האם ניתן להכשיר מולטיקייק לפסח?

שלום,

מולטי קייק הוא מעיין טוסטר לחיצה כאשר הפלטות שבאות במגע עם האוכל נשלפות וניתנות להחלפה קלה עם פלטות אחרות (עבור צורות אחרות לאוכל). במהלך השימוש ניתן להכניס בצק והוא יאפה.

יתכן שבמהלך השימוש נזל מעט בצק מאחורי הפלטה אל גוף החימום. מה שנזל לא בא במגע עם האוכל.

האם ניתן להכשיר לפסח על ידי ניקוי יסודי ושימוש בפלטות חדשות?

תודה

תשובה

שלום רב,

לאחר עיון ובדיקה של המכשיר, מסקנתי שלא ניתן להכשירו לפסח גם לא בשימוש עם פלטות חדשות.

אפרט:

התבוננתי במכשיר בפעולה, וראיתי שיש חלק מהמכשיר שמתחמם ואינו ניתן להחלפה, חלק זה הוא חלק המתכת הממוקם בחלקו האחורי של המכשיר, סמוך לציר. החלק המדובר סמוך מאוד לפלטות ובקלות רבה יכולה להישפך עליו בלילה.

לכן מאחר שיש חלק שבלע חמץ במהלך השנה והוא לא ניתן להחלפה או לכיסוי מוחלטים, וחלק זה בה כמעט בהכרח במגע עם הבלילה, יש צורך ללבן את אותו איזור לפחות בליבון קל. (שו"ע אורח חיים תנ"א, ד, ורמ"א שם לגבי ליבון קל).

בבדיקה שערכנו ראינו שהמכשיר לא מגיע בכוחות עצמו לחום הנדרש לליבון קל, (נייר דק שהונח בתוך המכשיר לא נחרך גם לאחר זמן רב) וליבון חיצוני יהרוס אותו.

לכן לא ניתן להכשירו לפסח.

שבוע טוב, ופסח כשר ושמח,

יעל שמעוני

הרחבה:

המתכת שמתחממת ובאה במגע עם הפלטה בלועה מחמץ. ואם תשפך עליה בלילה בפסח בשל הלחות  החמץ הבלוע בתוכה יבלע בבלילה.  אולם אם לא הייתה רטיבות בין החלקים ניתן היה להקל. הניסוח המקובל לעקרון זה: "אין דופן בולעת מחברתה בלא רוטב". לדוגמה, כלי בשרי חם שנוגע בחלבי חם אם הם יבשים לא משפיעים אחד על השני.

הדברים מובאים בשו"ע והגהת הרמ"א ביורה דעה סימן צב סעיף ח:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צב

מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה.

הגה (רמ"א): אם היה חלב במחבת, בעינן ס' בתבשיל שבקדירה נגד החלב שבמחבת. וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה , וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה. אבל אם אין היד סולדת בזיעה, הכל שרי. ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב, ולא חיישינן לזיעה שעולה. וכן אם המחבת מכוסה, הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה, כל שכן בזיעה. (מרדכי פרק כ"ה) מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה (הגהות ש"ד).

עוד על ליבון קל ניתן לראות בספר פניני הלכה של הרב  אליעזר מלמד בקישור המצורף:

האם מותר לתת לרב צ'ק אחרי כניסת שבת?

האם מותר לתת לרב צ'ק אחרי כניסת השבת?

מחילונית מובהקת:

אני מוזמנת לשיחה עם הרב לאחר כניסת השבת (שישי לאחר התפילה) לפני יום העלייה לתורה של בני.

אני רוצה במעמד זה לתת לו מעטפה עם שיק וברכת תודה. אני לא מצפה בהכרח שיפתח את המעטפה באותו המעמד אבל האם מותר והאם יקבל ממני את המעטפה?

תודה מראש.

תשובה

שלום לך,

ומזל טוב לרגל בר המצווה!

שאלתך רגישה ויפה ואני שמחה לפרסם את שאלתך באתר כדי שילמדו אחרים מרגישותך ומדרכיך.

לגבי שאלתך, תהיה לרב בעיה לקבל ממך את המעטפה, ולכן עליך למצוא דרך להעביר לו את המעטפה ביום חול לפני שבת או אחריה. יש כאן מספר בעיות הלכתיות, הבעיה המרכזית היא שהצ'ק הוא מוקצה, ולכן אסור לו לקחתו. (אם את מעוניינת בפירוט הלכתי עייני בהרחבה)

אם לא היית שואלת, ייתכן שכדי לכבד אותך הוא היה מוצא פתרון פרקטי למצב. נכון יותר שלא תעמידי אותו במצב זה.

באופן כללי לגבי תרומות לבית כנסת ולרבנים, אם את רוצה לתת תרומה לבית הכנסת, כדאי לומר זאת במפורש. כמו כן אם מדובר בתשלום לרב על מאמציו כדאי לתאם איתו מה גובה התשלום,  ולקבל על התרומה או התשלום קבלה.  

ושוב תודה על שאלתך,

יעל שמעוני

הרבנית יעל היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

הרחבה:

בנתינת צ'ק בשבת יש מספר בעיות הלכתיות:

  1. מוקצה.

