו חיים בה.

יש לך על מי לסמוך אם תחליטי לנהוג לפי כל אחת מהדעות הנ"ל. כדאי לקחת בחשבון את תחושותיך ותחושות אחייך לגבי האפשרויות השונות: מה רמת המגע שחשובה לך לשמירה על תחושת קירבה ולכידות משפחתית? מה המחיר של צמצום מגע החיבה עם אחייך? האם הם יוכלו להבין את השיח ההלכתי בנושא?

כמו כן, חיי משפחה מזמנים סיטואציות שונות – גם מגע שאנו נמנעים ממנו ביומיום, יכול להיות חשוב וחיוני במצבים חריגים (של שמחה או צער, למשל). העיקרון המנחה הוא שהן המשפחה והן ההלכה הם דברים יקרים, חיים ומשמעותיים לנו, ולא נוותר לא על שמירת ההלכה ולא על השמחה והטבעיות שבקירבה לאחינו.

אשמח להיות בהמשך קשר איתך לגבי פירוט נוסף אם את מרגישה צורך בכך, וכן לגבי מצבים בהם יש יותר צורך בזהירות.

בברכה,

שלומית

הרחבה

השאלה לגבי צניעות בתוך המשפחה מביאה אותנו לבחון לעומק את מושג הצניעות – האם המוקד העיקרי שלו הוא בהרחקה והטלת גבולות על מתח בין המינים והתנהגות מינית בחברה (ואז המשפחה הקרובה לא כל כך חלק מהתמונה) או שהמוקד הוא בהצבת מודל התייחסות לגוף ותכונות פנימיות (ואז הרלוונטיות היא בכל מצב). 

האמת היא ששני המוקדים קיימים במינונים שונים בסיטואציות שונות. שאלתך ממוקדת יותר במוקד השני.

נורמות הלבוש ההלכתיות הבסיסיות מציבות בעצם מודל של התייחסות לגוף – הגוף מהווה משכן לצלם הא-לוהים שבנו, ולכן יש לכבדו ולכסותו, גם בהיעדר סיטואציה "ארוטית". ההלכה מעודדת רגישות כלפי עירום ומגע באמצעות הגבלתם; עמדתה היא שעירום ומגע הם משמעותיים ולא טריוויאליים, ומשמעותם נשמרת כשמוצבים עליהם גבולות. האמונה בנוכחות ה' בעולמנו מחייבת התכסות וצניעות. לכן, נורמות הלבוש מוקפדות גם בשהות עם בני המשפחה הקרובה.

ניתן לזהות שתי רמות של לבוש צנוע – "כיסוי ערווה", כלומר חלקי גוף אינטימיים, הוא חיוב מוחלט כשנמצאים עם בני המין השני, ללא תלות בחברה ובנורמות המקובלות (למעט אישך כשאתם מותרים). לעומת זאת, כיסוי חלקי גוף נוספים הוא נורמטיבי, תלוי הקשר ותרבות.

בדיון לגבי מצבים בהם לא ניתן לקרוא קריאת שמע, למשל במסכת ברכות (דף כד עמוד ב), אנו רואות כי ישנן הגבלות על חשיפת הגוף בין כל גבר וכל אשה, ללא הבחנה בין קרובות משפחה לכאלו שאינן.  

מאידך, הגמרא במסכת יומא (דף סט עמוד ב) מתארת בצורה סיפורית את ירידת המתח האירוטי בין קרובי משפחה, ובעצם אומרת שיחסיהם יכולים להיות קרובים יותר ויש פחות צורך במגבלות צניעות ביניהם.

ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה כא, ב) מצוין קריטריון חשוב של "נתכוין להנות". כלומר, שאלת הצניעות תלויה בסיטואציה, ומצב בו המתח המיני מופחת הוא תובעני פחות מבחינת צניעות.

קריטריון חשוב נוסף הוא ההרגל. למשל בשו"ע אורח חיים סימן ע"ה ניתן לראות גם בדברי השו"ע וגם בדברי הרמ"א שיש הבדל הלכתי בין חשיפת חלקי גוף שרגילים לחשוף לכאלה שההרגל המקובל הוא לכסותם.