איסור מוקצה הוא איסור דרבנן, כלומר שנקבע על ידי חכמים, אולם יש לו יסודות בפסוקי התורה ובנביאים (ויקרא כג , ג ופירוש הרמב"ן שם, ישעיהו נח יג). חכמים אסרו להזיז ממקום למקום חפצים שאינם ראויים לשימוש בשבת. לאיסור זה יש שתי סיבות עיקריות: א. לשמור על אופיו של יום השבת ולכן להימנע מלהתעסק בחפצים שאינם קשורים לשבת. ב. להתרחק מפעולות שעשויות לגרום לחילול שבת, לעשות סייג/גדר שלא נבוא לחלל שבת באיסורי תורה.

ישנם סוגים שונים של מוקצה, אחד מסוגי המוקצה הוא "מוקצה מחמת חסרון כיס". כלומר זהו חפץ שבגלל שהוא יקר או ששימושו הוא למסחר, מזיזים אותו רק לצורך שימושו המיוחד. חפץ שהוא "מוקצה מחמת חסרון כיס" אסור להזיז אותו ממקום למקום כלל (בשפה ההלכתית – אסור לטלטלו).

הפירוש "משנה ברורה" על השולחן ערוך (אורח חיים סימן שז סעיף (נו)) ביאר שגם מסמכים המשמשים למסחר הם מוקצה מחמת חסרון כיס. זאת בגלל שמקפידים לשמור עליהם במקום מוסתר שלא יאבדו. וודאי שצ'ק נופל בקטגוריה זו, מאחר שאנו מתייחסים אליו ככסף ממש, ולא משתמשים בו לשום שימוש אחר מלבד הפקדתו בבנק. (ועייני גם בשמירת שבת כהלכתה כ, כ).

לכן אסור לקבל מידך את הצ'ק, כיוון שאסור לטלטלו.

  1. מקח וממכר

אסור לקנות ולמכור בשבת, וגם איסור זה כמו איסור מוקצה נובע מהתורה ומדברי הנביאים, ונוספה לו גזרת חכמים. הנביא ישעיהו אסר מקח וממכר (ישעיהו פרק נח פסוק יג)  ואיסור זה מופיע גם בספר נחמיה (פרק יג). בגמרא ובראשונים (מסכת ביצה לז ע"א, רש"י שם, רמב"ם שבת כג יב), מובאת סיבה נוסף לאיסור מקח וממכר גזירה שמא יבוא לכתוב בשבת.

לכן קבלת תשלום בשבת, גם אם מדובר בתרומה, אסורה מצד איסור מקח וממכר בשבת.

במצב שבו את מתארת, יתכן שהרב לא היה יודע שיש צ'ק במעטפה, והיה לוקח אותה ממך, ואחרי שהייתה בידו היה מניח אותה. אולי לחילופין אם היית מיידעת אותו הוא היה מבקש ממך להניח את המעטפה על שולחן מבלי שייגע בה, ובע"ה היה מצליח לעשות זאת מבלי ליצור אי נוחות. אולם אין ספק שעדיף כלל לא להגיע למצב זה.

דין "ויכולו ו-"מגן אבות", בתפילת נשים בשבת

בבית המדרש בו אני לומדת, כאשר אנו נמצאות יחד בשבת אנחנו משתדלות להתפלל יחד קבלת שבת וערבית, כשאחת מאיתנו משמשת שליחת ציבור. רציתי לשאול לגבי החלקים שנאמרים לאחר תפילת עמידה – "ויכולו" וברכת מעין שבע על חלקיה השונים. מה מתוך אלה מותר לומר כאשר מדובר בתפילה משותפת של כמה נשים? האם מספר הנשים המשתתפות בתפילה משנה לעניין זה? אין לנו עניין "לחקות" תפילה במניין, אלא ליצור מסגרת מלאה ככל האפשר של תפילה משותפת, ונשמח לדעת מה האפשרויות ההלכתיות בעניין זה.  

תשובה:

שלום רב.

אכן בתפילה משותפת של נשים בלבד, אפילו נשים רבות, אין לומר "דברים שבקדושה" (חלקים בתפילה הדורשים מניין גברים), יחד עם זה, יש חלקים רבים שניתן לומר ולשיר יחד.

פסוקי "ויכולו" שאחר תפילת עמידה של ליל שבת, הינם פסוקים מן התורה. אין שום מניעה לאמרם גם ללא מנין. אין בהם ברכה ואינם "דברים שבקדושה" אלא פסוקים המתארים את סיום מלאכת בריאת העולם.

הגמרא במסכת שבת [דף קיט עמוד ב] אומרת מפורשות שאף יחיד אומר את פסוקי ויכולו ומוסיפה שבזה נעשה אדם שותפו של הקב"ה במעשה בראשית:

אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו. דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו – מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

אמנם הטור (או"ח, הלכות שבת, סימן רסח) הביא את המנהג לעמוד בפסוקי "ויכולו" כדי שיהיה עדות להקב"ה על מעשה בראשית ומוסיף שלכן יש לומר אותו יחד בעמידה. מכאן הסיק הט"ז (או"ח סימן רסח, ס"ק ה) שיחיד המתפלל אינו חוזר ואומר "ויכולו" כי אין עדות ליחיד, אך מוסיף ואומר כי:

ואם ירצה יחיד לאומרה, לא יתכוין לשם עדות אלא כקורא בתורה כנלע"ד.

וכך גם הובא במשנ"ב.

יוצא מכל הנ"ל שניתן לומר בציבור נשים את פסוקי "ויכולו" בלי להתכוון לדיני עדות.

ברכת מגן אבות-

תקנו חכמים שהש"צ אחר תפילת עמידה של ערבית של שבת יברך ברכה זו. היא נתקנה כעין חזרת הש"צ של ערבית ויש בה תמצית של שבע הברכות שיש בתפילת עמידה של שבת. לכן עניינה היא ציבור עם מניין כשאר חזרות הש"ץ אוינה נאמרת ביחיד.

יחד עם זה אפשר לומר את החלק המרכזי של הברכה ללא הברכות עצמן (הברכה הפותחת והברכה החותמת) כפי שפוסק הרמ"א [שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסח, סעיף ח]:

ואומר ש"צ ברכה  אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.

הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאומרה בלא פתיחה ובלא חתימה, וכן נוהגין הצבור לאמרה עם ש"צ בלא פתיחה וחתימה.

כלומר, אתן כציבור נשים אינכן יכולות לומר את הברכה שבמניין רגיל החזן אומר, אבל כן יכולות לומר יחד את מה שהציבור אומר בבית הכנסת, מהמילים "מגן אבות בדברו" ועד המילים "זכר למעשה בראשית".

לסיכום- אתן מוזמנות לומר את "ויכולו" ומיד אח"כ את "מגן אבות" (ללא "אלוקינו ואלוקי אבותינו").

מברכת אתכן שיתקבלו תפילותיכן לרצון!

בת שבע

מעשר כספים

בעניין מעשר כספים: איך מחשבים כמה צדקה חייבים לתת, ולאיזה מטרות?

אני סטודנטית עם מלגת מחייה, בעלי חייל משוחרר שעובד בשכר מינימום, אין לנו ילדים.

התשובה:

שלום רב לך.

ראשית כל נכתוב לך יישר כח על המודעות. מצוות צדקה יש לה ערך גדול, גם בעצם העזרה לאחר וגם מעצם תנועת הנפש של הנתינה עצמה, גם אם היא מועטה מאד.

שאלת שתי שאלות ונתייחס לכל אחת בפני עצמה:

א. מעשר כספים

דין נתינת מעשר מהרווחים מופיע בדברי התוספות (תענית דף ט ע"א) ונדון בין הפוסקים האם הוא חובה מדרבנן או מנהג. השולחן ערוך לא הביא אותו כהלכה, הב"ח כתב שאין זה חובה ואילו הט"ז חתנו תמה על כך ופסק שזה חיוב גמור.

המחלוקת הזאת השפיעה רבות על הפער בשאלת הפסיקה בעניין מעשר כספים.

למרות המחלוקת בדבר תוקף חיובו של מעשר כספים, מצוות צדקה- הינה מצווה מדאורייתא וחכמים נתנו לה שיעור:

שיעור נתינתה (של מצוות צדקה), אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. ואם אין ידו משגת כל כך, יתן עד חומש נכסיו, מצוה מן המובחר ; ואחד מעשרה, מדה בינונית; פחות מכאן, עין רעה.(שולחן ערוך יו"ד סימן רמט)

כלומר לכל השיטות יש חובת נתינת צדקה שהשיעור שלה למידה בינונית היא כמעשר.

אמנם, מי שאינו יכול לתת צדקה כגון עני המתפרנס מהצדקה, צריך לתת את מינימום הנתינה ולא את כל המעשר.

הרמ"א פוסק שמי שאין לו מספיק לפרנסתו בכלל אינו חייב לתת כלל צדקה:פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו [שו"ע, יו"ד, סימן רנא]

(אגב, עני המתפרנס מהצדקה כן חייב ליתן ממה שיתנו לו כי יש לו פרנסה מסויימת, ראי שו"ע יו"ד סימן רמח. אבל אדם שאין לו מספיק לפרנסתו על פניו נראה שפטור ממצות צדקה.)

לאור הדברים הללו, במידה ויש באפשרותכם לתת מעשר מהרווחים שלכם לצדקה, מה טוב. את המעשר מחשבים מהנטו שאתם מקבלים בפועל ולא מהברוטו הראשוני.

אם אין באפשרותכם לתת מעשר, תנו כפי שאתם יכולים ויישאר לכם לפרנסתכם.

אם אין לכם מספיק לפרנסתכם ואתם נתמכים על ידי ההורים למשל- אתם פטורים לגמרי ממעשר אבל טוב שתתנו מעט לצדקה,

ולוואי ותתברכו כבברכת הגמרא בשבת (קיט ע"א):עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר.