צירוף שני קריטריונים אלה מאפשר להקל בלבוש בתוך המשפחה, כסיטואציה בה המתח המיני הטבעי מופחת ובה רגילים ללבוש פחות נרחב מאשר מחוץ לבית. למשל הרב דב ליאור כתב על אבחנה זו בין הנהוג בחוץ לנהוג בבית: https://www.yeshiva.org.il/ask/85972

קריטריונים אלה מותירים גם מקום לגמישות לפי הנורמות של משפחות שונות. 

לגבי הנגיעה בין אחים בוגרים, ישנה בגמרא דוגמא של אמורא שנשק לאחיותיו (עבודה זרה י"ז, ב) וישנן שם שתי אפשרויות להבין את רמת האינטימיות של מגע זה. מעצם הדיון ניתן להבין שהמגע בין אחים בוגרים עלול להיות בעייתי אם הוא אינטימי מדי, אך מצד שני אינו אסור לחלוטין כמו בין גברים ונשים שאינם אחים. קו זה ניתן לראות בהמשך ברמב"ם, שהכליל את האחיות בקטגוריה של "העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן", כלומר שקיים איסור על אינטימיות איתן אך אין מרכיב של משיכה מינית. הוא מסביר כי מגע גופני אינטימי הוא "דבר אסור ומעשה טפשים", אך אינו אוסר מגע סתמי, יומיומי וטבעי. 

גם הרמב"ם (איסורי ביאה כ"א הלכה ו') וגם השו"ע (אבן העזר כ"א סעיף ז) מגדירים חיבוק ונשיקה כקרבה הנמצאת בתחום המוגזם, שיש להמנע ממנו בין אחים, אך אין בעיה במגע פחות אינטימי כגון נתינת יד. כפי שכתב למשל שו"ת משנה הלכות (ה, רכה) "אבל נגיעה סתם באחותו לא מצינו איסור גם להרמב"ם… ופוק חזי מאי עמא דבר, נוהגין ליגע באח באחות". כלומר, הנוהג המקובל הוא שאין בעיה בנגיעה יומיומית וטבעית בין אחים, וכך גם הנורמה המקובלת והסבירה.

ניסוח השו"ע העלה בפי מפרשיו את האפשרות שכוונתו אינה לאסור ממש חיבוק ונשיקה בין אחים. התנסחותו היא "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טיפשים". 

מצד אחד יש כאן איסור ברור, ומצד שני, אילו האיסור היה ברור ומוחלט, לא היה צורך להוסיף את המילים "מגונה", "מעשה טפשים". לכן, היו שסברו שאין ממש איסור אלא רק המלצה לראות את העניין כאסור. יתרה מזו, היו שכתבו שמי שיודע בוודאות שמשמעות המגע אינה בעייתית עבורו, אין עליו מגבלה כלל. כך למשל כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם (מצות לא תעשה שנג): "אבל הכל גדר וסייג ומותר בקרובות למי שמוחזק שאינו חשוד לעשות כיעור ונמנע משאר הנשים". והתוספות (שבת יג. ד"ה "ופליגא") גם כתבו כעין זה. 

בקרב פוסקי זמננו רבים  התירו דרגות שונות של נגיעה בין אחים בוגרים. 

למשל, הרב יעקב אריאל הגדיר את פסיקת הרמב"ם כ"המלצה להמנע מחיבוק ונישוק" : https://www.yeshiva.org.il/ask/87940

הרב דב ליאור מציין שכוונת הרמב"ם שזה "מגונה" ולא אסור מעיקר הדין: https://www.yeshiva.org.il/ask/403

כמו כן, לדעת שו"ת בתי כהונה (באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף קטן נ"א), לפי הרמב"ם והטור אין איסור חיבוק ונישוק בקרובים אלא דרך אזהרה.

הרב יהודה הרצל הנקין (שו"ת בני בנים, חלק ד, סימן יג) הוסיף כי יש מקום יותר להקל במצבי ארעי, כלומר בסיטואציות המתרחשות בחיי משפחה ויש בהן יותר צורך במגע בין האחים מאשר בשגרה. באופן דומה, הרב אלישיב (קובץ תשובות, חלק ב, סימן כ) הגם שגישתו מחמירה יותר, התיר לאדם ללחוץ את ידה של אחותו בפגישתם לאחר פרידה ארוכה.

הרב אליעזר מלמד כתב  (כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/11169  וגם כאן: https://www.yeshiva.org.il/ask/16774 ) כי כיום, בהתאם לנורמות החברתיות הקיימות, מותר גם חיבוק ונישוק כמקובל. זאת משום שבחברה ובתרבות מעשים אלה בין אחים יכולים לבטא את האהבה והקירבה המשפחתית והרצויה שביניהם, ולא לשאת משמעות ארוטית בעייתית.