ב. המטרות שבשבילן אפשר לתת את כספי הצדקה

חשוב שיעמדו נגד ענינו דברי החכמים על מצוות הצדקה, וישנן שני עקרונות מנחים שכדאי לכוון עליהם כשבוחרים למי לתת צדקה. כיוון למעלת הצדקה הגבוהה, ונתינה לקרובים לפני הרחוקים. נפרט:

מעלות הצדקה

שמונה מעלות הצדקה מנה הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י, וזו המעלה הראשונה:

מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.

כלומר יש להעדיף לתת צדקה לעמותות/גמ"חים  הפועלים באופן זה, יצירת ערבות הדדית של שותפות לסיוע במצבי קיצון כגון עמותת "יחד", גמ"חים קהילתיים שנותנים הלוואות ללא ריבית לסיוע, וארגונים כמו ארגון "פעמונים" שפועלים לחזק את יכולות הניהול הכלכלי של הפונים אליהם כדי שיוכלו לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם.

עניי עירך קודמים

הגמרא במסכת בבא מציעא דף ע"א ע"א מביאה את דברי התנאים הבאים:

ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין. – כלומר יש להתבונן תחילה על הצרכים של המעגל הקרוב אליכם לפני שפונים למעגל רחוק יותר, וכך נפסק בשו"ע יורה דעה סימן רע"א סעיף ג. לכן נכון לבדוק מהם העמותות/גמח"ים הפועלים בקרבתכם הפיזית והזהותית. עקרון עניי עירך מסויג אם יש מקרה חמור יותר של צדקה. לדוגמא אם יש צורך של חיים ומות הוא יהיה קודם לצרכים פחות חריפים של המעגל הקרוב. (שו"ת חתם סופר יורה דעה חלק ב רלא). לכן יש להענות לקריאות דחופות לצדקה כאשר מדובר במקרים קשים גם אם הם רחוקים מהקהילה הקרובה שלנו.

פוסקים דנו בנתינת כספי המעשר לצרכים חשובים אחרים כגון בנית בית כנסת, לימוד תורה ורבו הדעות. הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה (פניני הלכה, ליקוטים ב, הלכות צדקה) פוסק שהמנהג למעשה לתת לשאר צרכי מצוה אלא שלכתחילה יש להעדיף לתנו לעניים או ללומדי תורה. נתינה של כספי מעשר לחיזוק התורה והרוח בעם ישראל חשובים מאוד וגם כאן נכון להעדיף את עניי עירך, ולתמוך בלומדי ומלמדי התורה הקשורים לתפיסת עולמכם.

בברכה רבה לפרנסה בנחת ובשמחה

בהצלחה,

בת שבע ויעל

צום י' בטבת לאם לתינוקת שאינה יונקת

שלום וברכה לכבוד הרבניות.

יש לי תינוקת בת 7 חודשים שאינה יונקת כלל (לצערי).

האם עלי לצום בי' בטבת השבוע? במידה ואין עלי חובה הלכתית לצום, האם מותר לי לצום?

אציין שיש לי ילדים גדולים שצמים, ויש משמעות לכך שאם אני יכולה לצום, אצום בשביל הדוגמא האישית,

מעבר לכך שבשנים שבהם יכולתי (לא הייתי הרה או מניקה) צמתי.

        תודה

התשובה:

שלום רב וברכות על התינוקת והלידה!

מעיקר הדין רק מעוברות ומניקות פטורות מהצומות הקלים (שנמשכים מבוקר עד ערב בלבד).

כפי שנפסק בדברי השולחן ערוך (או"ח סימן תקנד סעיף ה)

עוברות ומיניקות מתענות בט' באב … אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות.

ובדברי הרמ"א (או"ח, סימן תקנ, סעיף א)

עוברות ומיניקות שמצטערות הרבה, אין להתענות.

(ולמרות שהובא מנהג אשכנזי של מעוברות ומניקות שנהגו כן להתענות, המנהג הזה נדחה במהלך הדורות).

לכאורה כוונת "מניקה"- היא דווקא מניקה ממש, שההנקה מחלישה אותה ועלולה לפגוע בתזונת התינוק.

אך לאחר תקופת ההנקה האישה חיבת לחזור ולצום. וכך  פסקו פוסקים רבים.

(לדוגמא הרב בן ציון אבא שאול בשו"ת אור לציון (חלק ג פרק כה)  

ומינקת היינו כל שמניקה בפועל את בנה … אבל לאחר מכן חייבת להתענות, אף אם היא בתוך עשרים וארבע חודש ללידה.)

אבל יש אומרים שדין מינקת, הפטורה מהצומות הקלים, חל על כל מי שנמצאת בתוך עשרים וארבעה חודשים שאחר הלידה. לדעה זו, אין הפטור תלוי בהנקה אלא במשבר הלידה, שההתאוששות ממנו אורכת עשרים וארבעה חודשים.

כך למשל פסק הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת חלק א סימן לה):

והגדרת מניקה נראה דלאו דוקא כשהיא מניקה בפועל, אלא כמו שאמרו … שאין היולדת חוזרת לאיתנה עד עבור עשרים וארבעה חודש, …. והוא הדין בנידון שלנו, שפטורה היא מלהתענות כל משך כ"ד חודש, אף על פי שפסקה מלהניק את בנה כעבור שנים או שלשה חדשים.