ברצוני לשאול, עד כה התחתנו מילדינו רק בנים. ובשעה טובה ביתי התארסה ומתחתנת בקרוב. לכלות שלי אני מתייחסת ממש כבנותיי. כעת בפעם הראשונה יש לי חתן(ואנו מרגישים שיש לנו בן חדש למשפחה) רציתי לשמוע התייחסויות הלכתיות איך אני אמורה להתייחס לחתן של ביתי מבחינה פיזית (חיבוקים וכדומה..). האם ממש כמו אל הבנים שלי או באופן שונה?

התשובה ניתנה במשותף על ידי הרבנית רחל קרן, הרבנית יפית קליימר, הרבנית תמר ביטון והרבנית יעל שמעוני

שלום,

רציתי לשאול האם מותר להיות לוחמת בצה״ל בגדוד מעורב?

אם הגדוד לא מעורב (רק בנות) אז מותר או אסור?

תשובה:

שלום לך,

מגילך (18) אנו מבינות שאת עומדת בפני הכרעה משמעותית בדבר המקום בו תשרתי בשנתיים הקרובות. קודם כל, ברכתהצלחה רבה בכל אשר תבחרי לעשות, ויישר כוחך שאת רואה כמובן מאליו את הזכות והחובה לשרת את המדינה. השאלה ששאלת מורכבת משני נושאים: הנושא הראשון הוא שאלת שילובן של נשים בצה"ל והנושא השני הוא שאלת שילובן במערך הלוחם. בעוד שהשאלה הראשונה היא שאלה הלכתית של מותר או אסור, ולכן במובן מסוים פשוטה יותר, השאלה השנייה היא שאלה של סדרי עדיפויות וערכים העשויים להתנגש, ולכן מצריכה התבוננות מורכבת,הן ביחס להבנת האופי המיוחד של השירות והן בהכרת אופי הבת המבקשת להתגייס כלוחמת.

נפתח בשאלת שילובן של נשים בצה"ל. אנו שותפות לפסיקה ההלכתית של ארגון בית הלל,  שאין איסור הלכתי לבת להתגייס לצבא ההגנה לישראל. מצורף לעיונך קישור למסמך השלם שפורסם על ידי בית הלל. הרבה מדברינו כאן לקוחים משם.

שירות משמעותי הוא אתגר ואף שליחות, הן בצה"ל והן בשירות הלאומי, במיוחד שצרכי העם מרובים ואתגרי הביטחון והחברה זקוקים לידיים מסורות ולב נכון.

ההגנה על המדינה ועל הארץ נחשבת מלחמת מצווה (הרב הרצוג, הרב ישראלי ועוד) וגם נשים חייבות להטות שכם ולהשתתף באתגרי מלחמת המצווה (רמב"ם). המחלוקת בין פרשני ההלכה על אופי השירות הראוי לנשים (רדב"ז) לא מטשטשת את העובדה כי הזרם המרכזי של פוסקי ההלכה רואה בנשים שותפות מלאות לחובת המאמץ הלאומי-ביטחוני (מנחת חינוך; משך חכמה; תפארת ישראל; רש"ש, ההפניות המלאות במסמך של בית הלל).

לעניות דעתנו, נשים במדינת ישראל צריכות להיות שותפות למאמץ הלאומי-ביטחוני. בין במסלול  שירות לאומי ובין במסלול השירות בצה"ל האתגר העומד מול בת דתית הבוחרת להתגייס הוא גדול משום שבמכלול השיקולים ניצבת הדרישה לשמוע בקול ה' וללכת בדרכה של תורה. תהליכים שונים בשנים האחרונות, הכוללים שינויים משמעותיים גם בצבא, יצרו תנאים המאפשרים לבנות דתיות לשרת שירות צבאי ראוי ומתאים לעולמן הרוחני.

לגבי החשש שנשיאת נשק היא "כלי גבר", נראה שיש מקום להתיר (ראי פירוט במסמך של בית הלל). גם עמדת הרבנות הראשית, השוללת גיוס חובה לנשים, פותחת פתח למתן רשות באופן פרטני (ראי פירוט במסמך של בית הלל).