נמצא שיש מחלוקת בין פוסקי דורנו אם אישה שבתוך  שנתיים ללידה ואינה מעוברת או מניקה צריכה לצום או לא, ולעניות דעתי נראה שזה תלוי בכל אישה ואישה:

אם את מרגישה שאת יכולה לצום ואת לא חלשה יותר משאר אנשים והצום לא יפגע בך באופן קשה- כדאי שתצומי, אולם אם את חשה חולשה ככלית וטרם חזרת לאיתנך, יש לך על מי לסמוך ואת רשאית להקל ולא לצום.

(וראי את דברי הרב מלמד בפניני הלכה כרך זמנים פרק ז סעיף ח  https://ph.yhb.org.il/05-07-08/ )

נמצא שיש מחלוקת בין פוסקי דורנו אם אישה שבתוך  שנתיים ללידה ואינה מעוברת או מניקה צריכה לצום או לא, ולעניות דעתי נראה שזה תלוי בכל אישה ואישה:

אם את מרגישה שאת יכולה לצום ואת לא חלשה יותר משאר האנשים – כדאי שתצומי, אולם אם את חשה חולשה כללית וטרם חזרת לאיתנך, יש לך על מי לסמוך לא לצום (יתכן ואפילו שכדאי שלא תצומי כדין חולה).

בנוגע לילדים הגדולים שכן צמים: אמא שאינה צמה על פי דין, יכולה להסביר לילדים שלה שאיננה צמה כי כך נפסק לה משום שהיא חלשה וכו'.

בעיני זו דוגמא אישית נכונה וראויה.

נמצא שיש מחלוקת בין פוסקי דורנו אם אישה שבתוך  שנתיים ללידה ואינה מעוברת או מניקה צריכה

בתפילה לגאולה שלמה

לשמחות ולבריאות איתנה

בת שבע

רפלקסולוגיה בשבת

שלום,

אני רפלקסולוגית. חברה שלי לא הרגישה טוב בשבת, והצעתי לה טיפול רפלקסולוגי. עלה בינינו דיון האם הדבר מותר בשבת, כמו ענייני רפואה אחרים שאסורים בשבת, או מותר.

תודה

תשובה:

שלום רב.

בהלכות שבת אנחנו מוצאים עיסוק רחב בשאלות של רפואה בשבת.

מצד אחד ברור שבמצבים של פיקוח נפש מחללים את השבת, כמו שנפסק בשולחן ערוך:

מי שיש לו חולי של סכנה, מצוה לחלל עליו את השבת; והזריז, הרי זה משובח; והשואל, הרי זה שופך דמים. (שו"ע, או"ח, שבת שכח סעיף ב)

ומצד שני ישנה גזירת חכמים בגמרא שאסור לעשות בשבת פעולות ריפוי. כמו שפסק הרמב"ם:

אסור לבריא להתרפאות בשבת גזרה שמא ישחוק סממנין. (רמב"ם הלכות שבת פרק כא)

מקורה של  הגזירה הוא בחשש שלצורך הכנת תרופות אדם ישחוק סממנים- כלומר יבצע מלאכה אסורה של כתישת צמחים. חכמים הרחיבו את הגזירה לכל רפואה שהיא (שיש לה תחליף בתרופות), ולא רק לנטילת תרופות.

אמנם, הגזירה הזו היא גזירה מוגבלת: האיסור להתרפא בשבת נאמר רק בחולים שיש להם 'מיחושים' – כאבים בלבד.

במקרה שהחולי הוא "כאב חזק, חולי של כל הגוף או שנפל למשכב" – כלומר, כאבים חזקים מאוד שאינם מאפשרים לאדם לתפקד– כתב ה"משנה ברורה" שמותר" לעשות בשבילו רפואה שאין בה מלאכה" (משנה ברורה סימן שכח ס"ק א) וכך גם נפסק בשמירת שבת. (פרק לד, סעיף ג). כמו כן אם קיים חשש שאם לא יקח תרופות הכאב יגבר והוא יחלה- מותר לו לקחת תרופות. (שש"כ ל"ד, טז).

לכן, התשובה תלויה במידת הכאבים וברמת התפקוד של המטופלת. אם היא ממש לא הרגישה טוב בצורה שלא יכולה היתה לתפקד, מותר לרפאה בשבת. אך במידה ומדובר במיחושים בלבד ולא בכאב חזק, אכן יש בעיה מצד רפואה בשבת.

בכל מקרה, אין להשתמש במשחות וקרמים אלא רק בשמנים נוזליים.

כמובן שהתשובה ניתנה בהנחה שאת מטפלת מקצועית ורואה בטיפול עניין רפואי ולא עיסוי כלשהו בלבד.

שיהיה לבריאות כולם

בת שבע

כיבוד הורים

ערב טוב 

ישנן הלכות בכיבוד הורים שקשות עליי במיוחד- כמו לא לעמוד במקומם, לא לתת חוות דעת על מה שהם אומרים, בלי ביקורת אפילו ביני לבין עצמי..

דוג':

*אם אמא שלי חווה איזה קושי היא תתייעץ איתי ותשאל את דעתי, דבר שלפעמים מכביד עליי מאוד. ואני לא יודעת מה אני אמורה לעשות?

הרי זה לא יפה, ולא מכובד להגיד לה שזה קשה לי לשמוע כי זה מציף אותה והיא רוצה לשתף מישהו..

אבל באמת שכל פעם שהיא משתפת אותי אני מרגישה שזה לא אמור להיות ככה, אין לי כלים לעזור לה, וגם היא אמא שלי ולכן היא אמורה להיות זאת שמייעצת לי ולא הפוך.. זה נק' שקשה לי.

עוד דוג'- יש עיניין בסעודת שבת שהמשפחה מדברת על תוכניות טלוויזיה כאלו ואחרות או על אנשים אחרים.. 

עכשיו, אני יכולה פשוט ללכת ולא להיות חלק, אבל אני באמת מנסה להבין מה אני יכולה לעשות במצב כזה?

נק' שלישית היא בנוגע לחינוך, שאני לא מסכימה עם החינוך של ההורים שלי.

 נק' אחרונה היא שוני בניהול בית:

אמא שלי עובדת עד חמש כך שכשהיא חוזרת הביתה היא עייפה מכדי- לבשל, לנקות וכו'

אבא שלי אותו דבר. רק העיניין הוא שאבא שלי כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא מכין עם אחותי אוכל והם עושים בלאגן, דבר שמכעיס את אמא שלי שאין לה כוח לנקות אחריהם כל הזמן..

פעם אחת אמרתי לאבא שלי ולאחותי שינסו לנקות אחריהם אחרי שהם אוכלים או לפחות לרכז את הכלים אל מקום אחד וזה לא עזר, ניסיתי להזכיר שוב וזה לא עוזר.

אני יודעת שאני לא יכולה לשנות הרגלים של שנים.. מצד שני זה פוגע באמא שלי (לי זה גם מפריע, אבל אפשר להגיד שזה לא פוגע בי)

עכשיו העיניין הוא שאני לא רוצה שזה ייפול על אמא שלי ואני מנסה לנקות אחריהם אבל לפעמים זה מתסכל, לנקות את כל המטבח ובוקר אח"כ הכול שוב מלוכלך ובלאגן..

אני באמת שואלת אולי פספסתי את מקומי, יש לי כל כך רצון לעזור ולשנות ואני מרגישה שהבית מתיש אותי.. אולי זה לא נכון שאני גרה בבית, מצד שני אם אלא ההורים שלי סימן שיש לי מה ללמוד מהם, לא?

חשוב לי להגיד שאני כתבתי את השאלה כי אני רוצה להצליח לכבד את ההורים שלי ואני פשוט לא יודעת מה לעשות ..

תודה רבה על הקריאה ?

תשובה:

התשובה ניתנה על ידי הרבנית בת שבע סמט, כחלק ממיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל".

שלום רב לך!

ראשית אפתח בהתפעלות מהרצון שלך להקפיד ולדייק בכיבוד הורים. ללא ספק זו אחת המצוות החשובות מצד אחד והמאתגרות את כולנו מצד שני.

אני מאמינה שעצם תשומת הלב שלך והרצון לדייק ולהשתדל בכבוד ההורים זה חלק גדול מקיום המצווה עצמה ואני בטוחה שההורים שלך חשים את זה ומוקירים על כך!

יחד עם זה, מדברייך ניכר שיש אוירה מתוחה בתוך המשפחה. ואת רגישה ומוטרדת ממתח זה, ונושא כיבוד ההורים מעצים אותו אצלך.

אפתח בהבהרה מה כלול במצוות כיבוד הורים ומה לא. חשוב לדעת שלצד החובה המוחלטת לכיבוד הורים, יש צורך לשמור על עצמנו ועל הגבולות שלנו.

התורה מחייבת את האדם בכבוד הוריו ובמוראם.  

הרמב"ם (הלכות ממרים ו, ג) מגדיר מורא וכבוד כך:

אי זהו מורא ואי זהו כבוד? מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו ולא יקרא לו בשמו לא בחייו ולא במותו .. אי זהו כבוד? מאכיל ומשקה מלביש ומכסה משל האב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שהוא יכול, ומוציא ומכניס ומשמשו בשאר הדברים שהשמשים משמשים בהן את הרב ועומד מפניו כדרך שהוא עומד מפני רבו.

כוונת דברי הרמב"ם ש"אין לעמוד ולשבת במקומו" היא למקרה שבו יש להורה מקום קבוע בבית שמיוחד לו. כשכתב 'לא יסתור דבריו', כוונתו שלא יאמר אדם לאביו – "אתה טועה!", אלא שיש לדון עם ההורים בצורה שמכבדת את דבריהם.

למרות זאת, מותר לאדם לחלוק על הוריו ולהעביר ביקורת, אפילו באופן גלוי, כל עוד היא נאמרת בצורה שמכבדת את ההורים.

הגמרא במסכת קידושין דף לב עמוד א,  דנה בשאלת אופן הניסוח של הערה לאבא שעובר על דברי תורה. הגמרא לא סוברת שהבן צריך לשתוק במצב כזה, אלא שעליו להגיד לאביו בצורה מכובדת שהתורה אומרת כך וכך.