מכאן נעבור לחלק השני של שאלתך, ישנם מקומות ותפקידים בצבא העלולים ליצור מצבים מאד מאתגרים עבור אישה יראת שמים, ולכן נשים רבות תבחרנה להימנע מלכתחילה מלשרת במקומות אלה. שירות במסגרת קבוצה דתית והומוגנית מגדרית עשוי להיות אפשרות תומכת מועילה עבורן. אולם עבור נשים אחרות, התמודדות עם מציאות מאתגרת מבחינה דתית עשויה להיות דווקא גורם חיובי המביא לידי התפתחות והתחזקות דתית, והן עשויות להוות דוגמא לאחרות ולקדש שם שמים במעשיהן. על כל אישה לשקול היטב את השאלות הללו, מתוך היכרות עם אישיותה וכוחותיה.

בעניין גיוס ליחידה קרבית, התשובה היא פרטנית והכרעתה תלויה בשיקולים רחבים מאד, לאו דווקא הלכתיים, ותלויה בתנאים השוררים במקום הגיוס ובאופייך. התורה מקפידה מאד על שמירת טהרת מחנה ישראל (דברים כג) מבחינה רוחנית ומוסרית. תנאי שירות המאפשרים שמירה על כללי הצניעות ועל הרמה הרוחנית של הבת צריכים להוות שיקול משמעותי ואף מכריע בבחירת מקום השירות. על מי שבוחרת לתרום למדינה ולחברה לדאוג לכך שלא תינזק מבחינה אמונית, הלכתית או מוסרית, ואף תוכל להמשיך לגדול בתורה ובאמונה ולהתפתח באישיותה וביכולותיה.

לגבי שירות קרבי ביחידה מעורבת (תפקידים שהם חדשים יחסית במערך הצבאי), עליך לברר היטב מה הם התנאים במהלך השירות.יש להימנע מלשרת בתפקידים בהם מתקיימת פעילות מבצעית הכוללת לינה משותפת ופעילות פיזית מעורבת.

לסיכום, המלצתנו לך היא בראש וראשונה להכיר היטב את אופי השירות בו את חפצה. חשוב ביותר להתייעץ עם אנשים המכירים אותך, את אופייך ויכולותייך, ומאידך – שמכירים היטב את המסלול בו את שוקלת לבחור; ועלייך להיות מוכנה לסגת במקרה בו תנאי השירות אינם מתאימים לאורח חיים דתי. מעל לכל, מומלץ בחום לקחת שנת הכנה לפני הגיוס ללימוד תורה, להתחזקות רוחנית וליצירת ערוצי התקשרות עם דמויות חינוכיות תורניות שילוו אותך לאורך השירות.

יש בקרב רבני ורבניות בית הלל דמויות רבות שיכולות לתת ייעוץ בדילמות אלו. את וחברותיך מוזמנות ליצור קשר לשיח ובירור אישי דרך האתר.

ברכה והצלחה,

חזקי ואמצי!

יפית קליימר, רחל קרן, תמר ביטון ויעל שמעוני

הרבנית רחל קרן היא תלמידת תוכנית ההלכה בבית מורשה וכיום – מסיימת מבחני הלכה ועומדת בראש תוכנית "וסמכת" – תוכנית ההלכה לנשים של מדרשת עין הנצי"ב וישיבת מעלה גלבוע. היא בעלת תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית בהיסטוריה ופילוסופיה יהודית. בוגרת תוכנית מנדל למנהיגות חינוכית. תואר שני בחוג למגדר באוניברסיטת בר אילן. בעבר, מורה ומחנכת בבית ספר שק"ד. ושליחה חינוכית בבריה"מ לשעבר ובהולנד.

הרבנית יפית קליימר היא בוגרת מכון "כרם" להוראה. בעלת תואר ראשון מהאוניברסיטה העברית ותואר שני מאוניברסיטת חיפה. מנהלת פדגוגית של המכינה הקדם צבאית "צהלי", מרצה במת"ן השרון ובמת"ן רחובות, ו"במרכז יעקב הרצוג" ומנחת קבוצות. 

הרבנית תמר ביטון היא ראש מדרשת אמי"ת באר – מדרשה קהילתית לבנות בירוחם ובאשדוד,
מייסדת- שותפה של בית המדרש במדבר והמדרשייה התיכונית אמי"ת קמה. בעלת תואר שני בלימודי מדרש ואגדה מהאוניברסיטה העברית. חברת המועצה הרוחנית של רשת אמי"ת.