לכן, גם בעניין השאלות החינוכיות, אין שום חובה הלכתית שתסכימי עם החינוך של ההורים שלך. את יכולה לכבד אותם ויחד עם זה לבקר חלק מהדרכים והשיטות. בביתך שלך בעז"ה תפעלי כדרכך.

(ברור לי, אגב, שיש עניינים שבהם את מעריכה ומוקירה את החינוך שהוריך נתנו לך.)

כמו כן, יש ודאי דברים שבהם יש לך יכולת השפעה גם בבית הוריך, כמו למשל האפשרות להשפיע בעדינות ובכבוד על תוכן סעודות השבת. את הביקורת וההערות יש להציג באופן המכבד ביותר האפשרי.

לגבי ההתייעצות של אימך איתך, הקושי שלך מאד מובן.

את חשה באופן טבעי שקיים עולם אישי של אמא שלך שלא אמור להיות חשוף אליך.

אני מאמינה שאמא שלך פונה אלייך מתוך אהבה והערכה אלייך, ובכל זאת – בהחלט מובן שזה לא נח לך.

אולי יהיה נכון לדבר עם אמך על כך בכנות ובכבוד רב ולהגיד לה שקשה לך לעזור לה?

כתבת ש"זה לא מכובד להגיד לה שזה קשה לי לשמוע", אולם אין באמירה זו חוסר כבוד לאמא.

באופן כללי, כאמור, אני חושבת שאת צריכה לפעול מתוך כיבוד הורים אבל לזכור גם את צרכייך שלך.

לכן למשל ההחלטה אם לגור עם ההורים או בדירה נפרדת לא צריכה להיות קשורה לשאלת הערכה להורים אלא לשאלה מה נכון לך (ואולי גם להם), איפה טוב לך.

כמובן, הכל יכול וצריך להיות מתוך שיח עם ההורים.

מגורים בדירה אחרת לא אומרים חלילה שאין לך מה ללמוד מהורייך. לפעמים דווקא ממרחק רואים את מה שכן יש ללמוד מהם.

לסיום, וביחס למקרה השלישי שהעלת, רציתי להזכיר לך את דברי המשנה בפרקי אבות:

"לא עליך המלאכה לגמור ואי עתיד להבטל ממנה"

במקביל לזה שאי אפשר להיבטל מהעשייה והתרומה שלך לבית ולהוריך, אדם צריך להבין בענוה שלא כל הבעיות המשפחתיות והאישיות של  משפחתו מוטלות על כתפיו. לכן עדיף לא לקחת אליך מתחים שאינם שייכים לך. כפי שעולה מדבריך את מחפשת את מקומך ובע"ה תצליחי למצוא אותו ולהתמודד בטוב עם המתחים.

מאחלת ומברכת אותך שתמשיכי לשאוף ליותר ותשמחי בביתך ובמשפחתך.

בת שבע

קליעת צמה בשבת

שלום, כדי להסתדר עם כיסוי הראש שלי כך, שלא יכאב לי הראש, אני מסדרת את השיער בצמה.

האם מותר לי לעשות בשבת 'צמת שיבולת', כלומר צמה שקלועה משני חלקים ולא משלושה?

תודה!

 

התשובה

שלום רב.

בשאלתך שאלת על 'צמת שיבולת', אך תיארת צמה שקלועה משני חלקים.

'צמת שיבולת' כפי שמופיעה בסרטוני ההדרכה באינטרנט אינה עשוייה משני חלקים אלא מחלקים רבים והיא וודאי אסורה בשבת מאחר והיא מורכבת אף יותר מצמה של שלושה. אולם סיבוב של שני חלקי שיער בליפוף יחד זו על זו – כלומר 'צמה' העשויה משני חלקים דינה שונה, אפרט:

אכן אין לקלוע צמה בשבת, כפי שמופיע בצורה מופרשת בשולחן ערוך( הלכות שבת סימן שג סעיף כו )

אסור לקלוע האשה שערה בשבת, ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לחלוק שערה.

וכך נפסק בספר אורחות שבת לגבי צמה משני חלקים (פרק י"ז הערה כ') בשם הרב שלמה זלמן אוירבעך:

"ושמענו מהגרשז"א זצ"ל שאיסור קליעה נאמר דווקא כחולקת את שערה לשלושה חלקים או יותר ועושה מהן צמה. אבל צמה העשויה משני חלקים אין בה איסור משום שאינה דומה לבניין."

לפי הבנתי, צמה הקלועה משני חלקים איננה באמת צמה מכיוון שהיא איננה קלועה אלא רק חלקי השיער מסובבים אחד על השני ולכן אין בעיה לעשות צמה כזו בשבת. היא גם מתפרקת מעצמה ואין כאן התרה כלל.

בברכה

בת שבע סמט

הורדת שם שני

שלום,

רציתי לשאול לגבי שם שני, לבני בן השנה קראנו בשם שני על שם אבא של בעלי מלכתחילה לא כ"כ רציתי את השם ועכשיו מתחרטת ולא רוצה שיקרא על שמו.  ביום יום בכלל לא קוראים לו בשם שני האם יש אפשרות להורידו מה התהליך לפי התורה.

בתודה והמשך ערב טוב.

תשובה:

שלום לך.

שאלת עלה אם וכיצד אפשרי להוריד שם שני, אבל העלת בדברייך שהייתה התלבטות מראש סביב נתינת השם. הייתי שמחה לשאול אותך מדוע לכתחילה לא רצית לתת את השם השני, מדוע הסכמת אז ומדוע עכשיו את מתחרטת. ממה נובע הקושי שלך עם השם הזה דווקא? האם בעלך שותף לקושי שלך? האם שוחחתם על העניין?

אני מציעה שלצד השאלה על הפרוצדורה כדאי לך להתייעץ גם עם משהו שמכיר אותך ואת משפחתך כדי לברר האם הורדת השם לא עלולה לגרום לפגיעה בבעלך או במשפחתו.

לגבי עצם נתינת שם שני: המנהג לתת שם שני קיים בכל קהילות ישראל והיה קיים גם בדורות הקודמים. אפשר ומותר לתת שם שני, גם אם לא משתמשים בו ביומיום.

לעיתים חשוב להורים שיהיה שימוש בשם השני כמו בשם הראשון, ולעיתים השם השני בא דווקא כדי שלא ישתמשו בו תמיד.

מדרש חז"ל, ובעקבותיו זלדה המשוררת, כתבו שלכל איש יש שמות רבים – הראשון הוא השם שנתנו לו הוריו, אבל במהלך חייו נוספים לאדם שמות אחרים ומגוונים. השם, בעיניי, איננו רק הכינוי בו קוראים לאדם חבריו ובני משפחתו אלא גם מטען מסוים שאותו האדם נושא אתו.

לי, למשל, יש שם שני שאינני משתמשת בו. נקראתי על שם דודתו של אבי שנרצחה באושוויץ. מימיי לא קראו לי בשם זה ובכל זאת אני מרגישה שאני נושאת באיזשהו אופן את זכרה בעולם. נשיאת זכרה היא חלק ממני.

נתינת שם שני, על שם סב הילד, או סב הוריו, היא אפשרות להעניק לילד חיבור לדורות הקודמים, להביא לפעמים להיכרות מסוימת אתם וגם לתחושה שהילד לא נולד בחלל ריק אלא יש דורות מאחוריו שמלווים אותו כל חייו, כמו ששמו מלווה אותו לכל מקום.

ולגופו של עניין, יש אפשרות הלכתית לשנות שם, אבל הייתי ממליצה לכם לחשוב ביחד האם את מעוניינים בכך ומדוע, ולשקול את העניין מחדש.במידה ותחליטו שכן מומלץ לעשות את זה בעליה לתורה בבית הכנסת.

בברכה חמה

בת שבע

הורדת שם

היי, נולדתי עם השם שלומציון תהילה. מקור השם שלומציון הוא מסבתא שלי מצד האמא. לא אהבתי את השם הזה מאז ומתמיד. עד כיתה ו קראו לי שלומציון. כשעברנו לעיר אחרת השתמשתי בשם השני שלי תהילה ולא סיפרתי על השם שלומציון. גדלתי והגעתי לגיל 17 כיתה יא והחלטתי להוריד את השם הראשון מהתז. לפני כמה ימים הורדתי במשרד הפנים והשארתי רק את בשם תהילה. רציתי לשאול אם זה בסדר שהורדתי את השם? כי ישנם הרבה ספורים שהורדת שם מביאה מזל רע או פתאום ניהיהם ההפך מימה שהיו לפני השינוי שם. כמו עצבנים יותר , לא מצליחים בדברים בחיים וכו' רציתי לדעת את חוות דעתכם תודה .

 

התשובה:

שלום רב.

זכית בשני שמות יפים ומיוחדים.

באופן כללי- הורדת שם או שינוי שם אינו מביא מזל רע בחיים. אין לנו דרך לדעת מה שיקוליו של הקב"ה בחלוקת הטוב והרע בעולמנו. ברוך ה', אלוקים נתן לנו בחירה חופשית לבחור את הטוב, לשמור את מצוותיו ולעשות טוב.

למרות זאת, לפעמים שינוי שם הוא ביטוי חיצוני לתחושות פנימיות ולשינוי פנימי. בדרך כלל, כמו בהרבה דברים כדאי לטפל גם בפנים ולא רק בסימפטום החיצוני.

אני מציעה לך לשאול את עצמך מה הפריע לך בשם שלומציון ומדוע החלטת להוריד את השם גם באופן רשמי. האם הרגשת טוב עם השינוי אז? ועכשיו?

כמו כן, לא כתבת בשאלה על הוריך. האם שוחחת איתם בנושא הזה? איך הם חוו את ההחלפה בכיתה ד'? מה הייתה תגובתם אז ומה תגובתם עכשיו כשהורדת את השם גם באופן רשמי? אולי הדיבור איתם יסייע לך לחיות בתחושה יותר טובה עם ההכרעה שלך.

אם תרצי, תוכלי לפרט יותר ואולי אוכל לעזור במעט.

בברכה

בת שבע